שות בית יצחק· רבי יצחק יהודה שמלקיש
יו"ד ח"א · סימן לז
עוד לחתני הנ"ל:
א ע"ד הקושיא במנחות מ"ה דאמרינן בקרא דכל נבלה וטרפה מן הבהמה ומן העוף לא יאכלו הכהנים דכהנים אצטריך לי' סד"א הואיל ואישתרי מליקה לגבייהו ולמ"ל קרא אס"ד דכהנים מותרים בנבלה א"כ שוב לדידהו במיתה תליא מלתא ואין מזמנין אותם על בני מעים דבשחיטת סימנים כמאן דמנחא בדיקולא ואיך נותן להם הזרוע ולחיים והקיבה והרי אסורים באכילה דהוי לדידהו כאבמ"ה כמו דאמרינן בחולין ל"ג בנכרי וקושיא זו מפורסמת מתשו' ברית אברהם סי' כ"ג אולי יש לישב בדרך זה דקשיא בגמ' דס"ד דכהנים מותרין בנבילות הואיל ואישתרי מליקה והרי שם איכא עשה דאכילת קדשים דדוחה ל"ת דנבילה ואף דנבילה הו"ל עשה דוזבחת בהדי ל"ת מ"מ קשיא לשיטת תוס' בשבועות כ"ד דוזבחת ל"ה עשה ועוד יש מקום לומר דבעוף אף למ"ד יש שחיטה לעוף מה"ת ליכא עשה דוזבחת כמו שנסתפק בפמ"ג בפתיחה לה' שחיטה. ואמנם י"ל לפמ"ש הריטב"א ביומא ל"ט דעשה דאכילת קדשים בעי כזית א"כ כיון דקדשים מתחלקים לכל הכהנים ולפרקים מגיע על כהן כפול כדאיתא ביומא שם וחצי שיעור אסור מן התורה באיסור לאו דילפינן מכל חלב ובעשה דעת קצת פוסקים דליכא מצוה מהתורה ואיך אוכל הכהן אם אין מגיע עליו רק כפול ואף די"ל דח"ש אסור משום דחזי לאצטרופי וכאן אם יצרף לכזית עשה דוחה לל"ת מ"מ לדעת קצת פוסקים ח"ש אסור מה"ת אף דל"ש חזי לאצטרופי ומזה הי' ס"ד דכהנים מותרין בנבילות בח"ש קמ"ל קרא דיחזקאל וכל נבילה וטריפה דאפילו ח"ש אסור בכהנים אמנם שיאכלו הכהנים כזית נבלה לא עלה ע"ד שום אדם ונמצא דמעולם לא הי' ס"ד דכהנים אין מצוין על הזביחה:
ויותר נכון לישב קו' הנ"ל דבאמת במליקה הטעם דעשה דוחה לל"ת וחידשה תורה דעשה דוחה לל"ת ועשה והי' ס"ד דאם נפל חתיכת נבלה לבשר קודש וקיבלו הקדשים טעם הנבלה ג"כ לישתרי לכהנים דעשה דוחה לל"ת ועשה ע' זבחים צ"ו ובכהנים נילף ממליקה קמ"ל דלא אבל נבילת חולין היכא דליכא עשה לא הי' שום ה"א לילף ממליקה:
ב' וגם בלא"ה קו' ברית אברהם ל"ק די"ל דהכהן אסור בהקיבה ולקח בשביל אשתו דנשים אסורות במליקה דחטאת ואינה נאכל אלא לזכרי כהונה וכיון דלא הותר מליקה לגבה מותרת בקיבה ואין לומר כיון דהכהן אינו יכול לאכול הוי כמו טריפה דממעטינן בחולין קל"ו ממתנות משום דתתן לו ולא לכלבו כפירש"י בחולין שם ורש"י לא רצה למעט טריפה מדכתיב זובחי הזבח כדמייתי הטור סי' ס"א בשם הספרי די"ל דהספרי ס"ל שחיטה שא"ר ל"ש שחיטת ורש"י קאי למ"ד שמה שחיטה ודו"ק. דזה דוקא בטריפה שא"ר רק לכלבו משא"כ היכא שראוי לאשתו והרי מותר ליתן לכהנת מתנות כדאמרי' בחולין קל"ב:
עוד י"ל בגוף קושיתו דלעולם ס"ד לולא קרא דיחזקאל דכהנים:
אסורין בקיבה והתורה צותה לתת לכהן שיהנה ממנו ולא קשי' דהרי כתיב תתן לו ודרשינין ולא לכלבו דהרי אמרינין בחולין קל"ד דמדאורייתא צריך ליתן הקבה עם החלב וכהנים נהגו בו עין יפה ומשמע דליכא פלוגתא בזה והרי לר"ע חלב שעל הקבה אסור ודרשי' תתן לו ולא לכלבו וע"כ צ"ל דדוקא טרפה ממעטינין משום שאינו יכול לאכול כלל משא"כ אם יכול לאכול מקצת מהמתנות לא ממעטינן ושוב ל"ק קו' ברית אברהם שהרי יכול לאכול הזרוע והלחיים אך לרב חסדא דס"ל קיבה לאחד וזרוע לאחד יש להקשות דשוב לא יוכל לאכול לולא קרא דיחזקאל והכא אינו נותן לו רק הקיבה. אמנם י"ל לולא קרא דיחזקאל הי' מחויב לתת לאחד כל המתנות ודוק: ג' ודע דהא דאמר ר"י במנחות מ"ה בקרא דנבל' וטריפ' פרש' זו אליהו עתיד לדורש' יש לפרש בדרך צחות דבחולין ה' מייתי מאליהו דאכיל מבי טבחי דאחאב מה שהעורבים הביאו ומייתי בגמ' ראי' דמומר לע"ז מותר לאכול משחיטתו ודחי שם עפ"י הדיבור שאני וקצת צ"ע מיבמות צ' דמשמע דאף עפ"י הדיבור אין רשאי לעבור רק למגדר מילתא ואיזה מגדר מילתא יש בזה אך לפי מה דאמרינן בב"מ קי"ד דאליהו כהן הי' ולכאור' יש להוכיח מדיבור זה שהותר לו מבית השחיט' דאחאב דכהנים שאני הואיל והותר מליקה לגבייהו ולהוציא מזה אמר פרש' זו אליהו עתיד לדורש' דאפי' כהנים אסורים והוא אכל משום שידע בנבוא' שכשר הי' ושוב אחר כתבי זאת מצאתי בח"ס א"ח סי' ר"ח שהעיר קצת מזה:
ד' ובעיקר הקושיא שהקשיתי לעיל דילמא במליקה הותר לכהנים משום דעש' דאכילת כהנים דוח' ל"ת י"ל לפמ"ש תוס' במקומו דאתיא כמ"ד אין שחיט' לעוף מה"ת וביאר דבריהם בפנים מאירות ובברית אברהם ובישי"ע סי' כ"ח דלמ"ד יש שחיט' לעוף מה"ת אף אם מחזיר הסמנים אחורי עורף עדיין הוי נבל' דמליקה דורס הוא וגם הוי שחיט' במחובר ולכן א"א בענין אחר ומצותו בכך ואיך ה"א ללמוד מזה לשאר נבלות כקו' התוס' אך למ"ד אין שחיטה לעוף מה"ת ומ"מ טרפה הוי בלא החזיר סמנים ומ"מ בהחזיר לאו טרפה היא וכיון דמליקה התירה התורה בין מחזיר ובין אינו מחזיר ל"ה מצותו בכך כיון דאפשר בהחזיר ולכן ס"ד דכל טרפה מותר בכהנים ונבלה ל"ד כמ"ש תוס' בחולין כ' ונמצא דל"ק דילמא שם העשה דאכילת כהנים דוחה דהי' אפשר לקיים שניהם ע"י שהי' מחזיר סמנים ומ"מ התירה תורה בלא החזיר וס"ד כל טריפה מותר ודוק:
ה' ודע דמ"ש בתשו' ברית אברהם ופנים מאירות ובספר כתנות אור פ' בהעלותך וישועות יעקב סי' כ"ח דרבינא דמנחות הנ"ל קאי למ"ד אין שחיטה לעוף מן התורה כמ"ש לעיל לא נהירא וגם קשה דהרמב"ם בספר המצות מצוה קפ"א כתב ג"כ דהוכפלה האזהרה בכהנים דס"ד הואיל דאישתרי מליקה והרי הרמב"ם ס"ל יש שחיטה לעוף מן התורה ולכן נ"ל דבגמ' י"ל דקאי כר"ח דס"ל בחולין ט"ו מחובר כשר בדיעבד א"כ למ"ד אף מחזיר וסובר מוליך ומביא ג"כ כשר אף למ"ד יש שחיטה לעוף מן התורה מליקה כשר באכילה דמוליך ומביא כשר ול"ה דורס ואם מחזיר סמנים ל"ה טריפה ומה שמלק באצבע דמחובר לר"ח כשר ולכן ל"ה מצותו בכך ומ"מ כיון שהתורה התירה בלא החזיר ס"ד דנבילה מותר לכהנים קמ"ל קרא אמנם הרמב"ם במנין המצות א"א לישב כן דאנן פסקינן כרבי דמחובר פסול בדיעבד בשחיטה ומולק באצבע של כהן הו' מחובר אך לפמ"ש בתשובת הגאון רע"א סי' נ"א דבבהמ' מחובר לא פסול רק מדרבנן י"ל דלמ"ד בן חורין לא איתקש לקרקע ע' תוס' קדושין ח' גם צפורן דאדם לא פסול רק מדרבנן ולפי"ז משכחת לה מליקה דכשר מדאורייתא במחזיר סמנים והוליך והביא ובזה מתישבין גם דברי הרמב"ם מספר המצות הנ"ל לפמ"ש ההמ"ג פ"ה מטוען דבן חורין לא איתקש לקרקע דלא כש"ך סי' צ"ה אבל קשיא ע"ז מש"ס דנזיר כ"ט דמקשה למ"ד הלכה בנזיר הא קאכל כהן מליקה ולישני דס"ל אף מחזיר ומוליך ומביא כשר וצפורן דאדם לא פסול רק מדרבנן דבן חורין לא איתקש לקרקע ומזה נראה בעליל דלא כמ"ש הגאון רע"א רק דצפורן דאדם פסול מדאו' אף הכהן דהוא לא איתקש לקרקע מיהו עדיין נוקי כר"ח דמחובר כשר בשחיט' בדיעבד ומזה נרא' דמ"ד אף מחזיר ס"ל ע"כ מוליך ומביא פסול ומ"ד מוליך ומביא ס"ל מחזיר במליקה פסול ואף אם נאמר כמ"ש בלב ארי' חולין כ' דהרמב"ם ס"ל מחזיר כשר ומוליך ומביא כשר מ"מ לסבור דמחזיר כשר ומוליך ומביא כשר ומחובר כשר בשחיטה בדיעבד זה דבר שאי אפשר ומ"ה לא משני בנזיר כ"ט דס"ל הכי דכ"ע ס"ל כמשנה דחולין דכשר במליקה פסול בשחיטה. וע' תוס' חולין כ"ח ד"ה רבי שהקשו תוס' לרבי דס"ל יש שחיטה לעוף מן התורה איך ס"ל הלכה הוא בנזיר הלא רבי ס"ל שחיטה בעי בתלוש ואם נאמר דבן חורין לא איתקש לקרקע מיושב קו' תוס' כמ"ש לעיל דגם לרבי כשר מדאורייתא ומזה נראה בעליל דזה לא תליא במה דאיתקשי לקרקע או לא דבעל חי מקרי מחובר לענין שחיטה ולרבי פסול מדאורייתא ושפיר הקשו אך בנזיר כ"ט מה שהקשו בגמ' לר"ל י"ל דס"ל כר' חייא ולפמ"ש לעיל מיושב גם זאת ודו"ק כי הוא מקום פלפול גדול ולקצר אני צריך וע' מה שכתבתי בספרי חא"ח סי' ס"ד אות ד' בישוב קו' תוס' הנ"ל ו' וע"ד הקושיא למ"ד אין שחיטה לעוף מן התורה ובנחירה תליא מלתא יהי' אסור לאכול הבני מעיים לישראל דכמאן דמנחא בדקולא וזה ג"כ קושית ברית אברהם סי' כ"ט וכעין זה הקשה בפליתי סי' כ"ח דיאסר מפרכסת מעוף למ"ד אין שחיטה לעוף ומה שתירץ דלבתר דאסרו נחירה שוב בשחיטה תליא מלתא כבר ראה הדוחק בעצמו דאיך חכמים יבואו להקל וכבר הקשה בתשו' ברית אברהם סי' ל"א קושיא הנ"ל ועיי"ש שצידד לומר דנחירה מוציאה מידי אבמ"ה אף במפרכסת כמו שחיטה והא דאמרינן אין מזמנין לנכרי על בני מעיים משום דנכרי אין מצוה גם על הנחירה ובעשרה מאמרות להרמ"ע מאמר חקור דין ת"ג פ' כ"א כ' דנכרי אסור בנבלה מדאיתא בפסיקתא כל רמש אשר היא חי לאפוקי נבילה דלא כתוס' סנהדרין ופי' ביד יהודה דקרא דכתיב לגר אשר בשעריך תתננה או מכור היינו בנתנבלה בשחיטה (דהוה נחירה כצ"ל לפירושי) וקשה דהרי בנתנבלה בשחיטה אסור ליתן הבני מעיים לנכרי דהוה כמנחא בדיקולא והוה אמ"ה כמ"ש הת"ח והתורה התירה כל הבהמה לתת לנכרי וע"כ לא מיירי בנתנבלה בשחיטה וכ"כ ברא"ש אפרים וע' בספרי לא"ח סי' כ"ט אות ט' וסי' ס"ד אות י"ז ומצאתי דבר פלא בספר תפארת ישראל להגאון מהר"ל מפראג סי' י"ט שכ' דהא דאמר יוסף ופרע להם בית השחיטה היינו נחירה דנחירה מתרת לב"נ קודם שתצא נפשו ולדבריו מיושבין ד' הרמ"ע הנ"ל בשם הפסיקת' אבל בגמ' דחולין קכ"א מבואר להיפך מתפארת ישראל דלנכרי לא הותר נחירה קודם שתצא נפשה ע"כ הנרא' דנכרי לא נצטוה ג"כ על הנחירה ומ"ש תוס' חולין צ"א דנצטוו על הנחירה הכונה רק אבני יעקב נצטוו על הנחירה ולכן אמרינן בחולין דלנכרי מפרכסת אסור דנכרי לא נצטוה אף על נחירה. אמנם בעוף בודאי בעי נחירה דוקא בסמנים כמ"ש תוס' חולין כ' מפרכסת מותר ומ"ה בני מעיים ג"כ מותרים דנחירה כשחיטה וה"ה בכהנים אף לה"א דנבלה מותר היינו נבלה שנעשתה ע"י נחירה אמנם מפרכסת מותר גם לכהן דנחירה מתרת ומ"ה מותר הקיבה לכהן ומיושב קו' ברית אברהם הראשונה:
ז' וראיתי קושיא למ"ל קרא דכהן אסור בנבלה אס"ד דמותר א"כ ל"ה בר זביחה ואיך מותר לכ"ג לשחוט פרו ביוה"כ דמבואר בקרא ושחט את פר החטאת וגומר ולדעתי נראה הנה אף למ"ד בשר נחירה הי' מותר במדבר מ"מ בעי הנחירה ע"י ישראל והנחירה ה' מתרת כמו שחיטה ומ"ה הי' מותרין במדבר לאכול הבני מעיים דאס"ד דהנחירה לא הי' מתרת מפרכסת איך אכלו הפסח שהי' נצלה עם הבני מעיים ובני מעיים הי' אסור להם וע"כ במדבר הבני מעיים מותרים והיינו מטעמא דכתיבנא ואף דכתב הרא"ש סוף יומא דלמ"ד אין שחיטה לעוף מן התורה מותר לעשות הנחירה ע"י נכרי מ"מ בבהמה הי' בעי הנחירה ע"י ישראל ומ"ה מיקרי בר זביחה ומותר בודאי לשחוט במדבר קרבנות אף דהיו מותרין בבשר נחירה וה"ה מה"ט מותר הכהן לשחוט אף דהי' מותרין בבשר נחירה אף לה"א הן מצד דבעי זביחה בקדשים כמו ישראל במדבר למ"ד בשר נחירה מותר הן מצד דנחירתו זו שחיטתו ואין דומה לנכרי ובכ"ז נתוכח במקצת בתשובת ברית אברהם סי' ל"א אבל הגאון מהר"ל מפראג האיר עינינו בזה. ובמ"ש דלבני יעקב הי' מותר נחירה קודם שתצא נפשה כדבריו כן הוא אך מ"ש גם לב"נ הי' מותר צ"ע דזה נגד ש"ס דחולין קכ"א ושמא כונתו הואיל והי' מותר לבני יעקב אמרינן גם קודם מ"ת מי איכא מידי:
ח' וע' פסחים ג' ע"ב בנכרי שאמר מאלי' ספו לי והכירהו שהוא נכרי וקטלוהו וצריך להבין למה נתחייב מיתה הרי אינו מוזהר על בן נכר לא יאכל דזה נאמר לישראל שלא יאכילהו אבל הנכרי לא הוזהר:
והנראה לי שהפסח הי' נצלה עם כרעיו ועם בני מעיים ולנכרי אסור הבני מעיים וט"כ ג"כ אסור לנכרי לדעת קצת עיין במלוא הרועים ולכן קטלוהו וא"צ לומר שזכרו דבשנה דאשתקד האכילו בני מעיים מפסח דזה דוחק קצת אך אף אכל משאר הפסח כיון דהי' נצלה עם בני מעיים הי' אסור משום ט"כ דאבמ"ה ולכן קטלוהו וכמדומה לי שכבר ראיתי שהעירו במקצת מזה: ואמנם כבר הוכחתי בספרי חא"ח סי' כ"ט דלנכרי לא נאסר ט"כ ואכ"מ: ט' וע' ברמב"ם פ"י מקרבן פסח הי"א דהפסח הי' נצלה שלם עם הגיד והעצמות והקרומות והראב"ד כ' בחיי ראשי אין איסור גדול מזה שיצלה הפסח עם גיד הנשה ועם שמנו ועם תרבא דתותי מתנא ועם קרומות שבראש ואם אזכה ואוכל פסח ויביא לפני כזה הייתי חובטו בקרקע לפניו והכ"מ כ' דהרמב"ם מודה דלא הי' נצלה עם החלב רק עם הגיד הואיל ואין בגידין בנ"ט ותלמידי החריף כ' שמואל נ"ם נ"י הקשה אם נימא דהרמב"ם ס"ל דהי' נצלה עם החלב כמו שהביא הראב"ד ע"כ גזה"כ ונמצא דחלב בהמה הותר מכללו בפסח וא"כ למ"ל לגמ' פסחים כ"ג ע"ב לר"ש לומר מה לחלב שכן הותר מכללו אצל חי' והלא אף בבהמה נמי הותר מכללו בפסח ואף דגם גיד הותר בזה מכללו דהי' נצלה עם הגיד מ"מ שם לר"ש קיימינן והוא ס"ל אין בגידין בנ"ט ולא הותר מכללו דאינו נ"ט משא"כ חלב ויפה הקשה ואמנם יש לישב לפי דברי המרכבת שכ' דהחלב היו מסירין רק מקצת הי' נשאר שהי' בטל בס' וזה דעת הרמב"ם ונמצא דחלב לא הותר מכללו אבל קשיא בהא דאמרינן בחולין צ"ח דזרוע בשלה חידוש היא דלכתחלה הותר לבטל איסור והרי בפסח נמי לכתחלה הותר לבטל חלב ושוב ל"ה זרוע בשלה חידוש כדאמרינן בב"ח חידוש דכל חד באפי נפשי' שרי והקשה א"ה כלאים נמי ודא ודאי קשה לרמב"ם וצ"ע:
י' ועכ"פ מוכח מפסח דכהנים מותרין בבני מעיים דלדידהו ודאי אמרינן ט"כ ולמ"ל קרא דכהנים אסורין בנבלה אס"ד דמותרין בנבלה אסורין בבני מעיים משום אמ"ה כמו נכרי ואיך מותרין בפסח שנצלה עם בני מעיים והיא כעין קו' הברית אברהם ולפמש"ל בישוב קו' ברית אברהם גם קושיא זו מיושב:
יא וששאלת בש"ס דזבחים ב' דמייתי ראי' ממשנה דכותב טופסי גיטין צריך שיניח וכו' דסתמא פסול ומה ראי' דילמא סתמא פסול וצריך שיניח משום דבעי שליחות בכתיבה והיא קו' רבתי ומצאתי בטהרת הקודש שהרגיש בזה וכבר הרגיש בזה הרשב"א בגיטין כ"ב והר"ן עיי"ש ואמנם מה שתירץ בטהרת הקודש עפ"י דברי תשובת הרשב"א הובא בבאר הגולה ובב"י סי' ק"כ ביו"ד דמה"ט טבילת כלי כשר ע"י נכרי משום דל"ב כונה ל"ב שליחות ולפ"ז כיון דמוכח ממשנה דבעי שליחות בכתיבה ע"כ סתמא פסול דבעי כונה ע"כ ודבריו מרפסין איגרא דמצינו בכמה דוכתא דל"ב כונה ובעי שליחות וראי' מנתינת הגט דל"ב נתינה לשמה אף לר"א כדאיתא בגיטין פ"ו וע' באבני מלואים סי' ל"ה ושליחות בעי ול"מ ע"י נכרי כדאיתא במשנה דגיטין כ"ג וע"כ הרשב"א לא קאמר רק בטבילת כלים דמהני אפילו בנפלה בעצמה למים אבל בדבר דבעי עשייתו כגון כתיבה ואם כתב קוף פסול ודאי בעי שליחות אף דל"ב כוונה א"כ ה"ה בכתיבה דבעי שיכתוב הבעל אף אם לא בעי כונה בעי שליחות כיון דאם נכתב ממילא ע"י קוף פסול וז"ב. וע' במחנה אפרים מענין עשיות מעקה ע"י נכרי וקצת י"ל בישוב קו' הרשב"א דעיקר הוכחת הגמ' ממה שצריך שיניח מקום הר' את מותרת לכל אדם אף שכבר כתב שמותרת להתנסבא לכל מאן דיתיצבין מ"מ חיישינן שמא לא התיר רק להנשא ועשה שיור בזנות ואף דזנות לא שכיח ומ"ה כתב להתנסבא ומ"מ לא עשה שיור בזנות ולמה צריך לכתוב הרי את ע"כ דלשון הגט צריך שיהי' מבורר וחיישינן אף במילתא דלא שכיח וה"ה סתמא פסול אף די"ל שעומדת לגירושין מ"מ בעי שיהי' הגט מבורר בלי ספק כן נ"ל. והנני חותנך הדו"ש: