אור ברסלב
שות בית יצחק יו"ד ח"א › סימן לד

שות בית יצחק· רבי יצחק יהודה שמלקיש

יו"ד ח"א · סימן לד

סימן לג

לכבוד הרב הה"ג החריף ובקי ותיק וחסיד בנש"ק מו' אברהם אהרן טייטעלבוים נ"י האבד"ק קאלבסאב יע"א:

ע"ד שאלתו איך שהי' בק' שו"ב עשרי' שנה ושבק לן חיים ל ורוצים למנות בנו אחריו ואולם לאשר אביו הלך בעקשות ולפרקים התריס נגדו ולא רצה להראות לו סכינו אך להדיינים אך לאשר טפלא תלוי בו לא העבירו ועתה מתירא שגם הבן ילך בדרך אביו לאשר הוא איש אמיד ורוב אנשי העיר אינם חפצים בו ושאל אם יש לבן חזקה בעניני שחיטות:

א' תשובה הנה כ"ת מביא בשם זכור לאברהם בשם כנה"ג דאין לבן חזקה בזכות שחיטות אביו ולע"ע לא מצאתי כן ואדרב' באשל אברהם הנדפס באו"ח סי' נ"ג מבואר דמינוי לשוחט הוי כשאר מינוי לישראל דבנו יורש אחריו וכן מבואר בתשו' מבי"ט סי' ר' בלשון ההסכמ'. וז"ל ההסכמ' להיות הלכ' רווחת שכל מי שיש לו איז' מינוי הן מלך הן חכם הן חזן הן שוחט הן מנהל אם יש לו בן וכש"כ אם הוא הגון הדין עמו ע"כ ומצד הסבר' ג"כ הוה ענין שחיטות מינוי של כבוד לפי המבואר בסי' י"ח דעכשיו נהגו למנות אנשים ידועים על השחיט' והבדיק' ולהם מחלו חכמים כבודם כי הם זהירים וזריזים א"כ הנה זאת מינוי של כבוד כמו שוטרי הדיינים וגבאי צדקה וסופרי הדיינים שהובא בתו' סוט' מ"א ד"ה אותו ויש לבן חזק' בזה כמו בש"ץ המבואר בתשו' הרשב"א ס' ש' ובש"ע סי' נ"ג והנה הפוסקים האחרונים האריכו הרב' בעסק חזק' מרב עיין ח"ס או"ח סי' י"ג שהאריך לפלפל בדברי המג"א סי' י"ג דמייתי למהרשד"ם סי' פ"ה ובעל עשר' מאמרות דאין בכתר תור' ירוש' ולפע"ד נרא' להבין הדבר עפ"י המבואר ברמ"א סי' רמ"ה דרב היושב בעיר ולומד תור' יכול לבוא אחר וללמוד שם אפי' מקפח קצת פרנסות הראשון והוא מפסקי מהרי"א סי' קכ"ח והטעם משום דמחויב ללמוד תור' בחנם דמה אני בחנם ולכן אין בו השגת גבול א"כ מה"ט נמי אין ירוש' בכתר תור' דל"ה זכות להוריש לבניו אך במלכות ושאר המינוי' כגון כ"ג שנוטל פרס ויש בו זכות להוריש לבניו מדאורייתא ולפ"ז כ"ז בימיהם שלא קבלו את הרב כשוכר את הפועל אלא כל ת"ח הנהיג את בני עירו וממילא הי' מקבל שכר מחופ' וקידושין גם אחר הבא לשם אין בו משום השגות גבול ולכן אין בו ג"כ משום ירוש' אך עתה שמקבלים רב ולפרקים מביאים אותו ממקום אחר וכל בני העיר מקבלים עליהם ליתן לו די פרנסתו ואין אנו בושים ליטול שכר ופרס ודאי יש בו משום השגות גבול כמ"ש בתשו' ח"ס חו"מ סי' כ"א ממש כלשון זה ודאי בנו יורש גדולתו כמו כל המנויים ומוד' בזה גם בעל עשר' מאמרות ומהרשד"ם ושמא אף נשיאות שנתמנ' רבי הי' שררה בממון והגם דרבי הי' עשיר אבל עיקר הנשיאות הי' התמנותו לגדלו משל אחיו ולכן מקש' בגמ' כתובות הא קרא כתיב ול"ק מה שהקש' על עשר' מאמרות בתשו' שואל ומשיב קמא ח"ב סי' י"ז אך מבעל עשר' מאמרות לא משמע כן:

ב ובשוחט כל אפין שוין דבנו יורש חזקתו הגם דבספר דעת קדושים להגאון הצדיק מביטשוטש סי' א' כ' דגם בשוחט ל"ש השגות גבול מטעם שכ' פסקי מהרא"י דגם שוחט צריך לשחוט בחנם כמו בהזא' ואינו נוטל אלא שכר בטל' אבל דבריו תמוהין דברש"י קידושין נ"ג איתא דכהנים בע"מ חולקין בקדשים בשביל שמתליעין בעצים ומפשיטין עורות ושוחטים הרי דהתור' נתנ' שכר בשביל שחיט' וכמו שכ' בתשו' מהר"ם מרוטינבורג והובא ג"כ ביד אפרים יו"ד סי' ס"א ובספרי חא"ח סי' י"ג אות י"ד דכהנים שכורים כמו לוים דכתיב שכר הוא לכם חלק עבודתכם וכיון דכהנים בע"מ נוטלין חלקם בשביל שחיט' ה"ה דמותר ליקח שכר ומה שדימ' להזא' כבר כתבתי בספרי לא"ח סי' צ"ג אות א' דשחיט' אינו דומ' להזא' עיי"ש ומ"מ שחיטת קדשים ודאי מצו' ועכ"ז נטלו שכר ואולי יאמר הגאון בעל דעת קדושים דגם זה אך שכר בטיל' וע' בגדולי הקודש בספר הנ"ל מבאר דבריו. ועכ"פ להלכ' דשייך השגות גבול ודאי גם ירוש' שייך בי' ובניו יורשים גדולתו אם הם ראוים לכך:

ג והנה מה שכתבתי לעיל דזה מה שהבן יורש שררות אביו הוא היכא דדין ממון פתיך בי' ולא שררות שאין בו דין ממון מוכח ג"כ ממה שמבואר בח"מ סי' רע"ו דאין היורשים יורשים דברים שאין בהם ממש או טובת הנאה שאינו ממון אך עכ"ז ק"ק דל"ל קרא דבנו זוכה תחתיו ות"ל מדין ירושה וע"כ צ"ל כיון דל"ה זכות גמור ול"ה רק כמכירי כהונה איצטריך קרא ובאמת אם בניו זוכין חזקה דהוא מצוה בעלמא. יש לומר דמדין תורה אין זוכין אך מצד התקנה ואולי בזה מיושבין דברי הרשב"א סי' ש' שתלה הדבר במנהגא מה שהבן יורש שררתו והקשה בח"ס או"ח סי' י"ג דהרי מקרא נפקא לן אך לפמ"ש י"ל דמקרא לא ילפינן רק בשררות שנוגע לזכות ממון וממנהגא אפי' בשררות ושירות של מצוה כדמשמע במבי"ט הובא לעיל דאפי' במנהל הבן יורש השירות. ושוב מצאתי במהרי"ק סי' קס"א שכ' לענין כלי קודש שעשה אביו והוא תובע מהקהל וכ' דלהמוריש לא הי' אלא טובת הנאה ואינו ממון ועוד יש לדמותו לקנס דאין מוריש לבניו ואע"ג דלענין שררה מצינו שאם בנו ראוי הוא קודם לכל אדם ע"כ צריך לחלק בין שררה להך דהכא עיי"ש הנך רואה דס"ל דאינו יכול להוריש רק ממון גמור ומ"מ שררה יכול להוריש ולפ"ז אין תימא אם נאמר דגם בשררה אינו יכול להוריש רק היכא דזכות ממון פתיך בי' משא"כ היכא דזכות ממון לא פתיך בי' אינו יכול להוריש גם במצוה ומה שמבואר במבי"ט במנהל שיורש הוא ממנהגא ולא מדינא. ובזה מיושב מה דקשה למה במשוח מלחמה אינו מוריש שררתו לבנו כמבואר בש"ס דיומא ע"ג ואין לומר דשם ילפינן מקרא משום דעיקר משיחתו ל"ה באהל מועד א"כ למה לדידן בכל שררות יורש אף דל"ה באוהל מועד ועוד גם מינוי מלך ל"ה באוהל מועד ואי דבמלך יש קרא א"כ קשיא לדידן אדיליף ממלך נילף ממשות מלחמה אך לפי מה שכתבתי לעיל דבמשוח מלחמה אין שום זכות ממון דהרי אינו נוטל חלק בראש ומ"ה אינו יורש משא"כ בשאר שררות שיש איזה זכות ממון ילפינן דיורש מקרא ואף דיש לפקפק איך יתכן ששררות גופי' מה שהוא ענין יקר לא יחשיב אך אם יש בו דין ממון ובמה מחשב זה לעומת ענין נכבד ומשרה גבוה אך ענין ירושה לא נתרבה בעניני רוחני אך בעניני ממון התורה גילתה להוריש בניהם אחריהם ומ"ה אין תימא אי גם בענין שררה בעי זכות ממון ומ"מ לא נהירא לי שלא יהי' גם במינוי משוח מלחמה שום זכות ממון ובודאי הי' פרס יותר למשוח מלחמה משאר כהנים. ומצאתי בשלטי גבורים להרב מ' אברהם הרופא אחרי שהאריך הרבה בפרק מ"ג בענין משוח מלחמה שהוא הי' המנהל כל המלחמה ולומד כל עניני המלחמה סיים בסוף הפרק שמביא ד' הר"מ שכ"ג וכל המנוין בנו יורש גדולתו ומשוח מלחמה בנו לא ירש שררתו וז"ל ואל תתמהו אם בן כ"ג וכו' ירשו מעלת אביהם ובן משוח מלחמה לא ירש תחת אביו אם לא בחרו בו וימשחו אותו כאשר כ' הרב ז"ל (ובאמת הוא מבואר בגמ' ולא רק ברמב"ם) כי בני כל המנוים כולם בנקלה ידעו לשרת שרות אבותם הראי' כי כ"ג לא ידע לעשות עבודה שלא ידענה כהן הדיוט ובני הגזברים והאמרכלים והסגנים ידעו לשרת בלי לימוד כאביהם ממש אמנם בן משוח מלחמה לא ידע לעשות סיפורי הלצה בקהל עם ישראל ולא יהי' בקי בפרטי המלחמות אלא בלימוד רב ובאריכות זמן ע"כ לא יתמנה תחת אביו אם לא ידע בכל אלה כמוהו ובשלם שבפנים עכ"ל ודבריו כקילורים לעינים ומועילים מאוד אולי יהי' זה סברת בעל עשרה מאמרות ומהרשד"ם דבכתר תורה ל"ש ירושה לפי שזה צריך לימוד רב להורות לעם הדרך שילכו בה ולהוכיחם במישור בנועם שפתיו על כן אין הבן יורש שררתו אם לא יבחרו בו כאמור הארכתי קצת ליישב דברי בעל עשרה מאמרות ומהרשד"ם ועכ"פ לענין שוחט אם הבן ממלא מקום אביו בעסק מלאכה זאת ובלימודים הנצרכים אין ספק שראוי להעמיד הבן במקום אב. ואם עכ"ז רוב הציבור אין חפיצים בו מי יוכל לכוף אותם אך על כת"ה להבינם הדבר לאשורו שהבן ראוי למלא מקום אביו וע"פ ד"ת עליהם לקבל הבן כאשר המנהג כן הוא ומה שאביו הלך בעקשות בן לא ישא בעון האב ואם לא ירצה השו"ב לכוף ראשו לפניו אל ימנה אותו ואם אח"כ יתריז נגדו יעביריהו כדת מה לעשות אבל כמדומה שלא יהין לעבור על דבריו ומה שנלע"ד עפ"י חות דעתי כתבתי והנני ידידו סימן לה לחתני הרב הגדול החריף ובקי מ' נתן לעווין נ"י: א ששאלת על דברי הרשב"א חולין וא"ו ד"ה למאי שכ' בהא דאמרינן שם למאי אי לשחיטה ר"ג גזר אי ליי"נ ר"מ גזר אפי' תאמר דר"מ ל"ג אלא על יינם לבד משום דס"ל כרב ענן א"ש דמומר לע"ז מותר לאכול משחיטתו ע"כ והקשית איך אפשר דר"מ ס"ל כן והרי ס"ל מומר לדבר אחד הוה מומר: לכל התור' כמ"ש תוס' חולין י"ד ד"ה השוחט יפה הקשית אמנם יש לישב לפמ"ש הלב ארי' והפליתי סי' י"א דלר"מ ל"ה רק חשוד לכל התור' דחשדינין שלא ישחוט יפה וכבר קדמו מהרי"ק בתשו' סי' ק"ס עיי"ש מה שפי' דברי תוס' חולין וכיון דגם לר"מ מומר לדבר אחד ל"ה מומר לכל התור' רק חשוד וכשר השחיט' באחרים רואין שפיר קאמר הרשב"א די"ל דס"ל כרב ענן ול"ק קושיתך ועיין לעיל סי' ט"ז אות א' מה שכתבתי לתמוה על מהרי"ק ופליתי ולב ארי' מסוגיא דעירובין ס"ט וע"ל סי' הנ"ל אות ח' מה שכתבתי לישב דברי הפנים יפות פ' משפטים במה שכתב דלר"מ שחיטת מומר הוה שחיט' לשיטתי' דס"ל שחיט' שא"ר שמי' שחיט' שתמהתי דשחיטת מומר הוה כנוחר ומעקר ותרצתי ע"פ דברי חדושי הר"ן חולין י"ד דשחיטת מומר ל"ה רק טרפ' עיי"ש ותמצא נועם:

ב ודע דמ"ש הלב ארי' בתוס' חולין י"ד ד"ה השוחט הנ"ל דתוס' ס"ל כשיטת המרדכי דאם מחלל שבת בפני א' חשוב או ב' הוה מומר לחלל שבתות בפרהסיא המעיין במרדכי לא מוכח מידי והפליתי דקדק קצת מדברי המרדכי אבל רחוק דהמרדכי יסבור כן ובפ' בן סורר מוכח להדיא דפרהסיא הוי בפני עשר' מישראל שוב הערני ב"א הרב הגדול מ' גדלי' נ"י דמש"ס דשבועות דף כ"ה והוא שראוה לג' בני אדם ומרש"י שם משמע דבג' הוה פרסום. וה"ה לענין מומר ומעירובין ס"ט מהא דחזי' לר' יהוד' נשיאה כסי' משמע כדברי הפליתי ומה שהקשו התוס' לר"מ דס"ל מומר לדבר אחד הוה מומר משוחט בשבת דקש' הרי לר"מ ל"ה רק חשוד לכל התור' י"ל בפי' דברי התוס' דס"ל לתוס' כיון דלר"מ חשוד לד"א הוי חשוד לכל התור' הוא מועד לנבל בידים וכמ"ש הר"ן ריש חולין באוכל נבלות להכעיס דמועד לנבל בידים וכתב הת"ש סי' ב' ס"ק י"ז בשם הלבוש דמועד לנבל בידים ל"מ אפי' ישראל עע"ג עי"ש ה"ה לר"מ במומר לדבר אחד ל"מ אפי' עע"ג ושפיר הקשו התוס' ולפ"ז שוב נתעורר קושיתך דכיון דדמות יונה מצאו ור"מ חושש למעוטי הוה לר"מ מומר או חשוד לכל התור' ול"מ אחרים רואין דמועד לנבל בידים ומ"מ אין על הרשב"א קו' מתוס' דרשב"א יסבור כמש"ל וגם יש לחלק בין מומר להכעיס דחשוד לנבל בידים משא"כ מומר לדבר אחד לר"מ והרבה יש לדבר בזה ואקצר:

ג ובעיקר קו' הפנים יפות לר"מ דמומר לדבר אחד מומר לכל התור' איך חייב' תור' דו"ה הרי נעש' מומר בהגניב' ול"ה טביח' ואי דמיירי בטובח ע"י אחר למ"ל קרא לטובח ע"י אחר והרי עיקר קרא לא מיירי רק בטובח ע"י אחר י"ל דלר"מ משכחת שיגנוב ויטבח כאחת כגון שבהמה נכנסת לחצירו ולא נעל בפני' רק שחטה חייב דו"ה דבשעת הוא גניב' ול"ה מומר קודם טביח' רק בשעת טביח' והשחיט' כשרה דבאותו פעם לא נעש' מומר כמ"ש תוס' חולין י"ד ופוסקים ועי' בנתיבות המשפט סי' שמ"א ס"ק ט' שכ' ג"כ דבכה"ג חייב דו"ה או דמשכחת לה בהית' בהמ' שאולה לו וטבחה כדאמרי' כתובות ל"ד. ולכאור' נרא' דלר"מ ודאי בפעם אחת לא נעש' מומר וכ"כ רש"י בכורות ל"ו אימר דאמר ר"מ לאחזוקי ופירש"י כגון שהוחזק בכך ומשמע דל"ה חשוד לדבר אחד עד שיחזוק בכך וכש"כ דל"ה מומר בפעם אחת ובהכי מיושב דלא תיקשי לר"מ למ"ל קרא דקרבנו ולא הגזול כיון דהוי מומר לדבר אחד הוי מומר לכל התור' ואין מקבלין קרבן מן המומר כדאיתא בחולין ה' וע"כ לר"מ בפעם אחת ל"ה מומר לכל התור' כולה אולם ע' בש"ך יו"ד סי' קי"ט ס"ק י"ח בפלוגתא דר"מ ורשב"ג בחשוד על דבר לא דנו ולא מעידו מיירי שאינו מועד לכך משמע דלא מפרש דברי הגמ' בכורות ל"ו דבעי שיחזוק בכך בג' פעמים רק שידוע שעבר משא"כ בכהנים אבל אף שעבר בפעם אחת הוא חשוד לכל התור':

ד ודע דלר"מ אף במומר לאיסור עשה או ללאו שאין בו מלקות הוי חשוד או מומר לכל התורה וכן מוכח בש"ס דבכורות ל' דאמרינן דלר"מ חשוד על המעשר חשוד על השביעית ופירש"י וכש"כ חשוד על השביעית חשוד על המעשר והרי שביעית ל"ה רק איסור עשה ומכ"מ הוא חשוד על כל התורה. ובהכי נ"ל ליישב שיטת ר"ת דס"ל בתוס' זבחים כ"ב ותוס' חגיגה ה' דל"ה ערל רק במומר לערלות אבל מתו אחיו מחמת מילה ל"ה ערל ומותר בקדשים וקשה מש"ס דפסחים ס"א ע"ב דאמרינין שם מה לערלה שכן לא הותר מכללה ולר"ת מצינו ערלה שהותר מכללה כגון שמתו אחיו מחמת מילה ודא תימא רבתי וכעת נ"ל דקשיא לר"מ למ"ל קרא דערל ובן נכר דהיינו שנתנכרו מעשיו דהוא מומר כדאמרינין בפסחים צ"ו וזבחים כ"ב והלא מומר לערלות נמי הוי מומר לכל התורה ולמ"ל ערל ת"ל דהוא בן נכר ולא יספיק הצריכא דגמ' דלבו לשמים כיון דלר"מ מומר לערלות מומר לכל התורה ושוב מצאתי בספר גבורת ארי להגאון שאגת ארי' תענית ט"ז שהרגיש בק' זו ועכצ"ל דלר"מ מיירי קרא במתו אחיו מחמת מילה והא דר"ת מוקי לקרא במומר לערלות כמ"ש תוס' בשמו בזבחים כ"ב זה לדידן דס"ל מומר לד"א ל"ה מומר לכל התורה ואיצטרך קרא להכי ומעתה אין תימא אם ברייתא דפסחים ס"א קאי אליבא דר"מ ולר"מ גם ר"ת מודה כדכתיבנא ואף דברייתא שם נקטי דבטומאה הותרה מכללה ור"מ ס"ל יומא ח' טומאה דחוי' בציבור י"ל דלאו דוקא נקיט הברייתא ורק דזה יש לו היתר בציבור וזה אין לו שום היתר כן נ"ל לישב קו' הגדולה ודו"ק:

מיהו שמא יש לישב שיטת ר"ת דס"ל דמתו אחיו מחמת מילה מותר בקדשים מסוגיא דפסחים ס"א דאמרינין דערלה לא הותר מכללה דקשי' משם בלא"ה אהא דאמרינין דזמן לא הותר מכללו. והרי תוס' כתבו במנחות כ"ה ע"ב ד"ה הא אינו נושא דנותר הותר מכללו במנחת כהנים ובכל דבר שאין חייבין משום פיגול עיי"ש א"כ הרי זמן הותר מכללו. וכן קשי' אתוס' מש"ס דמעילה ו' ע"ב דאמרינן להדי' דפיגול לא הותר מכללו וכן הוא בש"ס ד דזבחים מ"ה ע"ב וע"כ צ"ל כונת הגמ' דפסחים ודזבחים ודמעילה דנותר ופיגול לא הותר מכללו בציבור. משא"כ בטומאה. ולפ"ז מיושב נמי הקושיא על ר"ת. ולפמ"ש תוס' זבחים ט"ז ע"ב ד"ה שכן לא הותרו מכללן מיושבין ג"כ ב' קושיות אלה ודוק:

ה' וע' עוד תוס' ב"ק ל' שהקשו וא"ת הא העדים פסולים שעוברין על לא תשימון בשטר שיש בו רבית ומ"ל פ"ד ה' מלוה ה"ו הקשה על דבריהם דל"ה פסולים רק מדרבנן דהוי לאו שאין בו מלקות ובעי הכרזה וי"ל דקשיא לתוס' אליבא דר"מ דלא פסיל שטר שיש בו רבית רק משום קנס שם והלא פסול מדינא דלר"מ מומר לעבירה אחת הוי מומר לכל התורה אפי' אלאו שאין בו מלקות. כן נ"ל לכאורה אמנם אם נאמר דבפעם אחת גם לר"מ ל"ה חשוד לכל התורה ליכא למימר כדכתיבנא. ומתוס' חולין י"ד משמע דתירץ האחרון קאי גם לר"מ וס"ל לתוס' דגם לר"מ ל"ה מומר בפעם אחת וצ"ל אף דהש"ך כ' סי' קי"ט ס"ק ח"י דלר"מ חשוד על הדבר לא דנו ולא מעידו אף דאינו מוחזק בכך מ"מ לכל התורה ל"מ מומר בפעם אחת. אך לשיטת תוס' משאנ"ץ אף לר"מ הוה מומר לכה"ת אף בפעם אחת:

ו' וראיתי קו' בחידושי יעבץ על חולין דלר"מ יקשה בהא דאמרינן בעשה כל האבות מלאכות חייב ומקשה שבת ס"ט דידע לה לשבת במאי ומוקי לה בתחומין ותוס' כתבו דלמ"ד תחומין ל"ד דידע לה בעשה (ושם בספר הנ"ל כ' דלר"מ ס"ל תחומין ל"ד וליתא דר"מ אליבא דנפשי' ס"ל תחומין דאורייתא). ומה בכך דידע בתחומין או בעשה הרי הוי מומר לעשה והוי מומר לכל התורה ואין מקבלין קרבן ממנו ולק"מ דידע בתחומין ולא עבר אתחומין כלל או דידע בעשה דהייינו לקדש השבת וזה לא ידע דבמלאכה נמי איכא עשה וסבר דבמלאכה עשה כמו דס"ל למאן דיליף קניבת ירק בשבת קי"ד עיי"ש דמשני לעבור בעשה ול"ת והמקשן לא ס"ל הכי. וע"ל סי' כ"ח אות י"א מה שכתבתי לישב קו' הגאון ר' יצחק בכר דוד מובא בנוב"י קמא אה"ע סוף סי' ע"ד. והא דס"ל לר"מ כתובות י"ט דאין נאמנים לומר אנוסים היינו מחמת נפשות משום דחייבין למסור למיתה וא"א מע"ר אף דאם לא מסרו למיתה אין חייבין כלום והפוסקים הוכיחו מזה דאם לא מסר נפש פסול לעדות וא"א מע"ר ולהיפך מזה מבואר בתשו' הרא"ש כלל י"ד הובא באה"ע סי' י"ז סעיף ו' דאם המיר באונס לא פסול לעדות אף שהי' מחויב למסור למיתה וכתבתי דר"מ כשיטתי' דס"ל מומר לדבר אחד הוי מומר לכל התורה ולכן בעבר על מ"ע פסול לעדות ושייך גם בזה א"א מע"ר משא"כ לדידן שפיר כ' בתשו' הרא"ש והרבה יש לפלפל בזה ואקצר הפעם. וע' ת"ש סי' ב' ס"ק י"ח דמומר להכעיס אף בעשה הוי מומר וה"ה לר"מ יש לומר כן ומ"מ עדיין צע"ק דאולי יש לחלק לר"מ בין עבר בעשה בקום ועשה ובין עבר בשוא"ת. אך אם עשה מעשה איסור באונס ולא מסר נפש הרי עבר בעשה במעשה ודוק:

ז' ודע דבענין מ"ש לעיל לענין מומר הי' נ"ל דלר"מ דס"ל מומר לדבר אחד הוי מומר לכל התורה לשיטת תוס' ומ"מ גלי קרא דחייב דו"ה כקו' הפנים יפות ולפ"ז ה"ה לר"מ טובח בשבת חייב דו"ה אי אמרינין מת ומשלם ול"ק דהו"ל שחיטת מומר כיון דבכל דו"ה הו"ל שחיטת מומר ואהכי חייב רחמנא כענין שכ' תוס' חולין ד' ע"ב לענין שחוטי חוץ. ומיושב הרבה בסוגיא דב"ק שם:

ח' ולכאורה יש לישב קו' פנים יפות די"ל דקרא מיירי בבן פקועה ולר"מ בן פקועה טעון שחיטה ולשיטת הרז"ה חולין ע"ה דגם לר"מ שחיטת אמו מטהר מידי נבלה א"כ אף בשחיטת מומר ל"ה רק טריפה ור"מ ס"ל שחיטה שא"ר שמה שחיטה ומ"ה מחייב דו"ה דל"ה נבלה וזה ישוב נכון אך יש להסתפק שמא דוקא השוחט ונמצא טריפה דהועיל בשחיטתו לטהר מידי נבילה אבל בבן פקועה דכבר הועיל שחיטת אמו לטהר מידי נבלה ובשחיטת מומר הוא טריפה ל"ה שחיטה כלל אך י"ל כיון דשחיטתו מועיל להוציא מידי אמ"ה לבן נח הוי שחיטה וחייב דו"ה אף בשחיטת מומר בבן פקועה לר"מ והכי מוכח בב"ק דף ק"ו ע"ב מדמשני שאכלו נבילה ולא משני בבן פקועה שאכלו טרפה לר"מ דלרז"ה ל"ה שחיטה משמע דאף בכה"ג הוה שחיטה לר"מ ודו"ק כי קצרתי. וע' בספרי לא"ח סי' פ' ומ"מ עדיין צ"ע:

ט' והנה ממשנה דמגילה מבואר דאין בין שבת ויוה"כ אלא שזה זדונו בידי אדם וזה זדונו בכרת וממשנה זו מוכח דמומר לחלל יוה"כ הוי ג"כ מומר לכל התורה מדלא חשיב חומרא זו וכ"כ בת"ש דיוה"כ כשבת לענין זה אמנם עדיין יש להקשות לפמ"ש בספרי סי' צ"ו אות ט' דבשוחט בשבת ואף דבתחלת שחיטה מקלקל מ"מ הוי לקצת פוסקים איסור תורה כמ"ש בספר לחם שמים להגאון יעב"ץ דמקלקל הוא איסור תורה ובסוף שחיטה הו"ל מומר משא"כ ביוה"כ בקלות דהיינו איסור בעלמא מכפר בלא תשובה תיכף ול"ה שחיטת מומר א"כ שוב יש חילוק בין שבת ליוה"כ דבשבת שחיטה אסור במזיד משא"כ ביוה"כ וקשה אמאי לא חשיב זאת אך כיון דטעם הדבר דיוה"כ מכפר א"כ א"צ לחשוב זאת כיון דזה עיקר יוה"כ כמו דלא חשיב דיוה"כ מכפר משא"כ בשבת ודוק וכ"כ תוס' מנחות ל"ב ד"ה תפילין דל"פ דחילוק בין שבת ליוה"כ שמותר באכילה משום דזה כתיב בי' ומהרש"א לא הי' הגירסא שם דל"ח אכילה ומ"ה תמה אתוס' מיהו י"ל דה"ט דלא חשיב מה דבשבת מותר באכילה ולא ביו"כ דל"ח קולי דשבת רק החומר כמ"ש הרמב"ן פ"ק דסוכה דל"ח רק חומרא דתפילין ומזוזות ולפ"ז קו' הנ"ל במקומה דזה חומר דשבת ומיהו אם זה קולא לענין דו"ה דנפטור בשבת משום דהו"ל שחיטת מומר י"ל קולא לא קתני אך א"כ איך מדייק הא לענין תשלומין זו"ז שוין שמא ל"ח רק חומרא דשבת ושמא זה ל"ח קולא דחומר שבת פטרי' ודוק:

י' אשר הערת על קו' הפ"י גיטין נ"ד ד"ה ואנן ניקום וניקנסי' שכ' ה"ה דמצי לשנות דר' יהודה הוא שהקשה דהרי בסיפא קתני דבציבור הורצה ולר' יהודה הותרה בציבור א"צ רצוי ציץ וכתבת דהוי מצי לשנות ר' יוסי הוא דס"ל טומאה דחוי' ולא קניס שוגג אטו מזיד כדמוכח מגיטין נ"ד ע"ב יפה כתבת אבל הפ"י שפיר הקשה על רש"י שכ' דמצי לשנויי ר' יהודה הוא אבל עיין תוס' מנחות כ"ה ד"ה שכ' די"ל דלשון הורצה לאו דוקא רק דטומאה הותרה בציבור עיי"ש ונכונים דברי רש"י ועיין יד דוד יומא ז' שכתב דהמקשן לא ידע מסיפא ואכ"מ:

תוכן העניינים

שות בית יצחק

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה