אור ברסלב
שות בית יצחק יו"ד ח"א › סימן לב

שות בית יצחק· רבי יצחק יהודה שמלקיש

יו"ד ח"א · סימן לב

סימן לא

להרב המאוה"ג המופלג הותיק וחסיד בנש"ק מוה' נפתלי נ"י אבד"ק ליטיוויסק יע"א:

א' ע"ד השו"ב אשר עשה פגם בסכינו של חבירו בשאט נפש ע"י ברזל והעידה עליו נערה אחת ואח"כ הודה שעשה כזאת אין לפסלו הגם כ' לא הודיע כת"ה הטעם למה עשה כן ואיזה טענה אשר ישוב אבל. יהי' איך שיהי' אם כוונתו להרע לחבירו ולהעיד עדות שקר שחבירו רוצה לשחוט בסכין פגום כל עוד שלא העיד לא נפסל במחשבה לבד (וע"ל סי' ח' אות א' ואות ו' שהארכתי בפרט זה. ואף להפוסקים דנפסל במחשבה לבד כדמוכח מסמ"ע ס"ק ט"ז מ"מ ודאי לא כיון להעיד שרצה לשחוט בסכין פגום דבודאי יבדוק השוחט קודם השחיטה ויראה שהוא פגום ולא ישחוט) ואין לחוש שרצה להכשילו שישחוט בסכין פגום ויאכיל טרפות דהרי השו"ב יבדק קודם שחיטה ויראה שהוא פגום. והיה מקום לומר לכאורה דמזיק לחבירו ממון בשאט נפש פסול דמיקרי רשע אע"פ שמשלם לחבירו כדדרשינן בב"ק ס' חבול רשע גזילה ישלם אע"פ שמשלם רשע הוא ולפ"ז ה"ה בכל מזיק בידים מיקרי רשע אבל ז"א דהיכא דעבר בלאו שאין בו מלקות לא מיפסל רק היכא דאיכא חימוד ממון וכ"ש במזיק לחבירו לא מיפסל כיון דאין בו מלקות וליכא חימוד ממון וכיון דלא מיפסל לעדות כ"ש לשחיטה דקיל טפי דאף פסול לעדות לאחד משאר עבירות כשר לשחיטה ואפילו בדיקת סכין א"צ רק במומר לכך לר"מ. ואמנם בזה שקלקל הסכין א"צ לזה דאין כאן היזק ממון דבקל יוכל לתקן ע"כ הדבר ברור דאין לפסול השוחט. אך יש לקנסו ומלבד כל הנ"ל אף אם הי' בזה פסול כיון שהודה מעצמו אמרינן א"א מע"ר ואין נאמן לפסול את עצמו דמה שהעידה עליו אשה אחת אין בזה מועיל רק משום הודאתו. אמנם א"צ לכל זה בנ"ד ומ"מ ראוי לקנוס אותו כדת וכדין כי הוא בזיון גדול וישוב על מחשבתו הרע:

ב' וע"ד השוחט השני שחתם בכתב באלה ובשבועה שלא ילך לבדו לשחיטה במקולין בלי חבירו ועתה טוען שאחרי שחבירו הוא שונא אדעתא דהכי לא נשבע ורוצה לבדו לשחוט הנה אם נשבע זאת לחבירו מבואר סי' רי"ח ברמ"א בנודר לחבירו בע' אומדנא דמוכח וכאן אולי ל"ה זאת אומדנא דמוכח אולי הי' מוכרח לישבע אף שחבירו שיצא לו דאם לא הי' נשבע גם חבירו לא קבל עליו השבועה הזאת והיו חוטפים זמ"ז וגם אולי אנשי העיר רצו שישבעו זל"ז שיהי' שני שוחטים במקולין כ' הוא תקנה גדולה ואין הדבר תלוי בדעתם כלל ע"כ בלא התרה רק מכח אומדנא לבד אין להתיר ולהתיר לו השבועה אין מבואר מלשון השאלה אם לא נכתב שם עד"ר ועוד נ"ל בשנים שנשבעו זל"ז הוי כקיבל טובה מחבירו ואין מתירין אלא בהסכמתו כמבואר מלשון הש"ך סי' רכ"ח ס"ק נ"ה ואף די"ל דזה דוקא היכא שקיבל טובה משא"כ מה שחבירו נשבע ג"כ לא מיקרי טובה כדמשמע מסי' רל"ו בשנים שקבלו בחרם לישא זא"ז והעביר המועד א"צ התרה משמע דעכ"פ מועיל התרה וכן משמע מסי' רכ"ח ס' ל' ומכמה דוכתא דדוקא עשה לו טובה ולא מה ששני בנ"א נשבעו זל"ז. ועוד י"ל שאין להם הנאה מזה והיכא שאין תועלת לחבירו דעת קצת פוסקים דמהני התרה דלא כש"ך סי' רכ"ח כ' בפתחי תשובה מ"מ מי יהין להורות נגד הש"ך ז"ל ועוד זה הוה תועלת מה שיתיעצו יחד בעסק הסכין והשחיטה והבדיקה ע"כ לדעתי אין להתיר כ' תקנה טובה הוא. ועל כת"ה לקנוס השוחט כפ' חוו"ד אשר קלקל סכין חבירו בשאט נפש. ויעשה כתב ויקבל עליו שלא לעשות עוד כדבר הזה ואז הכתב והתקנה שעשו ביניהם השוחטים בתקפו. ואתו לב נבון לסדר עניניהם שלא יהיו שונאים זל"ז כי שנאה תקלקלם השורה שלא יוכלו לעשות מלאכת ד' באמונה ומרוב הטרדה דברי מעטים:

והנני ידידו:

תוכן העניינים

שות בית יצחק

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה