שות בית יצחק· רבי יצחק יהודה שמלקיש
יו"ד ח"א · סימן כט
בא לפני אחד בהרשאה מהרב האבד"ק זבאריב ומהאלופים ויח"ס לדון עם השו"ב דק' אודות טו"מ שביניהם בדבר שחיטתו ושאלה בפיהם אם עפ"י ד"ת מותר לשחוט. וזה יצא עפ"י ד"ת כפי עניות ושפלות דעתי מה שטען שהשוחט השני העיד שהעלים מהאקציס כמה פעמים והשו"ב טוען שהוא שונא שלו הנה בכנה"ג וברש"ל כתבו דשונא גמור פסול לעדות וי"ל שוחט אחד על חבירו שונא גמור ואין לפסלו בשביל כך, וכבר האריך בזה בשואל ומשיב להגאון מלבוב ח"ג סי' קמ"ז דאין להאמין שוחט אחד על חבירו דשנאה מקלקלת השורה. אמנם גם בלא"ה ל"ה רק ע"א וע"א בהכחשה לאו כלום הוא. ובמה שטענו והעידו ב' עדים שהשו"ב הודה בפניהם שעשה שלא כדת ששחט ב' עגלים בלי קוויטליך והשו"ב מתנצל שזה שאמר שעשה שלא כדת לפי שהגידו לו שבאם יגיד שעשה עול ימחלו ולא יריבו עליו אבל האמת שגם באותן ב' העגלים לא עשה שלא כדת הנה העדים אין מעידין רק שהודה בפניהם. ובזה הלכה פסוקה שאין אדם משים עצמו רשע לפסול עצמו לעדות דאין חשש בעסק השחיטה דלהלכה החשיד על הגניבה אינו חשיד על השחיטה רק לדעת הרמב"ם צריך לבדוק סכין מטעם דאבד חזקת כשרות ובזה א"א משים עצמו רשע וכן נפסק לענין שוחט בכמה פוסקים ובתשו' תועפת ראם בהשמטות לי"ד כ' בשם הר"ן בכתובות דלפסול עצמו ל"ש א"א משים רשע והוא ט"ס וצ"ל לפסוד לעצמו ולפ"ז אין זה ענין לפסול עצמו לעדות מכאן ולהבא דבזה אאמע"ר כדמוכח במס' יבמות כ"ה וברש"י שם וראיתי כ' בשם הרב הגאון מהרש"ק לחוש לדעת התוס' ב"מ ג' דהיכא דאמר לטובה נתכונתי נאמן משום שעשה תשובה ואינו רוצה להביא חולין לעזרה וה"ה הכא בשוחט. אבל במקום אחר כתבתי בביאור דברי התוס' שהם באמת תמוהין מכתובות י"ח דגם שם העדים אינם רוצים שיפסיד א' ממון ע"י ועושים תשובה וע' מ"ש בזה בנוב"י תנינא אה"ע סי' קנ"ו ולכן בארתי דברי התוס' דבאמת בלא"ה כיון שאומר מזיד הייתי שטוען ברי שאינו מחויב קרבן נאמן דאין אדם מע"ר מטעם חזקה מחמת רוב כמ"ש הפ"י וע' ברש"י יבמות וכיון דכ' הרשב"א כתובות כ"ג דכל אדם יכול לטעון טענת ברי נגד חזקה. ועיין בפ"י בקונטרס אחרון לכתובות כ"ב שכל היכא שטוען ברי לא מחזקינן ליה א"כ בלא"ה נאמן. אך האמת דטענות ברי נגד חזקה ל"מ רק בחזקה דמעיקרא אבל לא מה דמחזקינן השתא ומ"ה שורפין וסוקלין על החזקות ול"מ טענות ברי דגם עתה היא בחזקת א"א וע' בסדרי טהרה סי' קפ"ה ולפי"ז אם אומר שהוא רשע ואנן מחזקינן בו גם השתא שאינו רשע ל"מ טענת ברי ולפי"ז שפיר כתבו התוס' דכיון דעתה טוען שאינו רשע ועושה תשובה ומכוין לטוב ורק שטוען טענות ברי שהי' רשע:
ומזיד מפני טענותו משא"כ לפסול שטר כהך דכתובות י"ט ל"מ טענת ברי נגד חזקה רק לעצמו ולא לאחרים וזה פי' דברי התוס' וכש"כ בנ"ד לפסול עצמו לעדות דמבואר ביבמות כ"ה דאמרינן א"א מע"ר ול"מ סברת התוספות ב"מ הנ"ל:
אמנם לדעת הראב"ן הובא במרדכי פ"ג דב"ב אות תקכ"ח דס"ל בעושה עצמו רשע וע"א מסייע לו ל"א אאמע"ר ויש לצרף עדות השוחט הנ"ל אמנם במקום אחר כתבתי שצ"ע דעת הראב"ן מכתובות י"ח (ע' בספרי לאו"ח סי' ס"ג אות ח' ועיין לעיל סי' הקודם) וכבר כתבתי מה שיש להרהר בעדות השוחט הנ"ל גם בלא"ה כיון שהביא אמתלא להודאתו ודאי מהני אמתלא והעיקר לדינא כיון דאף אם חשיד על הגניבה אינו חשיד על השחיטה אך לדעת הרמב"ם צריך לבדוק סכין ולזה ודאי מהני תשובה וקבלת ו"ח כמו לענין עדות שמהני שיעשה תשובה. ועוד י"ל דבב' עגלים ששחט ל"ה מוחזק עדיין רק בג' פעמים דאז צריך בדיקת סכין. וכ"ז לא נצרך אלא להעדפה דבאמת הוא טוען שיכול לברר שבהב' עגלים לא עשה שום העלמה בהקוויטליך דשחט א' לעצמו וא' להרב דשם והי' הרשות בידו ע"כ אין לאסרו מאומנתו מצד זה אכן להזהיר את השוחט מהיום והלאה שלא יעשה עוד בזדון יצא מאתי שלא ישחוט שום גסה במשך ב' חדשים מיום דלמטה ולא יקח שכירות מגסה במשך הנ"ל והמעות שייך להעניי העיר וחוץ לזה יקבל עליו דברי חבירות ותשובה אשר יצוה עליו הרב ויקבל עליו שלא ישחוט בלי קוויטליך מהקהל ומהעקציס פעכטר וככלות הב' חדשים חוזר לכשרותו לשחוט נסות ולא ישחוט ויבדוק אך בצותא חדא עם השוחט השני אם לא שלא יהי' השו"ב השני בעיר ובזה יתרפסו אנשי העיר וישאלו בפני ג' להתיר מה שאסרו ע"ע שחיטתו ויכולים לאכול משופרי דשופרי: