אור ברסלב
שות בית יצחק יו"ד ח"א › סימן כז

שות בית יצחק· רבי יצחק יהודה שמלקיש

יו"ד ח"א · סימן כז

סימן כו

ב"ה פרעמישלא ז' אדר הברכה והישועה לפ"ק. לתלמידי הבחור החריף כ' נתן נטע רייכמאן מקראקא (ז"ל):

א אשר הקשית על דברי הרשב"א חולין כ' ד"ה וכדר"ה דבמליקה שהי' דרסה חלדה אינו פוסל והרי בזבחים דף ס"ה מבואר לחד לישנא דשהי' בין סימן לסימן בעולת העוף פליגי ראב"ש ורבנן ואביי אמר שם דלכ"ע פסול ומבואר דשהי' פוסל במליקה. יפה הקשית ובאמת בחידושי הר"ן שם מבואר בשם הרא"ה דשהי' פוסל ואולי הרשב"א נקט שהי' אגב דרסה וחלדה דבאמת שהי' פוסל ובישוב דברי הרשב"א נ"ל הנה קשה לשיטת ר"ת דף ל' דהאיבעי' שהה במיעוט סימנים הכונה במיעוט קמא דושט ואם נאמר דגם במיעוט קמא דושט אינו פוסל שהי' לא אשכחן שהי' בעוף רק מדרבנן כמ"ש התוס' שם וע' דרישה דאף במחצה סימן לא פסול שהי' מדאורייתא וע' לב ארי' א"כ איך יפרנס ר"ת סוגיא דזבחים דמבואר שם דשהי' בין סימן לסימן פוסל בעולת העוף מדאורייתא דמה"ט לא עביד בחטאת אם הבדיל ושהה מעשה עולה דאס"ד שם הכונה דשהי' בין סימן לסימן ל"ה פסול רק מדרבנן ומדאוריית' כשר הרי עביד מדאוריית' מעשה עולה בחטאת ופסול החטאת וע"כ שם מדאוריית' פסול וקשי' לר"ת וע"כ צ"ל בישוב דברי ר"ת דאף דשהי' בעוף ל"ה רק מדרבנן דבמיעוט קמא לא פסול מדאוריית' ובמיעוט בתרא ודאי לא פסול ובמחצה דסימן כיון דא"א לצמצם הו"ל ס"ס כמ"ש בלב ארי' מ"מ בעולת העוף דבעי ב' סימנים כמו בבהמה ועשה שהי' בין סימן לסימן הוה כבהמה ושהי' פוסל מדאוריית'. ומ"ה ל"ה בחטאת עוף מעשה עולה א"כ שוב אין תימא על הרשב"א שכ' דשהי' דרסה חלדה, אינו פוסל במליקה. די"ל דנקט שהי' דבחטאת העוף אינו פוסל שהי' כשיטת ר"ת דשהי' בעוף ל"ה רק מדרבנן ולא גזרו במליקה וזה דוקא בחטאת העוף משא"כ בעולת העוף ושהה בין סימן לסימן דהוה מדאוריית' גם הרשב"א מודה. ואם נאמר דלמ"ד בזבחים שהי' בין סימן לסימן בעולת העוף פסול מדאוריית' סובר דשהי' בעוף מדאוריית' פסול וסוגיא דחולין ל' דמיבעי לן בשהי' במיעוט קמא דושט דלדידי' הוצרך תוס' לומר דשהי' בעוף ל"ה רק מדרבנן היא דלא כסוגיא דזבחים. כש"כ שיש לישב דברי הרשב"א די"ל דהרשב"א קאי לסוגיא דחולין. אמנם א"צ לזה לפמש"ל ודוק. (מיהו קצ"ע דמרשב"א משמע דלא ס"ל כפי' ר"ת):

ב והנה בחידושי הר"ן אהא דאמר שמואל כל הכשר בשחיטה כשר במליקה בדף כ' וקאמר בגמ' הא פסול פסול למעוטי מאי והקשה אמאי לא מתרץ למעוטי שהי' דפסול בשחיטה ובמליקה. ונ"ל לתרץ דהנה שמואל ס"ל דף ל"ב שיעור שהי' בעוף כדי שחיטת בהמה. ורב ס"ל כדי שחיטת עוף ולא נודע טעמא דשמואל וי"ל דשמואל או דס"ל אין שחיטה לעוף מן התורה,. כדמשמע קצת דפשיטא לגמ' דף כ' דס"ל כרמי בר יחזקאל דאין עיקור סימנים בעוף ולחד מ"ד ס"ל אין שחיטה לעוף מן התורה. כדאמרינן שם ומ"ה לא החמירו חכמים בשהי' יותר משהי' בבהמה או דס"ל לשמואל אין שהי' פוסל במיעוט קמא דושט רק מדרבנן כשיטת ר"ת ולדידי' שהי' בעוף ל"ה רק מדרבנן ומ"ה לא החמירו חז"ל יותר משיעור שהי' בבהמה וגם ר' יוחנן דסובר כשמואל יסבור כן ולשיטה זו י"ל במליקה לא גזרו חז"ל בשהי'. ומ"ה לא משני בגמ' דאתי למעוטי שהי' דלשמואל באמת אין שהי' פוסל במליקה. אבל לדידן דפסקינן כרב דשהי' בעוף שיעור שחיטה בעוף כדי שחיטת עוף לשיטת רש"י דלא כשיטת הרי"ף שהי' בעוף היא מדאוריית' או עכ"פ ספק תורה מצד האיבעי'. ולכן גם במליקה פוסל שהי' כשיטת הר"ן דלא כמ"ש הרשב"א. ולפמ"ש הדרישה בטעם שהי' שפוסל משום דבעינן ושחט שחיטה אחת ולא שתים ה"ה במליקה. ומה"ט נמי פוסל שהי' בין סימן לסימן בעולת העוף דבעינין מליקה אחת ולא שתים. כטעם הדרישה ודוק:

ג' והנה זקני הת"ש כ' בסי' כ"ג אות ט' דשהי' במיעוט בתרא פוסל מדאורייתא (ולעיל סי' ט' אות ד' פלפלתי בדבריו) וקשה לי עליו מסוגיא דזבחים ס"ה דאמרינן שם במלק בחטאת ב' סימנים כיון דשהי' בין סימן לסימן בעולת העוף פסול ע"כ בחטאת דעשה שהי' בין סי' לסי' ל"ה מעשה עולה בחטאת וכשר. והרי דל מזה שעשה מעשה עולה. כיון דבחטאת סגי במליקת רוב מסי' קמא ואם עשה שהי' ואח"כ גמר הסי' וסי' ב' הרי עשה שהי' במיעוט בתרא ופסול מדאורייתא דלא גרע משחיטת חולין וצ"ל דבאמת אם לא מלק רק רוב מסימן קמא ושהה פסול אך בזבחים מיירי שמלק כל הסימן ואח"כ שהה. ואין להקשות כמו שהת"ש פוסל שהי' במיעוט בתרא מדאורייתא משום דלכתחלה בעי שחיטת כל הסימן ומ"ה בשחט וגמר כל הסימן בשהי' פסול (כמ"ש לעיל סי' הנ"ל סברתו) ה"ה בשהה בעוף בין סימן לסימן לת"ש פסול מדאורייתא ועדיין קשי' מסוגיא דזבחים דזה ל"ק דבמליקת חטאת כיון דכתיב לא יבדיל. ואף לתירץ אחד בש"ס ר"פ השוחט דבעי בעוף לכתחלה ב' סימנים מ"מ במליקת חטאת דמדאורייתא ודאי ל"צ רק סימן אחד ולרבנן אסור למלוק סימן ב' ע"כ שהי' בין סימן לסימן לא פסול ורק משום שעשה מעשה עולה פליגי בגמ' ולפמ"ש י"ל בחולין דלחד תירץ בעי לכתחלה ב' סימנים כמו שהת"ש פוסל שהי' במיעוט בתרא מדאורייתא ה"ה בין סימן לסימן בעוף. אמנם דבעוף בין סימן לסימן גם הת"ש מודה אף לשיטתו דשהי' במיעוט בתרא:

מדאורייתא. אך להכ"ע פ"א משחיטה שכ' דהר"מ סובר דבעוף בעי לכתחלה ב' סימנים מדאורייתא ובודאי זה דוקא בחולין א"כ יהי' חילוק בעוף בשהי' בין סימן לסימן בין שחיטה בחולין ובין מליקה בקדשים כדכתיבנא. ואין להאריך דלדינא נראה כמ"ש הפ"ח דשהי' במיעוט בתרא ל"ה רק מדרבנן דלא כמ"ש זקיני הת"ש. ובזה מיושב הקו' מזבחים ס"ה בפשיטות ודוק: ד' ודע דקשה לי לשיטת ר"ת בתוס' דף ל' ע"ב דשהי' בעוף ל"ה רק מדרבנן אמאי אמרינן בדף י' לאתויי ספק שהה ספק דרס. והרי המשנה שם קאי בעוף וספק שהי' ל"ה רק ספיקא דרבנן (וכבר הבאתי לעיל סי' ט' אות ג' קושיא זו) ונ"ל דבר חדש דאף לר"ת ולצד האיבעי' דשהי' בעוף ל"ה רק מדרבנן מ"מ אשכחן פתרא דשהי' בעוף מדאורייתא. והיא לפמ"ש הש"ך סי' כ"ד ס"ק ח"י בביאור דברי הרמב"ם דאף דאם דרס או החליד במיעוט קמא דקנה כשר. ואם דרס או החליד במיעוט קמא דושט הוה ספק מ"מ אם הגרים שליש קנה ודרס או החליד שליש ב' וגמר שליש ג' בהכשר הוה ודאי נבילה דבעי לאחר הגרמה שליש ב' שלישי בהכשר וכש"כ בושט הוה נבילה ודאי. ולפ"ז אף אם נאמר שהי' במיעוט קמא ל"ה רק מדרבנן ובמחצה ג"כ ל"ה רק מדרבנן דא"א לצמצם ואיכא ב' צדדים להיתר מדאורייתא שמא שהה במיעוט קמא ושמא במיעוט בתרא. ומ"ה שהי' בעוף ל"ה רק מדרבנן מ"מ בהגרים שליש ושחט שליש ושהה וגמר. כיון דבעי ב' שלישי בהכשר והוא שהה פסול מדאורייתא כמ"ש הש"ך לענין דרסה וחלדה ומיושב קושי' הנ"ל מחולין דף י' דמשכחת לה ספק שהה בעוף שיהי' ספיקא דאורייתא כגון בהגרים שליש וספק שהה בין שליש ב' לג'. דזה ספק דאור' ועכ"פ הדין שכתבתי ברור לדעתי ואקצר:

ה' והנה מ"ש בשם מורך הגאון אבד"ק קיטנא בטעם דאמרינן בחולין דלא לשויא גיסטרא וכ' הרשב"א הטעם בקדשים משום דלדם הוא צריך וכ' הטעם משום דאמרינן בזבחים דצרם אוזן קודם קבלת הדם פסול ומ"ה אסור לשבור מפרקת קודם קבלת הדם דשוי' בעל מום. וזה נחמד. אבל גם בחולין אמרו כן בסוגיא שם. ועוד הרי הכהן המקבל יכול לקבל דם קודם שישבר המפרקת כיון דאמרו ביומא דהשוחט אינו המקבל וכשיגמור הסימנים יקבל אחר דם ואח"כ ישבר המפרקת. וכפי הנראה לא אמר זאת אך לחדד או שיאמר דבאופן זה מותר לעשות גיסטרא באמת. ודע דקשיא בש"ס דזבחי' ס"ה דס"ל לר"ש בן אליקום אליבא דראב"ש דקרא דלא יבדיל היינו דא"צ להבדיל אבל אם רוצה מותר להבדיל אף קודם הזי'. והרי בבהמה אם חתך קודם קבלה פסול ובעוף דליכא קבלה רק דהזי' היא עם הקבלה ביחד. איך יבדיל בחטאת עוף סימן שני קודם הזי' ושוי' בעל מום. ואף דבעל מום אינו פוסל בעוף מ"מ שוי' מחוסר אבר כיון דחותך הסימן שני והבני מעיים כמנחא בדיקולא. וכ"ז קודם הזי' פסול. וצ"ל כיון דעיקר קרא בבהמה כתיב ולקח מדם הפר ושלמים ילפינן בזבחים כ"ה ע"ב מדכתיב תמים ובעוף דלא כתיב תמים לא איכפת לן מה שחתך קודם קבלה וזה דין פשוט ומסוגיא זו יש ראי' ברורה ודו"ק:

ו' ומה שהקשית על דברי הר"מ פ"ח ממעילה ה"ה שכ' כשפוסקין עם האומנין פוסקין באמה בת כ' אצבע וכשמושחין מה שבנו מחשבין להם באמה בת כ"ד כדי שלא יבואו לידי מעילה. ובגמ' מנחות צ"ח ופסחים פ"ה ובכורות מבואר שלא הי' רק אצבע יותר זה באמת תמוה גדולה. והיותר קשה דבכ"מ מייתי למקומות אלו של דברי הר"מ. ושוב מצאתי בס' מי השילוח סי' א' אות ח' שהרגיש בדברי הכ"מ והאריך בזה עיי"ש. והנראה כונת הר"מ לפי מה שהקדים בהלכה ד' כשבונין במקדש בונין בחול ואח"כ מקדישין אך לעצים דיומא לוקחין ממעות ההקדש והיא מגמ' דמעילה. א"כ בגמרא דמנחות מיירי מה שנוטלין מהקדש לצורך בנין דיומא לא היו יכולין ליקח אמה בת כ' ולהחזיר בת כ"ד שהי' הפסד רב לאומנין ולכן לא הי' הפרש רק חצי אצבע או אצבע. אמנם כשהיו בונין ונוטלין משל חולין ולא הי' חשש מעילה רק על שכר מלאכה היו פוסקין גם האומנין באמה בת כ' והחזירו בת כ"ד שלא להונות הקדש במלאכה. וזה טעם שאמרו בגמ' שהיו האומנין נוטלין בקטנה ומחזירין בגדולה הכונה העצים והכסף והזהב. והרמב"ם נקט פוסקין היינו על שכר מלאכה. ואין מקור הר"מ בגמ' הנ"ל. ואולי מה"ט לא מייתי חדא לכספי ודהבא שתמה בכ"מ דכיון דברוב פעמים בונין בחול ולא שכיח שיקחו לעצים דיומא. וגם אולי בכסף וזהב הי' עובדין תמיד בשל חול שלא יבוא לידי מעילה. שהוא לא נעשה ביום אחד ומ"ה לא מייתי זאת הר"מ אך על הכ"מ צ"ע שהראה המקור מגמ' וזה קשה. וקצת צ"ע לפי מה שכ' הר"מ לעיל דהי' נותנין לאומנין חולין בשכרן מה חשש יש שיבוא לידי מעילה ושמא מ"מ כיון שהמעות שייך להקדש יש חשש גזל:

ז' ושהקשית ברש"י שבת נ"ב שפי' בטבעת של אלמוג דטהורה משום דהוה פשוטי כלי עץ והקשה ת"ל דכל שבים טהור ואלמוג בא מים כדאיתא בר"ה כ"ג ל"ק דכלל זה לא נאמר רק בבעלי חיים ודבר הבא מבע"ח כגון עצמות וצמר משא"כ בצומח. עיין ר"מ פי' המשנה י"ג פי"ז מכלים שכ' כבר קדם לנו בעשירי מזאת המסכתא שעצמי רמשי המים ועורם כאשר יעשה מהם כלים לא יטמאו וכן כל בע"ח והכי מוכח ממשנה י"ב דמה שנברא בג' יש בו טומאה ברביעי ובחמישי אין בו טומאה ומה"ט כלים העשוי מדגים ועופות טהורים. א"כ דוקא בע"ח שנבראו בה' משא"כ צמחים. והרי מים מקבל טומאה למ"ד טומאת משקין דאורייתא וע"כ כהנ"ל. והכי מוכח מת"כ דדוקא מבגד ממעטינין דבר הבא מים ולא ממקרא דאו עץ דכתיב ברישא דקרא משום דמאו בגד ממעטינין דבר הבא מבע"ח. ועיין בר"ש שכ' דהא דאיצטריך למעוטי עופות ודגים מוהבגד אף דבלא"ה נברא בה' משום דה"א דעור סתמא כתיב מוכח ג"כ דדוקא בהבא מבע"ח ממעטינין וקצת צ"ע בנדה ל"ג דמוקי לה בכותי ערום דהוא דוחק ולא מוקי לה בלבוש בגדים מעורות דגים. והדומה לזה דאין מקבל טומאה. מיהו למ"ש התוס' דהוה מצי לשנויי בלא"ה גם קו' הנ"ל ל"ק כ"כ:

(ושוב הראני חתני הרה"ג מהר"נ נ"י דבספר משנה אחרונה הנדפס מחדש פי"ז דכלים מי"ג כ' דה"ה כלים הנעשים מעצים שבים טהורים עיי"ש ולפענ"ד כדכתיבנא ודוק):

תוכן העניינים

שות בית יצחק

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה