שות בית יצחק· רבי יצחק יהודה שמלקיש
יו"ד ח"א · סימן כה
בדין מסוכנת בדבר:
השאלה בבהמה שגוררת רגלי' דבלא נודע שנפלה מותרת דאמרינן שגרונא נקטה וכן בעוף כמבואר סי' ל"ב וכ' הט"ז דה"ה בקנה אווז ולא יכלה לעמוד מותרת אם דין הבהמה והעוף כדין מסוכנת ואם לא פרכסה אסורה מדאור' או אין בזה דין מסוכנת:
א תשובה אם מעמידין אותה בגערה או במקל ועומדת אף שגוררת רגלי' בהילוך אין כאן דין מסוכנת בבהמה ומותרת אף בלא פירכוס כדאמרינן בש"ס דחולין כל שמעמידין אותה ואינה עומדת מסוכנת. אך בבהמה שאינה עומדת או בעוף אף שעומדת לפ"מ שכ' זקיני הת"ש דבעוף כל שרואין שהוא חולה ואינו הולך כשאר בריאים צריך פרכוס. יש להסתפק ונראה לכאורה דבעי פירכוס דהרי הטעם דמסוכנת שלא פירכסה נבלה משום דמחמת: חולשתה יצאה נשמתה קודם גמר שחיטה או עם גמר שחיטה ואנן בעינין שתצא נשמתה לאחר שחיטה א"כ ה"ה בחולשת שגרונה חיישינן בדלא פירכסה שמא יצאה נשמתה עם גמר שחיטה או קודם גמר שחיטה. וקצת ראי' ממ"ש ז' ת"ש סי' ט"ו דולד ששוחטין אותו ביום הלידה ואיכא ריעותא שאין יכולין להעמידו תלינן הריעותא בחולשת כח ולא בריסוק ומ"מ יש להחמיר ולהצריכה פירכוס דאף דלאו חולה היא תלינן הריעותא בחולה ובעי פירכוס לחומרא וה"ה בשגרונא. ובזה מיושב הא דמקשה בזבחים ע"ד דאיתערב בטרפה היכי דמי אי ידיעה לישקלי' ומשני דאיערב בנפולה ואמרינן שם דאם ס"ל הלכה א"צ בדיקה א"א לאוקמא בנפילה ואמאי לא מוקי שכל הבהמות א"א להם להלוך ואף לא לעמוד ולא נודע שנפלו דאמרינן שגרונא נקטי' ורק אחת נפלה א"א לשחוט בשביל האחת ונשאלתי ע"ז מחכם אחד אמנם לפמ"ש ל"ק דכיון דשגרונא בעי פירכוס אין שוחטין בעזרה דשמא לא תפרכס כעין שפירש"י בזבחים היכי דבעי בדיקה אין שוחטין בעזרה וה"ה היכי דבעי פירכוס וז"ב שוב מצאתי בתשו' ר"ע איגר סי' פ"ג הובא בנחלת צבי סי' נ"ז שהניח בצ"ע אמאי לא מוקי בש"ס שכל הבהמות צולעים על רגלם דאמרינין שגרונא נקטי' ואחת נפלה ונתערבה. וא"א להתיר בהלוך דכולם אין הולכים כדרכם ע"כ. הנה נראה דקושיתו שכולם עומדים מעצמם ול"ב פרכוס כדכתיבנא ומחמת שגרונא אין הולכים כדרכן על כן לכאורה יפה הקשה אולם גם על קושיתו תמהני דמבואר במשנה דבכורות מ"א דזקן וחולה ומזוהם אין שוחטין לא במקדש ולא במדינה וכן איתא בר"מ פ"ב מאיסורי מזבח ה"ו וירעה עד שיסתאב א"כ כל הבהמות בלא תערובת אין שוחטין דמ"ש שגרונא משאר חולה. ואם נמתין עד שילכו כולם אז נדע מי היא הטרפה ואם גם הנפולה תלך שוב הכל כשירים וז"ב:
ב' ולדינא לענין הפרכוס הנה י"ל דשגרונא לא הוה חולי של כל הגוף אך חולי הירכים כמו שפירש"י בגיטין ס"ט ע"ב ול"ה מסוכנת רק בחולי של כל הגוף וע' ג"כ בא"ח סי' שכ"ח לענין חילול שבת שיש חילוק בין חולי של כל הגוף. ושגרונא הוא חולי שקורין גיכט או קראמפף כמ"ש במרפא לשון חולין נ"א וי"ל דבאדם בחולי אין מחללין שבת ע"י ישראל באיסור דאורייתא וה"ה בבהמה ובעוף ל"ה בכלל מסוכנת. ומצאתי בדעת קדושים שכ' שכשהיא בריאה וצימוק אברי' לפי שעה ל"ה מסוכנת ומ"מ לדינא יש לחוש אף בשגרונא להצריך פרכוס. אם אינה יכולה לעמוד ועוד דבאינה יכולה לעמוד לא ודאי שגרונא הוא דשמא חולה אחר גרם לה ע"כ צריך פרכוס. אך י"ל לפ"מ דאמרינן בחולין נ"א שגרונא שכיח ותוס' פסחים מ"ו ע"ב ד"ה רבה כ' דמה"ט ל"א הואיל וחזי לחולה שיש בו סכנה דחולה שיש בו סכנה לא שכיח כלל. ומה"ט י"ל דתלינן יותר בשגרונא וא"צ פרכוס. אך לפ"ז צ"ל הא דמבואר ברמב"ם פ"ד ממאכ"א בשוחט המסוכנת ולא פרכסה ה"ז נבלה וכ' הב"ח והת"ש דלוקין ומותר לשחוט בנו אחרי'. ואמרינן איזו מסוכנת כל שאינה יכולה לעמוד. היינו בידוע דהיא מסוכנת ולא שגרונא. דאל"כ נימא שגרונא נקטי' דהיא שכיח יותר ולא משמע כן מסתימת הפוסקים. ע"כ נראה דהנה הרב החריף מ' יעקב גלאנצער מזאלין הקשה לי על תוס' פסחים שכ' דחולה שיש בו סכנה לא שכיח כלל והרי אמרינין בכתובות פ"ד ע"ב ובגיטין ל' ופ"ה מיתה שכיח וכיון דמיתה שכיח כש"כ חולה שיש בו סכנה דכל מת מסתמא מקודם מסוכן. ויותר קשה לפמ"ש שעה"מ פ"ד מה' סוכה בסופו דמיתה דאשה ל"ה נולד משום דשכיח א"כ למה כ' תוס' דחולה שיש בו סכנה לא שכיח עוד קשה דהרי אמרינין בזבחים צ"א מילה לגבי פסח כי תדיר דמי א"כ הרי שכיח שיצטרך לחלל שבת בשביל ולד הנימול וכ"כ הרא"ש סוף יומא וע"כ כונת תוס' דלא שכיח שיזדמן בביתו חולה שיש בו סכנה שיצטרך לחלל שבת. אבל לעולם חולה שיש בו סכנה שכיח. ולפ"ז י"ל דשכיח יותר משגרונא ומה"ט לא חילקו הפוסקים וכ' דכל שאינה יכולה לעמוד בגערה. ולא פרכסה לוקין משום נבלה ואף דמוכח מגמ' דרוב חולין לחיים כדאמרינין בב"ב קנ"ד הוא אפי' במסוכנים. דדוקא בגוסס אמרינן רוב גוססין למיתה מדאמרינן בגמ' דגיטין דמביא גט והניחו זקן או חול' נותן בחזקת קיים ובגוסס לא וכן היא בר"מ פ"ד מגירושין ולא כ' במסוכן לא. ומשמע דרוב מסוכני' לחיים וע"כ צ"ל במסוכן שלא פירכס מחמת חולשא יצאה נשמתה קודם גמר שחיטה דרוב מסוכנים כן היא כמ"ש ז' הת"ש. והיוצא לנו מזה דבעוף שאין יכול לעמוד כעובדא דהגהות מרדכי הובא בטו"ז סי' ל"ב ודאי צריך פרכוס. אך בידוע דשגרונא נקט י"ל דא"צ פרכוס ועדיין צע"ק:
ג' ודרך אגב נ"ל בעיקר דין הפרכוס שנחלקו הפר"ח והת"ש. ודעת הפר"ח דלא בעינין שימשוך הפרכוס גם אחר שחיטה ואפי' אם בגמר שחיטה נפקה חיותא מותר. והת"ש הוכיח דבעינין שימשך גם אחר שחיטה דאם גמר שחיטה ומיתה באין כאחד אסור עיי"ש סי' י"ז ס"ק א' שהאריך ולפענד"נ לפי המבואר בתמורה כ"ה אמר על הבכור עם יציאת רובו עולה עולה הוי או בכור הוה א"ל היינו דבעי אילפא אמר על הלקט עם, נשירת רובו יהא הפקר לקט הוי וכו', ואמר אביי דברי הרב ודברי התלמיד דברי מי שומעין ופרש"י הואיל ובהדדי אתי למיחל וקודשא בריך הוא עבדי לקט ה"נ דברי הרב קודמין ובכור היא עיי"ש ולפ"ז כיון דהבהמה מסוכנת ואם יצאה נפשה מחמת חולי מיתתה בידי שמים ואם יצאה נפשה מחמת שחיטה מיתתה בידי אדם על כן בעינין שגם אחר שחיטה ימשך הפרכוס דאז נודע שלא יצאה נשמתה מחמת חולי אבל אם גמר שחיטה ומיתה באין כאחד אמרינין שמתה מחמת חולי ומיתתה דברי הרב ושחיטה דברי התלמיד ודברי הרב קודמין ונמצא שמתה קודם גמר שחיטה לכך צדקו לדינא דברי הת"ש ובת"ש הקשה בעצמו על סברתו דהרי רבא מייתי בחולין דף ל"ח מיוצא דופן עיי"ש והרי ביוצא דופן בגמר לידה ומיתה כאחת ל"ה יוצא דופן רק יתום כדאמרינין שם ה"ה בגמר שחיטה ומיתה כאחת לישתרי להנ"ל לק"מ דשם הלידה ומיתה תרוייהו בידי שמים משא"כ שחיטה ומיתה אף אם באין כאחת מיתה קודמת ולפמ"ש תוס' שם דמיירי בנהרגה אמו ולפ"ז הלידה דבידי שמים קודמין ולכן ל"ה יוצא דופן ונכונים דברי הגמ':
ד' ובגוף הדין ביצאה נשמתה עם גמר שחיטה שכ' הת"ש דאסור מדאור' נ"ל דלשיטת הלח"מ פ"ט מגירושין ה' כ' דס"ל במגרש בתנאי אם מתי הוצרך הגמ' לומר דלאחר מיתה משמע דאם הכונה בעת המיתה ל"ה גט לאחר מיתה ומגורשת שפיר דבשעת המיתה מתקיים התנאי וגט ומיתה באין כאחד ומהני, הרי דהיכי דגט ומיתה באין כאחד מגורשת ה"ה היכי דשחיטה ומיתה כאחד ל"ה נבילה ומותר הבהמה. ובישי"ע אב"ע סי' קמ"ה אות א' הקשה על הלח"מ עיי"ש אמנם לדעתי דברי הלח"מ מפורשים בש"ס דב"ב קל"ז דמקשינן שם אהא דאמר אביי מתנת שכיב מרע ל"ק אלא לאחר מיתה והא אמר אביי מתנת ש"מ קונה עם גמר מיתה ומשני הדר בי' אביי מההיא וס"ל דל"ק רק לאחר מיתה. ממאי דמהאי הדר דילמא מהא הדר. ומשני לא ס"ד דתנן זה גיטך אם מתי זה גיטך לאחר, מיתה לא אמר כלום. ופירש רשב"ם דשמעינן דלאחר מיתה מגרש דאי עם גמר מיתה א"כ הוה גט ואמאי לא אמר כלום. הרי דאם מיתה וגט באין כאחד מהני. איברא דגם ע"ז קשה דהרי אביי גופא ס"ל בתמורה כ"ה באמר על הבכור עם יציאת רובה יהא עולה דברי הרב קודמין וה"ה באמר עם גמר מיתה תתגרש כיון דמיתה דברי הרב. הרי קדים מיתה לגירושין ואמאי מהני זאת לאביי ומתוך קושיא זו וגם מהא דמשמע מכל הפוסקים בגיטין דף כ"ה ושאר דוכתא דבעי דוקא שהגט יחול שעה אחת קודם למיתה כתבתי בתשו' לאה"ע לדחות דברי הלח"מ ופירשתי דברי הש"ס דב"ב דלא כפירוש רשב"ם דלעולם גט עם גמר מיתה ל"מ רק דגמ' הכי מקשה דתוס' פסחים ל"ט ד"ה שלוקין כ' דזו ואצ"ל זו לא אמרינן רק ע"צ הדוחק א"כ אס"ד דזה גיטך אם מתי הכונה עם גמר מיתה כיון דקתני זה גיטך אם מתי לא אמר כלום למה תני אח"כ זה גיטך לאחר מיתה לא אמר כלום. הרי זה הוה כש"כ מרישא ומזה מדייק דגם באם מתי הכונה לאחר מיתה ושוב ל"ה זו ואצ"ל זו וזה כוונת הגמ' אבל לעולם ה"ה היכי דהגט חל עם גמר מיתה נמי ל"מ לאביי דדברי הרב קודמין דלא כהלחם משנה. ולפ"ז דברי ז' ת"ש שרירין וקיימין דה"ה דל"מ שחיטה ומיתה בבת אחת. ודוק היטב בכל זה וע' קצה"ח סי' רנ"א אות א' מ"ש מהך דדברי הרב ודברי התלמיד וע' בספרי חא"ח סי' נ"ה אות ב' שהוכחתי דאביי ורבא פליגי בחולין ק"א ע"ב בהך סברא דדברי הרב ודברי התלמיד ואביי אזיל שם בשיטתי' עיי"ש בדברים ערבים. באופן דגם הך דינא דגמר מיתה ושחיטה באין כאחד תליא בפלוגתא זו והרבה יש לדבר בפרט זה. דלפ"ז יתישב ג"כ קו' ת"ש שהבאתי לעיל אמאי בלידה ומיתה באין כאחד ל"ה יוצא דופן דזה קאי לרבא ואקצר:
ה' נסתפקתי בדין מסוכנת שכ' ז' הת"ש סי' י"ז ס"ק י"ג דאם אינה יכולה לעמוד בגערה או במקל והעמידוה אחרים אע"ג דהלכה אח"כ הילוך יפה לא יצאה מחזקת מסוכנת ובעי פירכוס. איך הדין בנפולה שכ' הש"ך סי' נ"ח דאם העמידוה אחרים והלכה הילוך יפה מותר לשחוט תוך מע"ל דלא כב"ח אם בעי פירכוס דנימא נהי דיצאה מחזקת נפולה אבל מכלל מסוכנת לא יצאה ונ"ל דכיון דיצאה מחזקת נפילה גם בחזקת מסוכנת ל"ה ול"ב פרכוס. והכי מוכח מש"ך סי' נ"ח ס"ק ד' שהביא ראי' מש"ס דזבחים ע"ד מדקאמר נפילה לא מוקי משנה דכל הזבחים משום דסבר הלכה א"צ בדיקה ולוקי בהעמידה אחרים וא"כ גם בזה ל"צ בדיקה ואס"ד דעדיין בעי פירכוס דבכלל מסוכנת היא ודאי אין מכניסין לעזרה לשחוט דלמא לא תפרכס ועוד דהו"ל חולה ואסור להקריב כמש"ל. וע"כ דיצאה מכלל נפולה ול"ה מסוכנת ול"ב פרכוס: ו' וראיתי להגאון מהרש"ק בטוטו"ד תנינא תשו' רל"ד שנסתפק בדין נפילה אם העמידוה אחרים ואח"כ חזרה ושכבה ועמדה מעצמה אם מהני בדיקה דיש סברא לומר כיון דכבר עמדה יכולה אח"כ לעמוד אף דנתרסקה אבריה ול"מ בדיקה וכ' וז"ל וקשה מנ"ל כן דלמא לעולם ס"ל עמדה א"צ בדיקה רק דמיירי שכבר העמידוה אחרים ואח"כ נתערבה ולא נודע איזה היא ובע"כ דפריך אכתי אפשר בבדיקה להשכיב את כולם ולחזור להעמידם ולראות אם יעמדו מעצמן ובע"כ דמוכח דאף שהעמידוה אחרים אם חזרה ושכבה ועמדה מעצמה מהני ע"כ ובמח"כ לא העתיק יפה דהגמ' קאמר הלכה צריכה בדיקה ולבסוף מסיק דלא כר"ל משום דהלכה א"צ בדיקה ואף בעמדה צריכה בדיקה מ"מ לבדקוה בהילוך ולפ"ז אין ראיתו ראיה דהילוך ודאי מהני אף בהעמידוה אחרים כמ"ש הש"ך סי' נ"ח ואדרבה משם משמע דהיכי דהעמידוה אחרים ל"מ אף אם עמדה אח"כ מעצמה מדמייתי ראיה דהלכה אף אם העמידוה לא בעי בדיקה מדלא משני בש"ס בהעמידוה אחרים וקשיא דלמא העמידוה אחרים בעי בדיקה ורק דלא מצי לשנויי בהעמידוה אחרים דיצוה להשכיב כל הבהמות ויראה אם תעמוד בעצמה ומה מייתי הש"ך ראיה וע"כ דאם העמידוה אחרים בעי בדיקה אף עמדה אח"כ בעצמה בעי בדיקה דאין חילוק וכן הביא בפתחי תשובה בשם חמודי דניאל אך הב"ח דס"ל בהלכה והעמידוה אחרים צריך בדיקה סובר דאם אח"כ עמדה מעצמה א"צ בדיקה ובזה מיושב ג"כ מה שהקשה הש"ך על הב"ח מגמ' הנ"ל די"ל דגמ' לא משני בהעמידוה אחרים דעדיין ליבדק ע"י שיצוה להשכיבם כנ"ל: