אור ברסלב
שות בית יצחק יו"ד ח"א › סימן כד

שות בית יצחק· רבי יצחק יהודה שמלקיש

יו"ד ח"א · סימן כד

סימן כא

בדין אותו ואת בנו:

א בתוס' חולין ע"ח ד"ה שה כתיב הקשו וא"ת אמאי לא גמרינן שור שור משבת ויהא אותו ואת בנו נוהג בחיה ותירצו כיון דלא מצינו למילף אף בהמה טמאה דומיא דשבת לא ילפינן כלל ועוד אי משבת ילפינן שה דכ' רחמנא ל"ל ועוד דומיא דקדשים דל"ש בחיה ע"כ וצ"ע שהעלימו עין מדברי הת"כ פ' אמור הובא ברי"ף ובב"י סי' ט"ז דדרשינן שור ולא חיה והלא דין הוא ומה בהמה שאינה במצות כיסוי הוא במצות או"ב חיה שהוא במצות כיסוי א"ד שיהי' במצות או"ב ת"ל שור ולא חיה שה ולא עופות והלא דין הוא וכו' ת"ל שה ולא עופות. א"כ הרי דרשינן מקרא להדיא למעט ומה הקשו תוס' ושמא י"ל דתוס' הקשו גם על דרשה דת"כ דלמה ממעטינן משור ולא ילפינן שור שור משבת. וכן קשיא למה ממעטינן משה עופות ולא ילפינן משבת ומ"ה תירצו כיון דלא מצינו למילף אף בהמה טמאה לא ילפינן משבת ומ"ה נמי ניחא דממעטינן עופות כיון דלא ילפינן משבת. ומה שתירצו תוס' עוד דא"כ שה למ"ל אין להקשות דלמא חיה אסור באו"ב ושה ממעט עופות דממנ"פ אם ילפינן משבת גם עופות בכלל ואם לא ילפינן משבת גם חיה מותר דעופות סברא יותר לאסור באו"ב מק"ו השני שבתו"כ. אך על תי' בתרא שכ' ועוד דומיא דקדשים דלא שייך בחיה צ"ע דא"כ למ"ל לת"כ למעט משור ולא חיה תיפוק ליה דבעי דומיא דקדשים וע' תוספתא ב"ק פ"ו מבואר שם פלוגתא וס"ל לר"ע דלא ילפינן שור שור משבת אך כל אחד ואחד מתרבה במקומו ור"י משום ר' ישמעאל יליף משבת וע' מראה הפנים ירושלמי פ"ה דב"ק א"כ י"ל דת"כ דממעט משור ולא חי' ס"ל כר"ע דלא יליף משבת ותוס' הקשו לדידן דילפינן משבת כסוגיא דב"ק ודוק ובכ"ז צ"ע שלא הביאו תוס' דברי ת"כ:

ב עוד קשיא אתירץ תוס' הראשון כיון דלא מצינו למילף אף בהמה טמאה לא ילפינן משבת דא"כ מה הקשה בש"ס דב"ק ס"ז ע"ב אהא דתשלומי דו"ה אינו נוהג אלא בשור ושה נילף שור שור משבת מה להלן חי' ועוף כיוצא בהן והרי גם שם א"א למילף בהמה טמאה דהרי כתיב וטבחו וס"ל לר"ש שחיטה שאינה ראוי ל"ש שחיט' ולר"ל ס"ל דף ע"ז כל דליתא בטביחה ליתא במכירה א"א למילף בהמה טמאה ומה הקשה בגמ' נילף שור משבת ואין לתרץ דבב"ק הקשה למ"ד שחיטה שאינה ראוי שמה שחיטה או לר"י דס"ל דף ע"ז אף היכי דליתא בטביחה אית' במכירה דא"כ קשה למה דמשני הגמ' שור דסיפ' ושה דרישא למ"ל ש"מ שור ושה אין מידי אחרינ' לא א"כ לר"ש דס"ל שחיטה שא"ר לש"ש ולר"ל ס"ל דלית' בטביחה לית' במכירה שור דרישא ושה דסיפא ל"ל כדי דלא נלמוד משבת תיפוק ליה דבלא"ה א"א ללמוד משבת כיון דא"א ללמוד אף בהמה טמאה ע"כ מוכח דלא כסברת התוס' וצע"ג. ועוד נלענ"ד דבהמה טמאה לכ"ע לאו שחיטה היא כלל דהוה כנחירה ובדו"ה וטבחו כתיב והא דבחולין קכ"א ע"ב משמע דהוה שחיטה דמטמא טומאת אוכלין ואם שהה או דרס או בסכין פגום אין מטמאה טומאת אוכלין שם הטעם דל"ה מחשבה רק בשחיטה אך צ"ע דא"כ ל"ל לר"מ בדף פ"ה קרא למעוטי עוף טמא מכיסוי ת"ל דילפינן שפיכה משחיטת חוץ ועוף טמא לאו שחיטה כלל וצע"ק:

(וע' ח"ס יו"ד מה שהקש' על תי' תוס' מכריתות ד'):

ג והנה זקיני הת"ש כ' דאם שחטו שנים בבת אחת אחד האם ואחד הבת וישנו לשחיטה מתחילה ועוד סוף ואם גמר אחד קודם השני דא"א לצמצם לכאורה יש לחייב משום או"ב מ"מ פטורים משום דבכל אחד הוה ה"ס שמא לא יגמור השני. דלפ"ז אם שחט אחד האם והבת ביחד חייב משום או"ב וי"ל דלפי דבריו חייב שתים משום או"ב ומשום בנו ואותו אך לרבנן אינו חייב ב' כיון דנפקא תרווייהו מחד קרא כמ"ש תוס' דף פ"ב ד"ה סומכוס. אך לסומכוס דס"ל שחט ב' בנים ואח"כ אותה או בשחט אותה ואת בת בתה ואח"כ בתה סופג שמונים ה"ה בשחט אותה ואת בנה בבת אחת סופג שמונים והו"ל לסומכוס לאשמועינן רבותא יותר ושמא יש לחלק וצ"ע:

ד ודע דאף אם אמרינן ישנו לשחיטה מתחילה ועד סוף מ"מ בשחט אותו ומבנו שחט חצי קנה בו ביום והשאר בין השמשות אין לחייב משום ישנו לשחיטה מתחילה ועד סוף דבחצי קנה ל"א ישנו לשחיטה מתחילה ועד סוף ע' לעיל סי' ט' אות ז' מה שהארכתי בפרט זה לענין פיגול וגם לענין אותו ואת בנו נ"ל כמ"ש ואקצר:

תוכן העניינים

שות בית יצחק

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה