אור ברסלב
שות בית יצחק יו"ד ח"א › סימן טז

שות בית יצחק· רבי יצחק יהודה שמלקיש

יו"ד ח"א · סימן טז

סימן טו

בסוגיא דהשוחט בשבת חולין י"ד ובסוגיא דגנב וטבח ביו"כ ב"ק ע"א: א' בתוס' ד"ה השוחט בשבת הקשו במזיד איך שחיטתו כשרה והרי מומר אסור לאכול משחיטתו ועוד בגמ' בעי לאוקמא כר"מ ור"מ ס"ל מומר לדבר אחד הוא מומר לכל התורה. והקשה בתשו' מהרי"ק סי' ק"ס מה מקשה תוס' לר"מ ואמאי שבקי תוס' לתירץ קמא דיש חילוק בין בצנעא לפרהסיא והא פשיטא דמאי דקאמר ר"מ מומר לדבר אחד הוי מומר לכל התורה דלאו למימרא דמשום שעבר עבירה שחשוב כעע"ז בשביל זה אלא דוקא לענין חשוד קאמר וכדמשמע בבכורות ל' דאמרינן לר"מ חשוד לדבר אחד הוה חשוד לכל התורה עיי"ש שתירץ דמשמע לתוס' דמשנה דהשוחט בשבת מיירי אפי' באין אחרים רואין אותו ומ"ה הקשו לר"מ ותוס' שאנץ לא ס"ל כתוס' מטוך ורק דמשנה מיירי באחרים רואין ומ"ה לא הקשו לר"מ וקיימא בהחילוק שבין בצנעא לפרהסיא. ובפליתי סי' י"א כ' ג"כ לתרץ קו' תוס' לר"מ דלר"מ מהני אחרים רואין דל"ה כנכרי רק נחשד להאכיל טריפות ע"ש והפלא שלא הביא דברי מהרי"ק. ואני תמה על אדונינו מהרי"ק איך העלים עין מגמ' ערוכה עירובין ס"ט דאמר ר"ה איזה מומר זה המחלל שבתות בפרהסיא ומקשה ר"נ כמאן אי ר"מ אפי' כל איסורין שבתורה נמי ולמהרי"ק מה קו' והרי גם מהרי"ק מודה דמחלל שבת בפרהסיא הוה כנכרי. שהרי תירץ תוס' קאי דבפרהסיא ל"מ עומד ע"ג רק שכ' דלר"מ בצינעא מהני עומד ע"ג א"כ כשאמר ר"ה איזה מומר זה המחלל שבתות בפרהסיא הכונה דהוה כנכרי ול"מ עומד, ע"ג ומה הקשה אי ר"מ אפי' בשאר עבירות. והרי בשאר עבירות ל"ה רק חשוד. ומוכח מגמ' דלר"מ הוה כמומר ממש ודברי הפליתי יותר תמוהין דלעיל בא"ד מייתי לסוגיא דעירובין ותיכף העלים עין מהסוגיא ולחומר הנושא נ"ל לישב דבבכורות ל"ה מקשה לר"מ איך כהנים דיינו דינא וכו' והרי חשודין על הבכורות ומשני אימר דאמר ר"מ לאחשדינהו לאחזקינהו מי אמר ופירש"י דדוקא בידעינן שעבר ס"ל לר"מ חשוד לדבר אחד חשוד לכל התורה. ולפ"ז קשיא אמאי אמרי' חשוד לדבר אחד הוא חשוד לכל התורה והלא הו"ל מומר לכל התורה בשלמא אם אמרינן דרק בג' זימנא הוא מומר ניחא דחשוד היינו שעבר פעם אחת ומ"ה ל"ה רק חשוד אבל להוי אמינא בתוס' וכן לסברת תוס' שאנ"ץ דבפעם אחת נעשה מומר קשי' אמאי לר"מ חשוד לדבר אחד הו"ל חשוד לכ"ה והלא הו"ל מומר וע"כ צ"ל דר"נ דס"ל בעירובין דלר"מ הוה מומר לכה"ת ס"ל דחשיד הוה אפי' בלא ידעינן שעבר. ומ"ה הו"ל רק חשיד לכה"ת ומומר הוא בידעינן שעבר דלא כסוגיא דבכורות. ולפ"ז למסקנא דסוגיא דבכורות דל"ה חשוד רק בידעינן שעבר נדחין דברי ר"נ. וזה דברי מהרי"ק דאין דינו כנכרי רק דהוה חשיד ובכ"ז הדבר צ"ע. ושמא מהרי"ק פי' קו' הגמ' בעירובין הכי אי ר"מ והכוונה איזו מומר זה המחלל שבתות בפרהסיא היינו חשיד לכה"ת אפי' שאר איסורין נמי דאין לפרש דהוה מומר לכה"ת דא"כ גם לר"מ בשבת נמי לא כמו שהקשה לרבנן דבה"א לא חמיר שבת משאר איסורין:

ב' והנה הרמב"ם בפי' המשנה כ' ואמר השוחט בשבת אם הי' שוגג ולפיכך שחיטתו כשרה ושמא תאמר ולמה לא תהא שחיטת מזיד בשבת כשרה וכו' דע שמשיתחיל לעשות חבורה בצואר הבהמה הוא מחלל שבת ואם תרצה לבאר יותר מזה תאמר בשעה שישחוט קצת הסימנים קודם שיגמור השחיטה הוא מחלל שבת ובשעה שיגמור השחיטה הוא פסול ותמהו כל המפורשים עליו דהרי בגמ' דף ט"ו מקשה ונוקמא במזיד ור' מאיר. ואיך אפשר לאוקמא במזיד הרי הוה שחיטת מומר. עוד הקשה בלב ארי' חולין ובפנ"י ופני ארי' בב"ק בסוגיא דגנב וטבח ביו"כ אהא דמקשה אי ר"מ אפי' טבח בשבת דתניא גנב וטבח בשבת משלם דו"ה דברי ר"מ. ומה קושיא דלמא משנה דגנב וטבח ביו"כ מיירי במזיד ומ"מ חייב דו"ה ול"ה שחיטת מומר דמחלל יו"כ ל"ה מומר לכל התורה ומ"ה לא תני גנב וטבח בשבת דמחלל שבת מומר לכל התורה והוה כנוחר ופטור מדו"ה. והא דתניא גנב וטבח בשבת חייב דו"ה מיירי בשוחט בשוגג בשבת דל"ה שחיטת מומר:

ונראה לישב באופן נאות דבפליתי סי' י"א הקשה על הר"מ איך כ' דבתחילת שחיטה הוא מחלל והרי בתחילת שחיטה הוה מקלקל ולא תיקן כלום כמ"ש תוס' חולין כ"ט ע"ב דאתחילת שחיטה אינו חייב משום שבת (וכ"כ בקצה"ח סי' נ"ב ובנתיבות סי' שכ"א כ' דס"ל לרמב"ם דגם בתחילת שחיטה הוה מקלקל ע"מ לתקן כמו קורע ע"מ לתפור ותמה אתו' חולין כ"ט הנ"ל ובמח"ר נעלם ממנו לפי שעה דברי תוס' שבת ק"ו שכ' דבמקלקל ע"מ לתקן בעי שיהי' התיקון בשעת הקלקול כגון בשוחט בשעת הקלקול בא התיקון שמוציאה מידי אבר מן החי ואינו דומה לקורע ע"מ לתפור ומוחק ע"מ לכתוב דמחייב אע"פ שבשעת הקלקול אינו בא התיקון היינו משום שהקלקול גורם תיקון יותר טוב לבסוף ותיקון גמור הוא שהרי אינו יכול לעשות התיקון אלא ע"י הקלקול. ושני סברות התוס' אחת הם וכונתם דבשחיטה או בחובל וצריך לכלבו ל"ה תיקון גמור ולכן בעי שיהי' התיקון בשעת הקלקול משא"כ בקורע ע"מ לתפור וצדקו דברי תוס' חולין כ"ט) וליישב זאת נאמר לפ"מ דאיתא בחולין ל"ג, אמר ר"ל שחט הקנה ואח"כ ניקבה הריאה כשרה דבשחיטת הקנה הריאה כמנחה בדיקולא. ולמ"ד אין טריפות לחצי חיות גם בשחט הושט דינא הכי, א"כ בשחיטת סימן אחד הוה תיקון גמור דקודם שחיטה אם נעשה נקב טרפה ולאחר שחיטת הקנה אין נקב בריאה טריפה ע"כ הוה תיקון. וזה כונת הר"מ דבתחלה כ' שמשיתחיל לעשות חבורה מחלל שבת. וכ' ואם תרצה לבאר יותר הכונה דשמא תאמר בתחילת שחיטה הוא מקלקל תאמר בשעה שישחוט קצת הסימנים הכונה סימן אחד הוא מחלל שבת קודם שיגמור השחיטה ובשעה שיגמור השחיטה הוא פסול והיינו טעמא דכתיבנא דלאחר שחיטת סימן אחד תיכף בא התיקון כנ"ל ואף דהר"מ לא פסק כר"ל וכן אנן פסקינן דלאחר שחיטת הקנה נקבה הריאה טרפה היינו מטעמא שכ' הרא"ש דר"ל אמר תרי מילי הסותרים דמשני כאן ששחט במקום חתך ולא ידעינן הי מילי אחרנייתא משא"כ לחומרא קיי"ל כר"ל א"כ כאן בשחט בשבת קיי"ל לחומרא כר"ל דשחט קנה וניקבה הריאה ל"ה טרפה והוה תיקון ונעשה מומר ובגמר שחיטה הוה שחיטת מומר ואף אם נאמר דכיון דאסור מספק ל"ה תיקון ול"ה מומר מ"מ י"ל בזה לפמ"ש היש"ש והש"ך והטו"ז סי' כ"ו דלאחר שחיטת סימן אחד הסימן גופי' לכ"ע כמאן דמנחה בדיקולא ולאחר שחיטת רוב הושט אם ניקב הושט ודאי כשרה א"כ יש תיקון בשחיטת סימן אחד לענין אותו הסימן דאם הי' נפסק הגרגרת או ניקב הושט קודם שחיטה הי' נבלה ואחר שחיטת הסימן לא מיטרף בנקב, א"כ הר"ז מתקן בשחיטת סימן אחד ונכונים דברי הרמב"ם: ג' והנה בחולין ל"ג אמר ר"ל מזמנין ישראל על בני מעיים ואין מזמנין נכרים על בני מעיים מ"ט ישראל דבשחיטה תליא מלתא אישתרי להו נכרי דבנחירה ובמיתה תליא מלתא הני כאמ"ה דמי. והקשה זקני מהר"ם מלובלין לר"ל דלאחר שחיטת הקנה הריאה כמנחה בדיקולא איך מותר הריאה לישראל כיון דלישראל ג"כ אין מותר רק בשחיטת ב' סימנים ובשחיטת הקנה כמנחא בדיקולא והו"ל אמ"ה כמו לנכרי לאחר שחיטת ב' סימנים וזה תימה רבתי ומה שתירץ דלאחר שחיטת הקנה כבר פסק החיות מהריאה ול"ה אמ"ה צ"ע דא"כ אמאי אין מזמנין נכרי על בני מעיים נימא ג"כ שכבר נפסק החיות כמו בישראל לאחר שחיטת סימן אחד. ובישוב קושיתו נ"ל לפ"מ דאמרי', בחולין ע"ג ע"ב דשחיטה אינה עושה ניפול ומה"ט אבר ובשר המדולדלין מותר מדאוריי' ואין בו אלא מצות פרוש מדרבנן ול"ה אמ"ה כיון שמחובר במקצת אבל מיתה עושה ניפול וכשמתה הבהמה אבר ובשר המדולדלין אסורין משום אמ"ה עיי"ש. א"כ לא מיבעי' כשלא שחט רק רוב הסימן ודאי ל"ה אמ"ה דעדיין מחובר במקצת וכשגומר ב' הסימנים שחיטה אינה עושה ניפול אלא אפי' כששוחט כל הסימן מ"מ כיון שהסימנים דבוקין זל"ז ומחוברים גם בבשר והריאה דבוקה בטרפש הוה כאבר ובשר המדולדל ושחיטה אינה עושה ניפול ול"ה אמ"ה וכ"כ בספר כנפי יונה סי' נ"ה עיי"ש וזה כונת דברי הגמ' ישראל דבשחיטה תליא מלתא אישתרי להו והיינו דשחיטה אינה עושה ניפול נכרי דבנחירה סגי להו ובמיתה תליא מילתא ול"ה רק כמתה ומיתה עושה ניפול ומ"ה אסורין הבני מעיים משום אמ"ה ולא תיקשי דעכ"פ יהי' בריאה מצות פריש' כמו באבר ובשר המדולדלין דלענין זה מהני הסברא דדרך שחיטה בכך ואין בו אף מצות פרישה ודוק:

הנה כ"ז אם שחיטה אינה עושה ניפול אבל אם גם שחיטה. עושה ניפול הק"ל איך מותר הריאה. ואף אם נאמר דמ"ד שחיטה עושה ניפול וסבור כמ"ד בשחיטת סימן אחד ל"ה כמנחא בדיקולא מ"מ לפמ"ש בשם רש"ל וש"ך וטו"ז דהסימן גופי' ודאי כמנחא בדיקולא איך מותר הסימן באכילה כיון דשחיטה עושה ניפול הו"ל הסימן אמ"ה וצ"ל דמאן דאמר שחיטה עושה ניפול לא יסבור דבשחיטת סימן אחד הריאה כמנחא בדיקולא ואף לאותו סימן ל"ה כמנחא בדיקולא כמ"ש ז' הת"ש סי' כ"ו ס"ק ב' עיי"ש שדעתו לחלוק על יש"ש ופוסקים הנ"ל. והנה בש"ס דחולין דף ע"ג ס"ל לר"ל כמחלוקת בעוברין כך מחלוקת באברין וס"ל לר"מ שחיטה עושה ניפול ור' יוחנן ס"ל דגם ר"מ ס"ל אין שחיטה עושה ניפול. וכבר הקדמנו דמ"ד שחיטה עושה ניפול ע"כ לא ס"ל כמנחא בדיקולא אף בגוף הסימן. ומעתה מיושבין דברי הרמב"ם בפי' המשנה דבמזיד הוה שחיטת מומר דכששחט סימן אחד חייב משום שבת דהוה תיקון לגבי הסימן גופי' דאם ינקוב שוב לא תטרוף הבהמה דהסימן כמנח בדיקולא ובגמר שחיטה הוה שחיטת מומר ומ"מ הקשה בגמ' שפיר ונוקמא במזיד ור"מ דגמ' קאי לר"ל דס"ל לר"מ שחיטה עושה ניפול. ולדידי' ע"כ בשחיטת סימן אחד ל"ה אף להסימן כמנחא בדיקולא. דאל"כ קשיא איך ישראל מותר לאכול הסימן הרי שחיטה עושה ניפול והו"ל אמ"ה וכיון דלא ס"ל כמנחא בדיקולא ל"ה תיקון כלל בשחיטת, סימן אחד ול"ה שחיטת מומר. ומ"ה מקשה לוקמי במזיד ור"מ היינו לר"מ כשיטתיה: ד' ומעתה מיושב סוגיא דב"ק בט"ט דהנה בהא דהקשה בגמר' שם בגנב וטבח ביו"כ נהי דקטלא ליכא מלקות מיהא איכא וקימ"ל אינו לוקה ומשלם וקשה דמה מקשה דלמא בלא איתרי בי' וחייבי מלקות בלא איתרו חייבין בתשלומין משא"כ חייבי מיתה וע' בתוס' וע"כ צ"ל דהסוגיא קאי לר"ל דס"ל דחייבי מלקות ג"כ בלא איתרו פטורין כדאיתא בכתובות ל"ה וכ"כ ביש"ש ולר"ל שפיר מקשה אי ר"מ אפי' טבח בשבת וליכא למימר דבשבת היינו טעמא דפטור משום דבטבח במזיד הו"ל שחיטת מומר דז"א דהרי לר"ל ס"ל לר"מ שחיטה עושה ניפול וע"כ בשחיטת סימן אחד ל"ה כמנחא בדיקולא ול"ה תיקון כלל בשחיטת סימן אחד ועד גמר שחיטה ל"ה מחלל שבת ול"ה שחיטת מומר ומ"ה מקשה לדידי' אפי' טבח בשבת נמי ודוק היטב. ואמנם לפ"ז קשה אהא דמקשה בב"ק אהא דמשני בטובח ע"י אחר א"ה מ"ט דרבנן דפטרי ולישני דמיירי בטבח במזיד ורבנן כשיטתייהו דשחיטה אינה עושה ניפול ובשחיטת סימן אחד הריאה כמנחא בדיקולא ובסוף:

שחיטה הו"ל שחיטת מומר ומ"ה פטרו מדו"ה ואמאי הוצרך בגמ' לומר דר"ש הוא דס"ל שחיטה שא"ר לש"ש הלא בשחיטת מומר הו"ל כנוחר ולכ"ע פטור. אך י"ל דכיון דהך דשוחט לע"ז ע"כ צ"ל דרבנן סברי כר"ש דשם ע"כ מיירי באומר בגמר זביחה הוא עובדה כדמוקי בגמ' וליכא למימר משום שחיטת מומר כיון דלא עבד ע"ז רק בגמר שחיטה וע"כ כר"ש ומ"ה מוקי גם שוחט בשבת כר"ש אף דבשוחט שבת חילל שבת בשחיטת סימן קמא:

ה' אמנם קשה אהא דמקשה למ"ד מעשה שבת דרבנן מ"ט דרבנן דפטרו הלא הו"ל שחיטה ראוי' והוצרך לומר כי קפטרי רבנן אשארא ולא משני דטעמא דרבנן משום דהו"ל שחיטת מומר כדכתיבנא דזה תליא במחלוקת בין ר"מ לרבנן:

ונ"ל לישב באופן נאות דהנה הפלוגתא אי מעשה שבת דאוריי' או דרבנן הוא בין רב אחא לרבינא וכל היכי דפליגי רבינא לקולא וכ"כ הרא"ש בסוגי' א"כ קושית הגמ' לרבינא דס"ל מעשה שבת דרבנן מ"ט דפטרו מדו"ה והנה במנחות מ"ה אמרינן אקרא נבלה וטרפה לא יאכלו הכהנים אמר ר"י פרשה זו אליהו עתיד לדורשה רבינא אמר סלקא דעתא כהנים הואיל ואישתרי מליקה לגבייהו נבלה נמי תשתרי. והקשה בתשו' ברית אברהם סי' כ"ג דלמ"ל קרא אס"ד דכהנים מותרים בנבלה א"כ לדידהו לא תליא בשחיטה רק במיתה ואסורים לאכול בני מעיים כדאמרינן בנכרי בחולין ל"ג דהבנ' מעיים בשחיטת הסימנים כמנחא בדיקולא והו"ל נחתכו קודם מיתה ואסור לב"נ וה"ה לכהן ואיך צותה תורה לתת לכהן הקיבה. וע"כ כהנים נמי בשחיטה תליא דאסורים בנבלה ולמ"ל קרא דיחזקאל ותירץ דע"כ רבינא לא ס"ל כמאן דמנחא בדיקולא אף בשחיטת ב' סימנים עיי"ש ור' יוחנן דאמר במנחות מ"ה פרשה זו אליהו עתיד לדורשה ולא משני כרבינא משום דס"ל כמאן דמנחא בדיקולא וליכא למימר כתירץ רבינא ע"ש א"כ שפיר מקשה בגמ' לרבינא מ"ט דרבנן דפטרו דהו"ל שחיטה ראוי וליכא למימר דהו"ל שחיטת מומר דבשחיטת סימן אחד מחלל שבת דתיקן דהריאה כשחוט ונקב אין מטריף בו דכיון דלית לי' לרבינא כמנחא בדיקולא אף לאחר שחיטת ב' סימנים כש"כ בשחיטת סימן אחד ול"ה מחלל שבת רק בגמר שחיטה ול"ה שחיטת מומר ומ"ה שפיר הקשה בגמ':

ו' אולם עדיין קשה דטעמא מאי ל"ה מחלל שבת בשחיטת סימן אחד דהו"ל מקלקל ובעי בשחיטה דל"ה תיקון גמור תיקון תיכף ולא דמי לקורע ע"מ לתפור כמו שהבאתי מדברי תוס' שבת ק"ו ותוס' לא כתבו זאת רק למ"ד חובל וצריך לכלבו אינו חייב מה"ט אבל לר"ש דס"ל מקלקל בחבורה חייב וכ' תוס' דמיירי בחובל וצריך לכלבו דל"ב תיקון מיד עיי"ש ולדידי' חייב משום שבת בשחיטת סימן אחד כמו קורע ע"מ לתפור. א"כ כיון דמוקי לה כר"ש מה הקשה למ"ד מעשה שבת דרבנן הרי י"ל דרבנן דפטרו הוא משום שחיטת מומר. אמנם לאחר העיון גם זה מיושב דהן אמת בתחלה הקשה בגמ' גנב וטבח ביו"כ נהי דקטלא ליכא מלקות מיהא איכא לר"ל דס"ל חייבי מלקות שוגגין פטור מלשלם ולדידי' מקשה אי ר"מ אפי' טבח בשבת נמי דליכא למימר משום שחיטת מומר פוטר דלר"ל ע"כ ר"מ לא ס"ל כמאן דמנחא בדיקולא דס"ל שחיטה עושה ניפול אבל הרי מבואר בגמ' דב"ק דר' ירמי' אר"ל ר' אבין ור' אילעי וכל חבורתא אמרי משמי' דר' יוחנן בטובח ע"י אחר הרי דקאי לר' יוחנן דר' יוחנן ג"כ סובר דלא ס"ל לר"מ מת ומשלם והוצרך לאוקמא בטובח ע"י אחר ולדידי' הקשה בגמ' מ"ט דרבנן דפטרו דליכא למימר משום שחיטת מומר דא"כ מ"ט דר"מ וליכא למימר דר"מ כשיטתי' דס"ל שחיטה אינה עושה ניפול דהרי לר"י גם ר"מ ס"ל שחיטה עושה ניפול וגם ליכא למימר דע"כ ל"ה כמנחא בדיקולא דא"כ למ"ל קרא דיחזקאל כמ"ש בשם הברית אברהם הרי ר' יוחנן ס"ל במנחות פרשה זו אליהו עתיד לדורשה וס"ל באמת כמנחא בדיקולא ואיך משני הוא בטובח ע"י אחר א"כ במה פליגי ר"מ ורבנן ודוק היטב בכ"ז:

ז' והנה עפ"י מה שכתבתי לעיל דלר"ש דס"ל מקלקל בחבורה חייב וכ' תוס' דדוקא בצריך לכלבו מחייב וכתבתי דלדידי' א"צ שיהי' התיקון בשעת הקלקול ודוקא לר"י בעי שיהי' תיקון תיכף מיושב מה שהקשה לי הרב החריף ובקי מ' דוד לאנדא מזאלקווא על המ"ל פ"א מתמידין ה"ז (הובא לעיל סי' י"ד אות ח') שכ' דפסולין דאם עלו לא ירדו אסור להקטיר בשבת (וגם הפמ"ג סי' שכ"א נסתפק בזה ומייתי ראי' ממש"ל פי"א דשבת והפלא שהמ"ל גופי' פ"א מתמידין מייתי ראי' זו ומהפמ"ג נעלמו כל דברי המ"ל הנ"ל) והקשה מהא דמשני בפסחי' ע"ג דמקשה למ"ד מקלקל פטור מה תיקן ומשני אהני דאם עלה לא ירד והרי שם קאי בשבת ואס"ד דבשבת אין מקטירין אף אותן שעלו א"כ ל"ה תיקון בשעת הקלקול ותוס' כ' בשבת ק"ו דבעי דוקא תיקון בשעה הקלקול ולפמ"ש ל"ק דתוס' כ' בפסחים ע"ג דכל הסוגיא שם קאי לר"ש ולפ"ז שפיר משני דלר"ש לא בעינן שיהי' תיקון בשעת קלקול ודוק:

ח' והנה קו' הפנ"י והפני ארי' בב"ק אהא דהקשה בגמ' אי ר"מ אפי' טבח בשבת נמי דלמא בטבח ביו"כ ה"ט דחייב דו"ה דמחלל יו"כ ל"ה מומר לכל התורה ומ"ה חייב בדו"ה משא"כ בטבח בשבת הו"ל שחיטת מומר לשיטת הרמב"ם בפי' המשנה דחולין הנ"ל י"ל דלר"מ דס"ל מומר לדבר אחד הו"ל מומר לכל התורה ודאי גם מחלל יו"כ הו"ל שחיטת מומר. וע"כ עשנה מיירי בשוגג ושפיר מקשה אפי' טבח בשבת. אמנם לפמ"ש לעיל אות א' שיטת מהרי"ק דלר"מ במומר לדבר אחד ל"ה רק חשוד לכל התורה ומהני אחרים רואין משא"כ בשוחט בשבת הוה מומר ול"מ אחרים רואין ל"ש לתרץ כן והנה בעיקר הקו' דלר"מ דס"ל מומר לדבר אחד הו"ל מומר לכה"ת א"כ בגנב וטבח בשבת או ביו"כ פטור מדו"ה דאפי' לדידי' דס"ל ששא"ר שמי' שחיטה פטור דמומר הו"ל כנוחר ומעקר הנה מצאתי לפנים יפות פ' משפטים שהקשה לר"מ איך משכחת שיתחייב דו"ה בטביחה שלאחר גניבה והלא בהגניב' הו"ל מומר לכה"ת (וכונת קושיתו לשיטת תוס' שאנץ דבפעם אחת הו"ל מומר והו"ל שחיטת מומר) וא"ל בטובח ע"י אחר דא"כ למ"ל קרא לטובח ע"י אחר והלא כל דין דו"ה ע"כ לא מיירי אלא בטובח ע"י אחר ותירץ דר"מ כשיטתי' דס"ל שחיטה שא"ר שמה שחיטה. ודבריו לכאורה תמוהין דהרי שחיטת מומר הו"ל נבילה כנוחר ומעקר ולכ"ע פטור מדו"ה ואמנם מצאתי לחידושי הר"ן חולין י"ד שכ' דשחיטת מומר ל"ה נבילה רק טרפה ומ"ה חייב משום אותו וא"ב למ"ד ששא"ר ש"ש. וכן יסבור ר"מ דלדידי' מוכח מכל עיקר חיוב דו"ה דשחיטת מומר הו"ל טרפה. ולפ"ז מיושב קו' פנ"י בב"ק בפשיטות דמקשה שפיר אי ר"מ אפי' טבח בשבת וליכא למימר דלר"מ דטבח בשבת פטור מטעם דהו"ל מומר לכה"ת דלר"מ ע"כ גם בשחיטת מומר חייב דו"ה כדמוכח מקרא. אך דלפ"ז יקשה בגמ' דמקשה אי בטובח ע"י אחר מ"ט דרבנן דפטרי ונימא דר"מ כשיטתי' דמומר לד"א הו"ל מומר לכה"ת ומוכח מקרא דשחיטת מומר ל"ה רק טרפה ומ"ה גם בשבת חייב בדו"ה ורבנן כשיטתי' דל"ה מומר לכה"ת ולא מוכח מקרא ומ"ה ס"ל שחיטת מומר הו"ל נבלה ומ"ה גם בטובח ע"י אחר פטרו משום דבתחלת שחיטה חילל שבת והו"ל בגמר שחיטה שחיטת מומר ומה מקשה בגמ' וזה קו' רבתי. אמנם לשיטת מהרי"ק שהבאתי אות א' דלר"מ ל"ה רק חשוד לכה"ת ומהני אחרים רואין ובדו"ה ע"כ אחרים רואין ול"ק קו' הפנים יפות ול"ש לומר דפליגי בזה ר"מ ורבנן כיון דליכא הוכחה מקרא מיושב קו' הנ"ל ומזה ראי' קצת לשיטת מהרי"ק:

ט' ובאופן אחר נלע"ד לישב הא דמקשה ונוקמא במזיד ור"מ והלא הו"ל שחיטת מומר ויותר תקשה אף לשיטת הר"ן חידושי חולין דשחיטת מומר טריפה ולא נבלה מ"מ במשנה תני כשרה וליכא לאוקמא במזיד הנה לפענ"ד נראה דהא דאמרינין שחט הקנה ואח"כ נקבה הריאה כשרה זה דוקא למ"ד ישנו לשחיטה מתחלה ועד סוף דעכ"פ התחיל מעשה השחיטה אבל למ"ד אינה לשחיטה אלא לבסוף ל"ה שום סברא לומר דשחט הקנה ונקבה הריאה כשר. דהרי לא התחיל השחיטה כלל. ואפי' לגבי הסימן גופי' ל"ש לומר דהוא כשחוט דהרי לא התחילה השחיטה כלל. ולא תיקשי דהרי ר"ל ס"ל אין לשחיטה אלא לבסוף דף כ"ט והוא ס"ל שחט הקנה ואח"כ נקבה הריאה כשרה דלפי המבואר בחולין כ"ט דר"ל משמי' דלוי אמר אין לשחיטה אלא לבסוף ועיי"ש בתוס' א"כ י"ל דלדידי' לא ס"ל כן ומה שאמר ר"ל שחט קנה ונקבה ריאה כשרה אליבא דנפשי' קאמר. א"כ לפמ"ש לעיל בטעם שכ' הר"מ דבתחילת שחיטה הוה מומר. וביארתי דכיון דהוו שחיטת סימן אחד שיהי' הסימן כשחוט ול"מ נקב אח"כ מ"ה הוה תיקון וזה דוקא למ"ד ישנו לשחיטה מתחלה ועד סוף דכן פסקינין כר' יוחנן אבל הרי רבא אמר בפסחים ס"ג דר"מ ס"ל אין לשחיטה אלא לבסוף. ולפ"ז לר"מ ל"ה מומר בשחיטת סימן אחד דגם אח"כ נאסר בנקב. שפיר מקשה בגמ' ונוקמא במזיד ור"מ ומ"מ בגוף הסברא יש לעיין דרחוק לומר דר"ל גופי' לא ס"ל אין לשחיטה אלא לבסוף ולדעתי נראה דרבנן דס"ל אין מפגלין בחצי מתיר ג"כ לא ס"ל דשחט קנה ואח"כ נקב' ריאה כשרה דאל"כ הרי סימן אחד הוה כל המתיר. אך קשה דהרי ר"ל ס"ל זבחים מ"א דגם ר"מ ס"ל אין מפגלין בחצי מתיר והרי הוא בעל מימרא דשחט קנה ונקבה הריאה כשרה ולדידי' א"כ סימן אחד הוא כל המתיר וע"כ צ"ל דנהי דהוה כמנחא בדיקולא מ"מ כיון דלא מישתרי עד ששחט סימן השני מיקרי חצי מתיר. מיהו י"ל דר"ל משני בחולין כאן ששחט שלא במקום חתך ולא ס"ל כמאן דמנחא בדיקולא וסותר דברי עצמו ולא ידעינין הי אחרנייתא כמ"ש הרא"ש על כן אין הכרע ממ"ש אין מפגלין בחצי מתיר דשם קאי למה דלא ס"ל כמאן דמנחא בדיקולא ודוק:

י' ודע דתוס' זבחים ק"י ע"א כ' דלמאן דאמר מפגלין בחצי מתיר צ"ע בשחט סימן אחד ואחר קיבל וזרק והוא גמר אח"כ שחיטה אם כשר. והנה קשה לי כיון דשחיטה קבלה והולכה וזריקה ד' עבודות הם ודאי בעי כסדרן. וזריקה קודם גמר שחיטה פסול משום שלא כסדרן כדאמרינין במנחות דף ה' בהקדים חטאתו לאשמו תעובר צורתה אף דשחיטה לאו עבודה עיי"ש. וכש"כ בקרבן זה גופי' ועיין סנהדרין מ"ט ע"ב וברש"י ד"ה ואידך ההיא חומרא בעלמא. ומ"מ לדעתי בקרבן ודאי בעי שחיטה קודם זריקה אף לעיכובא מיהו לזה י"ל דתוס' נסתפקו למ"ד ישנו לשחיטה מתחלה ועד סוף ע"כ גם בסימן אחד שחיטה קודמת. ובזה מיושב דלא תיקשי והרי סכין מקדש הדם כדאמרינין בסוטה י"ד ובודאי למ"ד אין לשחיטה אלא לבסוף לא נתקדש הדם עד גמר שחיטה ואיך כשר בזרק קודם. ולפמ"ש ניחא דתו' קאי למ"ד ישנו לשחיטה מתחלה ועד סוף. אמנם קשה מהא דאמרינין ביומא כ"ד זרק זר חייב מיתה דהוה עבודה תמה והרי משכחת זריקה דל"ה גמר עבודה כגון בזרק לאחר שחיטת סימן קמא דלאחר זריקה עדיין צריך לשחוט סימן ב' וכן קשה מזבחים ד' דאמרינן מה לזריקה שכן זר חייב עלי' מיתה והרי משכחת זריקה שאין זר חייב עלי' מית' כגון בגונא דכתיבנא ששחט סימן קמא ואחר זרק דל"ח זר מיתה כיון שעוד מחוסר גמר שחיטה. מיהו לזה י"ל דרוב זריקות זר חייב עלי' מיתה דסתמא לאחר שחיטה עביד זריקה ולכאורה יש לישב דברי הגמ' יבמות ל"ג ע"ב דאמרינין שם זר ששימש בשבת לר' יוסי חייב משום זרות ומשום שבת ומקשה אי בשחיטה. והא שחיטה בזר כשרה ומוקי בפרו של כ"ג ותמהתי דנהי דזר פסול מ"מ שחיטה ל"ה עבודה תמה וזר אינו חייב עלי'. כדאיתא יומא כ"ד. וזה תימא רבתי ומפאת כן כתבתי דנהי דפטור ממיתה בידי שמים מ"מ מלקות חייב. ולפמ"ש מיושב דר' יוסי ס"ל מפגלין בחצי מתיר כמ"ש תויו"ט פ"ב דמנחות וטיב גיטין דף נ"ד. ולדידי' מיירי בזר ששימש בשבת ששחט זר פרו של כ"ג. סימן קמא וזרק כ"ג וגמר זר השחיטה דהו"ל שחיטה עבודה תמה. וחייב מיתה מ"מ גוף דברי התוס' תמוהין. ולומר דכונתם שלאחר גמר שחיטה יחזור ויזרוק לא משמע לי. ועדיין צ"ע:

תוכן העניינים

שות בית יצחק

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה