אור ברסלב
שות בית יצחק יו"ד ח"א › סימן טו

שות בית יצחק· רבי יצחק יהודה שמלקיש

יו"ד ח"א · סימן טו

סימן יד

שלום וברכה לידידי כנפשי ה"ה הרב החריף ובקי החכם השלם מ' חיים קנאללער נ"י:

א' מה שהעיר על דברי רש"י כריתות ב' שכ' לאפוקי מסור ומפגל דלא משלם ממיטב דל"ה רק דיבורא והיזק שא"נ והבה"ז הקשה דמב"ק דף ה' משמע דה"ט דר"ח לא חשיב מפגל משום דבקדשים לא קמיירי ובאמת משלם ממיטב מדלא משני בגמ' כן. וגם הרי מטמא ומדמע ל"ה רק דשא"נ ומשלם ממיטב וכ"ת כ' לישב לפמ"ש הפ"י דמזיק במוקדשים פטור מדאורייתא ומה"ט אינו משלם ממיטב רש"י יפרש בגמ' כן במוקדשין לא קמיירי משום דמזיק פטור מדאורייתא ומ"ה אינו משלם ממיטב. ומיושב ג"כ מ"ט דמטמא משלם ממיטב דגם השא"נ משלם מעידית ורק בהקדש דמזיק ממש ג"כ רק מדרבנן חייב ע"כ בהשא"נ אין משלם ממיטב ויפה כ' ולפ"ז צ"ל דבמוסר ג"כ פי' הגמ' לפ"ז דמדיבורא דלית ביה מעשה לא קמיירי משום דלא משלם ממיטב. אמנם לפענ"ד י"ל בפשיטות דמה דמשני בב"ק דבקדשים ובדיבורא דלית ביה מעשה לא קמיירי זה בתחלה קודם דידע הגמ' דמיירי לענין מיטב אבל לבתר דמקש' בגמ' לר"ת ולר"א אבות מכלל דאיכא תולדות תולדותיהן מאי ניהו ומשני כולן כאבות לשלם ממיטב א"צ לתירץ דבקדשים ובדיבורא דלית ביה מעשה לא קמיירי רק דמ"ה לא חשיב מוסר ומפגל משום דלא משלם ממיטב כפירש"י בכריתות ומטעם שכ' כ"ת דפיגול הוה תרי דרבנן דמזיק הקדש מדרבנן והשא"נ דרבנן משא"כ במטמא הוה חד דרבנן ומוסר דדיבורא דלית בי' מעשה גרע ממטמא דמשלם ממיטב. והנה י"ל עוד דהרי בב"ק אמרינן לימא קסבר ר"ח היזק שא"נ לש"ה דאי שמי' היזק הא תני נזק ומשני תני היזיקא דלא מינכרא ולעולם ס"ל שמי' היזק ולפ"ז דס"ל שמי' חוזק גם מפגל בעידית והוצרך לתרץ בקדשים לא קמיירי ורש"י בכריתות קאי להלכתא דהשא"נ לש"ה והוה במפגל תרי דרבנן ולכן פי' דאין משלם ממיטב:

ב' ומה שנלע"ד עוד ליישב דברי רש"י בכריתות שלא יסתרו דברי הגמ'. דהנה בגיטין דף נ"ג מבואר דלמ"ד השא"נ לש"ה גם במפגל אינו חייב רק מדרבנן. והקשיתי לפמ"ש ז' הת"ש סי' י"ח ס"ק כ"ד דשליח ופועל חייב אף בהשא"נ א"כ הכהנים שפיגלו יתחייבו מדאורייתא ואף דהקדש נתמעט מדין שומרין מ"מ להרמב"ם בפשיעה חייבין. אך הדבר נכון דכהנים שלוחא דרחמנא נינהו ול"ה שליח ופועל של הבעלים אך בשחיטה דלכ"ע שלוחא דידן והכהנים פועלים של הבעלים בשחיטה וגם מקבלים שכר דרש"י פי' בקדושין נ"ג דבעלי מומין חולקין בשכר שחיטה א"כ בשחיטה חייבין לשלם מדאורייתא גם בהשא"נ. ולפמ"ש הריטב"א בגיטין בשחיטה הוה היזק ניכר ובודאי חייבין. ורש"י פי' בב"ק וליתני מפגל דפיגל בשחיטה והיינו טעמא דקשי' לרש"י מה מקשה וליתני מפגל דלמא אינו משלם ממיטב מ"ה לא חשיב. ולכן פירש"י דליתני מפגל בשחיטה דבזה חייב מדינא כמו שכ' ע"כ הוצרך לתרץ בקדשים לא קמיירי. אמנם בכריתות דלא מקשה וליתני מפגל רק דגמ' אמרו למעוטי מוסר ומפגל פירש"י כהן שפיגל בקרבנו של ישראל לאכלו חוץ לזמנו. ולא פי' בשחיטה רק מיירי בשאר עבודות ומ"ה כ' דלא משלם ממיטב דהוה השא"נ ודוק (וע' לעיל סי' י"ב אות ו' מ"ש על דברי הת"ש הנ"ל):

ג' והנה התוס' הקשו בגיטין נ"ג ע"ב אהא דאמרינן דר' יהודה קניס בדאורייתא שוגג אטו מזיד והרי מפגל הוה דאוריית' ולא קניס שוגג אטו מזיד. ואמנם י"ל דלכאורה קשי' אמאי חייב לשלם במפגל והרי הבעלים יכולים לישאל על ההקדש דתוס' כ' בכריתות י"ג דדוקא לאחר שנזרק כהלכתו ל"מ שאלה אבל אם לא נזרק כהלכתו מהני שאלה, אך מה יפעול אם ישאיל שוב יהי' חשנ"ב. אמנם לר' יהודה דס"ל חשנ"ב ל"ד ולפמ"ש רש"י קדושין נ"ח דמ"ד חשנ"ב ל"ד גם איסור זביחה ל"ד. א"כ מה"ט לא קניס ר' יהודה שוגג אטו מזיד במפגל אף דעביד איסור תורה דהבעלים יכולין לישאל ולא יהי' איסור והפסד רק מדרבנן ובדרבנן לא קניס ולפ"ז י"ל בגוונא שכ' רש"י ב"ק ה' ע"א כהן ששחט שלמים לשם חטאת לגי' הפנ"י דהקרבן כשר אלא שלא עלה לבעלים לשם חוב' דצריך לשלם לר' יהודה אף בשוגג דבזה דנזרק דמה כהלכתה וכשר הקרבן ל"מ שאלה כמ"ש תוס' כריתות הנ"ל והוה היזק דאוריי' ול"מ שאלה וקניס ר' יהודה. ומ"ה נקט במשנה הכהנים שפיגלו ובבריית' הובא במנחות מ"ט מבואר דמיירי בפיגול גמור בגונא דפסול דדוקא בזה לא קניס ר"י שוגג אטו מזיד משום דמהני שאלה מדאוריי'. ולפ"ז י"ל דמה"ט פירש"י בב"ק דלא מיירי בפיגול גמור משום דמשמע לרש"י דכל הני אבות דחשיב ר"ח היינו היזיקא דאורייתא כמ"ש הפנ"י דמה"ט מוקי בגמ' לר"ח דס"ל השא"נ ש"ה ובמפגל ג"כ היזיק' דאור' ומה הקשה וליתני מפגל דלמא ס"ל חשנ"ב ל"ד וישנו בשאלה מדאורייתא ול"ה היזק רק מדרבנן ולכן פירש"י דמיירי בגונא דכשר ול"מ שאלה כדכתיבנא וכיון דמיירי בהיזקא דאוריית' לא מצי לשנויי בגמ' דמ"ה לא תני מפגל משום דלא משלם ממיטב דבכה"ג משלם ממיטב אבל רש"י בכריתות קאי לסוגיא שם דלא מקשה דליתני מפגל רק דגמ' קאמר לאפוקי מסור ומפגל פירש"י דמפגל חוץ לזמנו והשא"נ לש"ה. וכיון דמיירי במפגל גמור שישנו בשאלה וי"ל חשנ"ב ל"ד והו"ל תרי דרבנן דמדאוריי' ישנו בשאלה וגם הו"ל השא"נ אינו דומה למטמא ואין משלם ממיטב:

ד' ודע דבהך ענינא דמחשב בקדשים דלוקה משום לא יחשב לר"י יש להסתפק בשוחט חטאת לשם חולין דכשר אלא שאינו עולה לבעלים לשם חובה כדאמרינן בזבחים מ"ו אי עובר משום לא יחשב וכן אם מחשב בשחיטה ושאר עבודות עשה כהן אחר דלא נקבע הפיגול רק בזריקה אם לוקה משום לא יחשב ומסתברא דלוקה וכבר הארכתי בסוגיא זו:

ואזכיר בזה דברי הרמב"ן במלחמות בר"ה בסוגיא דמצ"כ שכ' דשוחט חטאת לשם חולין כשר ועולה לבעלים לשם חובה והגאון ר"ע איגר בכתבים שבסוף ס' דרוש וחידוש תמה עליו מזבחים מ"ו ע"ב דמשני כשר ואינו מרצה ואני הארכתי בכמה מקומות לישב דברי הרמב"ן (ע' בספרי חא"ח סי' צ"א אות ה' ולעיל סי' י' אות ו') וכעת ראיתי בצאן קדשים זבחים ד' ז' חטאת ששחטה לשם חטאת ל כגון חטאת חלב לשם חטאת דם) כשרה פרש"י ועלתה לו ומגיה הבה"ז לא עלתה והצ"ק הקשה דבחטאת ל"ש לומר כשרה ולא עלתה דקשי' קו' דר"ל דף ה' אם כשרין ירצו דחטאת לא בא בנדבה ואינו לאחר מיתה. ודבריו ג"כ תמוהין מש"ס זבחים מ"ו ע"ב דלשם חולין כשר ואינו מרצה. והרי שם קאי אדברי רב דחטאת ששחטה לשם חולין ומבואר דשייך גם בחטאת כשר. ואינו מרצה וצ"ל בישובו דאביי דמשני שם דלמא לא:

הי' בלבו כלל כשר ומרצה הא לשם חולין כשר ואינו מרצה קאי אשאר קרבנות ולא אחטאת א"כ זה דברי הרמב"ן דכשר ומרצה בחטאת אך גוף דברי הצ"ק תמוהין דהרי אשם ג"כ לא בא בנדר ואינו בא לאחר מיתה ומ"מ בשלא לשמה כשר ואינו מרצה כדילפינן מקרא דף ה' וה"ה בחטאת חלב ששחטה לשם חטאת דם למאן דמכשיר או בחטאת לשם חולין וכן פוסק הרמב"ם פט"ו מפהמ"ק דחטאת ששחט לשם חולין כשר ואינו עולה לבעלים (וע' מ"ש לעיל סי' י"ב אות ז') והנני ידידו דו"ש:

תוכן העניינים

שות בית יצחק

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה