אור ברסלב
שות בית יצחק יו"ד ח"א › סימן ט

שות בית יצחק· רבי יצחק יהודה שמלקיש

יו"ד ח"א · סימן ט

סימן ח

הערות בדיני שחיטה:

א הב"ח סי' ב' כ' דאם שוחט בסכין בלא בדיקה מברך ברכה לבטלה ל"מ בשוחט הסימנים בפגומה דהוה נבלה אלא אפי' לא עשה בפגומה רק נקב בושט והשחיטה היתה במקום היפה דל"ה רק טרפה אפ"ה אין לו לברך אא"כ ראוי לאכילה כדמשמע מירושלמי פ' הרואה דקאמר ר"י מברכין קודם שחיטה חזקת בני מעיים כשרים הם אלמא דבשחיטת טרפה אין לברך והפמ"ג סי' ב' ס"ק ד' תמה עליו וז"ל מה ראה לומר כן הא קיי"ל נקובת הושט במקום שחיטה נבלה הוה ולפענ"ד לישב דכונת הב"ח בסכין בלא בדיקה מהצדדים דאם נמצא פגימה בצדדים דאז ניקב נגד מה ששחט כבר. ובזה ס"ל לב"ח דל"ה רק טרפה ודוקא ניקב הושט במה שלא שחט הוה נבלה ולא במקום שכבר נשחט כדמשמע מלשון תוס' חולין ח' שכ' דאם ניקב הושט נגד מה ששחט טרפה. והגם דפמ"ג סי' כ"ו כ' דגם בזה הוה נבלה וצ"ל דתוס' לאו דוקא נקט טרפה מ"מ אין תימא אם הב"ח לא ס"ל כן. ובזה נלפע"ד לישב התוספתא חולין פ"ב שחט מיעוטו של ושט ושהה כדי שחיטה ואח"כ שחט את שניהם או שניקב ושט ואח"כ שחט שניהם טרפה ושחיטתה מטהרתה. הנה מה שמבואר דבשהי' במיעוט ושט שחיטה מטהרתה ע"כ צ"ל דס"ל לתוספתא שהי' במיעוט קמא דושט ל"ה פסול רק מדרבנן ומ"ה ל"ה נבילה רק טרפה וזה דלא כמהרש"א בתוס' חולין ל' ע"ב ד"ה החליד שהוכיח מתוספתא דפסולה דאורייתא מדאיצטריך לאשמועינן דשחיטתה מטהרתה דא"כ קשיא אמאי שחיטה מטהרתה. אך י"ל דתוספתא ס"ל דל"ה פסול רק מדרבנן ודברי תוס' ומהרש"א צ"ע. אך מ"ש בתוספתא בניקב ושט שחיטתה מטהרתה ודאי צ"ע דניקב ושט הוה נבלה ומצאתי שהגאון רע"א הרגיש בזה. ולפמ"ש יש לומר דהתוספתא קאי אדלעיל והיינו שחט מיעוט ושט ושהה או ששחט מיעוט הושט ונקב הושט (במקום ששחט) ואח"כ שחט את שניהם שחיטתה מטהרתה כמ"ש לעיל בשיטת הב"ח: ב והנה מה שהביא הב"ח מירושלמי ראי' דאטריפה אין לברך כן הביא גם הש"ך סי' י"ט ס"ק ב' והקשה מירושלמי על רש"ל שפוסק דיברך קודם שחיטה דאפי' מיטרפה. מהני שחיטה לטהר מידי נבלה. ונ"ל לישב דקשי' בירושלמי דמקשה על ר' יוסי בן נהוראי שאמר משישחוט יברך שמא תתנבל שחיטתה מעתה משיבדוק הסימנים ומשני חזקת בני מעיים כשרים. (הנה לפירוש החרדים שפי' דקשי' אף לאחר שחיטה לא יברך עד שיבדוק אם שחט הרוב ומשני כמו שחזקת בני מעיים כשרים כן חזקה ששחט הרוב ל"ק כלל מירושלמי. אך פי' זה דחוק. והמובחר כפי' פני משה שהקשה אף לאחר שבדק הסימנים שמא יש טריפות בבני מעיים על כן הקשה הש"ך שפיר אמנם לפ"ז מה משני חזקת בני מעיים כשרים והרי אנן קיי"ל, דצריך בדיקת הריאה ולא סמכינן על רוב דהוה מיעוט המצוי ולכמה פוסקים נאבדה הריאה טריפה דה"ה לענין ברכה יש לחוש על כן נראה דבבהמה לא הקשה בירושל' דאף אם נמצא טרפה ל"ה ברכה לבטלה אך בעוף הקשה לשיטת ר' יהודה דס"ל זבחים ס"ט דעוף טרפה ל"מ שחיטה לטהר מידי נבלה וע' חולין נ"ו תוס' ד"ה נבילות. ועל זה הקשה שמא טרפה ול"מ שחיטה כלל ואיך יברך וע"ז משני חזקת בני מעיים כשרים וא"כ אדרבה יש קצת ראי' לרש"ל דלפ"ז בבהמה דמהני שחיטה לכ"ע ל"ח לטרפה כיון דמהני שחיטה לטהר מידי נבלה. ולכאורה י"ל דאף רבינו יונה שהובא בר"ן פ"ק דחולין שכ' דמהא דאמרינן כל ספק בשחיטה פסולה לאתויי ספק שהה ספק דרס מהא שמעינן דהיכי שנשמטה גף העוף או נשברה רגלו מן הארכובה ולמעלה ואין ידוע אם קודם שחיטה דאזלינן לחומרא. וכבר תמהו עליו דמה ראי' מספק בשחיטה דאיכא חזקת שאינה זבוח וי"ל דרבינו יונה חשש לשיטת ר' יהודה דעוף טרפה ששחט ל"מ שחיטה לטהר מידי נבלה וגם בטרפה איכא עשה שאינה זבוח. אך מראי' שהביא מההיא אימרתא הובא בר"ן לא משמע כן גם רחוק שיסבור רבינו יונה כר' יהודה דאין הלכה כדבריו:

ג והנה קשי' לי על תוס' חולין ל' ע"ב ד"ה החליד דלצד האיבעי' דשהי' במיעוט קמא ל"ה שהי' לא משכחת שהי' בעוף רק מדרבנן ואמאי אמרינן דף י' לאתויי ספק שהה והרי שם קאי אעוף ול"ה רק ספיקא דרבנן ולדעת הפ"ח אף באיתחזק איסורא ספק דרבנן לקולא. ונ"ל לישב דמה"פ אמרינן לאתויי ספק שהה ספק דרס והיינו באם שהי' בעוף ד מדאורייתא אתיא לאתויי ספק שהה ואם שהי' בעוף לאו דאורייתא אתיא לאתויי ספק דרס:

ד והנה זקיני הת"ש כ' סי' כ"ג ס"ק ט' בשיטת רש"י דהאיבעי שהה במיעוט סימנים היינו במיעוט בתרא דלפ"ז שהי' במיעוט בתרא הוה ספיקא דאורייתא והקשה איך אפשר דשהי' במיעוט בתרא דאורייתא וכי מאחר שהוכשר חוזר ויפסול. ותירץ דכה"ג אשכחן שהקשה ר' אלעזר בזבחים כ"ט והשיב לו ר"ע מצינו בזב וזבה וכו' וקיבל ר' אלעזר דבריו. וקשה לי דא"כ מה השיב ר' יהושע לר' אליעזר בזבחים ט' חטאת נאמר בה הא בשחיטה לשמה כשירה שלא לשמה פסולה אבל אשם לא נאמר בו אלא לאחר הקטרת אמורין והוא עצמו שלא הוקטרו אמורין כשר. וכן הוא בזבחים דף ה' וח' ובמנחות ד' ומה בכך דהוא עצמו שלא הוקטרה אמורין כשר מ"מ אם הוקטר שלא לשמה תפסול דהרי בשחיטה אם לא שחט מיעוט בתרא כשר ואם שחט בשהי' פסול מדאורייתא דמאחר שהוכשר חוזר ויפסול וה"ה בהקטרת אמורין. ולולא דברי הת"ש אין להקשות אתוס' מגילה ט' ד"ה בשלמא שכ' דכשכתב תרגום גרע מלא נכתב כלל. ובנדה כ"ג ע"ב ד"ה שר"מ כתבו דאם לא דמי כלל לאדם טמאה האם יותר ממה שדומה במקצת. וא"כ מה אמרו הוא עצמו שלא הוקטרו כשר דלמא לא הוקטרו כלל עדיף מהוקטר שלא לשמה י"ל כונת הגמ' דכיון דאין הקטרת אמורין מעכב אין לפסול שלא לשמה דכי מאחר שהוכשר חוזר ויפסול. אך לדברי הת"ש קשה דהרי גם בשחיטה אמרינן שחוזר ויפסול, וע' תוס' סוטה ל"ג ד"ה ור"י שכתבו דהוא סברא תמוה שאם לא קרא כלל אינו מעכב ואם קראה בלשון חול מעכב ובתוס' גיטין פ' דדבר שא"צ לכתוב לא מיפסל בשינוי ונ"ל דכונת הגמ' בזבחים נמי כן הוא דכיון דאיכא לאוקמא קרא דהוא לאשם שניתק לרעי' אין סברא דקרא אתי לשינוי שלא לשמה בהקטרת אמורין אבל בשהי' במיעוט בתרא נהי דאם לא שחט כשר מ"מ אם שחטו בעי שישחוט כדינו בלא שהי' וסברת הת"ש נ"ל להבין דהוא כעין סברת רשב"א בגיטין דף ד' גבי כי לא בעי ר"א לשמה כי ליכא עדים אבל היכא דאיכא עדים בעי. וכ' דלר"א וכתב לה לשמה אכתיבה קאי ומ"מ אי איכא עדים חתומים נמי בכלל כתיבת הגט הוא ובעי לשמה מדאורייתא. וה"ה בשחיטה התורה הכשירה לשחוט הרוב מ"מ אם שוחט לכל הסימן בעי הכשר שחיטה מדאורייתא ופוסל שהי' והגם דנראה שם דהרשב"א לא קאי הכי במסקנא בשחיטה סברת הרשב"א קיימת. ובאה"ע הארכתי בפרט דברי הרשב"א ואכ"מ. עוד י"ל דכיון דגלי קרא המקריב אותו לא יחשב דאינו נפסל בשלישי כדאמרינן בזבחים ילפינן דבקדשים מאחר שהוכשר אינו חוזר ונפסל ע' תוס' יומא ז' ומ"ה אמרינן דבהקטרה לא מיפסל שלא לשמה משא"כ בשחיטה ודוק:

ה' והת"ש סי' כ"ג ס"ק ט' הנ"ל מביא דברי בה"ג ג דחלדה במיעוט קמא דקנה (וה"ה שהי') נמי אסור. ותמה ע"ז מבריי' דחולין כ"ט דשחט חצי גרגרת ושהה בה וגמרה שחיטתו כשרה והיא תימא רבתי ומה שתירץ דבה"ג ס"ל דברייתא אתיא כמ"ד מחצה על מחצה כרוב ומ"ה כשרה. כמ"ד דס"ל כן בחולין ובעירובין צ"ע שסותר דברי עצמו שכ' סי' כ"א ס"ק ד' דאפי' למ"ד מחצה על מחצה כרוב דוקא בושט ולא בקנה דבקנה לכ"ע לאו כלום עביד. א"כ ליתא לתירץ זה. אמנם לדעתי נראה דשהי' במחצה קנה תליא במחלוקת דרב ששת ור"נ שבת צ"ד ע"ב בתולש שער מג' שערות או בהוציא חצי זית מכזית ומחצה דלר"נ חייב דמהני מעשיו דאם יתלש אח"כ עוד יטהר ולרב ששת פטור הואיל ולע"ע לא הועיל. ולפ"ז לר"נ הוה מחצה דקנה בכלל שחיטה דאם ישחוט עוד משהו יותר באכילה. ע"כ שהי' פוסל ולר"ש ל"ה בכלל שחיטה כיון דלע"ע לא הותר ולא מהני מעשיו ע"כ לא פוסל שהי' וחלדה ומעתה י"ל דהברייתא ס"ל כרב ששת דתולש אחת מג' שערות פטור ומ"ה ס"ל בשחט חצי קנה לאו כלום עביד ושהי' אינו פוסל וזה גופה האיבעי' חולין ל"א בשהה במיעוט סימנים אי הלכה כרב ששת או כר"נ ומ"ה פוסק בה"ג לחומרא דאפי' מיעוט קנה פוסל שהי' כיון דמהני מעשיו דאם ישחוט עוד תרי משהויין יותר באכילה ואף דתולש שער מד' שערות לכ"ע פטור מ"מ כיון דבמחצה פוסל שהי' גם במיעוט פוסל מדרבנן ודוק. וע' תה"ד סי' מ"ח שכ' כעין זה במעביר בקולמוס בשם עיי"ש:

תוכן העניינים

שות בית יצחק

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה