שות בית יצחק· רבי יצחק יהודה שמלקיש
יו"ד ח"א · הגהות ומפתחות
סימן א' בדבר שו"ב שיצא מכשול מתחת ידו ונגבה עדות שלא בפניו אם יש לחוש לגב' ע. ובדבר מי ומי שעליהם למנות שו"ב ואם רשאים בני העיר להוסיף שו"ב. קו' על שיטת הב"י בח"מ סי' כ"ח דקבלת עדות שלא בפני בע"ד הוא מדרבנן. פלפול בדברי המאירי דבאיסורין מקבלין עדות שלא בפני בע"ד ובדברי הנוב"י תניינא סי' כ' לענין עדי כיעור אם מוציאין מבעלה בסוגיא דסנהדרין מ"א. ישוב קו' הרשב"א בחידושיו לב"ק קי"ב. פי' דברי ריב"ש סי' רס"ו דבהזמה שלא בפניהם העדים נפסלין. בדין הא דפסול החשוד בשל עצמו ומועד אף בשל אחרים אם הוא דאורייתא או דרבנן. פלפול בסנהדרין ה' ע"ב על תי' ר"פ דבאשה חברה עסקינן, צ"ע בדברי ריב"ש הנ"ל, ישוב קו' המרדכי ב"ק פ' הגוזל. פלפול בדברי הנוב"י דעדים שהעידו לפסול אדם והוזמו אין לוקין מלא תענה. ובדברי מו"ח ז' הגאון רע"א סי' קע"ו דעדים הבאים לפטור הנידון ל"ב עשאי"ל. בדין עדות מיוחדת לאסור אשה לבעלה בדברי מהר"א ששון ואם לפסול לעדות בדברי מהרמ"פ. בש"ה פלפול בדברי הרמב"ן פ' שופטים דאף בדיני נפשות הקבלת עדות סגי בג' וקו' מסנהדרין ח':
הג"ה בפנים הבאתי דברי מהרש"א בסנהדרין אהא דיכולים העדות לומר לאסרה על בעלה באנו דילמא בהעידו אחר מות בעלה. והקשיתי דהרי בשעת ראיית העדות הי' עשאאי"ל ול"ה עדות ותירצתי זאת אמנם שמא ס"ל למהרש"א דעיקר תליא אם בשעת הגדה הוה עשאי"ל. ובזה מיושב קו' בשמים ראש למ"ל למעט סומא מעדות ת"ל דהו"ל עשאאי"ל לר"י. וכן קו' מו"ח ז' הגאון רע"א למ"ל למעט קטן מעדות מועמדו שני האנשים ת"ל דהו"ל עשאאי"ל. להנ"ל ניחא דמטעם עשאאי"ל מהני שיעיד כשיגדל וכן כשנתפתח דהוא בר הזמה. וממעטינן דפסול ובעי שיראה כשהוא גדול שיהי' תחילתו בכשרות. אמנם המובחר כמ"ש בפנים דבעי בשעת ראי' שיהי' עשאי"ל. ועמ"ש בהג"ה לקמן סי' מ"ט בישוב קו' אלו:
סימן ב' בשו"ב שקיבל על עצמו בכתב שלא יעלים מחלק חבירו. בדין שבועה בכתב אם מועלת ומתי נקרא עובר על השבועה ואם יחיד יכול לעכב בקבלת שו"ב. פלפול בדברי נוב"י קמא סי' ס"ו. תמוה על תוס' גיטין ע"א מש"ס דסנהדרין ע"א. בדין כל הראוי לבילה אם בילה מעכבת קושיא על המבי"ט ח"ב סי' ר"ז. ראי' מירושלמי נדרים פ' נערה ה"ח לענין כתיבה כדיבור פלפול באלמנה שנשתתקה לענין שבועת הכתובה המובא ברמ"א אה"ע סי' צ"ו בשם הרשב"א וצ"ע לענין אילם המודה במקצת אם הוה מחושואיל"מ קו' על התומים ונתיבות סי' צ"ו מסוטה כ"ז. בדברי הח"מ סי' קט"ו ס"ק ל'. קושיא בנדה מ"ט הא איכא אלם דכשר לדון ופסול להעיד. ישוב קו' תוס' נדה נ' ד"ה ור"מ. ישוב קו' השואל ומשיב על הר"ן נדרים ח' דנשבע לקיים המצוה חייב מלקות ממכות כ"ב קו' על הר"ן נדרים י"ג דבנדרי רשות איכא בל תאחר מב"ק פ' בנודרת לישא איש. בדין מתפיס בשחוטי חוץ אם הוה דבר האסור או דבר הנדור קו' בדברי ריטב"א נדרים רפ"ב שכ' דבשבועה מהני מתפיס בדבר האסור והוא נגד דברי הש"ס נדרים י"ד. פלפול בדברי מהרי"ק שורש ל' דבתפילה שהיא במקום תמידין יחיד יכול לעכב. בדברי מאיר נתיבים דקורא בספר יש לו דין ש"ץ ורוב ציבור יכולין לסלקו. בדין אם שוחט עבר על השבועה ושאל עלי' אם נפסל. בשולי המכתב בדברי הריטב"א דבקרבן עונשין מן הדין לישב קו' אהל דוד מסנהדרין נ"ד. פלפול אי חיוב קרבן מיקרי קולא או חומרא וכמה סתירות בזה. קו' בש"ס הוריות ד' דמבואר דבספק אם הביא קרבן בין השמשות פטור. וכן הוא בירושלמי פסחים ם פ"ח הלכה ב' ותמוה על הקרבן עדה. בענין כל הראוי לבילה הובא דברי הב"י יו"ד סי' קצ"ח דריב"י לא ס"ל הא דר' זירא. פלפול על זה. קו' בש"ס חולין י"ב בענין כל הראוי לבילה:
הג"ה באות א' בש"ה כתבתי לענין קרבן אי הוה קולא או חומרא ע' קדושין ג' ע"ב תד"ה ואשה משמע דקרבן הוה חומרא וע' לקמן סי' נ"ח. עוד כתבתי דר' ישמעאל סובר חשנ"ב ל"ד והערני הרב החריף ובקי מ' טעביל זעהמאן נ"י מדברי ירושלמי ע"ז פ"ה הי"ב דאמר"י כשם ר' ישמעאל מה שלי בשלך, אסור אף שלך בשלי אסור ומקשה ענוש כרת. ולאו אמר ר' ישמעאל למדין מק"ו ואין, עונשין מק"ו משמע דר' ישמעאל סובר חשנ"ב דאורייתא ורק שאין לוקין. וכ"כ רש"י בחולין י"ז וקצ"ע על רש"י שכ' דר' ישמעאל יליף מוזבחת ובירושלמי יליף מק"ו. והנה בש"ה אות ה' הבאתי דברי הב"י דריב"י ל"ב ראוי לביאת מים בבית הסתרים. כעת מצאתי בהגהות יד שאול שהביא דברי הב"י ומביא דברי הר"ש סוף מקואות שכ' טעמא דריב"י משום דבבית הסתרים אין מקפידין אבל ראוי לביאת מים בעי ויפה כתב: סימן ג' אם השוחטים יכולים למחות להוסיף עוד שו"ב. פלפול בב"ב כ"א בדעת ר"ת שמחלק בין אומנות לעוסק בסחורה בענין פיסוק חיותא ובדברי הרי"ף שפוסק פ' הגוזל בתוקף עבדו של חבירו דחייב בשעת מלאכה לישב דבריו התמוהין. ישוב קו' תוס' קדושין נ"ט ע"א ד"ה. עני המהפך בחררה. ובדברי האביאסף שפסק דמבוי סתום יכול למחות שלא יעמיד אחר חנות קודם לחנותו. ובש"ה לענין אם עבד דינו כישראל לנטילת ידים ולקבל טומאה ולהזיה ואם נקראים בני ברית:
הג"ה בפנים בש"ה פלפלתי בדברי תוס' נזיר דעבד אין מקבל טומאה עיין לקמן סי' קכ"ט אות ב' כתבתי שהוא מחלוקת בש"ס חולין קל"א עיי"ש ותמצא נועם. ודע דמה שכתבתי בפנים ראי' דבלשון חז"ל מיקרי עבד אדם מתוס' ב"ק י' ומקרא דאדם עד בהמה אין ראי' דלגבי בהמה מיקרי אדם כדאמרינן ביבמות ס"א. ומה"ט אין ראי' מרש"י ב"מ מ' דפי' אין מפרכסין את האדם עבד העומד למכור. ומשמע דעבד נקרא אדם בלשון חז"ל דרש"י לא ס"ל לחלק בין אדם להאדם בסנהד' נ"מ די"ל כיון דנקט שם בהמה לגבי בהמה מיקרי אדם וע' שואל ומשיב ח"א מ"ק סי' ר"י שכ' דמ"ה פירש"י אין מפרכסין אעבד משום דישראל אסור בלא"ה משום לא ילבש גבר ובאמת זה ליתא דעבד מצוה ג"כ אלאו זה כמ"ש מנחת חינוך סי' תקמ"ג. אך י"ל דרש"י מיירי בעבד שלא מל ולא טבל:
סימן ד' ע"ד אשר חתמו אנשי הקהילה והראשים והשוחטים בחרם ובנדר ובשבועה שלא ישחוט שום שו"ב מבלי שיתן מעות הגאבעלע ועבר אחד ושחט מבלי תשלומי הגעבאלע אם נפסל השו"ב ואם הבשר כשר. פלפול אם נדר בכתב עדיף משבועה בכתב. תמוה על הטו"ז א"ח סי' תקס"ב דבנדר מהני גמר בלב ממשנה דתרומות פ"ג מ"ח (ט"ס בפנים פ ק וצ"ל פ"ג) וישוב על זה. תמוה על תוס' עירוכין ה' ד"ה אדם יודע ממשנה הנ"ל וישוב על זה גם קו' מנזיר ל"א על תוס' הנ"ל ישוב קו' נדרי זרוזין מנדרים פ"ד על גמ' דשבועות כ"ב. חילוק בין נדרים לנזירות בדין גמר בלב לר"ת. וישוב על ב' קו' לר"ת. צ"ע למרדכי דמהני בשבועה ע"י אחרים אף בלא אמן משבועות כ"ט ע"ב. פי' בדברי המרדכי דלא כח"ס יו"ד סי' ה'. ישוב קו' ח"ס שם על תוס' מגילה דכ"ג מסתלק בפה מירושלמי הוריות וקו' הט"א שם. ישוב קו' הט"א אתו' נזיר מ"ז. פלפול לענין קהל שגזרו בחרם אי עביד ל"מ. בדברי חו"ד סי' א' ביו"ד וח"ס ובית אפרים ביאור סברת תוס' תמורה ה' דבאיסור שבדה מלבו ל"א אעל"מ. ישוב קו' הרשב"א על ר"ת דס"ל דהיכי דרבים ל"ש אף לדבר מצוה אין מתירין ממכות ט"ז, בענין ערבות יש חילוק בין תורה שבכתב לתורה שבע"פ. היכא שמחויב לישבע ל"ה איסור שבדה מלבו ומה"ט בחרם ר"ג ל"ה איסור שבדה מלבו. צ"ע על הש"ך שסותר מסי' רכ"ח ס"ק צ"ו לס"ס ר"ל הוכחה לדעת נוב"י תנינא אה"ע סי' קכ"ט דהיכא דתליא ברצון חבירו לבטל האיסור ל"א אעל"מ. ישוב דברי התוס' קדושין נ"ט ד"ה עני מקו' פנ"י לפרש דברי הגמ' ב"מ יו"ד בדרך פלפול לישב דברי הרא"ש דבאיסור שאפשר לבטל ל"א אעל"מ מתמורה בהקדים תרומה לבכורים. ישוב קו' קצה"ח על הש"ך סי' ר"ח קו' על הרא"ש ממה דמקשה שם מתמורה קו' בנזיר ד' בנזירות חל על שבועה ול"א אעל"מ ישוב קו' מוח"ז הגאון רע"א בשבת ק"ד בש"ה קו' בחולין ל"ט בשוחט לע"ז נימא אעל"מ וישוב ע"ז. פלפול בדברי חו"ד דנוחר לע"ז פטור. פלפול אי קרבן בן נח בעי שחיטה או סגי בנחירה:
סימן ה' שו"ב שחתם על כתב ובו נאמר שקיבל עליו בנדר לציית לראשי הקהל אם לשחוט אם לחדול ואם יעבור תהי' שחיטתו אסורה. ואח"כ לא רצה לציית ולא שחט והי' לו ריב עם זובח ואמר קונם ידי מלשחוט עד שיעשו דין בהזובח מה דינו של השו"ב ואם הנדר חל. פלפול אם מה שכ' בלשון עבר מועיל. ובענין אי אכולה מלתא קמסהדי יש חילוק אם השטר נכתב בלשון עדות או בלשון בע"ד לפרש לפ"ז ירושלמי פ"ו דשביעית לענין אם העדים נאמנים לומר שלא חתמו על הזמן. לישב דברי הת"ה שפסק דבכתב מהני אמתלא וקשה מסי' קפ"ה דבמעשה ל"מ אמתלא. יש לחלק בלבשה בגדי נדה בין בזמן הש"ס בין בזה"ז בלשון עבר אם הוה יד מוכיח פלפול אם בהקדש מהני לשון עבר. לענין מה שעבר בשוא"ת אם כשר לשחיטה פלפול אם נדר חל על נדר לישב דברי הגמ' נדרים ד' דאמרינן ככר זו אוכל ולא אוכל. הרי נדר ליתא בעשה. הוכחה מסוגיא דנודרת דנדר חל על נדר צ"ע בש"ע סי' רכ"ט ס"ד בענין אם נשגע שלא יהי' היתר. פלפול בענין במדארל"ת לישב דברי תוס' תמורה ה' שהקשו מנשבע שלא לגרש והוא סותר לדברי תוס' ה' ע"א שכתבו דאיתקש גירושין למיתה לענין אעל"מ פלפול בסברה דהיכי דלא יוכל לגרש ל"מ קדושין:
סימן ו' בסוגיא דריש חולין בענין אם נשים חשידי אלפ"ע ואם נשים שוחטין וחילוק בין יו"ט לחול, ופי' המשנה ריש ביצה השוחט חי' ועוף. בתוס' ד"ה הכל ממירין בענין מצה"ב אי שייך בתמורה ובדין תמורת הפסח אי דוחה שבת וישוב קו' גדולה ביומא דף נ' ע"ב. בגמרא דליתא קמן דלשאלו בישוב קו' לב אריה למה לי אחרים רואין ולא סגי בחד. ולענין אם ע"א נאמן בספק טומאה ברה"י ואם ע"א נאמן נגד רובא דליתא קמן. פלפול בחיבת הקודש ובענין אם הכשר מהני בקדשים דבעי ניחותא דבעלים בדברי הקצה"ח סי' ת"ו ישוב דברי הרמב"ם שלא הביא שצריך שיאמר ברי כקו' נוב"י יו"ד סי' ד'. קושיא על הקצה"ח הנ"ל מיבמות פ"א וישוב ע"ז. דברי הקצה"ח הנ"ל תליא בפלוגתא דר"ה ור"נ בחולין מ"א. ישוב קו' תוס' ד"ה במוקדשין. קו' בריטב"א דבמוקדשים ספק טומאה בר"ה טמא וישוב ע"ז. ישוב קו' רש"י ריש דף ג' למ"ל חרב הרי הוא כחלל בענין אם בכלים חייבין על ביאת מקדש ואם בחצי כלי חייב משום מכניס טמא למקדש. קו' על תוס' פסחים ע"ט ד"ה בטומאת הגוף צ"ע על תויו"ט פ"ד דנדה שכ' דר"מ ס"ל מכניס כלי טמא למקדש חייב מסוגיא דפסחים ע"ש פירוש אחר בירושלמי נזיר. בענין מכניס כלים למקדש. פלפול בדברי הריטב"א ב"מ צ"ד דבעשה בעינן שניהם כאחד אף לר' יונתן וישוב כמה קו' תוס'. בענין אם בעינן כלי שרת לשחיטה ודין דבפסח ודאי בעי כלי שרת. ישוב דברי הריטב"א שכ' דסכין לא מקרי כלי שרת לקדש בהמה לפסול ביוצא מתמיהת הטהרות הקודש מזבחים מ"ז. ופי' דברי הכסף משנה פ"א מפסולי המוקדשים (ומ"ש בפנים הר"מ ט"ס):
הג"ה בפנים בריש הסימן הבאתי דברי הר"ן דנשים חשודות על לפני עור. והנה יש מקום לומר דנשים לא מוזהרות עלפ"ע לפמ"ש מהרי"ט בקדושין ל"ד דבלאו שאין לוקין עליו אין נשים מוזהרים ובזה מיושב קו' הרמב"ן וריטב"א ביבמות פ"ד. אולם כבר כתבתי בסי' פ"ה אות א' דלא כמהרי"ט וגם י"ל דמהרי"ט מודה בלאו שבכללות. כמו לפ"ע. ודוק:
סימן ז' תמוה על תוס' סנהדרין ע"ז ד"ה סוף שכ' דסוגיא דחולין דנפלה סכין פסולה לא אתיא כר' יוחנן דאשו משום חציו. ותמוה מחולין ל"א דמקשה ממשנה לר' יוחנן וישוב ע"ז. ופלפול בדברי ר"ן סנהדרין דבמיתה מודה ר"י דאינו חייב וצ"ע מב"ק כ"א וישוב ע"ז. פלפול בחולין כ"ח אהא דאמרינן חכים יוסף ברי בטריפות כר' יוחנן בענין אם ר"י דס"ל טבילה בעי כונה ס"ל טבילה בזמנה מצוה צ"ע על הר"ן וחילוק בין שבירת כלי חרס לטבילה בדין חש"ו ששחטו ונתכונו לשחוט בהולכה ובהבאה ושחטו בהולכה לבד אם כשר. ישוב דברי הפמ"ג או"ח סי' תרכ"א שכ' דלאחר שחיטת הרוב חייב משום נטילת נשמה משחיטות קרבן ציבור ופלפול ע"ז תמוה על המנחת חינוך שכ' דהורג טרפה בשבת פטור שנעלם ממנו משנה מפורשת בפסחים והראיתי שתוס' רי"ד כ' כן בשם ריב"ם בשבת קל"ו וגם עליו צ"ע: הג"ה כעת הערני הרב החריף ובקי המפורסם מ' טעביל זעהמאן נ"י בעיקר הקו' אתוס' סנהדרין הנ"ל דיש לישב בפשיטות דיש לדקדק בתוס' שכתבו דהך סוגיא דלא כר' יוחנן ולא כתבו דמשנה דלא כר"י ועוד איך יתכן דפליג ר"י אמשנה. וע"כ צ"ל דממשנה גופה אין להוכיח די"ל דנפלה סכין הכונה נפלה ברוח כמ"ש הרשב"א בחולין ולא נפלה מיד אדם דל"ש אשו משום חציו רק דמגמ' מוכח מדדייק טעמא דנפלה הא הפילה הוא כשר ומשמע דנפלה מיד אדם פסול. וע"ז כתבו תוס' דסוגיא דלא כר"י. ושפיר מקשה בגמ' ממשנה והא אר"י הלכה כסתם משנה. ויפה העיר. והנה מה שפלפלתי בדין הורג טרפה בשבת עיין לקמן סי' כ"ב אות ב' מה שהבאתי דברי הפמ"ג בענין זה:
סימן ח' ע"ד שו"ב שנגבה עליו עדות שנתיחד עם א"א ורצה לזנות. פלפול אם ע"י מחשבה והכנה לדבר עבירה פסול לעדות ולשחיטה. חילוק לענין מחשבה למכור טרפה לשאר עבירות. בענין ידיעה בלא ראיה אם לאסור אשה לבעלה ופירוש דברי הגמ' כתובות ט' התם אונס הוה. לישב קו' הב"ש סי' י"א. קו' בסנהדרין ג' דיליף ק"ו ד"מ מד"נ מסנהדרין ע"ז דמצמצם חייב מיתה ובנזקין פטור. וביאור דפלוגתא דאין הולכין בממון אחה"ר תליא בפלוגתא דמצמצם בסנהדרין. צ"ע על הנוב"י דלפסול לעדות בעי דרישה וחקירה מרמ"א ח"מ סי' ל"ד סי' כ"ח. פלפול בסמ"ע סי' ל"ד ס"ק כ"ז דלא נפסל במחשבה. וחילוק בין חד לתרי. וביאור סוגיא דסנהדרין ס"א עוד חילוק דאם עשה קצת מעשה נפסל על המחשבה בדין אם נפסל מחמת היחוד ובדין אם:
כיון ליחוד ובאמת היו אנשים טמונים. בדין אם עבר על השבועה ושאל אם פסול לעדות ואם חייב מכות מרדות. ישוב קו' מהרש"א בתוס' גיטין ל"ג ד"ה ואפקעינהו. פלפול במנחות ס"ד בדין נתכוין להעלות דגים והעלה דגים ותינוק. ביאור דברי אור החיים סוף פ' ויחי שכ' נתכוין להשקות לחבירו כוס מות ונתן כוס יין שזכאי בדיני שמים שצ"ע מנזיר כ"ג. ביאור דברי לבוש במי שהעלה על לבו טינא תוכל אשתו להטעותו וכו'. קו' על הר"מ בשם ירושלמי דבנסתרה עם שנים ביחד שותה. פלפול על תשו' מהר"ם מינץ סי' יו"ד שפוסק שלא לפסול על יחוד לעדות ולשבועה ישוב קו' על תשו' הרשב"א סי' תקנ"ב בענין פלגינן דיבורא. בדין חשוד על העריות שכשר להעיד שמת בעלה. ישוב דברי הרי"ף דס"ל בא על הערוה כשר לעדות ממה דמקשה במכות ו' נרבע יציל, אם לפסול שוחט קשה יותר מלפסול לעדות, ישוב דברי רמב"ן דס"ל בב' מיני עבירות חשוד לדבר חמור לא חשוד לקל מע"ז ע'. וחילוק בין זמן אחד לב' זמנים. ביאור דברי הגמ' בסנהדרין כ"ז. בישוב קו' נוב"י ות"ח בענין גנב וישוב דברי רבא דנקט מומר בודק סכין ולא נקט פסול לעדות באופן די"ל דלדידן אף פסול צריך בדיקת סכין. ובדין הואיל ואשתני אשתני. ובדברי מהר"ם פדווא דבעדות מיוחדת יש לפסול לעדות ובדין אם חיישינן שיכשיל השו"ב באיסור דרבנן. בדברי ר"א ממיץ דבעי דוקא שו"ב מוחזק בכשרות. בש"ה בדין אחי יוסף אם עברו על לאו דגונב נפש וביאור דברי הפייטן במנחה ליו"כ:
הג"ה שוב מצאתי בתשו' מהריט"ץ סי' קס"ה שנסתפק בכונת הרמב"ם בגונב אחיו הקטן פטור אם נקט דוקא קטן עיי"ש. ובעיקר הדין דגונב בנו מבואר בספרי דריב"ב פליג וס"ל דחייב. על כן אין תימא על הפייטן אם ס"ל כריב"ב ודוק:
סימן ט' לישב דברי הב"ח שכ' דבשוחט בסכין פגום טרפה לישב דברי התוספתא חולין פ"ב הובא בתוס' חולין ע"ב ד"ה החליד. ביאור דברי ירושלמי ברכות שהובא בש"ך סי' י"ט ס"ק ב'. ישוב דברי רבינו יונה. הובא בר"ן שהוכיח מספק בשחיטה להחמיר בנשבר הגף ומה ראי' מספק בשחיטה קו' בתוס' חולין הנ"ל דשהי' בעוף ל"ה רק מדרבנן מחולין י' וישוב ע"ז. קו' על התב"ש בענין שהי' במיעוט בתרא מזבחים ט' וישוב ע"ז. ליישב דברי בה"ג דחלדה במיעוט קמא דקנה אסור מברייתא כ"ט. בענין מחלוקת דרב ששת ור"נ שבת צ"ד ע"ב. בדברי הטו"ז יו"ד ס"ב סק"ד. ביאור דברי תוס' ב"ק כ"ד סד"ה ולא ישמרנו. ישוב קו' הפמ"ג סי' ד' ס"ק ז' על הש"ך דמיעוט קמא דקנה נאסר משום תקרובת מתוס' חולין י"ד. דין דפיגול במיעוט קמא דקנה ל"מ וקו' מחולין ל"ח ע"ב. ביאור דברי הרשב"א שכ' דמחלוקת ר"י ור"ל מיירי בשוחט ע"מ שיזרוק נכרי לע"ז וקשה מסנהדרין ס"א. ישוב קו' מי נפתוח בחולין אהא דבגמר זביחה הוא עובדה. קו' בת"ש ס"ה ס"ק כ"ז דע"י מעשה אדם מקדיש דבר שאינו שלו מב"ק ס"ח. קו' על הפמ"ג ס"י סק"ג שכ' דשוחט חטאת בחוץ לע"ז בשבת לא אתיא כר"ש. ביאור במשנה דכלאים פ"ז מ"ב מחלוקת ר"ש דאאדש"ש אם דוקא בכלאים פליגי דכתיב כרמך והוכחה ע"ז מירושלמי פ"ו ה"ג ומגיטין נ"ג: הג"ה בפנים כתבתי דאף למ"ד מחשבין מעבודה לעבודה אם חישב בשחיטה ע"מ שיחשוב בקבלה ע"מ לזרוק חוץ לזמנו ל"מ. והראה לי חתני הרב הגדול מ' נתן לעווין נ"י דברי טהרות הקודש זבחים ט' ע"ב ברש"י ד"ה אין מחשבין מעבודה לעבודה שמחשב בעבודה אחת ע"מ לחשוב בעבודה אחרת ופירש הוא כגון דשוחט ע"מ לחשוב בקבלה לזרוק דם למחר. הרי דלמ"ד מחשבין. גם בכה"ג מהני אמנם דברי טהרות הקודש אין מוכרחין דמ"ש רש"י שחשב בעבודה זו לעשות עבודה אחרת מן אחת העבודות להאכיל לאדם או למזבח חוץ לזמנו. אכילת אדם או מזבח קרוי עבודה אחרת. כדאמרינן בפסחים ע"ג אכילת תרומה איקרי עבודה וה"ה אכילת קדשים והרי בחולין פירש"י פיגל ששחט ע"מ לזרוק דם למחר. ועוד קשי' לפי' טהרות הקודש דאמאי לא יליף ר"ל מפיגול דמחשבין מעבודה לעבודה. בשלמא לרש"י בחולין דליכא למילף מפיגול דא"א בענין אחר כמ"ש בלב ארי' אבל לפי' טהרות הקודש הרי משכחת פיגול במחשב, משחיטה לזריקה. ואס"ד במחשב משחיטה לקבלה ע"מ לזרוק חוץ לזמנו מהני מקרא דהאכל יאכל כמ"ש בספר הנ"ל א"כ לילף מיני' וע"כ גם בפיגול ל"מ בכה"ג. וע' מנחות י"ז חישב בהקטרת קומץ להקטיר לבונה למחר לאכול שירים למחר וכ' רמב"ם בפט"ז מפסהמ"ק שחישב אח"כ בהקטרת לבונה לאכול למחר ומשמע דאם חישב בהקטרת קומץ שיחשוב בהקטרת לבונה לאכול שירים למחר ל"מ וזה קצת סמך לדברינו ודוק. והנה בפנים כתבתי דירושלמי דברכות דחש על ברכת שחיטה שמא טרפה קאי על עוף עפ"ז יש לישב דברי הר"ן חולין נ' שכ' דבלשון חז"ל אין הריאה בכלל בני מעיים והרי בירושלמי הנ"ל דמשני חזקת בני מעיים כשרים קאי על הריאה שעיקר הקו' הי' עליו. אך אם הקו' הוא על עוף ל"ה עיקר החשש רק על בני מעיים דיותר שכיח בעוף מטריפות הריאה ודוק:
סימן יו"ד לישב הגהות מ"ל והתב"ש שהוכיחו מזבחים כ"ט דפיגול הוה רק בדיבור מתמיהת הפמ"ג סי' ד'. פלפול בדברי החינוך דמחשב מחשבת פסול הוה משום מטיל מום ולענין מטיל מום בב"מ. פלפול אי בשוחט שלא לשמו אי לוקה משום לא יחשב ישוב דברי רש"י ב"ק ה' שפי' מפגל חטאת לשם שלמים ישוב דברי רש"י ריש מנחות שפי' שאסור לשחוט שלא לשמו מטעם דאם זבח שלמים קרבנו ובריש זבחים לא פי' כן. פלפול במנחות מ"ח לענין עמוד וחטא כדי שתזכה. ישוב קו' תוס' שם. ישוב דברי תוס' חולין ל"ט ד"ה אלא מקו' תוי"ט ספ"ג דב"מ. ישוב דברי רמב"ן במלחמות ר"ה פ"ג שכ' שוחט קדשים לשם חולין עולי' לבעלים לשם חוב שצ"ע מזבחים מ"ו ע"ב. קו' במגילה י"ט לענין אלם תורם לכתחילה. ולענין אם יכול לפרוש מטבל ודאי במחשבה. קו' על תוס' גיטין ל"א ובכ"מ. ועל שיטה לביצה ל"ד דודאי טבל מהני נותן עיניו בצד זה מירושלמי רפ"ב דערלה. פלפול לענין מטיל מום בבע"מ ובענין כל העומד לחתוך כחתוך דמי. פלפול בענין אי לוקין אדבר הנלמד מתיבת כל וראיה ממגילה ח' דלוקין. ובדברי המנ"ח דשוחט קדשים בחוץ חייב משום מטיל מום:
הג"ה בפנים בסוף הסימן הבאתי ראי' דאינו חייב בשוחט בחוץ משום מטיל מום כמנ"ח מדלא חשיב במשנה ד' ע"ח. וכעת ראיתי דיש לישב בזה קו' תוס' חולין פ"א ד"ה ראשון חייב כרת שכ' דלא כר' יצחק דמלקות בחייבי כריתות ליכא ע' מהרש"א. וי"ל, דאתיא כר' יצחק ומשום שוחט בחוץ אינו חייב מלקות רק משום מטיל מום כדברי מנ"ח ולפ"ז קשי' בקדשים בפנים דלוקה מ' ולא לקי משום מחוסר זמן דנתקה לעשה ואמאי לא לקי משום מטיל מום ומוכח דבמחוסר זמן אין לוקה משום מטיל מום. ודוק. ודע דנלענ"ד דאף, למ"ד מטיל מום בבע"מ פטור מ"מ לר"ע דבדוקין שבעין ס"ל אם עלו לא ירדו אם הטיל מום א חייב. כמו דחייב משום ש"ח ודוק:
סימן י"א בסוגיא דהמטמא ומדמע גיטין נ"ג. ישוב קו' הפליתי דבשותפות ל"ש שלא יהא כ"א הולך כמ"ש תוס' ריש ב"ב. ישוב קו' משנת חכמים אהא דמסיק בחולין י"א באית לי' שותפות אמאי ל"א ברירה. דין היכא דחייב לצי"ש ל"א ספק' ממונא לקולא. ישוב קו' תוס' בחולין שם אמאי לא משני בלישנא בתרא באית לי' שותפות. ישוב דברי הר"מ בפי' המשניות בגיטין. קו' בש"ס אמאי ל"א מערב היינו מטמא דיי"נ מטמא ותירץ ע"ז. ישוב קו' הטו"ז סי' ה' על הטור אמאי בשוחט לשם קדשים ל"א אאדש"ש. ישוב קו' הפנ"י בכהנים שפיגלו הרי אין לוקין ומשלם. עוד ישוב קו' המשנ"ח הנ"ל. בדין שכ' הגאון רי"ם ובמנ"ח דהיכא דחייב מקצתו. עפ"י דין ומקצתו לצי"ש יכול לתפוס מחצה הראשון ששילם על החוב לצי"ש. פי' דברי תוס' כתובות ל' עפ"י זה ומ"מ יש לדחות הדין. קו' בחמשין ידענא וחמשין לא ידענא:
סימן י"ב עוד בסוגיא דהמטמא. לבאר סברת התוס' סוף ד"ה מנסך קלב"מ קו' על תוס' שבת נ"ח דאיסור הנאה הוה כשינוי מעשה. בדין קנין באיסורי הנאה שתליא בפלוגתא דרב ושמואל בעירוכין כ"ט במוכר שדהו בשנת היובל ישוב דברי הטור ביו"ד סי' קמ"ו דלוקח גרוטאות. בדין אם יש לגזלן קנין בהגזילה תלוי במחלוקת דרב ושמואל. בדבר שטעון שריפה ל"א באה"נ הש"ל. בדין יי"נ אם הוה בשריפה. לפ"ז קשה בכהנים שפגלו דמצותו בשריפה ישוב ע"ז. ישוב לרש"י ב"ק ה' שפי' מפגל ששחט שלמים לשם חטאת:
לענין דבר לח אם הוה חיבור יש חילוק בין יין לחלב שנימוק ואם התיך חלב ונפלה על הכירה צריך ס' בקדירה אף נגד מה שלא נגע בקדירה. בדין ניצוק חיבור. פלפול עצום לישב דברי רש"י ב"ק ד' שכ' דליכא למימר מערב דא"כ מה אפסדי'. ישוב לדברי הת"ש סי' ח"י ס"ק כ"ד דשומר חייב אף בהיזק שא"נ. עוד ברש"י ב"ק ה' שפי' חטאת לשם שלמים. דין דלמ"ד כהני שלוחא דרחמנא א"כ בשחיטה דודאי הוה שלוחא דידן שליח ל"מ לפגל שיפסול רק שאינו יוצא ידי הקרבן. וצ"ע בדין זה:
סימן י"ג בסוגיא דכהנים שפגלו גיטין נ"ה ובמנחות מ"ט קו' על הר"מ דאומר מותר מזיד ממנחות מ"ט. ישוב ע"ז. משירי קרבן ומפמ"ג סי' צ"ט ס"ק י"ב נעלמו דברי גמ' מנחות ישוב דברי הפמ"ג דין דבהיזק שא"נ לא קנסו באומר מותר. לישב אמאי נקט הכהנים שפיגלו והלא גם זר מפגל בשחיטה, דין חדש בזר ששוחט חטאת ע"מ שיאכל הכהן חוץ לזמנו ל"ה פיגול. ופלפול ע"ז. שזה תלוי במחלוקת ר"י ורבנן לענין מחשבת הנוח תימא רבתי במנחות מ"ט מרש"י חולין מ"א שפי' מנסך שוגג שסבר שהוא שלו ומה הקשה במנחות היכי משכחת שוגג. ישוב ע"ז. לישב קו' בכהנים שפיגלו הרי חייב מלקות משום כלאים ואין לוקין ומשלם והיא קו' ח"ס יו"ד ס"ט ישוב דברי רש"י ב"ק ה' שפי' מפגל כהן ששחט חטאת לשם שלמים. קו' הפנ"י אמאי פיגול ל"ה מעשה בעקימת שפתיו בענין מטיל מום בעל מום. דגם למ"ד מטיל מום בבע"מ חייב מ"מ היכי דחישב מקודם ונפסל הדיבור שאח"כ ל"ה מעשה. קו' בגמ' דמייתי ראי' מפיגול לטהרות הלא בפיגול ל"ה נגד חזקה. בדברי מהרש"א קדושין נ"ו ע"ב דנותר ופיגול פקע שם קדשים. דזה תלוי בפלוגתא דר"י ור"ש במ"ט פ"ב דערלה. פלפול בזבחים כ"ט. לישב קו' אור זרוע איך נאמן שפיגל הלא אאמע"ר. קו' בתוספתא פ"ד דפסחים דת"ק ור"י מחלפי שיטתייהו. ישוב ע"ז מסנהדרין ס' לענין פלגינן דיבורי'. מישב קו' הפנ"י דלמא באמת ביו"כ אינו נאמן שפיגל. דין שה"ג משועבד לעבודה ביו"כ ול"ש אשלד"ע ולא שויא אנפשי' חד"א. מישב קו' הראב"ן איך מייתי ראי' מכ"ג הלא הפר הי' שלו. מסוגיא דמגילה ט' ופי' דברי הראב"ן מקו' ט"ג דאין מפגלין בחצי מתיר:
סימן י"ד עוד בסוגיא דכהנים שפיגלו וביומא מ"ט ובמנחות ט"ז. קו' על רבינו אלחנן בתוס' ישנים יומא י"ב דבנטמא כ"ג הפר בא משל השני מיומא מ"ט. וגם אשיטת תוס' דפר בא משל הראשון קשה. תימא רבתי על תוס' ישנים יומא ס"ט דבנטמא נכנס השני בדמו ממנחות ט"ז. דין חדש דאם כ"ג פיגל בהזי' ראשונה דנפסל בהזי' ראשונה מדרבנן. שוב השני שפיגל א"ח לשלם ואינו נאמן שפיגל. פלפול בענין שליחות בדין מלתא דלא מצי עביד אי תליא בהשליח או בהמשלח ואם המשלח מקנה כוחו לשליח או להיפך פלפול עצום בסוגיא דאין שוחטין וזורקין על ט"ש בפסחים ץ' ע"ב ובדין אם טמא הי' מותר לשחוט במדבר. דבשר נחירה הי' מותר. ישוב קו' תוס' ישנים ריש יומא אמאי לא מתקינין לכהן השני אשה אחרת. ותמוה על תירוצם מישב קו' הט"ג מהא דילפינן מכ"ג שאמר פיגל נאמן דשם נאמן מסברא כיון דאיכא חזקת איסור. קו' בתוס' זבחים פ"ז ד"ה כ"ש שהקשו בנטמא העומר אמאי מביא אחרת והלא כ"ש מקדשין פסולין והלא אינו יוצא ידי קרבן ישוב ע"ז. פלפול בדברי המ"ל פ"א מתמידין לענין אברים שנפסלו אם מקריבין בשבת. קו' בזבחים פ"ז ע"ב דמקשה איך משכחת עולת עוף דפסלה מחשבה הא משכחת בע"ש. צ"ע לשיטת המ"ל הנ"ל אם מותר לזרוק הדם בשבת. פלפול בסוגיא דזבחים מ"ב מנחות ט"ז לענין פיגל ביו"כ. קו' בש"ס דגיטין בסוגיא הנ"ל וישוב:
סימן ט"ו לישב קו' הבה"ז ברש"י כריתות ב' שכ' דמסיר ומפגל לא משלמין כ ממיטב ובב"ק ה' לא משמע כן לישב דברי הח"ס סי' י"ח ס"ק כ"ד דפועל חייב אף בהיזק שא"נ מגיטין נ"ג לישב קו' תוס' גיטין נ"ג ע"ב ד"ה בדאורייתא. בדין שוחט חטאת לשם חולין אם עובר משום לא יחשב. בדברי רמב"ן סוף ר"ה דשוחט חטאת לשם חולין עולה לבעלים לשם חובה שקשה מזבחים מ"ו צ"ע בצ"ק זבחים ז' דבחטאת ל"ש לומר כשרה ולא עלתה לשם חוב מזבחים מ"ו ומאשם:
סימן ט"ז בסוגיא דשוחט בשבת חולין י"ד. תמוה על מהרי"ק שכ' דלר"מ מומר לדבר אחד ל"ה רק חשוד לכל התורה כולה מעירובין ס"ט וישוב הקו' מישב דברי הפי' המשניות חולין י"ד התמוהין וקו' על הסוגיא ב"ק ע"א מבאר דברי הנתיבות סי' שנ"א שכ' דתחילת שחיטה הוא מקלקל מ"ע לתקן היא נגד דברי תוס' שבת ק"ו. לישב קו' מהר"ם מלובלין לר"ל דלאחר שחיטת הקנה היא כמאן דמנחה בדיקולא איך מותר הריאה לישראל דברי ר"ל דס"ל כמאן דמנחי בדיקולא תלוים במחלוקת אי שחיטה עושה ניפול. מישב דברי המ"ל פ"א מתמידין דפסולים שאם עלו לא ירדו אסור להקטיר בשבת מפסחים ע"ג. פלפול אי שחיטת מומר הוה נבילה או טרפה. דברי ר"ל דשחט קנה ואח"כ ניקבה הריאה תליא בדין ישנו לשחיטה מתחלה ועד סוף קו' על דברי תוס' זבחים ק"י ע"א דלמ"ד מפגלין בחצי מתיר שחט ס' אחד וקיבל הדם וגמר שחיטה כשר. וגם דברי תוס' תליא בישנו לשחיטה מתחילה ועד סוף עוד קו' על תוס' הנ"ל:
הג"ה כעת נדפס ס' טוב טעם תליתאי מהגאון מהרש"ק זצ"ל וראיתי שם סי' צ"ז השיב על מה שכתבתי בפנים דלמ"ד נקבה הריאה כשרה אחר שחיטת הקנה הוה שחיטה תיקון בסימן א'. וכ' דז"א דכיון שעתה מקלקל מה שלפעמים מתקן אם הי' מזדמן זה לא נחשב תיקון. וזה ליתא דהרי בפסחים ע"ג אמרינן שחטה ונמצא בעל מום תיקן בדוקין שבעין לר"ע שאם עלו לא ירדו אף דלכתחילה אסור להעלות:
ולא שכיח שיעלה דכהנים זריזין הם מ"מ הוה תיקון שאם יזדמן שיעלה ה"ה הכא הוה תיקון שאם יזדמן שיעשה, נקב בריאה כשר. ומה שכ' עוד כיון דאם יפסוק מלשחוט יהי' נבילה ל"ה תיקון לע"ע זה אינו דכיון שבאמת גמר השחיטה ואם ינקב הריאה כשר הוה תיקון מסימן ראשון כמו למ"ד ישנו לשחיטה מתחילה ועד סוף. ודוק:
סימן י"ז עוד בסוגיא דשוחט בשבת. קו' בחולין ט"ו אמאי שוחט בשבת הוה מוקצה מחמת איסור והרי יכול לשחוט ע"י חש"ו ול"ה רק מוקצה מחמת איסור דרבנן. וישובו. דין דאסורי שבת לכ"ע אין ספין לקטן מדאור' פי' דברי תוס' חולין ט"ו ד"ה המבשל וישוב קו' ראש יוסף שם קו' עצומה בב"ק ע"א אהא דמקשה מכי שחט פורתא אסרה. דין דאם בתחילת שחיטה ל"מ עביד ל"מ לעשות שליח פלפול בדברי הבש"ר סי' ש"פ. ישוב קו' מעשה חושב על שיטת הר"ח דאפי' למ"ד אאאדש"ש במעשה רבה אוסר דין חדש דאף לר"י הסנדלר דמעשה שבת אסור מדאורייתא מ"מ של חבירו ל"מ לאסור עולמית. ישוב קו' הים התלמוד דאף למ"ד מעשה שבת דרבנן מ"מ הוה שינוי בשליחות ופטור המשלח מדו"ה. בישוב קו' הסמ"ע וטור וראש ח"מ סי' שנ"א בשחט השליח בשבת פטור מדו"ה דהוה שחיטה שא"ר ותירוצו תמוה. ישוב קו' מהרי"ט בשוחט בשבת נימא אעל"מ ותירוצו צ"ע, ודין דלר"י הסנדלר אעל"מ ישוב הקו' שהקשיתי בספרי לא"ח סי' ט' על ב"י שאם הפיל סכין אף דשחיטה כשרה א"ח משום שבת בדברי חותני ז' הגאון רע"א דנטל קדרת חבירו מכירה בשבת אאדש"ש:
סימן י"ח בדיני בן פקועה. קו' גדולה בש"ס תמורה י"א ע"ב אהא דאין חייב משום חשנ"ב בהיא שלמים ולדה חולין משום דלא קרינין וזבחת והרי יכול להושיט ידו למעי אמו לשיטת תוס' ביצה ו' ופליתי סי' י"ד וגם קו' ארש"י דנקט חייב ובחשנ"ב אין חיוב. וישוב ע"ז. ישוב קו' תוס' תמורה י"א. ישוב דברי רי"ף ורא"ש שהשמיטו בעי' דר' אושעיא בהושיט ידו למעי בהמה. בדין היכי דלכתחילה אין מקריבין אם מיקרי אינו ראוי וסתירה מתוס' פסחים י"א לתוס' חולין מ'. בדברי תוס' תמורה י' דקודם שנולד רשאי להקדיש ובדין אם מותר לזרוק קו' בשוחט חטאת ומצא בן ד' חי תמורה י"א. קו' אלח"מ פ"ד דתמורה ה"ד דבכלו חדשיו אף אם נמצא במעי אמו שנשחטה מיקרי הויתן וקדוש וצ"ע דהוה יוצא דופן וקו' מתוס' זבחים צ"ח דין דאם שחט קדשים והולד יצא חי לא מיקרי יוצא דופן. דבר חדש דאם יצא הולד אחר שחיטה בשעת פרכוס ל"ה יוצא דופן ישוב דברי תוס' חולין ע"ד ע"ב ד"ה בגמר. קו' על לחם משנה הנ"ל פלפול בחולין ל"ח ובמנ"ח מ' רצ"ג. דין אם משכחת בעל חי שאסור משום נותר. קו' ע"ז מש"ס קדושין נ"ח. בדברי השיטה ב"ק מ"א דבן פקועה בעי נחירה צ"ע על הרא"ש בדף ע"ה. דבן פקועה שהי' חי בעת שחיטת אמו ויצא מת אף לר"מ מותר וקשה מחולין ע"ב ומתוס' נדה מ"ד תמוה על דברי רדב"ז ח"ו סי' קצ"ב דאם נשחט אמו ומצא בן ח' חי אף דמותר באכילה מ"מ אחר שמת מטמא שסותר לגמ' תמורה י"א. וקו' מחולין ק' וק"כ ומשבועות כ"ד וישוב ע"ז קו' בפסחים ע"ג דמקשה שוחט בחוץ מה תיקן הרי משכחת דמצא בן ה' חי. וישוב ע"ז ודין אם הקריב בן פקועה לע"ז חייב:
הג"ה בדברי הרדב"ז הנ"ל צ"ע בפשיטות מק"ו דיליף ך"ח בחולין ע' אם הועילה שחיטה להתירו באכילה לא תועיל לטהרו מידי נבילה. ע"כ המובחר כמ"ש בפנים:
סימן י"ט לישב דברי רש"י בחולין ץ' ד"ה אי בעית אימא שלא פי' מטעם אמל"ש. ישוב דברי רמב"ם שפוסק דב"פ מותר בשחיטת אמו וחלב וגיד אסור. דלא כר' אושעיא בש"ס. קו' בחולין ס"ט בהושיט עובר ידו בעזרה דין דחלב קדשים ל"ב חדשים ואוירה צ"ע על מהרש"א חולין צ'. בדברי ספר יהושע סי' ל"ט דאף למ"ד בהויתן קדושים מ"מ קדושת דמים יש במעי אמו צ"ע בתוס' זבחים קי"ד שכ' דנקט רובו משום ר"ש. והרי במעי אמו אף ר"ש מודה. גם קו' מתמורה י"א. בדברי ירושלמי פ"ח דתרומו' לענין יונה המוזכר שם אם הוה תנא או שם עוף:
סימן כ' קו' בתוס' נדה י"ח ד"ה שיליא בבית שכ' דבחולין ע ז מיירי שנמצא הולד תוך שיליא שתמוה מגמ' שם וישוב ע"ז קו' לדעת רמב"ם דסד"א מהתור' לקולא מש"ס שם בד' מהרש"א חולין ס"ח תד"ה סיפא דמחלק בין נמוק לנחתך ראי' דלא כחו"ד סי' צ"א דדבר לח לא מיקרי חיבור צ"ע בדברי הפליתי סי' י"ד בדברי תוס' חולין ס"ח ע"ב ד"ה יכול צ"ע מתוס' ב"מ נ"ג ע"ב סד"ה ל"פ. דמעשר או בשר זבח ל"ש דיחוי. וישוב ע"ז. צ"ע בתוס' חולין ע' שכ' דבראשו ורובו דומה לאמו ר"ש מודה דשרי והרי אף מקצת דומה מותר:
סימן כ"א בעגל ששחטו ספק בן ח' אם יש להתיר הכלים אחר שהיית מע"ל ואם הוה דאורייתא מה שצריך ח' ימים ואם סומכין על סימנים לישב דברי הנקה"כ סי' ס"ו. שכ' דל"ה דשיל"מ. פי' נכון בדברי ירושלמי פ"ו דנדרים דאם הזקן עוקר הנדר מעיקרו ל"ה דשיל"מ. תמוה על בית יעקב דמע"ב ביד ישראל ל"מ שאלה בדין ספק בן ח' אם מוקמינין האם בחזקת מעוברת בדברי מהרי"ט וש"ש. ש. ובדין העושה מלאכה בבה"ש נוקמא אחזקת שבת (הג"ה ע' בבית מאיר בצלעות הבית סי' ב' בדין בה"ש). בדברי הפליתי סי' י"ד ובר"ן חולין ס"ג. דתרי מיעוטי כפלגא ופלגא ישוב ק' הטורי אבן בר"ה ו' ישוב דברי הפמ"ג דשחיטה פסולה דרבנן ל"ב כיסוי וישוב קו' ראש אפרים מחולין כ"ז בדין דאיסור הנאה ודאי אסור ליתן לקטן אף להרשב"א פלפול אי אנפל חל קדושה. עוד ישוב לדברי הפמ"ג בדרך פלפול לישב דברי הא"ח דדוקא לקרבן בעי ח' ימים ולא להיתר אכילה דזה נגד ש"ס דר"ה. לישב דברי הפרישה דאף בודאי בן ח' חדשים מותר בח' ימים דאמרינן אישתהי שהוא נגד ש"ס דנדה כ"ד. קו' בר"ה ו' על רש"י שפי' ולדה שלמים שהקדיש בהמה מעוברת מתמורה י"ח. וישוב ע"ז בדברי דגול מרבבה סי' ט"ו. בדין אם עגל פחות מח' ימים הוה ס"ס שמא בן ט' ושמא ז'. ופלפול נחמד בש"ס דנדה מ"ד אמאי אמר בגמ' אסיפא דלא כרשב"ג ולא על הרישא. עוד ישוב לדברי הא"ח הנ"ל. פלפול אי בשחיטה שייך כתותי מכתת שיעורי'. עוד ישוב לדברי הא"ח.. על דברי הטו"ז סי' קל"ז דכלי הבלועה מאיסורי דרבנן מותר באינו ב"י שצ"ע מחולין קי"א: (הג"ה כעת מצאתי בנודע תניינא יו"ד בהגהות הגאון מלבוב שהרגיש בדברי הטו"ז):
בדברי הגאון רע"א אם הרבה קדירות מיקרי הפס"מ בדין שהגיד לבן היוצא מהטיבור עד הכבד היא סימן מובהק. ובדין. דשני סימנים מועילין לסימן מובהק. וראי' מחולין ס"ד. בש"ה קו' על הרשב"א דא"ד מותר לספות לקטן מביצה י"ד:
סימן כ"ב בדין אי חיישינן לריסוק אברים בעגל שנולד ביו"ט. לישב דברי הרא"ש ביצה ו' שכ' וצריך שיפריס ע"ג קרקע שהיא נגד הש"ס דחולין נ"א. פלפול בדברי הפמ"ג דבשוחט ונמצא טריפה פטור משום שבת. פלפול בדין שוחט בשבת אעל"מ. עוד בישוב דברי הרא"ש וחילוק בין בהמת חולין לבכור:
סימן כ"ג בדין אם מותר לשחוט ביו"ט עגל שנעשה בו בן ח'. ואם בעי ז' מע"ל פלפול בסוגיא דביצה ו'. בענין אפרוח אם הוה דשלב"ל. לישב קו' הת"ש על שיטת הרשב"א דאפרוח קודם שנולד ל"ה רק איסור דרבנן ישוב דברי מהרש"א ביצה ו' ממה שהקשו עליו דהוה מוקצה מחמת יום שעבר בענין ז' מע"ל חילוק בין חול ליו"ט. פלפול בענין תגלי מלתא למפרע בדין אי אמרינין תרי מקצת היום ככולו. ואם בלילה אמרינין מקצת היום ככולו. פלפול ביומא ס"ג בדין ז' שלימים ובענין דיחוי דיומא. בדין אם מותר להקדיש מחוסר זמן. ובענין אם באיסור דאורייתא אמרינין מוקצה מחמת יום שעבר. ולדינא בחול א"צ ז' שלימים וביו"ט אסור לשחוט ובמקום מניעת שמחת יו"ט יש להקל:
סימן כ"ד בדין אותו ואת בנו. קו' בתוס' חולין ע"ח ד"ה שה שהעלימו עין מת"כ כ פ' אמור דמיעט בפי' חיה. קו' על תירוץ תוס' דמה דטמאה אינה בכלל לא ילפינין משבת מב"ק ס"ז. בדין אם שחטו ב' בב"א אוא"ב בדברי הת"ש:
סימן כ"ה בדין מסוכנת. אם בהמה או עוף שגוררת רגלי' אם הוה מסוכנת ובעי פרכוס בדברי הגאון רע"א שהקשה בזבחים ע"ד אמאי לא מוקי שהבהמות אין הולכים משום שגרונה שדבריו תמוהים קו' על תוס' פסחי' דחולה שיש בו סכנה ל"ש. מזבחים צ"א דמילה שכיח. פלפול במחלוקת הפ"ת ות"ש אי פרכוס צריך שימשוך אחר שחיטה. מתמורה כ"ה בדין דברי הרב ודברי התלמיד דברי הרב קודמין ובדברי לח"מ פ"ט מגירושין דמיתה וגיטו באין כאחד. פלפול בב"ב קל"ז. דין ספק בנפולה שהעמידהו אחרים והלכה הילוך יפה אם בעי פרכוס בדברי הגאון מהרש"ק בהעמידהו אחרים וחזרה ושכבה ועמדה מעצמה ל"מ בדיקה:
סימן כ"ו בדין שו"ב שבא לעיר בלא הסכמת הרב ששחיטתו אסור כנבילה וטרפה. טעם במה דאמרינין בחולין בטבח דלא סר סכינא דאפי' לנכרי לא מזדבן וישוב קו' הרא"ש על הרי"ף שם, בדין סידור קדושין בלי רשות הרב. ובדין אם בא בודק ובדק בלי רשות הרב:
סימן כ"ז בישוב דברי הרשב"א דבמליקה אין פוסל שהי' והיא כנגד דברי הש"ס זבחים ס"ה. קו' לשיטת ר"ת דהאיבעי' בחולין ל' קאי על מיעוט קמא דושט ג"כ מזבחים. וישוב ע"ז. לישב קו' חדושי הר"ן אמאי ל"א הא פסול פוסל למעוטי שהי' קו' על ת"ש דשהי' במיעוט בתרא מדאורייתא מסוגיא זו קו' לשיטת ר"ת דשהי' בעוף ל"ה רק מדרבנן מחולין י' בדין הגרים שליש ושחט שליש ושהה וגמר דפסול מדאו' אף לר"ת. בטעם דלא לשוי' גיסטרא ופלפול בענין עשיית מום קודם קבלת הדם קו' בזבחים ס"ה. תמוה על הרמב"ם שכ' דהאומנים שמושחין מחזירין באמה שהוא יותר ד' אצבעות. והיא נגד הש"ס קו' ברש"י שבת נ"ב דטבעת של אלמוג טהור דהוה פשוטי כלי עץ ותיפוק לי' דכל שבים טהור:
הג"ה בדין שהי' במליקה שהבאתי בפנים ע' רדב"ז ח"א סי' רנ"ד שהביא דברי הרשב"א. ודע דמשכחת שהי' בושט שיהי' כשר לדינא דגמ' והיא דאם שחט עור אחד בושט ושהה בין עור לעור כשר כדמוכח מלשון הת"ש סי' כ"א ס"ק ד' שכ' דל"ה שחיטה כלל. ולפ"ז ק' אהא דאיתא בסי' כ"ג בחתך מקצת העור אסור והרי יש ג' ספקות שמא לא חתך כל העור ושמא לא נגע בושט. ושמא לא נחתך דק עור אחד ובג' ספיקות מותר אפי' בחזקת איסור. ושמא י"ל דא"א שלא נשחט כל העור ועוד דשם אונס חד היא דאין נ"מ בין הספיקות:
סימן כ"ח בשוחט שלא שחט רק סימן אחד. ולא בדק תיכף אם שחט ב' הסימנים ובנתים הלך לו וחתך הפועל סימן השני. ואח"כ בדק השוחט ומצא יפה והכשיר הבהמה. ואח"כ נודע כל העובדא. והיו סכסוכים בין השו"ב והפועל מה דינו של השו"ב. מבאר הדין אם בדיקת סימנים אחר שחיטה מדאורייתא או מדרבנן. ישוב קו' תוס' נדה י"ז ע"ב אמאי דם הנמצא בפרוזדור ל"ה ספק טומאה ברה"י. פלפול במחלוקת בלא בדק בסימנים אי טרפה או נבלה בחולין ט' ובשני חזקות הסותרות. אם אזלינין בתר חזקה הקודמת. ישוב דברי הרמב"ם מקו' הפמ"ג בפתיחה לה' שחיטה דין ישראל ששחט סימן אחד בטהורה ומפרכסת אין מטמא טומאת אוכלים. אך בשחט ב' סימנים מטמא טומאת אוכלים. מבאר אם טומאת אוכלין הוה דאורייתא או מדרבנן פלפול בדין אאמע"ר אמרינן אף במעיר באיסורין דלא כדברי הגאון מהרש"ק וביאור דברי המרדכי בענין זה ובדברי הא"ז ח"ב סי' רכ"ג. שהקשה בכ"ג ביו"כ שאומר שפיגל אאמע"ר פלפול בדברי הנוב"י דל"ש אאמע"ר רק היכי שנפסל לעדות ובדברי הש"ש בענין זה ובדין אם בדרבנן אמע"ר. בדין דלר"מ דחשוד לדבר א' חשוד לכה"ת עובר בעשה פסול לעדות. ומיושב קו' הגאון ר' יצחק בכר דוד הובא בנוב"י ק' אה"ע סי' ע"ד. קו' על התומים בשם מהריב"ל דאם העדים אומרים לא זזנו מאתכם וראינו שלא ראיתם שהרג הוה הזמה. מש"ס מכות ה'. בדין אם בבהמה צריך לבדוק הסימנים קודם בדיקת הריאה ואם יש לחלק בין זמן הש"ס לדידן, קו' בדברי הרשב"א שכ' בטעמא דבמומר ל"ח שמא לא ישחוט הרוב. ואם יש לחלק בין עוף לבהמה ובש"ה פלפול בסוגיא דחולין י' במחלוקת דר"ה ור"ח שם: הג"ה בפנים אות י"ד הבאתי דברי הצ"ץ סי' ק"כ דלשון מיד לא משמע תיכף עיי"ש שהביא ראי' ממשנה דטהרות פ"ט מ"ד אולם מב"י יו"ד ס"ס ק"ץ משמע דלשון מיד הוא תיכף שהוכיח מדכתב הרמב"ם פ"ט מא"ב אם בדקה אחת מהן עצמה מיד ומצאה עצמה טמאה הב' טהורות מדקאמר מיד משמע שיעור וסת דוקא קאמר הרי דלא כצ"ץ וצע"ק:
סימן כ"ט בדין אם שוחט נאמן להעיד על חבירו היכי, שהוא שונא לו. ואם נפסל שוחט עפ"י עצמו כי אאמע"ר וביאור דברי תוס' ב"מ ג' ע"ב דהיכא דאמר דרוצה לעשות תשובה אמע"ר לישב מכתובות י"ח בדין דלא מהני טענת ברי רק נגד חזקה דמעיקרא ולא נגד חזקה דהשתא ובדברי המרדכי דהיכא דעד מסייע לו אמע"ר. ופוסל השוחט על ב"ח:
(הג"ה עיין בדין זה בראש אפרים בתשו' סי' ל"ד מה שהביא בשם שו"ת הרא"מ ח"ב סי' כ"ד שנראה בעליל דס"ל דאין שו"ב נאמן על חבירו): סימן ל' בדין הנ"ל בתוס' סנהדרין ט' ע"ב ובדברי מהרש"ל דשונא גמור פסול להעיד ומייתי דברי פנ"י בביאור דברי תוס'. ובשוחט דהוה נוגע אם יפסול חבירו ודאי פסול. פלפול בדברי הנ"י בהך דכל הכשר לדון כשר להעיד בדין אוהב ושונא לר' יהודה אם דוקא אוהב לזכות ושונא לחוב או אפילו להיפך וכן לענין דיינים לדידן. קו' על מהרי"ט סי' פ' בדין שונא ב' קושיות גדולות על דברי המרדכי דסנהדרין דנרצח יכול להעיד שיהרג הרוצח אם אינו טרפה. והלא הו"ל עשאי"ל. וישוב הקושיות (שוב מצאתי שהתומים הרגיש בקו'). עוד קו' על המרדכי מהגהות אשרי דמהני תפיסת היורשים לדמי הנרצח וא"כ הו"ל נוגע. ותי' דפלגינן דיבורי'. פלפול בדברי הר"י הלוי הובא בשיטה כתובות י"ט שמחלק בין פסולים היינו דמהני מיגו לאנוסים מחמת ממון. וקושיות הרמב"ן עליו. ישוב לקו' השואל כתובות י"ח אמאי אמרינן אאמע"ר והלא אפי' לר"י דאדם מע"ר א"נ לפסול שטר. בדין אם לפסול שוחט מטעם דאף דאאמע"ר אין מוסרין לו עדות לכתחיל'. מחלק בין עד לשוחט. עוד בדין אם דומה שו"ב למשרת דאם יש לו חשש מסלקין אותו. בשולי המכתב בדין משרת שיש עליו חשש גניבה שיכול לסלקו קודם זמנו. דיש להטיל על בעה"ב קבלת חרם אם אין לו רגלים לדבר. ופלפול בדברי השבות יעקב וזכור לאברהם ורש"ל בדין זה, ובדברי רמב"ן פ' משפטים שכ' דאם מוציא אמה העברי' בשן ועין כעבד עובר בלאו וזה תמוה הכי אינו יכול לשחררה בע"כ. ובדברי המנ"ח מ' מ"ב בדין אם יכול לומר לעבד עברי או לאמה צאי מעשה ידיך במזונותיך: סימן ל"א בדין שו"ב שבדק בהמה והכשירה ואח"כ מצאו שהי' יורד דם מריאה ובדין אם לא הקליף כל הבשר בלוי. פוסק דכיון דלא נכשל רק בדרבנן אין להעבירו וסגי בקבלת דברי חבירות. פלפול בדברי הת"ש בדין זה במס' ע"ז. צ"ע בתוס' חולין ב' שכ' דחולין מותר לטמא. והרי רב יוסף אמר לא ישפוך אדם מי בורו ואחרים צריכים להם וגם חולין צריכין הכהנים. וגם על תוס' ע"ז י"א שכ' דמותר לגרום טריפות צ"ע מהך דרב יוסף. ישוב לקו' מסי' ח' אהא דבכורות דחשוד אדרבנן לא חשוד אדאורייתא והרי חשוד למכור איסור דרבנן עבר אלפ"ע מדאורייתא. וישוב דברי עבודת הגרשוני בענין זה. פלפול בדברי המ"ל דהיכי דאנו יודעין גוף המעשה רק דלא ידעינן אם עשה באיסור נאמן שעשה באיסור. ובדברי מהרש"א ר"פ הפרה דלא מיקרי מודה בקנס היכא שיש אומדנא דמוכח. וישוב לקו' התוס' כתובות באנוסים היינו מחמת ממון אמאי ל"א פלגינין דיבורי'. ובדברי הח"ץ שכ' כסברת המ"ל ועוד יותר. ובשולי המכתב בדין אם עובר בלאו דלפ"ע באיסור עשה ובדין אם מכשיל לחבירו בח"ש אם עובר בלפ"ע דאורייתא. ובדין אם בלאו הבא מכלל עשה עובר בלא תאכל כל תועבה:
סימן ל"ב בדבר שו"ב שעשה פגם בסכינו של חבירו בשאט נפש והודה בעצמו אם נפסל פלפול אם מזיק לחבירו ממון בשאט נפש אי פסול משום קרא דחבול רשע גזילה ישלם. (הג"ה עיין לקמן סי' מ"ט אות י"ג):
וע"ד השו"ב שחתם בכתב שבועה שלא ישחוט לבדו בלי חבירו ועתה טוען שחבירו שונא לו ואדעתא דהכי לא נשבע מסיק דבעינן אומדנא דמוכח וזה ל"ה אומדנא דמוכח:
סימן ל"ג בשו"ב שהי' חייב לאחד ומינו פשרנים ואמרו שיתן תיכף החוב ואם לא יאסר שחיטתו. מסיק דאין כח בפשרנים לאסור שחיטתו ובדין אם בחוב הנעשה עפ"י פשרה אם מחויב למכור כל אשר לו אם יש לדמות למי שעשה שידוך דאין מחויב למכור כל אשר לו מסיק דאין מחויב למכור כלי ביתו. בדין שו"ב שאינו רוצה לקיים ד"ת פסול לשחיטה (הג"ה ע' לקמן סי' ג' פלפול בזה):
סימן ל"ד אם יש לבן חזקה בשחיטה ובדין חזקת רבנות דבזה"ז יש יותר חזקה מבזמן הש"ס דוחה דברי דעת קדושים ששוחט צריך לשחוט בחנם מרש"י קדושין נ"ג. ישוב דברי הרשב"א סי' ש' שמה שהבן יורש שררות הוא רק מנהג פלפול בענין משוח מלחמה למה אינו יורש ומייתי דברי השלטי הגבורים מהר' אברהם הרופא דבר נפלא בענין זה:
סימן ל"ה קושיא על הרשב"א דר"מ ס"ל מומר לע"ז מותר לאכול משחיטתו והלא ס"ל מומר לד"א מומר לכ"ה. פלפול בדברי המרדכי דמחלל שבת בפני ב' הוה בפרהסיא. מישב קו' פנים יפות לר"מ איך חייב דו"ה הלא הוה מומר בהגניבה קו' לר"מ למ"ל קרא קרבנו ולא הגזול הלא אין מקבלין קרבן ממומר. בדין לר"מ אם מומר באיסור עשה מומר לכה"ת. ישוב שיטת ר"ת דמתו אחיו מחמת מילה מותר במוקדשים מש"ס פסחים ס"א בישוב דברי התוס' ב"ק ל' שכ' דהעדים פסולים משום לא תשימון הא הוא לאו שאין בו מלקות. ישוב קו' יעב"ץ לר"מ קשה דידע לשבת במאי. פלפול בכתובות י"ט לר"מ עוד ישוב קו' הפנים יפות הנ"ל. ספק אם לר"מ שוחט בן פקועה ונמצא טרפה אי חייב בדו"ה דל"מ שחיטה מידי לשיטת הרז"ה. קו' במשנה דמגילה דהרי יש חילוק בין שבת ליו"כ לענין שוחט בשבת ישוב ע"ז: סימן ל"ו קו' בחולין פ"ד דלא משכחת כיסוי דם בשבת רק בעבר ושחט או לחולה והרי משכחת בשחט בע"ש וכיסהו הרוח ונתגלה בשבת, פלפול ע"ז קו' בפסחים דמותר לטמא מה שנטמא מדרבנן בטומאה דאורייתא לפוסקים דאיסור דרבנן מותר לבטל ברוב פלפול בתוס' ב"מ סוף נ"ג ע"ב דבבשר קודש ל"ש דיחוי. בדברי האבני מילואים דבתרומה וקדשים אסור לבטל לכתחילה. קו' בסוגיא זו משבת קל"ג דלר"י חוזר אף בציצין שאין מעכבין פלפול בשיטת הראב"ד דאין שוחטין לחולה בשבת שקשה עליו מסוגיא זו. ותירץ נחמד בזה. בענין טומאה דחוי' בציבור לישב דברי רמב"ם שפוסק טומאה דחוי' וציץ אינו מרצה רק על מצחו וקשי' לדידי' כה"ג ביו"כ יוכיח בדברי קצה"ח וח"ס בענין הכשר מע"ש. וביאור דמ"ד אדם אוסר דש"ש ל"ב בהכשר ניחותא דבעלים ישוב דברי רש"י פסחים כ' שכ' דאקרא ל"ק שסותר לחולין ל"ו עוד ישוב לדברי הרמב"ם. ובדין אם בקרבן צ ציבור מהני שאלה ובדין דהיכי דמהני שאלה טומאה הותרה בציבור:
סימן ל"ז ישוב קו' הברית אברהם במנחות מ"ה למה איצטריך דכהנים אסורין בנבילה הרי ע"כ מוכרח דאסורים דאס"ד מותרים א"כ לגבי כהנים לאו בשחיטה תליא מילתא ואסורים בבני מעיים ואיך נוטלין מתנות פלפול שם בסוגיא ובדברי הפמ"א דדברי רבינא למ"ד א"ש לעוף מ"ה פלפול בדבר מוח"ז הגאון רע"א דמחובר בבהמה לא פסול בשחיטה רק מדרבנן אם גם באדם הוא כן. וקושיא ע"ז מנזיר כ"ט ובענין אם בן חורין איתקש לקרקע. ישוב קו' הפליתי למ"ד א"ש לעוף מה"ת איך מותרין הב"מ. פלפול בדברי רמ"ע מפאנו דנבילה שמתה אסורה לנכרי ורק קרא מיירי בנתנבלה בשחיטה. ובדברי תפארת ישראל דנחירה מתרת לב"נ קודם שתצא נפשה עוד ישוב קו' אס"ד כהנים מותרים בנבלה ל"ה בר זביחה ואיך שוחט פרו ביו"כ פלפול בדברי רמב"ם מק"פ שצלו הפסח עם חלבו. וקשי' א"כ חלב הותר מכללו בבהמה. גם קו' מחולין צ"ח קו' בזבחים ב' דמה ראי' דסתמא פסול מכותב טופסי גיטין דילמא צריך שיניח שמו ושמה משום דבעי שליחות ותירץ ע"ז: סימן ל"ח בדין אם נמצא בסכין פגימות המורגשות בצפורן לאחר שחיטה והעבירו הסכין על בשר הזרוע ותקנו הפגימות אם הבהמה כשרה פלפול בחולין י' במחלוקת ר"ח ור"ה ובדין פגם במיעוט בתרא אם הוה אתחזק איסורא. בדין דסכין של שחיטה. ודאי אסור לשחוז במשחזת של עץ וישוב קו' הבית יעקב על המכילתא פ' ויקהל ולדינא מסיק דאין לסמוך על קבלת השוחטים אך אם איזה פגם קצת אך לא כחגירת צפורן יש להקל בהפס"מ אם נתקן ביד:
סימן ל"ט בסוגיא דאזלינין בתר רובא חולין י"א מכות ז' לישב דס"ד מהתורה לקולא מקו' הר"ן. לישב דברי השיטה ב"ק מ"ה שכ' דנוגח ל"ח עליו רק קדושת דמים שהיא נגד גמ' תמורה דבעי מום לפדות מישב קו' תוס' ד"ה חטאת וקו' נוב"י אה"ע סי' מ"ג. מישב קו' הלח"מ ה' יו"כ אמאי ל"ק הגמ' דטרפה פסול משום דכתיב יעמד חי כמ"ש הרמב"ם מבאר דהא דחזקה שאינה מבוררת ל"מ תליא בפלוגתא אי אמרינין תגלי מלתא למפרע ומבאר דברי תוס' ד"ה וכי תימא דבדקינין לי'. מבאר דברי תוס' נדה ב' שכ' דממכה אביו ילפינין דאזלינין בתר רובא מדל"ח דילמא טרפה שדבריהם תמוהים:
הג"ה (כבר תמה בזה בראש אפרים בקונטרס הראיות סי' ל"ט אות כ"ו וכן מה שהקשה השואל על המרדכי דמאי בכך שאביו טרפה מצאתי ג"כ בראש אפרים שם ולהגאון מהר"ז לא ברור דמכה אביו טרפה חייב ובאמת הוכחתי מגמ' דחייב):
מתרץ מה דהקשה בגמ' דילמא הך דאסהודי טרפה וכ"ת דבדקינן והלא הרגו אין נהרגין והרי משכחת לה שמת. מישב קו' נוב"י מ"ח סי' ר"י. בתוס' מכות ז' לישב קו' התומים שם ישוב נחמד לדברי הילקוט במקושש ויקריבו אותו אל משה רי"א הביאו וחבילתו עמו. ישוב נחמד לדברי תרגום יונתן פ' חוקת דפרה אדומה בודקין אותה בח"י טרפות מישב קו' המ"ל אמשנה דפרה דהפשיטה ונתחה כשר מישב קו' מהרש"א במכות ז' אמאי ל"א בנואף ונואפת שמא טרפה היא. מישב קו' בית יצחק א"ח בדף האחרון אתוס' סנהדרין פ"א. ומבאר דברי הריטב"א מכות דאף לר"ע דאין עד הרואה נעשה דיין מ"מ היכי שא"א להרוג בב"ד אחר עד נעשה דיין שצ"ע מב"ק צ': סימן מ' קו' בסנהדרין ץ' אהא דאמרינין בגמ' דזוממין איני יודע אם לו הקשו או לה הקשו. וע"כ נאמר לאחיו ות"ל דמספק נידון בקלה קו' גדולה אהא דלאחיו ולא לאחותו. ותירץ בכמה אנפין עוד קו' בהא דאין דנין בת כהן ובועלה ביום אחד. פלפול עצום בתוס' מכות ב' ד"ה זוממין דאף שהבועל קטן מ"מ העדים זוממין דינם בחנק עוד קו' למ"ל קרא דלאחיו ת"ל דא"א לדון במיתה חמורה דילמא היא טרפה ובין מיתה למיתה ל"א בתר רובא. ותירץ. בש"ה פלפול עצום בהך דבת כהן ובועלה בענין כולל ומוסיף וביאור דברי תשו' מנחם עזרי' סי' קכ"ג שכ' דהיכא דלגבה הוה מוסיף הוה לדידי' כולל. והקשה ע"ז מפ"ד דמחוסרי כפרה. ודבריו צריכין ביאור רחב:
סימן מ"א בדין אי ר"מ חייש למעוטי באיסור עשה ובלאו שאין בו מלקות ראי' מחולין פ"ו דל"ח למעוטי עוד ראי' מחולין י"א פלפול בדברי לח"מ דחלב וביצת טרפה לוקה. מתוס' חולין ל"ב ד"ה ורמינהו ראי' מע"ז ל"ד דר"מ חייש למעוטי. פלפול בש"ס נדה ל"א ע"ב בדין אי מחזיקין מטומאה לטומאה דדוקא כשנולד הספק אחר שנטמאה אבל כשנולד, ספק בתחלה על משך ימי טומאה אין מחזיקין. ישוב קו' ברית אברהם אהא דר"מ היכי אכיל בישרא דילמא ס"ל נבלה אין לוקין כריה"ג פלפול בדברי המ"ל הנ"ל פ"א מיו"ט. בענין מה לי איסור לאו מה לי איסור כרת. ובדין דחייבי כריתות שלקו נפטרו מידי כריתתן ובדברי הגהות מ"ל פי"ז מסנהדרין ה"ז דדוקא במקום שאין מחויב מלקות מהדין אבל אם חייב מלקות לא נפטר מכרת התמוהין ממגילה ז' וישוב דבריו בכמה אנפין:
הג"ה שוב הערני הרב החריף מ' יהושע פריש נ"י מפה"ק דבגוף הדבר אם ר"מ חייש למעוטי בעשה י"ל דפליגי רב ושמואל דבסוכה י"ד אמר רב מחלוקת בנסרים שיש בהן ד' דר"מ ס"ל גזירת תקרה ושמואל אמר בשאין בהן ד' מחלוקת ופירש"י בהאי מכשיר משום דאין רוב תקרות עשויות מהם. ור"מ חייש דמיעוט שיש מיעוט עושין תקרה מהם. הרי דשמואל ס"ל דר"מ חייש למעוטי בעשה ורב יסבור דבעשה אף ר"ט לא חייש למיעוט. ויפה העיר אך י"ל דבגזרה שאני דמ"ה ס"ל דל"ג משום גזירת תקרה דהוה גזירה אטו מילתא דלא שכיח אמנם י"ל דלר"מ דחייש למעוטי גוזר נמי אטו מלתא דלא שכיח. וע' נזיר נ"ה ס"ל לרבי בשידה תיבה ומגדל דבמלתא דלא שכיח גזרו בי' רבנן. ולפמ"ש לקמן סי' ס"ט אות ו', דרבי חייש למעוטי ומ"ה כשיטתי' ס"ל דמלתא דל"ש גזרו בי' רבנן ויש לפלפל הרבה ואקצר הפעם: סימן מ"ב פלפול בדברי תוס' חולין ל"ב ד"ה ורמינהו ובבית יצחק א"ח סי' ל"ז ובדין אי בעוף טרפה לר"י לקי משום נבילה או רק מטמא ופלפול בדברי תוס' זבחים ס"ט ד"ה ר"י ופירוש דברי תוס' חולין נ"ו ד"ה נבילות. תמוה בדברי תוס' זבחים ס"ט ע"ב ד"ה ר"י. וישוב ע"ז. ישוב קו' תוס' קדושין נ"ז ד"ה מה שלי:
סימן מ"ג בדין נתנבלה בשחיטה אם מותרין הב"מ לב"נ קושיא גדולה בתוס' יבמות ל"ג ד"ה אלא מליקה וישוב הקו' דכולל ומוסיף בבת אחת ל"א פלפול בדברי הת"ש סי' ל"ג דבמפרכסת חייב משום נבלה ואאיה פלפול בדברי רמ"ע מפאנו דל"ש מוסיף לב"נ כיון דהותר לו ז' מצות ובדברי שו"ת פנ"י דלאחר מ"ת ישראל א"ע בב"נ בלפ"ע רק מדרבנן בדין אי מה שמותר לכהנים שייך מי איכא מידי. דין דאפי' למ"ד לאו לאברים עומדת מ"מ בב"נ חל מחיים וישוב קו' תוס' חולין ק"ג ד"ה מ"ס. קו' שם בסוגיא אמאי ל"ח טרפה אאמה"ח לתוס' ד' צ"ו דאאמה"ח א"ח רק באבר שלם. דבר חדש דהיכא דאמ"ה הוה טרפה חייב אאמה"ח אף בליכא אבר שלם משום מיגו. פלפול במנחות מ"ה ישוב קו' התורה והמצוה למ"ל קרא דב"מ מחטאת עוף א"צ להשליך. קו' בחולין ח'. בדין השנים שקובעין בפה אם צריכין הגעלה במים רותחין בע"פ. ובדין אם בע"ח בולע:
הג"ה בפנים אות א' כתבתי דנכרי אין מוזהר על קדשים והבאתי דברי צל"ח פסחים ע"ג ונחסר שם איזו תיבות. וכונתי דהצל"ח כתב דיש חילוק בין פסח דנכרי מוזהר ובין קדשים וע"ז הבאתי לסתור דבריו מתוס' יבמות ע"ג שכתבו דמומרת פוסל בקדשים ומנ"ל לתוס' ע"כ ס"ל דילפינן מפסח בהיקישא וה"ה נכרי דהרי בקרא דבן נכר הכונה מומר ונכרי ואין חילוק. וע"כ דלא כצל"ח וע' בפנים לקמן סי' צ"ח אות ו' לישב דברי הצל"ח. והנה יש לומר לפמ"ש כל בן נכר לא יאכל הכונה שהישראל לא יאכילו לנכרי ה"ה אם מאכיל שאר קדשים עובר בלאו דילפינן מפסח כמ"ש תוס' לענין מומרת ובזה נלפע"ד לישב קו' תוס' חולין ר"פ ג"ה ד"ה איסור גיד שהקשו דלמא מ"ה לא חל איסור מוקדשין אאיסור גיד משום דאאחע"א אפילו איסור חמור באיסור כולל ולהנ"ל איסור קדשים הו"ל איסור מוסיף דגיד מותר להושיט לב"נ ובקדשים אסור ואף דתוס' ס"ל דאיסור הנאה ל"ה איסור מוסיף י"ל דכיון דאין לוקין על הנאה ל"ה איסור מוסיף כמ"ש בלח"מ פ"ט ממאכא"ס אבל משום כל בן נכר לא יאכל הכוונה לא יאכיל לוקין דלא כמ"ש בחינוך דהוה לאו שאין בו מעשה ע"כ הו"ל איסור מוסיף י"ל אמנם בגוף דברי תוס' יבמות לענין מומר יש לעיין. גם כל סברה הנ"ל צ"ע ואקצר: סימן מ"ד בענין אם מהני ביטול ברוב לב"נ ואם ט"כ אסור לב"נ פלפול בחולין ל"ג לישב דברי הבכור שור שם שכ' דרש"י ס"ל כרבינו שמעי' ולדידי' הוה כעשה אחר שחיטת ב' סימנים אף לב"נ ומאוד תמוהים דבריו. והוכחה לדבריו מב"ק ע"ח. לישב קו' הלח"מ בענין דאסור להלות בלא עדים משום לפ"ע ובסוגיא דמלוה את חבירו בעדים א"צ לפרעו בעדים ישוב קו' בכור שור מנ"ל דלפ"ע קאי אב"נ סתירה צמנ"ת ותשו' פנ"י דמכשיל סחברו באד"ר עובר בלפ"ע דאורייתא מסוטה כ' פלפול בדברי החינוך דשני כהנים אסורים לעבוד עבודה אחת. ובדברי הגאון רע"א דבכל מצוה שאין מחויב בדבר לא נעשה ערב שרבריו תמוהים ובלפני דלפני אם הישראל מוזהר בש"ה לבאר מחלוקת דרבי ורשב"ג בעירובין ל"ב דבר יקר. הערה במשנה ב"מ ל"ח: סימן מ"ה בסוגיא דאברי בשר נחירה חולין י"ז. לתרץ דברי רמב"ם דפסק כר"י וכר"ע בכמה אנפין פלפול בענין שחוטי חוץ דהוה ה"ס ובתוס' ב"ק מ"ו ד"ה שחיטה שא"ר לענין פדיון ש"פ ובענין כמדארל"ת אעל"מ ובש"ס תמורה ל"ג לענין אין פודין את הקדשים להאכילן לכלבים ובענין אם פודין נבילות קדשים להאכיל לחולה מסוכן. וקו' ע"ז מתמורה שם פלפול בתוס' חגיגה ד' ע"ב בענין ערל שמתו אחיו מחמת מילה ובענין הואיל ואישתרי אישתרי ובסוגיא דפסחים ה' פלפול בדין שבע שכבש שהותר כתלי דחזירי לישב דברי הרמב"ם. ובדברי רמב"ן פ' מטות אמאי לא צותה תורה להגעיל אחר כיבוש ארץ סיחון ועוג ובדברי פנים מאירות וא"ס שם: סימן מ"ו בענין ששחטו בסכין שנפגם רחוק מחוד מה דינו של הכלים שבישלו בהן. בדין נ"ט בר נ"ט דאיסורא אם היא מדאורייתא ובענין יוצא מאיסור עשה. לישב דברי ר"י שלמד נשמט ואינו יודע אם קודם שחיטה מספק בשחיטה:
סימן מ"ז בענין נס דחנוכה לישב קו' יעב"ץ וקו' הפנ"י בענין טומאה הותרה בציבור. ובדין בטומאה דרבנן אם הותרה או דחוי' ובסוגיא דר"ח סגן הכהנים וישוב קו' תוס' חולין ל"ו ע"ב אמאי משקין אין מקבלין ט טומאה משום חיבת הקודש כמו עצים ולבונה ובדין איסור שישנו בשאלה שחכמים עוקרין בקום ועשה ופלפול בתוס' כתובת ג' ובדין דלאו שאינו שוה בכל חכמים עוקרין דבר מן התורה וישוב קו' תוס' כתובה ס"ג ע"ב ד"ה אבל ובדברי תוס' כתובות נ"ט ע"ב. וישוב לדברי הכסף משנה ספ"א מפסהמ"ק. ובענין אין הקדש ניצל בצמיד פתיל ופלפול בדין אם נטמא בזב אם הותרה בציבור:
סימן מ"ח בדין מוסר אם כשר להיות זוכה. ובדברי פע"א דל"ה פסול לעדות רק מדרבנן ובדברי שערי משפט דלאו דלא תלך רכיל אם הוה לאו שאין בו מלקות:
סימן מ"ט בדין תרי ותרי בפלוגתא דרבוותא בדרבנן אם פסול לעדות. ובדין אם בתערובת יש להעמיד בחזקת היתר ופלפול בעירובין ל"ו פלפול עצום בדברי הגאון יעב"ץ דתרומה שחזרה למקומה הדרי לטיבלא שסותר לכמה סוגיות ובדברי תוס' זבחים ע"ג. ובדברי נוב"י קמא יו"ד סי' ס"ה. ובדין אם גורם להזיק לחבירו השא"נ אם עבר אדאורייתא וישוב קו' תוס' כתובת פ"א ע"ב ד"ה לא יאמר ובענין עבד של שני שותפים שמשחרר אחד חלקו אם חייב מדינא דגרמי. ובענין אם בע"א שהעיד לחייב שבועה והוזם אם לוקין מלא תענה ובדין דל"ב לחיוב שבועה עשאי"ל ובש"ס בדין אם נזיר מותר לקדש ביין בה"ש. ובדין מערבין לנזיר ביין. ותמוה על פנים יפות פ' יתרו. וישוב קו' תוס' פסחים כ"ג:
הג"ה בפנים הבאתי קו' דלמ"ל לרמב"ם טעם דמומר פסול לעדות ת"ל דאינו בזוממי זוממין. וכן קו' בשמים ראש למ"ל קרא למעט סומ' מעדות ת"ל דהוה עשאאי"ל דהוא לאו בר עונשין וכעת נ"ל לישב דנ"ל דמעיד להוציא מהקדש והוזם אין חייב מכאשר זמם חדא דאף מזיק להקדש פטור מדאורייתא כמ"ש תוס' ב"ק ה', וכש"כ דעד זומם פטור ועוד דכאשר זמם לעשות לאחיו כתיב והקדש לאו אחיו הוא כדאמרינן בב"מ נ"ו ומ"מ מהני עדות נגד הקדש וע"כ בהקדש לא בעי עשאי"ל. א"כ נ"מ דממעט סומא דאף בהקדש ל"ה עדות וכן מומר. וכן מיושב קו' מוח"ז הגאון רע"א דלמ"ל בב"ב קנ"ה למעט קטן מעדות ת"ל דהו"ל עשאאי"ל להנ"ל איצטריך למעט קטן דפסול להקדש דל"ב עשאי"ל. ונ"ל דאף בלא תענה אינו לוקה דלא תענה ברעך כתיב ועדיין צ"ע:
סימן נ' בשו"ב שיצא עליו סירוב. ומינו אחר תחתיו ואח"כ חזר הראשון ושחט אם הוה מקפח פרנסת חבירו. ובדין מסרב אם הוא פסול לעדות: סימן נ"א בסוגיא דפסחים ר"פ אלו דברים ובדף ץ' ע"ב בסוגיא דשוחטין וזורקין על ט"ש מישב דברי רש"י שפי' במשנה טעמא דאיסור הזי' משום מתקן ובגמ' אמרינן שמא יעבירנו ד"א דלר"א במעביר חייב על הנחה בלא עקירה פלפול בסוכה ד' מ"ג וקו' על תוס' שם ב' חילוקים לחלק בין נתכוין לזרוק שתים וזרק ד' ובין נתכוין להעביר שתים וזרק ארבע דבר נאה לישב סתירה מתוס' סוכה הנ"ל למגילה ה'. קו' בשבת ע"ב אמאי לאביי חייב בנתכוין לזרוק ב' וזרק ד' והלא לא הי' עקירה משעה ראשונה לכך וב' ישובים ע"ז ישוב לקו' הגאון מהרש"ק בסוכה מ"ב. קו' אמאי הזי' דוחה שבת הלא אפשר ע"י קטן לתוס' מגילה כ'. ישוב ע"ז ישוב דברי רמב"ם פ"ו מק"פ שפוסק דבחל ז' בע"ש ל"מ הזי':
סימן נ"ב המשך הדרוש בסוגיות הנ"ל ישוב קו' תוס' שם ד"ה שחל ז' שלו פלפול בענין כל מלתא דאיהו ל"מ עביד בדין אם במדבר הי' שחיטה עבודה בישוב דברי הרמב"ם פ"ו מק"פ דטמא מת בז' אין שוחטין עליו ישוב קו' תוס' מנחות ו'. דין דהדם בשעת פרכוס לא מקבל טומאה כל עוד שמחובר בבשר. ישוב דברי רמב"ם דפסח הבא בטומאה לא יתעסקו טמאי שרץ מתמיהת הצל"ח פסחים ע"ט. ופלפול בנזיר נ"ו לענין טומאה שהנזיר אין מגלח אם חייב על ביאת מקדש:
סימן נ"ג המשך הדרוש בנדה ס"ט בי"ב שאלות ששאלו אנשי אלכסנדרא פלפול בטמא שרץ אם הותר בציבור לעבודה ובתוס' פסחים ס"ט ובענין כמדארל"ת. ובענין היא תועבה ואין בני' תועבה:
הג"ה בפנים הבאתי הסוגיא דסוף נדה בשאלות ששאלו אנשי אלכסנדרי' לר' יהושע ב"ח ופלפלתי בשאלה דשני מצורעים שמת אחד מהם אעתיק פה סנסן אחד בענין זה. במס' נגעים פ' י"ד בשני מצורעים שנתערבו קרבנותיהם וקרב קרבנו של אחד מהם ומת אחד מהם דאמר ר' יהושע יכתוב נכסיו לאחרים ויביא קרבן עני וקשה מה מהני שיכתוב נכסיו והלא כבר חייב קרבן עשיר ושעבודא דאורייתא ובמלוה הכתובה בתורה לכ"ע שיעבודא דאורייתא וא"כ גובה ממשעבדי כדאמרי' בקדושין י"ג אך י"ל כיון דהוה ספק אם כבר הביא או לא הביא. שוב אינו גובה משועבדים מספק ומ"ה מביא קרבן עני. אמנם קשה על דברי התוס' זבחים י"ב סוף ד"ה יש דיחוי בדמים שכתבו דמה"ט מטמא מקדש עשיר שהפריש קן לא מיקרי דיחוי משום דבידו להפקיר נכסיו והוה עני וראוי הקן וע"ז קשה הרי אסור להפקיר נכסיו להפקיע עצמו מחוב קרבן עשיר ואין לומר דנהי דאסור מ"מ מיקרי בידו כמ"ש תוס' סוכה ל"ג דעדיין קשה מה מועיל ההפקר הרי מבואר בח"מ סי' רמ"ה דאם יש לו בע"ח גובה מהפקר ע"ש בסמ"ע ס"ק י"ח ובקצה"ח כ' דאפי' מלוה ע"פ גובה מהפקר אף ממטלטלין וע' תוס' עירוכין כ"ג ע"ב ובקצה"ח סי' קמ"ה ובש"כ במלוה הכתובה בתורה וא"ל דנהי דיכול לגבות מההפקר מ"מ הרי שאר נכסיו הפקר ואין לו מאתים והוה עני ומייתי קרבן עני דז"א דבקרבן עולה ויורד לא תליא במאתים זוז רק בהשג יד כדמוכח מת"כ ומלשון החינוך וזה שהי' עשיר והפקיר נכסיו והקדש גובה מהפקר כמו בע"ח א"כ יגבה הקדש מהפקר ויקריב קרבן עשיר כמו כל בע"ח ולכאורה י"ל דכיון דחייבי חטאות ואשמות אין ממשכנין משום דלכפרה אתיא ה"ה שאין גובין מהפקר דדוקא בחוב שממשכנין יכולין לגבות מלוקח וכש"כ מהפקר והא דאמרינן בקידושין י"ג יביאו יורשין עולתה משום דשיעבודא דאוריית' היינו משום דהיולדת כבר הביאה חטאתה ועל העולה ממשכנין כמבואר במשנה דעירוכין ובגמ' שם דאף עולה דיולדת ממשכנין ומ"ה גובה ממשועבבדין משא"כ החטאת אין ממשכנין אך לא נהירא לפמ"ש תוס' ר"ה ו' דלאחר ג' רגלים ממשכנין וכתבו תוס' דאף קודם שעובר בבל תאחר היכא דחזינן שהוא מתעצל להביא ומוציא הוצאות כדי שלא ישאר בידו מה לגבות ממשכנין וכש"כ במפקיר נכסיו ממשכנין וגובין מהפקר. אמנם י"ל דכיון דהתורה תליא חיוב קרבן עולה ויורד בהשיג יד ומבואר בש"ס דכריתות כ"ז בהפריש מעות לכשבה והעני מייתי תורים וצ"ע כיון שיש לו מעות על כשבה הרי השיג ידו ואינו עני וצ"ל שאין לו על שאר צרכיו מותר להביא תורים והמעות שלו כמבואר בת"כ א"כ נראה דכל עוד שלא הביא הקרבן עשיר אינו משועבד כלל ודוקא שכבר הביאה היולדת חטאתה ונקבע בעשירות חל שעבוד נכסים אבל כל עוד שלא הביאה קרבן אינו חל השיעבוד ע"כ בהפקיר נכסיו קודם שנקבע הקרבן בעשירות אינו גובה מנכסים משועבדים כיון שאז הוא עני וה"ה שאינו גובה מהפקר וכן אינו מחויב לחזור ולזכות בנכסים שיהי' עשיר כיון דלע"ע הוא עני. אמנם כ"ז הוא רק להוי אמינא שתוס' כתבו דמה"מ פרכינן לר"א אמר ר' אושעיא דס"ל מטמא מקדש עשיר שהפריש קן והעני הואיל ונדחה ידחה מר"ש דמפריש נקבה לפסחו הוא עצמו יקרב שלמים ולא מייתי סייעתא מרבנן דפליגא עלי' דר"ש משום די"ל דגם רבנן יסברו בעשיר שהפריש קן דל"א דיחוי משום דבידו להפקיר נכסיו וקשיא לן כנ"ל דגובה ממשועבדים וכ"ש מהפקר והוצרכנו לכנוס לפרצה דחוקה אבל באמת הרי משני בגמ' ר"א אמר ר' הושעיא כי אמרינן לרבנן ומה"ט ס"ל הואיל ונדחה. ובאמת ס"ל דנדחה ול"א דבידו להפקיר דבאמת ל"מ הפקרו דאסור להפקיר וגם לא מועיל הפקרו דגובה מהפקר כדכתיבנא ובהכי ניח' לי הא דבמשנה נגעים אמר ר' יהושע שיכתוב נכסיו לאחרים ולא אמר שיפקיר נכסיו תוס' נקטו דבר הקל יותר דעצה שיכתוב נכסים הוא רחוק דשמא האחר לא ירצ' לחזור ולהקנות לו ושיקנה נכסיו ע"מ להחזיר הגם שי"ל שגם זה יועיל כיון שלע"ע אינו בהשיג יד. אך לדעתי צריך להמתין אם התנאי הי' שיחזור לו לפני ג' רגלים ואף דאין להקדש אלא מקומו ושעתו כדאמרינן בערכין י"ח שם שאני שהעריך עצמו והכהן שם המרגליות א"צ להמתין שמא יתיקרו משא"כ כאן שהוא עשיר ונתן ע"מ להחזיר ובודאי יחזיר לו קודם ג' רגלים צריך להמתין כנ"ל כיון שבודאי יהי' לו ומתנה ע"מ להחזיר לדעתי דינו כמי שיש לו מלוה ביד אחרים שכ' הלח"מ פ"ג מנחלות ה"א דל"ה עני לענין עירוכין עיי"ש וה"ה לענין קרבן עני. וליתן במתנה על זמן ארוך אינה עצה הוגנת אבל בגמ' אמאי לא נתן ר' יהושע עצה שיפקיר נכסיו ואח"כ כשיביא קרבן עני יחזור ויקנה דזה עצה קלה להנ"ל י"ל דכיון דגובה מהפקר אפילו מלוה ע"פ ואפילו ממטלטלין כמ"ש הט"ז והקצה"ח סי' רמ"ה ה"ה בספק אם כבר הביא הקרבן גובה מהפקר ואף דהקדש אינו יכול לזכות מהפקר דאין לו יד כמ"ש תוס' ב"ב ס' ורמב"ן ס"ל דזוכין מהפקר אך אין מועלין בזכותו ע' קצה"ח סי' ר' ובספרי לא"ח סי' כ"א מ"מ בכה"ג שיש, ספק אם הם משועבדים להקדש גובין מהפקר ולא מועיל הפקירו על כן אמר ר' יהושע עצה שיכתוב נכסיו לאחרים ובספק שיעבוד אינו גובה מאחרים כנלע"ד ובהכי ניחא דאין סתירה לתוס' מדברי ר' יהושע ודע דמה דאמר ר' יהושע שיכתוב נכסיו לאחרים אף דמטלטלין לאו בני שטרא נינהו הכונה אם יש לו קרקע יכתוב הקרקע ומטלטלין אגב קרקע ואם אין לו קרקע יקנה בק"ס או אגב ד' אמות שיש לו בא"י כמ"ש תוס' ב"ב מ"ד והנה עיין בש"ס כריתות כ"ז ע"ב דאמרינין שם דאי לאו קרא דמחטאתו ס"ד דאם הפריש מעות לקינו והעני מייתי עשירית האיפה מן ביתו והלין מעות יפלו לנדבה והדבר תמוה דהרי קרבן זה תליא בהשיג יד והרי הפריש וצ"ל שצריך המעות לצרכיו כנ"ל ואיך ה"א שיפלו לנדבה א"כ עדיף לי' יותר להקריבם וכבר נשאלתי ע"ז ומצאתי בהגהות ש"ס דווילנא שהגאון הרש"ש הרגיש קצת וצ"ל שהוא הפריש מעות לקינו וצריך קצת לצרכיו וס"ד שהמותר ממה שצריך לצרכיו יפול לנדבה והוא יביא משלו עשירית האיפה וקמ"ל שמותר המעות שלו כן נראה לפענ"ד:
סימן נ"ד בסוגיא דבני בתירה פסחים ס"ו לישב קו' תוס' פסחים ס"ח דהרי ר"א ס"ל מכשירין דוחה יו"ט ואמאי הרכבתו והבאתו אסור. פלפול בקו' מג"א סי' תצ"ח ס"ק כ"ד תמוה על מהרש"א עירובין פ' דרב ס"ל תחומין ל"ד מביצה ל"ז דמקשה לאיסור תחומין חששו לאיסור מוקצה לא חששו פלפול בעירובין ק' ביאור פלוגתת רב יהודה ועולא פסחים צ"ג ע"ב. ישוב קו' תוס' צ"ג מנ"ל לר"ע דאין שוחטין וזורקין על טמא שרץ ישוב מה שהקשיתי בבית יצחק א"ח סי' מ"א אות ג' מפרש המכילתא פלוגתא דר' יאשי' ור' יונתן בילפותא דפסח ד"ש. קו' בביצה כ"ז אהא דמקשה טעמא דקדשים הא דחולין שרי. בדין אי קטן נעשה שליח במידי דאיתא בנפשי'. לפרש דברי בני בתירה ששלחו ולא ידעו ובדברי ירושלמי בהא דרבי לא אכיל בע"פ משום דס"ל כבן בתירה:
סימן נ"ה המשך הדרוש ישוב קו' תוס' בסוגיא דילפינין פסח ד"ש מגז"ש ובכיצד צולין יליף ממשמעות. פלפול בקטן במידי דאיתא בדנפשי' אי נעשה שליח. ישוב קו' תוס' בסוגיא איך יליף משתי הלחם שבא להתיר בדין יש קנין לנכרי להפקיע מידי מעשר תליא בק"ס אי כקה"ג דמי פלפול בירושלמי פ"ו דפסחים בג' דברים שעלה הלל מבבל. בדין טהרת מצורע אי נוהג בחו"ל בדברי יעב"ץ דנגע שודאי טמאה א"צ לאמירת כהן שנעלם ממנו גמרא מ"ק ז':
סימן נ"ו המשך הדרוש ובסוגיא דיבמות ט"ז בימי ר' דוסא בן הורכינס הותרה צרת הבת וכו' אמר ר' יהושע אני אלך ואחריו ראב"ע ואחריו ר"ע וכו' על מדוכ' זו ישב חגי הנביא ואמר ג' דברים. פלפול בסוגיא דיבמות י"ג ובענין עשה דוחה ל"ת שיש בו כרת. ובזבחים ק"ז במחלוקת ריה"ג ורבנן לענין טמא שאכל את הטמאה. קו' אמאי לא יליף עשה דוחה ל"ת שיש בו כרת מנשיאים שהקריבו בשבת. תמוה על רש"י פ' נשא שכ' שהלוים גלחו בשביעי. והלא הי' בשבת. תמוה על אבני מילואים ס"ס י"ז בענין הפקעת קדושין היכא דאין קדושין תופסין ישוב דברי הסמ"ג מקו' ח"ס סי' קמ"א לר"א למה נדחו הטמאים לפסח שני:
סימן נ"ז במשנה ריש ביצה לישב קו' תוס' ורש"י איך שייכי ג' מחלוקת ב"ש וב"ה אהדדי. לישב קו' הפנ"י פסחים ה' דילמא משום אחשבי' פלפול לר"ש אם הוה קבורה מן התורה. פי' דברי הטו"ז א"ח סי' תצ"ח ס"ק י"ב. מבאר מחלוקת ר"א ור"י בעירובין ק'. לישב קו' תוס' ביצה ט' ע"ב ד"ה אמר"י:
סימן נ"ח תמוה על מהרש"א מכות י"ח וישוב ע"ז. תמוה על המרדכי סוף יבמות דבש"ח חייב משום אוכל קדשים בטומאת הגוף. תמוה על מהרש"א חולין קי"ז שלכאורה נעלם ממנו מקרא מפורש וישוב ע"ז. ביאור תו' קדושין ג' ע"ב:
סימן נ"ט בדבר חזקת הרבנות ובענין שחתמו השוחטים שלא לשחוט בלי קוויטעל מחתן הרב פלפול בדברי מהרשד"ם ועשרה מאמרות ומג"א סי' נ"ג. ובדברי פי' המשניות דמשמע מדבריו דבבן בין הבנים אף במחלוקת שייך ירוש' במלוכ' וקו' על זה מיואש שמשחו מפני המחלוק' ותירץ על זה, ופלפול בתוס' נדה מ"ו ע"ב ופי' נכון ברש"י ר"ה ב' אהא דכיון דירושה לא איכפת לן הא ומהרש"א. ובדברי הר"מ בכלי מקדש שכ' דבסרח מורידין מגדולתו בדין הרי את אסורה עלי כאימא לישב קו' מח"א על הרלב"ח. ותליא גוף הדין אי תכ"ד כד"ד. ובדין בשבועה א' מהני מתפיס בדבר האסור כריטב"א:
סימן ס' בדין כתיבה כדיבור דמי תמוה בדברי תוס' גיטין ע"א ד"ה הא יכול לדבר מסוטה ל"ג. ופלפול בר"מ פ"ד מחליצה. ובדברי הריטב"א יבמות ק"ד דמדבר ואינו שומע אינו חולץ. ישוב קו' תוס' יבמות ק"ד פלפול בשיטת תוס' ריש זבחים דסתמא דקטן גרע משאר סתמא. בדין היכי דמהני שליחות מהני עומד ע"ג. בישוב קו' תוס' איך יכתוב חש"ו גט דל"ה בר שליחות פירוש דברי ירושלמי פ"א דתרומות הובא בתוס' חולין י"ב. ותירץ על קו' המהרי"ט דעת הר"י ברזילי דקטן שקידש לו אביו אשה חוששין לקדושין. מב"ב קנ"ו. קו' על שיטת הר"י בר ברזילי מב"ב ע"ח. דין דלדעת ר"י בב"ז לא מהני זכיית אביו רק לקנין איסור אבל לא לחיובים. דבר חדש. דאם קידש לו אביו אשה מצי לגרש בקטנותו שיכתוב בעצמו גט ומחשבתו ניכרת מתוך מעשיו ישוב נחמד לטוש"ע סי' קמ"א שכ' דה דהיכי דמגרש ע"י שליח טוב לדקדק אם הוא גדול. ישוב קו' מהרי"ט על שיטה זו מקדושין י"ט פלפול היכא שאין חייבין מיתה אם קדושין ן של אחר תופסין ובדברי הפנ"י קדושין מ"ג ישוב קו' מהרש"א חולין ל"ב ד"ה נשחטה. ישוב דברי הר"מ בה' פרה דאם נשחט בהמה אחרת עם הפרה כשרה הלא פסק כר"נ פלפול בקדושין מ"ג בילפותא דריב"ק ור"נ קו' למ"ל קרא שלא ישחוט ב' פרות ת"ל דאסור לשחוט ב' זבחים. בדין קדשי בד"ה אי בעי שינה עליו הכתוב לעכב. ישוב קושיתי על הר"ש פ"ד מפרה מחולין י"א קו' גדולה על השמ"ק כתובות ע"ד דקדושי ביאה מהני בקטן וקשיא א"כ מצינו אישות לקטן וישוב ע"ז תמוה ממשנה יבמות ס"ט:
(הג"ה בפנים נדפס מ"ט בטעות):
שם הג"ה ושייך לסי' מ"ג בענין אם מותר לעשות סחורה באס"ה ישוב נחמד לקו' הנוב"י מה מקשה בפסחים לחזקי' למה הוקשה אס"ה לדם:
סימן סא בעוף שנחתך מחרטום רוב עצם הלבן ולא נשאר רק כ"ש וחי יותר משנה אם הוא כשר מבאר דברי הפליתי ר"ס ל"ג דבכלל טריפות לא מנו רק ודאי טריפה. והרי נפולה ל"ה רק ספק בישוב קו' הש"ך ס"ס ק"י דתערובות נפולה תשתרי מס"ס. לישב קו' דגול מרבבה סי' כ"ט למ"ל הלכה למשה מסיני לישב קו' הפליתי סי' נ"ז על תי' דאיערב בנפולה ונמתין י"ב חודש. פלפול בדברי הל"ש דאף בטרפה ע"ש סופו א"י לחיות יב"ח. לישב קושיתי אתוס' סנהדרין ע"ח אהא דהורג טרפה אינו נהרג. לישב קו' פליתי סי' נ"ז אמאי לא אוקמא בגמ' בנטרפה ואח"כ נתעברה דהרי מיעוט יש דטרפה נתעברה. בפלוגתא דרבוותא אם חי י"ב חודש אם הוה בירור על כל המין או רק על בהמה זאת קושיא לגי' תוס' זבחים ס"ט דר"מ ס"ל סימן לטרפה ל' יום והלא ר"מ בלא"ה חושש למיעוט. ישוב קו' תוס' פסחים כ"ז לענין זוז"ג בש"ה לישב קו' מהר"ם מלובלין חולין מ"ב ע"ב תד"ה אמר ר"י א"ש בענין תרי חומרא דסתרי אהדדי. ופלפול בענין שדרה וגלגולת: סימן סב בבהמה שהי' נסרך מבה"כ לקיבה והבה"כ הי' נקוב ובשר הקיבה והעור סתמו לנקב. עוד בדין עצם הגלגולת שקורין פשיבוס. פלפול על דברי המנח"י דהדחת העור מועיל לבשר ועל דברי הפמ"ג סי' תצ"ט בענין זה. ובדין אם מהני הדחה בעגלים על גבי עורן ומפקפק בהיתר שמתירין מקצת אחרונים לישב קו' ת"ש בישב קיץ בושט נחשב הבשר לסתימה לשיטת הר"מ דסתימת בשר מועיל קו' בסוגיא דיבמות ע"ט בתוס' ד"ה אלמא שהוכיחו דסריס אדם בר חליצה ויבו' וקשה דילמא אתיא כר"א א ומיירי בניקב הגיד דיש לו רפואה ומודה ר"א. ישוב נכון בהא דמקשה בחולין י"א. ור"מ היכי אכיל בישרא ולא מקשה בישרא וחלבא. בדין גלגולת שחסרה מתחילת בריתו. פלפול עצום בדברי הגהות מ"ל פ"ג משגגות אם חייבין כרת ומלקות על חלב שעל הדקין. וגם אם ח"ש אסור מן התור' בחלב שעל הדקין כיון דלא אתי רק מריבוי. ואם קאי ריבוי על ריבוי. ואם חלב שעל הדקין מטמא בנבילה פלפול ברש"י הוריות ז' שכ' שהורה בדם הנבלע באברי' וזה תמוה דדם הנבלע באברים א"ע כרת ולא קרבן פלפול במנחות ל"ז בדין שני גלגולת ובדין אם האשה טרפה דבודאי אסור באחותו:
הג"ה בפנים כתבתי דעור העוף יש בו נקבים רק שהנוצות ממלאים הנקבים ומ"מ הדבר פשוט שאותן אווזים ששולחין למרחוק ומדיחין תוך ג' ימים כשהם שלמים שאע"פ שהדחת העור מבחוץ מועילים להבשר מ"מ לא יפה עושים חדא דאף דנקבים מועילים שיודח הבשר זה דוקא כהפ"מ דהוה כנמלח מצד אחד. והבני מעיים והשומן שבפנים ודאי אסורים בבישול אף בהפס"מ דהוה כלא הודח כלל כמבואר בנוב"י תנינא א"ח ס"ס כ"ז ובחסד לאברהם סי' ל"ג על כן ודאי לא יפה עושים ובאם שמוכרין הבני מעיים והשומן שבפנים בחזקת כשר מכשילים רבים ויש להזהיר ע"ז:
סימן ס"ג בדין שנשתברו ו' צלעות ונדבקו היטב ואח"כ נשתברו ו' צלעות אחרות מה דינו פלפול בדברי הפמ"ג לענין ב' קרועים שנתרפא אחד קודם שניקב הב' ובדברי הלב"ש בנפסק חוט אחד ונשתייר מצד הב' כדי עניבה וקשרו ואח"כ נפסק הצד הב'. תמוה ע"ז משבת קי"ב וישוב ע"ז פלפול בב"ק ק"ה. ובזבחים ל"א לענין ויקץ כישן הפיגול פלפול בדברי המהרי"ט כל שחתמו הקהל זשלבפ"ז ל"ה רוב. תמוה ע"ז מסנהדרין ל"א ד' המהרי"ט היא רק בממון דא"ה אחר רוב רק ברובא דאיתא קמן. פלפול בדברי הפמ"ג סי' מ"ב ס"ק א' דבטריפה מחמת ריעותא שסופה לנקוב מהני סתימה וחוזר להכסירה קו' ע"ז מחולין ס"ח ובדברי הפמ"ג סי' ל' קו' על ת"ש סי' מ"א דמה שיש לו רפואה ל"ח במשנה ומה הקשה תוס' דליתני חסרון הגלגולת. פלפול על דברי הלב"ש בפרה שהי' לה נקב בחצר הכבד ונסרכה דהבהמ' כשרה והחלב מקודם ג' ימים אסורה ובדין דבאמה"ח לכ"ע ט"כ ל"ד. תמוה על החו"ד שכ' דבנזיר היוצא אסור מכל אשר יצא מגפן היין. בדין אם שחט בחרב תליון. ובדברי הריטב"א אם בבשר אדם יש איסור אמ"ה. הוכחה מש"ס חולין ל"ב נגד דעת הפמ"ג הנ"ל. ולדינא פסיק בושט ובריאה ל"מ סתימה אף קודם שניקב עור הב' ובנשבר הצלעות הדין כדברי הל"ש:
בש"ה קו' על הפמ"ג דרוב בועות עור התחתון ניקב. ופלפול בזה: הג"ה והשמטה לה' תולעים:
א בפנים אות ט' הבאתי דברי הגמ' חולין ס"ז והוכחתי דהני תולעים שנמצאים בכבד ובריאה אין אסורים משום אמ"ה, ממש רק משום שיוצא משום אמ"ה ע"כ אין אסורים לב"נ כמ"ש בנחלת יעקב. והנה הפמ"ג סי' פ"ד בש"ד ס"ק מ"ב אוסר לב"נ וכ"כ בא"ח סי' שט"ז ס"ק כ' דתולעים הגדלים בין עור לבשר אסורים לב"נ וההורגן בשבת חייב. וכ"כ בראש אפרים סי' ל"ו ס"ק ע"ב. ובראש יוסף חולין דף ק"ב כ' ג"כ דבשרצים וחגבים יש אמ"ה לב"נ דל"ש בב"נ היקישא דא"א מצוה על דמן והערני הרב החריף ובקי מ' טעבל זעהמאן נ"י מפה"ק שדבריהם תמוהים דלהדיא מבואר בסנהדרין נ"ז ג"ט דקרא דאך בשר בנפשו דמו לא תאכלו למישרי שרצים לב"נ היא דאתי ופירש"י כיון דבישראל דמו אין חלוק מבשרו אין ב"נ מוזהר על כן דבריהם תמוהים שכ' דאסור לב"נ ויפה העיר, אך שמא חששו לדעת רחב"ג דס"ל קרא אתי לדם מן החי ולא למישרי שרצים עיי"ש בסנהדרין אמנם אף שרש"י בחומש פי' כרחב"ג הרמב"ם לא פסק כרחב"ג. ודברי הפמ"ג וראש אפרים קצת יש לישב דס"ל דתולעים הגדלים בבשר מחיים דינם כבשר ממש ולא כשרצים. ונהי דאסורים משום דאין השחיטה מתירתן מ"מ אין דינם כשרצים וכ"כ במנ"ח מ' קס"ג אמנם דעת רוב הפוסקים דמותרים לב"נ דדינם בשרצים: