אור ברסלב
שות בית היוצר יו"ד › סימן מח

שות בית היוצר· רבי יואל צבי ראטה

יו"ד · סימן מח

סימן מז

שוכ"ט לכבוד ידידי הרב המופלא ומופלג בתורה וביראה החריף ובקי כש"ת מו"ה אברהם בצלאל גרינוואלד ני' אבן יקרה בק' לעוועלעק:

מ"ש על המבואר ביו"ד בפ"ת סי' ק"ץ ס"ק ל"א שכ' בשם החמודי דניאל וז"ל בא לידי שכמה פעמים מלפפין התינוקת בבגד אדום וע"י שהתינוק משתין מפליט הצבע אדומה מהבגד ונצבע חלוקה והסדין שלה דודאי יש לתלות בו עכ"ל וכתב מעלתי שהחוו"ד חולק ע"ז דהא כתב בס"ק ט' דאם חצי גריס על מקום לבן וחצי גריס על מקום צבוע מצטרף וכ"כ בפ"ת ואמאי לא אמרי' נמי דהמקום הלבן נצטבע ממקום האדום. ואיני יודע למה תפס בזה דברי החוו"ד אשר בתשו' מעיל צדקה והסד"ט והחכמ"א חולקים עליו כמבואר בפ"ת ס"ק כ' יותר הו"ל למיתפס בזה אמאי דפסקי' שאם הי' כגריס שלם על הלבן סמוך לצבע אדום דכ"ע מודי בזה דטמא דאמאי ל"א דהמקום הלבן נצטבע ממקום האדום אלא בודאי זהו פשוט גמור שלא מכל צבע אדום יכול להצביע המקום שבצדו מפני שיש הרבה צבע אדום שהם "עכט פארב" שאין המים מפליט ממנו צבעו שיוכל להצטבע המקום הלבן ממנו והא מעשה דהמוד"נ הנ"ל מיירי באופן שהי' רואים תמיד הקדם שהי' נצבע מהבגד אדום ואח"כ כשמצאה כתם אדום בחלוקה שפיר פסק שתולין שגם חלוקה נצטבע מהאדום של תינוק כיון שראו מקודם שבגד האדום לא הי' "עכט פארב" משא"כ בשאר בגדי צבועים מסתמא המה עכט פארב ולא תלי' בי' ואפי' אם הוא רק ספק ג"כ לא תלי' כמבואר בסעי' כ"ב גבי ספק אם עברה בשוק של טבחים וכו' אינה תולה בהם ועוד יותר דהתם איכא תמיד מי השתנה מה שמפליט הצבע משא"כ בשאר דוכתי מהכ"ת דנימא שהי' שם מים להפליט הצבע ואפי' אם נימא שזה הי' מראה לבן ומזה נתלחלח האדום והי' מפליט הצבע זהו ג"כ דבר רחוק מאד שמדבר מועט שנתלחלח פלינו הצבע האדום וע"כ אין בזה דבר ממש לתלות בו כל זה כתבתי לפי דבריו האמנם האמת יורה דרכו שלאו דוקא בצבע אדום מציל על הכתמים רק כל הצבעים מצילין על הכתמים כמבואר במעיל צדקה בסי' ס"ב ואעתיק לשונו ואזי ימצא תשובה על כל דבריו ת"ל דע בני כי כל הצבעים מצילין מן הכתמים ואם כי מפירש"י ז"ל שם בש"ס דאמר בגד צבוע מציל מפרש מפני שאין הכתם ניכר בו כמראה דם גמור אשר ממנו יראה לכאורה דדוקא בצבע אדום מציל שאין בו הכרת כתם כ"כ וכן נמי נראה ממה דאי' שם דמ"ה לא אסרו בגדי צבועים לאשה כדי להקל על כתמיהם ומסתמא לא הוי בעי לאסור כל מיני צבעונים שאין בהם משום שמחה והלא השחורים מורים אבלות וכיוצא בזה שאר מיני צבעונים שאין בהם קישוט כ"כ וא"כ הוי מצי להציל על כתמיהם באלו הצבעונים השחורים ושארי מינים הנ"ל א"ו שאין מצילין כ"א האדומים אבל ממה דאי' בפ' כל היד וכולן אין בודקין אותן אלא ע"ג מטלית לבנה ופי' רש"י שאין הכרה הדם ניכר כ"א ע"ג מטלית לבנה ש"מ דכל מיני צבעונים מצילין לפי' רש"י שם וכן בהדי' ברמב"ם עכ"ל ומאריך שם עוד בענין ליישב הקו' דלא הי' להם להתיר אלא בגדי שחורים ושארי בגדי צבעונים שאין בהם קישוט:

ולפע"ד נראה ליישב דמש"ה לא אסרו בגדי צבעונים שיש בהם קישוט ומפני כתמיהם ילבישו מלבושים שאין בהם קישוט משום דמבואר בס' עמודי כסף ומביאו בפ"ת ס"ק כ"ב דאסור להלביש בגדי צבעונים בימי נדותה וליבונה כדי להציל מן הכתמים רק שאז תלבש תמיד בגדי צבעונים אזי הם מצילים מכתמים יע"ש ולזה אם לא הי' מתירין רק בגדים שאין בהם קישוט אזי בודאי לא ילבישו אותם רק עבור כתמיהם דהיינו בימי נדותה וימי ליבונה ואזי לא יהי' מציל על כתמיהם לפ"ד העמודי כסף הנ"ל ולזה הצריכו להתיר להם אפי' בגדי צבעונים של קישוט כדי שילבישו אותם תמיד ואזי יהי' שפיר מצילין על כתמיהם וא"ש. ומעתה לפי כל זה שפיר מיושב דברי החמודי דניאל הנ"ל דנוכל לומר כדברי החוו"ד דמצטרף חצי הגריס שעל הלבן לחצי גריס שעל הצבוע דהיינו בשאר צבעים דהא לפי הנ"ל גם שאר צבעים מצילין על הכתמים ועכ"ז אין להקל גם בצבע אדום בכתם שסמוך לו ע"ג לבן כמו דאמרי' לעיל ובפרט שהדג"מ שדי נרגא בגוף הדין שכתב המחבר דכתם שנמצא על בגד צבוע טהורה על שלא הביא שום חולק ובהג"מ כ' בשם רבינו שמחה ובשם ראב"ן שלא אמרו בגמ' דבר זה אלא לטהר הבגד שלא יטמא טהרות אבל האשה טמאה לבעלה אפי' נמצא בבגדי צבעונים וכיון שגם הרמב"ן מחמיר כמבואר בב"י קשה להקל נגד שלשה עמודי עולם עכ"ל והגם דלישנא דברייתא דקתני בגד צבוע מטמא משום כתם רנב"י אומר אינו מטמא וכו' משמע דהפלוגתא על הבגד גופא אם הוא מטמא טהרות כדברי רש"י וראב"ן אבל האשה טמאה מדלא קאמר בגד צבוע אינו מקבל כתמים ועכ"ז לא הבנתי סברת רבינו שמחה והראב"ן הנ"ל דבכל דוכתי מצינו דמקילין לבעלה טפי מטהרות עד שהראב"ד הי' ס"ל למימר דכל חומרת כתמים הוי רק בעסוקה בטהרות ולבעלה כלל לא ואיך יחמיר לבעלה טפי מטהרות ואחר שעלה זה ברעיוני מצאתי מבואר בחת"ס בחיו"ד סי' קס"א שעמד בזה בצ"ע יע"ש:

וכדי ליישב זה הי' נלע"ד לומר לפי דברי החת"ס עצמו בסי' ק"נ שכתב דנהי דכתם דעלמא אינו מטמא עד שיהי' בו שיעור כגריס ועוד שהוא שיעור גדול הרבה והמאכולת שנמצא בזמנינו הוא משום דתחילות גזירות כתם הי' משום חומרא דהטהרות דלהראב"ד אין דין כתם לבעלה כלל ונהי דלא קיי"ל כמותו מ"מ האמת שתחילת גזירות כתם הי' לטהרות ולא פלוג רבנן וטמאו אותה גם לבעלה שלא תהי' חוכא האשה טמאה נידה לטהרות וטהורה לבעלה וכיון שנאסרה במנין א"כ אעפ"י שבטל טעם מ"מ גזירה לא בטלה ועדיין אסורה לבעלה וכיון שכל עצמה לא נאסרה לבעלה אלא מתקנת חכמים הראשונים א"כ אין לנו לטמאותה אלא בשיעור כתם שבזמניהם שהי' מאכולות גדולות מצוי' אעפ"י שבזמנינו אין נמצא כזאת וכל זה בכתם הנמצא אבל בדקה עצמה בעד שאינו בדוק ומכש"כ ע"י הרגשה נהי דדין כתם יש לו מ"מ מידי ספיקא לא נפיק ולא מטהרים אלא בשיעור קטן קדם המאכולות שנמצא בזמנינו שהוא קטן מהכיל ולא בעי כגריס ועוד עכ"ל יע"ש:

ומעתה לפי"ז יש חילוק בין כתם הנמצא ובין כתם שבא ע"י בדיקה בעד שאינו בדוק דבכתם הנמצא יש חומר יותר בטהרות מלבעלה ובכתמים שע"י בדיקה בעד שאינו בדוק יש חומר יותר לבעלה מלטהרות דלבעלה אזלא להחזקת טהרות שלה כיון דאיתרע חזקתה כיון שמצאה כתם ע"י בדיקה משא"כ גבי טהרות איכא חזקת טהרות אע"ג דאיתרע לה חזקת טהרות האשה אבל חזקת הטהרות לא איתרע כמו דאמרי' בחולין דף יו"ד ע"א סכין איתרע בהמה לא איתרע' ופירש"י ז"ל שם דכיון דלאו בגופה ממש אתילד אלא בדבר אחר וכו' יע"ש וממילא לפי"ז נוכל לומר דבוודאי בכתמים הנמצאים כ"ע מודי דאין מטמאין בבגדי צבעונים בין לטהרות ובין לבעלה מכש"כ רק הא דפליגי בברייתא דבגד צבוע מטמא משום כתם רנב"י או' אינו מטמא דמשמע דדוקא לטהרות אינו מטמא אבל לבעלה מטמא נוכל לומר דאיירי בכתם הבא ע"י בדיקה בעד שאינו בדוק דבזה חמור לטהרות מלבעלה משום דאיתרע חזקת אשה לבעלה (והגם שבחת"ס כ' שלא אבדה חזקתה מ"מ איתרע חזקתה ועוד דכאן שמצאה כתם מראה דם נוכל לומר דאבדה חזקתה) אבל חזקת טהרות לא איתרע כפירש"י ז"ל הנ"ל ועכ"ז סבר. הת"ק דגם לטהרת מטמא משום דקסבר דכמו דאיתרע חזקת אשה לבעלה ממילא איתרע ג"כ חזקת טהרות כמו דבאמת פליגי גם בחולין התוס' על רש"י ז"ל יע"ש וגם רנב"י אפשר דסובר דהי' ראוי' להחמיר גם בטהרות רק דסבר דכיון דבלא זה אשה טמאה לבעלה ממילא תהי' נזהרה מטהרות ולא שכיח שתבוא ליגע הבגד בטהרת ובדיעבד שנגע לא מטמאי' הטהרות כיון דאיכא חזקת טהרות ולזה ממילא נוכל לומר דלזה לא תקנו בגדי צבעונים לאשה משום שמא תבוא להקל גם בכתם שבא עם בדיקה בעד שאינו בדוק והגם שזה דחוק ועכ"ז משום חומר הטהרות לא רצו לתקן זאת אע"ג דהוא מילתא דליש מ"מ כיון דאיכא תרתי חששות לבעלה ולטהרות ולזה לא רצו לתקן שתלבוש בגדי צבעונים וגם לא אסרו ללבוש כדי להקל על הכתמים הנמצאים והנה זה הי' בזמן שהטהרות נהגו ולזה משום חומר טהרות לא רצו לתקן משא"כ עכשיו בזמה"ז שבטלו הטהרות ולא נשאר רק חשש האשה לבעלה דלא הוי רק דרבנן אפי' בכתם שבא ע"י בדיקות עד שאינו בדוק כיון שהי' שלא בהרגשה כי בהרגשה בודאי הו' מלתא דלא שכיח כלל שתרגיש ותבדוק בעד שאינו בדוק ולזה שפיר נשאר התקנה שתקנו לאשה בגדי צבעונים כלישנא דברייתא ושפיר מיושב דברי הרמב"ם שכתב שתקנו לאשה בגדי צבעונים כדי להקל מהכתמים ולא קשה קו' הכ"מ וא"ש. וגם תמיהות הדג"מ סרה מעל הש"ע. והרמ"א שלא חששו לשלשה עמודי עולם כנ"ל לדברי הרא"ש והראב"ן והרמב"ן ז"ל כיון שהם לא מיירי אלא בכתם שבא ע"י בדיקת עד שאינו בדוק ובזמן שהטהרות הי' נהוג אבל בזמה"ז שבטלו הטהרות בודאי גם הם מודים שבגדי צבעונים מצילין מן הכתמים ובפרט מכתמים הנמצאים כנ"ל וא"ש ויותר אין לי פנאי כעת להאריך בענין זה ובעה"ח:

הק' יואל צבי ראטה החופק"ק הנ"ל.

תוכן העניינים

שות בית היוצר

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה