שות בית היוצר· רבי יואל צבי ראטה
יו"ד · סימן מז
שפעת חיים וברכה לאהובי בני חביבי ה"ה הרבני המופלג בתורה וביראה חו"ב כש"ת מו"ה משה שמעון ני' עכב"ב ני':
בשבוע זו קבלתי מכתבך היקר ונהנית מכ"ת מה שכתבת ליישב קו' התוס' עם הקדמת הרב הקדוש בעהמ"ח עבודת ישראל זי"ע וגם אמרתי אותו בשמך לידידינו הצדיק מו"ה שמואל פרענקל ני' (זצ"ל) אתמול בשעת עשיית השמירה ויישר בעיניו אמנם לא זכיתי להבין דברי הקדוש הנ"ל דכיון דהבלוע אינו יוצא מחתיכה לחתיכה בלא רוטב ואז גם אביי מודה דאמרי' סליק ושא"מ מבטלו א"כ אפי' אי אמרי' חתיכה ענ"נ ג"כ לימא סליק והרוטב מבטלו דמאי הוי דהטעם מנבילה גופא ילך לכל החתיכות הסמוכין לה בלא רוטב הא אמרי' אין הנאסר יכול לאסור במקום שאין האיסור יכול לילך שמה וכאן אין האיסור יכול לילך בלא רוטב וכשבא ברוטב הרוטב מבטלן וזה צ"ע לכאורה על דבריו הקדושים ובודאי מצו' ליישב דברי הקדוש זי"ע. ונלפע"ד דהנה הפ"מ בשער התערובות הקשה למה דהעלה הש"ך בק"ה דבב"ח אפי' נפרד האי' לכמרי אפ"ה אסור א"כ אמאי בשאר איסורין לדידן דנ"נ אמאי אין דבר בלועה אוסר בלא רוטב ואיך יצוייר קליפה ונטילה וכ"ת אין הנאסר יותר מהאוסר והא כל עצמו דחנ"נ בש"א הוא משום לתא דבב"ח כמ"ש הר"ן ובב"ח אוסר אפי' נפרד האי' לגמרי ואין טעם לחלק הגזירה לחצאין ע"ש היטב כי קצרתי ודבריו נפלאו בעיני הא הר"ן כ' בפי' ע"ז דלא אמרי' גבי קליפה חענ"נ משום דלא מצינו קליפה בבב"ח א"כ איך יאסור הקליפה הסמוך לה כיון שלא נאסור כלל הבלוע של הקליפה והבלוע שלה אינו מפעפע יותר מן הקליפה ואפשר דמה"ט נקנו הר"ן לישנא דלא מצינו קליפה בבב"ח כדי ליישב קו' הפ"מ הנ"ל וממילא נדחה קו' הגאון רע"א ז"ל המובא בחת"ס ועיין היטב כי אין לי פנאי להרחיב בדברים וכפי אשר ביארנו במכתבנו הקדום שאביי סובר דכבוש וצלי אסור בבב"ח כיון דלא סבר הא דד"ב אסרה תו' א"כ ממילא לדידי' אמרי' אפי' בקליפה חענ"נ והקליפה אוסרת אפי' במקום שאין האיסור עצמו יכול לילך שמה ולדידי' ודאי הוי שאר איסורין דומי' דבב"ח כיון דיליף שאר איסורים מבבב"ח לענין טע"כ א"כ בודאי לדידי' גם בש"א יכול הנאסר לאסור אפי' במקום שאין האיסור עצמה יכול לילך שמה כמו בבב"ח כדברי הפ"מ הנ"ל ומיושב שפיר דברי הרב הקדוש בעל עבו"י זי"ע הנ"ל כמובן אך זהו שלא כתירוץ התוס' בסוגיין בד"ה מבב"ח שאביי קבלה מרבא שדחה לו וחזר בו יע"ש א"כ הדרה קו' התוס' לדוכתי' דמשמע בפסחים דאביי לומד טע"כ מגע"נ:
אמנם ללע"ד ליישב דהנה הפלתי הביא ראי' דצלי מותר בבב"ח מהא דמקשים העולם דאיך ילפי' מגע"נ טע"כ דלמא ציותה התו' להגעיל אולי בישל בהם העכו"ם בשר והם חלב או איפכא ובבב"ח לכ"ע טע"כ דאו' ולפי דעת זו דצלי מותר בבב"ח לק"מ דהא התו' צו' אשר לא תבא במים תעבירו באש וק' אי טע"כ לא"ד רק משום בב"ח הא הני כלי צלי ננהו ול"ש בהו בב"ח וע"כ משום שאר איסורים יעש"ה והנה החוו"ד הקשה ע"ז דעדיין אינו מוכח מזה דצלי מותר בב"ח דבזה עדיין קו' העולם אינו מיושב דדילמא יבשל בהם הישראל ויש בישול אחר צלי וכד הוינא טלי' ישבתי זאת עם דברי ר"ת בחולין ד' ח' בד"ה שלבנה באור דאמר דמהני לסכינים ישים הגעלה דאפי' נתרמי דנשתמש בהם ע"י אור מ"מ מה שפולט ברותחין פולט בהגעלה ראשונה ולזה מותרים לשמש בהם ברותחין ולא ע"י אור ע"ש ומעתה אם נימא דגעולי מדין הי' משום בב"ח עדיין קשה דלמה ציוותה התו' אשר לא תבוא במים תעבירו באש למה לא די להם בהגעלה כמו לאשר תבוא במים דממ"נ מה שישתמש בהם יהי' הכל מותר אי ישתמש בהם ע"י אור ודאי מותר דהא צלי מותר בבב"ח וע"י בישול ג"כ יהי' מותר מצד ההגעלה דהא כל הפולט ברותחין פולט בהגעלה ראשונה אעכצ"ל דגעו"מ הי' משום שאר אי' כדברי הפלתי הנ"ל וא"ש. ומעתה לפי"מ דמסקי' דאביי. ס"ל דצלי אסור בבב"ח א"כ עדיין קשה מנ"ל דטע"כ אסור דמגעו"מ לא נוכל למילף דנוכל לומר דמשום בב"ח הגעילו כקו' העולם הנ"ל ול"ש תי' הפלתי הנ"ל אמנם אי אמרי' דבב"ח אפי' במשהו אסור בודאי בפשיטות לק"מ קוהע"ו הנ"ל דליכא למימר דבש"א טע"כ מותר ולא הגעילו כ"מ רק משום בב"ח א"כ איך מועיל הגעלה דהא עדיין נשאר בתוכו משהו כמבואר בתוס' חולין דף ק' בד"ה בשקדם (ובפרט דהיתר בהיתר ל"ב) ובב"ח אסור אפי' משהו אע"כ דגם בש"א טע"כ אסור ולזה ל"ש גבי' איסור משהו דבב"ח דזה לא שייך אלא כששניהם היתר כמבואר בש"ך (ולא תמהר להשיב דהגעילו שני פעמים והוי נ"ט בר נ"ט דאי משהו אסור בבב"ח משום דהוי חידוש ודאי גם נ"ט בר נ"ט ג"כ אסור כיון דהוא חידוש) והשתא שפיר קאמר אביי דטעמו ולא ממשו בעלמא דאו' והיינו מטעם דילפי' מגעו"מ וכ"ת דאינו מוכח מגעו"מ משום דנוכל לומר דהגעילו משום בב"ח כקו' העולם הנ"ל דז"א דא"כ מבב"ח גופי' הוי לן למילף טע"כ וכ"ת דחידוש הוא א"כ במשהו נמי אסור א"כ בודאי מוכח מגעו"מ בש"א דטע"כ אסור דאל"ה איך מהני הגעלה כיון דבב"ח אסור במשהו ושפיר מיושב קו' התוס' ועוד כמה קו' ועי' בזה היטב כי קצרתי מאד: ולפ"ז א"ש אביי דס"ל גם לפי האמת דצלי אסור בבב"ח ויליף טע"כ מבב"ח ולזה בודאי ס"ל דגם בשאר אי' דבר הנאסר אוסר אפי' במקום שאין האיי יכול לילך שמה כמו גבי בב"ח כדברי הפ"מ הנ"ל ולזה שפיר ס"ל דל"א סליק גבי חתיכה שנאסרה מנבילה וכ"נ כדברי הקדוש הנ"ל משא"כ רבא דפליג כאן על אביי ולא יליף טע"כ מבב"ח וס"ל דצלי מותר בבב"ח ולזה שפיר קאמר סליק כיון דאין חתיכה אוסרת חברתה בלא רוטב כיון דאין הנאסר יכול לאסור במשאה"א יכול לילך שמה ואין בלוע יוצא מחל"ח בלא רוטב כנ"ל כנ"ל ואפי' החתיכה נבילה עצמה אינה יכולה לאסור חבירתה בלא רוטב אלא כדי קליפה ואין הקליפה יכולה לאסור יותר כנ"ל ולזה שפיר קאמר סליק אפי' לגבי החתיכה של נבילה עצמה שלא תוכל לומר שאוסרת כל החתיכות כולן מפני שהוא מינה. ותעיין בכ"ז היטב כי לא ביררתי בכל הדברים ככל הצורך מאפס הפנאי רק יען שחביבין עלי דברי הקדוש ולזה הארכתי לברר הסוגי' לפי דבריו הקדושים בעזה"י:
ומה שכתבת להשיב על דברי דלהתוס' גם בצלי אוסר כולו בצלול כדברי המהרש"ל לחלק בין גוש לצלול עיין במנחת כהן בשאר התערובות חלק שני פ' חמישי שכתב דמוכח מתוס' דאפי' בצלול אינו אוסר בצלי יותר מכדי קליפה ממ"ש בפ' ג"ה דצ"ז בד"ה שאני חלב דמפעפע וז"ל והא דאמרי' נטף מרוטבו עה"ח וחזר אליו יטול את מקומו ותו לא היינו משום דהרוטב אינו מפעפע כ"כ דציר בעלמא הוא ולא שומן ע"ש וגם על המהרש"ל כ' דכוונתו לומר שבחתיכה שבקדירה לבד יש לחלק בין איסור צלול לאיסור עב שאם נפלה על החתיכה שהיא חוץ לרוטב וכו' אבל בצלי רותח שחוץ לקדירה בין אי' צלול בין א"ע אינו אוסר אלא כדי נטילה ותו לא מידי. דברי אביך האוה"נ המצפה ומעתיר לטובתך לעולם שתוכל ללמוד בהתמדה מתוך הרחבה ה"ק יואל צבי ראטה