אור ברסלב
שות בית היוצר יו"ד › סימן מו

שות בית היוצר· רבי יואל צבי ראטה

יו"ד · סימן מו

סימן מה

הרמב"ם ז"ל פי"ד ה' י"א מהמ"א פסק וז"ל דאם עירב דבר מר ראש ולענה לתוך המאכל איסור או שהסריח והבאיש ובטל מאכילת אדם הרי זה פטור דהו"ל שלא כדרך הנאתן יע"ש והקשה הפלתי בסי' פ"ז ס"ט ט"ו דמדברי הרמב"ם האלו מבואר דנתן טעם דלכך אם האיסור מבאיש ובטל מאכילת אדם פטור דהוי שלא כדרך הנאתן ואלו בגמ' דע"ז קאמר הטעם דנבילה דחזי לגר קרוי' נבילה ושאינו חזי' לגר אינו קרוי' נבילה יע"ש. ונלפע"ד דהנה עוד הביא שם הפלתי ז"ל קו' העולם על הא דפריך הגמ' מ"ט דר"מ דנונולפ"ג אסור ומשני דיליף מגעולי מדין ואח"כ פריך מ"ט דר"ש דנונול"פ מותר ומשני דנבילה דל"ח לגר כו' ואידך ההוא למעוטי סרוחה מעיקרא ומקשי' בממ"נ אי הוי סברת חוץ לאסור נוטל"פ א"כ ל"ל דר"מ יליף מגעו"מ הא אין לו ראי' להתיר דנבילה בגר מוקי לי' לסרוחה מעיקרא ואם נימא דסברת חוץ הוי להתיר מה פריך מ"ט דר"ש הא אין לו מקום לאסור דגעולי מדין אוקי בכלי ב"י יע"ש. ונלע"ד דזה אם נימא דנוטל"פ אסור או לא מהסברא החיצונה תלי' בהפלוגתא אם יש בגידין בנו"ט או אין בגבנ"ט דלמ"ד דאין בגבנו"ט ואעפ"כ אסרה התורה אע"ג דל"ה אלא עץ בעלמא א"כ ממילא הסברא נותנת דגם בשאר איסורין אע"ג דהוי נוטולפ"ג יהי' אסור דהא לא יהי' גרוע מגיד כמבואר בפלתי בסי' ס"ה יע"ש משא"כ למ"ד דיש בגידין בנו"ט בודאי הוי הסברא החיצונה נותנת דנוטל"פ מותר דמהיכא תיתי ניסק אדעתין דתאסור. ומעתה לר"מ דסובר דיש בגידין בנו"ט א"כ הסברא החיצונה הוי דנוטל"פ מותר דהא אין לנו שום הוכחה לאסור ולזה שפיר הוכרח למילוף מגעו"מ דנוטל"פ אסור משא"כ ר"ש דאזיל לשיטתו דסבר דאין בגידין בנו"ט א"כ לדידי' מוכח לכאו' מגיד דסברא חיצונה הוי דנוטל"פ אסור דלא יהי' גרוע מגיד כנ"ל ולזה שפיר הוכרח למילף מנבילה דלא חזי לגר דנוטל"פ מותר וא"ש: ולפי"ז ממילא שפיר קאמר ר"ש דלסרוחה מעיקרא ל"צ קרא דהנה בפסחים דף כ"ב כתבו התוס' בד"ה ור"ש דאף לחזקי' ס"ל לר"ש ג"ה אסור בהנאה כיון דסבר אין בגידין בנו"ט א"כ ל"ש גבי' אכילה ולזה כי אסור בהנאה נמי אסור יע"ש ומעתה הגם דמוכח מגיד דהסברא חיצונה הוי דנוטל"פ אסור כמו דגיד אסור ואע"ג דלית בו טעם מ"מ סרוחה מעיקרא אין מוכח מיני' לאסור הגם דגיד נמי הוי סרוחה מעיקרא מ"מ לגבי הנאה לא הוי סרוחה מעיקרא דהא הנאה שייכא גבי' אע"ג דל"ה בי' טעם כדברי התוס' הנ"ל כמבואר ג"כ בפלתי וא"כ ממילא גם לענין אכילה ל"ה תו סרוחה מעיקרא דלא ליחול עלי' איסור גיד כיון דכבר חל עלי' איסור גיד לענין הנאה א"כ הוי כנבילה דנסרחה אחר שכבר חל עלי' איסור נבילה ולזה שפיר קאמר ר"ש דקרא דנבילה חזי לגר לא איצטרך להתיר נוטל"פ רק להיכא דנפגם לאחר שהי' עליו שם נבילה דבזה הי' הסברא חיצונה לאסור דומי' דגיד משא"כ לסרוחה מעיקרא ל"צ קרא דמגיד אין ראי' לאסור סרוחה מעיקרא כנ"ל וא"ש. והנה כ"ז ניחא לר"ש דסבר דאין בגבנו"ט וגיד אסור בהנאה. משא"כ הרמב"ם ז"ל דסבר דאין בגבנו"ט וגם דמותר בהנאה א"כ הוי הס"ח לאסור גם סרוחה מעיקרא כמו גבי גיד דהוי ג"כ סרוחה מעיקרא לענין אכילה ולענין הנאה הוא מותר כנ"ל א"כ הוי גיד סרוחה מעיקרא א"כ קרא דנבילה חזי לגר שפיר איצטרך לסרוחה מעיקרא אבל היכא דנפגם לאחר שהי' עלי' שם נבילה אינו מוכח מיני' ולזה הרמב"ם ז"ל לשיטתי' דפסק גה"נ אין בו בנו"ט וגם מותר בהנאה אינו מוכח מקרא דנבילה דנוטל"פ מותר כיון שהוא צריך לס"מ ולזה שפיר הוצרך לומר הטעם משום שלא כדה"נ וא"ש: ובא"א נלע"ד ליישב דברי הרמב"ם הנ"ל דהנה לכאו' יש לעיין על מה דקא' ר"ש סרוחה מעיקרא ל"ל קרא דעפרא בעלמא הוא דהיינו כיון דלא חל עדיין עלי' שם איסור וודאי תו לא ראוי לחול עלי' לפ"מ דאי' בריש חולין ד"ט אר"ה בהמה בחי' בחזק"א עומדת עד שיוודע וכו' ופירש"י ז"ל בחזק"א אבמה"ח ותוס' בשבועות דכ"ג ד"ה האוכל דחה לפי' זה והעלה דחזק"א אינו זבוח דכתיב וזבחת יע"ש. ומעתה כמו דגבי ספק בשחיטה לפירש"י ז"ל דמחזקי' מאיסור אבמה"ח לאי' נבילה א"כ כמו כן נחזיק איסור נבילה גבי סרוחה מעיקרא לגבי אי' שאינו זבוח דכיון שחל עלי' אי' שאינו זבוח עוד מקודם שנסרחה וממילא דלא פקעה גם לאחר שנסרחה א"כ כיון שנחשב להיות אסור מחמת איסור שאינו זבוח כמו כן ראוי לחול עלי' שם איסור נבילה ועל כגון זה ודאי צריכה קרא. אמנם התוס' שם כתבו בשם הריצב"א דאין כאן איסור שאינו זבוח כלל רק וזבחת הוי תיקן הלאו דאל"כ איך יחול אבמה"ח על אי' שאינו זבוח יע"ש. והנה הפ"מ בפתיחה לה' שחיטה מפלפל אם איסור לאו חל על אי' שאינו זבוח יע"ש שמצדד דהרמב"ם ז"ל סובר דאיסור לאו חל על אי' עשה דשאינו זבוח ולפענ"ד נראה דזה תלי' בפלוגתא אם דלגבי איסור חמור או מוסיף חל על א"י קל דלמ"ד דחל ממילא ג"כ חל אי' לאו על אי' עשה ולמ"ד דלא חל איסור חמור על אי' קל ודאי גם אי' לאו אינו חל על א"י עשה. ובזה ממילא ג"כ תלי' אי וזבחת אתי לאורי' על אי' שאינו זבוח או דלא הוי אלא תיקן לאו דלמ"ד דאין אי' חע"א אפי' בחמור או מוסיף וכולל ודאי צ"ל דלא הוי אי' שאינו זבוח כלל כדברי הריצב"א הנ"ל דאל"כ איך יחול איסור אבמה"ח על אי' שאינו זבוח משא"כ למ"ד דאי' חע"א בחמור וכו' ודאי נוכל שפיר לומר דוזבחת אתי לאורי' על אי' שאינו זבוח ואעפ"כ שפיר חל אי' אבמה"ח על האי' שאינו זבוח כיון דאבמה"ח חמור דאית בי' מלקות. ומעתה הר"מ ור"ש אזלו לשיטתייהו דר"מ דסובר דאי' חל על אי' באי' חמור וכו' א"כ ממילא שפיר אית לי' אי' דשאינו זבוח גבי סרוחה מעיקרא א"כ הוי ס"ד דגם אי' נבילה יחול עלי' ולזה שפיר איצטרך קרא דלגר אשר בשעריך לסרוחה מעיקרא דלא יחול עלי' דסרוחה מעיקרא אי' לאו דנבילה משא"כ ר"ש לשי' דסבר דאאחע"א אפי' באי' חמור כו' א"כ לדידי' ליכא אי' שאינו זבוח כנ"ל ולזה שפיר קאמר דסרוחה מעיקרא ל"צ קרא וא"ש. והרמב"ם ז"ל לשי' דפסק. דאי' חע"א באי' חמור א"כ ממילא שפיר פסק דאי' לאו חל על אי' עשה כמו שמצדד הפ"מ כנ"ל וא"כ ודאי פסק דאיכא אי' שאינו זבוח כמו שמבואר ג"כ בפ"מ הנ"ל א"כ לדידי' ודאי שפיר איצטרך לגר אשר בשעריך לסרוחה מעיקרא א"כ ממילא דלית לי' קרא על נוטל"פ ולזה שפיר הוצרך להתיר נוטל"פ מסברא דהוי שלא כד"ה וא"ש:

תוכן העניינים

שות בית היוצר

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה