שות בית היוצר· רבי יואל צבי ראטה
יו"ד · סימן לא
בעזה"י ד' פנחס קץ גליות לפ"ק ברעזנא גדול יע"א שפעת חיים וברכה לכבוד אהו' י"כ ההמאוה"ג המופלא ומופלג בתורה וביראה הרוממת החו"ב כקש"ת מו"ה מנחם בראדי אב"ד בק"ק טהאש יע"א:
כתבו היקר הגיענו וכו' ועכשיו לקחתי לי פנאי לעיין במכתבו ולהשיבו על הענין מה שהקצב אמר ששמע מהשפחה שאמרה מסיח לפ"ת שהשו"ב הי' שותה ורוקד על שמחת של עכו"ם והקצב נשבע שלא לאכול משחיטתו ומבקש ממעכ"ה שיתן לו רשות שילך שו"ב אחר לשחוט אצלו ומעכ"ה ענה אותו דמפני זה אין שום חשש על השוחט משום דאפי' אם הקצב עצמו הי' אומר שהוא ראה שעשה כך לא הי' נאמן כנגד השוחט כמבואר ביו"ד סי' א' סעי' י"ד דע"א בהכחשה לא כלום ומכש"כ כאן שהוא לא ראה רק ששמע מהשפחה מל"ת הא פסקינן דאין עכו"ם נאמן מל"ת רק לעדות אשה בלבד עכ"ל מעכ"ה. הנה זהו בודאי אמת שהקצב אינו נאמן לפסול השוחט לעלמא אבל הוא בעצמו באם הוא יודע בעצמו שהאמת אתו בודאי שאסור לאכול משחיטת השוחט זה כמבואר בתב"ש בסי' ב' סעי' כ"א יע"ש בשמ"ח ובתב"ש וכאן אע"ג שהקצב בעצמו לא ראה רק ששמע מהשפחה מל"ת מ"מ הוא בעצמו אסור לאכול משחיטת שוחט זה ואע"ג דאין עכו"ם מל"ת נאמן רק לעדות אשה בלבד זהו דוקא לקולא הוא דאינו נאמן אבל לחומרא נאמן כמבואר ביו"ד בסי' שי"ג סעי' ב' לענין מטיל מום בבכור שאם עכו"ם מל"ת אומר שהישראל צוהו אסור וכה"ג אוסר הטו"ז בסי' קכ"ב בס"ק ד' בסופו ומביא ראי' מסי' שי"ג הנ"ל לאסור עכו"ם מל"ת לחומרא יע"ש. והגם דהש"ך בסי' שי"ג ס"ק ד' הקשה ע"ז מהא דלעיל סי' ט"ז סעי' י"א אמרינן דאין עכו"ם מל"ת נאמן לעדות אפי' לאסור יע"ש:
ולפע"ד הי' נראה ליישב לפי מה שכ' הטו"ז שם ביו"ד ס"ק א' דעכצ"ל דמיירי כאן באין ישראל לפנינו להכחישו יע"ש ולעיל בסי' צ"ד כתב הש"ך בעצמו בס"ק ב' לחלק דאפי' לקולא דאין עכו"ם מל"ת נאמן באיסור ותי' דוקא הכא דליכא למיקם עלה דמילתא אבל היכא דאפשר למיקם עלה דמילתא נאמן יע"ש ומכש"כ כאן לפי דברי הטו"ז הנ"ל דאיירי באין ישראל לפנים להכחישו א"כ אפשר לומר דהעכו"ם מירתת שלא יבוא הישראל ויכחישו ולזה שפיר מיושב לכאורה קו' הש"ך. והש"ך שהקשה אפשר לומר שסובר דכאן משמע שנאמן העכו"ם מל"ת לאסור אפי' אם הישראל מכחישו כמו שרצה הטו"ז לומר בתחילת דבריו יע"ש ולזה שפיר הוצרך הש"ך לתרץ דשאני הכא דכיון דאזלינן בתר אומדנא היכא דחזינן דכיוון העכו"ם להתיר איסור א"כ אומדן דעת הוא דהעכו"ם מל"ת אמר אמת דאל"כ ל"ל שהטיל בו מום עכ"ל יע"ש:
ומעתה היכא דחזינן דעכו"ם הוא באמת מל"ת בלי שום נטוי' בודאי נאמן לאסור וא"כ אם השפחה נאמנת להקצב על השוחט בודאי הוא בעצמו אסור לאכול משחיטתו כמו דמסיק הש"ע בעצמו לעיל בסי' ט"ז סעי' י"א דאם העכו"ם מהימן לי' אסור ומכש"כ כשנראה מתהלוכות השוחט שראוי' לומר עליו ענין כזה כמו דמסיק לעיל בש"ע בסוף סי' א' לגבי עד א' בהכחשה דהכל לפי מה שהוא אדם. תמצית הדבר יהי' איך שיהי' לפי הנ"ל אין אנו יכולין להתיר להקצב שיאכל משחיטות זה השוחט ומכש"כ להכריחו ובפרט שנשבע שלא לאכול בודאי לא נוכל להתיר את שבועתו וא"כ בודאי אין שום חשש כלל להתיר שילך אצלו שו"ב אחר לשחוט אצלו שאין דומה כלל לעני המהפך בחררה כיון שהקצב אינו יכול לאכול משחיטת זה השוחט וזה ק"ו מהא דאמרינן בחו"מ סי' רל"ז דאם שכר בעה"ב מלמד אחד יכול בעה"ב אחר לשכור אותו מלמד עצמו כמבואר הטעם בסמ"ע שם בסי' ק"ח דהסברת הלימוד ועיונו אין המלמדים שוים יע"ש ומכש"כ כאן לענין שוחט אפי' אם יהי' באפשר להתיר בדוחק להקצב לאכול משחיטות השוחט ועכ"ז כשהוא יכול לאכול משוחט אחר שהוא כשר לו מן המובחר בודאי לא שייך בו כלל דין דעני המהבח"ר. כ"ז כתבתי במהירות לפרקים מתוך טרדותי המרובים כידוע לאו"נ מעכ"ה. דברי אוה"נ המצפה לשמוע תמיד ממנו ומכל ישראל בשורות טובות וישועות ונחמות בבב"א. ה"ק יואל צבי ראטה החופק"ק הנ"ל