שות בית היוצר· רבי יואל צבי ראטה
יו"ד · סימן ל
בעה"י ה' תשא האמ"ת הצד"ק לפ"ק חוסט יצ"ו את חג המצות יחוג בדיצות כבוד ידידי הרב הגדול המופלג בתורה וביראה חו"ב שלשלת היוחסין כש"ת מוה' נחמן כהנא ני' רב בק"ק סאפינקא יע"א
הנה גיסי היקר החסיד מוה' יודיל כי' מסר לי אתמול בלילה כתבו היקר אשר בו מעלתו נועץ עמי בענין שאלה א' עבור שזה ערך שני שנים אשר עשו השרים באל הנקרא בל"א אינטער האלט וקנו כמה אלפים כוסות של זכוכים חדשים ועשו מהם לאמפען דהיינו שנתנו בהכוסות הנ"ל עד חציים אפר ואח"כ עירו עליהם חלב רותח והדליקו אותם בתוך השפה והכוסות הנ"ל היו מונחים מעת הדליקם עד ערך שנה ומחצה במאגעזין אצל אדון א' ולא נשתמשו ואח"ז ערך ב' חדשים עשה האדון הנ"ל ליציטאציע על הכוסות הנ"ל וקנאם איש א' ואין יכול למוכרם כלל עד שישיג כתב הכשר שהם כשרים לפסח ולכל השנה להשתמש בהם ברותחין ויש לו הפסד רב בזה אם לא יהי' לו היתר למוכרם:
וידידי מע"ה האריך להפוך בזכותו דכלי זכוכיתו ולהראות כחו דהתירא ולסמוך בהפסד מרובה להתיר אפי' בלא הגעלה על דעת המחבר דפסק כרשב"א והר"ן דסברי דכלי זכוכית אין בולעים כלל כמבואר באו"ח סי' תנ"א סעיף כ"ו. אמנם הרמ"א מביא שם היש מחמירים דכלי זכוכית אפי' הגעלה לא מהני והם הסמ"ג והאגור והג"מ בשם ר' יחיאל. והמרדכי והרמ"א מסיק דכן המנהג באשכנז ובמדינות אלו וגם המג"א ס"ק מ"ט שמביא הד"מ שכ' אבל בדיעבד אין להחמיר עכ"ז דבר שתשמישו בחמין או אם עומד בו מעל"ע אין להתיר בדיעבד בלא הגעלה, והגם דבטו"ז ס"ק למ"ד כ' שבדיעבד אין איסור כלל וכ' האשל אברהם דמשמע מדבריו דאף בלא הגעלה וחמין שרי בדיעבד אבל אנכי לא ידעתי דמנ"ל דהטו"ז מיירי בלא הגעלה כאשר באמת גם המשבצות בעצמו כתב בסוף הסי' דמדברי הטו"ז אין כ"כ הכרע והגם שהפ"ח הסכים לדעת המחבר להתיר לגמרי אמנם כנגד זה מביא הח"י בשם מהרי"ל שכ' כשקונים כלי זכוכית יש לזהר לקנות הצלולים שידוע שלא נשתמשו בהם כיון שהם צלולים. וגם מלשונו של ד"מ משמע שאין להתיר בדיעבד אלא בהגעלה כדברי המג"א מדכתב בזה הלשון ומיהו בדיעבד אין להחמיר כולי האי דמשמע מלשונו דכולי האי דהיינו להחמיר דאפי' הגעלה לא מהני כולי האי אין להחמיר אבל בלא הגעלה פשיטא דיש להחמיר אפי' בדיעבד. אמנם מע"ה עדיף לי' כחו דהתירא בה"מ לסמוך על המתירין בכ"ז דסברי דאין בולעים כלל ומסתייע מדברי המשבצות דמתיר בכובש בכלי זכוכית בצירוף דעת הפוסקים דזכוכית אינו בולע אמכם הוא איירי בדיעבד גמור שכבר נכבש בתוכו אבל לסמוך אפי' לכתחילה גמור בלי שום הגעלה כלל להתיר כנגד כל האוסרים הנ"ל זה צע"ג להתיר אפי' בהפ"מ ובפרט לפי מה שכתב המהרי"ל והש"ך ביו"ד סי' ק"ב ס"ק ח' מביאו דהוצאה להגעילו הפסד מועט הוא ועוד יותר לפי מה דמבואר שם באו"ח סי' תק"ג סי' ב' דבדבר שיש לו מתירין מחמירין אפי' בספיקא דרבנן וא"כ בודאי ג"כ אפי' נימא דלא הוי אלא ספיקא דרבנן ראוי' להחמיר לפי מה שמסיק הש"ך דהגעלה בכלים מקרי דבר שיל"מ מסיק הש"ך שם שיש לחוש לדברי המהרי"ל במקום שאין הפ"מ והיינו דלפי דבריו לא הוי הגעלה הפ"מ ונלע"ד דכאן אפי' הרשב"א ז"ל מודה דהגעלה הוי דבר שיל"מ דהנה הוא אמר הטעם התם דהגעלת כלים לא הוי דבר שיל"מ משום דצריך להוציא הוצאות להגעילו. וע"ז הוקשה המהרי"ל מהא דמעשר שני יש לו מתירין ע"י העלאה לירושלים וכו' לפענ"ד נראה לחלק דבשלמא גבי מעשר שני אפילו לא הוי נתערב ג"כ הי' עליו המצוה להעלותו לירושלים ולזה במה שנתערב לא נתוסף לו הוצאה מרובה יתירה ממה דלא הי' נתערב משא"כ גבי כלי איסור שנתערב בכלים של היתר שפיר נתוסף הוצאה מרובה במה שנתערב דבלא תערובות לא הי' צריך להוציא הוצאה רק על הגעלת כלי איסור אבל עכשיו שנתערב צריך להרבות בהוצאות הגעלה גם על כלים דהתירא ולזה שפיר כתב הרשב"א ז"ל דלא מקרי דשיל"מ מפני שצרי' הוצאות על הגעלה ושפיר מיושב דברי הרשב"א ז"ל. ולפי"ז כאן דספיקא דאיסורא הוי על כל אחד מהכלים ובודאי נוכל לומר דגם הרשב"א ז"ל מודה דמקרי דשיל"מ כדי להחמיר בספיקא אפי' לא הוי אלא ספיקא דרבנן כנ"ל ועוד אפי' אם נימא דהוי הפ"מ עכ"ז אני חוכך מאוד בכל אלו הדברים שאין מתירים כשיש ה"מ למוכרם לאחרינא דבשלמא לדידי' שפיר הוי מותר משום דהוי הפ"מ אבל לאחרינא מהיכא תיתי נתיר ללקחו כיון דלדידהו ל"ה הפ"מ כיון דיוכלו ללוקחם בהיתר גמור והא לא אמרי' לאדם חטא בשביל שיזכה חבירך כמבואר בשבת ובשאר דוכתי ע"כ צ"ל בכל מקום דמתירין כהא"ג ללוקחים משום הפ"מ הוי גם ללוקחים הפסד אם לא נתירם דהיינו שאנו מתירים הבהמה בספ"מ גם הלוקחים צריכים בשר כשר במקום שאינו נמצא בלאו הכי כדומה צ"ל בשאר דוכתי אבל כאן שהלוקחים יוכלו למצוא ללקוח בהיתר גמור מהיכי תיתי להם ללקוח מזה דמתירים לו משום דאית לו הפ"מ ואם יבואו הלוקחים וישאלו על זה בודאי איני יודע אם נוכל להתיר להם מזה אם לא שנימא שהוא ימכור להם בזול יותר ואזי יהי' גם ללוקחים היתר משום הפ"מ ובפרט לעניינים דצריכים להוצאה מרובה על כוסות אמנם ע"ז נוכל לומר בהיפך דיותר יהי' לו כשיוציא הוצאות על הגעלה כדי שיהי' בהיתר גמור ויוכלו למוכרם במקח השוה א"כ ממילא לא הוה הפסד מרובה:
אמנם עיקר ההיתר בזה לצרף ולסמו' ע"ד הח"צ שכתב להתיר כלי איסור לאחר י"ב חודש ומה שמביא מעלתו בשם שו"ת חיים שאל שכ' שדברי הרשב"א בתשובה סי' תקע"ה נראין שלא כדבריו דהרשב"א כתב שם דלא מהני יישן רק לענין יין נסך והובא דבריו בשע"ת או"ח סי' תנ"א. ולפענ"ד ליישב דלכאורה בלא זה נראין גם מדברי המחבר והרמ"א ביו"ד סי' ק"ב שלא כדברי הח"צ הנ"ל ומה שכתבו דכלי איסור שנתערב בכלים דהתירא לא מקרי דשיל"מ משום שצריך להוצאה ולדברי הח"צ בלא זה מקרי דשיל"מ דיוכל להשהות י"ב חודש. ולפענ"ד לפי דברי הר"ן בסיף ע"ז בכלי שאינו בן יומו דנט"ל זה רק כשפלט בכלי הטעם אזי הוא נפגם משא"כ כשעדיין הוא נבלע בכלי הוי לשבח ולדרך זה נוכל לומר דכשהוא לאחר י"ב חודש אף אי נימא כדברי המפקפקים על דברי הח"צ שגם לאחר י"ב חודש לא הוי כעפרא בעלמא זה דווקא שעדיין כבלע בכלי אבל לאחר שפלטו הכלי הטעם לאחר י"ב חודש נוכל לומר דכ"ע מודו דהוה כעפרא בעלמא ולזה שפיר מותר להשתמש בהכלי לאחר י"ב חודש והיינו מה שנתבטל לאחר שפלטו בהתערובות אבל כשעדיין לא פלטו הטעם עדיין הוא באיסורי' ולזה שפיר לא מקרי דשיל"מ משום שגם לאחר יב"ח עדיין באיסורו עומד רק לאחר שנתערב אזי הוא בטל ומבוטל על דרך זה מותר להשתמש בו ואין בו משום אין מבטלין איסור לכתחילה כיון שאי אפשר שיבא בשום אופן לידי איסור כמבואר ביו"ד סי' צ"ט אבל להשהות לכתחילה עבור זה בוודאי שפיר מקרי אין מבטלין איסור לכתחילה כמבואר שם בטו"ז דכשהוא משהה כלי כדי שיפגום ג"כ מקרי אין מבטלין איסור לכתחילה ולזה שפיר כתבו גבי כלי לא הוי דשיל"מ. וממילא לפי"ז גם מדברי התשובות הרשב"א הנ"ל אין ראי' כלל דנוכל לומר דהוא ג"כ סובר לאחר יב"ח מותר להשתמש כלי איסור רק להשהות לכתחילה איננו מתיר רק ביין נסך לחוד הוא מתיר להשהותו כיון דלגבי יין נסך בעצמותו בטל ומבוטל כדמסיק הרשב"א בתשו' שם וז"ל ביין דוקא סברא שכלה כל הליחות ויע"ש ובלא זה הרבה מקלינן ביי"נ יותר מבשאר איסורין כדברי מג"א וא"ש:
וממילא גם מדברי מג"א אין ראי' דלא סבר כן עכ"פ יהי' איך שיהי' מידי ספיקא עכ"פ לא נפקא וא"כ איכא כאן ס"ס גמירא בחדא דלמא הלכה כמקילין בכלי זכוכית ואינו בולע כלל ואת"ל דהלכה כדברי המחמירים דלמא הלכה כדברי הח"צ דלאחר יב"ח בטל האיסור לגמרי כמש"כ גם השע"ת בשם תשו' חיים שאול להתיר בכהא"ג משום ס"ס. אמנם עדיין יש לעיין בזה וגם הסוברים דגם בס"ס אין להתיר היכי דהוי דשיל"מ ולפימ"ש הש"ך דהגעלה הוי דשיל"מ כנ"ל אך לפענ"ד זה תליא בהא דאמרי' ס"ס דהיכא דאיכא לברורי מבררינן ובפרט לפי דעת הרא"ה שמביא הש"ך שם ביו"ד בסי' ק"ב סק"ח דכל היכא דאפשר להוציא האיסור ע"י הגעלה הוי כניכר ייע"ש וא"כ בוודאי הוי זה ס"ס דאיכא לברורי להוציא האיסור ע"י הגעלה וצריכים לברורי היכא דליכא הפ"מ כמבואר ביו"ד בסי' ק"י בהש"ך ס"ק ס"ו יע"ש.
אמנם בזה שפיר נוכל לסמוך אהנוב"י בחלק יו"ד בסי' מ"ג ובסי' נ"ז שכתב דאף הרשב"א דמצריך בירור בס"ס היינו דוקא היכא דיכיל לברר שני הספיקות ולא ישאר לנו שום ספק אבל אפי' אם אחר הבירור אכתי לא יבורר לנו רק ספק אחד בזה אין צריך לברר ייע"ש א"כ כאן איכא שיטות דלא מהני הגעלה אם לא הוי הגעלה בירור גמור בודאי לכל הספיקות ובזה ודאי נוכל לסמוך להתיר על הס"ס הנ"ל בלא הגעלה:
יואל צבי ראטה חופק"ק הנ"ל