שות בית היוצר· רבי יואל צבי ראטה
יו"ד · סימן כח
עוד להנ"ל:
ועל הקו' השני' דאיך אנו ילפי' מוארב לו קבוע דילמא הטעם דהמיעוט לפנינו אע"ג דל"ה קבוע ע"ז. ונקדים דברי השמ"ק בכתובות שהקשה דהאיך מוכח קבוע מקרא דוארב לו דילמא דוקא בד"נ דאמר רחמנא הכי להקל דכתיב והצילו העדה. אבל בעלמא לא. ותי' דכיון דהא דאזל' בעלמא בתר רובא נפקא לן מאחרי רבים להטות דכתיב גבי נפשות והכא גלי לן דקבוע חשיב כמחצה גבי נפשות ולא אזלי' בתר רובא ילפי' מינה בעלמא דקבוע כמחצה ולא ניזל בתר רובא דליכא למימר דיני נפשות שאני כיון דכל עיקר רובא דעלמא מדיני נפשות ילפי' לה יע"ש. והנה אנכי הקשיתי דלפ"מ דילפי' בחולין דאזלי' בת"ר אפי' היכא דרובא ליתא קמן מכש"כ דאזלי' בתר רובא היכא דאי' קמן וא"כ למ"ל הקרא דאחרי רבים להטות וישבתי בזה דברי הרמב"ם דסובר דספיקא דאו' מה"ת לקולא הוכחתו מזה דמש"ה איצטרך הקרא לאשמועי' דאחרי רבים להטות דאפי' לחומרא צריכים דוקא רובא אבל היכא דליכא רובא רק ספק השקול אזלי' לקולא. וממילא בזה שפיר מיושב קושי' העולם דאיך ילפי' בחולין דאזלי' בתר רובא. דילמא הטעם משום דספיקא לקולא מה"ת. ולפי הנ"ל ניחא משום דהא דאמרי' ספיקא מה"ת לקולא לא ידעינן רק אח"כ כדילפינן דאזלי' בתר רובא. אבל קודם שידעינן דאזלינן במר רובא אינו מוכח דספ' מה"ת לקולא כנ"ל וא"ש:
אמנם לפי דברי הטו"ז הנ"ל בלא זה מיושב הקושי' הנ"ל דמשו"ה איצטרך הקרא דא"ר להטות כי היכא דנדע דאפי' כשהמיעוט לפנינו ג"כ אזלינן בתר רובא והיינו כדברי הטו"ז לענין הנוגע באותו ספק כנ"ל. וא"כ ממילא תו לא נוכל לומר דהטעם דקרא דוארב לו הוא משום דהמיעוט לפנינו דהא ע"ז מוכח מקרא דאחרי רבים להטות דאזלינן בתר רובא אפי' היכא דהמיעוט הוי לפנינו. אלא ע"כ צ"ל דהקרא אתי לקבוע כדברי השטמ"ק הנ"ל:
ומה שהקשה על החוו"ד בסי' ק"י ס"ק י"ב זהו לכאו' צ"ע. ולפום רהיטא נוכל לומר דרבא פריך לר"נ ויוכל להיות דרבא הי' ידע דגם ר"נ ס"ל כוותי' דבע"ח נדחין. ועוד יותר נוכל לומר דהא דסבר רב ביומא דאין בע"ח נידחין הוא דנקט שם משום שבוודאי יהי' חוזר ונראה שבוודאי יביאו עוד זוג שני. משא"כ כאן שאינו בוודאי שיחזור ויראה גם רב יוכל לסבור דבע"ח נדחין כמו דמחלק שם בתוס' ד"ה התם בכה"ג דהיכא שאינו מחוסר מעשה בגופו לא חשיב נדחה יע"ש:
ומה שהקש' אהא דאמרי' דהעולם נידון אחר הרוב. והלא הקב"ה שומר התורה כידוע וקיימ"ל דאין הולכין בפ"נ אחר הרוב. זהו לפע"ד אין שום קו' כלל דהא דאין הולכין בפק"נ אחר הרוב הוא דוקא היכא דהוי ספיקא בענין רק משום הרוב אנו רוצים להכריע הספק בזה אמרי' דאין הולכין בפ"נ אחר הרוב להכריע הספק כדי להרגו. אבל לגבי הקב"ה מי איכא ספיקא כלפי שמיא והכל גלוי לפניו יתברך והוא דן את העולם לפי הרוב דאם ח"ו הרוב עבירות אזי ח"ו אין מיעוט הזכיות יכולין להגן על העולם ואם הרוב הוא הזכיות יש בכח הזכיות להגן על העולם להכריעם לכף זכות אכי"ר. דברי או"נ הכותב בחפזון מרוב טרדותי וע"כ קצרתי במקום שהי' ראוי להאריך ועוד חזון למועד:
ה"ק יואל צבי ראטה