שות בית היוצר· רבי יואל צבי ראטה
יו"ד · סימן כז
עוד להנ"ל:
ומה שעמד על דברי הטו"ז באהע"ז סי' ד' ס"ק י"ז שכ' לתרץ דברי הרמב"ם שפסק באסופי שנמצא אפי' בעיר שרוב ישראל ההורגו אינו נהרג ונדחקו המפרשים בטעמו וכ' הטו"ז דכיון דהמיעוט לפנינו יש לחוש על המיעוט שלא להורגו נפש, ותמו' למעכ"ת מאד איך יפרנס דינא דאחרי רבים להטות הנאמר בד"נ דהרי מיעוט לפנינו וביותר הקש' הלא כל דינא דקבוע אנו לומדין מקרא דוארב לו והיינו בט' ישראלים וחד נכרי דפטור מנ"ל זה דלמא הטעם משום דמיעוט לפנינו עכ"ל המעיין היטב בדברי הטו"ז יראה כוונתו דהא דאמרי' בד"נ אחרי רבים להטות אינו אלא דווקא באותו ספק גופא שנתיילד הספק כגון בזרק אבן לגו אם נדון למי שזרק למיתה במקום שאינו קבוע או למי שדנין אותו בסנהדרין לילך בתר רוב דסנהדרין להורגו אבל כאן באסופי הנמצא דאז אין נפקותא בשעה שימצא לידון עליו להרוג וממילא נשאר אז האי אסופי בספיקא מחמת רוב ולענין יוחסין ל"א בתר חד רובא אלא בתרי רובא וכמו כן אם הרגו אח"כ ישראל אינו נהרג עליו כיון דלא הי' בהאי ספיקא כשמצאו רק אח"כ כשנהרג נולד האי ספיקא ואז לא אזלי' בתר האי רובא להרוג עליו כמו דלא מהני האי רוב רק לענין יוחסין ואע"ג דאזלי' בתר רובא אפי' בכה"ג אפי' בד"נ כמו דממיתין את הרוצח דילמא הנרצח טרפה כיון דכאן הרוב גרוע משום דהמיעוט הוא לפנינו וז"ש הטו"ז וע"כ אין הולכין אחר הרוב הזה אלא לענין הנוגע באותו ספק אבל המגיע לישראל חוששין למיעוט הזה עכ"ל. והיינו מבואר בדבריו דדוקא לענין הנוגע באותו ספק אזלי' בתר רובא בד"נ אבל מה שמסתעף מזה הספק אח"כ כשמקדש אשה אין הורגין על אשתו משום האי רובא דמעיקרא וכן להרוג את ההורגו אח"כ והיינו משום דהמיעוט הוא לפנינו. וזהו פשוט וברור בעזה"י וכן הוא מבואר בדברי הרב המגיד שהביא הטו"ז בסוף: