אור ברסלב
שות בית היוצר יו"ד › סימן כד

שות בית היוצר· רבי יואל צבי ראטה

יו"ד · סימן כד

סימן כג

בעזה"י ד' לסדר ואתה תצוה קבל רנת לפ"ק חוסט יע"א שוכ"ט לכבוד ידידי הרב המאוה"ג החריף ובקי המהודר במעלות ומדות יקרות המופלג בתורה וביראה כש"ת מו"ה יעקב ריכטער ני' רב ומורה בקיראלהאז יע"ש כתבו היקר הגיעני אמנם לא הי' ביכלתי להשיבו מיד מחמת טרדותי המרובים כאשר ראה המביא הכתב וגם מאז לא שלותי מהמון טירדותי אשר רבו למעלה מכל צד כידוע. והנה שאלתו בצעקת לבו הטהור על הטבחים הנוהגים בבשר שרוצים להשהות אחר ג' ימים עוד ג' ימים אחרים שמדיחין הבשר רק בהעברה בעלמא הן בניקרי הבשר הן בלא ניקרי הבשר אשר איננו מותר רק בדיעבד כמבואר באגור שהביא הב"י ובאו"ה המובא שם בד"מ ובשאר אחרונים דלכתחילה אין די בהעברת מים כמו שרגילים בבית המטבחים והטבחים משיבין שכך נוהגין בכל העיירות הסמוכים ונראים ועוד אומרים הטבחים דשם שאם ישרו הבשר הרבה במים אולי יצטרכו למכור אח"כ לעכו"ם והעכו"ם לא יקנו מבשר כזה אשר נאבד מראהו ותוארו והדבר יוכל לבוא לידי הפסד גדול עכ"ד והן אמת שבקהלתנו יצ"ו נתקן ב"ה דבר זה יען שהעמדנו משגיח על המטבחים וגם ע"ז הזהרנו אותו מאוד שישגיח שישרה את הבשר בתוך ג' ימים כהוגן ולא בהעברה בעלמא כאשר הי' נוהגין הטבחים מקדם וכעת אצל הטבחים שלנו הוא זה דבר קל יען שהיא דבר שאינו שכיח שיצטרכו לכך כי המה אינם מספיקים ליתן בשר כשר לכל בני העיר די צרכם ובפרט ששחוטי חוץ היא פה איסור גמור עוד מקדמת דנא ועתה נתחזק האיסור עוד ביותר תוקף ועוז וממילא אין להם תירוץ זה שיהי' צריכים למכור לעכו"ם כי זה כמעט אינו בנמצא פה שיצטרכו למכור בשר כשר לעכו"ם כנ"ל. אך מה שאומרים הטבחים דשם שזהו להם הפסד גדול כשיצטרכו למכור אח"כ לעכו"ם והעכו"ם לא יקנו את הבשר מפני שנאבד תואר הבשר מחמת השרי' הי' לכאו' טעם הגין להתיר ע"י העברת המים אה האמת כדבריהם. וכדמות ראי' לזה מהא דמבואר בטו"ז ס"ק ל"ג ובש"ך ס"ק כ"ג דבדיעבד מותר ע"י שישפכו עליו בהעברה בעלמא יע"ש דלכאו' צריך להבין אמאי מקרי זה דיעבד דהא עדיין יוכל לאכול ע"י צלי ואמאי נתיר להם לבשל דלפום רהיטא הי' נקרא זה דשיל"מ לפ"ד הרי"ף ז"ל גבי פת שאפאה עם הצלי רק כיון שלצל' לא נאסר מעולם לא מקרי דשיל"מ כמבואר בש"ך ס"ק נ"ו וברמ"א ז"ל סי' ק"ב. והא תינח לענין דשיל"מ אבל לענין זה למה לא יקרא זה לכתחילה כיון שיכול לאוכלו ע"י צלי למה נתיר לו לכתחלה לבשלו אע"כ צ"ל דכיון דזה הפסד לטבחים שלא יוכלו למוכרו את הבשר רק לאוכלו ע"י צלי ולא ע"י בישול ולזה מיקרי להם דיעבד ולזה התירו להם אפי' ע"י בישול וא"כ ממילא כ"כ כאן שפיר ניתן הסברא להתיר להם לכתחלה ע"י העברת מים כדי שלא יגיעו להם הפסד גדול עבור שלא יוכלו למכור לעכו"ם הבשר כשנאבד תוארו כנ"ל ואם כן גם זה מקרי להם דיעבד ובפרט כפי המבואר בש"ך דכיון דבשר ששהה ג' ימים בלא מליחה אינו אלא חומרת הגאונים אין להחמיר בדינים אלו והבו דלא להוסיף עלי' יע"ש. ועוד יותר נלענ"ד דאפי' חוץ מזה שהוא חומרת הגאונים ג"כ נוכל לצדד להתיר דהנה הרמ"א בסעי' י"ב כתב וז"ל ואין להשהות בשר ג' ימים בלא מליחה וחיישי' שמא יבשלו. והקשה ע"ז הפלתי ז"ל דמ"ש מהא דמתירין להשהות ספק טריפה עד שתטול בצים יע"ש ונלענ"ד דהנה מבואר סוף סי' נ"ז דאין למכור ספק טריפה לעכו"ם דשמא יחזור וימכרנו לישראל וכ' שם הרמ"א דזה דוקא בספק בענין גוף הטריפות אבל בס' דפלוגתא דרבוותא מותר למכרו לעכו"ם ולא חייש שמא יחזור וימכרנו לישראל הואיל ויש מכשירין ובש"ך שם בס"ק נ"ז חולק ע"ז. ואנכי כבר כתבתי בזה לתרץ ואח"כ מצאתי במשבצות בס"ק י"ד שכתב ודע דסבר הייתי דכל שנודע הס' א' מתחילה ל"ה ס"ס כיון שאתה עושה כוודאי איך תחזור ותאמר שמא כשרה זה נוהג בס' מציאות לא בספיקא דפלוגתא דרבוותא דהא קיימא דרא דגברא ואמרו דכשר היא יע"ש. וכה"ג מצאתי ג"כ בהג"ה יד שאול יע"ש. ובזה אמרתי לסייע לדברי אדומו"ר בעה"מ אמרי אש זצוק"ל בסי' כ"ב בחיו"ד במה שחולק על החת"ס זצוק"ל דיש יותר להחמיר במכירות לנכרי מחשש תקלה דשהי' דבשלמא לגבי מכירה לנכרי לא נוכל לצרף הספק הא' לס"ס משום דכבר החלטנו אותו לוודאי איסור כנ"ל משא"כ לגבי שהיית י"ב חודש או בעוף כ"א יום דאז במה דאנו מחמירין להשהותו עדיין לא החלטנו אותו בס' א' לוודאי איסור אדרבה בזה שאנו משהין אותו כדי שנדע אם הוא כשירה א"ל היא ראי' שאין מחליטין אותו לוודאי רק לספק וא"כ שפיר נוכל לצרפו לס"ס ושפיר נוכל להשהותו מצד ס"ס משא"כ גבי מכירה לנכרי שאנו מוכרין אותו מחמת איסורו אזי אנו מחליטין אותו לוודאי איסור וא"כ תו לא נוכל לצרפו הס"א לס"ס ולזה לא נוכל למכרו מצד ס"ס כיון שכבר החלטנו את הס' הא' לודאי איסור וא"ש וכבר הארכתי בזה בתשובות אחרות. ומעתה בזה שפיר מיושב קו' הכו"פ הנ"ל דבשלמא הא דמתירין לשהות ס"ט עד שתטול בצים וכדומה היא משום ס"ס הא' שמא היא כשרה ואת"ל שהיא טריפה דלמא לא יאכלנו אבל כאן לענין בשר ששהה ג"י בלא מליחה שפיר כ' הרמ"א דאין להשהות בשר ג"י בלא מליחה דחיי' שמא יבשלו הגם דכאן נמי ס"ס איכא הא' דלמא אע"ג דשהה ג"י בל"מ מ"מ אפשר דלא נתייבש דמו בתוכו ויצא ע"י מליחה ויהי' מותר לבשל כשאר בשר והב' אפי' את"ל דנתיבש דמו בתוכו ולא יצא ע"י מליחה דלמא לא יבשלו אלא יאכל ע"י צלי מ"מ שפיר כ' הרמ"א דאין להשהותו בלא מליחה וקמפרש הש"ך דאסור לשהותו כדי לאוכלו צלי יעיי"ש. וא"כ כשהוא משהה אותו כדי שיאכלנו צלי אבל לא לבשל וא"כ הוא מחזיקו שאינו יוצא ע"י מליחה ואסור לבשלו וא"כ היא עושה אותו בוודאי איסור לבשלו ולזה שפיר חייישינן דלמא אתי לבשלו ואין להתירו משום ס"ס כיון שכבר הוחזק הס' הראשון לודאי איסור משא"כ לענין ס"ס במה שמשהה אותו אינו עושה אותו אלא כס' איסור כנ"ל ולזה שפיר ל"ח דלמא יבא לאוכלו דאפי' אם יאכלנו עדיין יש ספק דלמא כשרה היא וא"ש:

והנה כ"ז באם הוא משהה אותו ג"י לאכלו צלי משא"כ כשהוא משהה אותו ג"י ובתוך ג"י הוא שופך עליו מים כדי לאוכלו ע"י בישול וא"כ בוודאי איכא כאן ס"ס גמור הא' שוא אפי'. בלא העברת מים ג"כ יוצא ע"י מליחה דהא דהחמירו הגאונים על בשר ששהה ג"י בל"מ הוא אינו רק משום ספיקא שמא לא יצא ע"י מליחה כמבואר בטו"ז ואת"ל שלא יצא ע"י מליחה דלמא די בהעברת מים בעלמא דהא חזי' דבדיעבד סמכי' ע"ז והיי' משום דאיכא ס"ס הא' שמא לא נתיבש דמו בתוכו ויצא ע"י מליחה וב' שמא די לו בהעברת מים בעלמא והגם דאין לעשות ס"ס לכתחלה מ"מ היכא דאיכא הפסד גדול כמו שאמרו הטבחים בודאי שפיר נוכל לסמוך ע"ז להתירו כמו דמתירין להשהות לכתחלה ספק טריפה משום ס"ס כנ"ל. והנה כ"ז כתבתי להמליץ ולהפוך זכות להטבחים שלא להחזיקם לרשיעי אבל האמת יורה דרכו שישרו הבשר היטב במים בתוך ג"י כמבואר באחרונים אך במקום שאין בידו למחות שבודאי לא ישמעו אזי אנו מחויב להתגרה עמהם יותר מדאי ומוטב שיהי' שוגגים וגדול השלום:

תוכן העניינים

שות בית היוצר

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה