אור ברסלב
שות בית היוצר יו"ד › סימן כג

שות בית היוצר· רבי יואל צבי ראטה

יו"ד · סימן כג

סימן כב

שפעת חיים וברכה לכבוד ידידי האברך הרב המופלג הגדול בתור' ובירא' החו"ב בנן של קדושי' כש"ת מו"ה אברהם בצלאל ני' מורה ודאין בק"ק לעוועלעק יצ"ו:

מכתבו היקר הגיעני וראיתי מה שמסתפק בענין איש א' נשבע שלא יאכל בשר מטבח א' יען שהוא עובר עבירה כי האי שאוכל נבילות וטריפות ומחלל שבת בפרהסי' ולא רצה לקבל עליו שום שומר אמנם עתה נתחרט הטבח ורוצה לקבל עליו שומר וע"כ האיש הנ"ל רוצה להתיר השבועה ומסופק מעלתו אם צריך אפי' התרה לפי המבואר ביו"ד סי' רל"ב אם תולה נדרו בדבר כגון שאמר קונם שאין אני נושא פלונית שאבי' רע ועשה תשובה א"צ אפי' התרה. והגם שעפ"י פשוטו בוודאי זה דומה לזה עכ"ז יש לחלק קצת דבוודאי בפושעי כזה ראוי' לאיש המתנהג בחסידות לרחוק ממנו אפי' כשיש עליו שומר מפני דמצד הדין אין השומר צריך להיות יושב ומשמר אלא כשאפי' יוצא ונכנס נמי סגי כמבואר בחולין ד"ג והכי קיי"ל ביו"ד סי' קכ"ט וסי' קל"א וכבר מבואר שם בתוס' דדוקא גבי עכו"ם וכותי מהני יו"נ אבל גבי מומר לא מהני יו"נ וא"כ בוודאי ראוי להיות מחמיר בפושעי כזה אפי' ע"י שומר הגם דמצד הדין אין בידינו לאסרו מ"מ לאיש הנ"ל שהוא מתנהג בחסידות יוכל להיות שהית' כוונתו לאסור ע"ע אפי' ע"י שומר אם לא כשפירש בדבריו להדי' שלא אסר ע"ע רק בלתי שומר אבל כשל"פ דבריו בוודאי הדבר מסתבר שצריך התרה ואפשר דלכתחילה אין להתירו דהוי כנודר לדבר מצוה אם לא לצורך גדול. וחוץ מזה אם נימא כדברינו דאלהבא א"צ התרה על מה שיקח בשר מן הטבח הנ"ל מ"מ הוא אסר ע"ע מעיקרא כל הכלים של הב"ב ואסר ע"ע שלא יטעם אצלם כלום. ומעתה שהוא רוצה שלא יהי' פרוש מהם וא"כ עדיין יש עליו ספק איסור מעיקרא על כליהם במה שנבלע מהבשר שלקחו מהפושעי שהי' בלתי שומר. הגם שהמה בס' אב"י עכ"ז המה אסורים עליו מצד שבועתו שאסר ע"ע בכלל אפי' כשהם אב"י. והגם שמבואר בפר"מ בסי' צ"ג בשפ"ד ס"ק ג' שהמציא שם דין חדש בענין שקהל אסרו שחיטת כל השוחטים עד זמן פלוני או א' שנדר כל מה שישחט פלוני עד אותו הזמן וכדומה בנדרים שאסר ע"ע עד זמן פלוני ובשלו תוך הזמן שרי לאחר הזמן נוטל"פ כה"ג כיון דעתה ליכא למיגזר דעתה היתר הוא וכו' עיי"ש. וא"כ לפי דבריו גם כאן היה ראוי להתיר הכלים לאחר מעל"ע כיון שהם נוטל"פ אמנם אין הנידון דומה דבשלמא התם לא הוי הגזירה משום חשש נבילות רק מטעם נדר אפי' בבשר כשר לזה לאח"ז אין הנדר במציאות לגזור אטו ב"י כיון דעתה אין במציאות שום איסור מזה הנדר משא"כ בנ"ד דכל עיקר הנדר או השבועה לא הוי רק משום חשש נבילות והאי איסור דנבילות יש גם לאחר זמן השבועה וא"כ בוודאי ראוי לאסור גם הכלים שאב"י: ועוד יותר בוודאי יש עוד אצל הב"ב שומן מה שניתך בכלים שהי' בני יומן ואם יהי' רוצה ליהנות אצלם עדיין איכא ספיקא דלמא מעורב באותו תבשיל או המאפה מאותו השומן בשלמא בלא השבועה הי' מותר מצד ס"ס הא' דלמא גם אותו השומן הוא כשר ואת"ל שאינו כשר דלמא לא נתערב מאותו השומן. משא"כ ע"י השבועה בוודאי נאסר לו אותו השומן מצד השבועה וא"כ אין כאן אלא חד ספיקא דלמא לא נתערב מאותו השומן ולזה כדי שיוכל ליהנות אצלם ולא יהא מופרד מהם מחמת חשש איבה בוודאי הוא צריך התרה ואין לומר שבלא הנדר ג"כ מותר מטעם נדר שהותר מקצתו שיוכל לאכול מכאן ולהבא מהבשר מהטבח הותר' כולה וא"כ יוכל ממילא לאכול מהשומן מהכלי ז"א דבזה לש"ל נדר שהותר מקצתו הותר כולה כיון דע"ז הבשר מכאן ולהבא אינו חל הנדר. ועל השומן ועל הכלים שפיר חל הנדר ממעיקרא. ומש"כ מעלתו דכיון דזה הטבח א"נ מן התורה ממילא בשר זה אסור מה"ת ולזה אפשר דהשבועה אינו חלה משום דהא קיי"ל בסי' רל"ח דשבועה שלא אוכל נבילות אינו חל זה אינו דהא זה הבשר שביד הטבח אינו אסור רק מצד ספיקא וממילא כי איכא עוד ספיקא כמו לגבי סמכ הנ"ל הוא מותר מצד ס"ס וע"י שבועה הוא אסר ע"ע בוודאי איסור ולזה אפי' איכא עוד ספיקא כמו לגבי שומן ג"כ אסור ולזה בוודאי שפיר חל השבועה עליו ואין דומה כלל להא דשבוע' חל על חצי שיעור שכתב מעלתו. ומש"כ מעלתו דהשבועה היא נמי שלא יאכל מהכלים מאותן שלקחן מהטבח וא"כ הוי כולל דברים המותרים עם דברים האסורים ע"ז נמי יש לפקפק דהא הוא לא אסר ע"ע רק מחמת חשש נבילות וא"כ על הכלים שאין בהם חשש נבילות לא חלה כלל השבועה ועל הכלים שיש בהם חשש נבילות ממילא לא חלה שבועתו אם לא נימא דמצד חשש נבילות אינו אלא ספיקא ומצד השבועה הוא ודאי איסור ונ"מ לס"ס וזו נכלל במשכ"ל דמשום זה חל השבועה כנ"ל. ומש"כ מעלתו דמשו"ה חל השבועה על נבילה כיון דמצד נבילה מותר לאחר ביטול ומצד איסור השבועה אסור אפי' לאחר הביטול מצד דהוא דבר שיש לו מתירין והנה זה כבר מבואר בתשו' צ"צ סי' ס"ט בביצת טריפה שנולדה ביו"ט שנתערבה ודן השואל דלא הוי דבר שיש לו מתירין דכיון גם לאחר יו"ט לא יהא היתר בלא ביטול מכח טריפות והוא ז"ל חולק עליו. והפמ"ג מסתפק בזה במי שאמר קונם עלי אכילת בשר נבילה זו ונתערבה דאיסור נדר הוי עכ"פ דבר שיל"מ ול"ב אף די"ל דאיסור נדר לא חל כלל מ"מ עכ"פ ב' איסורין יש דהא דאין אח"ע היינו ללקות שתים א"כ מיקרי דשיל"מ. והפ"ת סי' ק"ב מביא ע"ז תשוב' רע"א דפלפל בזה דשפיר בטל אפי' מחמת נדר משום דהא דנדרים הוי דשל"מ משום דמצוה לאיתשולי' עלה. וא"כ פשיטא בנידן דידן דליכא מצוה דלש"ל המקיימו כאלו הקריב קרבן דהא צריך לקיימו מחמת איסור נבילה. וא"כ לא הוי כלל דבר שיל"מ או נימא דמ"מ דכיון דהשתא דפקע איסור נבילה ע"י ביטול יש מצוה לאתשולי הוי דשיל"מ או כיון דלא מיקרי דשל"מ רק ע"י ביטול ממילא נתבטל בכולו ומותר כו' ע"ש. ועוד יותר כיון דאין איסור נדר רק אחר שנתבטל לא הוי דשל"מ כיון דהאיסור לא נולד רק בתערובות כמ"ש הרמ"א גבי גיגית יע"ש שכ' בזה עוד באריכות וממילא לפי כל הנ"ל בוודאי אין ראוי' לומר כלל שיהא איסור שבועה חל על נבילה מחמת הביטול ונדחה קו' מעלתו:

ומש"כ מעלתו בזה דאיסור נבילה בטיל ואיסור שבועה לא בטיל אין זה חשיב מוסיף כיון דלאחר שנתבטל ל"ח נבילה כיון שכבר בטיל והנה כל דבריו מבוארים באה"ט בכתב סופר חא"ח סי' קי"ג שהביא מעלתו בעצמו על מה שתמה שם השואל על השאג"א שכ' דיוה"כ חשיב איסור מוסיף על נבילה משום שלכדה"נ ותמה שם אמאי לא קאמר דאסור אף לאחר ביטול מצד יוה"כ ומצד נבילה הוא בטיל בתערובות. ונלע"ד דאפ"ל דהנה הר"ן ז"ל בפ' הכמה"מ כ' טעם אהא דדבר שיש לו מתירין לא בטיל במב"מ אבל לא שלב"מ משום דחזי' לר"י דס"ל מב"מ לא בטיל ויליף לה מדכתי' ולקח מדם הפר ומדם השעיר שאעפ"י שהדם הפר מרובה וידם השעיר קרי לי' דם השעיר אלמא ל"ב משים מב"מ הוא ולפי שכל דבר שהוא דומה לחבירו אינו מחלישו אדרבה מחזקו ורבנן לא ילפי מזה לאו"ה דבשלמא דם פר ושעיר שניהם כשרים לזריקה משא"כ באו"ה אעפ"י שהם מין א' מ"מ חלוקים הם שזה אסור וזה מותר ע"כ הו"ל כאינו מינו משו"ה אמרינן ביש לו מתירין הוי דומי' דדם הפר ודם השעיר דהא אין כאן חילוק בין איסור להיתר שהרי גם האיסור סופו להיות מותר תה במב"מ כהאי דדה"פ ודה"ש משא"כ במבשא"מ כיון דיש ביניהם חילוק גדול במה שזהו מין אחר ע"כ הם בטלים זב"ז והטור בסי' ק"ב ס"ק ה' מביאו וכ' עליו אעפ"י שאין זה לשונו זה כוונתו והוא נכון מאד יע"ש ולפי"ז אפשר ליישב קושי' מעלתו דאמאי קאמר הש"ס בשבועות דף כ"ג דהשבועה אינו חל על נבילה רק בכולל דברים המותרים עדה"א דבלא"ה חל כיון דלנבילה מהני ביטול ומצד שבועה ל"מ ביטול מצד דשיל"מ. דהא לפי דברי ר"ן הנ"ל הטעם דדשיל"מ ל"ב הוא מצד שהאיסור אינו חלוק מן ההיתר כיון שגם האיסור סופו להיות מותר ולזה הו"ל מב"מ כנ"ל. ומעתה שהוא אסור מצד נבילה שאין סופו להיות מותר שפיר הו"ל מבשא"מ ובטיל. ומעתה לפי"ז גבי נבילה ביוהכ"פ דגם המבטל הוא אסור בוודאי חשיב מב"מ לפי דברי הר"ן הנ"ל וממילא גם מצד נבילה הסברא נותנת שלא להיות בטיל. ובלא זה ג"כ מוכח ממשמעות הש"ס מנחות דף כ"ג דאר"ח נבילה בטילה בשחוטה משום שאי אפשר לשחוטה שתעשה נבילה והיינו כסברת הר"ן הנ"ל דנבילה בשחוטה הוי מבשא"מ משום דנבילה הוא אסור והשחיטה הוא מותר ואלו הי' יכול להיות ששחוטה ההא נבילה הוה מב"מ ומעתה בנבילה ביה"כ שגם השחוטה היא אסורה אזי נחשב עם הנבילה מב"מ ולא בטיל הנבילה בשחוטה וזהו אפשר ג"כ הטעם דאיסורין אין מבטלין זא"ז משום דהוי מב"מ כיון דשניהם אסורים וכ"פ הרמב"ם דאיסורין אין מבטלין זא"ז ואפי' לפי השו"ע ביו"ד סי' צ"ח דאיסורין מבטלין זא"ז כבר כ' החוו"ד דדוקא היכא דאין טעמם שוה דכל א' מבטל טעם חבירו אבל יבש ביבש או היכא שטעמם שוה בוודאי שאין איסורין מבטלים זא"ז יע"ש:

ונלפע"ד דאפ"ל דזה תלי' דהיכא דאיסור חל על איסור אזי בוודאי אמרינן דאין מבטלין זא"ז דבשלמא היכא דאין אחע"א א"כ צ"ל דאיסור א' נדחה מחמת חבירו האסור אזי שפיר אמרינן דאיסורן מבטלין זא"ז משא"כ היכא דאין איסור חע"א דאין איסור א' נדחה מפני חבירו וממילא נחשבים כאיסור א' בוודאי אמרינן דאיסורין אין מזא"ז. ולזה שפיר כ' השאג"א דנבילה ביוה"כ דאיסור יוה"כ חל על איסור נבילה משום דיוה"כ הוי איסור מוסיף משום דאסור אפי' שלכד"ה וממילא דנבילה אינה בטילה בשחוטה ביוה"כ משום דאין איסורים מזא"ז. ונ"מ לדינא לענין חולה ר"ל שצריך לאכול ביוה"כ שאסור ליתן לו נבילות וטריפות במקום שאפשר ליתן לו בשר כשר ואזי אסור ליתן לו מתערובות הזה שנתערב בו נבילה אעפ"י שיש בתערובות כדי לבטל הנבילות משום שאינו בטיל כנ"ל. ובאופן היותר פשוט נוכל לומר דיותר טוב לומר דיוה"כ הוי איסור מוסיף משום שלכדה"נ דנ"מ היכא דהוי חולה ביוה"כ ר"ל באופן שמותר לו לאכול ביוה"כ ונבילה אסור לו לאכול ולעת ערב נעשה בריא בשעה שאין פנאי שיתערב הנבילה וא"כ אז תו לא הוי איסור מוסיף וא"ש:

וגם על קושי' מעל' דלהוי אי' שבועה אי' מוסיף על איסור נבילה מצד ביטול ג"כ נלפע"ד דכמו בנ"ד דכל שבועתו לא הוי רק למיגדר מילתא שלא יבוא לחשש איסור נבילות ומסתמא כל הנשבע שלא לאכול נבילות הוי כעין זה למגדר מילתא שלא יבוא לחשש איסור נבילות וא"כ היכא דנתבטל הנבילה באופן דאין חשש על איסור נבילות כיון שכבר נתבטל א"כ ע"ז בודאי תו לא חיילי השבועה כלל דהא ע"ז לא נשבע כלל ומקודם שנתערב לא חיילא השבועה כיון דאיכא איסור נבילות אם לא ע"י כולל ומיושב קושי' וא"ש. ובנידון דידן שפיר חיילא עד עתה ושפיר צריך התרה כנ"ל:

דברי אוה"נ ה"ק יואל צבי ראטה.

תוכן העניינים

שות בית היוצר

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה