אור ברסלב
שות בית היוצר יו"ד › סימן כב

שות בית היוצר· רבי יואל צבי ראטה

יו"ד · סימן כב

סימן כא

שפעת חיים וברכה לכבוד אהובי ידידי הרבני המופלא ומופלג בתורה וביראה הרוממת חו"ש המושלם במעלות ובמדות כש"ת מו"ה משה כהן ראפאפארט ני'

כתבך היקר הגיעני ושמחתי בשלום תורתך וכו' והגם שאנכי טרוד גדול ועכ"ז לעשות רצונך חפצתי יען שיקר בעיני מי שיגע את עצמו על דברי תורה וע"כ פניתי לעיין בדבריך ולהשיבך כיד ד' הטובה עלי ויעזרינו עדכ"ש הגדול. והנה מה שכתבת אודות הגלוסקאות שקורין זעממיל של נחתום א"י שיש חשש שלש קיפפעל בחמאה וחלב ואח"כ לש באותו מקום הגלוסקא זעממיל עבור שאיש יהודי ממקומכם ראה שנשאר עוד בצק מהקיפפעל דבוק בעריבה ויש לדון בזה משום איסור חלב עכו"ם ומשום שאוכלים הזעממיל בבשר ובודאי צריך ס' לבטל חלב עכו"ם כמבואר בש"ך י"ד סי' קט"ו ס"ק ז' לענין גבינות והבאת דברי הפמ"ג לי"ד סי' צ"ז בשפ"ד ס"ק א' שכ' דלאו"ה חלב עכו"ם בטל ברוב ול"צ ס' רק לדידן בעי ס' והקשית עליו דלפמ"ש הדגמ"ר בסי' קט"ו דחלב שחלבו עכו"ם ואין ישראל רואהו שנפל לתבשיל כ' האו"ה בעצמו בסי' מ"ז ס"ז שאוסר עד ס' עכ"ל ולפי"ז גם לאו"ה חלב עכו"ם בס' והנחת את דברי הפמ"ג בצ"ע. ומזה אתה רוצה להוכיח דלאו"ה חלב חמור מגבינה דגבינה הרי בטילה ברוב כמ"ש הש"ך שם לשיטת האו"ה ובזה אתה רוצה לסתור ג"כ מש"כ בחכ"א כלל ס"ז דין ה' דכה"ג יש להתיר חלב ברוב ולסמוך על האו"ה דמתיר אפי' בגבינות וא"כ עכ"פ בחלב דקיל מני' יש להתיר עכת"ד. והנה אני תמה עליך אהו' ידידי איך קל בעיניך לדחות בשתי ידים דברי גדולי בעלי הוראות אשר כעת רוב ישראל נשען עליהם הלא בש"ך ג"כ מבואר כדבריהם בס"ק ט"ו שכ' וז"ל ואע"ג דס"ל לאו"ה אפי' גבינות של עכו"ם שנפלה בתבשיל בטל ברוב עיי"ש וא"כ משמע מדבריו אלו דמדסבר האו"ה בגבינות של עכו"ם שבטל ברוב כ"ש דסבר דבחלב בודאי בטל ברוב וא"כ מפני מה הנחת יותר בצ"ע א"ד הפמ"ג מדברי הש"ך ומפני מה הסתרת את דברי החכמ"א מדברי הש"ך ובאמת אם הי' לך האו"ה בעצמו אזי הי' מבורר לך שהוא כ' ג"כ בפי' שם בדין גבינה ש"ע שבטל בתבשיל ברוב אעפ"י שיש בו חשש מחמת שיעמיד בקיבת נבילה עכ"ז בטל ברוב. ואמנם עוד יש חשש משום חלב טמא וע"ז כ' ח"ל ואי משום חלב טמא היינו ג"כ דוקא לאסור הגבינות עצמה שייך טעם זה דאם נתערבה בה הוי האיסור עדיין בעין תוך הגומות ואסור אפי' אם יהי' בגבינה אלף נגדו אבל לגבי המאכל וכו' לתוך התבשיל דבטיל בששים שכבר נתערב ונמס עכ"ל ור"ל דגבינה ש"ע בטל ברוב אע"ג דיש בו חשש תערובות חלב טמא עכ"ז אינו צריך אלא רוב בתבשיל נגד הגבינה כיון דחלב טמא כבר בטל בתוך הגבינה כשנפל לתבשיל ונתערב ונמס ואם זה היא בגבינה שיש בו ב' חששות מפני קיבת נבילה ומפני תערובת חלב טמא ומכש"כ שיש להקל בחלב ש"ע שיתבטל כשנפל בתבשיל ברוב דהא אין בו אלא חשש א' של תערובות חלב טמא והא דמביא הדגמ"ר בשם האו"ה הוא ג"כ אמת ויציב רק שהוא ענין אחר דהנה בכלל מ"ה מ"ז כ' האו"ה וז"ל ואע"ג דבודאי חלב טמא הוי איסור דאו' מ"מ מאחר דרוב חלב המצו' בינינו הוי חלב טהור ואף אם הי' בה חלב טמא אין בה רק ע"י תערובות דמסתמא חלב טמא ניכרת בפני עצמה מדלא נקט בגמ' (שיש חשש על חלב טמא עצמה) אלא שחששו חכמים לתערובות חלב טמא ולזה הוי סתם חלב רק דרבנן ודנין בספיקא לקולא עכ"ל הטהור: ומעתה נראה מדברי אלו דלא חששו חכמים על חלב ש"ע שיהי' כולו חלב טמא משום שמראה חלב טמא ניכר ולזה לא חששו רק משום תערובות דשמא נתערב בו חלב טמא באופן שאינו ניכר במראה מחמת שנתבטל במראה החלב טהור ולזה לא הוי סתם חלב ש"ע רק מדרבנן ואין צריך ס' רק שבטל ברוב. אמנם כ"ז הוא שפיר כשאנו רואין החלב ש"ע ואין ניכר בהם מראה חלב טמא אבל בחלב שחלבו גוי ואין הישראל רואה את החלב טמא ונפל לתבשיל שלא ראה ישראל שאין בו מראה חלב טמא ואזי ממילא יש בו חשש שכולו הוא חלב טמא אזי בודאי צריך ס' משום שהוא ס' דאו' וזהו שכ' הדגמ"ר דחלב עכו"ם ואין הישראל רואהו שנפל לתבשיל דהיינו שאין הישראל רואה את מראה החלב וע"ז כ' האו"ה בעצמו בסי' מ"ז ס"ז שאסור עד ס' וזהו מבואר בפי' שם בהאו"ה וז"ל אבל ודאי חלב שחלבו גוי ואין הישראל רואהו שיש חשש דאו' בכל החלב אם נפל למאכל בזה אין צריך לומר שצריך ס' נגד כולו עכ"ל הטהור וזהו מבואר בפי' מדבריו שמה שמדייק וכ' דהיכא דאין הישראל רואהו שיש חשש דאו' בכל החלב שלעיל בסי' מ"ה כ' שלא חששו חכמים לכל החלב דשמא הוא חלב טמא רק חששו לתערובות חלב טמא והיינו משום שחלב טמא ניכרת בפני עצמה כנ"ל משא"כ כאן דאיירי שאין הישראל ראה את החלב קודם שנפל בתבשיל ולזה שפיר כ' שיש חשש דאו' בכל החלב ושפיר צריך ס' ולא בא הדגמ"ר לחלוק על הש"ך ז"ל רק להוסיף על דבריו דהש"ך איירי בסתם חלב שרואה הישראל שאין בו מראה חלב טמא אבל כשאין רואהו קודם שנפל לתבשיל גם הש"ך מודה שצריך ס' כמבואר באי"ה כנ"ל וכולם על מקומם יבוא בשלום ואין דברי הפמ"ג צ"ע ואין דברי חכמ"א נסתר וא"ש:

אמנם לפי"ז גבי נ"ד לענין הגלוסקאות זעעמיל שיש חשש שמא עירב בהם הנחתום מהחלב והחמאה הנשאר לאחר אפיות הקיפפעל זה החלב שנעשה ממנו הקיפפעל לא ראה הישראל וא"כ הוי בו חשש שהוא כולו חלב טמא והוי ס' דאו' והוי ראוי' להחמיר ולא מהני מה שאתה מאריך להקל בזה מצד ס' דרבנן כיון דהוא ס' דאו' כנ"ל אך עכ"ז כנים דבריך בזה שאין לנו להחמיר בזה כיון שאין חלב טמא מצוי' בינינו ואין אסור לנו החלב עתה רק משום שנאסר כבר במנין ואז לא נאסור אלא חלב בעין אבל כשנפל בתבשיל בטל ברוב לאו"ה ולזה גם עתה אין לאסור בתבשיל יותר מרוב לפי דברי האו"ה והא דאוסר האו"ה גבי נפל בתבשיל ולא רואהו ישראל עד ס' זהו דוקא במקום שמצוי' חלב טמא דאז הוא ס' דאו' כנ"ל כמבואר בחת"ס סי' ק"ז שכתב ג"כ על האו"ה שרצה ליתן טעם על המקומות שמצוי' חלב טמא עיי"ש אבל לדידן שאין מצוי' חלב טמא אין חילוק בין חלב שראה הישראל או שלא ראה הישראל דהא אפי' לא ראה הישראל את החלב מ"מ שפיר ידע דאין בו מראה חלב טמא כיון דאין חלב טמא מצוי' בינינו ובודאי אין בו חלב טמא ואינו אסור אלא מפני מה שנאסר כבר במנין ולזה בודאי לדברי האו"ה בטל ברוב וממילא לדידן שפיר יש לנו לסמוך עליו ולהקל איך דהוא ספק אם יש כאן ס' כדברי הפמ"ג והחכמ"א הנ"ל והפר"ח שמיקל עוד יותר כמבואר הכל בחת"ס ועוד יש להקל מחמת שהוא פנים חדשות ועיי"ש וזה פשוט וברור:

ומה שיש לעיין בזה לענין לאכלו עם בשר מחמת החשש שמא יש בו חלב ואין ס' נגדו כמו שחשש בתשו' מים רבים לענין נחתום שמוכר עוגות הנילושות בד"א דאסור ליקח הימנו גלוסקאות דא"א שלא נתערב בפת ושמא נתערב כ"כ עד שיש נ"ט ע"כ ומובא ביד אפרים ופ"ת לסי' ק"ב ונלענ"ד לחלק בזה לנ"ד דהא לכאו' יש להבין עליו דהאיך הפליגו לאסור דהא איכא כאן ס"ס טובא הא' שמא לא נתערב מהד"א בהגלוסקאות ואע"ג שכתב שא"א שלא יתערב עכ"ז מידי ספיקא לא נפקא והב' את"ל שנתערב שמא לא נתערב כ"כ דילמא איכא ס' נגדו אמנם ז"א דבודאי אפי' בס"ס אם יוכל להיות שיתברר לו שהוא אוכל איסור אזי לא מקלינן בס"ס לא מבעי' לשיטות דסברי דס"ס שאפשר לברר לא מקלינן אלא אפי' להסוברים דמקלינן בס"ס דאיכא לברורי מ"מ כ"ז דוקא היכא דלא אפשר להתברר מעצמו רק שאפשר ע"י בדיקה אבל כאן שיוכל להיות שיתברר מעצמו כשיאכל ממנו וירגיש טעם האיסור אזי בודאי לא נוכל להתירו מכח ס"ס לאכלו כיון דיש לחוש דלמא כשיאכל ירגיש בו טעם איסור ויבא לידי מכשול ועיין בפ"ת ביו"ד בסי' ק"ט שמביא בשם הגאון ר' עקיבא איגר שחושש לזה שירגיש טעם איסור משא"כ בנ"ד דיכול לאכול מן הגלוסקאות בהתירא בלא בשר ואינו מרגיש בו טעם חלב וא"כ תו לא יתברר בו לעולם אם יש ס' נגד החלב המעורב בו אם לא ואזי ממילא בודאי שפיר הוא מותר מכח ס"ס הנ"ל וזהו נלענ"ד ברור לחלק בד' שיטות:

ועוד נלענ"ד לחלק באופן היותר טוב ופשוט לפי מה שכתב הש"ך ביו"ד סי' צ"ח ס"ק ה' אהא דקאמר הרמ"א דאין נוהגין עכשיו לסמוך אעכו"ם וכו' מדלא קאמר ואין נוהגין עכשיו לסמוך אטעימא משמע דוקא אעכו"ם הוא דלא סמכינן משים דעכו"ם הוא אבל אטעימת ישראל סמכי' במין בשא"מ דהתירא וכו' יעיי"ש שמסיק כן להלכה ולזה בהענין של תשו' מים רבים שפיר החמיר כאן דליכא למטעמי' לישראל ואעכו"ם לא סמכי' משא"כ בנ"ד דבלא בשר בהמה בודאי מותר לאכול הגלוסקאות וממילא טעמו אותו ישראל ואינו מרגיש בו טעם חלב כלל וא"כ בודאי יש לסמוך ע"ז לאוכלו אח"כ עם בשר דשפיר סמכי' על טעימת ישראל לפ"ד הש"ך הנ"ל והגם שבתב"ש מדקדק על זה ודעתו שאין להקל ועכ"ז הלא הפרמ"ג חולק עליו ומיקל לסמוך על הישראל שאם טועם ע"י טעימת מאכל בודאי מהימן וא"כ בודאי יש לסמוך בנ"ד ע"ז דהא כל ישראל אוכלים הגלוסקאות ואין אחד מהם מרגיש בהם שום טעם חלב ובפרט שהוא ס"ס כנ"ל ולא דמי כלל לנידן של תשו' מים רבים דהתם א"א לטעמו כנ"ל ועוד יותר דלפי דבריו שהוא כותב דא"א שלא יתערב דמשמע לי' שאין ספק כלל שבודאי נתערב וא"כ ליכא תו ס"ס ובנ"ד בודאי איכא ס"ס טובא דברוב פעמים בודאי אינו מתערב ואת"ל שמתערב שמא יש בו ס' כנ"ל ועוד יותר דאיכא כאן טעימת אכילת ישראל אשר ברור לפענ"ד שאין שום מיחש כלל הגם שיש לעיין עדיין להיפך שיש להחמיר בנ"ד יותר מהנידן של תשו' מים רבים משום דבנ"ד איכא דבר שיל"מ והפמ"ג ביו"ד סי' ק"ב מביא בשם הפ"ח שכתב דראוי' לחוש לדברי הרי"ף בג"ה שכתב דפת שאפאה עם צלי אסור לאכלו בכותח משום דהוי דשיל"מ וע"ש אמנם לפי דברי הפ"י בביצה דף ל"ה שכתב הטעם דמחמירין בדשיל"מ במב"מ יותר מבמבשא"מ הוא משום דבמבשא"מ בטעמא תלי' מילתא משו"ה כיון דביותר מס' ליכא טעם א"כ הוי כאלו הוסר האיסור ונסתלק מן ההיתר וכמאן דליתא דמי משא"כ במב"מ יעיי"ש שמאריך ולפי"ז שפיר נוכל לומר דעד כאן לא מחמיר הרי"ף דבר שיל"מ אפי' בשא"מ זהו דוקא גבי פת שאפאה עם הצלי דשפיר ניכר ריח הצלי בפת ונראה שלא הוסר האיסור כיון דמרגישין בו עוד את הריח רק דלדידן ריחא לאו מילתא הוא ואינו אלא משהו גבי דשיל"מ מחמיר אבל היכא דתלי' בטעמא ובטל בס' דהוי כאלו הוסר האיסור ונסתלק לגמרי בזה גם הרי"ף מודה דאין להחמיר בדשיל"מ וזהו הטעם דלא מחמרינן במים שנפל בהם חלב ובטל בס' וכדומה וא"ש. דברי אוה"נ:

הק' יואל צבי ראטה החופק"ק הנ"ל

תוכן העניינים

שות בית היוצר

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה