אור ברסלב
שות בית היוצר יו"ד › סימן טז

שות בית היוצר· רבי יואל צבי ראטה

יו"ד · סימן טז

סימן טו

שנית להנ"ל:

כתבך היקר הגיעני וכו' והנה מה שעמדת בדברי מה שכתבתי שלא ידעינן בוודאי שמיעוט עושין כן אין להחמיר משום גזירה ליקח מעכו"ם בשוק וכתבתי דהרי השתא קיימינן בוודאי שמיעוט עושין כן כדברי הרמ"א בסי' קמ"ד. והנה איך עלה על דעתך דאיירינן כאן שבוודאי המיעוט עושין כן דהרי הצמח צדק כתב כן בפירוש בדרך אפשר וז"ל ואעפ"י שהמיעוט עושין כן שאפשר שמושחין בחו"ח מ"מ בתר רובא אזלינן ע"ש ואח"כ כתב דכיון דלא שמענו משום אדם שעושין כן לא מחזקינין איסורא עכ"ל וא"כ משמע דגם מעיקרא לא קאמר רק משום ספיקא ואח"כ קאמר דאפי' ספיקא לא הוי כיון דלא מחזיקינן איסורא וע"ז עמדתי עליו דמשום רובא לא נוכל להתיר ספיקא דאיסורא כיון דהוי קבוע כמבואר בחו"ד בסי' ק"י דאפי' ספק טריפה בקבוע אסור ולא הוי ס"ס ע"ש, והיינו כמבואר בסי' ק"י דהיכא דהוי ספק איסור דאורייתא לא נוכל לצרפו בהדי ספק תערובת לס"ס וע"ז שפיר אמרתי דלענין הגזירה בוודאי נוכל להקל בכה"ג כמבואר בבית שמואל באה"ע סי' ב' ס"ק י"ד דבאיסור דרבנן מקלינין בס"ס אפי' בספק א' בגוף וספק אחד בתערובות וכן הוא מבואר בנה"כ והבאר יעקב מביאם היכא דלא הוי בוודאי איסור וזאת אני מדייק במכתבי דלקנות מהם בבתיהם ראוי' להחמיר אפי' בספיקא משום דהוי ספיקא דאורייתא אמנם עכ"ז אין ראוי' להחמיר לפי מה דמסיק הצמח צדק דלא מחזקינן איסורא וא"כ ליכא אפי' ספק איסור וזה ברור. ואח"ז אמרתי להתיר כדברי הצ"צ אם נימא דהוי ספיקא כיון דהוי ס"ס בלא תערובת רק דכל הב' ספיקות הוי הספק אם יש כאן איסור הא' דלמא אין עושין כן אפי' מיעוט והב' דלמא יש בו ששים כאשר גם אנכי מצאתי כן אח"כ בצמח צדק בק"א אחר ששלחתי לך אגרתי ואח"ז צדדתי להתיר בלא האי ספיקא דס' רק משום דבכה"ג היאך דהספק אם מיעוט עושין כן לא מיקרי קבוע כלל משום דקבוע חידוש הוא ואין לך בו אלא חידושו דדוקא כשבוודאי איכא קבוע אבל לא כשאין כאן אלא ספיקא אם יש כאן קבוע אבל זה לא עלתה על דעתי כלל אז להתיר לפי דברי הרשב"א וסיעתו משום שהאיסור הוא בתערובת דהא גם בכבשים הוא כן דהאיסור הוא בתערובת ואעפי"כ אסרו הרמ"א בסי' קי"ד רק דהרמ"א איירי בוודאי קבוע שבוודאי המיעוט עושין כן וכאן איירינן בספיקא ואח"ז מצאתי שהפמ"ג כתב זאת בהחקירה בסי' ק"י ע"ש והפליתי בסי' ק"י כתב לענין הקו' דיאסרו כל השדות בזריעה מפני תערובת נחל איתן דה"ל קבוע ותי' דכיון דלא אתברר דיש כאן שדה האסור בזריעה פשיטא דלא קרוי' קבוע עיי"ש:

אמנם לפי מה דמסיק שם הפלתי בסי' ק"י ס"ק י"ב דלא אמרינן קבוע כשאין איסור ניכר בוודאי בלא זה ג"כ דברי הצ"צ עולים כהוגן בלי שום פקפוק בפשיטות דהא כתב שם הפלתי דהא דהרמ"א אוסר בסי' קי"ד ליקח מביתו של עכו"ם דה"ל קבוע דאע"ג דאין האיסור ניכר י"ל דע"כ ישראל ראה שעכו"ם נתן בו יין דאל"כ מנ"ל שנתן בו וודאי יין הא אינו רואה וצ"ל שראה הישראל המעשה ואמר והלך לו וא"כ אף דלדידן לא מינכר האיסור מ"מ כיון דיש ישראל היודע רק שאינו לפנינו מ"מ לענין הקבוע מינכר האי' קרי' לי' דעכ"פ ישראל יודע ע"ש וא"כ בנידון דידן בהפאווידל דבוודאי לא ראה ישראל שעשה כן אעפ"י שלפי האומדנא דמוכח עושין כן המיעוט מ"מ לא הוי קבוע כיון דלא מינכר האיסור ודברי הצ"צ עולים כהוגן ודבריו ברורים וא"ש. ומה שכתבתי לחלק בין תולע הגדל בתלוש ובין הגדל במחובר זהו סברא פשוטה וישרה בעה"י לפי מה שהעלתי במכתבי הקדם דלכך התולע הגדל בפרי אין טעמו פגום משום דהוא נתהו' מהפרי ולכך טעם הפרי בו ולזה טעמו אוסר כיון שיש בו טעם לשבח מחמת הפרי משא"כ תולע הגדל במחובר לפי מה שהעלתי דלא נתהו' מחמת הפירי רק מחמת עיקר האילן והאילן אין בו טעם כלל ולזה גם טעם התולע הנתהוה מן האילן ג"כ אין בו טעם ולזה אע"ג דאפשר דאין טעמו פגום כמו התולעים הנתהוים מן העיפוש מ"מ גם טעם לשבח אין בו כמו טעם עיקר האילן ואפשר דטעם עיקר האילן הוא פגום ולזה בוודאי הסברא נותנת שאין טעם התולע הגדל במחובר שבא מחמת עיקר האילן שלא יאסור תערובתו ומה שחלקתי אחר זה לפי דברי הרשב"א דתולע הגדל במחובר הוא קטן והתולע בתלוש הוא גדול זהו בוודאי ברור ונכון ליישב בזה דברי הרמ"א ז"ל. ועוד יותר לפי מה שהעלתי דבהתולע הגדל בתלוש שנתהוה מהפירי ולזה מסתמא הפרי נרקב ונתעכל ולזה אין בו ס' נגד התולע משא"כ לגבי התולע הגדל במחובר דהפירי עדיין בשלימות ולזה שפיר איכא ס' נגד התולע הקטן שבתוכו וא"ש:

תוכן העניינים

שות בית היוצר

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה