אור ברסלב
שות בית היוצר יו"ד › סימן טו

שות בית היוצר· רבי יואל צבי ראטה

יו"ד · סימן טו

סימן יד

שלמא רבא מן שמיא לכבוד אהובי ידידי התורני והרבני המופלא ומופלג בתורה וביראה חרוץ ושנון בעל פיפיות זית רענן אי"א כש"ת מו"ה משה הכהן ראפאפארט ני' לנצח

הנה בענין מה שאתה כותב בעבור הפאווידל שהוא פשוט ומבואר להדי' בצמח צדק סי' נ"ב להתיר בין הקנוי' מן הנכרים המבשלים בין מישראל יפה כיוונת שהוא היתר פשוט וכן עמא דבר באין פוצה פה ומצפצף הגם כי הכנפי יונה מחולק על הצ"צ הנ"ל והיד שאול בהגהו' מביאו ביו"ד סי' קי"ג ומסיים עליו שדבריו נכונים להמעיין שם יע"ש. אמנם הוא יחיד לגבי גדולי הפוסקים שמביאים דברי הצ"צ ומסכימים לדבריו ה"ה הלחם הפנים והחכמת אדם יע"ש וכנראה דברי הצמח צדק הם ברורים ודברי הכנפי יונה לא האירו מול פני ועכ"ז ראיתי לדקדק בדברי הצ"צ במה שכתב שקצת מפקפקים שהפאווידל שעושים הגוים מושחים הדוד שמבשלים בתוכה בשומן חזיר או חלב וחקרנו מהיהודים הכשרים שיודעים שאין עושין כן אלא מושחין במים חמין וא"כ אעפ"י שמיעוטא מהן מושחין בחזיר או חלב מ"מ בתר רובא אזלינן עכ"ל. זה לא הבנתי דאם ההיתר משום דבתר רובא אזלינן לא הי' לו להתיר כל הפאווידל הנלקח מן הנכרים בבתיהם כיון דהו' קבוע וכל קבוע כמחצה על מחצה דמי' אלא ממה שמביאים למכור בשוק בזה נוכל לומר דכל דפריש מרובא פריש כמו שכתב הרמ"א ביו"ד בסי' קי"ד סעי' י' גבי כבשים שאם ידוע שמקצת עכו"ם בוודאי אין נותנים בו יין ומקצת עכו"ם נותנין בו יין אזלינן בתר רובא דכל דפריש מרובא פריש אבל אסור לקנות מהם בבתיהם דכל קבוע כמעמ"ד יע"ש ובש"ך והתם לא הוי אלא איסור דרבנן וכאן הוי איסור דאורייתא בוודאי ראוי' להחמיר אפי' בספיקא ואפשר דיש לגזור אפי' לאסור ליקח מן המוכרים בשוק משום גזירה דשמא יקח מן הקבוע כמבואר שם בטו"ז יע"ש דהתם בכבשים משום הכי לא גזרינן אטו קבוע משום דאפשר דבסתם יין הקילו אבל לא בשאר איסורי דרבנן ומכש"כ כאן בחשש איסור דאורייתא אם לא שנימא דלענין הגזירה דלא הוי אלא מדרבנן מחמרינן רק כשידעינן בוודאי שמיעט עושין כן אבל כשלא ידעינן בוודאי שמיעט עושין כן אין ראוי' להחמיר מליקח מן העכו"ם שהולך לשוק למכור אבל לילך לבתיהם לקנות מהם בזה הי' ראוי' להחמיר ולאסור בחשש איסור דאורייתא:

אמנם עכ"ז אין ראוי' להחמיר גם זה לעלמא כמו שכתב הצמח צדק אח"ז דכיון דלא שמענו משום אדם שראה שעושין כן אחזוקי איסורא לא מחזקינן. ומה שכתב הצ"צ אח"ז דרובן של גוים מכחישין הדבר הזה ואומרים כי אסור להם לעשות כן מפני שבימי העוני שלהם אסור להם לאכול שומן וחלב יע"ש זה אינו נוהג בסביבותינו שאין העכו"ם שבכאן מדקדקים בזה ועכ"ז אין ראוי' להחמיר בזה כיון שיש כאן ב' ספיקות גמורות הא' שמא אין כאן אפי' מועט העושין כן ואת"ל שיש כאן מועט העושין כן דלמא איכא בדוד ס' נגד השומן החזיר והחלב שמושחין שם וזה הוו ס"ס גמורה אליבא דכ"ע כיון דיש כאן ספק אם יש כאן קבוע כלל ועוד יותר דבקבוע גופא כשנתערב אח"כ מתירין להרשב"א והה"מ והמחבר משום דבקבוע חידוש הוא ואין לך בו אלא חידושו כמבואר בסי' ק"י סעי' ד' בש"ך ס"ק כ"ב וכ"ג יע"ש. וא"כ בוודאי אין ראוי' להחמיר כלל בספק קבוע אפי' בחשש איסור דאו' ואח"כ שאמרתי זאת מצאתי בפירוש בצמח צדק בקונטרס אחרון ח"ל ולענ"ד אם קצתן מושחין הדוד ליכא איסורא דמושחין הדוד בשולי הדוד נגד האש ובוודאי איבא ס' בתוך הדוד נגד המשיחה וכו' לפ"ז משום משיחת הדוד ליכא איסורא בדיעבד ומכש"כ היכא דאיכא ספק אי מושחין אי לאו וודאי שרי יע"ש. תמצית לדינא שאין חשש איסור בפאווידל כמבואר בצ"צ וגם משום בישול גוים בוודאי אין בו כמבואר להדיא ברמ"א ומסתימת דברי הרמ"א משמע דאין מחלק דאפי' בפאווידלא מגידגכיות שקורין קערשין וויינקסעל נמי מתיר והיינו משום דהוא אזיל לשיטתו שכתב בסי' פ"ד סעי' ט' דאין לך פירי שאין בו ששים נגד טעם התולע שבתוכה והנה בזה רבים קמים עליו דאיך יכול להיות דפרי קטן יהי' ס' נגד התולע ומכח זה החמיר המהרש"ל ז"ל וכמו שכתב המרדכי דפרי קטן נעשה הוא נבילה וצריך ס' נגד כולו יע"ש בטו"ז והש"ך ס"ק ל' פירש דברי הרמ"א דאעפ"י שאין בפרי עצמו ס' נגד התולע מ"מ איכא ס' נגד טעם התולע יע"ש שזהו שכתב הרב נגד טעם התולע וכו':

אמנם זהו גופא קשה להבין דמ"ש כאן משאר איסורים דמשערינן תמיד נגד כל האיסור ולא במאי דנפיק מני' משום דלא ידעינן כמה נפיק מני' וא"כ גם כאן יהי' ראוי' שניצטרך ס' נגד התולע גופא. ונלענ"ד להפך בזכות רבינו הרמ"א ז"ל דהנה הטו"ז והש"ך שם מביאין עוד טעם להתיר משום דאין טעם התולע אוסר משום דהוא פגום כמו דאיתא בסי' ק"ד בזבובים ויתושים אמנם הש"ך שם הוכיח שיש לחלק בין תולע לזבוב מהרשב"א והרוקח ז"ל יע"ש וצריך להבין הסברא לחלק ביניהם כאשר עמד בזה הפרי תואר ולענ"ד דהסברא הוא שהזבוב והיתוש טעמם פגום הוא משום שכל אלו הבריות נבראו מעיפוש האויר או מאשפה המעופש ולזה גם טעמם המה מעיפוש ולפיכך טעמם פגום והנה כל זה בזבוב וכדומה משא"כ בתולעים שבפרי הגם שגם המה באו מחמת שהפרי התחיל להתעפש עכ"ז טעם הפרי איכא בהתולע אבל גוף הבשר של התולע כיון שנברא מן העיפוש בוודאי הוא פגום ולזה בוודאי טעם התולע אוסר משום דהוא אינו פגום יען שהיא טעם הפרי כנ"ל אבל גוף התולע אינו אוסר כיון שנברא מן העיפוש שבפרי ולזה שפיר כתב הרמ"א דאינו צריך ס' רק נגד טעם התולע כיון שטעמו הוא משובח מטעם הפרי אבל לא נגד גופו של תולעת כיון שהוא פגום כנ"ל ועוד יותר שגוף התולעת הוא מאוס ונגד טעם התולע בוודאי איכא ס' אפי' בפרי כיון דטעם התולע הוא דבר מועט מאוד דהא חזינן דלאחר י"ב חודש אע"ג דגוף התולע הוא קיים מ"מ הוא חשוב כעפרא ואין בו ליחות כלל שאין בו טעם כלל כמבואר בהראב"ד שמביא הב"י וא"כ ממילא מוכח דגם קודם י"ב חודש ג"כ אין בו טעם ובוודאי איכא ס' נגדו אפי' בפרי קטן ולפי הסברא הנ"ל הבנתי דברי הר"ן והרשב"א ז"ל שכתבו לחלק דבדיקת מים צוננים לא מהני רק לאחר י"ב חודש ולא בתוך י"ב חודש וכתב הר"ן שאין הפירות שמתליעין במחובר צפין כמו אותן שמתליעין בתלוש והרשב"א כתב דשני מינין רחשין מצוין בפירות א' קטן הגדל במחובר וא' גדול הגדל בתלוש ולזה לא מהני הבדיקה בתוך י"ב חודש מפני הרחש הקטן המצוי' במחובר יע"ש שהב"י מביאים ולא פירשו טעמם ולפי הנ"ל שפיר נכון החילוק ביניהם דבשלמא התולע הגדל בתלוש הוא נברא מעיפוש שנתעפש הפירי כנ"ל וזה ידוע שהפירי שנתעפש נרקב ונתעכל בשר הפירי בתוכו ולזה הפירי הוא קלה מאוד וצף למעלה במים משא"כ הרחש הגדל במחובר זה אינו בא מחמת עיפוש הפירי רק שדרכו של האילן להיות מצוי בו רחש ולזה כיון שאין הפירי שבתוכו התולע הזה אינו בשרו נרקב ונתעכל בתוכו וממילא אינה קלה זה הפירי ולזה אינו צף למעלה במים ולזה שפיר לא מהני הבדיקה בתוך י"ב חודש מפני הרחש הקטן המצוי בעודן במחובר כדברי הרשב"א והר"ן ז"ל וא"ש:

ולפ"ז התולע הגדל במחובר יש בו חומרא יתירה מהגדל בתלוש דלא מהני בו בדיקה כנ"ל ועוד יש בו חומרא דכיון שבא כל עיקרו מעיקר האילן כנ"ל כדברי הר"ן דתולעת הגדל בעוד שהפירי מחובר ה"ה בתולעת הגדל על גבי קרקע ואפי' לא הלך שרץ השורץ על הארץ קרינן בי' יע"ש והיינו משום שהוא אינו גדל מהפירי רק מהעיקר האילן עצמו כנ"ל ולזה הוי דינו כהתולע הגדל בעיקר האילן דאפי' אינו מנענע הוא אסור משום שרץ השורץ על הארץ. ולפ"ז שפיר יש ליישב דברי הראשונים ז"ל שפסקו כשמואל דקשה עליהם מהא דקאמר בגמרא באלו טריפות דף ס"ז ע"ב דיקא נמי דקתני תולע שבעיקרי הזיתים שבעיקרי גפנים דמשמע דתולעת הגדל בפירי לא מיתסר דלא כשמואל יע"ש בתוספות ד"ה דיקא וכו'. והר"ן מתרץ דאמר לך שמואל דה"ה לפירא גופא אלא דחדא מני' נקט דבין הכי ובין הכי מחובר לקרקע אמנם לפי דבריו עדיין צריך להבין דאמאי לא נקט רבותא טפי דאפי' תולע הגדל בפירי במחובר ג"כ אסור ולפי הנ"ל ניחא דאתי לאשמעינן בזה דהתולע הגדל בפירי במחובר היא בא מחמת עיקר האילן ולכן דינו כמו התולע הגדל בעיקרי זיתים וגפנים גם הגדל בפירי במחובר כי היכי דנודע דדינם שוה כנ"ל:

ומעתה לפי"ז זכינו עוד יותר ליישב קו' הש"ך על הרמ"א דוודאי שפיר נוכל לחלק בין תולע הגדל בפירי במחובר לתלוש דהגדל בתלוש בוודאי יש בו טעם לשבח משום דנתגדל מהפירי כנ"ל משא"כ בהגדל במחובר דלא נתגדל מהפירי רק מעיקרי אילן כנ"ל בזה בוודאי נוכל לומר דדינו כשאר זבובים ויתושים דטעמם פגום ולזה הרשב"א והרקח ז"ל דאיירי בפירות שהם לאחר י"ב חודש דלא הוי החשש מהתולע הגדל במחובר רק מהתולע הגדל בתלוש ולזה שפיר כתבו דיש בהם טעם משא"כ הרמ"א כאן דאיירי בתוך י"ב חודש בוודאי שפיר נוכל לומר להתיר מחמת שטעם פגום דלאותן התולעים שגדלן בתלוש בלא זה ג"כ יש טעם להתיר מחמת דאיכא ספיקא אי הי' מתרחיש באויר משא"כ בהתולע הגדל במחובר דאסור אפי' כשאינו מתרחיש איצטרך להתירה דטעמו פגום ואפי' אם נימא דגם טעם התולע הגדל במחובר אינו לפגם ג"כ דברי הרמ"א א"ש לפי מה שכתב הרשב"א ז"ל דזה התולע הוא קטן וא"כ בוודאי יש ששים נגדו אפי' בפירי קטן וזהו החילוק מבואר היטב ברקח בסי' תס"א דלגבי תולע הגדל בפירי במחובר כתב שהרי יש בפירי יותר מס' בתולעת ולגבי תולע הגדל בפירי בתלוש כ' ואם נתבשל בו צריך ס' לבטל טעם התולע. כ"ז כתבתי לפום ריהטא כד הייתי מעיין בדבריו כדי ליישב דברי הרמ"א ז"ל ויכול להיות שדברים קרובים לאמת בעה"י וא"כ לפ"ז הי' ראוי' להתיר הפאווידג אפי' מגדגניות רק מי ירים ראש להקל נגד גדולי הפוסקים זי"ע אבל הפאווידל של מושוועטשקען בוודאי אין שום חשש לסמוך על גדולי הפוסקים המתירין וד' יאיר עינינו בתורתו הקדושה:

תוכן העניינים

שות בית היוצר

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה