אור ברסלב
שות בית היוצר דרושים › פתיחה במסכת ברכות

שות בית היוצר· רבי יואל צבי ראטה

דרושים · פתיחה במסכת ברכות

לר"ה בפרשת העקידה

מתני' מאימתי קורין את שמע בערבין וכו' הרמב"ם ז"ל נתן טעם על התחלת הש"ס במס' ברכות כי המזון הוא המחי' את כל בשר ובלי מזון אין מקום לעבודת השם וקודם המזון צריך ברכה ולכן התחיל במס' ברכות שבה ביאר כל ברכת הנהנין ולפי שרצה לבאר כל הברכות גם ברכת המצות ואין לך מצוה הנוהגת בהתמדה פעמים בכל יום אלא ק"ש בלבד לפיכך התחיל מאימתי קורין את שמע ע"כ. והקשה הצל"ח דהי' לו להתחיל בתפלה שהיא ג"פ בכל יום ועיקרה היא הברכות שמונה עשרה ברכות ותי' דכיון דק"ש היא מדאו' ותפלה היא מדרבנן ולכך התחיל במצוה של תורה ולפי"ז קשה לר' יהודא לקמן דף כ"א ע"א דק"ש היא ג"כ מדרבנן למה הקדימה התנא וצ"ל דר"י כר' יוחנן ס"ל דגם בערבית צריך לסמוך גאולה לתפלה וכיון דק"ש קודם התפלה לכך הקדימה יע"ש:

אמנם עדיין יש לדקדק לפי שיטת רשיז"ל דק"ש שעל המטה עיקר ובהא איירי תנא דמתני' ומסיק בה הרשב"א ז"ל דאפ"ה קורין אותה בלא ברכות לפי שאותן הברכות יש לקרותן מבע"י באותו הק"ש שקורין בבהכ"נ לעמוד בתפלה מתוך ד"ת כדאיתא בירושלמי שאפי' בימי חכמי המשנה הי' רגילין לקרות ק"ש דערבית שני פעמים אחת מבע"י ואחת בלילה וא"כ לפי"ז דהתנא דמתני' לא איירי אלא בהק"ש שני' של לילה שהיא בלא תפלה א"כ קדמה כבר התפלה לק"ש א"כ נסתר התי' של הצל"ח הנ"ל דמשו"ה מתחיל בק"ש משום דקדמה לתפלה דהא אדרבה לפי הנ"ל קדמה תפלה לק"ש והדרא קו' הנ"ל לדוכתא דהי' לו להתחיל בתפלה מפני שהיא נוהגת ג' פעמים ביום כנ"ל. ולענ"ד לפי מה דקיימ"ל דתפלת הערבית רשות והיינו כמו שפירשו התוס' לקמן דף כ"ו ע"א בד"ה טעה ובדף כ"ז ע"ב בד"ה הלכה כדברי האומר רשות דהיינו שיוכל לבטלה עבור מצוה אחרת העוברת יע"ש וא"כ ק"ש של ערבית יותר נוהגת תדיר מן התפלה דק"ש לא תבטל בשום פעם אפי' נגד מצוה אחרת העוברת משא"כ תפלה אינו נוהגת תדיר כיון שיוכל להיות שתבטל עבור מצוה אחרת העוברת ולזה שפיר התחיל התנא במצות ק"ש בערבית וא"ש: אך ע"ז עדיין יש לשאול דמפני מאי לא התחיל בתפלת של שחרית דהוי חובה אמנם זה אינו דבתפלת שחרית בלא זה הוא צריך להתחיל בק"ש משום דהוא קודם לתפלה דבשחרית כ"ע מודה דצריך לסמוך גאולה לתפלה וא"ש: ועדיין יש להבין למ"ד ת"ע חובה ובפרט במתני' דאיירי בה ר' גמליאל דסבר תפלת ע"ח ע"כ נלענ"ד לישב באופן אחר דהנה יש לתמוה מאוד על רבינו הקדוש הרמב"ם ז"ל מדוע לא קאמר הטעם על התחלת התנא בק"ש המבואר בשם רבינו ישעי' אחרון ז"ל וז"ל ראשית חכמה יראת ה' על כן הי' סדר רבותינו הקדושים להתחיל סדר המשנה ביחודו של הקב"ה ולקבל עליו עול מ"ש ועול תורה ומצות ערב ובוקר שנאמר בשכבך ובקומך עכ"ל יע"ש וזה טעם נראה לכאורה קרוב לאמת ומתוק לחיך להתחיל בזה הענין סדר המשנה וצריך ישוב לדברי הרמב"ם ז"ל מדוע מיאן בזה הטעם ונלענ"ד דע"כ מוכח דלא מזה הטעם התחיל התנא בק"ש דא"כ יותר הי' ראוי' להתנא לבאר מתחילה דיני כונת ק"ש כמו דתנא בפ"ב דהי' קורא בתורה דאם כיון לבו יצא ואם לאו לא יצא דאיירי ביחוד ד' וקבלת עול מלכותו כמבואר שם בתוס' בד"ה ע"כ צריכה כוונה עד בכל מאודך ששני פסוקים אלו מדברים ביחוד ד' באהבתו וביראתו עכ"ל יע"ש ובהא דאמר ר' יהושע ב"ק למה קדמה פרשת שמע לוהי' א"ש כדי שיקבל עליו עול מ"ש תחלה ואח"כ יקבל עליו עול מצות וכמו כן כל הפרק דהי' קורא איירי בדיני ק"ש עצמה אם צריך להשמיע לאזנו וכדומה וא"כ באלו הדינים היו ראוי' להתנא להתחיל סדר המשנה אם הי' רצונו להתחיל בענין קבלת עול מ"ש וכ"ת באמת קשה ג"כ על התנא מדוע לא התחיל באלו הדינים דאיירי בקבלת עמ"ש ע"ז הי' נלענ"ד לומר לפי דברי הרמב"ם ז"ל שכתב דמשו"ה התחיל בסדר זרעים מפני שהוא כולל מצות מיוחדות בזרע הארץ וזרע הארץ הוא מחי' לכל בעלי חיים וכיון שאי אפשר לאדם לחיות בלא אכילת מזון לא יתכן לו עבודת ד' בלא מזון ובשביל כך הקדים לדבר במצות המיוחדת בזרע הארץ עכ"ל א"כ חזינן דהתנא כוונתו להתחיל בדברים שהם חיי הנפש וכמו שכתב הרמב"ם ז"ל דמשום האי טעמא התחיל ג"כ בברכות כנ"ל דהמזון הוא מחי' את כל בשר וא"כ בודאי ראוי' להתחיל בברכת ק"ש שהם יוצר אור ובורא חשך וגולל אור מפני חושך וחושך מפני אור דהם ברכות על הזמן גופא ועל האור המאיר לנו שהוא בודאי חיי הגוף ונפש אשר בלעדו לא יוכל לקיים שום נפש בעולם ורק מפני שאין נכון לדבר בברכות ק"ש קודם שידבר על ק"ש עצמו לפיכך התחיל בק"ש כמבואר בדברי הרמב"ם ז"ל ולזה כיון שכל כוונתו להתחיל בברכת ק"ש שהמה ברבות על הזמן ולזה התחיל ג"כ בדיני ק"ש בענייני הזמן ק"ש כדי שיוכל מיד לבאר ברכת ק"ש שהמה תלוים בזמן כמבואר במשנה ד' בשחר מברך שתים לפני' וכו' וא"ש:

אמנם מדברי הרמב"ם ז"ל נראה שלא כיוון לזה כמבואר למעיין בדבריו ז"ל ע"כ נלענ"ד ליישב דבריו ז"ל באופן אחר דהנה השמות הששה סדרים ידועים ומבוארים בפ' במה מדליקין ואסמכנהו אקרא והי' אמונת עתיך וגו' ור"ת מששה סדרים אלו זמ"ן נק"ט וכתב הצל"ח וז"ל שיש בזה רמז לחזק האמונה בתורה שבע"פ ושאי אפשר לתורה שבכתב כלל בלי תורה שבע"פ ועיין באברבנאל פ' בא בפ' החודש הזה לכם שביאר שם הוכחה על תורה שבע"פ דאל"כ בטלו כל מועדי וזמני החגים כי לא נתבאר בתורה שבכתב כמה ימים יש בחדש ולא כמה חדשים יש בשנה ואני מוסיף על דבריו שאפי' אם ירצה המתעקש ויאמר כי גם מן הסברא נדע כיון שהחדש הוא ללבנה כי שם חדש מורה על דבר המתחדש והיינו הלבנה ושנה היא נגד החמה ומורה על שם זה תקופת השנה שהוא הקפת החמה בכל שנה ממילא מספר החדשים בשנה הוא י"ב כי י"ב פעמים היא מתחדש בשנת החמה אכתי אני משיב ומה יעשה בי"א יום היתרים וגם איך תחלוק חדש הלבנה בימים שוים ובתשב"כ אין זכר לעיבור השנה ולא לעיבור החדש וע"כ צריכים אנו למה שמקובלים חכמי ישראל בתורה שבע"פ וכשם שאנו חייבים לסמוך עליהם בזה כך אנו חייבים לסמוך עליהם לכל אשר יאמרו לנו פירושי כל התורה שבכתב ככל התורה אשר יורוך וזה רמז זמ"ן נק"ט לומר זמן נקט בידך לאות ולראי' על אמיתת כל תורה שבע"פ עכ"ל הצל"ח בפתיחה יע"ש שהאריך עוד בזה שם ומעתה לפי"ז שעיקר הראי' שלנו על תורה שבע"פ הוא מן הזמן ולזה התחיל בסדר המשנה בעניני הזמן כיון שהי' רוצה לרמז מיד כשהתחיל התורה שבע"פ בסדר המשנה על חיזוק האמונה בתורה שבע"פ שהוא מן הזמן ולזה התחיל בעניני הזמן וכ"ח לפ"ז הי' לו להתחיל בשאר מצות התלוים בזמן כגון חדש ומועד ושבת אשר מהם הי' עיקר הראי' אמנם בחר יותר בק"ש כיון שנוהגת בכל יום ולזה שפיר הוצרך להתחיל בק"ש בעניני הזמן ולא התחיל בעניני קבלת עול מיש כיון שרוצה לרמז על אמונת התורה שבע"פ וכעת שרוצה להתחיל לסדר תורה שבע"פ צריך לזה יותר מקבלת עמ"ש ובזה סמך אקרא וא"ש:

ולזה שפיר הוכיח הרמב"ם ז"ל שטעם שהתחיל בק"ש אינו משום שהוא קבלת עמ"ש רק מפני שהוא מצוה שתלוי' בזמן ונוהגת בכל יום ו"ה מדויק בדבריו ז"ל במה שמסיים לפיכך התחיל מאימתי קורין את שמע דיש לדקדק דמפני מה לא קאמר בקיצר לפיכך התחיל בק"ש אלא שהוא מרמז דלפיכך התחיל מאימתי קורין את שמע דהיינו בעניני הזמן כנ"ל וא"ש. ובזה נלענ"ד ליישב סוגיית הגמ' דקאמר תנא היכא קאי דקתני מאימתי וכו' עד סוף הסוגי' ומתמה הפני יהושיע טובא דקארי לה מאי קארי לה אטו לא ידע קרא דבשכבך ובקומך וביותר יש לתמוה בלשון התרצן דבמאי דקאמר תנא אקרא קאי הוי סגי לי' ולמה הוצרך להאריך ולאסוקי במלתי' והכי קתני זמן דשכיבה אימת עכ"ל והצל"ח הוסיף עוד להקשות על הא דקאמר תנא היכא קאי דקתני מאימתי שהי' יכול לקצר ולהקשות רק תנא היכא קאי ופשיטא שעל מה דתני זמן ק"ש מקשה ועוד יש לדקדק במאי דקאמר ותו וכו' דמשמע דשייך לקו' הראשונה ובאמת הוא קו' בפני עצמה עכ"ל יע"ש שהאריך עוד להקשות בזה ולפי הנ"ל נוכל לומר דקו' המקשן הוי בזה האופן דזה הי' ידע דתנא אקרא דבשכבך קאי רק שהי' קשה לו דלמה התחיל התנא לפרש אמצע דקרא דבשכבך ולמה לא התחיל התנא לפרש רישא דקרא דודברת בם מענין גוף החיוב דק"ש דצריך כוונה ולהשמיע לאזניו ושצרי' להקדים פרשת שמע לוהי' א"ש כדי שיקבל עליו עמ"ש תחלה כדאיתא בפ' הי' קורא כנ"ל וזה ודאי אי אפשר לומר דסליק מפ' הי' קורא דפ' הי' קורא הי' תנא קודם לפרק דמאימתי דהא בחדא מסכתא בודאי יש סדר למשנ' אליבא דכ"ע ולזה פריך תנא היכ' קאי דתני מאימתי דהיינו שהתחיל בעניני זמן ק"ש ולא קתני מקודם מעניני חיוב ק"ש עצמו וזהו אפשר לכוון בדברי רש"י ז"ל שפירש על היכא קאי מהיכא קא סליק דתנא בי' חובת ק"ש שהתחיל לשאול כאן זמן הקריאה עכ"ל דהיינו היכא תני תנא מקודם עניני חיוב ק"ש עצמה כנ"ל שהתחיל לשאול כאן זמן הקריאה ולמה לא התחיל לשאול בעניני דינא קריאה עצמה כלל וכ"ת דזה אינו קושי' דמש"ה הוצרך להתחיל בעניני זמן הקריאה משום שרוצה להתחיל בברכת ק"ש שהוא על הזמן ועל אור המאיר לנו שהוא נצרך לחיי הגוף והנפש כנ"ל באופן הראשון וע"ז בודאי קשה דאם זהו הטעם דהתחיל בזמן הק"ש יותר הי' ראוי' לו להתחיל בק"ש דשחרית כמו דהתחיל בברכות בשחרית תחלה דהא ברכת דשחרית שהוא יוצר אור יותר צריך לחיי הנפש והגוף מדערבית ולזה שפיר שייכי להדדי שני פירכות הגמ' הללו דתנא היכא קאי דקתני מאימתי דהיינו למה התחיל דוקא בדיני זמן קריאה יותר הי' ראוי' להתחיל בדיני חיוב הקריאה בעצמה כנ"ל וכ"ת דהוצרך להתחיל בדיני זמן הקריאה משום שרוצה להתחיל בהברכות שהוא על הזמן והאור כנ"ל ולזה פריך ותו דלתני ברישא כמו בברכות דתני דשחרית ברישא כנ"ל דזהו צריך יותר לחיי גו"נ ושפיר מיושב קו' הפנ"י והצל"ח על המקשן וע"ז תי' התרצן דתנא אקרא קאי דהיינו דהתנא רוצה להראות לנו בתחילת סדר המשנה דהקרא שבתורה שבכתב הוצרך לפירוש תשבע"פ ולזה קאי אקרא לפרשו בתשבע"פ ועיקר הראי' שתשב"כ לא נתפרש אלא ע"י תשבע"פ הוא מהזמן כנ"ל ולזה התחיל בעניני הזמן ק"ש וזהו דקאמר והכי קתני זמן ק"ש דשכיבה אימת דהיינו שרוצה דוקא להתחיל לפרש בזמן ק"ש דשכיבה אימת כיון שמזמן הוי עיקר הראי' לאמונת תשבע"פ כמבואר לעיל מדברי הצליח וכיון שהוא בא לפרש הקרא דזמן ק"ש והקרא מקדים דהשכיבה ולזה קאמר דערבית ברישא ושפיר מיושב קו' הפנ"י והצל"ח גם מהתרצן כמובן וא"ש:

אמנם ע"ז עדיין קשה דאם נימא דהתנא רוצה להתחיל דוקא בעניני זמן כיון שמזמן הוי ראי' לאמונת תשבע"פ יותר הי' ראוי' להתחיל בשאר דיני הזמן בדיני מועדות כיון שמהם עיקר הראי' לאמונת תורה שבע"פ א"כ ע"כ צריך לומר כדברי הרמב"ם ז"ל משום דק"ש נוהגת בכל יום כנ"ל אמנם גם ע"ז קשה דהי' ראוי' לו להתחיל לפרש דיני תפלה הנדרש מקרא דלעבדו בכל לבבכם שהם ג"כ תלוים בזמן ונוהגים שלשה פעמים בכל יום כקו' הצל"ח הנ"ל וע"ז תי' ואי בעית אימא יליף מברייתו של עולם דכתיב ויהי ערב ויהי בקר י"א והיינו משום דהתנא רוצה לפרש עניני ברכות כמבואר בהרמב"ם ז"ל משום דהזמן היא חיי נו"ג וקודם המזון צריך ברכה כנ"ל.

ובפ' כיצד מברכין דף ל"ה ע"א א"ר יהודא אמר שמואל כל הנהנה מן העוה"ז בלא ברכה כאלו נהנה מקדשי שמים שנאמר לד' הארץ ומלואה ר' לוי רמי כתיב לד' הו"מ וכתיב השמים שמים לד' והארץ כל"א לא קשה כאן קודם ברכה כאן לאחר ברכה יע"ש וא"כ מבריאת העולם מוכח לד' הארץ ומלואה ואסור להנות מן העולם הזה בלא ברכה ולזה מיד בתחלת מס' ברכות התחיל בדיני ערבית תחילה כדי להסמיך על בריאת עולם כדי שנדע שאסור להנות מן העוה"ז בלא ברכה ולזה לא יוכל להתחיל רק בזמן ק"ש דערבית משא"כ בתפלת ערבית לא יוכל להתחיל כיון שזמנה אינה מתחלת דוקא בערב רק עוד מבעוד יום ואפשר עוד מפלג המנחה ולמעלה שהוא שעה ורביע קודם הלילה והתנא רוצה דוקא להתחיל בדערבית תחלה משום שהוא דמיון דבריאת העולם שזה צריך לו לענייני ברכות ולזה התחיל בזמן ק"ש דערבית שזמנו דוקא בערב דומי' דבה"ע כנ"ל וא"ש וע"ז בודאי שפיר פריך אי הכי לעניני ברכות לתני נמי דערבית ברישא דהיינו לפ"ז דכל עצמו דתני דערבית ברישא הוא רק כדי להראות דכל הנהנה צריך לברך תחילה דאל"כ הוי כנהנה מקדשי שמים כנ"ל א"כ בברכות גופא בודאי הי' ראוי' להתחיל בדערבית תחילה דבשלמא בתי' ראשון דתי' דרוצה להתחיל בזמן ק"ש משום דבזה תלוי אמונת תשבע"פ כנ"ל זה הוי שפיר די בהתחלת דיני ק"ש משא"כ בברכות ראוי' יותר להתחיל בברכות של שחרית שהוא יוצר אור שהוא צריך יותר לגו"נ כנ"ל משא"כ עכשיו שתירץ שהתחיל בזמן ערבית משום דיליף מברייתו ש"ע כדי שנדע דאסור להנות מהעוה"ז בלא ברכה א"כ גבי ברכות גופא בודאי יותר ראוי' להתחיל בשל ערבית תחילה ושפיר מיושב קו' התו' בד"ה אי הכי וא"ש:

וממילא דברי הרמב"ם ז"ל עולים כהוגן בעהש"י במאי שמתחיל דוקא בק"ש ולא בתפלה כמובן וא"ש ועוד יבואר לקמן ישוב ע"ז בעזה"י:

משעה שכהנים נכנסים לאכל בתרומתן וכ' התוס' יו"ט דהא דנקט בתרומתן ולא נקט בתרומה דתנא לשנא דקרא נקטי דכתיב כי לחמו הוא יע"ש ונוכל לומר דבדיוק נקט התנא לישנא דקרא לפי מה שכתב הצל"ח דאף שאסור לאכול משהגיע זמן ק"ש כמבואר בתוס' ע"ב בד"ה משעה שהעני וכו' אולי הכהנים מותרין לאכל מתרומתן אז אפי' בזמן ק"ש כיון שאכילת תרומה מצוה הוא כעבודת עבודה במקדש עכ"ל יע"ש שהאריך בזה והנה כל זה שפיר דוקא בתרומה דאו' מש"כ בתרומה דרבנן בודאי אסור להם לאכול קודם ק"ש ומש"ה נקט התנא בתרומתן אקרא דהוי תרומה דאו' ולאפוקי תרומה דרבנן וא"ש:

אמנם לפענ"ד נראה בלא זה ג"כ אין הגזירה דאיסור אכילה קודם ק"ש שייך לכהנים גבי תרומה אפי' אם הוא דרבנן משום דכהנים זריזים הם ובודאי לא ישכחו מלקרות ק"ש בזמנה:

ולפענ"ד נראה לומר הא דנקט לישנא בתרומתן דלכאורה יש לדקדק דגבי עני נקט לשון יחיד משעה שעני נכנס לאכול פתו במל' וכאן נקט לשון רבי' משע' שכהני' נכנסי' לאכל בתרומתן וכמו כן לקמן בברייתא נקט לשון רבים משעה שבני אדם נכנסים לאכל פתן בע"ש ומכח זה הי' נלענ"ד לומר לולי דמסתפינא דכמו גבי שבת פכ"ב באלונטאות דיש חילוק לאסור יותר ביחיד מברבים וכדומה בשאר דוכתי משום דרבים מדכרי אהדדי כמו כן נוכל לומר כאן דהא דאסרו לאכול בערב בזמן ק"ש קודם ק"ש זהו דוקא ביחיד הרוצה לאכל יחידי משא"כ כשרבים רוצים לאכל יחד מותרים לאכול קודם ק"ש משום דמדכרי אהדדי ובזה יהי' מיושב קו' הטו"ז על בניו של ר"ג שאכלו קודם ק"ש משום שהי' ברבים ועל רבים לא גזרו כנ"ל וא"ש, ומעתה לפ"ז א"ש שהתוס' לא הקשו רק הא דקאמר משעה שהעני נכנס לאכל פתו דאיירי שהעני אוכל ביחידית דעני גופא מתי יתפלל דהא אסור להתחיל בסעודה עד שיתפלל משא"כ במתני' דנקט לשון רבים בודאי לא קשה דאיך הם מותרים לאכול קודם ק"ש משום דמדכרי אהדדי כנ"ל וכמו כן לקמן מברייתא משעה שב"א נכנסים לאכל פתן בע"ש ג"כ ל"ק משום דאיירי ברבים ושפיר מיושב קו' המרש"א ז"ל וא"ש. וממילא א"כ הא דנקט התנא בתרומתן כי היכא דלשתמע מיני' דהתרומה הוא שלהם בשותפות וכהנים אכלו מהם ביחד ובזה בודאי מדכרו אהדדי וא"ש:

אמנם מסתימת לשון הסוגי' והפוסקים ז"ל אין נראה כלל לחלק בזה בין יחיד לרבים ואדרבה מדחזינן דהחמירו כאן יותר בעונש העובר שחייב מיתה בודאי אין נראה כלל לחלק בזה ולפ"ז הי' נלענ"ד ליישב קו' המרש"א ז"ל דף ט' אהא דמקשה הגמ' ועד השתא לא שמיע להו הא דר"ג וכו' א"ל רבנן כוותי ס"ל וכו' ק"ק כיון דמכח האי קו' מוכח דהכי קאמר להו ר"ג דחכמים כוותי' ס"ל מאי קמספקא להו לתלמודא לעיל חכמים כמאן ס"ל אי כר"א וכו' אי כר"ג לימרו כר"ג דהא בהדי' השיב להו ר"ג כוותי ס"ל ולא אמרו אלא להרחיק מן העבירה עכ"ל והניחו בקו' יע"ש ולפי הנ"ל נוכל לומר דיש עוד תי' על קו' הגמ' דועד השתא לא שמיע להו הא דר"ג דהנה איתא בש"ע או"ח סי' רל"ה סעי' ד' דאנוס כגון שכור וכדומה יוצא ידי חובת ק"ש לאחר שעלה עה"ש קודם הנץ החמה ומביא שם הטו"ז בס"ק ד' בשם הרשב"א דאע"ג דאמר ר"ג לבניו אם לא עלה עה"ש חייבים אתם לקרות דמשמע הא אם לא עלה לא היינו משום דלא הי' שוגגים גמורים אלא פושעים לפי שנמשכו אחר עניני משתה עכ"ל וכתב ע"ז הטו"ז דלא פושעים ממש ח"ו דהא ת"ח הוי אלא הפוכה דשוגג גמור אלא שוגג קרוב מזיד במה שהמשיכו כל הלילה ופתאום בא ע"ה והא דאי' בגמ' דההוא זוגא דרבנן דאשתכיר בהלולא דברי' דריב"ל אתי לקמי' דריב"ל ואמר כדאי הוא ר"ש לסמוך עליו בשעת הדחק וחשבי' להו לאונס ולא אמרינן דלא הוי שוגגים כיון שנמשכו אחר עניני המשתה כבניו דר"ג היינו דהנהו רבנן נשתכרו קודם הזמן ק"ש בהיתר משא"כ באם נשתכר אדם אחר התחלת זמן ק"ש לא מקרי אונס ואין לו שיעור לקרות רק עד שיעלה עה"ש יע"ש ומעתה לפ"ז נלענ"ד עוד לומר דעד כאן לא פליג ר"ג אדרבנן דאמרו עד חצות משום סייג וקאמר הוא עד שיעה"ש זהו דוקא אם לא קעביד שום פשיעות שיסובב מזה להמשיך זמן ק"ש אבל אם קעביד איזה פשיעות דהיינו שאכל או שתה לאחר זמן ק"ש ועי"ז נתאחר בזה מודה ר"ג לרבנן דאין לו שיעור לקרות רק עד חצות אבל לא עד עה"ש דדוקא לבניו אמר דאם לא עלה עה"ש יכולים לקרות משום דלא הוי פושעים ממש כדברי הטו"ז הנ"ל משא"כ היכא דעבדו איזה פשיעות אשר מחמתו נתאחר בודאי אינו יכול לקרות רק עד חצות ולפי מה שכתבנו לעיל נוכל לומר דבני ר"ג ישבו לאכל אחר זמן ק"ש משום שסמכו עצמן כיון שהם רבים ידכרו אהדדי רק שאח"כ שעברו עליהם חצות בלא ק"ש אזי נסתפקו בזה אי הם נחשבים לפושעים במה שישבו לאכל לאח"ז ק"ש ואין יכולים לקרות אחר חצות או כיון שהם רבים עבדו בהיתר וממילא אין נחשבים לפושעים ויכולים לקרות אחר חצות וזה הי' שאלה שלהם מאביהם ר"ג וע"ז השיב להם דאם עלה עה"ש יכולים לקרות א"כ לא ק' קו' הגמ' אמנם לפי מה דמסקינן לעיל דלפי מה דמסקי' בגמ' דהחמירו מאד בעונש העובר ואוכל אח"ז ק"ש קודם ק"ש שחייב מיתה ולא מפליג כלל בין יחיד לרבים בודאי אפי' ברבים אסור לאכל קודם ק"ש משום לא פלוג וא"כ ע"כ צ"ל דבניו של ר"ג התחילו לאכל עוד קודם זמן ק"ש בשעת היתר כדברי הטו"ז ולזה שפיר פריך הגמ' דבמאי נסתפקו עד שהוצרכו לשאול את ר"ג אטו עד השתא לא שמיע להו דר"ג וע"ז משני הגמ' דהשיב להם דרבנן כוותי' ס"ל והנה כ"ז לפי האמת לאחר דמסקינן מההוא סייג כנ"ל משא"כ לעיל בהו"א דלא ידעינן עוד מההוא סייג ומעונשו החמור שפיר נוכל לומר דבניו של ר"ג ישבו לאכל אחר זמן ק"ש כיון דיש חילוק בין יחיד לרבים וזה הי' שאלתם לר"ג כנ"ל והוא השיב להם דכל מה שאמרו חכמים עד חצות הוא כדי להרחיק מן העבירה ולזה ברבים הוא מותר ולא הוי פשיעות כיון דמדכרי אהדדי בלא זה הם מרוחקים מן העבירה ולזה שפיר מסופק הגמ' אם החכמים ג"כ ס"ל כר"ג או לא דהא הוא לא השיב לבניו לפי הס"ד דהשתא דרבנן כוותי' ס"ל ושפיר מיושב קו' המרש"א ז"ל וא"ש:

אמנם הפנ"י ז"ל הקשה קו' זו מפשטא דמתני' גופא מהא דקתני בסיפא בהדי' דר"ג גופא מפרש טעמייהו דחכמים שלא אמרו חכמי' ע"ח אלא כדי להרחיק אדם מן העבירה ופשטא דלישנא דמתני' משמע דעיקר מלתייהו אק"ש קאי יע"ש שהאריך בזה ע"כ נלענ"ד לישבו באופן אחר:

וגם לפי הנ"ל עדיין הדרא קושי' לדוכתי' במאי דקתני לישנא דתרומתן וגם מה שכתבנו לעיל שעל הכהנים לא גזרו משום דהם זריזים ג"כ לא נראה דאפשר דלא אמרו זריזים הם רק במה דשייך במקדש. וגם מה שאמר הצל"ח דעל הכהנים לא גזרו בתרומה משום דהוי מצוה זה ג"כ אינו נראה לפי מה שכתב התר"י דרבנן גזרו בק"ש שלא לקרות אחר חצות אע"ג דהוא חומרא דאתי לידי קולא לבטל מצות עשה דק"ש אפי' בדיעבד היינו משום שיש כח ביד חכמים לעקור דבר מן התורה יע"ש וא"כ בודאי יש בידם כח לגזור על הכהנים שלא לאכל תרומה קודם ק"ש אע"ג דהוא מצוה ובפרט שאינם עוקרים בזה דברי תורה לגמרי כיון שיכולים לאכל תרומה לאחר ק"ש ע"כ הי' נלענ"ד ליישב זה באופן אחר לפי מה שכתב הטו"ז באו"ח ססי' תקפ"ח דכל מה שהתירה התורה בפירוש לא אסרו חז"ל וע"ז אמרו חכז"ל ב"ד מכין ועונשין שלא מן הדין ולא לעבור על

דברי תורה שהרצון שלא לעבור במ"ש בפירוש להתיר ושמפני זה לא אסרו מילה בשבת משום שמא יעבירנו משום דכתיב להדי' ביום אפי' בשבת אלו דבריו שם ושנוי ביו"ד רסי' קי"ב לענין סחורה דכתיב ההיתר להדי' או מכור לנכרי ומשולש בטו"ז לחו"מ סי' ב' יע"ש ובחת"ס ליו"ד ת' ק"ז מאריך להחזיק בדבריו יע"ש ומעתה כאן גבי כהנים שטבלו והעריב שמשן דכתיב בפירוש בתורה ובא השמש וטהר ואחר יאכלו מן הקדשים כידוע דאחר. משמע סמוך א"כ התירה להם התורה בפירוש דמיד שטבלו והערב שמשן דמותרין הם לאכל תרומה א"כ בודאי אין כח ביד חכמים לאסור להם קודם ק"ש מצד גזירה ושפיר קאמר במתני' הסימן להתחלת זמן ק"ש משעה שכהנים נכנסים. לאכול בתרומתן כיון שהם מותרים לאכל תרומה בזמן ק"ש קודם ק"ש. כנ"ל וא"ש:

ואמנם כ"ז דוקא בתרומה דאו' אבל בתרומה דרבנן בודאי שפיר שייך גם עליהם הגזירה ואסורים לאכול קודם ק"ש ולזה שפיר קאמר לישנא בתרומתן דקאי אקרא דהוי תרומה דאו' כנ"ל דהיינו שהותר להם בפירוש בהתורה ולזה אין כח ביד חכמים לאסור להם וא"ש:

ובזה יש ליישב קו' התוס' בד"ה והא קמ"ל דכפרה לא מעכבא וז"ל וא"ת הא תנינא חדא זמנא במס' נגעים העריב שמשו אוכל בתרומה יע"ש ולפי הנ"ל נוכל לומר דמשם הו"א דהא דנקט במתני' דהעריב שמשו אוכל בתרומה זהו דוקא מדינא דאו' אבל חכמים גזרו עליהם שלא יאכלו עד אחר שהביאו כפרתן אטו קדשים ולפיכך תני כאן במתני' לסימן דזמן ק"ש משעה שכהנים נכנסים ל"ב דהיינו משעת צאת הכוכבים וא"כ דתני לסימן לזמן ק"ש בודאי הם אוכלים תרומה בזמן הזה ולא אסור להם אפי' מדרבנן משום דהותרה להם בפירוש בתורה כנ"ל ולזה אשמעינן זאת כאן משום דכאן אצטריך בלא זה ג"כ להשמיענו דלא אסור להם לאכל תרומה אפי' קודם ק"ש כיון דהותרה להם בפירוש בהתורה לאכל מיד לאחר טבילה והע"ש ולזה אין כח ביד חכמים לאסור להם שום איסור על אכילת תרומה כנ"ל וא"ש:

ולפי הנ"ל נוכל ליישב ג' קו' התוס' בע"ב בד"ה דלמא ביאת אורו הוא פירש רש"י ז"ל עד שיזרח אורו של יום השמיני וכו' ותימה לפירושו לפרוך אההוא דהערל דהעריב שמשו אוכל בתרומה וכו' מנלן דביאת שמשו הוא ועוד היכא מצי למימר דמיירי בזריחה דאי בזריחה הוי מצי למכתב בקרא וזרח השמש וטהר כמו ממזרח שמש וכו' ועוד דבסמוך קא מבעי' לי' האי ובא השמש אי ביאת אורו הוא ופשט מברייתא וזכר לדבר וכו' תפשוט ממתני' דהעריב שמשו אוכל בתרומה אלמא דהיינו ביאת שמש עכ"ל והקו' הג' נוכל ליישב בפשיטות לפי הנ"ל דנוכל לומר דרצה לפשוט דאין שום הו"א לפרש האי ובא השמש ביאת אורו אלא ביאת שמשו דאם הי' איזה הו"א לפרש על ביאת אורו וא"כ לא הי' מבואר בפירוש בהתורה ההיתר לאכל בתרומה מיד אחר טבילה והע"ש וא"כ הי' ראוי' לאסור להם לאכל קודם ק"ש וא"כ איך נתן לסימן לזמן ק"ש משעה שכהנים אוכלים בתרומה דהא אינם אוכלים אז אע"כ שהם מותרים לאכל משום שאין כח ביד חכמים לאסור להם כיון שההיתר מפורש בהתורה וזה לא הי' מוכח ממתני' דהעריב שמשו אוכל בתרומה משום שהיינו נוכל לומר דזה הוי מדאו' אבל מדרבנן אסור להם לאכל אטו קדשים עד אחר שהביאו כפרתן ולכה"פ קודם זמן ק"ש בודאי אסור להם לאכול ולזה הביא לפשוט מהברייתא דמוכח מני' דאין כח ביד חכמים לאסור להם והיינו משום שההיתר מבואר בפירוש בהתורה והיינו משום שאין הו"א כלל לפרש האי ובא השמש ביאת אור רק ביאת שמשו וא"ש:

ומעתה נוכל לומר דבודאי גם המקשן הי' יודע זה דבודאי אין הפירוש בהאי ובא השמש רק ביאת שמשו רק עכ"ז פריך שפיר בסוגין אמתני' דמוכח מני' שאין ביד חכמים לאסור להם לאכל תרומה קודש ק"ש משום דכתיב בפירוש בהתורה ההיתר כנ"ל וע"ז פריך דהא זה אינו מפורש ההיתר בהתורה דהאי ובא השמש ביאת שמשו אם לא מצד שהוא מקובל בידינו הפירוש אבל בלא זה נוכל לומר דהוא ביאת אורו אבל על מתני' דהערב שמשו אוכל בתרומה לא הי' יכול לפרוך זה משום דהי' נוכל לומר דבודאי מקובל אצלינו דהוא ביאת שמשו מדלא כ' וזרח השמש או יצא השמש כדברי התוס' הנ"ל אבל כאן פריך שפיר דעכ"ז אין לנו לנקוט דההיתר מבואר בפירוש בהתורה כיון דעדיין נוכל לומר דהוא ביאת אורו וע"ז משני הגמ' דבודאי מבואר ההיתר בפירוש דמוכח מקרא דהוא ביאת שמש מדלא כתיב ויטהר ולזה אין כח ביד חכמים לאסור עליהם שום איסור על אכילת התרומה לאחר טבילה והערב שמש כנ"ל וא"ש ומיושב כל קו' התוס':

ומעתה לפ"ז לכאורה יש להבין לפי מה שכתבו התר"י הנ"ל דהא דקאמרו חכמים עד חצות הוא אפילו בדיעבד אם שהה ע"ח אינו יוצא ידי ק"ש משום דיש כח ביד חכמים לעקור ד"ת הא לפי מה שהם סוברים דהפירוש בשכבך הוא כ"ז ששוכבים א"כ הוא מבואר בפירוש בהתורה שאדם יוצא ידי ק"ש כל הלילה א"כ איך יש כח ביד חכמים לעקור דבר מ"ה בדבר שהוא מפורש בהתורה להיתר לפי דברי הטו"ז הנ"ל אמנם לפי דברי הטו"ז שהביאנו לעיל דהא דלא התיר ר"ג לבניו לקרות ק"ש רק עד שיע"ה ולא עד הנץ החמה היינו משום דלא הוי אונס גמור אבל באונס גמור הוא מתיר עד הנ"ח כנ"ל כמובן נוכל לומר כה"ג ג"כ דע"כ לא קאמרו רבנן ע"ח אפי' בדיעבד כדברי התר"י הנ"ל זהו דוקא היכא דלא הוי אונס אבל היכא דהוי אונס גם רבנן מודה לדברי ר"ג שבדיעבד מותר לקרות עד עה"ש ובחת"ס הנ"ל מבואר דהטו"ז לא קאמר דאין כח ביד חכמים לאסור דבר שההיתר מבואר בפירוש בהתורה אלא היכא שרוצים לעקור לגמרי דבר תורה אבל היכא שנשאר שום צד שנוכל לקיים דבר תורה אזי בודאי יש כח בידם לאסור ולזה כאן כיון שיש צד לקיים הא דכתיב בשכבך דמשמע כל הלילה היכא דהוי אונס ולזה יש כח בידם לומר עד חצות אפי' בדיעבד היכא דלא הוי אונס וזהו מה שמסופק הגמ' דחכמים כמאן ס"ל דהיינו איך ס"ל בהפירוש דבשכבך דאי ס"ל כר"א דהוא תחילת שכיבה לימרו כר"א ואי כר"ג ס"ל דהפירוש הוא כ"ז ששוכבים א"כ מבואר הוא בפירוש בהתורה שזמן ק"ש הוא כל הלילה וא"כ איך יש כח בידם לעקור דבר שהוא מפורש בתורה ומעתה גם בה"א הי' סבר דחכמים לא אמרו עד חצות רק כדי להרחיק מן העבירה ועכ"ז פריך שפיר דאיך יכולים הם לעקור דבר שהוא מפורש מן התורה כיון שהי' סבר בהו"א שאין שום צד שיתקיים דברי תורה וע"ז משני שהם לא אמרו רק משום סייג היינו היכא דהוי איזה פשיעות כגון שאכל ושתה קודם ק"ש וכדומה וע"ז מביא התרצן שפיר מה שאסור משום סייג לאכל ולשתות קודם ק"ש] אבל גבי אונס לא אמרו ולזה יש כח בידם לגזור אפי' על דבר שהוא מפורש בתורה כיון שעדיין נשאר צד שיתקיים דברי תורה וא"ש:

רש"י ז"ל פירוש על הא דקתני משעה שכהנים נל"ב כהנים שנטמאו וטבלו והע"ש והגיע עתם לאכל בתרומה עכ"ל ויש לדקדק בדבריו ז"ל במאי דנקט לשנא דהגיע עתם דאמאי לא נקט והגיע העת לאכול בתרומה וזהו כעין דקדוק של התוי"ט אמאי דנקט במתני' לישנא דתרומתן כנ"ל ויבואר בעזה"י לקמן:

עד סוף האשמורה ראשונה דברי ר' אליעזר ופירוש רש"י ז"ל שליש הלילה ומשם ואילך עבר זמן שכיבה וכו' ומקמי הכי נמי לאו זמן שכיבה לפיכך הקורא קודם לכן לא יצא ידי חובתו וא"כ למה קורין אותה בביהכ"נ כדי לעמוד בתפלה מתוך ד"ת ולפיכך חובה עלינו לקראתה משתחשך ובקריאת פרשה ראשונה שעה"מ יצא עכ"ל והקשו עליו תוס' ד' קו' והשאגת ארי' בסי' ג' מביא לתרץ כל הקו' עד שלא נשאר מכל מה שקשה עליו אלא הא דא"כ כל הג"פ הי' ראוי' לקרות עה"מ ותי' ע"ז וב"ה שכוונתי גם אני לדבריו ח"ל ואומר אני שראתה עינו של רש"י מה שראו עיני בעלי התוס' וס"ל לרש"י כהני טעמי שכתבו התו' שאנו ס"ל כר"י דאמר זמן תפלת ערבית וק"ש הוי מפלה"מ כדברי ר"ת א"נ דאנן סמכי' אשאר תנאי דמקדמי ק"ש לצה"כ כדברי הר"י אלא דס"ל דק"ש דאו' כמ"ש בר"פ מ"ש גבי האי דתנן את שלאחר המטה צורך בהן חייבין משא"כ בתפלה משום דק"ש דאו' וכן פי' בכמה מקומות דק"ש דאו' והי' קשה לרש"י ז"ל הרי הא דר"י ספיקא הוא דהא לא אתמר הלכתא לא כר"י ולא כרבנן ואע"ג דמסקי' דעבד כמר עבד ועכ"ע זהו דוקא לענין תפלה דהוי מדרבנן אבל לא לק"ש דהיא דאו' וקיי"ל סד"א לחומרא וגם על שאר תנאים דמקדמי ק"ש לצה"כ אין לסמוך על יחידאי מפני שעה"ד כמש"כ הרא"ש דודאי בדאו' אפי' בשעת הדחק לא עבדינן כיחידאה במקום דרבים פליגי עלי' הלכך פירש"י דבקריאת פ"א שאדם קורא עה"מ יצא משום דס"ל פ' ראשונה הוי מן התורה וליכא למסמך על הני תנאי דאמרן בדאו' אבל מפ"א ואילך אינו אלא מדרבנן שפיר סמכי' על הני תנאי דאמרן בדרבנן כן כ"ל ללמד זכות על רש"י ז"ל שלא יהיו דבריו תמוהין עכ"ל יע"ש שהאריך בזה:

אמנם עדיין יש להבין למה לא תקנו לומר כל הג' פרשיות כדי שיהא יוצא גם מדרבנן ואע"ג דלא הוי אלא ספיקא דרבנן מ"מ הא הוי דבר שיש לו מתירין שיוכל לצאת מידי ספיקא ובדבר שיל"מ מחמרי' אפי' בספיקא דרבנן וכאן ליכא שום הפסד וגם לא טרחא יתירה במה שיקרא כל ג' פרשיות והשג"א גופא הקשה על תירוצו הנ"ל מהא דאמרי' לקמן בפ' ה"ק דט"ו קרא וטעה וא"י להיכן טעה באמצע הפרק יחזור לראש בין פל"פ יחזור לפ' ראשון בין כו"כ יחזור לכתיבה ראשונה והקשו תר"י לשמואל דאמר ספק קרא ק"ש ס' ל"ק אינו חוזר וקורא מ"ט ק"ש דרבנן היכא אמר הכא שחוזר לראש הפרק וי"ל שאינו דומה זל"ז דבשלא קרא כלל א"ח וקורא דק"ש דרבנן אבל כשהתחיל לקרות אפי' שמואל מודה שאם טעה יש לו לתקן כיון שהתחיל ע"כ וא"כ ה"נ כיון דע"כ צריך לקרות פ"א מספיקא אחר צה"כ וכיון דצריך להתחיל מספיקא בע"כ צריך לחזור ולקרות כל ג' פ' אעפ"י שאינו אלא מדרבנן דכיון שהתחיל בע"כ גומר עכ"ל עי"ש. ולענ"ד נראה ליישב דברי רש"י ז"ל על מכונו בעזה"י דהנה כמו שדקדקנו לעיל על דברי רש"י ז"ל יש לדקדק ג"כ על דברי שמואל דקאמר ספק קרא ק"ש א"ח וקורא דק"ש דרבנן דמאי הוי דהוי ספק דרבנן הא הוי דבר שיל"מ כיון שיוכל לקרות עוד הפעם והצל"ח הקשה עוד יותר דכיון דהחיוב על הק"ש הוא ודאי א"כ בהא דספק אם קרא אין ספק מוציא מידי ודאי כמבואר בהש"ך דבחזקת איסור לא אמרי' סד"ר לקולא וא"כ קשה אמאי א"ח וקורא יע"ש שהאריך ע"כ נלענ"ד דבודאי מצד הק"ש הי' החיוב לחזור ולקרות כנ"ל או משום דהוי חזקת איסור או משום דהוי דשיל"מ אמנם הברכת ק"ש בודאי אסור לו לומר מצד ספק דהא הוי חשש איסור דאו' מצד לא תשא ולזה פטרו גם מק"ש משום גזירה דאם אנו נחייב אותו לקרות הק"ש אזי יבא לקרות הק"ש עם הברכות ובזה יעבור איסור דאו' ולזה פטרו מספק דרבנן כדי שלא יבא לידי ספק איסור דאו' והנה כ"ז גבי ספק קרא ק"ש הוי שפי' דאינו חוזר וקורא משום החשש דיאמר ג"כ הברכות משא"כ גבי קרא וטעה יחזור למקום שטעה ובאינו יודע יחזור לראש דהוא עומד אז באמצע הברכות דאף אם יחזור לראש הפרק או לפרק ראשון לא יקרא עוד הברכות פעם שנית א"כ ליכא חשש איסור דאו' מלא תשא הנ"ל ולזה שפיר החמירו עליו לחזור משום חזקת איסור הנ"ל או משום דהוי דשיל"מ כנ"ל ושפיר מיושב קו' התר"י הנ"ל וא"ש. ומעתה כאן בענינינו שכבר קרא ק"ש עם ברכותי' מבע"י בביה"כ וא"כ הברכות בודאי יצא כבר כמבואר בתר"י דיוצא מבע"י בברכות אע"ג דלא הוי זמן ק"ש יע"ש ולזה כשאנו נחייבין אותו לחזור ולקרות כל ג' הפרשיות אזי יבוא לטעות שלא יצא כלל בהק"ש שקרא בביה"כ אפי' מהברכות ויבוא לחזור ולקרות עם הברכות ויבא לחשש איסור דאו' מלא תשא ולזה בכיוון לא תקנו לומר כל ג' פ' משום האי חשש הנ"ל וגם חזקת איסור אין כאן כיון שבודאי קרא קיש רק שהוא ספק אם יצא או לא ולזה בודאי שפיר תקנו שלא לומר רק פ' ראשונה ולא יותר כדי שלא יבא לידי חשש איסור דאו' ולא דמי להא דקרא וטעה שחוזר לראש הפרק ולפרק ראשון משום

דהתם אין חשש שיחזור הברכות כנ"ל ודברי רש"י ז"ל עולים כהוגן בעזה"י:

אמנם מדברי הירושלמי שמביא הרשב"א ז"ל לא משמע כן ורש"י ז"ל כל עיקרו לא סמך רק על דברי הירושלמי ח"ל בירושלמי למדו מכאן לספק קרא שהוא חוזר וקורא דגרסי' התם ספק קרא ק"ש ספק ל"ק צריך לחזור ולקרות נשמעינה מן הדא הקורא קודם לכן לא יצא ידי חובתו וקודם לכן לאו ספק הוא ותימר צריך לקרות הדא אמרת ס"ק ספק ל"ק צריך לקרות עכ"ל יע"ש אם לא שנימא דכוונת הירושלמי אינו אלא על פרשה ראשונה דצריך לחזור ולקרות וכמו שכתב רש"י ז"ל דבקריאת פרשה א' שעה"מ יוצא אבל לא כל ג"פ משום החשש הנ"ל שלא יבא לומר גם הברכות ויעבור על לא תשא ואפשר משום האי טעמא סמך רש"י ז"ל דוקא על ק"ש שעה"מ ולא מקודם מיד אחר צה"כ הוא ג"כ מטעם הנ"ל משום שעה"מ בודאי לא יבא לומר הברכות עם הק"ש משום שאז אין דרך כלל לומר הברכות:

ובדברים האלו הי' נלענ"ד ליישב דברי הרב פלטוי שהביא הטור בסי' רל"ה וז"ל הקורא ק"ש קודם שראה ג' כוכבים אם נתכוין לכך לא יצא י"ח ויחזור ויקרא ויתפלל ואם לא נתכוון לכך וטעה והתפלל אל יחזור ויתפלל ע"כ וכ' עליו הב"י וז"ל משמע דוקא אם התפלל י"ח קאמר דאינו חוזר משום דתפלה דרבנן אבל אם קרא ק"ש חוזר אבל קשה לזה שתחילת דבריו הם בק"ש וכך צריך להיות סוף דבריו יע"ש וגם בחידושי הגהות רצה לישב דבריו והניחו בדוחק יע"ש ולפי הנ"ל נוכל לומר דגם ר"ה סובר דקורא קודם ג' כוכבים הוי ספק ומשום ספיקא דק"ש לחוד היכא דכבר יצא בברכות אין לו לחזור ולקרות אפי' ק"ש לבדו משום החשש שיבא לקרות גם הברכות ויעבור על לא תשא כנ"ל רק דר"פ סבר דאם קרא ק"ש והתפלל קודם ג' כוכבים יצא כבר בברכות כדברי הפנ"י דהנך ברכות לא שייכי לק"ש כלל אלא לתפלה לקיים שבע ביום הללתיך יע"ש וזהו כוונת הר"פ הקורא ק"ש קודם ג' כוכבים אם נתכוון לכך דהיינו שלא התכוון להתפלל רק לקרות ק"ש לחוד אבל לא התפלל עדיין א"כ הוי ספק שלא יצא עדיין בק"ש ובברכות בודאי לא יצא דהא הם לא נתקנו אלא משום תפלה והוא עדיין לא התפלל ולזה יחזור ויקרא ויתפלל ואם לא נתכוון לכך וטועה והתפלל אל יחזור והתפלל כיון דתפלה דרבנן וא"כ גם הברכות אסיר לו לחזור ולברך כיון שכבר יצא בהם בתפלה שהתפלל כבר דלזה גם קיש אין לו לחזור ולקרות מהחשש הנ"ל שלא יבא לומר גם הברכות ויעבור על לא תשא כנ"ל וא"כ האי דינא אם צריך לחזור ולקרות ק"ש תלי' באם התפלל או לא התפלל ומעתה גם סוף דבריו של ר"פ ג"כ הם בק"ש רק כיון שזה תלוי' בהתפלה כנ"ל ולזה מסיים שאל יחזור ויתפלל וממילא נשמע מזה שגם ק"ש אל יחזור ויקרא ושפיר מיושב דברי הרב פלטוי וא"ש:

והפנ"י הקשה על פירש"י ז"ל שאם נפרשו כפשוטן שעיקר ק"ש שאנו יוצאין בה היינו ק"ש שעה"מ א"כ האיך אנו מתירין לאכל ולשתות קודם ק"ש משהגיע זמן חיובו וזה אסור להסכמות כל הפוסקים יע"ש אמנם לפי הנ"ל זה ל"ק דעד כאן לא קאמרי' דאסור לאכל ולשתות היינו דוקא היכא שלא קרא עדיין כלל ק"ש אבל על רשיז"ל בודאי ל"ק כלל דהוא איירי שכבר קרא ק"ש בביה"כ ובפרשה שני' כבר יצא לגמרי מצד ספיקא דרבנן ובפרשה ראשונה יש לו זמן מוגבל שקורא תמיד על המטה ולזה בודאי מותר לו לאכל ולשתות כיון דאיכא ספיקא שכבר יצא ואפי' אם לא יצא עדיין קרוב לודאי שיקרא עה"מ משא"כ כשלא קרא עדיין כלל בודאי שפיר גזרו אולי יתמשך ולא יקרא כלל וכן הוא מבואר במג"א ובטו"ז בסי' רל"ה יע"ש:

ועוד אפשר ליישב דברי רש"י ז"ל במה דסמך עיקר הק"ש דאו' על קריאת פרשה ראשונה שעה"מ ולא הוצרך לקרות מיד לאחר צה"כ כל ג' פ' ולכה"פ גם ברכת אהבת עולם כדברי תר"י דהנה הראשונים הביאו שאלה לרב האי גאון דאיזה מהן עדיף או שיקרא ק"ש ויתפלל עם הצבור בביה"כ מבע"י או שימתין ויקרא ק"ש בזמנה אחר צה"כ ויתפלל כדי שיסמוך גאולה לתפלה והשיב דעדיף טפי להתפלל עם הצבור מדיסמיך גאולה לתפלה ויתפלל ביחידות כי תפלה בצבור עדיף מכלם רק שיקרא אח"כ ק"ש בזמנה יע"ש ומעתה כיון דיש לפנינו האי ספיקא רבה אי תפלת צבור עדיף או דק"ש בזמנה וסמיכת גאולה עדיפה ולאמת תפלת צבור עדיף כנ"ל ולזה סבר רשיז"ל דלהכי ראו חכז"ל לסמוך דוקא על קריאת פ' ראשונה שעה"מ ולא לתקן שיקרא כל ג' הפרשיות מיד לאחר צה"כ דאם יהי' התקנה כן אזי ימשכו ההמון יותר להתפלל ביחידות כדי להסמיך גאל"ת כיון שבלא זה עדיין צריכין לקרות עוד הפעם כל ג' הפ' לאחר צה"כ וימנעו מתצ"ב משא"כ כשלא יהיו צריכים לקרות עוד הפעם כל ג' הפ' מיד לאחר צה"כ רק שיהיו יוצאים בקריאת פ"ר שעה"מ אזי בודאי לא יבאו לטעות להתפלל ביחידות כדי לסמוך גאל"ת כיון דלגבי ק"ש שעה"מ בודאי אין דרך להתפלל כלל [וגם שאין קורין רק פ"ר וא"כ אין מזכירין כלל גאולה ולא שייך סמיכות גאל"ת] וזה יהי' ראי' לדברי הטו"ז בסי' רל"ה שכתב דטפי עדיף לסמוך על ק"ש פ"א שעה"מ מלקרות כל הג"פ מיד לאחר צה"כ שלא כדברי המחבר ע"ש רק לא מטעמי' דטו"ז רק מטעם הנ"ל כדי שלא יטעו לומר דכמו שצריכים לקרות עוד הפעם כל ג' הפ' בזמנה כמו כן ג"כ עדיף להתפלל ג"כ אז כדי שיסמוך גאל"ת אעפ"י שהוא ביחידות ולזה לא רצו לתקן שום תקנה חדשה מה שיהי' נראה ממנו אשה גרעון לתפילת צבור רק שסמכו על קריאת פ"ר שעה"מ שזהו לא הוי תקנה חדשה כי זה קורין אפי' כשקורין ק"ש בזמנה ומתפללין בסמיכת גאל"ת ואין כאן שום מקום לטעות לגרוע כח ת"צ וא"ש והפנ"י מיישב דברי רשיז"ל וז"ל אחר העיון והדקדוק היטב בלשון רש"י נראה שאין כוונתו דבק"ש שעה"מ סגי לכתחילה שהרי כ' להדי' לפיכך חובה עלינו לקרותה משתחשך ופשיטא דלשון משתחשך ודאי משמע דהיינו מיד בשעת צה"כ ולפי"ז מצינו למימר בפשיטות דלשיטות רשיז"ל כן הוא מעיקר הדין לכל מי שרוצה לקרות ק"ש בזמנה יקראנה משעת צה"כ כל ג"פ אלא לפי שאף בימי רשיז"ל ראה הלכה למעשה שאין כל העולם זהירים בכך לחזור ולקראתה משתחשך כדינא דלאו כ"ע דינא גמירא וסברו שכבר יצאו בק"ש בביה"כ והי' נראה לו לרש"י דבשביל חששא זו לא הי' להם לחכמים לתקן ק"ש של ביה"כ כלל דלא ליתא לידי תקלה שלא יקרא ק"ש בזמנה כלל ועוקר דברי תורה ואי משום לעמוד בתפלה מתוך ד"ת הי' באפשר לתקן פרשה אחרת כי היכא דלא ליתי לידי תקלה לכך מסיק רשיז"ל דאפ"ה לא אכפת לן בהאי חששא כיון דבדיעבד מיהא יוצא בפ"ר שעל מטתו יע"ש: ובזה יהי' מיושב שפיר דברי המחבר בסי' רל"ה [וז"ל המחבר ואם הצבור מקדימין לקרות ק"ש מבע"י יקרא עמהם ק"ש וברכותי' ויתפלל עמהם וכשיגיע זמן קורא ק"ש בלא ברכה יע"ש] דשפיר בחר לו דרך רשיז"ל ולא קשה כלל קו' הטו"ז מה שהקשה עליו שם בס"ק ב' דלמה זז מדרכו של רש"י לצאת בק"ש שעה"מ יע"ש ולפי דברי הפנ"י ז"ל הנ"ל אדרבה נהפוך הוא דהוא דבק בדרכו של רשיז"ל וא"ש:

אמנם עדיין יש לדקדק בדברי רשיז"ל דקאמר ולפיכך חובה עלינו לקרותה משתחשך דאמאי לא נקט בפירוש משעת צה"כ וע"כ הי' נלענ"ד ליישב דברי רשיז"ל מכל קו' הנ"ל באו"א דהנה הפנ"י כתב על דברי רשיז"ל בד"ה עד סוף ומשם ואילך עבר זמן וכו' ומקמי הכי נמי לאו זמן שכיבה לפיכך הקורא קודם לכן לא יצא י"ח עכ"ל רש"י וכתב עליו הפנ"י וז"ל ולכאורה לשונו תמוה בזה ששינה והיפך סדר לשון המשנה להקדים המאוחר ונלענ"ד דעיקר כוונתו בזה להכריח פירושו דק"ש שאנו קורין בבה"כ שאינו מעיקר מצות ק"ש ואפי' בדיעבד צריך לחזור ולקרותה משתחשך דמשום דלכאורה הי' נראה להיפוך דבדיעבד כ"ע מודה דיצא י"ח אפי' קודם שתחשך כיון דאיכא אינשי דגני בהאי שעתא כמו שאבאר לקמן ובזה הי' נראה לקיים מה שאנו מקדימין לקרותה בבה"כ משום טורח הצבור דברוב עם הדרת מלך וחשיב כשעת הדחק לכך הוכרח רש"י ז"ל להקדים סוף הזמן דבודאי אפי' בדיעבד אינו יוצא לר"א ולחכמים כדמוכח ממעשה דבניו של ר"ג דאין לך דיעבד גדול מזה ואפי"ה משמע דמאן דלית לי' דר"ג לא הוי זמן ק"ש כלל לצאת י"ח אע"ח דאיכא אנשי דהוי להו הך זמן תחלת זמן שכיבה כדמוכח להדי' מפירש"י ז"ל לקמן דף ט' גבי שלא יאמר השכיבנו וכ"ש לאחר חצות לחכמים ואחר אשמורה ראשונה לר"א דאיכא אינשי דלדדהו הוי זמן תחלת שכיבה ומדחזי' דאפ"ה אף בדיעבד לא יצא דהיינו פלוגתא אלמא דלעולם אין יוצאין אלא בזמן שהוא זמן שכיבה לרוב העולם א"כ לפ"ז ממילא ע"כ לענין תחלת זמן שכיבה. נמי הכי הוא דאפי' בדיעבד אינו יוצא קודם צה"כ עכ"ל הפנ"י והנה הפנ"י השוה מאי דקאמר ר"א עד סוף האשמורה ראשונה לדברי חכמים דקאמרו עד חצות להדדי ובאמת המה רחוקים זמ"ז דלדברי ר"א מדאו' אינו יוצא לאחר סוף הא"ר ולדברי חכמים מדאו' יוצא אחר חצות רק מדרבנן הוא דאין יוצא ומעתה תלי' זה בשני שנוי' דגמ' דלהאי שנוי' דמשני הגמ' דתרי תנאי אליבא דר"א וא"כ גם הרישא דמתני' דקתני מאמתי קורין את שמע ג"כ דברי ר"א אזי בודאי מוכח דכוונת התנא דמתני' דמקמי הכי נמי לאו זמן שכיבה הוא מדאו' כמו בסוף זמן שכיבה לר"א וגם רבנן לא פליגי ע"ז [ואמנם אע"ג דלא פליגי רבנן עלי' דר"א וממילא גם הם סברו דמקמי הכי לא הוי זמן שכיבה דגם בדיעבד לא יצא ועכ"ז נוכל לומר דלרבנן רק מדרבנן לא יצא מקמי הכי כמו לאחר חצות ואפי' לרש"י דמפרש דמקמי הכי לא הוי זמן שכיבה נוכל לומר דהוא רק מדרבנן לרבנן] כדברי הריף ז"ל משא"כ להאי שנוי' דמשני הגמ' דרישא לאו ר"א אלא הרישא דקתני מאימתי על התחלת זמן שכיבה הוא דברי רבנן וא"כ ממילא לדידהו בודאי הסברא נותנת לומר דכמו בסוף זמן ק"ש דהוי לדידהו עד חצות דלא הוי אלא מדרבנן משום סייג אבל מדאו' יוצא וממילא כמו כן בהתחלת זמן ק"ש דקתני התנא דמתני' מאמתי ג"כ לא הוי אלא מדרבנן משום סייג והיינו משום דאפשר דתנא דמתני' גופא סובר דתחלת זמן שכיבה הוי מבע"י כשארי תנאי דברייתא דלקמן או כדברי ר"ת דהוי מפלג המנחה והא דקתני משעה שכהנים נכל"ב היינו מתקנת חכמים משום סייג כמו בסוף הזמן ק"ש דעד חצות דלא הוי אלא משום סייג דגזרו שלא ימשכו ויעבור זמן ק"ש כמו כן גזרו בהתחלת הזמן אולי יקדמו לקרות קודם הזמן ולזה תקנו לקרות עוד הפעם משעת צה"כ כדמשמע לפי שיטת הירושלמי שאפ' בימי חכמי המשנה הי' רגילין לקרות ק"ש דערבית שני פעמים אחת מבעוד יום ואחת בלילה כמבואר בפנ"י יע"ש והתנא דמתני' דקתני מאמתי קורין את שמע על התחלת זמן ק"ש היינו בפעם שני' בלילה משום סייג כמו דקתני בסוף הזמן עד חצות משום סייג ובזה יהי' מיושב שפיר קו' התר"י לרבנן דאמרו דאפי' בדיעבד אינו יוצא אלא עד חצות אם עבר חצות מה יהא דינו שאם נאמר שלא יקרא כלל קשה כיון דק"ש חייב מן התורה האיך יכולין חכמים לפוטרה ממנה ולפי הנ"ל ניחא דהא מסקי' השתא דהתנא דמתני' איירי בשכבר קרא ק"ש בבהכ"נ רק דצריך מדרבנן לקרות עוד הפעם משום סייג משתחשך וע"ז שפיר קאמרו חכמים עד חצות דאפי' בדיעבד אינו קורא אחר חצות והיינו כיון דק"ש דאו' כבר יצא עוד מבע"י ורק אק"ש שהיא מדרבנן אמרו עד חצות ויכולים הם בשלהם למנוע שלא יאמר אותו אחר שעבר זה הזמן כמו שמבואר בתר"י וא"ש:

ומעתה נוכל לומר דבודאי גם רש"י ז"ל סובר דלפי מה דקי"ל כלישנא בתרא דרישא לאו ר"א דזמן ק"ש מדאו' הוי מבע"י כסברת ר"ת ז"ל והא דקתני במתני' משעת צה"כ הוא רק מדרבנן משום סייג כנ"ל והא דקמפרש רש"י ז"ל בתחלה ומקמי הכי נמי לאו זמן שכיבה הוא מפרש אליבי' דלשנא קמא דגמ' דתרי תנאי אליבא דר"א דגם רישא דמתני' הוא ר"א (דהא באמת קאי על הא דקאמר ר"א עד סוף האשמורה ומזה הוכיח דמקמי הכי נמי לאו זמן שכיבה כדברי הפנ"י הנ"ל] ולזה מוכח דהוי התחלת זמן ק"ש מדאו' משעת צה"כ כדברי הפנ"י הנ"ל משא"כ לפי דקימ"ל כלישנא בתרא דרישא לאו ר"א וא"כ הוי התחלת זמן ק"ש מדאו' עוד מבע"י ורק מדרבנן לא הוי זמן ק"ש רק משתחשך ולזה שפיר קמסיים רשיז"ל בסוף דבריו מה דמסיק לדינא לפי מה דקימ"ל כלש"ב דרישא לאו ר"א דמדרבנן חובה עליו לקרותה משתחשך משום סייג כנ"ל ובקריאת פרשה ראשונה שאדם קורא על מטתו יצא והיינו משום דעיקר תקנה משום סייג לא הוי אלא אטו דאו' שלא יקראו שלא בזמנה אבל לא אטו דרבנן ולזה לא הוי החשש לעשות סייג רק אטו פ"ר דהוי מדאו' אבל על הפרשה שני' דלא הוי אלא מדרבנן בודאי אינו מן החיוב לעשות סייג ולזה שפיר מסיים רשיז"ל דבקריאת פ"ר שאדם קורא על מטתו יוצא ידי חובתו ועל שארי פרשיות אנו סומכים מה שיצא כבר במה שקרא בביה"כ מבע"י דיצא בדיעבד וכל זה לפי מה דקימ"ל כרבנן אבל לר"א בלא זה בודאי לא נוכל לומר דיצא בזה לסמוך על קריאת פ"ר שעה"מ דהא עדיין יש חשש גדול אולי ילך לשכוב אחר האשמורה ראשונה [והגם דנוכל זאת ליישב דאין אנו צריכים לחוש לזה דכיון דרוב העולם הולכים לשכוב מקודם אמנם זהו דוחק גדול לסמוך על זה בענין דאו'] דאז לא מקרי כלל לדידי' זמן ק"ש אפי' מדאו' וא"כ איך קאמר רש"י ז"ל דאנו סומכים על קריאת פ"ר שעה"מ אעכ"ח צ"ל דרש"י לא מסיק זה רק לפי מה דקימ"ל כרבנן ולרבנן בודאי שפיר יצא מדאו' מבע"י כנ"ל וגם לדידהו זמנה מדאו' כל הלילה ושפיר אנו סומכים על קריאת פ"ר שעה"מ ומעתה לפ"ז מיושב כל קו' התוס' דעל הברכות ודאי דאנו סומכים על הא דמבע"י משום דברכות לא הוי אלא מדרבנן וגם על הג' פרשיות אנו סומכים על מבע"י משום דלא הוי אלא מדרבנן כנ"ל וגם על הא דסמיכת גאל"ת ג"כ סומכין על הא דמבע"י כיון דמדאו' אז יצא כבר עיקר ק"ש ובת"ח דלא צריך לקרות ק"ש עה"מ משום דהא דת"ח אין צריך לקרות ק"ש עה"מ היינו דווקא כשכבר יצא בק"ש בזמנה כמבואר בהרשב"א ז"ל וא"ש ואמנם אם נצרף לזה גם תירוצו של הפנ"י הנ"ל דגם רש"י ז"ל סובר דחובה עלינו לקרות מיד בתחלת הלילה בודאי אתי שפיר ובפרט לפי מה שכ' הטו"ז בסי' רל"ה ס"ק ב' שבשעת צה"כ קרוב לודאי שישכח לקרות בפרט שכבר קרא ויצא רק שצריך לחזור משום רווחא דמלתא משא"כ בשעת שכיבה דיש אז התעוררת לקרות מפני המזיקין ובזה אין אדם עשוי להשתכח יע"ש ומעתה נוכל לומר דדברי רש"י ז"ל הולכים על דרך שכ' הפנ"י דחובה עלינו לקרותה משתחשך דהיינו דחכמים תקנו משום סייג לקרות כל הג"פ מיד בתחלת הלילה ורק שלא יוקשה קו' הטו"ז דהא האי תקנה אינה בשלימות כיון דעשוי' לשכח אז כנ"ל וע"ז קאמר דלא חששו לזה כיון דאנו סומכים על קריאת פ"ר שעה"מ ואמנם הרווחנו בזה לפי מה דמסקי' השתא דרש"י ז"ל סובר דבאמת יצא מדאו' בק"ש שקרא בביהכ"נ מבע"י ורק משום סייג גזרו חכמים שיקרא עוד הפעם ולזה לא צריך לקרות בפעם השנית דוקא לאחר צה"כ שיהי' בודאי לילה רק שיקרא בתחלת הלילה דממילא לא יהי' תו שום חשש [דאולי יקדים לקרות ק"ש קודם זמנו דהא הוי די בזה הסייג מה שקורא עוד הפעם ק"ש משתחשך וא"כ עושה גם בזה הרחקה יתירה מעיקר זמן ק"ש דמדאו'] כיון דסובר דיוצאין מדאו' בק"ש עוד דמבע"י כנ"ל ולזה שפיר קאמר רש"י ז"ל ולפיכך חיבה עלינו לקרותה משתחשך דהיינו מתחלת הלילה כנ"ל ולא קאמר אחר צה"כ משום דאינו צריך להמתין דוקא עד לאחר צה"כ רק עד שתחשך וא"ש:

ובזה נוכל ליישב דברי הא"מ שמביא הב"י בסי' הנ"ל דסובר דאין צריך להמתין עם ק"ש על יציאת ג' כוכבים דוקא אלא אפי' בב' כוכבים נמי סגי וכתב עליו הב"י דאינו יודע מנין לו זה יע"ש ולפי הנ"ל ניחא דשפיר הוכיח זאת מדברי רש"י ז"ל דנקיט לישנא דחובה עלינו לקרותה משתחשך ולא נקט צה"כ ש"מ דאינו צריך להמתין עד ג' כוכבים כנ"ל וא"ש: ומעתה לפי מה דמסקי' דהא דכתב רש"י ז"ל דחובה עלינו לקרותה משתחשך זה החובה לא הוי מדאו' כיון דכבר יצא מדאו' מבע"י בביה"כ רק מדרבנן הוא ואע"ג דנקטו לשנא דחובה מ"מ יוכל להיות הכוונה רק מדרבנן כמו דאמרי' גבי תפילת ערבית חובה אע"ג שאינו אלא מדרבנן ובהאי ק"ש השנית איירי התנא דמתני' דקתני מאימתי קורין את שמע בערבית משעה שכנל"ב וא"כ ממילא ל"ק דכהנים אימתי קראו את שמע דשפיר נוכל לומר דהם קראו קודם אכילת תרומה כיון דבלא זה לא הוי החיוב לקרות דוקא בשעת צה"כ רק משתחשך כנ"ל א"כ הכהנים מחמת חיוב אכילת תרומה יוכל להקל ולקרות עוד קצת קודם כיון דעיקר התקנה לא הוי רק לקרות בתחילת הלילה וכל תקנות הקריאה אז לא הוי אלא מדרבנן כיון דכבר יצא בק"ש מדאו' בביה"כ כנ"ל ולזה בודאי יוכלו הכהנים להם להקל בדרבנן לקרות עוד מקודם מחמת חיוב אכילת תרומה כיון דמדאו' כבר יצאו בקריאה דביה"כ וא"ש וזהו שמרמז רש"י ז"ל בלישנא דנקט דהגיע עתם לאכול בתרומה דנודע שהם כבר קראו ק"ש מקודם אכילת תרומה בביה"כ עם הברכות ואח"כ בתחילת הלילה הג' פרשיות התקנות חכמים רק שהקדימו כנ"ל ולזה קאמר הגיע עתם שכבר העת היא שלהם שקנו אותו עם הק"ש וברכותי' כדאמר דלאחר הברכה הארץ נתן לבני אדם כמובן וא"ש:

ועוד יש לומר יותר לפענ"ד דהא דקאמר רשיז"ל כאן בפירוש המשנה דמקמי הכי נמי לאו זמן שכיבה זהו דוקא ללשנא קמא דתרי תנאי אליבא דר"א כנ"ל אבל ללשנא בתרא דרישא לאו ר"א נוכל לומר דגם ר"א סובר דזמן ק"ש מתחיל עוד מבע"י ואדרבה הכי מסתבר טפי לפי דבריו שהוא דריש בשכבך זמן התחלת שכיבה שב"א הולכים לשכוב זה קודם זה מאוחר כמבואר ברש"י ז"ל וא"כ בודאי מסתבר לומר דזה זמן מתחיל עוד מבע"י דבודאי עוד מבע"י מתחיל זה הזמן שהולכים לשכוב ורק בפירוש המשנה מפרש רש"י ז"ל ללשנא קמא דגם רישא הוי ר"א וא"כ מוכח דסבר דמקמי הכי לא הוי זמן שכיבה כדברי הפנ"י הנ"ל ורק לפ"ז מובן עוד יותר דברי רש"י ז"ל במה ששינה והיפך סדר לשון המשנה להקדים המאוחר לפרש קודם סוף זמן שכיבה ואח"כ תחילת זמן שכיבה והיינו משום דמסוף זמן שכיבה דהיא עד סוף האש"ר נוכל בקל לטעות על תחילת זמ"ש דהיא מבע"י כיון דמסוף זמ"ש מוכח דדרשי' בשכבך זמן שב"א הולכים לשכב ולא כששוכבים דאז הוי הזמן כל הלילה דב"א הולכים לשכוב מבע"י כנ"ל וממילא הוי הסברא דתחלת זמן הוי מבע"י ולזה הוצרך רש"י ז"ל לפרש מיד לאחר שפירש סוף הזמן שכיבה דלא הוי רק עד סוף הא"ר דמקמי הכי נמי לאו זמן שכיבה היא וא"ש: אבל לל"ב דרישא לאו ר"א קמפרש רש"י ז"ל שם פלוגתא דר"א ורבנן דר"ג דפליג בסוף זמ"ש ולא קמפרש כלל דעתם בתחלת הזמן והיינו משום דבתחלת הזמן ליכא שום פלוגתא ביניהם וכלם שוים דמתחיל הזמן מדאו' עוד מבעוד יום כנ"ל:

ומעתה לפ"ז יש חילוק גדול בפירוש המשנה דקתני מאימתי קא"ש בין הני תרי לשנא דלל"ק הוא מדאו' תחלת הזמן משעת צה"כ ולל"ב לא הוי אלא מדרבנן דמדאו' הוי תחלת הזמן עוד מבע"י ועפי"ז נוכל לפרש התחלת סוגי' הגמ' באופן שיהי' מיושב כל הקו' שהוקשו המפרשים ז"ל והכי קאמר תנא היכא קאי דקתני מאימתי והיינו דגמ' שקיל וטרי' השתא בפירוש המשנה דקתני מאימתי או דהוי רישא ר"א והוי מדאו' זה התחלת הזמן או דרישא לאו ר"א וא"כ לא הוי זה הזמן רק מדרבנן אבל מדאו' הוא מתחיל מבע"י כמו דהיא באמת לפי הנ"ל ורק לפ"ז קשה דהי' לו לתנא לפרש מקודם הזמן דהיא מדאו' ולזה פריך המקשן תנא היכא קאי ופירש"י ז"ל מהיכא קא סליק דתנא בי' חובת ק"ש שהתחיל לשאול כאן זמן הקריאה עכ"ל (וגם אם קשה להעמיס זאת בדברי רש"י ז"ל ועכ"ז כוונת המקשן נוכל לפרש כן דהי' קשה לו אלישנא דמאימתי דמשמע מני' דאינו מתחיל זמן ק"ש מקדם כמבואר בהצל"ח ובאמת זמן ק"ש דמדאו' מתחיל עוד מבע"י ולזה הי' לו לפרש מקדם זמן ק"ש דאו') והיינו דלמה אין מפרש קודם זמן חובת ק"ש דמדאו' שהוא מבע"י ותו דאם נימא דההוא הזמן לא הוי אלא מדרבנן משום סייג כנ"ל ולזה אינו מפרש הזמן דהוי מדאו' מקודם כיון דאין לנו שום נפקותא מני' מההוא זמן כיון דאפי' בדיעבד אינו יוצא בק"ש דרבנן בזה הזמן כנ"ל וא"כ מ"ש דתני בערבית ברישא דלא הוי אלא מדרבנן לתני דשחרית ברישא דהוי מדאו' וע"ז משני הגמ' תנא אקרא קאי דכתיב בשכבך ובקומך והכי קתני זמן ק"ש דשכיבה אימת וכו' והיינו דרישא ר"א וההוא זמן דקמפרש התנא הוא מדאו' ואי בעית אימא יליף מברייתא ש"ע וכו' והיינו דלעולם רישא לאו ר"א ובאמת ההוא הזמן לאו מדאו' רק מדרבנן והא דקתני דערבית ברישא אע"ג דלא הוי אלא מדרבנן הוא משום דיליף מבש"ע דכתיב ויהי ערב ויהי בקר י"א ומעתה לפי"ז מיושב הכל דודאי נוכל לומר דגם המקשן הי' יודע דסמיך אקרא דבשכבך ובקומך רק שהי' קשה לו אלישנא דמאימתי דמשמע דזמן הקריאה לא הוי מקדם ובאמת חזי' דמתחיל עוד מבע"י הזמן ק"ש דאו' וע"כ צ"ל דהתנא אינו מפרש רק הזמן ק"ש דהוא מחויב לקרות מדרבנן וא"כ לתני דשחרית ברישא דהוא מדאו' ושפיר שייך האי קושי' לקו' קמייתא וע"ז משני דהתנא מפרש באמת הזמן ק"ש דאו' כל"ק דתרי תנאי אליבא דר"א דרישא ג"כ ר"א הוא דסבר דמדאו' אינו מתחיל זמן שכיבה רק מצה"כ ולהכי מפרש התרצן דה"ק זמן ק"ש דשכיבה אימת להודיע דהתנא מפרש הזמן ק"ש מדאו' והאי איב"א מתרץ דשפיר נוכל לומר כל"ב דרישא לאו ר"א והתנא אינו מפרש זמן ק"ש מדאו' דזהו מתחיל עוד מבע"י כנ"ל והזמן ק"ש דמתני' היא מדרבנן ואעפי"כ אינו מתחיל בשל שחרית אע"ג דהיא מדאו' הוא משום דיליף מבש"ע ולזה חביב לתנא יותר לפרש דערבית ברישא אע"ג דלא הוי אלא מדרבנן כדי לסמוך אקרא דבש"ע ומיושב כל תמיהת של הפנ"י ושארי מפרשים ז"ל וא"ש:

ולפ"ז שפיר נוכל ליישב קו' הפנ"י שהקשה על הא דפריך הגמ' אי הכי אימא סיפא דקתני בשחר מברך שתיים לפני' וכו' וז"ל ויש לדקדק לפי שיטת רש"י ז"ל דק"ש שעה"מ עיקר ובהא איירי תנא דמתניתן ומסיק בה הרשב"א ז"ל בחידושיו דאפי"ה קורין אותה בלא ברכות לפי שאותן ברכות יש לקרותן מבע"י באותו הק"ש שקורין בביה"כ לעמוד בתפלה מתוך ד"ת כדאיתא בירושלמי א"כ לפ"ז לא הוי מקשה הכא מידי רישא אסיפא דבמתני' דהכא דאיירי בק"ש שעה"מ שייך למתני דערבית ברישא מהנך טעמי גופא דמסיק הש"ס משא"כ דסיפא דקתני להדי' בערב מברך שתים לפני' ע"ב היינו ק"ש דמבע"י שקורין בביה"כ עם הברכות שייך שפיר למתני דשחרית ברישא והדר דערבית כיון דשניהם ביום יע"ש ולפי הנ"ל ניחא דלפי מה דמסקי' השתא בהאי שנויא דואב"א דלפי שחביב לתנא דמתני' לסמוך על בש"ע מתחיל דערבית ברישא אע"ג דלא הוי אלא זמן ק"ש דמדרבנן וא"כ כמו כן הי' לו להתחיל בדיני ברכות דערבית ברישא אע"ג דנוהגין לאמרו מבע"י בביה"כ ועכ"ז שייך האי דינא דברכות גם בערב היכא דלא נוהגין להתפלל מבע"י רק אחר צה"כ ובפרט למי שנוהגין למיעבד כחכמים דריש פ' תפלת השחר דסברי דתפלת המנחה עד הערב וממילא דתפלת ערבית זמנו בצה"כ וממילא ידעי' דיני דהני ברכות גם למי שנוהג להתפלל מבע"י וא"כ מחמת חביבות דבש"ע הי' לו להתחיל בערבית ברישא וא"ש:

והנה כל זה א"ש להאי שנויא דואב"א משא"כ לשנוי' קמא דתנא אקרא קאי לפי מה דמסקי' דהתנא מפרש זמן ק"ש מדאו' ולפ"ז הא דקורין בביה"כ מבע"י אינו עיקר ק"ש רק לעמוד בתפלה מתוך ד"ת בודאי נוכל לומר כקו' הפנ"י לאמת דלגבי ברכות מפרש דשחרית ברישא והדר דערבית כיון דשניהם ביום כנ"ל ולא נוכל לומר דהי' לו לפרש דערבית ברישא היכא דקורא אחר צה"כ משום סמיכות קרא דבשכבך ובקומך משום דמזה לא הי' ידעי' עדיין אם הוא יוכל לומר ברכות האלו גם כשהוא מתפלל מבע"י כיון דלא הוי עיקר ק"ש ולזה אצטריך לאשמעי' דגם מבע"י יוכל לומר ברכות האלו כדברי הרשב"א ז"ל ולזה הוצרך לפרש דשחרית ברישא כי היכא דנדע דבערבית איירי מבע"י דאל"ה הי' מפרש דערבית ברישא משא"כ לשנוי' בתרא דק"ש דמבע"י הוי מדאו' א"כ בודאי אין חילוק בין דתני ברכות דק"ש דאחר צה"כ או דמבע"י קשה כנ"ל ולזה שפיר קאמר המקשן לשנא דאי הכי דדוקא להאי שנוי' ק' האי פירכא ולא לשנוי' קמא כנ"ל ומיושב קו' התוס' בד"ה אי הכי וא"ש ובתוס' ד"ה מאימתי הביא שיטת ר"ת ז"ל וז"ל לכן פירש ר"ת דאדרבה ק"ש של ביה"כ עיקר וא"ת האיך אנו קורין כ"כ מבע"י וי"ל דקימ"ל כר' יהודא דאמר בפ' תפה"ש דזמן תמ"נ עד פלה"מ ומיד אח"ז מנחה מתחיל זמן ערבית וכו' עכ"ל והקשה הרשב"א ז"ל בחידושיו דאכתי מה ענין ק"ש לתפלה דניהו דלענין תפ"ע קימ"ל כר"י דזמנו אחר פלה"מ היינו משום שהוא זמן הקטרת חלבים משא"כ לענין ק"ש לכ"ע לאו זמנו הוא לאחר פלה"מ כיון דק"ש תלוי' בזמן שכיבה ותי' הפנ"י ז"ל וז"ל והנלענ"ד בזה משום שכל דברי התוס' בזה הדיבור ליישב המנהג שלנו היינו משום דעיקר הקו' משום דמלשון המשנה משמע דהא דקתני משעה שכנל"ב סתים לן רבי אליבא דכ"ע וכו' וא"כ מסתמא כן הלכה דבשעת צה"כ הוי תחלת זמש"כ אלא דבאמת אין זה מוכרח דאפשר דתנא דמתני' גופא סובר דתחלת זמש"כ הוי מבע"י אלא הא דקתני משעה שכ"נ היינו מתקנת חכמים לאחר שתקנו תפ"ע ושצריך לסמוך גאל"ת וא"כ ס"ל לתנא דמתני' כחכמים דתפלת השחר דתפה"מ עד הערב וממילא תפ"ע זמנו בצה"כ וא"כ מהאי שעתא מתחיל זמן ק"ש כדי לסמוך גאל"ת ולפ"ז יפה כ' ר"ת ז"ל ליישב מנהגינו דאנן השתא קימ"ל כר"י דתפ"ע אחר פלה"מ וממילא בהאי שעתא הוי זמן ק"ש כיון שהוא זמש"כ דאיכא אנשי דגני בהאי שעתא ואף שלכאורה דוחק לומר דכולה פלוגתא דתנאי לא הוי בזמן שכיבה אלא בזמן תפע"ר אפי"ה יש סמך לסברא זו מלשנא דקרא גופא מדכתיב בשכבך ובקומך ולא כתיב בבוקר ובערב כדאי' לקמן דנהי דר"א גופא איכא למימר דס"ל כב"ש דיטה ויקרא דהוא מתלמידי ב"ש מ"מ חכמים דמתני' מסתמא ס"ל כב"ה והדרה קו' לדכתי' נימא קרא בבוקר ובערב אלא ע"כ דזמן ק"ש לחכמים הוא קודם הלילה ואפ"ה לא פליגי אדר"א לענין זמן צה"כ משום דלדידהו הוי תחלת זמן תפע"ר כן נ"ל בשיטת ר"ת ז"ל עכ"ל הפנ"י ז"ל:

ובמחילת כבודו הרמה של הפנ"י ז"ל לא הבנתי כלל ההוא ראי' שהביא דע"כ זמן ק"ש לחכמים הוא קודם הלילה מדלא כתיב בבקר ובערב דאדרבה מזה הי' מכח יותר דזמן ק"ש לחכמים היא לאחר צה"כ משום שהם דרשי בשכבך כל זמן שכיבה דהוא לרוב לאחר צה"כ להכי כתיב בשכבך ולא בערב דמבערב הוי משמע דוקא בתחלת הלילה עד סוף הא"ר כדברי ר"א ולהכי כתיב בשכבך דהוא כ"ז שכיבה דהיינו כל הלילה ועפי"ז נוכל לפרש פלוגתא דר"א ורבנן דר"א דהוא מתלמידי שמאי א"כ אין ראוי לדרוש בשכבך כ"ז שכיבה מדלא כתיב בבוקר ובערב כיון דס"ל דאצטריך בשכבך להא דסבר דיטה ויקרא כב"ש [ולזה בשכבך זמן התחלת שכיבה דהיינו עד סוף הא"ר] משא"כ לרבנן דסברי כב"ה וא"כ לדידהו קשה למה כתיב בשכבך ולא בערב אעכצ"ל דמשו"ה כתיב בשכבך כדי לדרוש כ"ז שכיבה דהיינו כל הלילה וא"כ הדרה דוחק הנ"ל לדוכתי' דהיתכן דנימא דכולא פלוגתא דתנאי לא הוי בזמן שכיבה אלא בזמן תפלת ערבית

וגם מה שמיישב הפנ"י ז"ל על קו' התוס' דהוי כתרי קולא דסתרי אהדדי וז"ל דהתוס' שפיר אסקו אדעתיי' דלענין תפלה לא אכפת לן בב' קולא דסתרי דבתפלה הקילו כמו שתי' הרא"ש ז"ל והטעם דכיון דתפלה דרבנן הקלו משום טורח צבור להתפלל שני תפלת רצופות וסמוכות אלא דעיקר קו' כאן היינו לענין ק"ש דמדאו' לא שייך להקל ולסמוך אדר"י כיון דלרבנן ודאי לא הוי זמן ק"ש כן כ"ל בכוונת התוס' מיהו למאי דפרישית בסמוך בכוונת ר"ת אדרבה להיפך דאיכא למימר דלחכמים נמי שפיר הוי זמן ק"ש מבע"י אע"ג דלא הוי זמן תפלה לא ק' קו' התוס' עכ"ל ג"כ לא הבנתי דלפי דבריו ז"ל הוי תפע"ר לרבנן בדוקא אחר צה"כ עד דמש"ה הוקבע גם הזמן ק"ש בזה הזמן כדי שיהי' סמוך לתפע"ר וכמו כן הוי ממילא גם לר"י הזמן דתפע"ר מפלה"מ ג"כ בדוקא וא"כ עדיין הוי כתרי קולא דסא"ה ואיך יכולים אנחנו להקל בהם מה שאנו רואים שהם שלא היו רוצים להקל וע"כ הי' נלענ"ד ליישב דברי ר"ת ז"ל עפ"י דרך הפנ"י ז"ל [והיינו דלפי דברי הפנ"י ז"ל תלי התנא זמן ק"ש בזמן תפלה כדי לסמוך גאל"ת ולדברינו הוא להיפוך דהתנא תלי זמן תפלה בזמן ק"ש כדי לסמוך גאל"ת] באופן אחר דהנה לקמן מסיק הגמ' והשתא דלא אתמר הלכתא דלא כמר ולא כמר דעכמ"ע ודעכמ"ע ודקדק שם הפנ"י ז"ל דאדרבה מדלא אתמר הלכתא לכ"מ ולכ"מ ממילא דהלכתא כחכמים דיחיד ורבים הלכה כרבים יע"ש שנדחק ליישב ונלענ"ד לומר בעזה"י דודאי שפיר סברי תרווייהו בין ר' יהודא ובין החכמים דזמן ח"מ ומעריב יוכלו להיות רצופים וסמוכים כדברי הפ"י שמביא בשם הרשב"א והרא"ש ז"ל וגם ס"ל לתרווייהו דזמן תפלת המנחה יוכל להיות עד ערב לר"י כמו לחכמים וגם לחכמים יוכל להיות זמן תפע"ר מבע"י כמו לר"י רק דפלוגתתם הוי משום דסברו דזמן תפלה תלי' בזמן ק"ש דהיינו דמשו"ה תקנו הזמן תפלה באותו זמן שקורין ק"ש כדי שיסמכו גאל"ת ולזה לחכמים דס"ל דזמן ק"ש הוי דוקא לאחר צה"כ ולזה ס"ל דגם זמן תפע"ר תקנו לאחר צה"כ כדי לסמוך גאל"ת משא"כ ר"י ס' דזמן ק"ש מתחיל מפה"מ ולמעלה ולזה תקנו שיהי' אז ג"כ זמן תפע"ר כדי לסמוך גאל"ת ואמנם גם פלוגתא זה בזמן ק"ש איננו צריך להיות מרוחקת כ"כ בין ר"י לחכמים רק דנוכל לומר דגם חכמים ס"ל דזמן שכיבה הוי עוד מבע"י כמו לר"י רק משום סייג גזרו מדרבנן שלא יתחיל זמן ק"ש עד הלילה כמו שמסקי' לעיל אליבא שיטת רשיז"ל בתנא דמתני' דכמו שגזרו חכמים דלא לצאת בק"ש ערבית רק עד חצות כמו כן גזרו שלא לצאת מבע"י רק עד הלילה ולזה תקנו אז גם הזמן תפ"ע וגם ר"י נוכל לומר דסבר להאי סייג רק דסובר דעיקר הזמן הק"ש הניחו הרבנן על הזמן דאו' דהוא מפה"מ ולמעלה ובזה הזמן תקנו גם תפע"ר עם הברכות ועכ"ז גזרו משום סייג שלא לצאת בזה רק שיקראו עוד הפעם ק"ש בלא הברכות מיד לאחר צה"כ ועל הברכות לא גזרו כלל ויוצאים במה שהתפללו מבע"י דאז הוי התחלת זמן ק"ש דאו' ומעתה לפ"ז אתי שפיר סתם מתני' דמאימתי קא"ש בין כחכמים בין כר"י רק דלחכמים איירי התנא דמתני' בק"ש עם ברכותי' ולר"י לא איירי התנא דמתני' רק בק"ש לחוד בלא ברכותי' ולפ"ז ממילא שפיר כ' הר"ת ז"ל דק"ש של ביה"כ עיקר והא דקורין אותו מבע"י הוא משום דקימ"ל כר"י דס"ל דזמן תפלת מעריב הוי מיד אחר פלה"מ והיינו משום דס"ל דאז הוי זמן ק"ש מדאו' כנ"ל ושפיר מיושב קו' הרשב"א הנ"ל וא"ש: וע"ז קאמר שפיר וא"ת האיך אנו מתפללים תפלה המנחה סמוך לחשיכה ואפי' לאחר פלה"מ וי"ל דקימ"ל כרבנן דאמרו זמן תפה"מ עד הערב והיינו כדמסקי' דגם ר"י לא פליג על זה דזמן מנחה הוי עד הערב רק דסובר שתקנו להתפלל יחד עם ק"ש תפע"ר בתחלת הזמן ק"ש כנ"ל [ולזה תקנו שלא להתפלל מנחה רק עד פלה"מ ומאז והלאה יתחיל זמן תפמ"ע כדי להתפלל יחד עם ק"ש כדי לסמוך גאל"ת] וממילא כשמתפללים מנחה סמוך לחשיכה לא עבדי' בזה לענין תפלה נגד ר"י כנ"ל וגם כשמתפללין ערבית מבע"י ג"כ לא הוי כ"כ נגד החכמים כיון שגם הם סברו דנוכל להתפלל ערבית מבע"י וגם הוי זמן ק"ש מבע"י מדאו' רק משום סייג תקנו שיתפללו ק"ש ותפע"ר בערב ולזה ממילא שפיר קאמר הגמ' לקמן השתא דלא אתמר הלכתא לכ"מ ולכ"מ דעכא"ע ודעכמ"ע כיון דיוצאין בזה אליבא דתרווי' בין אליבא דחכמים ומכש"כ אליבא דר"י ולא סתרי אהדדי לפ"ז לפי"מ דמסקי' השתא דלא פליגי כלל ר"י וחכמים לענין זמן תפלה דלכל אחד הוי זמן תפ"מ וערבית מפלה"מ ולמעלה כנ"ל רק דעיקר פלוגתתם הוי לענין זמן ק"ש [וזה מוכח מהא גופא דחזי' דלא אתמר הלכתא לכ"מ ולכ"מ אע"כ צ"ל דבזה ליכא פלוגתא ביניהם דלשניהם נוכל להתפלל שני התפלות רצופות וסמיכות] וזהו דקאמר הגמ' והשתא דלא אתמר הלכתא לכ"מ ולכ"מ וא"כ מוכח מני' דבזה אין נפקותא ביניהם לענין זמן תפלה רק לענין זמן ק"ש ולזה ממילא מוכח מני' דלענין תפלה דע"כ עביד ודעכמ"ע ורק לענין זמן ק"ש הוה נפקותא ביניהם ובזה לא איירי' כאן השתא ולזה שפיר קאמר הר"ת ז"ל דלענין ק"ש קיימ"ל כר"י דמוכח מני' דסבר דמתחיל זמן ק"ש מבע"י ולענין תפלה קאמר שפיר דקימ"ל כחכמים ומביא ראי' מהא דאמרי' לקמן והשתא דלא אתמר הלכתא לכ"מ ולכ"מ דעכמ"ע ודעכמ"ע דמוכח מני' דלענין תפלה אין נפקותא כלל בין ר"י לחכמים כנ"ל דלכל אחד יכול להתפלל שני תפלות רצופות וסמיכות ולזה שפיר קאמר הגמ' לשנא דוהשתא דהיינו לפ"מ דעסקינן השתא לענין תפלה לחוד בזה הוא דאמרי' דע"כ עביד ודע"כ עביד אבל לענין זמן ק"ש לא איירי' השתא ובזה לא קאמר דעכמ"ע ודעכמ"ע ובזה שפיר קאמר ר"ת ז"ל דקימ"ל כר"י דק"ש של ביה"כ שהוא מבע"י הוא עיקר וא"ש:

וממילא מיושב שפיר קו' הפ"י הנ"ל שהקשה דכיון דלא אתמר הלכתא לכ"מ ולכ"מ הוי לן לומר יחיד ורבים הלכ"ר דלפי הנ"ל זה אינו דהא הגמ' הוכיח את זה מדלא אתמר הלכתא לכ"מ ולכ"מ ש"מ דאין נפקותא ביניהם כלל לענין זמן תפלה ופלוגתתם לא הוי רק לענין זמן ק"ש כנ"ל וא"ש: וכ"ת א"כ עדיין קשה דלענין ק"ש הוי לן לומר יחיד ורבים הלכ"ר והי' לו לר"ת לפסוק כחכמים דזמנו הוי לאחר צה"כ ולא מפלה"מ כר"י ובפרט שסתם מתני' דידן מסייע להם אמנם גם זה אינו קשה לפע"ד לפי מה דמסקי' השתא בשיטות ר"ת ז"ל כמו דאסיקנא לעיל בשיטות רשיז"ל דבודאי מדאו' הוי עיקר הק"ש מבע"י רק מכח סייג גזרו חכמים לקרות עוד הפעם ק"ש משחשכה ולא לצאת בק"ש דמבע"י כמו שגזרו דלא לצאת אחר חצות כנ"ל ובזה ממילא נוכל לפרש מחלוקת התנאים לקמן בע"ב דפליגי בזמן ק"ש מאימתי מתחילין לקרות בערבין דר"א סובר משעת קידוש היום ור' יהושיע סובר משעה שכהנים אוכלים בתרומה וכו' שארי התנאים על דרך שכתב הפנ"י ז"ל דלאו בשיעורא דאו' פליגי דמדאו' נוכל לומר דכ"ע מודה דהוי מבע"י כדברי ר"י דפסק ר"ת כוותי' אלא דכל הנך תנאי דפליגי בשיעורא דזמן ק"ש בשיעורא דרבנן קמפלגי דהיינו בזה שעשו רבנן סייג וגזרו שלא לצאת בק"ש דאו' דמבע"י כלל רק שצריך לקרות עוד הפעם משחשיכה וזה אינו צריך להמתין דוקא אחר צה"כ כנ"ל רק שלא יהי' מבע"י רק שצריך להיות זמן קבוע מיוחד לכלם ובזה הוא דפליג איזה הוא הזמן הקבוע ולדרך זה אינו צריך לדחוק למה שכתב הפנ"י ז"ל דאין בזה עקירת דבר מן התורה יע"ש כי לפ"ז אדרבה הוא סייג לקיום דברי התורה דבזה כ"ע מודים דזמן ק"ש דאו' הוי מבע"י רק דגזרו משום סייג אולי יקראו קודם הזמן דאו' לזה גזרו שלא לצאת בק"ש דמבע"י רק במה שיקראו משחשיכה או סמוך לחשיכה ולפ"ז ממילא שפיר קאמר לי' ר"י לר"מ והלא כהנים מבע"י הם טובלים ולא קשה קו' התוס' דשם בד"ה אמר לי' ר"י שהקשו דתקשי לי' לנפשי' דלפי דברי ר"ת ז"ל הוא סובר בעצמו דזמן ק"ש הוא מפלג המנחה ולמעלה דהוי וודאי מבע"י דלפה"ד האלו דמסקי' השתא דכ"ע סברו דזמן ק"ש דאו' הוי מבע"י ולא פליג רק בזמן ק"ש דמדרבנן שגזרו שלא לצאת בק"ש דמבע"י כנ"ל רק שצריך לקרות עוד הפעם משחשיכה או סמוך לו לכל הפחות לכ"ע כשיעורו ור"מ נתן שיעור לזה משעה שכהנים טובלים ל"ב וע"ז קאמר לי' ר"י והלא כהנים מבע"י הם טובלים וגזירת חכמים הוא שלא לצאת מבע"י אע"ג דיצא מדאו' כנ"ל וא"ש:

וא"כ ממילא מוכח מזה דכל הני תנאים אית להו דזמן ק"ש דאו' הוי מבע"י כדברי ר"י רק דפליג בזמן ק"ש דרבנן מה שצריך לקרות משחשיכה כנ"ל ולזה שפיר פסק ר"ת ז"ל כדברי ר"י דק"ש של ביה"כ היא עיקר והיינו דבזה יוצא מדאו' ולזה קאמר שהיא עיקר ורק שצריך לקרות עוד הפעם משחשיכה מדרבנן ולא פסק כחכמים שהם רבים [ואפי' אם נימא דגם חכמים סברו דק"ש דאו' יוצא מבע"י כנ"ל רק דהם סברו דמדרבנן צריך לקרות דוקא אחר צה"כ מ"מ מוכח מהנהו תנאי דברייתא דלא סברו כוותייהו) נגד ר"י כיון דכל הני תנאים דברייתא סברי כר"י ולזה גם סיעתי' דר"י הוי ג"כ רבים וא"ש:

ובדברים האלו נוכל לפרש בעזה"י דברי הר"מ שמביא התוס' ח"ל ע"כ אומר ר"י דודאי ק"ש של ביה"כ עיקר ואנו שמתפללים ערבית מבע"י סבירא לן כהני תנאי דגמ' דאמרו משעה שקדש היום וגם משעה שב"א נכנסים להסב דהיינו סעודת ערב שבת והיא היתה מבע"י ומאותה שעה הוי זמן תפלה עכ"ל והנה לכאורה מהאי לשנא דקאמר הר"י דודאי ק"ש של ביה"כ עיקר משמע דמודה לר"ת ז"ל בזמן ק"ש דהיא מבע"י כיון דגם ר"ת קאמר האי לישנא גופא דק"ש של ביה"כ עיקר וגם אין סברא לומר דיחלוקו בהאי זמן גופא דמאימתי קורין בביה"כ דהא זה ודאי הי' ידוע לכל הזמן שמתפללים בביה"כ וא"כ דכוונתו היא על ק"ש דמבע"י שהוא עיקר כמו לר"ת וא"ב אין להבין מאי דקאמר אח"כ ואנו שמתפללים ערבית מבע"י דלפי מה דמתחיל דק"ש דביה"כ דהיא מבע"י עיקר וא"כ בודאי ראוי' להתפלל מבע"י וגם כבר עמדו בזה דגם כשסבירא לן כהני תנאי דבריי' עדיין אין הזמן ק"ש לדבריהם כ"כ מבע"י וע"כ הי' נלע"ד להעמיס בדברי הר"י ז"ל כל הדברים שכתבנו לעיל ליישב דברי הר"ת ז"ל דודאי בין ר"י ובין חכמים תרווייהו סברו דתפ"מ ומעריב שפיר נוכל להתפלל סמוכים ורצופים מפלה"מ ולמעלה רק דר"י סובר דמש"ה תקנו זמן מנחה עד פלה"מ כדי כשיקראו ק"ש של ערבית מפה"מ ולמעלה יתפללו ג"כ אז תפמ"ע כדי לסמוך גאל"ת וחכמים סברו דעיקר זמן ק"ש הוי בערב לכה"פ מחמת סייג כנ"ל ולזה תקנו שלא להתפלל תפע"ר רק מבערב כדי לסמוך גאל"ת ולזה לענין תפלה גופא בודאי שפיר דעבד כמ"ע ודעכמ"ע כיון דלתרווייהו נוכל להתפלל שני התפלת סמוכים ורצופים כנ"ל רק עכ"ז הי' קשה לר"י דיותר הי' לפסוק כחכמים ולהתפלל מעריב דהיינו ק"ש ותפלה מבערב כיון דהם רבים וסברו דהכי תקנו הרבנן ואפי' אם נימא דלא תקנ אלא משום סייג ועיקר ק"ש דמדאו' גם הם סברו דהוא מבע"י מ"מ הי' לנו לפסוק כחכמים כיון שהם רבים כקו' הפ"י הנ"ל ומעתה כך הוא המשך דברי הר"י דודאי ק"ש של ביה"כ עיקר כמו שסבר הר"ת דפסק כר"י משום דיוכל להיות דלית מאן דפליג עלי' בזה בזמן ק"ש דאו' דהוא מבע"י רק דעכ"ז עדיין קשה דהי' לנו לפסוק כחכמים ולהתפלל מעריב מבערב וזהו דקאמר ואנו שמתפללים ערבית מבע"י דלא כחכמים אע"ג דהם רבים היינו משום דסבירא לן כהני תנאי דגמ' דאמרו משעה שקדם היום וגם משעה שב"א נכנסים להסב דסברו דמתפללים תפע"ר מבע"י דלא כחכמים וא"כ תו לא הוי חכמים רבים נגד ר"י ושפיר מתפללים בביה"כ מבע"י כר"י וא"כ גם הר"י ז"ל פסק כר"ת דק"ש של ביה"כ עיקר משום דפסקי' כר"י ולא כחכמים אע"ג דהם רבים משום דגם תנאי דברייתא לא סברי כחכמים ולזה אין אנו מוכרחים לפסוק כהם משום דהם רבים דהא רבים פליגי עליהם וא"ש:

ומעתה לפי"ז שפיר מביא ראי' מהא דרב הוי מצלי של שבת בערב שבת ומסתמא גם הי' קורא ק"ש דהלכה כר"י דק"ש של ביה"כ עיקר כדאמר בפ' תפלת השחר מדרב צלי של שבת בע"ש ש"מ הלכה כר' יהודא וממילא הוי דברי התוס' לגמרי כדברי הרא"ש ז"ל דמביא זו הראי' לדברי ר"ת ז"ל דהא לפמ"ש דמסקי' השתא גם הר"י זיל סובר כר"ת ושפיר מביא ראי' לדבריו מדרב [ולפי הנ"ל א"ש הא דקאמר ומסתמא גם הי' קורא ק"ש דהא לפ"מ דביארנו כל עיקר תיקון זמן התפלה הי' דוקא סמוך לק"ש כדי לסמוך גאל"ת) ומיושב שפיר קו' המרש"א ז"ל:

בא"ד והא דקאמר בירושלמי וכו' אומר ר"ת שהיו רגילין לקרות ק"ש קודם תפלתם כמו שאנו רגילין לומר אשרי תחלה הנה הפנ"י רוצה לבאר כוונת הר"ת בדברי הירושלמי דהתנא דירושלמי סובר דכשקורין ק"ש בביה"כ אכתי לא מטי זמן ק"ש וממילא נמי לא הוי זמן תפע"ר ומש"ה אומר ר"ת שהיו רגילין לקרות ק"ש קודם תפלתם כמו שאנו רגילין לומר אשרי ולפ"ז הכל איירי קודם תפלת מנחה אלא דיש לתמוה לפ"ז שהיו קורין ק"ש קודם תפ"מ כדי לעמוד בתפלה מד"ת ולפ"ז ודאי היו קורין אותה בלא ברכותי' וא"כ מעיקרא מאי ס"ד דירושלמי שהיו קורין אותה כדי לצאת ידי חובת ק"ש דא"כ מה טיבה קודם מנחה הי' להם לקרותה קודם תפע"ר ובברכותי' כדינא עכ"ל יע"ש מה שתירץ:

ולפענ"ד אדרבה דר"ת סובר דגם תנא דירושלמי סובר דזמן ק"ש דערבית הוי מבע"י כר"י וא"כ צריך ליישב מאי דפריך הירושלמי ולמה קורין אותה בביה"כ הא שפיר קורין אותה כיון דהוא זמן ק"ש וע"ז מיישב הר"ת דהיו רגילין לקרות ק"ש קודם תפלת מנחה כמו שאנו קורין אשרי וע"ז פריך שפיר הירושלמי דלמה נהגו לקרות ק"ש קודם תפ"מ כיון דיוכל להיות שיוצאין בזה ידי ק"ש דאו' כשמתפללין מנחה לאחר פלה"מ וא"כ יהי' יוצא בק"ש בלא ברכות ואח"כ כשיקרא ק"ש עם ברכותי' אזי יהי' הברכות על ק"ש שלא לצאת ולא יהי' עובר לעשייתן במאי שקורין לצאת ידי ק"ש עיקרית וע"ז שפיר משני שאין מתכוונים אז לצאת בקריאה זו ידי ק"ש שאין קורין אותה רק לעמוד בתפלה מד"ת וכמו שכתב התר"י לשיטתו שאין יוצאין בק"ש מבע"י ואעפי"כ כשמתפללים בצבור יתפלל עמהם ויכוון שלא לצאת אז בק"ש יע"ש וכמו כן הוי כאן כוונת הירושלמי במה שאמר שאין קורין אותה רק לעמוד בתפלה מד"ת ואין מכוון לצאת בהאי ק"ש וממילא כשמתפלל אח"כ מעריב שפיר קורא ק"ש בכוונה לצאת עם ברכותי' וא"ש:

והנה לפ"מ דמסקי' לעיל דגם ר"י סובר דתמיד קרב עד הערב ועכ"ז קאמר דתפלת המנחה הוא עד פלה"מ הוא משום דאז מתחיל זמן ק"ש ערבית ולזה תקנו שיתחיל אז זמן תפע"ר כדי לסמוך גאל"ת כנ"ל ובזה מיושב שפיר קו' התוס' לקמן דף כ"ו ע"ב בד"ה עד פלג המנחה וכו' תימה מנא לי' הא בשלמא עד ט' שעות ומחצה דעד אותו זמן הוי תפלת המנחה ניחא דהיינו מנ"ק אבל הא מנ"ל יע"ש ולפי הנ"ל ניחא דהטעם הוא משום דאז מתחיל זמן קיש של ערבית ולזה תקנו זמן מנחה עד פלה"מ כדי שיתחיל אז זמן תפלת ערבית כנ"ל וא"ש:

וגם חכמים ס"ל דיוכל להתפלל תפע"ר מבע"י רק כיון שהם סברו דזמן ק"ש של ערבית הוי לאחר צה"כ ולזה תקנו גם תפע"ר אז כדי לסמוך גאל"ת כנ"ל ובזה מיושב קו' התוס' דשם בד"ה יעקב תיקן וכו' תימה דבפרק גיד הנשה מוכח דהתפלל ערבית ביום למתני' דפ"ק דקאמר שאין זמן תפלה עד צה"כ יע"ש ולפי הנ"ל ניחא דגם חכמים מודה דזמן תפע"ר מתחלת היא מבע"י רק שתקנו על לאחר צה"כ סמוך לזמן קיש כדי לסמוך גאל"ת כנ"ל וא"ש: ומעתה לפי"מ דמסקי' דבין לר"י ובין לחכמים יוכל להתפלל מנחה ומעריב רצופים וסמוכים שפיר מיושב ומבואר דברי הרמב"ם ז"ל בה' תפלה פ"ג לפ"מ שפירש הלח"מ דבריו ז"ל דסובר דנקטינן כקולי דתרווייהו ואעפ"י דלא עבדי' בשאר מילי הכי למנקט קולי דתרווייהו יע"ש שמאריך בזה ולפי הנ"ל ניחא דודאי הכי הוא הדרך האמת בכ"מ דלא עבדי' כקולי דתרווי' רק הכא שאני דתרווי' מודו דנוכל להתפלל תפ"מ עד הערב וגם תפע"ר מבע"י כנ"ל וממילא א"ש דבריו ז"ל דסתם בתמיד של בין הערבים בפ"ב מה' תמידין ומוספין כרבנן דאמרו דקרב עד הערב ולא כתב גם התם דעבד כמ"ע ודעכמ"ע כמו הכא דלפי הנ"ל ניחא דהא לא פליגי בזה כלל כנ"ל דכל פלוגתתם לא הוי רק לענין זמן ק"ש וכדי להסמיך גאל"ת וא"ש מה דפסק כתרווי' בקוליהם לענין תפלה ורק לענין זמן קריאת שמע פסק כחכמים וא"ש:

ומעתה כיון דזכינו לזה השתא דכן הוא מבואר גם בהרמב"ם ז"ל דזמן תפלה תלוי בזמן ק"ש כדי לסמוך גאל"ת כנ"ל וא"כ בודאי א"ש דברי הרמב"ם ז"ל שהתחלנו בתחלת דברינו האלו דמשום הכי מתחיל הש"ס בזמן ק"ש כיון דנוהג ב' פעמים בכל יום ויום והקשה עליו הצל"ח דלפ"ז הי' לו להתחיל בזמן תפלה שנוהגת ג' פעמים ביום כנ"ל והשתא ניחא דשפיר הוא מוכרח להתחיל בזמן ק"ש קודם לזמן תפלה אע"ג דנוהגת יותר כיון דזמן תפלה תלוי' בזמן ק"ש וא"כ צריך לידע מקודם הזמן ק"ש כדי שמתוך זה נדע הזמן תפלה וא"ש:

ולפי דברי הלח"מ בענין זה שמאריך יע"ש נוכל להסביר דברינו הנ"ל בסברת ר"י וחכמים דסברו שנוכל להתפלל תפ"מ ומעריב סמור"צ דהנה הגמ' מסיק לקמן בדף כ"ו ע"ב דתפלות אבות תקנום ואסמכו' רבנן אקרבנות והיינו דתרווי' צריכי דמצד קרבנות לחוד ודאי לא הי' ראוי להתפלל מנחה רק עד פלה"מ כדברי ר"י משום דאז הוי זמן הקרבת תמיד כמבואר בלח"מ ואע"ג דהי' ראוי' לקרב עד הערב מ"מ לא הי' מקריבין רק בזמן הזה ומצד תקנות יצחק אבינו הוי זמנו עד הערב ובזה מיושב קו' התוס' דשם בד"ה יצחק תיקן תפה"מ ואע"ג דאמרי' צלי צלותא דאברהם מכי שחר כתלי יע"ש ולפי הנ"ל ניחא דודאי מתפה"מ דהוי בזמן הקרבה הי' יודע גם אברהם אע"ה לקיים ויצחק תיקן תפה"מ עד הערב כמו שנאמר ויצא יצחק לשוח בשדה לפנות ערב וא"ש:

תוכן העניינים

שות בית היוצר

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה