אור ברסלב
שות בית היוצר דרושים › לר"ה בפרשת העקידה

שות בית היוצר· רבי יואל צבי ראטה

דרושים · לר"ה בפרשת העקידה

לפסח

ויהי אחר הדברים האלה והאלוקים נסה את אברהם וכו' ודקדקו המפורשים ובכללם האלשיך ז"ל דמאי קאמר והאלוקים נסה את אברהם דמשמע שעתה התחיל לנסותו והלא זה הי' נסיון העשירי ובפשיטות נלענ"ד ליישב זה דהנה הנסיון בא בשני פנים הא' הוא במקרה דהיינו כשבא אחד על איש ישראל להסיתו לעבור על מצות ד' חלילה ואם לאו יהרוג אותו והוא מניח להרוג את עצמו בשביל קידוש השם הנה זה הנסיון בא במקרה דהא זה המצו' אשר בעבורה נהרג לא נצטו' דוקא עבור זה כדי לנסותו אם יפקיר את עצמו למיתה רק המצו' נצטו' בפני עצמה והמיתה בא במקרה ובדרך זה הי' כל התשעה נסיונת שנתנסה אברהם אע"ה משא"כ זה הנסיון בענין העקידה הי' בפנים ב' דהיינו שכל גוף המצו' לא בא אלא עבור הנסיון כי בלתי הנסיון לא הי' שום מצו' בענין עקידת יצחק רק שהקב"ה רצה לנסות בזה את אאע"ה במכוון בודאי כדי להוציא את מחשבתו הטובה אל הפועל כדי להרבות שכרו וזהו דאמר כאן והאלוקי' נסה את אברהם דהיינו שנסה אותו במכוון ולא כמקדם שהנסיונת הי' באיה לו במקרה והנפקא מינה שכאן שהי' הנסיון במכוון בודאי הי' שכרו יותר במאי שכבש את יצרו שבודאי הי' מתגבר עליו יותר כמבואר במדרש איך שהי' השטן יצא לשטנו בדרך ולפתות אותו ואת יצחק וזה הי' כיון שבא הנסיון במכוון ואאע"ה גבר אותו א"כ בודאי בזה הנסיון הוציא עוד מחשבתו עוד יותר אל הפועל והי' עוד שכרו יותר בזה מהנסיונת שמקדם וא"ש:

אמנם נלענ"ד עוד באופן אחר ליישב עוד עם שארי דקדוקים הא' מה שדקדק רש"י ז"ל במאי דקאמר את בנך את יחידך אשר אהבת את יצחק הב' במאי דקאמר על אחד ההרים אשר אומר אליך ואמאי לא קאמר אשר אראך כמו דקאמר אל הארץ אשר אראך ובפרט דנא מצינו שאמר לו המקום רק וירא את המקו' מרחוק. ג' האי תיבת מרחוק הוא מיותר ד' הא דקאמר עתה ידעתי כי ירא אלוקים אתה כמו דנתקשו בזה כל המפרשי' יע"ש. וגם במאי דקאמר כאן תיבות ממנו ולהלן לא קאמר ועוד שאר דקדוקים. ונלענ"ד דהנה ידוע מאמר התנא אל תהי כעבדים המשמשים את הרב ע"מ לקבל פרס אלא הוי כעבדים המשמשים את הרב שלא ע"מ לקבל פרס ויהי מורא שמים עליכם והקשה המפרשים מאי האי דקמסיים ויהי מורא שמים עליכם ונלענ"ד דהנה הבעל העקרים ז"ל במאמר שלישי בפרק ל"א אמר וז"ל התכלית המושג אל הנפש בהיותה בגוף מצד קיום מצות התורה אינו אלא שתקבע בנפש תכונת יראת הש"י וכשיהי' בה התואר הזה ליראה את השם הנכבד והנורא תתעלה הנפש ותוכל להשיג החיים הנצחי שהוא הטוב הצפון לצדיקי' והוא הצלחת הנפש כמאמר הכתב מה רב טובך אשר צפנת ליראיך וכו' והיא התכונה היותר משבחת שישיג האדם ולא תשיג כ"א אחר עמל והשתדלות גדול שהרי אאע"ה לא נאמר עליו ירא אלוקים עד סוף נסיונותיו שאמר הכתוב עליו כי עתה ידעתי כי ירא אלוקים אתה כלומר וכבר הגעת אל התכונה המשובחת שאפשר שישיג האדם בעוה"ז כדי שיזכה לחיי העוה"ב וכו' ובעבור זה אמר הכתוב ועתה ישראל מה ד' אלוקיך שואל מעמך כ"א ליראה את ד' אלוקיך וכו' לשמור את מצות ד' וכו' וביארו ע"ז הדרך כי משה היא אומר לישראל גודל הפלגת חסדי ד' כי מן הדין הי' ראוי אל האדם ליראה את הש"י וללכת בדרכיו ולאהבה אותו ולעבדו בכל לב ובכל נפש כדי שישיג שלמותו הנפשי ולפי שזה ענין קשה מאוד שיגיע האדם אל המדריגה הראוי מן היראה ואהבה והעבודה בכל לב ובכל נפש היקל עליו הש"י כי תחת כ"ז צוהו לשמור חקות השם ומצותיו בלבד ובזה תשיג מדרגת התכונה המגעת לו מצד העבודה בכל לב ובכל נפש ויהי' פירוש הפסוק כן ועתה ישראל הסתכל גודל הפלגת חסדי הש"י מה הוא שואל מעמך כי אינו שואל מעמך כ"א תחת יראת הש"י ולאהבה אותו ולעבדו בכל לב ובכל נפש שהיית מחויב לעשות אינו שואל כ"א לשמור מצות ד' ואת חקותיו אשר אנכי מצוך היום לטוב לך כלומר וכ"ז לטוב לך כי באמצעות שמירות מצות התורה יושג התכלית האנושי וכו' יע"ש שהאריך לבאר שזה שמושג מחמת היראה זהו מושג על ידי קיום המצות התורה ולפענ"ד נראה לקיים שניהם שע"י קיום המצות יגיע אל תכונת היראה וביראה תתעלה הנפש להשיג חיים הנצחי כנ"ל וזהו כוונת הכתוב סוף דבר הכל נשמע את האלוקים ירא דהיינו העיקר התכלית האנוש שהוא סוף הדבר אינו אלא להגיע אל תכונת היראה וזה אינו בא אלא ע"י קיום המצות כי בלעדי השמירות המצות אינו בכח כל אדם להגיע אל תכונת היראה האמיתות כ"א לזכי השכל משא"כ ע"י קיום המצות יגיע כל אדם אל תכונת היראה כי מצות מעשיות כל אדם יש בכחו לעשות אפי' לחלושי הדעת וקיום המצות ממילא יביאם אל תכונת היראה וזהו שמסיים אחר שאמר סוף דבר הכל נשמע את אלוקים ירא זה יגיע לך ע"י ואת מצותיו שמור כי זה כל אדם פי' וזהו דבר קל שכל אדם יוכל לעשותו וא"ש:

ומעתה לפי"ז ע"י שמירות המצות יוכל האדם לבוא אל תכונת היראה וזהו העיקר ההצלחת הנפש אמנם כ"ז הוא דוקא אם ישמור המצות בלתי לד' לבדו בלי שום פני' אזי יביאם שמירות המצות אל תכונה החשובה הלזו שיזכה להגיע אל מדרגת יראת הש"י האמיתות וזהו שאמר התנא אל תהי כעבדים המשמשים את הרב ע"מ לקבל פרס אלא הוי כעבדים המשמשים את הרב שלא עמל"פ ועי"ז כשתהי' כעבדים המשמשים את הרב שלא עמל"פ ותהי' משמרים את המצות בלתי שום פני' רק לקיים מצות הבורא ב"ה בלתי שום תשלום גמול לא בעוה"ז ולא בעוה"ב אזי תזכו למעלות ויהי' מורא שמים עליכם שזה בא משמירות המצו' וזה הי' עיקר נסיון העקידה לאאע"ה כדי להביאו אל מדריגות היראה כנ"ל וא"ש:

והנה בעשיות המצו' יש כמה פניות הא' אם עושה אותה ברבי' בשביל כבוד הבריות שיכבדו אותה עבור יראתו וזהו כמו ע"ז כמבואר בחובת הלבבות שזהו עוד יותר גרוע מהעובד ע"ז כיון שהעובד עבודה זרה אינו עובד אלא ע"ז אחת והעובד בשביל הבריות יש לו הרבה ע"ז לכל הרואה אותו והב' היא בשביל שכר עוה"ב וגם אם יש לו איזה חסרון כיס אצל עשיות המצו' הוא מצפה שהקב"ה ימלא חסרונו עבור עשיות מצותו והנה העבודה הלזו אע"ג שהיא טובה מ"מ אינה עבודה אמיתות כיון שאינו מכוון לעשות רצון בוראו רק רצון עצמו או מחמת יראת עונש או מחמת להרבות שכרו ועיקר העבודה האמיתית היא אינה רק כשאינה מצפה לשום תשלום גמול ואפי' החסרון שיש לו מחמת העשיות המצוה אינה מצפה למלאות לו רק כונתו לעשות נחת רוח להבורא ב"ה בעשיות רצונו בלתי שום פגם אחרת והעבודה הזה היא העיקר העבודה שמביאה יראה האמיתות שביארנו לעיל ועל זה הדרך הי' רצון הבורא ב"ה לנסות את אברהם אע"ה בענין העקידה כדי להביאו ליראה האמיתות כנ"ל ולזה אמר לו הקב"ה קח נא את בנך את יחידך אשר אהבת את יצחק דהיינו שהקב"ה אמר לו שיקח את בן יחידו האהוב לו שהוא יצחק באופן זה שלא יקוה שאם יעלה את יצחק זה לעולה יתן לו הקב"ה בן אחר כמו שנתן לו את זה בדרך נס היפלא מד' דבר ובאופן זה לא הי' הנסיון גדול כ"כ ולזה אמר לו שזה היצחק האהוב הוא בן יחידי דהיינו שבשום אופן לא יהי' לו בן אחר כמוהו ואעפי"כ יעלהו לעולה למלאות רצון הבורא ב"ה וזהו שאמר לו קח נא את בנך את יחידך אשר אהבת את יצחק שזה הוא יחידי לך כנ"ל ולך לך אל ארץ המורי' והעלהו שם לעולה על אחד ההרים דהיינו שילך במקום שאין שם אנשים אל אחד ההרים ולא יאמר לשום אדם לאיזה ההר שהוא הולך כדי שלא יודע לשום אדם בשעת עשיות מצותיו כדי שלא יבא לו שום הרהור פני' עבור כבוד הבריות חלילה הגם כי אברהם אע"ה הי' נזדכך מאוד בענין לעשות מעשיו לשם שמים עכ"ז כשיעשה נסיון גדול הזה בידיעת בני האדם יוכל להיות שהשטן יביא לו איזה הרהור במחשבתו שלא ברצונו כידוע שאם אדם ניצל מהרהור עבירה והקב"ה הי' רוצה שיקיים אברהם אע"ה נסיון זה על צד היותר בלי שום הרהור כלל ולזה שלח אותו לארץ המורי' אל אחד ההרים באופן שלא יודע לשום אדם עשיות מצותיו שיה' הנסיון זך ונקי וגם אמר לו שלא יקו' לשום שכר לא בעה"ז ולא בעוה"ב ולזה אמר לו והעלהו שם לעולה אל אחד ההרים אשר אומר אליך דהיינו שיעלהו לעולה אל אחד ההרים בלתי שום ידיעת אדם וגם בלתי שום כונה שיצפה לשום שכר רק בלתי לד' לבדו לקיים מאמרו הקדושה וזהו שאמר לו והעלהו שם לעולה אל אחד ההרים רק לקיים אשר אומר אליך ולא לשום כונה אחרת ובזה האופן הי' זה נסיון גדול עד מאוד לעשותו מתוך שמחה ואברהם אע"ה קיים את זה באופן זה על צד היותר בחשקת גדול ובזריזות ויחבוש את חמורו וכו' וילך אל המקום שאמר לו האלהים דהיינו שהי' הולך אל המקום להגיע אל המדריגה הגדולה שאמר לו אלהים שיהי' באופן זה בלתי שום כונה אחרת רק לקיים מה שאמר לו האלהים ויהי ביום השלישי וישא אברהם את עיניו וירא את המקום מרחוק דהיינו שראה שעדיין לא הגיע עוד אל המדריגה הגדולה הזה בשלימות רק שהמקום דהיינו המדריגה זה עדיין רחוקה ממנו או מחמת הרהור מידיעת השני הנערים שהי' אתו או מחמת שאר עכובים ולזה אמר להנערים שבו לכם פה כדי שיעשה המצוה בהצנע גמור בלתי שום ידיעת בני אדם אפי' מבני ביתו ואפי' מבני ישמעאל אע"ג שהי' רוצה תמיד לחנכו במצות אמנם כל זה שהי' בלי ידיעת בני אדם זהו דווקא קודם ששחטו אבל לאחר שהי' שוחטו הי' מוכרח להודע לבני אדם והי' יכול להיות אח"כ איזה תשלום גמול לאברהם אע"ה בכבוד מבני אדם והקב"ה הי' רוצה שלא יבוא שום תשלום גמול לאברהם אע"ה בעה"ז מחמת כבוד המדומה עבור מצוה זו כנ"ל ולזה כשהי' כבר מוכן אצל אברהם אבינו לשחוט את בנו בלב גמור בכונה היותר רצוי' מיד אמר הקב"ה אל תשלח ידך אל הנער ואל תעש לו מאומה כי עתה ידעתי כי ירא אלהים אתה דהיינו שעתה קודם ששחטת אותו ידעתי רק אני לבדי שירא אלהים אתה ולזה היא מצותך בשלימות בלי שום פני' ולא חשכת את בנך את יחידך ממנו וממילא במה שלא חשכת את בנך את יחידך לא הי' בו שום פני' אחרת רק ממנו דהיינו לקיים מאמרי משא"כ כשתשחוט אותו אזי יוכל להיות שיביא לך השטן איזה הרהור פני' בשביל כבוד בני אדם משא"כ עתה אין בזה שום ידיעה לשום בני אדם רק לי ולזה הי' נסיון גדול ולזה הוא שאמר והאלהים נסה את אברהם דבנסיונת שנתנסה עד עתה לא הי' כ"כ מבואר השלימות כיון שהי' ידוע לבני אדם משא"כ בזה לא הי' שום ידיעה לשום בני אדם רק לד' לבדו ולזה הוא אומר והאלהים נסה את אברהם דהיינו בזה הנסיון הקב"ה לבדו נסה אותו בלתי שום ידיעת אדם כדי שיהי' הנסיון באופן היותר מן המובחר כנ"ל וא"ש:

ומעתה לפ"ז שהקב"ה אמר לאברהם אע"ה שלא יקו' לשום שכר עבור מצוה זו כנ"ל והנה חשב אברהם אע"ה שזהו דוקא עבור המצוה מעקידת בנו משא"כ מהמצוה שעשה בעשיות האיל אשר לא נצטוו' כלל בזה יוכל להיות שיש לו לקוות על שכר ולזה אחר עשיות האיל התפלל להש"י שד' יראה לשלם לו שכר ועוד יש לחלק בין מצות העקידה ובין מצות עשיות האיל דהנה ידוע דעיקר השכר בעה"ז להגוף היא אינו באה אלא בעבור עשיות המצוה שהוא בגופו ולזה גם השכר בא אל גופו בעה"ז ועיקר השכר בעה"ב להנשמה באה עבור הכונה והמחשבה טובה שהמחשב אינה באה אלא מצד הנשמה ולזה גם השכר באה אל הנשמה לעה"ב והנה עיקר מצו' העקידה לא הי' ע"י מעשה רק הכונה הטוב משא"כ מצות עשיות האיל הי' ע"י מעשה ולזה השכר מעשיות העקידה לא יכול להיות רק בעה"ב משא"כ השכר מעשיות האיל יוכל להיות גם בעה"ז כיון שהי' ע"י מעשה ולזה התפלל אאע"ה אחר עשיות האיל ד' יראה אשר יאמר היום בהר ד' יראה דהיינו שגם היום בעה"ז יאמר בהר ד' יראה להזכיר מצוה זו מהאיל לטובה אבל לא התפלל להזכיר העקידה גופה ולזה גם אנו עושין העיקר הזכירה בעקידת יצחק רק בשופר של איל להזכיר אילו של יצחק שבאה ע"י מעשה האיל וראוי' לשלם השכר גם בעה"ז וזהו שהשיב לו הקב"ה יען אשר עשית את הדבר הזה דהיינו שבא ע"י מעשה ולזה ברך אברכך בשתי פנים אחת בעה"ז ואחת לעה"ב והרבה ארבה את זרעך ג"כ בשתי פני' אחת שיהי' לך זרע שיהי' ראוים לעה"ב דהיינו בני יעקב ואחת שיהי' ראוים לעה"ז דהיינו בני עשו וזהו דמסיים ככוכבי שמים והם בני יעקב וכחול אשר על שפת הים דהיינו בני עשו דבני עשו שאינם עושי' רצונו של מקום נמשלו לחול ובני יעקב שעושי' רצונו של מקו' נמשלו לכוכבי' אך עשו יתברך רק בהטפל ויעקב בהעיקר אשר רק ביעקב יתברכו בו כל גויי הארץ כמו דאמר והתברכו בזרעך כל גויי הארץ בזרעך ולא בכל זרעך כמו דדרשינן ביצחק יקרא לך זרע ביצחק ולא בכל יצחק וא"ש: ובאופן אחר נלענ"ד דפרש הא דקאמר עתה ידעתי כי ירא אלהים אתה דמשמע ולא מקדם וגם שלא יהי' תיבת ממנו מיותר ובפעם שנית לא הי' צריך לומר ממנו וכה"ג יש לדקדק במאי דקאמר גבי סדום ארדה נא ואראה הכצעקתה הבאה אלי עשו כלה ואם לא אדעה דאיך קאמר ארדה דלמה לו לירד הלא מלא כל הארץ כבודו וגם מאי דקאמר ואדעה ופרש"י ז"ל ידוע וגם כבר פרשנו לעיל בזה וכעת נלענ"ד באופן אחר דהנה איתא דהמלאכים שאלו לפני הקב"ה אימתי ר"ה ויוה"כ אמר להם אני ואתם נרדה למטה ולזה ג"כ אין ביאור ונלענ"ד דהנה ידועה דהעיקר עבירות שאדם עובר באה מחמת שהוא משוקע בתאות העוה"ז העכור הזה הגם כי התאוה הוא מאוס ומגונה מאוד אשר אין לשער הן בענין אכילה כי כל שלחן מלאה קיא צואה ואשה נאד מלא דם והכל רודפין אחריה ר"ל וזהו מחמת שיצר הרע מיפה מאוד בעיני בני אדם את התאוה להמשיכם אחרי' ולעבור בהם מאמר אל חי ומי שגובר את יצרו הרע הוא רואה ראי' האמיתות איך התאוה היא מאוס עד שבעיניו יפלא איך הבני אדם אוהבי' אותם ועוד יותר הוא מכיר בגדולת הבורא ב"ה וזה עוד יותר לפלא בעיניו שבשביל התאו' המאוסה מרד דברי מלך מלכי המלכים אשר ברא עולמות אין שיעור לאלפים ורבבות

ואם זה הוא גבי בשר ודם שגם ביער תאות היצר רק שגבר אותו ומכש"כ גבי המלאכים שאין בהם שום תאות היצר אך זה דבר זר ומגונה בעיניהם למרות עיני כבודו ב"ה בשביל התאוה המטונפת ולזה הם מרבים לקטרג מאוד ע"ז לפני הקב"ה על בני האדם כמו שאמרו גם בתחילת הבריאה מה אנוש בי תזכרנו ולזה תמיד קודם ר"ה שמתעורר תחילת הבריאה הם ג"כ מעוררי' את עצמ' לקטרג על ישראל ולזה הם שואלי' אימתי ר"ה ויוה"כ אמנם הקב"ה מלמד זכות על ישראל באופן שהם לא יוכלו לקטרג כיון שלהם אין יצר הרע ולזה הוא מגונה מאוד בעיניה' וגם שהם תמיד במדריגה העליונה ורואים תמיד בגדולת הבורא ולזה להם הוא דבר קל לעשות רצון קונם ואילו הי' גם הם למטה כמו הישראל ותאות היצר הי' בוער בקרבם אזי לא הי' בעיניהם שום פלא והם בעצמם הי' מלמדין זכות על ישראל דהא אלו הי' הם בעצמ' למטה במדרגת ישראל לא הי' גם הם טובי' מהם כמו שאירע לעזא ועזאל ולזה הקב"ה משיב להם אני ואתם נרד למטה ואזי תלמדו גם אתם זכות על ישראל כשתראו למטה איך הדבר הזה קשה להם לגבור על יצרם הרע וממילא יצא דינם לאור זכאי בהסכם כלם וא"ש:

אמנם זה אם התאוה היא ברשות האד' לגבור עליה והבא לטהר מסייעין לו ואם האד' מניח להתגבר עליו התאוה אזי הקב"ה הבוחן הלבבות הוא יודע אם הוא בכחו להתגבר על יצרו ולפי זה הוא דן אותו וזהו שאמר למלאכים אני ואתם נרדה למטה לדון אותם לפי ערך שהוא למטה לדון אותם אם הי' ביכולתם לגבור על יצרם או אם לא הי' מתגרה ביצרם וזהו שאמר גבי אנשי סדום ארדה נא ואראה הכצעקתה הבאה עלי עשו פירש ארד למטה לראות את דעתם לפי ערכם שהם למטה בגבורת יצרם שאם הי' קל ביכולתם לגבור את יצרם וגם אם הם בעצמ' התגרו ביצרם ואזי ממילא כצעקתה הבאה אלי כאן מהמלאכים המקטרגים עליהם שהם בלא תאות היצר עשו גם למטה אע"ג שיש בהם תאות היצר מ"מ עשו יותר ממה שפתה אותם היצר באופן שהם עצמ' משכו עליהם התאוה א"כ אזי נחשב להם העבירה למטה כמו שהי' נחשב למעלה כיון שגם הם עשו יותר ממה שפתה אותם היצר וזה שאמר הכצעקתה הבאה אלי עשו פי' שאין חילוק בין הצעקה מהמלאכים שהם למעלה ובין העשי' שהיא למטה אזי כלה ואם לא פי' שדעת' אינו אלא לפי מה שגברה עליהם היצר ולא הי' ביכולתם לגבור אזי אדעה ליסרם כדי להכניעם שיחזרו בתשובה ואסייע אותם אל התשובה באופן שיהי' להם כח לגבור על יצרם וזהו ג"כ כונת הכתוב אשרי אדם שלא יחשב ד' לו עון פירש שלא יחשב לו עון רק ליצרו דהיינו שלא הי' ביכולתו לגבור על יצרו ולא הם עצמ' משכו על עצמ' תאותם ולזה הקב"ה יסייעו אותם על התשובה וא"ש:

ובאופן אחר נלענ"ד דהנה כבר הארכנו בזה לעיל בענין דור הפלגה שכתב שם ג"כ כה"ג נרדה נא ונבלה שם שפתם יע"ש בענין הידיעה והבחירה שהקב"ה מסלק כביכול ידיעתו כדי שיהי' לבני האדם הבחירה מה שאין ביכולת האנושי להשיג מעתה כאן באנשי סדום ג"כ בודאי סילק ידיעתו עד שהגדילו רשעתם בכח בחירתם ומעתה כי גדלה הצעקת הבאה אל ד' לא סילק תו את ידיעתו מהם רק ראה לסוף מעשיה' אם יעשה עוד תשובה אם לא ואם הי' עושי' תשובה הגם כי לא הי' בכח בחירת' רק מכח ידיעת הבורא ב"ה עכ"ז הי' הקב"ה מקבלם כי חפץ חסד הוא אמנם כשראה כביכול שהם משוקעים ברשעת' עד שאין ביכולתם כלל להשיב בתשובה בחייהם ואין תקנת' רק בהפיכתם ולזה הפכם וזהו שאמר ארדה נא ואראה פירוש לא כמו עד עתה שסלקתי ידיעתי והעלתי הידיעה למעלה כדי שיהי' להם בחירה רק ארדה בידיעתי ואראה לסוף מעשיהם הכצעקתה הבאה אלי עשו פירוש ואינם עושי' תשובה כלה ואם לא פירוש שאם עוד יש בהם איזה ניצוץ קדושה שיהי' בהם כח להחזיר בתשובה אזי אדעה דהיינו שיסייע להם ידיעתי להחזירם בתשובה שלא בכח בחירתם רק בכח ידיעתי ואעפי"כ אקבל תשובתם כי חפץ חסד אני וא"ש:

וממילא פשיטא כמו כאן בענין העקידה כשקב"ה ניסה את אברהם אע"ה בודאי סילק את ידיעתו מן אאע"ה כדי שיהי' לו בחירה ואדרבה לפענ"ד נראה דכמו שסילק כאן הידיעה לא סילק עוד עד עתה דהנה תמיד כשמסלק הקב"ה את ידיעתו כביכול אינו מסלקו מכל וכל כדי שתהי' הידיעה לסייע קצת להבא לטהר כאמרו הבא לטהר מסייעין דאלמלא עוזרו לא יוכל לו והנה זה הי' בכל הנסיונת שנתנסה אאע"ה כדי שיהי בכחו לעמוד בנסיון משא"כ כאן בענין העקידה הי' הקב"ה רוצה לנסותו באופן זה שיהי' הוא בעצמו בכח קדושתו עומד בנסיון בלי סייעתא משמים כיון שראה שעמד בכל הנסיונת והי' הולך ומתגבר בקדושתו ובצדקתו עד שנטע אשל להקרא בשם ד' אל עולם ולזה רצה לנסותו שיעמוד בהנסיון בלי שום סייעתו ולזה סילק ידיעתו ממני בענין זה לגמרי וזהו שאמר ויהי אחר הדברים האלה אחר שראה גודל צדקתו בנטיעת האשל כידוע איך שקיי' בזה הכנסת האורחי' ומקרב' תחת כנפי השכינה ולזה והאלהים נסה את אברהם בנסיון גדול כזה מה שלא נסה אותו עד עתה דהיינו שע"ע לא הי' אאע"ה עומד בנסיון רק בתחילתו ואח"כ הי' הקב"ה עוזרו כמו שאמרו ז"ל פתחו לי כסדקו של מחט ואפתח לכם כפתחו של אולם משא"כ כאן עמד אאע"ה בעצמו בכל הנסיון בלי שום סיעתא דלעילא וזהו שאמר לו הקב"ה ולך לך אל ארץ המורי' דהיינו אתה בעצמך בלי שום סיעתא דלעילמא כיון שהקב"ה מסלק ידיעתו לגמרו והוא בבחירת עצמו לבד עמד בהנסיון וזהו אפשר הטעם שאינו מיחס הנסיון רק לאאע"ה ולא ליצחק אע"ה וכנראה בפשיטות הי' יותר נסיון בזה ליצחק כיון שזה הי' לו הנסיון הראשון אמנם לפי הנ"ל ניחא שיכול להיות שליצחק הי' סיעתא מן השמי' לעמוד בהנסיון ולזה לא מיחסו רק לאאע"ה כי שהוא בעצמו עמד בהנסיון וזה הי' היוחס הגדול בנסיון הזה וזהו אפשר במה שאמר לו יצחק אע"ה לאאע"ה ואי' השה לעולה דהיינו שהי' מבין שהוא יהי' השה לעולה רק שהי' ירא לנפשו שלא יהי' ביכולתו לעמוד בהנסיון ולזה שאל לאביו אי' השה לעולה לרמז לו את זה שהוא ירא לנפשו שלא יעמוד בהנסיון וע"ז השיב לו אביו אלוקים יראה לו השה לעולה בני פי' כשהי' בני לעולה תחת השה אזי אלוקי' יראה לו דהיינו שהקב"ה יהי' בעזרך לעמוד בהנסיון מה שלא יהי' כן אצל האב שהוא בעצמו יהי' צריך לעמוד בהנסיון בלי שום סיעתא עכ"ז וילכו שניהם יחדיו בלב שו' רק החילוק זה הי' בסיעתא וזה לא יהי' בסיעתא. וזה שאמר וישלח אברהם את ידו ויקח את המאכלת לשחוט את בנו דהיינו שישלח את ידו אל המאכלת בכח עצמו בלי שום סיעתא והיינו מחמת שסילק הקב"ה ידיעתו לגמרי ממנו ולזה הי' הנסיון גדול כנ"ל:

אמנם כ"ז שסילק הידיעה לא הי' רק עד אחר ששלח ידו אל המאכלת לשחוט ומיד אחר שנגמר בלבו באמת ובתמים לשחטו מיד השיב הקב"ה את הידיעה וממילא אח"כ אפי' אם הי' שוחטו תו לא הי' שום נסיון אצלו כיון שהידיעה הי' קדמתו וזהו שאמר לו הקב"ה אל תשלח ידך אל הנער פי' אל תדמה בנפשך שאתה תשלח ידך אל הנער בכחך כי זה לא הי' רק עד עתה אבל עתה ידעתי כי ירא אלוקים אתה פירש שחזרה ידיעתי למקומה ואני יודע שבודאי לא חשכת את בנך את יחידך ממני ולזה אל תעש לו מאומה כיון שזה לא יהי' לך תו שום נסיון כיון שידיעתי קדמה לך א"כ מה שתעשה לא יהי' ממך רק ממני וזהו שאמר ולא חשכת את בנך את יחידך ממנו דהיינו כשלא תחשבנו מעתה לא יהי' רק ממני, אמנם כל הידיעה לא הי' רק לענין יראה דהיינו שהקב"ה הי' יודע שמחמת יראה בודאי יחשיך את בנו אבל אם גם מאהבה לא יחשבנו בזה הי' עדיין מסולק הידיעה ולזה אמר לו עתה ידעתי כי ירא אלוקים אתה דהיינו מה שידעתי עתה דהיינו מה שחזרה ידיעתי אינו רק שירא אלוקים אתה דהיינו מחמת יראה אבל באהבה עדיין מסולק ידיעתי ונשאר על בחירתך הטוב ומזה הבין אאע"ה שעדיין לא נגמרה מצותו כיון שעדיין צריך הוא להראות אהבתו למקום ב"ה ובמה בבנו לא יכול להיות כיון שאמר לו הקב"ה אל תעש לו מאומה דהיינו כיון שהקב"ה גילה לו שעדיין צריך הוא להראות בחירתו הטוב בענין האבה כנ"ל ולזה לא הי' די במאי שאמר לו אל תשלח ידך אל הנער רק שהי' צריך לומר לו ג"כ אל תעש לו מאומה כדי שלא יהי' רצונו להראות אהבתו במה שיעשה בו איזה מום ולזה לא הי' יכולתו להראות בבנו גופא שום אהבה למקום ולזה מיד וישא עיניו ויקח את האיל ויעלהו לעולה תחת בנו להראות בזה אהבתו למקום ב"ה ולזה ההקרבת האיל הי' בבחינה יתירה כיון שהי' מחמת אהבה ולזה אנו עושין זכר בהשופר של איל כדי להזכיר אילו של יצחק כיון שהי' בבחינה גדולה וע"ז הבטיחו הקב"ה לאאע"ה לברך ולהרבות את זרעו אמן:

תוכן העניינים

שות בית היוצר

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה