שות בית היוצר· רבי יואל צבי ראטה
דרושים · לפסח
במדרש מיום שברא הקב"ה את עולמו לא אמר אדם שירה להקב"ה עד שבאו ישראל לים וכבר עמדו בזה המפרשים הלא כמה שירות נאמרו קודם שבאו ישראל לים הלא גם אדם הראשון אמר שירה מזמור שיר ליום השבת וכדומה ונלע"ד דהנה איתא במשנה בעשרה מאמרות נברא העולם והלא במאמר א' יוכל להבראות אלא כדי להפרע מן הרשעים שמאבדין את העולם שנברא בעשרה מאמרות וליתן שכר טוב לצדיקים שמקיימים את העולם שנברא בעשרה מאמרות והוא פלא דבשלומא כדי ליתן שכר טוב לצדיקים הוא שפיר לטובתם משא"כ כדי להפרע מן הרשעים הוא קשה מאוד להבין שהקב"ה יברא את העולם בעשרה מאמרות עבור רעת הרשעים. וע"כ הי' נלענ"ד דזהו ג"כ לטובתם דהנה ידוע בהמפרשים הפירוש שהעולם נברא בעשרה מאמרות הוא שהקב"ה תתלבש את עצמו כביכול בעשרה לבושים דהיינו שהוא כביכול נסתר בתוך העולם ורואה את כל המעשים ומשגיח בכל התחתונים ואינו נעשה בעולם שום דבר בלתי רצונו ח"ו ועכ"ז הוא אינו נראה לשום נברא רק כשאדם חוקר ובודק ומחפש כל מעשה העולם ומלואה באמת ובתמים אזי אחר כל היגיעה יקוים בו יגעתי ומצאתי כמו שיגע אברהם אבינו ע"ה עד שבא לאמיתו של דבר שאי אפשר לבירה בלא מנהיג והוא הבורא עולם ב"ה והוא הסיבה כל הסיבות והוא המנהיג לכל הנבראים והוא לבדו עשה ועושה ויעשה לכל המעשים ובעבור זה מגיע שכר גדול מאוד לצדיקים עבור שמיגעים את עצמם להכיר את הבורא ב"ה אשר הוא הסתיר את עצמו כביכול בעשרה לבושים משא"כ כשהי' נגלה לעין כל אזי לא הי' שכרם כ"כ גדול כיון שלא הי' להם כ"כ יגיעות להכיר את בוראם ב"ה משא"כ עכשיו שהוא נסתר מעין כל שיגיעתם רבה מאוד ולזה לפום צערה אגרא ולהיפך בהרשעים דכיון שנברא העולם בעשרה מאמרות דהיינו שהקב"ה הסתיר את עצמו כביכול בעשרה לבושים ולזה כשהם מורדים ח"ו אינם משגיחים בכבודו של מלך מלכי המלאכים הקב"ה אין עונשים מרובים כ"כ כמו שהי' ראוי להם אם הי' העולם נברא במאמר אחד דהיינו שהי' הקב"ה נגלה לעין כל ואעפי"כ הי' מורדים בו ח"ו אזי הי' עונשם גדול עד בלתי שיעור ותכלית ולזה הוא לטובתם שנברא העולם בעשרה מאמרות ולצדיקים בודאי הוא לטובתם כדי להרבות שכרם וזהו הפירוש במשנה דלפיכך נברא העולם בעשרה מאמרות כדי להפרע מן הרשעים שמאבדים את העולם שנברא בע"מ דהיינו להקל מהם עונשם וליתן שכר טוב לצדיקים שמקיימים את העולם שנברא בעשרה מאמרות בתורתם ובעבודתם האמיתי אחר יגיעות הרבה שהי' להם. להכיר את הבורא ב"ה כדי לעבדו בכל לבבם ובכל נפשם ובזה ירבה שכרם עד אין תכלית ושיעור וא"ש:
הן אמת שגבי צדיקים נאמר תחילתן יסורים וסופן שלו' והיינו שבתחלת עבודתם הוא ביסורים שיש להם יגיעה רבה להכיר את הבורא ב"ה עד אשר נתברר אצלם בבירור גמור והוטבע בטבע נפשם הטהורה עם סיעתא דשמי' שנפקחו עיניה' בהשגת אלוקית כדכתיב עיני ד' אלו צדיקי' דהיינו השגת אלוקי' שהוא בבחינת עיני ד' זהו אל צדיקי' ואזי הוא להם עבודת ד' בשלו' וזהו סופן שלו' שילכו בטח בעבודת' בלי שום יגיעה וגם כמה קדושי' שזוכי' לרוח הקודש ובימי הנביאי' זכו לנבואה אמנם כולם אינם זוכי' להשגת אלוקי' רק באספקלרי' שאינה מאירה משא"כ משה רבינו ע"ה הוא זכה לאספקלרי' המאירה כמו שנאמר גבי' פה אל פה אדבר בו וכו' וכמו שנאמר גבי' לא קם נביא עוד בישראל כמשה אשר ידעו ד' פני' אל פני' דהיינו שהשיג השגת אלוקית בהתגלי' בלתי העשרה מאמרות דהיינו בנגלה בלתי הלבושי' כנ"ל. ובזה נוכל לפרש הסמיכות התורה סופה נעוץ בתחתלתה דקאי אמאי דקאמר ולא קם נביא כמשה אשר ידעו ד' פא"פ כערך שהי' באתגלי' בראשית ברא אלוקי' דהיינו קוד' שהסתיר את עצמו כביכול בעשרה מאמרות שנברא העול' כנ"ל ועוד יותר נוכל לפרש שעד"ז נגלה הקב"ה בשעת קריאת ים סוף לכל ישראל כמו שאמרו חכז"ל ראה שפחה בים מה שלא ראה יחזקאל הנביא והיינו שנגלה אליה' כערך הבחינה שנגלה למשה רבינו ע"ה באופן שלא הי' מוסתר בהעשרה מאמרות וזהו דקאמר לכל היד החזקה וכו' אשר עשה משה לעיני כל ישראל דהיינו במה שנגלה אליה' השגת אלוקית כערך שהי' בראשית ברא אלוקי' את השמי' וכו' דהיינו קוד' שנסתר בהעשרה מאמרות וא"ש:
וכן הי' ג"כ במתן תורה באופן זה שהקב"ה מילא משאלותם שאמרו רצוננו לראות מלכנו ולזה נגלה אליה' כערך שנגלה אליה' בשעת קריעת ים סוף באופן שלא הי' מסתתר בהעשרה הלבושי' של העשרה מאמרות ולזה התחיל מיד בתחילת העשרת הדברות אנכי ד' אלוקיך אשר הוצאתיך מארץ מצרי' ולא אמר אשר בראתי את השמי' וארץ כקו' הכוזרי משו' דבבריאת שמי' וארץ הואהי' מסתיר את עצמו כביכול בעשרה מאמרות שנבראו בהם שמי' וארך והוא כביכול נגלה אליה' במתן תורה באתגלי' כמו שהי' נגלה אליה' בשעת קריעת ים סוף כנ"ל ולזה אמר להם אשר הוצאתיך מארץ מצרי' ומיושב קו' הכוזרי הנ"ל וא"ש:
וזהו הפירוש במדרש רבה על אנכי ד' אלוקיך הה"ד פני' בפני' דבר ד' עמכם והיינו שהי' מדבר עמהם באתגלי' כמו שנאמר במשה רבינו ע"ה אשר ידעו ד' פני' אל פני' ולזה לא אמר אשר בראתי שמי' וארץ כנ"ל אלא אשר הוצאתיך מארץ מצרי' שגם שם הי' באתגלי' ולזה שפיר קאמר המדרש הה"ד פני' בפני' דבר ד' עמכ' ליישב בזה קו' הכוזרי הנ"ל מה דלא קאמר אשר בראתי שמי' וארץ רק אשר הוצאתיך מארץ מצרים משו' דגם שם הי' באתגלי' כנ"ל וא"ש:
ומעתה שפיר מיושב דברי המדרש הנ"ל בעזה"י דמיו' שברא קב"ה את עולמו לא אמר אדם שירה לקב"ה עד שבאו ישראל לים והיינו דודאי כן הוא האמת שבודאי אמרו שירה להקב"ה גם קוד' שבאו ישראל לים אבל לא להקב"ה כביכול בעצמו דהיינו באתגלי' כערך פני' לפני' אבל כשבאו ישראל לים והשיגו השגת אלוקית באתגלי' כמו שאמרו חכז"ל ראתה שפחה בים מה שלא ראה יחזקאל הנביא כמו שאמרו זה אלי ואנוהו דהיינו שהתגלה כביכול אליה' באתגלי' פני' לפני' בערך שהוא הי' מתגלה למשה רבינו ע"ה ולזה שפיר אמרו שירה להקב"ה כביכול לעצמו כערך השגת אלוקית של משה רבינו ע"ה וזהו שהתחיל בשירה אז ישיר משה ובני ישראל ישראל את השירה הזאת לד' דהיינו שמשה ובני ישראל שירו את השירה בבחינה אחת דכמו שנתגלה למשה פנים אל פני' כמו כן נתגלה גם לבני ישראל פנים א"פ ולזה שירו את השירה הזאת יחד לד' כביכול לעצמו פנים אל פנים ובאופן זה בודאי לא אמר אדם שירה מיום שנברא העולם עד שבאו ישראל לים וא"ש: ובאופן אחר ולענ"ד ליישב דברי המדרש הנ"ל דהנה ידוע שכישראל ח"ו נתונים בצרה אזי כביכול הקב"ה עמהם בצרה כדכתיב בצרתם לו צר והתולדת י"י מביא בפ' ויחי בשם הרב החסיד מוהרי"ל פיסטנר פ' הפסוק אני ד' לא שניתי ואתם בני ישראל לא כלית' דהתוס' הביאו משל לעני א' שהלך בכד לשאב מים מבאר ונפל הכד מידו לבאר וצעק ובכה עד שנזדמן שהלכה בת מלך בכד של זהב לשאב מים מאותו הבאר ונפל הכד לבאר ג"כ אז שמח העני כי ע"י שיחפשו אחר הכד של זהב ימצאו כדו ג"כ וכו' ח"ש בכל צרתם לו צר כתיב באלף וקרי בוי"ו שע"י שישתף השכינה בצערו אז נושע הוא ג"כ עם השכינה ואין צער כלל ובזה יובן אני ד' לא שניתי ר"ל לא שהי' ראוי' לכתבו באלף שניתי לכתבו בוי"ו ועי"ז ואתם בני יעקב לא כליתם ודפח"ח עכ"ל יע"ש ומעתה כשישראל המה ח"ו שרוים בצער אזי מחויבי' הם לצער את עצמ' על צערו של השכינה ביותר מצערם ואזי יתעוררו מידה כנגד מידה שגם הקב"ה ישכח צערו כביכול וירח' עליה' עבור צערם ואזי ממילא בקל יותר יהי' יכולת בידו כביכול לרחם עליה' עבור צערם של ישראל כי עבור צערו של עצמו כביכול הוא אסור בזקי' כביכול ואין חבוש מתיר את עצמו מבית האסורי' וזהו שאמר הכתוב ויאנחו ב"י מן העבודה ותעל שועת' אל האלהי' מן העבודה דהייני שציערו את עצמם עבור צערו של הקב"ה כביכול וזהו ותעל שועתם אל אלהי' ולזה נתעורר בזה מכ"מ שהקב"ה כביכול ציער א"ע עבור צערם תהו שאמר וישמע אלהי' את נאקת' וכו' וכמו כן אצל קריעת י"ס ג"כ כתיב ויצעקו בני ישראל אל ד' עבור צערו של הקב"ה כביכול וזהו שאמר להם משה אל תיראו התיצבו וראו את ישועת ד' אשר יעשה לכם היום דהיינו ע"י מה שיעשה לכם היום תראו את ישועת ד' דהיינו דוקא ע"י מה שאתם תושעו יבוא ישועת ד' כי עבור עצמו הוא בכלל אין חבוש מתיר א"ע כנ"ל וזהו שאמר הקב"ה למשה מה תצעק אלי ופירש"י ז"ל עלי הדבר תלוי דהיינו שאני כביכול צריך ישועה ואני בעצמי בכלל אין חבוש מתיר א"ע וכו'.. ולזה דבר אל ב"י ויסעו אעפ"י שהים כנגדם מ"מ ויסעו במסירת נפש באמונה ובטחון ועי"ז יהי' יכולת בידי להושיעם וכן הי' כדכתיב ויבואו ב"י בתוך הים ביבשה כמבואר במדרש שקפצו בה"ם באמונה ובנוחות במ"נ ועי"ז נעשה הים ליבשה ועי"ז באה הישועה כביכול גם לד' כדכתיב ישראל נושע בד' תהו שאמר ויושע ד' ביום ההוא את ישראל דהיינו שהקב"ה עם ישראל ביחד בא ביום ההוא הישועה מיד מצרים ומעתה ממילא כשבאה הישועה שעלה בלבם לומר שירה לא אמרו את השירה עבור ישועת עצמם רק עבור ישועת ד' כביכול וזהו שאמר אז ישיר משה וב"י את השירה הזאת לד' דהיינו עבור ישועת ד' כביכול ובזה האופן לא נאמר עוד שירה כה"ג מימות עולם כי כשאמרו שירה לא אמרו אלא עבור ישועת עצמם לא עבור ישועת ד' וזהו שאמר המדרש הנ"ל מיום שברא הקב"ה את עולמו לא אמר אדם שירה להקב"ה דהיינו עבור ישועת הקב"ה כביכול עד שבאו ישראל לים שאז אמרו שירה לד' כנ"ל וא"ש: ובזה יהי' שפיר מיושב בעזה"י ג"כ דברי המדרש על הא דכתיב ויאמרו לאמור שיאמרו לדורת שכשיארע לכם נס תאמרו את השירה הזאת והוא פלא ולפי הנ"ל ניחא דהיינו כשיארע לכם נס ותרצו לומר שירה אל תאמרו את השירה עבור ישועתכם רק עבור ישועת ד' שנושע ע"י ישועתכם כי כשהייתם בצרה ח"ו קודם הישועה אזי בצרתכם לו צר וממילא כשבא ישועתכם ע"י הנס אזי בא גם כן לו כביכול הישועה ולזה כשתאמרו שירה אזי תאמרו את השירה הזאת אשירה לד' דהיינו עבור ישועת ד' כנ"ל וכן עשאה דבורה הנביאה בשירתה שאמרה אנכי לד' אנכי אשירה דהיינו שכל שירתי יהי' עבור ישועת ד' אזמר לד' אלוקי ישראל דהיינו יכיון ששמו של הקב"ה הוא ד' אלוקי ישראל וא"כ הקב"ה הוא מקושר עם ישראל וע"י מה המה מקושרים ע"י התורה כי קב"ה וישראל ואורייתא חד הוא וזה שאמרה הרים נזלו מפני ד' זה סיני וזהו התורה מפני ד' אלוקי ישראל דהיינו קב"ה וישראל כלהו חד ולזה כשבא הישועה לישראל אזי באה הישועה להקב"ה ולזה כל השירה הוא רק לד' אלוקי ישראל כנ"ל וא"ש:
ובאופן אחר נלענ"ד לפרש דברי המדרש הנ"ל על הא דויאמרו לאמור שיאמרו לדורת שעל כל נס תאמרו את השירה הזאת
דהנה איתא בברכות פ' א"ע ההוא דנחית קמי' דר' חנינא אמר האל הגדול הגבור והנורא והאדיר והאמיץ והעזוז האמיתי והיראוי החזק והנכבד המתין לו עד שסיים כי סיים אמר לי' סיימתינהו כלהו שבחי' דמרך למה לך כ"ה השתא ומה הני תלת הגהגוה"כ אי לאו דאמרינהו משה רבינו באורי' ואתי אנשי. כנה"ג ותיקנו' בתפלה אנן לא הוי אמרינן ואת שבחתי' כ"ה משל למלך שהי' משבחין אותו באלף אלפים דינרי כסף והי' לו אלף אלפים דינרי זהב והלא גנאי הוא לו וכו' יע"ש וקשה דלמה המתין עד שסיים למה לא השתיקו מיד כששמע שאמר יותר שבחים מן הגדול הגבור הנורא, ונלענ"ד דהנה אחר השיר של אנעים זמירות אנו מסיימים מי ימלל גבורות ד' ישמיע כל תהלתו היינו משום כשאנו משבחים לפני הקב"ה שירות ותשבחות הרבה שלא יהי' נראה ח"ו כאלו סיימנו לשבחי' דמרי' ולזה מסיימו מי ימלל גבורות ד' וכו' דהיינו שאי אפשר למלל גבורות ד' והא דכתיב כפל לשין מי ימלל גבורות ד' והאי מי קאי גם על סיפא דקרא דהיינו ומי ישמיע כל תהלתו דהנה המורה נבוכים הקשה בהגמ' הנ"ל וכן הוא בהמפרשים דלכאורה לפי הנמשל הי' לו לומר ומקלסין אותו באלף דינרי זהב ותירץ דעל שני אופנים אין אנו יכולים לשבח לפני הקב"ה הא' מצד איכות השבח דכי אנו אומרים לשבחו בשבח גדול או גבור או חכם וכדומה יהי' ח"ו נראה שגדולה שלו או גבורתו או חכמתו הוא לפי ערך שאני מבינים לגדול וגבור וחכם ובאמת אין זה שום דמיון לערך גדולתו וגבורתו וחכמתו כביכול ושהוא רחוק מערכו כביכול יותר הרבה מרחוק מזרח מן מערב. והב' מצד הכמות השבח כדאמרינן בנשמת אלו פינו מלא שירה כים ולשוננו רינה כהמן גליו וכו' אין אנו מספיקים להודות לד' וכו' תהו דקאמר לי' ר' חנינא סיימתינהו לשבחי' דמרך דהיינו באופן הכמות שלא תוכל לשבחו בכל שבחים שבעולם ועוד יותר באופן האיכות מה שאתה משבחו לפי הבנתך הוא דומה להמשל למי שמשבחים אתו בכסף והוא יש לו כל הסכום בזהב דהיינו שאין דמיון להשבח מה שמשביחו שהוא משבחו בכסף תחת שהי' לו לשבחו בזהב והיינו מצד האיכות ומצד הכמות בודאי ג"כ מבואר במשל משו' דזהב שו' הרבה יותר משל כסף ע"כ דפח"ח ש"י וזהו שאמר הכתיב מי ימלל גבורות ד' דהיינו כל עלה ומלה שאנו משבחים אותו אשר משמועותו לפי בינתנו דומה כלל לערך שבחו כביכול ומי ישמיע כל תהלתו דהיינו מצד הכמות כנ"ל וא"ש:
ולזה לאחר שאנו מסיימים השבח של אנ"ז מסיימים הכתוב הנ"ל כדי שלא יהי' נראה ח"ו כאלו סיימינן לשבחי דמרי' ולזה גם ר' חנינא המתין לההוא דנחית קמי' עד שסיים כי חשב שכשיסיים שבחי' יסיים הכתיב הנ"ל דמי ימלל גבורות ד' וכו' ואזי לא הי' אומר לו שום דבר כיון שבעצמו הוא אומר שלא יוכל לסיים שבחי' דמרי' רק אחר שהמתין עד שסיים ולא אמר הכתוב הנ"ל דמי ימלל גבורות ד' וכו' ולזה שפיר אמר לו דנראה ממנו שסיימתינהו לשבחי' דמרך וכו':
ובזה ראוי לכל מי שרוצה לומר שירה לפני הבורא עולם ב"ה שיסיים אחר שירתו הכתוב הנ"ל דמי ימלל גבורות ד' וכו' וכן עשו משה וישראל בשירת הים ועוד יותר שלא המתינו עד שיסיימו שירתם אלא מיד בתחלתם מיד אמרו אשירה לד' כי גאה גאה ופירוש רש"י ז"ל דא כי גאה גאה על כל השירות וכל מה שאקלס בו עוד יש בו תוספות וכו' וזהו שכפל רש"י ז"ל בלשונו הזהב כדי שיכלול בו שני האופנים הנ"ל שאין אנו ביכולתנו לשבחו כביכול הן מצד האיכות והן מצד הכמות כנ"ל ולזה כיון שהי' ברצונם לומר שירה לפני הקב"ה אמנם הי' מתיראים שלא יהי' נראה ח"ו כאלו סיימו לשבחי' דמרי' כמו שאמרו גם בסוף שירתם נורא תהלות עושה פלא אמנם לא המתינו ע"ז רק מיד בהתחלתם אמרו אשירה לד' כי גאה גאה כדפירש"י ז"ל שהוא גאה על כל השירות שמשבחים אותו ב"ה ובזה צווי גם לדורת הבאים ויאמרו לאמור שיאמרו לדורת שכשיארע לכם נס תאמרו את השירה הזאת דהיינו מה שאמרו מיד אח"ז אשירה לד' כי גאה גאה דאת הדברים האלה יאמרו טרם שיתחילו לאמר שירה כדי שלא יהי' נראה כאלו חיו שהם רוצים לסיים שבחי' דמרי' יקדימו לומר זאת השירה אשירה לד' כי גאה גאה כפרש"י ז"ל הנ"ל שהוא כביכול גאה על השירות ותשבחות וקלוסין ואח"ז ממילא יוכלו לומר כל שירות ותשבחות שירצו ומיושב דברי המדרש הנ"ל וא"ש: