שות בית היוצר· רבי יואל צבי ראטה
דרושים · לשבת חנוכה
שבת דף כ"א ע"ב אמר ר' כהנא דרש ר' נתן בר מניומא משמי' דר' תנחום נר של חנוכה שהניחה למעלה מעשרים אמה פסולה כסוכה וכמבוי ואח"כ דרש רנב"מ משמי' דר"ת מאי דכתיב והבור ריק אין בו מים ממשמע שנאמר והבור ריק איני יודע שאין בו מים אלא מה ת"ל אין בו מים מים אין בו אבל נחשים ועקרבים יש בו יע"ש והנה מנהג העולם להסמיך שני מאמרות הללו כי היכא דלשייכי להדדי ע"כ גם אנכי אענה חלקי בעזרת החונן לאדם דעת דהנה איתא במדרש דאלו הי' ידע ראובן דכתבה התורה עליו וישמע ראובן ויצלהו מידם מיד הי' נוטלו על כתיפו והי' מוליכו אל אביו ורבים תמהו על זה דחלילה לומר על ראובן דלהתפאר הי' מצילו יע"ש במפרשי תורה ושמעתי מאדמ"ו הגאון והקדוש בעל המחבר ס' אמרי א"ש זצוק"ל זי"ע ליישבו דהנה ידוע דישראל מחויב למסור את נפשו כדי להציל את חבירו אפי' אם הוא מסכן נפשו על ספק הצלת חבירו וכתב הסמ"ע דזהו דוקא גבי ישראל משום דכל ישראל ערבים זב"ז ושייך גבי' מאי חזית דדמא דידך סמיק טפי דלמא דמא דהאי גברא סמיק טפי כדאיתא בפסחים משא"כ גבי בן נח אינו מחויב להסתכן בנפשם עבור הצלת חבירו משום דהוא מוזהר יותר על הצלת נפשו מהצלת חבירו כדמזהיר עליו הכתוב ואך את דמכם לנפשותיכם אדרוש ע"כ והנה לכאורה קשה על ראובן דלמה באמת לא נטלו על כתיפו להוליכו אל אביו אלא משום דהי' ירא להסתכן נפשו דהי' חושש דאחיו יהרגו אותו וכ"ת דמה בכך דמ"מ הוא הי' מחויב להסתכן נפשו עבור אחיו כנ"ל אמנם זהו דוקא אם הי' דין השבטים קודם מתן תורה כדין ישראל בודאי הי' מחויב למסור נפשו אמנם ראובן הי' סבר דיש לו דין בן נח וב"נ אסור למסור נפשו עבור הצלת חבירו כנ"ל ובאמת בזה הוי מחלוקת אם השבטים הי' להם דין ישראל או דין ב"נ קודם מתן תורה אמנם מדכתב גבי ראובן וישמע ראובן ויצילהו מידם מוכח דהי' להם דין ישראל דהנה לכאורה קשה דאיך כתבה התורה עלי' דראובן ויצילהו מידם דהא עדיין לא הי' מצילהו לגמרי דהא צו' להשליכהו באחד הבורות שהי' בהם נחשים ועקרבים שהי' עדיין מוסכן מהם אמנם כיון דמחשבתו הי' לטובה כדי להצילו כדברי הכתוב למען הציל אותו מידם להשיבו אל אביו והקב"ה מצרף מחשבה טובה למעשה ולזה שפיר כתבה התורה עלי' ויצילהו מידם והנה כל זה אתי שפיר אם יש להם דין ישראל משא"כ בבן נח אין הקב"ה מצרף מחשבה טובה למעשה א"כ מוכח מהא דכתבה התורה וישמע ראובן ויצילהו מידם דהי' להם דין ישראל ולזה שפיר אמר המדרש דאלו הי' ידע ראובן דכתבה התור' עליו וישמע ראובן ויצילהו מידם א"כ ממילא הי' ידע דיש לו דין ישראל כנ"ל ולזה מיד הי' נוטלו על כתיפו ומוליכו אל אביו והי' מוסר נפש עבור הצלתו כדין ישראל דמחויב למסור נפשו עבור הצלת חבירו כל אלו דבריו הנחמדים מפז ושפתים יושק. ולפענ"ד נראה ליישב דברי המדרש הנ"ל וגם דקדוק הנ"ל דאיך כתבה התורה וישמע ראובן ויצילהו מידם דהא עדיין לא הי' מצילו דהא צו' להשליכו בבור של נחשים ועקרבים כנ"ל ועוד יש לדקדק דלמה באמת צו' להשליכו במקום סכנה בבור של נחשים ועקרבים הגם דכונתו הי' להשיבו אל אביו דלמא בינה לבינה יסתכן אמנם בלא זה הוא קשה להאמין על שבטי יה שיהי' רוצים לשפוך דם נקי אלא דהם הי' סוברים דהוא מחויב מיתה כיון שסיפר עליהם לשון הרע כמו שלקתה מרים בצרעת שהוא חשיב כמת עבור לשון הרע וקודם מתן תורה לא הי' יודעים עונש כל עבירה ולזה דנהו אותו במיתה וגם ראובן הי' מסופק בזה אם הוא חייב מיתה או לא ולזה אמר להם אל תשפכו דם כי הוא ספק נפשות אלא כדי לברר הדבר השליכהו באחד הבורות והבור רק מים אין בו נחשים ועקרבים יש בו א"כ אם הוא חייב מיתה עבור לשון הרע א"כ ממילא בודאי יבוא הנחש שהוא הראש הצפעוני לעבירה זו לקחת את דינו ויהרגנו ואם הוא צדיק בודאי יעשה לו הקב"ה נס וינצל כידוע דאין ערוד ממית אלא החטא ממית אמנם עדיין יש להבין דעבור זה הספק גופה הי' לו לראובן להשאירו בידי אחיו דאם הוא חייב מיתה יהרגנו ואם הוא צדיק הקב"ה יעשה לו נס וינצל אך זה אינו דהא ידוע דמבעלי בחירה קשה יותר שקב"ה יעשה נס כיון שקב"ה נתן הבחירה חפשית בידי אדם לנטות הן לטוב הן לרע אף שהוא נגד רצונו הטוב ולזה הי' ירא ראובן להשאר אותו בידם לברר זה הספק משום דיוכל להיות הגם שהוא צדיק ואינו חייב מיתה מ"מ מצד הבחירה החפשית שלהם יהרגו אותו ונס גדול כזה להצילו מידי בטב"ח אינו ראוי' להעשות לו ולזה אמר להם אל תשפכו דם אבל להשליכו בבור של נחשים ועקרבים שפיר צו' כדי לברר ספק זה משום דמנחשים ועקרבים הי' בטוח שיעשה לו הקב"ה נס אם הוא צדיק ותמצית זה הענין מבואר בזוהר הקדוש יע"ש ולזה שפיר כתבה התורה עלי' דראובן ויצילהו מידם כיון דבאמת הי' יוסף צדיק א"כ אם השליכו אותו להבור של נחשים ועקרבים לא הי' מסוכן משא"כ אלו הי' נמסר בידם בודאי הי' מסוכן אף אם הוא צדיק כיון שהם בעלי בחירה כנ"ל ולזה כיון דראובן הצילו מידם מיד הי' ניצל לגמרי אף דהשליכו אותו בבור של כו"ע כנ"ל ולזה שפיר כתבה התורה עלי' וישמע ראובן ויצילהו מידם וא"ש:
והנה אם הי' יודע ראובן מזה דהוא באמת צדיק ואינו חייב מיתה כלל א"כ בודאי לא הי' מהצורך להשליכו בהבור של נו"ע כדי לברר זאת אם הוא חייב או לא כיון דבלא זה הי' מבורר לו ולזה שפיר קאמר המדרש דאלו הי' יודע ראובן דכתבה התורה עליו וישמע ראובן ויצילהו מידם א"כ הי' יודע דהוא אינו חייב מיתה כלל דאל"ה האיך כתבה התורה עלי' ויצילהו מידם הא עדיין לא הי' מצילו כיון דצו' להשילכו בהבור של נו"ע ועדיין הי' שם מסוכן אלא כיון דהי' צדיק תו לא הי' מסוכן כנ"ל ושפיר הי' מצילו לגמרי א"כ אי הי' יודע מזה הי' יודע דהוא צדיק ולא הי' צריך לברר זאת בהשלכת הבור מנו"ע א"כ ודאי לא הי' מצו' להשליכו בהבור מנו"ע אלא הי' ניטלו על כתיפו והי' מוליכו אל אביו וא"ש:
ומעתה נבוא לבאר בעזה"י סמיכות הנ"ל דהנה הגמ' שם בשבת מסופק אי ההדלקה עושה מצו' או ההנחה עושה מצו' יע"ש ונלענ"ד סברת הספק דהנה הבית יוסף הקשה בה' חנוכה דלמה קבעו שמנה ימים דכיון דבשמן שבפח הי' בו כדי להדליק לילה אחת נמצא שלא נעשה הנס אלא בז' לילות ותירוץ שחילקו את השמן שבפח לח' חלקים ובכל לילה הי' נתונים במנורה חלק אחד והי' דולק עד הבוקר נמצא שבכל לילה נעשה נס יע"ש והטו"ז תירץ דע"כ צ"ל דמיד בליל א' נעשה נס שנשאר ממנו לשאר לילות דאל"ה בדבר ריקן אין שייך ברכה לעשות ברי' חדשה כמבואר בהזוהר על פסוק מה יש ליכי בבית שאין הוא יתברך עושה נס ליתן ברכה אלא במה שיש כבר בעולם ולזה כיון שנעשה הנס גם בלילה הראשונה ולזה קבעו שמנה ימים יע"ש. ולפענ"ד לפי זה בפשיטות יותר אתי שפיר דכיון דאין הוא יתברך עושה נס ליתן הברכה אלא במה שיש כבר בעולם א"כ זהו גופה נס שמצאו את הפח כיון דבלא זה לא הי' ברכה חל כלל כנ"ל א"כ זהו גופה הוא נס גדול שטמאו כל השמנים וזה נשאר א"כ בודאי שפיר הוצרך לקבוע שמנה ימים דהא דהוי על לילה ראשונה להדליק זהו הוי ג"כ נס מה שלא טמאוהו כמו השאר השמנים ואדרבה לפי דברי הטו"ז הנ"ל זהו כולל כל הנס דאם לא הי' נשאר זה הפח לא הי' הברכה חל כלל כנ"ל וזהו כונת הזמר במה שאמר וסותר קנקנים נעשה נס לשושנים פירש ומנותר קנקנים מה שנשאר שלא טמאותו כמו שאר השמנים נעשה נס לשושנים דבלא זה לא הי' נעשה נס משום דעל דבר ריק לא הי' הברכה חל ולזה בני בינה ימי שמנה קבעו שיר ורננים דאל"ה הי' קשה דלא הי' צריך לקבוע אלא שבעה יורם כקו' הב"י הנ"ל משא"כ לפי מה דקאמר דמנותר קנקנים נעשה נס לשושכים מתורץ שפיר דבני בינה ימי שמונה קבעו שיר ורככים וא"ש.
ומעתה הי' לכו הנס בשני אופנים הא' שנשאר זה השמן שבפח שלא נומאוהו כשאר השמנים והב' שנתרבה שיהי' די להדליק על שמנה ימים ואם נאמר כדברי הבית יוסף הנ"ל שחילקו את השמן שבפח לשמנה חלקים ובכל לילה נתנו במטרה חלק והי' דולק עד הבקר א"ב הוי שני האופני הנס בכל לילה ולילה דהיינו הנס הא' עה שנשאר שהי' חלק אחד ליתן במנורה להדליק כל לילה ולילה והנס השני במה שדלק עד הבקר והנה בזה הב' אופני הנס תלי' אי אמרינן הדלקה עושה מצו' או הנחה עושה מצו' דהיינו אי אמרינן דעיקר הנס הי' כאופן הא' בנה שנשאר השמן שבפח טהור דזה הוי נס יותר ממה שנתרבה דהא בלא זה לא הי' מתרבה כדברי הטו"ז הנ"ל אז אמרינן דהדלקה עושה מצו' דמזה השמן הי' ניתונים חלק א' בכל לילה להדליק א"כ זה הי' עיקר הנס שהי' במה להדליק ולזה אמרינן דהדלקה עושה מצו' משא"כ אי אמרינן דהנס הב' מה שנתרבה היא העיקר הנס וזה הוי נס יותר ממה שנשאר השמן שבפח משום דמה שנתרבה הי' הנס שלא כדרך הטבע משא"כ מה שנשאר זה לא הוי חוץ לדרך הטבע ולזה א"כ בודאי לא אמרינן, דהדלקה עושה מצו' כיון דעל מה שהי' מדליקין הי' בכל לילה מהשמן שבפח להדליק כדברי אביי הנ"ל ועיקר הנס לא הוי אלא במה שנתרבה ולזה לא אמרינן דהדלקה עושה מצו' אלא ההנחה עושה מצו' ובאלו שני אופני הנס מסתפק הגמ' איזה מהם הוי עיקר הנס וזהו הספק אי הדלקה או הנחה ע"מ אמנם לפי מה שבארנו לעיל דלזה צו' ראובן להשליכו בהבור של נחשים ועקרבים כדי לברר אם יוסף חייב מיתה או לא ולא הניחו בידיהם כדי לברר זה הספק דאם הוא צדיק בודאי יצילו הקב"ה מידם משום דהי' ירא להניחו בידיהם דיוכל להיות שהוא צדיק ואעפי"כ לא יצילו הקב"ה מידי בעל בחירה כי זה צריך נס יותר להציל מידי בעלי בחירה ממה שצריך נס להציל מנחשים ועקרבים שהם אינם בעלי בחירה כנ"ל א"כ ממילא מוכח גם כאן דעיקר הנס הי' במה שנשאר השמן שבפח וזה הוי נס יותר ממה שנתרבה דהא זה הנשאר ניצל מן היונים שהם בעלי בחירה שהי' הבחירה בידם לטמא גם זה השמן שבפח כמו שטמאו כל השמנים שבמקדש משא"כ מה שנתרבה זה לא הוי נס כ"כ שהוא ממילא כמו מה שנשאר שהוא ניצל מידי בעל בחירה כנ"ל ולזה ממילא אתי שפר מה דפסקינן דהדלקה עושה מצו' דאעפ"י דהי' בכל לילה מה להדליק ממה שנשאר מ"מ זהו העיקר הנס מה שנשאר מידי בעלי בחירה. והנה התוס' הקשה על הא דר' תנחום דקאמר נר חנוכה שהניחה למעלה מעשרים אמה פסולה דאמאי קתני פסולה ולא קתני ימעט דגבי דרבנן הוי לי' למתני תקנתא ימעט כמו גבי מבוי ותירצו דאתי' לאשמעינן דהדלקה עושה מצו' ומש"ה קתני פסולה דאי הי' קתני ימעט הי' משמע דאם הוא רוצה להניחו למטה מעשרים הוא יוצא ולזה אשמעינן פסולה דאם הוא רוצה להניחו למטה מכ' מחויב הוא לכבותה ולהחזיר ולהדליקו משום דהדלקה עושה מצו' יע"ש ומעתה שפיר שייכי שני מאמרות האלו להדדי דהמימרא שני' הוי ראי' להמימרא ראשונה דמעיקרא קאמר דנר חנוכה שהניחה למעלה מכ' היא פסולה משום דהדלקה ע"מ כדברי התוס' הנ"ל והיינו כדבארנו לעיל משום דזהו העיקר הנס מה שנשאר השמן שבפח מידי בעלי בחירה שלא טמאוהו' וזה הוי נס יותר ממה שנתרבה כנ"ל ולראי' לזה דלהנצל מבעלי בחירה צריך נס יותר מביא המימרא שני' ממאי דכתיב והבור רק איני יודע שאין בו מים אלא מת"ל אין בו מים אלא מים אין בו נחשים ועקרבים יש בו א"כ לפ"ז דהי' בו נחשים ועקרבים למה צו' ראובן להשליכו בהבור אלא דהי' רוצה לברר אם הוא צדיק כנ"ל א"כ קשה אמאי לא הניחו בידם לברר ספק זה אע"כ צ"ל דלהנצל מידי בעלי בחירה צריך נס יותר א"כ ממילא מוכח כהמימרא ראשונה דנר חנוכה שהניחה למעלה מכ' היא פסולה ואם הוא רוצה למעט א"כ הוא צריך לכבותה ולהחדר ולהדליקו משום דהדלקה עושה מצו' כנ"ל וא"ש: ובאופן אחר נלענ"ד ליישב סמיכות הנ"ל דהנה לכאורה יש להבין דאמאי הוקבע יותר בנר חנוכה לפרסם הנס יותר מלגבי שאר מצות דעיקר מצות נר חנוכה דוקא בפתח הסמוך לרה"ר וגם עיקר מצותה עד שתכלה רגל מן השוק דמזה נראה דעיקר מצוותה לא הוקבע אלא לפירסם מה דלא הוי כן גבי שאר מצות אפר הוקבע ג"כ על הנס ונלענ"ד דהנה הבינה לעיתים הקשה דהא הי' לנו כמה ניסים בזמן הזה שהוציאנו מתחת השיעבוד של הונים וכמה צרות גזרו עלינו לבטל שבת ור"ח ומילה ר"ל ואין אנו עושין שום זכר לשום דבר להנס רק מהנרות לבד יע"ש ונלענ"ד דהנה כתיב בתהילים הללו את ד' כל גוים שבחוהו כל האומים כי גבר עלינו חסדו ואמת ד' לעולם הללוי' ועמדו בזה כל המפרשים דמה להם לגוים ולאומים לשבח במה שגבר עלינו חסדו וגם כפל הלשון אינו מדוקדק ונלענ"ד דהנה העולם הכו בעורון דאם הקב"ה עוזרם בכל מיני ההצלחות הן בעניני משא ומתן שמרויחין בענין אחד הם שוכחים לשבח את הבורא עבור הטובה שעשה בהזמין הענין בהצלחה כי האדם מדמה שכחו ועוצם ידו עשה לו את החיל הזה וזהו פתוי היצר למען הרחיקו מעבודת השם יתברך כי אלו מוחזק אצלו שהוא יתברך נתן לו כח לעשות את החיל הזה וכי הוא יתברך הזמין לו זה הענין המו"מ בהצלחה הי' תמיד מוסיף אהבה ויראה בעבודת ד' מדי יום ביומו ומדי רגע שתמיד הי' רואה אם הי' רוצה לראות השגחת ד' עליו וכן אם בא על האדם איזה חולה וד' ישלח לו הרפואה ע"י איזה שליח בדרך הטבע כדרכו יתברך להתלבש את כל בדרך הטבע האדם הנרפא משבח ומהלל תמיד את הרופא ששלח לרפאות אותו כי הוא מומחה גדול וטוב הערך וכי הוא רפא אותו וזהו בודאי פתוי היצר כדי לשחררו מלהלל ולשביח ומלהוסיף בתהילות ד' ולהרבות במצוות ומע"ט ובעבודת השם כי אם הי' רוצה לראות בעיני פקוחה ולהחזיק האמת בנפשו הי' יודע בידיעה ברורה כי אין כח בידי האדם לרפאות בלתי עזרת ד' ורצונו הטוב כי כמה וכמה חולאים אינם נתרפאים מתרת ידי הרופאים המומחים הגדולים עד אשר יעלה לרצון לפני ד' לשלוח רפואה ע"י מומחה פלוני וע"י סם פלוני וכמה פעמים נראה בעליל שאם חלילה אין רצון ד' לשלוח הרפואה אזי לא מזדמן הרופא. הכלל העולה הכל בא בהשגחת השם יתברך אלא שהיצר טח עינים מראות אמנם חכם עיניו בראשו ועיניו לנוכח יביטו לפאר ולרומם תמיד את ד' יתברך ובכל דרכיו ובכל ענינו שהכל בא בהשגחה ולא להשליך הדברים תחת דרכי הטבע וכן בעניני המלחמות שאם מלך א' גובר את חבירו העולם מניחין את הכל לדרכי הטבע ובאמת הכל בא בהשגחת השם יתברך אשר עיניו פקוחות על כל דרכי כל איש ואיש כאשר אנו אומרים ביוצר אור ובטובו מחדש בכל יום תמיד מעשה בראשית רק הוא יתברך מתלבש את הכל בדרכי הטבע שיהי' נראה כאלו הטביע כן במעשה בראשית אמנם כשהקב"ה עושה נס חוץ לדרך הטבע אזי נראה בבירור שבא בהשגחתו יתברך ואז בודאי הוא מהולל ומשובח בפי כל והנה הבעל העקידה ז"ל כתב כתב לפרש זה פסוק דגדול מעל שמים חסדך ועד שחקים אמיתך דהיינו מה שהקב"ה עושה חוץ לדרך הטבע דהוא מעל שמים דהיינו למעלה מהוראת הכוכבים ומזלות זהו חסדך הוא בבחינת חסד שהוא לפנים משורת הדין מה שהטביע בדרכי הטבע במע"ב ועד שחקים דהיינו מה שהוא בדרכי הטבע שהוא תחת הכו"מ שהוא עד שחקים הוא אמיתך שהוא בבחינת אמת יע"ש וזהו כונת הכתיב להגיד בבוקר חסדך דהיינו להגיד הנס שהוא חוץ לדרך הטבע שהוא נראה לעין כל שהוא בא בהשגחת השם יתברך כדמיון הבוקר שהוא מאיר לכל זהו חסדך כדברי הבעה"ע שהוא בבחינת חסד ואמונתך מה שהוא בחינת אמת שהוא בדרך הטבע הוא בלילות זהו דומה ללילה שאינה נראה לכל שהוא בא בהשגחת השם יתברך רק להמאמירים וקצת מזה מבואר ג"כ בספר אפיקי יהודא רק הוספתי קצת נופח בעזה"י:
אמנם כשהקב"ה עושה נס חוץ לדרך הטבע אזי זה הנס מעיד על הכל שהכל בא בעזרת השם יתברך כי זה הנס שחוץ לדה"ט מעיד שגם דרך הטבע גופה הוא בידו הקדושה לשנות אל רצונו הטוב א"כ כל הישועות וההצלחות שבאים בדרך הטבע הכל באים מאתו יתברך ועל כלם הוא יתברך ויתרומם ועם זה מבואר יותר כונת הכתוב הנ"ל כי גדול מעל שמים חסדך פירוש כאשר אתה עושה נס חוץ לדרך הטבע שהוא גדול מעל שמים שהוא חסדך אזי גם עד שחקים אמיתך דהיינו אזי אנו צריכין להודות שגם מה שהוא בדרך הטבע שהוא עד שחקים הוא ג"כ אמיתך וא"ש:
וזהו ג"כ כונת הכתוב להגיד בבוקר חסדך אזי ממילא הוא עדות על אמונתך שהוא בלילות ומפני זה אנו עושין זכר לניסים שנעשה לנו חוץ לדרך הטבע למען שלא נשכח מהשגחת השם יתברך עלינו תמיד אפי' כשהוא מתנהג בדרכי הטבע שהכל באים מאתו יתברך אמנם האומות שאין הקב"ה עושה להם ניסים ונפלאות חוץ לדרך הטבע א"כ אין להם ראי' על דרכי הטבע שהם באים בהשגחת הבורא יתברך די להללו ולשבחו אך כשהוא יתברך עושה עם עמו הסגולה נס חוץ לדרך הטבע אזי הוא יתברך פוקח עורים שגם הם רואים שדרכי הטבע גופה הם ברשותו יתברך ובידו הקדושה לנטותה אל כל חפצו ורצנו הטוב ואזי הוא יתברך פותח אלמים שגם הם מהללים ומשבחים עזרתם וישועתם והצלחתם אף שהם בדרכי הטבע להבורא יתברך ומודים שהוא יתברך סומך נופלים ורופא חולים ומתיר אסורים הגם שהוא בדרך הטבע וזה שאמר דוד המלך ע"ה הללו את ד' כל גוים שבחוהו כל האמים כי גבר עלינו חסדו פירש כאשר גבר עלינו חסדו דהיינו שהקב"ה עושה עמנו נס חוץ לדרך הטבע שהוא בבחינת חסד כדברי הבעל העקידה הנ"ל אזי גם אתם תהללו ותשבחו את ד' על ישועתכם ועזרתכם הגם שהוא בדרך הטבע עכ"ז ממה שגבר עלינו חסדו בחוץ לדרך הטבע תדעו דגם הישועה שהוא בדרך הטבע שהוא בבחינת האמת הוא ג"כ מד' לעולם וזהו שאמר כי גבר עלינו חסדו והמלה כי משמש לפעמים בלשון כאשר פי' כאשר גבר עלינו חסדו אזי תדעו ג"כ דואמת ד' לעולם שהדה"ט שהוא בבחינת אמת שהעולם מתנהג בו הוא ג"כ מד' וראוי להללו ולשבחו ולפארו בלי הפסק בכל רגע ורגע על כל נשימה ונשימה כמאמר הכתוב כל הנשמה תי"ה וא"ש:
והנה בימי החשמונאים אף שעשה הקב"ה לנו ניסים ונפלאות שמסר גבורים ביד חלשים ורבים ביד מעטים וכו' מ"מ האינו מאמין בד' הי' יכול להעמיד את הכל בדרך הטבע ולא הי' מתעורר כלל לרומם ולהדר להבורא יתברך שהי' אומר שהכל הי' כן במקרה אמנם כשנעשה הנס עם הנרות שהי' חוץ לדרך הטבע אשר לא יכול שום אדם להכחיש את זאת ואזי בעל כרחם יספרו שבחו יתברך על כל הניסים שנעשה לנו שהכל בא בהשגחת השם יתברך וידו הקדושה הי' נטוי' עלינו מתחילה ועד סוף ולזה לא הוקבע לנו לעשות שום זכר רק להנס מהנרות כי זהו המפתח מכל הניסים שנעשה לנו אז להלל ולשבח ולפאר את הכל להבורא יתברך וגם אז בזמן הזה הי' אשר לא הי' מאמינים בכל לבם עד אשר ראו הנס של הנרות וכאשר ראו הנס מהנרות אזי הי' כלם מעידין ומגידין שהכל בא בהשגחה פרטיות מהשם יתברך וכזה מיד כשנעשה הנס מהנרות הי' מפרסמין את הנס מהנרות לכל אחד ואחד בכל הרחובות ובכל השוקים בכל פינה ופינה כדי להודיע ולחזק את הנס בלבבם להאמין באמת שהקב"ה עשה לנו את כל הניסים עם כל הישועות בהשגחה פרטיות ולזה בעבור שהי' צריכין אז לפרסם מאוד הנס מהנרות הוקבע גם לדורות שיהי' המצו' ג"כ ע"י פירסום למען שיהי' לנו לראי' ולתעודה גם לדורות שהקב"ה עשה לנו אזי ניסים והושיענו מאויבינו ולא בלבד בדרך הטבע עשה לנו אלא גם שלא בדרך הטבע עשה עמנו בנס הנרות ומזה הי' לנו ראי' גם על הניסי' שבדרך הטבע שהי' בהשגחה פרטיות ומזה גם אנחנו בדורות אחרונות נוכל להביא ראי' מזה שכל עזרתנו וישועתנו מה שמגיע לנו בדרך הטבע הכל בא בהשגחת הבורא יתברך ויתרומם ובודאי חיוב גדול לחזק ולהשריש האמונה הזאת בקרבנו למען שלא נטעה חלילה לנטות את הכל לדרך הטבע ולזה הוקבע לנו הנס הנרות דוקא בפירסם וזהו שאמר ר' תנחום ג"כ נר חנוכה שהניחה למעלה מעשרים אמה פסולה ופירש"י ז"ל דלא שלטה בה עינא למעלה מכ' וליכא פרסומא ניסא והיינו משום דעיקר המצו' הוקבע דוקא להיות בפירסם לחזק בלבבינו האמונה שנודע שלא להניח הכל בדרך הטבע ומביא ראי' לזה דבקל יוכל לנטות חלילה לדרך זה להניח הכל בדרך הטבע מהמימרא שני' מדכתיב והבור רק איני יודע שאין בו מים ומת"ל ואין בו מים אלא מים אין בו נחשים ועקרבים יש בו והקשה הרמב"ן ז"ל בפירושו על התורה א"כ אם השבטים הי' רואים שנעשה לו נס גדול שהוא צדיק גמור ואיך יגעו במשיח ד' אשר הוא חפץ בו ומצילו ותירץ שהנחשים והעקרבים הי' בחורי הבור או שהי' עמוק ולא ידעו בהם יע"ש ולפי מה שהבאנו לעיל בשם הזוהר בודאי גם השבטים הי' יודעים מהם א"כ הדרה קו' הרמב"ן לדוכתי' איך נגעו במשיח ד' אלא ע"כ צ"ל שזה לא הי' נחשב בעיניהם לנס כיון שהעמידו את הדבר בדרכי הטבע שהנחשים ועקרבים לא הי' אריסתם אז חזק או שהי' יראים ממנו והי' נחבאים בחוריהם מחמת קול הרעש שהי' אז כשהשליכו אותו בהבור וכדומה מהדברים אשר השנאה מקלקלת השורה א"כ ממילא מזה מוכח בבירור שגם אם הקב"ה יעשה נס גדול ולא יהי' בו לנטות רק עד קצה האחרון על דרכי הטבע ג"כ אין אנו בטוחים על האינו מאמין שלא יניחנו על דרך הטבע א"כ ממילא לזה בודאי שפיר הוצרכו אז לפרסם הנס מהנרות ברחובות ושוקים כדי להסכר פי דוברי שקר שכלם ידעו ויאמינו באמת שהכל בא בעזרת השם יתברך ולו נאה לשבח וזהו הוא שהוקבע ג"כ לדורות ג"כ המצו' בהנרות בפירסם דוקא כנ"ל: וזהו הוא הסמיכות דמעיקרא מביא בשם ר' תנחום דנר חנוכה שהניחה למעלה מכ' פסולה משו' דעיקר המצו' צריכה להיות בפירסם כי היכא דלא נטעה שישועתנו אז הי' בדרך הטבע וע"ז מביא הדרשה השני' לראי' ע"ז שהוא חיוב לפרסם כי היכא דלא נטעה דהי' בדרך הטבע מדכתיב והבור רק מים חין בו ונחשים עקרבים יש בו ואעפי"כ לא הי' השבטים מאמינים שיוסף הי' צדיק שנעשה לי נס מפני שהעמידו את הדבר בדרך הטבע א"כ ממילא מוכח שחיוב לפרסם הנס של נרות שהוא חוץ לדה"ט למען היות לראי' על הניסים שהי' אז בדרכי טבע שהכל בא בהשגחה ולזה הוקבע הנס של הנרות גם לדורות שיהי' דוקא בפירסם ולזה כר חנוכה שהניחה למעלה מכ' פסולה מפני דלא שלטה בה עינא ולא הוי פרסומא ניסא וא"ש:
ובזה נוכל אפשר לפרש כונת המזמור שאנו אומרים בחנוכה מזמור שיר חנוכת הבית לדוד ארומימך ד' כי דלתני ולא שמחת אויבי לי ד' אלהי שועתי אליך ותרפאני וכו' דהנה המולה דלתני יש לו ב' פרושים הא' הוא לשון דלות והב' הוא לשון הגביהתני וזהו שאמר ארומימך ד' כי דלתני דהייני דהגביהתני מהדלות שהי' נראה לכל שהי' הנס שלא כדרך הטבע באופן שגם אויבי כלם צריכים להודות שאתה עזרתני ולא יוכלו לומר שהי' בדרך הטבע ולא מד' היתה זאת ולזה אמר ולא שמחת אויבי לי שגם האויבים שהם מחפשים למצוא עילה אפי' מה שהוא בקצה האחרון לומר שהיא בדרך הטבע כדי שלא להחזיקנו לצדיק אמנם לא שמחת אויבי לי מפני שגם הם הי' מוכיחים לומר שהנס בא מן השמים מפני שהי' חוץ לדרך הטבע כידוע שלגבי בנין ביה"מ נעשה פניהם כשולי קדירה וזהו ג"כ אפשר כונת הכתיב בתהילים סי' פ"ו עשה עמי אות לטובה פירש חוץ לדרך הטבע ויראו שונאי ויבושו שגם השונאים יהי' צריכים להודות כי אתה ד' עזרתני ונחמתני ולא יהי' יכולים לומר שהוא בדרך הטבע ולא די פעל כל זאת כיון שהוא חוץ לדרך הטבע אמנם כ"ז הוא דוקא נגד האויבים אין איני משבח אותך אלא בנס שהוא חוץ לדרך הטבע שגם הם צריכין להודות על ישועתך אבל כשאני לעצמי ידעתי בידיעה ברורה שגם הישועות שהם בדרך הטבע הי' באים לי מחמת ששועתי אליך ותרפאני וזהו שאמר ד' אלוהי כשאני מתבודד ואין זר את רק אתה ד' אלוהי אזי אני אודה לך על כל הישועות שלי שהכל באים בכח עזרתך מחמת ששועתי אליך ותרפאני ד' ישים אותנו מהמאמינים האמיתים ותמיד נהלל ונשבח ליוצרנו ובוראנו על נשימה ונשימה מכל רגע ורגע ונזכה לראית במהרה בביאת הגואל בבי"א:
וקאמר עוד זה שאני משביח ומפאר כל ישועותי לך זהו משום שד' העלית מן שאול נפשי שלא שמתי חלקי מהאינו מאמינים וזהו שאמר חייתני מירדי בור ולא זה בלבד שאני משביח אותך כשתעשה לי טובת אך אני מאמין באמונה שלימה שגם היסורים שלי הם לטובתי כדאמר אודך ד' כי עניתני ותהי לי לישועה פירוש שהענוים גופה הי' לי לישועה כידוע שיש שני מיני יסורים ר"ל הא' הוא לטובה והב' הוא לנקמה והנה אם היסורים אינם באים אלא לזמן קצר המה בבטוח שאינם באים אלא לטובה או מאהבה להרבות שכר או מיראה לכפרת עון הגם בשעה שהיסורים שולטין באדם לא ידע שהם לטובה אמנם כשהם הולכים אזי איגלאי לו למפרע שהי' לטובה כמבואר בחובת הלבבות בשנים שהי' שוכבים אצל הכותל ובא הכלב והשתין על אחד מהם והוצרך לעמוד ולילך משם והתקצף מאוד עבור שטרדיהו ממקום מנוחתו ואחר עמדו משם נפל הכותל על חבירו והרגו ר"ל ואיגלאי לו שהענין הי' לטובתו להצילו ממות לחיים והתחיל להודת ולהלל כן הוא בכל עניני הצדיק שרע לו בעוה"ז שהכל הם לטובתו הגם שלא יודע לו בעוה"ז יודע לו כל טובותיו שהי' לו מחמת ענויו בעוה"ב וזה שהשיב הקב"ה למשה רבינו על שאלו דמפני מה צדיק ורע לו במה שאמר הודיענו נא את דרכיך והשיבו וראיתה את אחורי ופני לא יראו פירש שלא תוכל להשיג את דרכי בהטובת שיצאו מהרעות הצדיק מקודם שיבואו אלא אח"כ כמעשה הנ"ל וזהו וראית את אחורי פירש אחר ככלות המעשה יהי' נגלה למפרע כונתי הטובה ופני לא יראה פירוש ומקודם לא תוכל להשיג וא"ש:
וזהו שאמר דוד עוד זמרו לד' חסידיו והודו לזכר קדשו פירוש צדיקים שרע לכם זמרו לד' וכו' כי רגע באפו פירוש שהיסורים אינם אלא לזמן מועט א"כ בודאי הם לטובה כנ"ל וגם בשעת כי הרגע באפו אז החיים ברצונו פירש אז כשמביא היסורים אזי מיד הוא מביאם על דעת כן שחיים ברצונו הגם שאתם אינכם מבינים את זאת וכואב לכם בשעת מעשה תדעו ותבינו לאחר מכן וזהו שאמר בערב ילין בכי פירש בשעה שיהי' לכם היסורים שהוא דמיון בערב יהי' כואב וילין בכי אמנם לאחר מכן תדעו ותבינו שהוא לטובה וזהו שאמר ולבוקר רנה וא"ש:
ומסיים עוד להסביר איך הרעה הבאה בעוה"ז היא לטובה כי אם יהי' אדם תמיד בשלו' אזי ישכח שיהי' עתיד ליתן דין וחשבון על כל מפעליו כי יום טוב משכח יום רעה וזהו שאמר ואני אמרתי בשלו' בל אמוט לעולם והייתי מוכיח שלא כוחי ועוצם ידי עשה לי את החיל רק ד' ברצונו הטוב נתן לי וברצונו הטוב יוכל ליקחו ממנו וזהו שאמר ד' ברצונך העמדת להררי עוז הסתרת פניך הייתי נבהל פירש כמו שברצונך העמדת להררי עוז כן ברצונך הסתרת פניך למען אהי' נבהל שאשיב אליך בתשובה ולמען שלא אקבל את עולמי בשלותי בעו"ה כאמרם ז"ל כל שעברו עליו שלשים יום בלא יסורים קבל עולמו ולמען שאדע שבלתי עזרתך לא יועלני כוחי ועוצם ידי ותמיד אני צריך לשוע לך להושיענו וזהו שאמר אליך ד' אקרא וכו' אמנם בהיותי בצרה ב"מ אזי אני חושב שזהו הוא לי לרעה מוחלטת אמנם אח"כ כשד' שומע תפילתי והרויח לי בשני פנים הא' שחזר לי שלותי ועוד יותר כשחזר לי שלותי אחר ששמע קול תפילתי להוציאנו מרעתי אזי תו לא אשכח עוד שד' עשה לי את החיל הזה ורק לו יתברך נאה לי להודות תמיד על טובותיו עלי וללכת בדרכיו הנעימים תמיד בדרכי תורה ומצות וממילא אגלאי לי למיפרע שלא לבד במה שחזר לי שלותי עשה לי טובה רק הרעה שבא לי קודם שלותי הי' יותר לטובתי למען הדריכנו שאדע איך להתנהג בשלותי בדרכי השי"ת למען שלא איגע לריק וזהו שאמר אחר שסיים תפילתו הפכת מספדי למחול לי פירוש אף המספד גופה שהי' לי נהפך לי למחול כי המספד גופה הי' לי לטובה למען שלא אשכח מלהודות לך בתוך שמחתי תמיד וזהו שאמר פתחת שקי ותאזרני שמחה למען יזמרך כבוד ולא ידום ומעתה התברר לי בידיעה נאמנה שמאתו יתברך ויתעלה לא תצא הרעות והטוב שגם הרעה היא לטובה כמו הטובה וחייב אדם לברך על הרעה כשם שהוא מברך על הטובה כאמרם ז"ל חסד ומשפט אשירה בין חסד בין משפט אשירה ותמיד הוא יתברך ראוי להודות וזהו שמסיים ד' אלהי לעולם אודך פירוש בין שאתה מתנהג עמי בטובה במידת ד' שהוא מידת הרחמים בין ברעה חלילה שהוא מידת הדין שהוא מידת אלוהי לעולם אודך ד' ישימני מהעובדים אותו באמת אכי"ר ובלצ"ג בבי"א:
ובאופן אחר נלענ"ד לפרש התחלת המזמור הנ"ל מה שאמר ארומימך ד' כי דיליתני ולא שמחתי אויבי לי דהנה איתא בפרקי אבות כל המקיים את התורה מעוני סופו לקיימו מעושר וכו' ופי' האלשיך הקדוש זי"ע דהנה יש כמה מדרגות יש מי שמבטל את התורה חלילה מחמת רוב עשרו כדברי הכתוב וישמן ישורון ויבעט שהוא חושב בדעתו שיחי' לעולם ויהי' עשיר כל ימי חייו וישכח את אל מחוללו כדבארנו לעיל מאמר דוד המע"ה ואני אמרתי בשלוי בל אמוט לעולם ויש מי שמבטל את התורה חלילה מעניות כמאמרם ז"ל עניות מעביר על דעת קונו והנה העשיר המבטל יהי' לו תירץ דלהכי הוא מבטל אה"ת משום שהי' עשיר וד' אינה לידו את בטילו כדה"כ וכסף הרבית להם וזהב עשו לבעל ע"כ הצדיק כדי להראות כי תמים פעלו הוא נותן לו עניות כדי להראותו שאפי' מעניות הוא מבטל אה"ת וזהו שאמרו כל המבטל את התורה מעושר סופו לבטלו מעוני וכן הוא להיפך במידה הטובה כשהעני הוא מקיים את התורה על צד היותר יבוא המסטין הוא השטן הוא היצה"ר להסטין שמשום זה הוא צדיק ויר"ש מפני שהוא עני ואלו הי' עשיר ודאי הי' בכלל וישמן ישורון ויבעט ולזה כדי לסכור פי דוברי שקר הקב"ה מעשרו כדי לנסותו והנה אז כשיבטל את התורה חלילה מחמת עשרו בודאי יהי' עושר שמור לבעליו לרעתו להאביד ממנו כל צדקתו שקיים מתוך הדחק זו הלחץ של עוני אמנם החכם עיניו בראשו ועיניו לנוכח יביטו ויקיים את התורה ביתר עת מתוך עשרו ומתוך הרוחה תהו שאמרו כל המקיים את התורה מעוני סופו לקיימו מעושר דהיינו בודאי יהי' צריך לקיימו מעושר מחמת חמת המציק המסית ולזה הוא אומר בלשון ודאי סופו לקיימו מעושר ע"כ דברי פח"ח אמנם לזה צריך התגברות גדול כנגד היצר הרע כי בלתי ספק היצה"ר הוא מתגבר מאוד עוד יותר מאשר הי' מתגבר עליו מקדם כדי לבצע את מעשהו ולאמת דבריו אשר השטין עליו שמתוך עשרו בודאי יבטל אה"ת ובלא זה ג"כ הוי העשירות סניף לבטל את התורה חלילה הנ"ל כדה"כ וישמן וכו' אמנם הבא לטהר מסייעין לו ואזי כשיבוא לטהר וד' יהי' בעזרו ויסייעו בודאי שמחה גדולה הוא לו ומחויב להודות לאל המושיע לו וזהו שאמר דהמע"ה ארומימך ד' כי דיליתני פירוש שהייתי עני ואתה הגבהתני והעשרתני כשני הפרושים של דיליתנו כנ"ל ואעפ"י כן ולא שמחת אויבי פירוש שלא שמחתי את היצה"ר שהוא אויב הפנימי שלי שהוא האויב גמר שלי מחמת שהוא טמון בקרבי וידוע שמי שהוא מבפנים מהחומה הוא חזק ממי שהוא מבחוץ ואעפ"י כן הייתי בעוזרי שלא נצחנ' אפי' בשעה שהעשרתני אחר העניות לנסותני מחמת שהסטין עלי היצה"ר האויב שלי ולזה הוא אומר ארומימך ד' כי דלתני ולא שמחת אויבי לי פירש האויב שלי ולא אמר אויבי עלי אלא אויבי לי פירוש אעפ"י שהוא אויב שלי שהוא טמון בקרבי תעיד אעפ"י כן לא שמחת אותו לנצחני ע"כ ארומימך ד' וא"ש: ובדרך זה נוכל לפרש באופן אחר דהנה אמרו ז"ל כל הגדול מחבירו יצרו גדול ממנו ומעתה כשצדיק הולך וגדול בצדקתו ואעפ"י כן אין יצה"ר גובר עליו בודאי יש לו לשמוח ולהודות לד' וזהו שהרבה דוד לשמוח ולהודות לד' שעזרו לבנות הבהמ"ק ע"י יוצאי חלצו שהוא שלמה בנו א"כ מוכח שהי' צדיק ואעפ"י כן גלה לשונאיו שלא גבר עליו היצה"ר בשעת פתיחת השערים כנ"ל ולזה אמר מזמור שיר חנוכת הבית לדוד ארוממך ד' כי דלתני ולא שמחת אויבי לי פירש דאע"פ שדלתנו בצדקות שזכיתי שיבנה הבהמ"ק ע"י שלמה בני ואעפ"י כן לא שמחת אויבי לי דהיינו האויב פנימי שלי שהוא היצה"ר ולזה ארוממך ד' וא"ש:
באופן אחר נלענ"ד לפרש הא דקאמר ארומימך ד' כי דלתנו ולא שמחת אויבי לי דצריכין לפרש האי לי כמו עלי כדפירש"י אמנם עדיין צריך להבין דלאיזה רמיזה לא כתב באמת עלי וכתב לי דיהי' צריכין לדחוק ולפרש עלי הגם דלפי מה שכתבנו לעיל הוא מיושב מ"מ עדיין נלענ"ד לפרש במרוח יותר בעזה"י דהנה דוד המע"ה אמר בתהילים אך טוב וחסד ירדפני כל ימי חיי ושבתי בבית ד' לאורך ימים והנה יש לדקדק הכפל לשון טוב וחסד ונלענ"ד דהנה ידוע הטעם דהצדיק ורע לו בעוה"ז ורשע וטוב לו הוא כדי לשלם לרשע איזה מצו' שעשה בעוה"ז ויקבל כל גמול רשעתו בעוה"ב ולהיפך להצדיק משלם גמול רעתו מפני שאין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא בעוה"ז כדי שיקבל כל גמול צדקתו משלם בעוה"ב ונלענ"ד לבאר קצת דהנה שמעתי מקשים דלמה באמת יצא כן מאתו יתברך לשלם לרשע גמול צדקתו בעוה"ז דהא אי אפשר לשלם גמול העוה"ב אפי' משעה אחת בעוה"ז דהא יפה שעה אחת של קורת רוח בעוה"ב מכל חיי העוה"ז וראיתי בס' אהבת ציון מבעל הנוב"י זצ"ל לתרץ זאת דשפיר ראוי הוא לרשע לקבל גמול טובו בעוה"ז כיון שכל כונת עשיית מצותיו לא הי' רק בשביל עונג עוה"ב כדי שישבחו' או פניות אחרות להגיע לו עונג עוה"ז יע"ש אמנם זה עדיין אינו מספיק כ"כ דממ"נ אם עשה כל המצו' שלא לשמה א"כ אינו מגיע לו שום שכר אפי' בעוה"ז אלא צ"ל שהי' בו קצת לשמה א"כ תו אין כדאי בעוה"ז לשלם שכר עוה"ב כנ"ל ע"כ נלענ"ד דהנה ידוע במאי דמתחיל התורה בראשית ברא אלוהים את השמים וכו' דבראשונה עלה במחשבתו לברוא במידת הדין ראה שאין העולם מתקיים שיתף מידת הרחמים כדקאמר בתר הכי ביום ברוא ד' אלוהים ארץ ושמים וזהו פליאה א"כ אמאי התחיל מיד לברוא במידת הדין לחוד הלא לפניו נגלו כל תעלומות א"כ הי' יודע שלא יוכל להתקיים במיה"ד ע"כ נלענ"ד לחלק דבודאי מיד בתחילת הבריאה הי' ידוע להשם יתברך שישתוף גם את המידת הרחמים אמנם זה השיתוף לא יהי' רק בעוה"ז אבל כשיבוא את האדם לדין וחשבון בעוה"ב ליום הדין הגדול שם בודאי אין רחמים בדין כי זה השיתוף של מיה"ר לא הוי' רק כשיבוא את האדם לדין בעוה"ז בר"ה ויוה"כ וזהו אפשר כונת הכתוב כי ביום הזה יכפר עליכם מכל חטאותיכם לפני ד' תטהרו פירש דלהכי מכפר עליכם יום הזה מכל חטאתיכם אחר התשובה ומועיל התשובה כיון דלפני ד' פי' לפני המידת הרחמים בעוה"ז תנוהרו ולזה מהני בר"ה ויוה"כ תשובה בעוה"ז מה דלא מהני ביום הדין הגדול בעוה"ב והיינו משום דבעוה"ב דנבראת במידת הדין לחוד והמיה"ד אמרה נפש החוטאת תמות ולזה לא מהני שם תו תשובה משא"כ בעוה"ז שנבראת במיה"ר בשיתוף ולזה מהני תשובה וזהו לפענ"ד כונת הפייטן אולי יחנן בשעת דין כי אין רחמים בדין דסותר את דבריו מני' ובי' דמעיקרא קאמר אולי יחנן בשעת דין והדר קאמר מיד כי אין רחמים בדין אלא הכי קאמר דנראה לעשות תשובה בזמן שאנו נתבעין לדין בעוה"ז בר"ה ויוה"כ כ"ז שמתנהגין עמנו במיה"ר כי אם לא עכשיו חלילה בעוה"ב אבדה תקותנו חלילה וזהו שאמר אולי יחנן בשעת דין פירש בעוה"ז בזמן שיש חנינה כי אין רחמים בדין פירש ביום הדין הגדול בעוה"ב כי אז אין רחמים בדין כיון שהפתח התשובה פתוח בעוה"ז וא"ש:
וזהו ג"כ אפשר כונת המדרש לדוד ד' אורי בר"ה וישעי ביוה"כ היינו הא דד' אורי פירש שד' שהוא מידת הרחמים האיר לי
הוא ביום הדין בעוה"ז בר"ה זהו הישועה שלי ביוה"כ כיון שע"י זה מהני תשובה א"כ ממילא יהי' לי ע"י זה כפרת עונות ביוה"כ וא"ש. והנה ידוע כי בבריאת שמים נכלל עוה"ב ובבריאת הארץ נכלל עוה"ז וזהו שאמר בראשית ברא אלוהים את השמים ואת הארץ כאן הקדים השמים להארץ כיון שבמידת הדין הי' עיקר הכונה לבריאת שמים דהיינו עוה"ב והארץ דהיא עוה"ז היא רק טפל משא"כ לקמן קאמר להיפך ביום ברוא ד' אלוקים הארץ ושמים דלענין שיתוף מידת הרחמים הי' עיקר הכונה לבריאת הארץ שהיא עוה"ז ולזה הקדים ארץ לשמים וא"ש:
ומעתה לפ"ז נוכל לומר דהא דמשלם גמול טובו של רשע בעוה"ז הוא לטובת הרשע משום דאלו הי' מניחין את גמולו לעוה"ב בזמן שהמידת הדין שולט בלא שיתוף מידת הרחמים כשהי' מעיינין אז בענין עשיית מצוותיו לא הי' מגיע לי שום שכר משא"כ בעוה"ז שגם המידת הרחמים נוהג אזי לפי המה"ר שפיר מגיע לו שכר ולזה משלמין לו בעוה"ז לטובתו וגם מה שמשלמין להצדיק רעתו בעוה"ז וזהו ג"כ כונת הכתוב בתהילים סי' ק"ג רחום וחנון ד' ארך אפים ורב חסד פירש לפי שד' מתנהג בעוה"ז באלו מידות הרחמים לפיכך קאמר לא לנצח יריב ולא לעולם יטור פירש לפיכך משלם להצדיק בעוה"ז על חטאותיו ולא לנצח יריב פי' ולא מניחו לעולם הנצחי ולא לעולם הנצחי יטור לו רעתו כיון ששם מידת הדין נוהג משא"כ בעוה"ז לא כחטאינו עשה לנו ולא כעונותינו גמל עלינו כיון שבעוה"ז מתנהג באלו המידות הרחמים הנ"ל הוא ג"כ מאוד לטובת הצדיק דאלו הי' מניחין את עונשו לעוה"ב בזמן שהמיה"ד שולט הי' העונש גדול עד מאוד ולזה משלמים לו בעוה"ז בשעה שהמיה"ר שולט א"כ ממילא יהי' עונשו קל הרבה לפי המידת הרחמים וא"ש:
ומעתה בודאי יותר טוב לקבל גמול העונש בעוה"ז מגמול המצו' כנ"ל ולזה הוא דקאמר צדיקים אעפ"י שיש להם שכר הרבה אין מבקשים אלא מתנת חנם כיון שיפה שעה של קורת רוח בעוה"ב מכל חיי העוה"ז ולזה אין מבקשים שכרם בעוה"ז אלא במתנת חנם וזהו אפשר כונת הכתוב רצון יראיו יעשה ואת שועתם ישמע ויושיעם שהוא כפל לשון אך לפי הנ"ל ניחא וזהו כונתו רצון יראיו יעשה פירש שהקב"ה עושה רצון יראיו ואין משלם להם שכרם בעוה"ז מפני שיפה שעה אחת בעוה"ב מכחהעה"ז אלא באיזה אופן בא להם גם בעוה"ז איזה טובה הוא מפני ואת שועתם ישמע ויושיעם פירש שהוא יתברך שומע שועתם לתת להם במתנת חנם וא"ש:
והנה החילוק כשמקבל בעוה"ז במתנת חנם אזי יש לו תקו' שישאר שכר מצוותיו בעוה"ב משא"כ אם מקבל בעוה"ז שכר מצותיו חלילה אזי אבדה תקותו מעוה"ב ומתנת חנם הוא בבחינת חסד ושכר מצות הוא בבחינת אמת כיון שראוים לו באמת עבור שכרו וזהו שאמר אך טוב וחסר ירדפני כל ימי חיי פירוש אם זהו הטובה שירדפנו כל ימי חיי יהי' במתנת חנם בבחינת חסד ולא בשכר מצותו אזי אקו' על ושבתי בבית ד' לאורך ימים פירש שאקו' שיהי' לי בעזה"י חלק גם לעוה"ב אמן כי"ר:
והנה שמעתי מאדמ"ו הצדיק והקדוש בעה"מ ספר אמרי א"ש זצוק"ל לפרש הפסוק בתהילים סמוך לבו לא יירא עד אשר יראה בצריו דהנה חמיו הצדיק והקדוש מו"ה דוד דייטש זי"ע ע"ה תירץ על קו' הנ"ל דאיך אפשר לשלם לרשע בעוה"ז שכרו מעוה"ב דהא יפה ש"א בעוה"ב מכל חיי עוה"ז דהנה איתא דמי שרואה נקמה בשונאו זהו מעין עוה"ב כמו שהתענוג בעוה"ב הוי בלא אכילה ושתי' כן הוא הנאה זו כשרואה נקמה בשונאו בלא אכילה ושתי' והנאה זו נותן הקב"ה להרשע בעוה"ז בצרוף הנאת העוה"ז ובזה יהי' שכרו משלם ובזה הוא ז"ל מפרש הפסוק ומשלם לשונאיו על פניו להאבידו לא יאחר לשונאיו על פניו ישלם לו וזה כפל לשון ולפי הנ"ל ניחא וזה כונתו ומשלם לשונאיו על פניו להאבידו פירוש הקב"ה משלם לשונא שלו דהיינו להרשע בעה"ז על פניו כל גמול צדקתו כדי להאבידו מעוה"ב שלא נשאר לו לעה"ב כלום וכ"ת איך יוכל זה להיות הא יפה שעה אחת בעוה"ז מכל עוה"ב לזה אמר לא יאחר לשונאו פירש שהקב"ה לא יאחר לשונאו של הרשע על פניו ישלם לו פירוש שמשלם לשונאו של הרשע לפניו כדי שיהי' לו גם הנאה זו בחייו שיראה נקמה בשונא ובזה יהי' שכרו משלם עם כל העה"ז שלו ע"כ דפח"ח ושפתים יושק:
ומעתה לפ"ז כשאדם יראה את עצמו בטובה בעוה"ז צריך לדאוג אולי הוא מחמת שכר מצותיו ואזי לא יהי' לו שום תקו' לעוה"ב חלילה אמנם לפי דברי הקדוש הנ"ל בעוד שאינו רואה נקמה בשונאו בחייו לא אבדה עוד תקותו מעה"ב וזהו שאמר סמיך לבו לא יירא פירוש כשיהיו לבו סמוך בטובת העוה"ז באופן שיהי' לו מקום ליראה עבור תקותו מעוה"ב כנ"ל אמנם לא יירא עד אשר יראה בצריו פירש בעוד שאינו רואה נקמה בצריו אין לו ליירא כיון שיפה שעה אחת בעה"ז מכל חיי העה"ב ע"כ דברי קדש מאדמ"ו זצ"ל ודברי פח"ח ושפתים יושק:
וזהו שאמר ארומימך ד' כי דלתני ולא שמחת אויבי לי פירט אני משביח ומהלל את ד' כי דלתני אבל אין אני ירא אולי יהי' זה שכר מצוותו וחלילה יאבד תקותו בעה"ב כי לא שמחת אויבי לי פירש שלא שמחת אויבי לי שלא נתת שמחה לי באויבי כיון שלא ראיתי נקמה בשונאי א"כ בודאי אין זה שכר מצוותו כל וא"ש:
ובזה נוכל לפרש כונת המדרש בפרשת פנחס פנחס בן אהרן הכהן השיב את חמתי מעל בני ישראל בקנאו את קנאתי בדין הוא שיטול את שכרו לכן אמור הנני נותן לו את בריתי שלום והוא פלא ולפי הנ"ל ניחא דהנה ידוע דשכר מצו' בהאי עלמא ליכא אלא הוא מונח לעה"ב כנ"ל אמנם לפנחס רצה הקב"ה לשלם כפל עבור מסירת נפשו היקר בעה"ז ובעה"ב אך אולי יהי' שכרו בעה"ז איננו לרצונו כיון שתמיד יהי' דואג שלא יהי' עבור שכרו מעה"ב אך כשיהי' לו שלום עם כל האדם ולא יהי' לו שום שונא אזי ממילא לא יהי' לו הנאת ראיית נקמה א"כ לא יהי' לו שום יגון ואנחה וזהו שאמר פנחס בן אלעזר בן אה"כ השיב את חמתי מעל בני ישראל א"כ בדין הוא שיטול את שכרו גם בעה"ז אך שלא יהי' יושב ודואג עבור שכרו מעה"ב לכן אמור לו הנה אני נותן לו את בריתי שלום כנ"ל וא"ש. זהו ג"כ אפשר כונת הכתוב בתהילים אלוהים יחננו ויברכנו יאר פניו אתנו סלה ליישב כפל הלשון זהו פירשו אלוהים יחננו הקב"ה יחננו במתנת חנם ויברכנו בעוה"ז ולא בשכר המצות וע"י זה יש לנו תקו' לעולם הבא לשכר הנצחי וע"י אמר יאר פניו אתנו סלה פירוש שע"י שאלהים יחננו ויברכנו בעה"ז במתנת חנם ע"י זה יאר פניו אתנו סלה לעה"ב אמן כי"ר:
ובזה נוכל לפרש בעזה"י ברכת כהנים יברכך ד' וישמרך פירוש יברכך ד' בעה"ז אך עכ"ז וישמרך שלא תאבד תקותך מעה"ב וכ"ת א"כ איך יבוא הטובה בעה"ז לזה הוא אומר יאר ד' פניו אליך ויחינך פירוש שיתנו לך בעה"ז בחנינה במתנת חנם כפירושו של ויחינך וכ"ת איך יודע לך זאת שלא תהי' יושב ודואג עבור שכר העה"ב לזה הוא אומר ישא ד' פניו אליך וישם לך שלום וכיון שיהי' לך שלום א"כ ממילא לא יהי' לך רשות שתוכל לראות בו נקמה א"כ כיון שלא יהי' לך הנאת ראיית נקמה בשונאך ממילא תהי' בטוח על הנאתך בעה"ז שלא תהי' משכר עוה"ב כיון שיפה שעה אחת בעה"ז מכל חיי עוה"ב וא"ש:
וסיימתי בעזה"י זה הדרוש של חנוכה בברכת כהנים אשר הנס חנוכה היתה על ידיהם בברכת שלום ומאוד מאוד כמה וכמה דברי מוסר נוכל ליקח מדברים האלה לראות כמה גדול השלום ולרדוף אחרי השלום בשתי רגלים כי אם יהי' לו שלום עם כל אדם אזי ינצל מכמה וכמה עבירות גדולות בראשונה שילא ידבר לשון הרע וידון את כל האדם לכף זכות כידוע ששנאה מקלקלת השורה והאהבה מקלקלת השורה ולא יבוא לידי נקימה ונטירה ויהי' בכלל כל שרוח הבריות נוחה הימנו רוח המקום נוחה הימנו ומה גם לפי דברי הגאונים הנ"ל כשלא יהי' לו שונא וממילא לא יראה נקמה בשונאו א"כ יהי' בטוח שכל הנאותיו בעה"ז לא יתנכה לו משכר העה"ב כי אם יראה נקמה בשונאו תמיד יהי' יושב ודואג אולי הוא חלילה בכלל שונאי ד' אשר על פניו ישלם לו כדי להאבידו חלילה מתקות עה"ב בהא דלא יאחר לשונאו על פניו ישלם לו להשונא שיראה בו נקמה לנכות לו שכר עוה"ב חלילה ע"כ בודאי ראוי להרבות לו אלף אוהביו ואל יהי לו שונא אחד ולזה אמרו אין כלי מחזיק ברכה אלא השלום פירש כי בלתי השלום אין הכלי מחזיק הברכה שיהי' בטוח שנשאר אצלו גם לעה"ב כי יכול להיות שנאכל בעה"ז ולא נשאר לעה"ב חלילה כנ"ל משא"כ כשיהי' לו שלום אזי הוא בטוח שהוא הכלי שמחזיק את הברכה גם לעה"ב ד' ירבה שלו' ושלום בגבולנו ויביא את משיח צדקנו בבי"א כי"ר: