אור ברסלב
שות בית היוצר דרושים › לשבת בראשית

שות בית היוצר· רבי יואל צבי ראטה

דרושים · לשבת בראשית

פתח הבית

ויהי ערב ויהי בקר יום הששי ויכלו השמים והארץ וכל צבאם ומדקדק האור החיים ז"ל וז"ל מקרא זה לא ידענו מה בא ללמדנו יע"ש ונלענ"ד דאח"ז נאמר ויכל אלהים ביום השביעי מלאכתו אשר עשה וישבות ביום השביעי מכל מלאכתו אשר עשה וכו' וק' הכפל לשון במילת שונות הראשון בלשון ויכל והשני בלשון וישבות וע"ק דבראשון לא נאמר רק מלאכתו לחוד ובהשני נאמר מכל מלאכתו וגם בפסוק שאח"ז מדקדקים מה דמסיים כי בו שבת מכל מלאכתו אשר ברא אלהים לעשות דלאיזה כונה קאמר לעשות לשון עתיד ונלענ"ד דהנה נאמר לעיל וירא אלהים את האור כי טוב ומדקדקין איך נוכל לומר אצל הבורא ית"ש וירא כי טוב דמשמע דראה דבר חדש מה שלא ראה מקדם וזה חלילה לומר עליו יתעלה אשר לו נגלה העתידות כמו העוברת וראיתי בפירוש חדש על התוה"ק הנקרא כו"ק שפירש וירא אלהים את האור שהקב"ה הוציא את האור מכח אל הפועל והראה לעולם את האור כי טוב בעבור שהוא טוב יע"ש שהאריך זהו לכאורה פירוש נכון אמנם זהו התואר וכי טוב אין שייך לכאן דהא זה ידוע לכל שכל בריאות העולם הי' בעבור מידת טיבו כנאמר עולם חסד יבנה ויותר הי' נכון לפענ"ד לפרש עפ"י דרך זה וירא אלהים את האור שהקב"ה הראה את האור לעולם כי טוב פירש שהראה לעלם שהאור טוב כי בהיותו האור בכח לא הי' העולם מכיר טובת האור כי לא הי' מושג להם משא"כ כשהוציאו הקב"ה מכח לפועל אז הכירו העולם והשיגו את האור כי טוב. או שנאמר דמש"ה לא הכירו מעיקרא טובת האור אף שהי' בעולם דהנה איתא במדרש רבה דאמר ר"ש בן יהוצדק מהיכן נבראת האור מלמד שנתעטף הקב"ה כשלמה והבהיק זיו הדרו מסוף העולם עד סופו וזהו לכאורה פליאה גדולה לשאול דמאין נברא האור יותר מכל בריאת שמים וארץ ונלענ"ד דהנה שמעתי פירוש אהא דאמרינן יוצר אור ובורא חשך דמפני מה נאמר גבי אור לשון יוצר וגבי חשך לשון ברא דהנה גבי אור לא שייך לומר לשון בריאה דמשמע שהוא בריאה חדשה דהא באמת הוא אינו כן דהא קודם בריאת העולם הי' יותר אור מהשתא דהא אורו של אין סוף ב"ה הי' מאיר עד בלי תכלית משא"כ גבי חשך בודאי שייך לשון בריאה כי הוא באמת בריאה חדשה דהא קודם הבריאה הי' מלא אור ולזה בודאי הי' צריך לבריאה חדשה לגלול אור מפני בריאת החשך ולזה גבי האור אין שייך לומר בריאה רק יוצר לשון צורה כי האור לא הי' צריך בריאה כנ"ל רק שהי' צריך צורה כדי שיהי' מושג לעולם כי מקודם שנעשה להאור צורה לא הי' מושג כמו שאינו מושג אור החמה לחלושי הראות עד שיעשה איזה מסך המבדיל בינו לבין החמה אזי יושג לו אור החמה כן הי' צריך לעשות איזה מסך המבדיל להאור דהיינו להעשות לו איזה צורה כדי להשיגו וזה שנאמר יוצר אור ובורא חושך וא"ש:

ומעתה לפ"ז דהאור אינה נבראת רק שנעשה לה צורה כדי להשיגה שפיר שאלו במדרש לר"ש בן יהוצדק מהיכן נבראת האור דבשלמא שאר בריאת שמים וארץ לא שאלו מהיכן נבראו כיון דבהם שייך שפיר לשון בריאה משא"כ על האור שפיר שאלו איך נאמר על האור ויאמר אלהים יהי אור דמשמע שהי' צריך בריאה וזהו נגד החוש כיון דקודם הבריאה ג"כ הי' צריך להיות אור עוד יותר כנ"ל ועל זה השיב רשבי"ה מלמד שנתעטף הקב"ה כשלמה פירש זהו בריאת האור כיון שהאור הקודם דהיינו האור של אין סוף ב"ה לא הי' מושג מחמת רוב זיו והדרו עד שהי' הקב"ה צריך לעשות מסך המבדיל וזהו דקאמר שנתעטף הקב"ה כשלמה דהיינו שעשה לאורו מסך המבדיל וע"י זה והבהיק זיו הדרו מסוף העולם עד סופו דהיינו שהי' מושג וזהו הבריאה הי' צריכה להאור אף שהיא מקודם כדי שתהי' מושג וזהו דקאמר וירא אלהים את האור פירש שהראה את האור לעולם כי טוב דהיינו שיושג להם שהוא טוב ויבדל אלהים בין האור ובין החשך פירש במאי הראה לעולם את האור כי טוב במאי שהבדיל בין האור ובין החשך דהיינו שהי' עושה מסך המבדיל בין האור הזך והזוהר וא"ש. ובפשיטות נוכל לומר דהנה ידוע שמתיקות האור וטובו אינו ניכר כ"כ רק מחמת החושך דכאשר נגלל האור מפני החושך בלילה אזי במה שניכר החסרון מה שיחסר במניעת האור בזה ניכר טובו לשבח להבורא ב"ה בהחזרת אורו באור הבהיר וזהו שאמר וירא אלהים את האור כי טוב פירש שהראה את האור כי טוב כנ"ל ובמה הראה זאת להכיר טובת האור לעולם בויבדל אלהים בין האור ובין החושך פירוש במה שהבדיל בין האור ובין החשך דהיינו שברא גם את החשך מזה ניכר טובת האור כנ"ל וא"ש:

ובדרך אחר הי' נלענ"ד לפרש הא דוירא אלהים את האור כי טוב דהנה ידוע דברי ר' אבו' שהי' אומר שקודם בריאות העולם הי' הקב"ה בונה עולמות ומחריבן וזהו לכאורה פליאה דאם הי' צריך להחריבן אח"כ למה בנאן מתחילה דהא לפניו יתברך שמו הי' נגלה זאת מקדם אמנם לזה צריך לומר בדרך שהארכתי לעיל דהקב"ה הי' נותן את הבחירה לעולמות כיצד יתנהגו את עצמן בבריאתן וממילא הי' הקב"ה צריך לסלק ידיעתו כביכול דאם לא כן לא יהי' להם בחירה כדרך שמצינו גבי הארץ ששינתה מצווי הבורא ב"ה שיהי' טעם העץ כטעם הפרי והיא לא עשתה כן והיינו ע"כ מפני שהי' לה הבחירה אם לקיים הצווי או לא וכמו כן הי' הבחירה לעולם שנבראו קודם בריאת העולם ולא קיימו צווי הבורא בענין בריאתם ולזה הי' הקב"ה בונה העולמות וכשלא קיימו צוויו הי' מחריבן ואח"כ כשבונה זה העולם הי' ג"כ נותן את הבחירה לעולם בענין בריאתם אם לקיים צואתו בענין צואת בריאתם ומעתה בראשונה בבריאת האור מיד קיים האור בענין יציאותו מכח אל הפועל צואתו של הקב"ה ולזה אמר וירא אלהים את האור כי טוב פירש שראה הקב"ה שהאור שהוא טוב דהיינו שקיים צואתו וראוי להתקיים ולא להחריבן כמו שהחריב העולמות שמקודם בריאת העולם ולזה שפיר אמר וירא שהוא נראה כמו דבר חדש כיון שנתן להם הקב"ה הבחירה א"כ הי' צריך לסלק הידיעה ולזה אמר שפיר וירא וא"ש וזה נכון לפענ"ד וכן בכל מקום דקאמר וירא כי טוב נראה לפענ"ד לפרש כן שראה שהוא טוב שקיים הצווי שלו ולזה יוכל אפשר להיות דמש"ה לא קאמר ביום שני כי טוב גבי בריאת הארץ כיון שהיא לא קיימו צואתו כנ"ל משא"כ ביום שלישי שקיימה עוד יותר גבי דשאים מה שלא נאמר להם למינהו בצווייהן והם קיימו מכח ק"ו ולזה נכפל ביום השלישי כי טוב וא"ש:

ובזה יהי' מיושב שפיר קו' הבעל העקרים פ"ב ממאמר שלישי דלמה לא נאמר כי טוב ביצירות האדם כמו בכל היצירות כולן ולפי הנ"ל ניחא כיון דהאדם מיד באותו היום בבואו לעולם מיד חטא ולא קיים צווי הבורא ב"ה ולזה לא נאמר כי טוב גבי יצירתו וקרוב לזה קצת תירץ גם בעל העקרים ז"ל והע"נ מביאו ובזה נוכל לפרש דברי המדרש דכשפגע אדם בקין אמר לי' מה נעשה בדינך א"ל עשיתי תשובה ונתפשרתי אמר כך הוא גדול כח התשובה מיד פתח ואמר מזמור שיר ליום השבת וזהו פלא ולפי הנ"ל ניחא דלפי מה דמסקינן דמש"ה לא נאמר כי טוב גבי יצירות האדם משו' שלא קיים צווי הבורא ובפתיחת השיר של מזמור שיר ליום השבת פתח בתיבת טוב להודות לד' והיינו משום כששמע מקין שגדול כח התשובה א"כ ממילא שפיר נוכל לומר גם על יצירתו כי טוב כיון שיש תקנה לאולתו בתשובה ולזה מקדם ששמע שמהני תשובה הי' ירא לפתוח את השיר היקר דפתח בטוב כיון שלא נאמר אצל יצירתו משא"כ עכשיו ששמע שמהני תשובה וגם אצלו יוכל להאמר כי טוב אחר התשובה כמו שאמר באמת וירא אלהים את כל אשר עשה והנה טוב מאוד ודרשו חכז"ל והנה טוב מאוד זהו יום המיתה והיינו כידוע שע"י יום המיתה חוזר האדם בתשובה כמאמר התנא ז"ל שוב יום אחד לפני מיתתך וממילא שפיר יוכל להאמר גם גבי האדם כי טוב ולזה ע"י המיתה מסיים שפיר וירא אלהים את כל אשר עשה דהיינו כל בריאת העולם שלא הי' בריאתם אלא בשביל האדם ובריאת אדם לא נגמר בכי טוב רק ע"י תשובה ותשובה לא נגמרת רק ע"י מיתה ולזה נאמר על יום המיתה והנה טוב מאוד ולזה לאחר ששמע אדם שגדול כח התשובה על ידה יהי' נגמר יצירתו ויצירת כל בריאת העולם בכי טוב שלא הי' צריך להחריבן כמו שהחריב העולמות של קודם הבריאת העולם ולזה מיד פתח ואמר מזמור שיר ליום השבת טוב להודות לד' דהיינו שנוכל להודות לד' במידת טוב כיון שנגמר הכל בכי טוב וע"י זה שנגמר הכל בכי טוב שבת הקב"ה ובלא זה לא הי' שבת כיון שהי' צריך חלילה להחריב את העולם כמו שהחריב את העולמת קודם הבריאת זה העולם וזהו המשך הפסוקים וירא אלהים את כל אשר עשה והנה טוב מאוד דהיינו יום המיתה ועל ידה יהי' נגמר התשובה וע"י זה יהי' קיים לעולם שלא יהי' צריך ליחרב כיון שיהי' תיקן לאולת האדם בתשובה ויוגמר תקונו לאחר מיתה כי התשובה לא מהני על העוה"ז רק על מה שמתוקן על אחר מיתה ולזה ע"י המיתה נגמר הכל בכי טוב וכששמע זאת האדם עשה תשובה ונגמר הכל בכי טוב כנ"ל ולזה מסיים ויהי ערב ויהי בקר יום הששי דהיינו שכל יום הששי נגמר בכי טוב שלא תאמר שאותו הזמן שהי' האדם בחטאו קודם התשובה לא הי' בכי טוב זה אינו רק לאחר התשובה נגמר כל יום הששי בכי טוב ולזה נאמר יום הששי בה' כי היכא דלשתמע דנגמר כל יום הששי בכי טוב שכיון שנתקן הבל ולזה ויכולו השמים והארץ וכל צבאם דהיינו שע"י זה נגמר כל בריאת שמים וארץ בכי טוב דהיינו דהאי והנה טוב מאוד קאי גם אל אחריו אויכולו השמים והארץ וכל צבאם דהיינו שכולם נגמרו בכי טוב וע"ז אמר ויכל אלהים ביום השביעי מלאכתו אשר עשה דהיינו עולם הזה שפסק ממלאכתו כיון שנגמר במלואו וטיבו וע"ז אמר וישבות ביום השביעי מכל מלאכתו אשר עשה דהיינו שלא יהי' צריך תו להחריב ולבנות כמו שהי' צריך קודם בריאת זה העולם כנ"ל ולזה הוא דקאמר מכל מלאכתו וזהו ג"כ מה דמסיים כי בו שבת מכל מלאכתו אשר ברא אלהים לעשות דהיינו שישבת מכל בניני העולמות והחריבן שלא יהי' צריך תו להחריבן וזה הי' ניתן בכח בחירת העולם. שאם לא הי' העולם מקיים הצווי בענין הקריאה הי' הקב"ה צריך להחריבן ולבנות אחרת ועל דעת זה ברא אלהים את העולם שיהי' הבחירה בידם אם לקיים הצווי בענין הבריאה אם לא דהיינו שאם לא יקיימו הצווי אזי יחרבו כמו העולמות הקודמין ויבנה עוד עולם אחר מעתה שנגמור הכל בכי טוב א"כ ממילא שבת מכל מלאכתו אשר ברא אלהים לעשות דהיינו שגם מזה הדעת אשר ברא אלהים את העולם אדעתא דהכי דאם לא יקיים הצווי יחרב ויבנה עולם אחרת גם מזה שבת ולזה שפיר קאמר אשר ברא אלהים לעשות לשון עתיד, כי כן הי' מחשבת תחילת הבריאה לעשות אחרת שאם לא יקיים זה הצווי ויהי' צריך לחרוב או עכשיו שנגמר בכי טוב שבת מזה וא"ש:

ובאו"א נלענ"ד לפרש פסוקים הנ"ל ובזה יתפרש ג"כ בעזה"י גם מה דאמר ויברך אלהים את יום השביעי ויקדש אותו כי בו שבת מכל מלאכתו אשר ברא אלהים לעשות אשר צריך פירוש דבמאי ברכו ובמאי קדשו דפשטות הלשון משמע דלא קאי רק אלעתיד כפירש רש"י ז"ל דהנה עוד נוכל לפרש דברי המדרש הנ"ל דכשפגע אדם בקין א"ל מה נעשה בדינך א"ל עשיתי תשובה ונתפשרתי אמר כך היא גדול כח התשובה מיד פתח ואמר וחמור שיר ליום השבת ונ' מקודם נפרש כאשר שמעתי מאדמ"ו הגאון והקדוש מהר"מ א"ש אב"ד דק"ק אונגוואר זצ"ל בעל המחבר אמרי א"ש דהנה אמרו ז"ל מנוי' גמורה טוב שלא נברא משנברא וכו' ופי' המרש"א ז"ל בח"א דמו"מ אשר הוא קרוב להפסד משכר אין עושין וביאת האדם בעוה"ז הוא כמעט על דרך זה דהוא קרוב. להפסד דהא איכא רמ"ח מצות עשה המביא שכר ושס"ה מצות לא תעשה שמביאין הפסד א"כ איכא סיבות יותר דהיינו המצות ל"ת להפסד מלשכר דהיינו המ"ע וזהו שאמרו מנוי' גמורה פירש שמנאו את המ"ע ואת המצות לא תעשה ומצאו שהלא תעשה הם מרובין ממ"ע א"כ הוא קרוב להפסד ולזה הוא טוב שלא נברא משנברא ועכשיו שנברא יפשפש במעשיו ע"כ דברי המהרש"א ז"ל וש"י. אמנם לפי מה דאמרו דגדולה תשובה שזדונת נעשין לו כזכיות א"כ תו לא הוי קרוב להפסד מחמת המצות לא תעשה דהוי מרובין ממצות עשה דהא אית להו תקנתא להפכם לזכיות בתשובה והנה בהמזמור של"י השבת טוב להודות לד' וכו' אחר שמסיים כל השבחים אמר שמחתני ד' בפעליך ולזה מקדם ששמע שגדול כח התשובה לא הי' לזמר זה השבח שעיקר השבח סובב והולך במה שמשמיח בפעלי השם דהא טוב שלא נברא כנ"ל אבל כשפגע אדם בקין וא"ל שעשיתי תשובה ונתפשרתי ואמר כך הוא גדול כח התשובה וא"כ הי' טוב שנברא ולזה שפיר פתח מיד מזמור שיר ליום השבת ומסיים שמחתני ד' בפעליך וא"ש ושפתים יושק. אמנם בזה עדיין אינו מיושב כ"כ מה סמיכות יש לזה דוקא לשבת ע"כ נלענ"ד על דרך זה שייך שפיר לשבת דהנה איתא בס' אור החיים ז"ל אהא דאמרו ז"ל כל המקדש וכו' ואומר ויכולו וכו' כאלו נעשה שותף להקב"ה במעשה בראשית ע"כ דלכאורה דחוק הוא דמי שמע כזאת שיבא אדם לשתוף בדבר שכבר נגמר מלאכתו אמנם להיות שהשבת הוא המקיים העולם כל ששת ימים ואחר עבור ששת ימים יבא שבת אחרת ויחי' ויקיים עוד ששת ימים אחרים ותיכף לא ברא ד' בשעת הבריאה כח בעולם רק לעמוד ששת ימים לטעם הנודע ליודעי אמת ואח"כ ברא ד' את יום השבת ובו ביום חתר ד' ומשפיע נפש לעולם שיעור המקיימם עוד ששת ימים וכן לעולם ע"ז הדרך וזולת זה היום הי' העולם חרב בגמר ששת ימים והי' חוזר לתו"ב ולזה כל השומר שבת הוא מקיים את העולם ואין לך שותף גדול מזה. ולך לדעת כי מיום ברוא אלהים את האדם לא חסר העולם צדיק יסוד העולם דהיינו מי ששומר שבת כי אדם שומר שבת הי' ואחריו קם שת בנו כי הי' צדיק גמור ואחריהם כמה צדיקים שומרי שבת היינו משותלח נח. שם. אברהם. וכו' ומשם לא פסקה שומרי שבת בישראל כמרז"ל שאפי' במצרים הי' שומרי שבת ובזה הי' מקיימים העולם עי"ש דבריו המתוקים ומעתה לפ"ז שמירת שבת הוא קיום העולם וע"י ששמר אדם שבת בזה נתקיים העולם אמנם כ"ז הוא אם אדם הוא צדיק דאז הי' מהני מה ששמר את השבת ונתקיים העולם משא"כ אם לא הי' אדם צדיק לא הי' מהני שמירת שבת שלו וממילא הי' צריך העולם לחרב ולזה קודם שעשה תשובה לא הי' יכול לזמר המזמור שיר של יום השבת וכו' דהיינו שהוא משמיח בפעלי השם דהא עדיין הי' מוכן לחרב משא"כ כאשר שמע מקין שמהני תשובה וע"ז אמר כך הוא גדול כח התשובה מיד פתח ואמר מזמור של"י השבת ומסיים שמחתני ד' בפעליך כיון דמהני תשובה א"כ הוא נמי יעשה תשובה ויהי' תקנה בשמירת שבת שלו שיוכל העולם להתקיים וכן בכל הדורות הבאים החיוב מוטל על כל אדם להחזיר בתשובה בע"ש קודם כניסת שבת כדי שיתקיים העולם עבור שמירת שבת שלו וכל אחד ידמה בנפשו אולי הוא יהי' הגרם שיתקיים עוד העולם על ידו ועליו יהי' נאמר כי זה כל האדם כמו שפירשו ז"ל כל העולם כלו לא נברא אלא לצוות לזה כי הוא המקיים את העולם ואחר התשובה בשמחה רבה יוכל לפתח כמו שפתח אדם הראשון מזמור שיר ליום השבת וכו' שמחתני ד' בפעליך כי מעתה הוא בטוח שיתקיים העולם ויוכל הוא לשמוח בפעלי ד' וא"ש:

ובאו"א נלענ"ד לפי דרך הנ"ל דהנה רש"י ז"ל פירש אהא דויהי עו"ב יום הששי דמשה הוסיף ה' בששי בגמר מעשה בראשית לומר שהתנה ע"מ שיקבל ישראל ה' חומשי תורה ד"א יום הששי כולם תלוים ועומדים עד הששי הוא ו' בסיון המוכן למתן תורה שיום ו' בסיון שקבלו ישראל התורה נתחזקו כל יצירת בראשית ונחשב כאלו נברא העולם עתה ע"כ ומעתה לפ"ז עדיין לא נגמרה מעשה בראשית עד ששי בסיון שקבלו ישראל התורה אמנם זהו דוקא בששת ימי החול אז הי' בריאת שמים וארץ אינם נגמרים בעבור שלא הי' עוד מי שיקבל את התורה וכל העולם לא נברא אלא בשביל התורה ולזה כל זמן שלא קבלו את התורה הי' בריאת שמים וארץ רפוין משא"כ בשבת קודש כששמר אדם הראשון את השבת בודאי כל זמן משך יום השבת בודאי הי' בריאת שמים וארץ בחזקתן ובקיומן כמו בששי בסיון כשקבלו ישראל את התורה כיון ששבת לחוד שקול כנגד כל התורה א"כ תיקן אדם הראשון בשמירת השבת כמו ישראל שקבלו את התורה אלא החילוק שבקבלת התורה נתחזקו שמים וארץ אף בימי החול כיון שקבלו לקיים את התורה אף בימי החול משא"כ גבי אדם הראשון ששמר את השבת לא נתחזקו שמים וארץ רק ביום השבת לחוד אבל לא בימי החול ושמירת שבת שלו בלא תשובה לא הי' מהני כלל ואדרבה גוי ששבת חייב מיתה כידוע ועל דבר שאינה נגמרת במלואו וטובו לא שייך לומר עליו שיר ושבח ולזה בלא שבת רק בימי החול לא הי' יכול אדם הראשון לזמר את השיר של מזמור שיר ליום השבת וכו' שמחתני ד' בפעליך דהיינו שהוא מזמר ומשביח שהוא משמיח בפעלי השם כיון שפעלי השם עדיין אינן בגמר חזקתן וכן ביום השבת אם לא הי' יודע דמהני תשובה וממילא לא הי' עושה תשובה לא הי' נגמר חזקת בריאת שמים וארץ א"כ גם ביום השבת לא הי' יכול לזמר מזמור שיר ליום השבת כנ"ל משא"כ כשפגע אדם בקין וא"ל מה נעשה בדינך וא"ל עשיתי תשובה ונתפשרתי אמר כך הוא גדול כח התשובה א"כ גם הוא יעשה תשובה וישמור את השבת ויגמור חזקת שמים וארץ לכל הפחות ביום השבת במלואו וטובו ואזי הם ראוים לזמר ולשבח עליהם ולזה מיד פתח ואמר וחמור שיר ליום השבת וכו' שמחתני ד' בפעליך דהיינו ביום השבת יוכל לזמר ולשבח בפועלי ד' כיון שהם נגמרין במלואו וטובו ע"י שמירת שבת שלי אחר התשובה וא"ש:

ומעתה לפי המתבאר שבימי החול אין בריאת שמו"א בגמר חזקתן עד ששי בסיון אבל ביום השבת הם בגמר חזקתן יבואו שפיר המשך הפסוקים הנ"ל ויהי ערב ויהי בקר יום הששי ויכולו השמים והארץ וכל צבאם דהיינו ביום הששי שהוא ששי בסיון כפירש"י ז"ל אז ויכולו השמים והארץ וכ"צ דהיינו אז יתחזקו שמים וארץ אבל כעת ויכל אלהים ביום השביעי מלאכתו אשר עשה דהיינו כעת כלה את מלאכתו אבל לא שיהי' נגמרו בחזקתן מכל וכל עד יום ו' בסיון והנה כל זה מלאכת ימי החול משא"כ ביום השבת גופה נגמרו מכל וכל ע"י שמירת שבת של אדם הרא' ולזה אמר וישבות ביום השביעי מכל מלאכתו אשר עשה דהיינו בימי החול לא נאמר וישבות רק ויכל כיון שמלאכת החול עדיין צריכין שהקב"ה ישפיעו להם חיות לקיום וחיזק עד ששי בסיון שאז יהי' להם ממילא קיום וחזק ע"י התורה ולזה עדיין לא שבת מכל וכל ממלאכת חול רק שכלה מלאכתו מחמת שבא יום השביעי משא"כ ביום השבת אזי נגמר כל המלאכה ולזה שפיר נאמר גבי שבת לשון שביתה דהיינו וישבות ביום השביעי מכל מלאכתו אשר עשה ולזה הוא אומר ויברך א' את יום השביעי ויקדש אותו דהיינו שבירך את יום השביעי בתוספת ברכה שנגמרו בו כל מלאכת שמים וארץ בחזקתן מה שהן קיימין בחזקתן מחמת עצמן מחמת שמירת השבת של אדם הראשון והקב"ה אין צריך להשפיע בהם חיות ביום השבת כמו בחול וממילא שפיר שייך למימר בו לשון שביתה אצל הקב"ה ולזה הוא מסיים לפיכך ברכו וקדשו כי בו שבת מכל מלאכתו דהיינו שביום השבת נגמרו כל מלאכתו אשר ברא אלהים לעשות דהיינו שביום השבת נגמרו כל מלכתו יותר מימי החול אשר ברא אלהים לעשותו משו' שבריאת ימי החול עדיין צריכין תיקון כיון שהם עדיין רפוין עד יום ששי בסיון שאז יגמרו ע"י קבלת התורה משא"כ ביום השבת גם עכשיו הם נגמרין ולזה נאמר גבי' ברכה וקדושה ולאחר מתן תורה שאז יהי' גם בימי החול נגמרו כל מלאכתו אזי יהי' נאמר תוספת ברכה וקדושה בשבת על המן ולזה שפיר מסיים לשון לעשות כיון שבימי החול עדיין צריכין תיקון כנ"ל משא"כ בשמירת שבת בו שבת מכל מלאכתו הצריכין עוד תיקון וא"ש. ובאופן אחר נלענ"ד ליישב דברי המדרש הנ"ל דהנה ידוע כי כלו כל הקיצין ואין הדבר תלוי אלא בתשובה ואם ח"ו לא יעשו ישראל תשובה אזי מעמיד עליהם מלך כהמן עד שיהי' מוכרחים לעשות תשובה ובזכות התשובה יבא גואל צדקנו במהרה בימינו והנה במשנת השיר שהלוים הי' אומרים דרשו על מזמור שיר ליום השבת מזמור שיר לעתיד לבא ליום שכלו שבת ומנוחה לחיי העולמים והנה ידוע שהרמב"ן ז"ל כתב לרמז ג"כ כל הששה ימים מששת ימי בראשית על השנים העתידין לבא אח"כ ושבת מרמז על יום שכלו שבת יע"ש שהוא כדברי המשנה הנ"ל והנה הקב"ה הראה לאדם הראשון כל דור ודור ודורשיו וראה שאין בן דוד יוכל לבא שיהי' יום שכלו שבת אלא כשיהי' ישראל עושים רצונו של מקום וגם כן ראה שבסוף הדורות יתמעטו עושים רצונו של מקום והי' מתמי' מתי ואיך יבוא גואל צדק מה שמרמז עליו יום השביעי שיהי' יום שכלו שבת עד שפגע בקין וא"ל מה נעשה בדינך א"ל עשיתי תשובה ונתפשרתי אמר כך הוא גדול כח התשובה א"כ ממילא יהי' תקו' שיבא גואל צדק ויהי' יום שכלו שבת דהיינו שישראל יעשו תשובה אם לא ברצונם חלילה אזי יעמוד עליהם מלך כהמן ויהי' מוכרחים לעשות תשובה ויבא ג"צ ויהי' יום שכלו שבת ולזה מיד פתח ואמר מזמור שיר ליום השבת פירש ליום שכלו שבת ומנוחה לחיי העולמים דהיינו ליום ביאת גואל צדקנו שיבא במהרה בימנו אמן כי"ר מלפני אבינו שבשמים וא"ש:

תוכן העניינים

שות בית היוצר

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה