שות בית היוצר· רבי יואל צבי ראטה
דרושים · פתח הבית
דרוש לסמיכות התורה:
בראשית ברא אלקים וגו' ופירש"י ז"ל ולא אמר ברא ה' שבתחילה עלה במחשבה לבראותו במדת הדין וראה שאין העולם מתקיים והקדים מדת הרחמים ושתפה למדה"ד והיינו דכתיב ביום עשות ה' אלקים ארץ ושמים יע"ש. וזהו תמו' איך נאמר בחקו יתברך שראה לבסוף מה שלא ידע בתחילה ח"ו וגם מה טעם עלה במחשבתו לבראו במדה"ד ולא במדה"ר. ונלענ"ד דהנה ידוע בפי המחקרים והבל"ע הביאם דמהאי טעם לקח הקב"ה את הנשמה הקדושה ועקרה ממקום מנוחתה ממה שנהנה מזיו השכינה ושלחה בגוף העכור הזה למקום תוהו ובדרך מסוכן הזה אשר בקל תוכל לנטות מדרך הטוב ותאבד חלילה את הכל ואחר כל היגיעות לא תרויח יותר ממה שהי' לה מקדם שתהי' נהנית מזיו השכינה. אמנם את זה תרויח דמקדם הי' כל טובתה בחנם וזה הי' לה נהמא דכיסופא והקב"ה שהוא הטוב ומטיב הי' רוצה להטיב לה על צד היותר שתהי' הנאה שלה בשלימות בלא נהמא דכיסופא ולזה שלחה אותה בגוף העכור למען שיבא הנאתה בשכר יגיע כפה בשכר תורה ומצות ובודאי כל איש חכם לב יקח מצות כל מה שיוכל לשאת לעוה"ב ויראה להתאמץ שלא לנטות מדרך התורה למען שלא יאבד חלילה מה שהי' לו מקדם כי זהו דבר אבד שלא יאבד חלילה אף מן הקרן מה שהי' לו כי לא די שלא ירויח שיהי' לו הנאה מיגיע כפו בלתי נהמא דכסופא אף גם שיהי' ח"ו יגיעו לריק במה שיאבד אף מן הקרן שלא יהנה גם בנהמא דכסופא ובזה ודאי מתאמץ אדם יותר שלא יהי' לו היזק מן הקרן ממה שיהי' לו פסידות הריוח כדמצינו בחוה"מ שהתירו יותר מלאכת דבר האבד בהיזק מהקרן מפסידות מניעת הריוח וזהו שאמר התנא בפרקי אבות כל ישראל יש להם חלק לעוה"ב ולא אמר יהי' בלשון עתיד היינו משום דהתנא מזהיר בהתחלת דברי מוסר שיתאמץ האדם לילך בדרכי תורה ומצות שלא יפסיד מן הקרן ולזה אמר כל ישראל יש להם חלק לעוה"ב דהיינו שיש להם חלק לעוה"ב עוד בטרם בואו לעוה"ז ויראה שלא יפסיד מן הקרן וא"ש. וזהו הטעם שבתחילה עלה במחשבתו לברא את העולם במדה"ד ולא במדה"ר כדי שיבוא כל השכר במלואו וטובו בלתי שום שמץ נהמא דכיסופא דאם הי' במדה"ר הי' עדיין קצת נהמא דכיסופא כיון שבא מצד רחמנות ולזה הי' רצונו הטוב לברוא במדה"ד שלא יהי' כלל נהמא דכיסופא (ובזה ג"כ נוכל לפרש הסיום התורה נעוץ סופה בתחילתה דהנה ידוע מאמרם ז"ל כל המצטרך לשלחן של אחרים עולם חשך בעדו כמאמר הזוה"ק דכל המצטרך לשל אחרים בהיל לאסתכולי באפי' ומעתה כל הנהנה מיגיעו יוכל לראות בהעינים וזהו שאמר לעיני כל ישראל בראשית ברא אלוקים דהיינו במדה"ד שלא יהי' נהמא דכיסופא לישראל ובזה יהי' עינים לישראל שלא יהי' בהיל לאסתכולי ולזה שפיר קאמר לעיני כל ישראל דהיינו שיהי' להם עינים לזה בראשית ברא אלקים במדה"ד כנ"ל) וזהו אפשר ג"כ כוונת המדרש וז"ל ר' הונא בשם ר' מתנה אמר בזכות שלשה דברים נברא העולם בזכות חלה ובזכות מעשרות ובזכות בכורים שכלם נקראו ראשית יע"ש. וזהו לכאו' תמו' שכל התורה כלה לא יהי' כדאי לברוא את העולם בעבורה רק בשביל שלשה המצות הללו. אמנם לפי הנ"ל ניחא דכל כוונת הבורא ב"ה הי' בכל מעשיו הן בנתינת התורה הן בבריאת העולם רק שלא יהי' נהמא דכיסופא כנ"ל. וזהו מבואר בביאור היטב בשלשה מצות במה שצו' לתת מראשית העריסה חלה, ומעשר מראשית דגן, וביכורים מראשית ביכורי אדמתך והיינו כדי שלא יהי' אפי' הנאת העוה"ז בנהמא דכיסופא רק מיד מקודם שיבוא להנות בעוה"ז צו' ליתן שכרו דהיינו שלשה מצות הנ"ל למען שלא יהנה בחנם רק בשכר מצותיו הנ"ל.
וזהו מה שמרמז בהתחלת בריאת העולם שכל בריאת העולם וכל נתינת התורה לא הי' רק שלא יהי' כל הנאת העוה"ב נהמא דכיסופא כדרך שצו' שלשה המצות חלה וביכורים ומעשר שלא יהי' גם הנאת העוה"ז בנהמא דכיסופא ולזה ג"כ הי' עלה במחשבתו לבראו במדה"ד כנ"ל וזהו שאמר בראשית ברא אלוקים בזכות שלשה מצות שנקראו ראשית דהיינו חלה ומעשר וביכורים שנצטוו כדי שלא יהי' הנאת העוה"ז נהמא דכיסופא כנ"ל ברא אלקים עלה במחשבתו לברוא את העולם במדה"ד כדי שיהי' כל הנאת העוה"ב רק במדה"ד ולא בנהמא דכיסופא וא"ש:
והן אמת שאם לא הי' היצה"ר בינינו בודאי הי' קיום למדה"ד עם גזירותיו במה שמדה"ד דן נפש החוטאת תמות מפני שבקל היינו יכולין להזהר שלא נחטא משא"כ עכשיו שיצה"ר מרקד בינינו בודאי בקושי ובטורח נוכל לעמוד נגדו וכולי האי ואולי כאמרם ז"ל אלמלא הקב"ה עוזרו לא הי' יוכל לו והיצה"ר בא מחמת שאכל אדם הראשון מעץ הדעת ומאז בא בקרבינו זוהמת הנחש והנה ידוע מה שתירצו המפורשים על קו' הרמב"ם ז"ל מהקו' על הידיעה והבחירה כי הש"י כל יכול לא יבצר ממנו מאומה והוא מסלק ידיעתו במה שנוגע לבחירה ולזה ג"כ כאן גבי אכילת אדה"ר מעץ הדעת הי' ג"כ בידיעת הקב"ה שאדה"ר יאכל מעץ הדעת רק שהי' מסלק הידיעה כדי שיהי' לו בחירה וזהו אפשר ג"כ כוונת הקב"ה שאמר לאדה"ר איכה וגם אמר לו בלשון שאלה המן העץ אשר צויתיך לבלתי אכל ממנו אכלת והיינו משום שאדה"ר הי' נבוך בחקירה זו מהידיעה והבחירה ולזה הי' הקב"ה מרמז לו שהוא כל יכול ויוכל לסלק ידיעתו כדי שיהי' לאדם הבחירה ולזה אמר לו איכה וגם שאל לו המן העץ וכו' להראות לו שהוא יכול לסלק ידיעתו שלא לידע אי' הוא וגם שלא לידע אם אכל מעץ הדעת עד שהוצרך לשאלו וגם באמת יוכל אפשר להיות כן שהי' מסלק ידיעתו (או אפשר שלא הי' צריך לסלק ידיעתו מחדש רק שהשאיר בסליקו מידיעתו מקודם שחטא שאז הי' צריך לסלק את ידיעתו כדי שיהי' לו הבחירה והשאיר בסליקו כדי להראות זאת לאדה"ר כמבואר בפנים) כדרך שהוא מסלק ידיעתו תמיד בטרם שיבוא האדם לידי העבירה כדי שיהי' לו הבחירה כדברי המפורשים הנ"ל וג"כ הי' כאן מסלק ידיעתו ולא הי' ידע עד שהוצרך לשאלו ובזה יהי' מתירץ שפיר שלא יהי' נראה כערך גניבות דעת לפני הקב"ה חלילה. וזהו הדרך אפשר נוכל לומר בכמה מקומות בתוה"ק בסגנון זה כמו גבי בלעם וכדומה וא"ש
וזהו הכונה בראשונה מקודם שבא היצה"ר בעולם עלה במחשבתו לברוא במדה"ד מטעם הנ"ל כדי שלא יהי'. נהמא דכיסופא וראה בידיעתו פירש מקודם שסילק את ידיעתו ראה שאדה"ר יאכל מעץ הדעת ויבוא היצה"ר בעולם וממילא ראה שאין העולם מתקיים ולזה הקדים מדה"ר ושתפה למדה"ד ועכ"ז לא העביר את מדה"ד מהתחלת הבריאה מכל וכל כדי שאולי יהי' צדיקים שיוכלו לכבוש את היצה"ר ולא יצרכו למדה"ר. עמהם יתנהג במדה"ד כדי שיבוא שכרם בלתי נהמא דכיסופא כמבואר בשל"ה הקדוש שמדה"ד נשאר להצדיקים והיינו כנ"ל כדי שלא יהי' להם נהמא דכיסופא ולזה הקב"ה מדקדק עם הצדיקים כחוט השערה מפני שהקב"ה מתנהג עמהם במדה"ד כדי להרבות שכרם רק להבינונים שהם רוב העולם שלא יוכלו לקיים עם המדה"ד לבד עבור היצה"ר אזי הוא מוכרח לשתוף להם מדה"ר אף שיהי' להם נהמא דכיסופא קצת כי זהו טוב להם יותר משיאבדו חלילה מהקרן וממילא הקב"ה טוב לכל:
ובזה נוכל לפרש בעזה"י סמיכות התורה שתהי' נעוץ סופה בתחילתה דהנה רש"י ז"ל פירש על הא דסיים התורה לעיני כל ישראל שנשאו לבו לשבור את הלוחות לעיניהם שנאמר ואשברם לעיניכם והסכימה דעת הקב"ה לדעתו שנאמר אשר שברת יישר כחך ששברת עכ"ל יע"ש ולכאורה יש להבין אין נשאו לבו של משה לשבור את הלוחות ולמה באמת הסכימה דעת הקב"ה לדעתו כיון שהי' הקב"ה יודע שיהי' צריך לחצוב לוחות אחרות א"כ הי' יותר טוב שאלו ישארו אמנם לפי הנ"ל ניחא דבראשונה עלה במחשבתו של הקב"ה לברוא את העולם במידת הדין כדי שלא יהי' נהמא דכיסופא כנ"ל אמנם כ"ז הי' כשלא הי' עדיין זוהומת הנחש מעץ הדעת אבל עבור אחר אכילת העץ הדעת שנולד היצר הרע הוצרך לשתף גם למידת הרחמים אמנם גבי מתן תורה הקדושה שפסקה מהם זוהמת הנחש ונתבטל היצר הרע אזי בודאי לא הי' צריכין למידת הרחמים והי' די לפי בחינתם אז להתנהג במידת הדין לחוד כדי שלא יהיה נהמא דכסופא ולזה העשרת הדברות הם נפתחים במידת הדין כדכתיב וידבר אלוהים את כל הדברים האלה יע"ש ברש"י ז"ל שעמד בזה במאי דפתח בזה השם אלהים ולפי הנ"ל ניחא דמשום שפסקה מהם הזהומת הנחש אמר להם את כל הדברים דהיינו כל העשרת הדברות בדבור אחד כמבואר ברש"י ז"ל שם במידת אלהים דהיינו במידת הדין וכן הי' העשה"ד כתיבות בלוחות בבחינת מידת הדין אמנם כאשר עשו את העגל חזר בהם הנגע צרעת מהזוהמת הנחש ונתחדש ביניהם היצר הרע ולא הי' בהם תו יכולת להתקיים במידת הדין לחוד וממילא לא הי' ראוים להם תו הלוחות כיון שהם הי' כתיבות בבחינת מידת הדין ולזה כשירד משה מן ההר וראה מה שעשו את העגל וחזרה בהם הזהומת הנחש ולזה שפיר נשאו לבו לשבור את הלוחות כיון שהבין שאין יכולת בהם לקבל את לוחות אלו כיון שהם בבחינת מידת הדין ושפיר הסכימה דעת הקב"ה לדעתו מהאי טעמא ואמר לו יישר כחך ששברת א"כ כל הטעם מה ששיבר משה את הלוחות הי' מחמת שעלה במחשבתו של הקב"ה לברא במה"ד כדי שלא יהי' נהמא דכסופא כנ"ל וזהו שאמר אשר עשה משה לעיני כל ישראל דהיינו שנשא לבו לשבור את הלוחות פירש"י ז"ל זה הוי משום בראשית ברא אלהים את השמים ואת הארץ דהיינו משום שעלה במחשבתו לברוא במידת הדין כדי שלא יהי' נהמא דכסופא כנ"ל וא"ש ולעתיד כשיתבטל היצה"ר יתקיים המה"ד:
ובאו"א נלענ"ד לפרש סמיכות התורה לפי הנ"ל דהנה כמה פעמים שמזכיר מיתת משה ואהרן מזכיר סרחונם על אשר מעלו במי מריבה ככתוב על אשר לא קדשתם אותי בתוך בני ישראל ופירוש רש"י ז"ל בפ' פנחס שמשה בקש שיכתב סרחונו שלא יאמרו אף הוא מן הממרים הי' וכו' יע"ש ולכאורה יש להבין דמאי נפקא מנה בעון זה או אם הוא בעון אחר ונלענ"ד דהנה איתא פני משה כפני חמה ופני יהושע כפני לבנה זקנים שבדור הי' אומרים אוי לאותה בושה אוי לאותה כלימה. ולכאורה לא הזקנים הי' להם לדאוג ע"ז שיהושע לא הי' במדרגת משה רק יהושע אמנם זה ידוע דגדול הדור נמשך בגדולתו אחר בחינת הדור אם הדור צדיקים גם גדולי הדור יכולים להיות בבחינה גדולה כדפירוש רש"י ז"ל גבי מה שאמר הקב"ה למשה לך רד דכלום נתתי לך גדולה רק בשביל ישראל יע"ש וכן הוא מבואר בגמ' דראוי הי' הילל שתשרה עליו שכינה רק שאין דורו ראוי' לכך ומעתה נוכל לומר דלא מן יהושע הי' החסרון מה שלא הי' במדריגת משה רק מהדור הי' החסרון כיון שהם לא היו בבחינה גדולה ולזה גם הוא לא הי' יכול לעלות למדרגה גדולה ולזה הוא דאמר פני משה כפני חמה ופני יהושע כפני לבנה זקנים שבדור הי' אומרים אוי לא"ב אוי לאותה כלימה ולזה הי' הם דואגים כי מצידם הי' החסרון מה שלא האיר פני יהושע כפני חמה כמו גבי משה וזה מוסר גדול לכל אחד ואחד מהדור שיהי' נזהר להיות סור מרע ועשה טוב כי לא די מה שמפסיד בדרכיו המכוערים לנפשו עוד יותר הוא מפסיד לגדולי הדור במה שהם נסוגים אחור על ידיהם מלעלות במדריגה גבו' מה שראוי' להם והגורם לזה עתיד ליתן דין וחשבון גם עבור זה וזהו שאמרו ז"ל לא זכה נטל חלקו וחלק חבירו בגיהנם והיינו משום דהוא לא זכה גרם גם לחבירו להורידו ממדריגתו כמו שהי' ישעי' הנביא קובל על ישראל ואמר בתוך עם טמא שפתים אנכי יושב והיינו ובעבורם הוא אינו יכול לעלות במדרגה גבו' וזהו ג"כ שדאגו והתאבלו הזקנים הנ"ל:
וזהו אפשר ג"כ הטעם דהצדיק נתפס ר"ל בעון הדור והיינו משום שהוא ראוי' להיות במדרגה גדולה ואינו יכול מחמת עון הדור ולזה הקב"ה נוטלו מהדור תהו ג"כ כונת הכתוב הצדיק אבד ואין איש שם על לב כי מפני רעה נאסף הצדיק והיינו מפני רעת הדור כנ"ל וזהו ג"כ אפשר הטע' דמשו"ה לא הי' יכול לכנוס לארץ מחמת שאין דורו הי' ראוי' לו ולמדריגתו הגדולה וזה איפשר באה לו מחמת מי מריבה שאלו הי' מקדש שם שמים לעיני ישראל גבי מי מריבה אזי הי' גם הדור עולים למדריגה גדולה וממילא הי' יכולת בידו להכניסם לארץ ישראל וזהו שאמר לו הקב"ה שלא יעבור את הירדן יען לא האמנתם בי להקדישני לעיני בני ישראל כי לולא זאת הי' גם הם במדרגה גדולה וממילא הי' יכולת בכם להכניסם ובזה ג"כ מיושב דמפני מה נענש אהרן הלא הוא לא חטא רק משה הכה את הסלע ולפי הנ"ל ניחא דגם באהרן הי' הטעם הנ"ל דהוא לא הי' ראוי' להם מחמת גדולתו אמנם אם הי' נתקדש שם שמים גבי הסלע אזי הי' גם הוא ראוי' להכניסם וזה הי' כונת משה רבינו במה שבקש להודיע סרחונו כדי לזכות את הרבים להודיע להם איך גדולת גדולי הדור נמשך אחר מדריגת הדור וזה יהי' להם למוסר גדול כנ"ל וא"ש:
ובפשיטות נוכל לומר לפי הנ"ל דהקב"ה עלה במחשבתו לברוא במידת הדין ראה שאין העולם מתקיים שיתף מידת הרחמים והיינו דבאמת רצונו של הקב"ה הוא גם עכשיו להתנהג במידת הדין כדי שלא יהי' נהמא דכסופא ועם הצדיקים אשר יש יכולת בידם לגבור על יצרם מתנהג באמת גם עכשיו במה"ד כדברי השל"ה הנ"ל ומדקדק עמהם כחוט השערה וזהו הטעם שנענשו משה ואהרן על חטא מי מריבה כיון שהקב"ה הי מתנהג עמהם במידת הדין ולזה הי' מדקדק עמהם כחוט השערה וכל זה הי' לתועלתם כדי להרבות שכרם בלי שום נהמא דכסופא ולזה הי' מתנהג עמהם במידת הדין כדנקרא משה איש האלהים וזהו ג"כ איפשר הפירוש במה שהשיב הקב"ה למשה רב לך אל תוסף דבר אלי עוד בדבר הזה ופירשו רב לך הרבה שכר צפון לך מה שייכת יש לתשובה זו על בקשתו בתפילת ואתחנן ולפי הנ"ל ניחא דזה הי' משיב לו הקב"ה למשה דמשום זה אינני שומע לקול תפילתך משום שאני מתנהג עמך במידת הדין ומש"ה אני מדקדק עמך כחוט השערה וזהו לטובתך כי רב לך שהרבה שכר צפון לך שלא תהי' נהמא דכסופא וזהו שבקש משה רבינו להזכיר את סרחונו כדי להודיע שלא הי' מן הממרים רק שהוא הי' נענש כ"כ משום שהקב"ה הי' מתנהג עמו במידת הדין וזה שסיים התוה"ק ולא קם נביא עוד בישראל כמשה וכו' ולכל היד החזקה ולכל המורא אשר עשה משה לעיני כל ישראל וא"כ שהי' גדול כ"כ והי' יכולת בידו לעשות ניסים ונפלאות גדולות כאלו א"כ בודאי הי' ג"כ יכולת בידו גם להכניסם לארץ א"כ מפני מה לא הכניסם ע"ז אמר מפני כן לא הכניסם לארץ דבראשית ברא אלהים את השוה"א ובראשונה עלה במחשבתו לברוא במידת הדין וגם עכשיו הוא במחשבתו הקדושה גבי הצדיקים ומדקדק עמהם כחוט השערה ולזה הי' מתנהג גם עם משה במה"ד וקרא אותו איש אלהים ולזה הי' מדקדק עמו והענישו עונש גדול ולא הי' מניחו להכניסו לארץ ולמען הרבות שכרו כנ"ל וא"ש:: ובזה נוכל ג"כ שפיר לפרש בעזה"י הא דקאמר ואתחנן אל ד' בעת ההוא אדני אלהים וכו' דמש"ה קאמר תפלתו בלשון ואתחנן דהיינו לשון מתנת חנם דהיינו שהי' משה מבקש מהקב"ה שיתנהג עמו במידת הרחמים ויתן לו במתנת חנם ולזה הי' מזכיר השני שמות הוי' ואלהים שהוא השיתוף מידת הדין והרחמים והי' בקשתו שיתנהג עמו ג"כ בשיתוף מידת הרחמים למה"ד כמו שמתנהג עם שאר בני אדם ועל זה השיב לו הקב"ה שלא ידמה בנפשו שהוא אינו נחשב רק כשאר בני אדם שאינם יכולים להתנהג רק בשיתוף מידת הרחמים כי הוא נחשב לצדיק גמור והוא צריך להתנהג במידת הדין לחוד לטובתו כדי שלא יהי' לו נהמא דכיסופא כי הרבה שכר צפון לו כאמור רב לך כנ"ל וזה ראוי' לו שלא יהי' בו נד"כ כנ"ל וא"ש:
ולפי מה שכתבנו מכל בעזה"י לפרש דברי התוס' בברכות דף ל"ה ע"ב בד"ה כאן בזמן שישראל עושין רצונו של מקו' שהקש' אהא דמסיק הגמ' שם דבזמן שישראל עושין רצונו של מקום אזי מלאכתן נעשין ע"י אחרים שנאמר ועמדו זרים ורעו צאנכם וגו' ובזמן שאין ישראל עושין רצונו של מקום אזי מלאכתן נעשין ע"י עצמן שנאמר ואספת דגנך והקשו דכאן מוקמינן להאי ואספת דגנך באין עושין רצונו ש"מ ולעיל מוקמינן לי' להאי קרא בעושין רצונו ש"מ ולכאורה מוכרח ג"כ דאיירי בע"ר ש"מ כהתחלת הפרשה והי' אם שמוע תשמעו ותירצו דאיירי ודאי שעושין רצונו אבל אינו עושין רצונו כ"כ דאינו צדיקים גמורים יע"ש. ולכאורה דבריהם אינם מובנים כ"כ דמנין לנו לחלק בין עושין רצונו בין אין עושין רצונו כ"כ ונלענ"ד לפי מה דמסקינן לעיל דבראשונה עלה במחשבתו של מקום לברוא העולם במידת הדין דהיינו מחמת מידת טיבו כדי להנות בריאותיו בלי שום נהמא דכסיפא רק מחמת שראה שאין העולם מתקיים מחמת גודל יצרם הרע שנשתרש בקרבם אחר אכילת עץ הדעת אזי מוכרח הי' כביכול הקב"ה לשתף שם מידת הרחמים. אמנם עיקר כונת רצונו הטוב הי' שיתקיים העולם במידת הדין לחוד ולזה הצדיקים הגמורים שיוכל לגבור על יצרם בהם מתנהג במידת הדין לחוד כאשר עלה במחשבתו וזהו עיקר רצונו הטוב וצדיקים האלו שיוכלו להתנהג במידת הדין לחוד אלו נקראים צדיקים גמורים שעושים רצונו של מקום מכל וכל דהיינו שממלאים כל רצונו מה שעלה במחשבתו לברוא את העולם במידת הדין לחוד משא"כ אלו הצדיקים שצריכים שהקב"ה ישתוף להם גם המידת הרחמים הם צדיקים שאינם גמורים דהיינו שעושים רצונו של מקום אבל אין עושין רצונו כ"כ כי רצונו של הקב"ה הי' שיתקיים רק במידת הדין לחוד וזהו החילוק בין עושין רצונו אבל אין ע"ר כ"כ וא"ש דברי התוס' הנ"ל. וזהו אפשר ג"כ כוונת התנא בפרקי אבות פ"ב מ"ד עשה רצונו כרצונך כדי שיעשה רצונך כרצונו דהיינו שתעשה רצונו מכל וכל כמו שאתה עושה רצונך מכל וכל דהיינו שיוכל להתנהג עמך במידת הדין כי הוא רצונו הגמור כי כך עלה במחשבתו לבראו במידת הדין וממילא כשאתה עושה רצונו הגמור מכל וכל אזי יעשה רצונך כרצונו דהיינו שיתן שכרך במלואו וטובו בלי שום נהמא דכסיפא בטל רצונך מפני רצונו דהיינו שתהא מדקדק בכל הספיקות ותבטל כל מיני תאות לבך וזה הפי' בטל רצונך דהיינו תאות לבך מפני רצונו דהיינו כדי שיתקיים רצונו של הקב"ה שיוכל להתנהג עמך במידת הדין ולא ימצא לדקדק עמך אפי' כחוט השערה ואזי ממילא תינחל שני עולמות עוה"ז ועוה"ב ואזי יבטל רצון אחרים מפני רצונך דהיינו שתהי' בכלל העושים רצונו של מקום אזי מלאכתן נעשין ע"י אחרים שנאמר ועמדו זרים ורעו צאנכם וגו' כנ"ל. אמנם כל זה נאמר לצדיקים גמורים ואנו הלואי שנוכלו להתקיים בלי שיתף הרחמים למידת הדין כמו שהתפלל ר' אלכסנדר בברכות דף י"ז ע"א בתר דמצלי אמר הכי רבון העולמים גלוי וידוע לפניך שרצונינו לעשות רצונך דהיינו שיגמור כל רצונך מה שעלה במחשבתך לברוא את העולם במידת הדין לחוד ומי מעכב שאור שבעיסה דהיינו היצר הרע שמכח זה במה שראית שאין העולם מתקיים מחמת היצר הרע כנ"ל הייתי מוכרח לשתף גם מידת הרחמים אמנם אנו רצוננו לעשות רצונך הטוב מכל וכל ע"כ יהי' רצון מלפניך שתצילנו מידם ונשיב לעשות חקי רצונך בלבב שלם אמן: