אור ברסלב
שות בית היוצר או"ח › סימן מט

שות בית היוצר· רבי יואל צבי ראטה

או"ח · סימן מט

סימן מח

אמנם יש להבין דברי הרשב"א ז"ל דלמה לא יהא תרומת חרש המדבר וא"ש תרומה מן המובחר הלא הוא כפקח לכל דבריו כמבואר בר"ן אע"כ צריך לומר דמשום שאינו יכול לתרום לכתחילה מחמת שאינו שומע הברכה ממילא הוא אינו רגיל לתרום אפי' טבל שלו רק ע"י אחר ולזה הוא אינו רגיל לתרום ולזה אפי' כשהוא תורם איזה פעם אינו יכול לתרום מן המובחר וכ"ת מאי נ"מ אם הוא אינו יכול לתרום מחמת שאינו שומע הברכה או מחמת שאינו יכול לתרום מן המובחר זהו הנ"מ דאי מחמת הברכה הוי בדיעבד תרומה מן המובחר כיון דהברכה אינו מעכב אבל אם הוא מחמת שאינו יכול לתרום מן המובחר אז הוי בדיעבד ג"כ חשש על תרומתו והרוצה להחמיר יכול להחמיר כיון שהוא אינו מן המובחר והנה כל זה הוא בתרומה אבל גבי ק"ש נוכל לומר בפשיטות שקריאת ק"ש שלו איננו מן המובחר כיון שהוא אינו שומע מה שהוא אומר א"כ יוכל להיות שהוא יאמר התיבות שלא כראוי וגם לא יפריד בין הדבקים והגם לעצמו צריך הוא לקרות איך שיהי' עכ"ז להוציא את אחרים לכתחילה בודאי אין להוציא ואעפי"כ אין להחמיר כ"כ כיון שהוא אומר בכל יום הוא רגיל בו נוכל לומר שהוא בקי אבל במגילה שהוא פעם אחת בשנה וגם הוא אומנות לידע לקרות כהוגן כדמצינו שמפני זה גזרו שלא לקראו בשבת שמא יעבירנו ארבע אמות לילך ללמוד אצל בקי איך לקראו ולזה בודאי יותר יש לחוש שלא יקראנו החרש המדבר ואינו שומע כראוי ולזה הגם שהוא בעצמו צריך לקראו מפני שאי אפשר לו בענין אחר אבל להוציא אחרים בודאי אינו ראוי ולזה שפיר קאמר הגמ' דלר"י דלכתחילה לא יוציא את אחרים מפני שיש חשש שאינו יודע לקראו כהוגן ולפי"ז שפיר מיושב הקו' שהקשו על התוס' דאיך מחלק ר' יהודא בין לכתחילה לדיעבד כיון שהוא אינו דורש שמע השמע לאזניך וא"ש:

ועוד יש חילוק בין ק"ש למגילה דבק"ש הוא מחויב מדאו' לקרוא בכל יום ולזה בוודאי הוא עצמו מדקדק על עצמו שידע לקראו כראוי משא"כ במגילה שהוא איננו מחויב לקרו' רק מדרבנן ובזה ג"כ הוא אינו יוצא רק מדרבנן כיון שאינו שומע מה שהוא אומר וליכא אצלו פרסומי ניסא ולזה הוא אינו מדקדק על עצמו כ"כ ועכ"ז בס"ד דש"ס דהשמעת אתן לאו מלתא הוא לר' יהודא ולזה אין לחלק בין ק"ש ובין מגילה רק לענין לכתחילה אבל כדמסיק בגמ' דר' יהודא כרבו ס"ל דמדאו' צריך לכתחילה להשמיע לאזנו וא"כ גבי חרש המדבר וא"ש הוי מגילה תרתי דרבנן כנ"ל ולזה בודאי אינו מדקדק בעצמו שידע לקראו כראוי כיון שאפי' מדרבנן אין עליו חיוב כ"כ ולזה בודאי נוכל לומר דגם ר' יהודא סובר דגם בדיעבד אינו מוציא אחרים ידי חובתן במגילה ובזה ממילא מיושב סתירת הראשונים ז"ל דגבי ק"ש פסקו דחרש המדבר וא"ש יצא וגבי מגילה פסקו דאפי' בדיעבד אינו מוציא אחרים ידי חובתן כמובן ושפיר מיושב דברי הרמב"ם והרי"ף והרא"ש ז"ל:

ובאופן אחר נלפע"ד ליישב דברי הרמב"ם והראשונים הנ"ל דהנה הראשונים הרשב"א והרא"ש ז"ל והאחרונים הפ"י והשאג"א ובטורי אבן פלפלו דאמאי חש"ו אינו מוציאי' אחרים י"ח הואיל והן אינם מחויבים בדבר הא אפי' בשומע מן המחויב א"א לו לצאת אא"כ מטה אזניו ושומע מה שזה מוציא מפיו דאל"כ לאו כלום הוא בכה"ג וא"כ בשומע מאינו מחויב בדבר מאי הוי דל מכאן קריאה זו דא"מ אפ"ה יוצא י"ח ע"י הרהור דנפשי' למאן דאמר הרהור כדיבור דמי ותי' הטור אבן ב' תי' או משום דאתי' גז"ש זכירה זכירה מוכח דאליבא דכ"ע לא מהני במגילה הרהור לחוד אפי' למ"ד דהנד"ד או משום שהחש"ו קורא מתוך המגילה והשומע שומע ע"פ ואין מגילה לפניו וכיון דגבי מגילה קרא ע"פ לא יצא מהשתא א"א לשומע לצאת ע"י הרהור דנפשי' דלא עדיף מקריאת פה והא קרא בע"פ לא יצא ובע"כ א"א לו לצאת אלא משום דשומע כעונה מקריאת הקורא מתוך הכתב וכיון דקורא אין מחויב בדבר אינו מוציא את השומע עכ"ל ומדברי הרשב"א בברכות גבי פלוגתא דר"י ור' יהודא בקורא ואין משמיע לאזניו דלר"י אינו יוצא ולר' יהודא יוצא משמע דפליגי בזה אי הרהור כדיבור דמי או לכד"ד יע"ש ובפ"י שמפלפל שם בזה ומעתה נוכל לומר דזה סברת ר' יהודא דמשו"ה הקורא ואינו משמיע לאזנו יצא משום דקסבר דיצא בהרהור וזהו פירושי של שמע דהיינו שיהא שומע ומבין מה שאמר דאל"ה אינו יוצא בהרהור כיון שאינו מבין מה שאמר וזהו שאמר בכל לשון שאתה שומע דהיינו שיהא שומע ומבין מה שהוא אומר ולזה לכתחילה לא רצה לסמוך על ההרהור לבד רק שיוציא בשפתיו וישמיע לאזניו ולגבי חרש שלא יוכל להשמיע לאזניו הוי לגבי דידי' דיעבד ויוצא בקריאתו מצד ההרהור אבל להוציא אחרים לא יוכל להוציא כיון שדיבורו אין מועיל כלום ואינו יוצא רק בהרהור ובהרהור בוודאי אינו יכול להוציא ושפיר מיושב קו' הנ"ל דאע"ג דהוא בעצמו יוצא בדיעבד מ"מ לא יוכל להוציא את אחרים וא"ש. ועוד יותר נוכל לומר דבס"ד הי' ההו"א דהרהור לאו כד"ד והי' הפלפול רק מצד הדיבור אי מהני בלי שמיעת אתן אי דרשינן שמע השמע לאזניך וכו' ולזה הי' קשה לחלק בין לכתחילה ודיעבד משא"כ לפי המסקנא דמביא הגמ' הא דר"י משמי' דראב"ע דצריך להשמיע לאזנו משום דכתיב שמע ור"מ אומר דכתיב על לבבך אחר כוונת הלב הן הן הדברים ור"י כרבי' ס"ל נוכל שפיר לומר דר' יהודא ס"ל דמדאו' צריך לכתחילה להשמיע לאזניו כדמוכח מהא דשמע וכ"ת א"כ דיעבד נמי לא י"ל דס"ל נמי הא דר"מ על לבבך אחר כוונת הלב הן הן הדברים דש"מ דאין צריך להשמיע לאזנו דאפי' בהרהור יוצא י"ח וע"כ שמע דכתב רחמנא דצריך להשמיע לאזנו אינו אלא לכתחילה ועל לבבך מיירי בדיעבד ואפי' לא השמיע לאזנו ואפי' ע"י הרהור יוצא י"ח בדיעבד. ואחר אמרי זאת מצאתיו בפירוש בטור אבן וברוך שכוונתיו. ולפי"ז ממילא שפיר מיושב דברי הרמב"ם והראשונים ז"ל דשפיר פסקו דהקורא שמע ולא השמיע לאזניו יצא בדיעבד ואעפי"כ שפיר פסקו לענין מגילה דחרש אינו מוציא אחרים דבשלמא גבי ק"ש שפיר יוצא לעצמו י"ח מצד ההרהור כדכתיב על לבבך משא"כ לגבי מגילה דלא אמרינן הרהור כדיבור דמי כדברי הט"א הנ"ל בוודאי לא יוכל להוציא את אחרים ושפיר מיושב הכל בעזה"י ותעיין בזה היטב כי אין לי פנאי לבאר היטב כאשר עם לבבי:

דברי אוה"נ המצפה לטובתך ה"ק יואל צבי ראטה חופ"ק הנ"ל.

תוכן העניינים

שות בית היוצר

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה