אור ברסלב
שות בית היוצר או"ח › סימן מח

שות בית היוצר· רבי יואל צבי ראטה

או"ח · סימן מח

סימן מז

שפעת חיים וברכה לכבוד אהו' ש"ב הרבני המופלא ומופלג בתורה וביראה החריף ובקי זית רענן פרי תואר כש"ת מו"ה זלמן גי' ג"ב ני' מראצפערטא יע"א.

כתבך היקר הגיעני אמנם מחמת טרדותי המרובים מכל צד לא יכולתי להשיבך ע"ע. ובענין קו' בהא דגרסינן במגילה דף י"ט ע"ב הכל כשרין לקרות את המגילה חוץ מחשו"ק וקאמר בגמ' מאן תנא וכו' אמר ר' מתנא ר' יוסי היא דתנן הקורא את שמע ולא השמיע לאזניו יצא ר' יוסי אמר לא יצא וממאי דר' יוסי היא דלמא ר' יהודא היא ולכתחלה הוא דלא הא דיעבד שפיר דמי וכו' כבר קדמוך בקו' זו בספר מעין החכמה על תרי"ג מצות ואעתיק לשונו וז"ל קשה טובא אהא דקאמר הש"ס ממאי ר"י ודיעבד נמי לא וכו' דלכאורה אין זה ענין כלל למחלוקת ר"י ור"י שאף אם נאמר דר' יהודא מודה דצריך השמעת אוזן לכתחילה וגם נאמר דמתני' דמגילה לא פסיל לחרש אלא לכתחילה אכתי לא אתיא מתני' כרב יהודא שהרי במגילה הפתוח שומע מן החרש ומה לנו להשמעת אוזן של החרש הרי הפתוח שרוצה לצאת הוא שומע ובשלמא לר' יוסי דס"ל השמעת אוזן מעכב בדיעבד חרש לאו בר חיובא הוא כלל כיון שאינו יכול להשמיע לאזנו וכיון שאין בר חיובא אינו יכול להוציא אחרים אבל לר' יהודא אע"ג דלכתחילה צריך השמעת אוזן הרי החרש שא"י להשמיע והו"ל כדיעבד ועכ"פ מחויב היא לקרות וכיון דבר חיובא הוא שפיר מוציא אה הפתוח אף לכתחילה שהרי הוא שומע וצריכין אנו ליישב דס"ל להמקשה כיון שהחרש א"י להשמיע לאזנו ולר' יהודא ס"ל לכתחילה צריך הש"א לכן אינו ב"ח כ"כ כמו הפתוח ומשו"ה א"י להוציא כמו אשה שאע"ג שהיא חייבת במקרא מגילה מ"מ אינה יכולה להוציא את האיש שהוא ב"ח יותר ממנה וה"ה נמי לחרש ולענין דיעבד יש חילוק בינו לבין האשה שאינה מוציא את האיש אפי' בדיעבד אבל בחרש דגריעותא דידי' מפתוח הוא משום השמעת אוזן והשמ"א לרב יהודא אינה מעכב בדיעבד לכן קריאתו מהני עכ"פ בדיעבד להוציא את הפתוח שהרי אלו קרא הפתוח בעצמו ולא השמיע לאזנו יצא בדיעבד. לפי"ז י"ל דכ"ז הוא לפי הס"ד דהש"ס קודם שהביא ברייתא דראב"ע ואפ"ה הוי סבר דר' יהודא מצריך השמ"א לכתחילה והיינו מדרבנן אבל מדאו' אין צריך השמ"א כלל אז שפיר י"ל דחרש נמי ב"ח הוא כיון דהשמ"א לאו מלתא כלל רק כיון דמדרבנן צריך השמ"א לכתחילה גרע משאר בני אדם ועכ"פ בדיעבד יצא הפתוח ע"י קריאתו כיון דמדאו' השמ"א לאו כלום הוא אבל לבתר דמייתי ברייתא דראב"ע דלכתחילה צריך השמ"א מדאו' י"ל דבמצוה דרבנן לא החמירו לחייבו את החרש כיון שאין יכול להשמיע לאזנו והשמ"א מדאו' מלתא הוא ולכן א"י להוציא אחרים אפי' מדרבנן וגרע מאשה שהיא ב"ח ואפ"ה א"י להוציא אחרים עכ"ל הזהב וש"י יע"ש שמיישב בזה סתירות הרמב"ם והרי"ף והרא"ש והטור:

אמנם אנכי לא הבנתי דבריו מה שכתב דלבתר דמייתי ברייתא דראב"ע דלכתחילה צריך השמ"א מדאו' לא החמירו לחייב את החרש כיון שאינו יכול להשמיע לאזנו דמאי הוי דלכתחילה צריך השמ"א מדאו' מ"מ כיון דבדיעבד יצא והחרש כיון דאינו יכול להשמיע לאזנו הוי כדיעבד כמו שכתב המעין חכמה בעצמו מקודם לזה. וא"כ הוי ב"ח ויוכל להוציא אחרים, אמנם לפי מה שכ' התוס' דבחד דרבנן יוכל להוציא אבל בתרי דרבנן אינו יכול להוציא נוכל שפיר לומר דבשלמא מעיקרא בס"ד דסבר המקשה דהשמ"א לא הוי כלל מדאו' אפי' לכתחילה ולזה לא הוי חרש אלא חד דרבנן ולזה שפיר יוכל להוציא משא"כ לפי דברי ראב"ע דמדאו' צריך להשמיע לאזנו וא"כ הוי חרש תרי דרבנן ולזה אינו יוכל להוציא וא"ש ודוק כי זה נכון בעה"י:

ולפענ"ד נראה ליישב הקו' לפי מה שכתב הרשב"א ז"ל בברכות על הא דקאמר חרש המדבר ואינו שומע לא יתרום ושמיעא להו טעמא משום שאינו יכול להשמיע הברכה לאזנו כ"כ ר"ה גאון ז"ל אבל מצאתי בירושלמי מפורש במקומה דגרסינן התם יש בהן משום ברכה ויש מהן מפני שאין יכול לתרום מן המובחר אלא ערום ובעל קרי מפני ברכה שפיר וסומא מפני שאין יכולין לתרום מן המובחר עכ"ל ומשמע מדבריו דהא דחרש המדבר וא"ש הוי טעמא מפני שאינו יכול לתרום כראוי מדפרט דוקא ערום ובע"ק מפני הברכה משמע אבל חרש הוי מפני שאינו יכול לתרום כראוי וכן משמע מהתחלת דבריו. וא"כ גבי מגילה נוכל ג"כ לומר דאע"ג דחרש המדבר וא"ש יוצא בדיעבד והוא בר חיובא מ"מ אינו יכול להוציא אחרים לכתחילה משום שאינו יכול לקרות כראוי אע"ג דהוא בעצמו קורא אפי' לכתחילה משום דלגבי דידי' אי אפשר בענין אחר משא"כ לאחרים שיוציא בקריאתו לא יצאו וא"ש:

תוכן העניינים

שות בית היוצר

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה