שות בית היוצר· רבי יואל צבי ראטה
או"ח · סימן מג
שפעת חיים וברכה לכבוד אהובי ידידי הרבני המופלג בתורה וביראה ובחסידות כש"ת מו"ה אברהם פאללאק ני' מעיר הערמאנשטאדט
כתבו היקר הגיענו מה שדורש ממנו הלכה למעשה האם ילך לשמוע דרשה בלשון שאינו הגון בלשון האך דיינוש על צד היותר גדול עד שאפי' הב"ב הפשוטים אינם מבינים אותו אלא מעט מזעיר ועפ"י פסק ב"ד הוא אסור לשמוע דרשה כזה כאשר כבר כתב ידידנו הצדיק המפורסם כש"ת מו"ה שמואל זצ"ל אבדק"ק דאראג לאוהעל כאשר העתקה הוא אצלו שהוא איסור גמור לשמוע הדרשה כזה וע"כ בוודאי אין ביכולתי בשום אופן להתיר כאשר כבר קבלנו עלינו הפסק ב"ד הנ"ל עוד בהיותנו בק"ק ב' אויפאלא כאשר גם אנחנו חתמנו שם להיות בצירוף עם גדולי הצדיקים דשם זי"ע אשר דרשה כזה אינו לשם שמים כמבואר באו"ח סי' תכ"ט במג"א דהעיקר הדרשה הוא להורות לעם ד' דרכי ד' ללמד המעשה אשר יעשון יע"ש. ודרשה כזה שאין מבינים אותו פשוטי עם ד' א"כ איננו הוא להורות דרכי ד' רק להתגדל ולהתפאר וזהו ביזרא דע"ז ר"ל וא"כ בוודאי אין לנו איסור גדול מזה לעמוד במקום ביזרא דע"ז אפי' באזנים אטומים ומכש"כ לשמוע אותו ואפי' מת"ח צדיק מפורסם אשר דרשותיו בוודאי רק ביראת שמים מבואר במהר"ם שיק באו"ח בסי' ע"ו אשר מפלפל שם באריכות להתיר ועכ"ז מסיק שם וז"ל אבל חברי רבו עלי והסכימו שלא כדברי וצריך ומוכרח אני לקבל דבריהם באימה וביראה וחלילה לסור מדבריהם יע"ש. וע"כ בוודאי צריך להתרחק מזה על צד היותר אפשרי וגם אם יתבטל עי"ז מלהתפלל בציבור וזהו מקרא אניס דאזי מבואר בה' תפלה דאם הוא אניס שאינו יכול לבוא לביהכ"נ יכוין להתפלל בשעה שהציבור מתפללין והחכם עיניו בראשו: ומה שפלא בעיניו על מה דאי' בגמ' סנהדרין דף מ"ד ע"ב אמרה רוח פסקנית לפני הקב"ה וכו' ופירש"י שם רוח פסקנית גבריאל עכ"ל וכ' שם בהגהות הגר"א זצ"ל על דברי רש"י הנ"ל כ"ב אינו כן וע"ז כתב מעלתו שמצא ראי' גדולה לרש"י ז"ל מהא דאי' בגמ' מנחות דף כ"ט ע"א גבריאל חגור כמין פסקיא הי' ופירש"י שם על הא דחגור כמין פסקיא אזור כדרך אומנין וכו' הרי בפירוש שגבריאל חגור כמין פסקיא וע"כ פירש"י בסנהדרין רוח פסקנית גבריאל עכ"ד מע'. והגם שמאוד הי' דעתי רצוי' ליישב דברי רש"י ז"ל עכ"ז מהא דמנחות אין ראי' כלל לומר דמש"ה נקרא גבריאל רוח פסקנית משום דהוי חגור כמין פסיקיא דהא כאן בסנהדרין מפרש הגמ' האי דרוח פסקנית הוא כדאמר ר' יוסי בר' חנינא שלש שמות יש לו פוסקין איטמון סיגרון. פיסקון שפוסק דברים כלפי מעלה איטמון שאוטם עונותיהן של ישראל סיגרון כיון שסוגר שוב אינו פותח וכתב ע"ז הגר"א דפסקנים כלל כל השלשה יע"ש ואינו מזכיר בגמ' שום רמז שיהי' נקרא משום דהוי חגור כמין פסקיא ואדרבא מזה הוא לכאורה ראי' להיפך שזה אינו גבריאל כדברי הגר"א אם לא שנימא דמשום הא דהי' חגור כמין פסיקיא לא הי' נקרא שמו פסקונות רק כמו שמפרש ר' יוסי בר"ח דג' שמות נקרא לו כנ"ל. והי' נראה להגר"א יותר לפרש שזה הוא מיכאל כי כנראה שזה הרוח פסקנית הוא מלאך של חסד ומלין טוב עבור ישראל ומבואר בברכות דף ד' ע"ב אמר ר' אליעזר ב"א גדול מה שנאמר במיכאל יותר ממה שנאמר בגבריאל ומפרש המהרש"א בח"א עניינו שמיכאל מים מימין ממונה על הרחמים וגבריאל אש משמאל ממונה על הדין כמפרש בכמה דוכתי וכו' יע"ש. וליישב דברי רש"י ז"ל הי' נלענ"ד דהנה איתא בפירוש דברי ר"ח ז"ל דרוח פסקנית היא מלאך כדכתיב עושה מלאכיו רוחות ובספר דרש משה על תהלים מביא בשם ציוני כשהמלאכים נעשים שלוחים בעוה"ז הם רוחות וכשמשרתים לפני הקב"ה נעשים אש יע"ש ובסמיכות חכמים כתב דמיכאל הוא יותר מגבריאל בתרי גוונא חדא עפ"י מה דאיתא במפרשים שהמלאכים צריכים להתלבש בגשמיות לבוא בזה העולם בדמות אנשים והנה מיכאל לא הי' צריך להתלבש רק בא לזה העולם בדמות שרף בדמות רוחני שלו דוגמת השכינה כביכול ובגבריאל גילה לו הכתוב והאיש גבריאל שהוצרך להתגשם בדמות איש לבוא לזה העולם וכו' יע"ש שמאריך בזה. ומדברי הציוני הנ"ל מוכח כשהמלאך הוא מתגשם בזה העולם נקרא בשם רוח וכשמשמשים לפני הקב"ה הוא בשם אש כמאמר הכתוב עושה מלאכיו רוחות ומשרתיו אש כנ"ל וא"כ זה גבריאל אשר הוא באמת נקרא אש כדברי המהרש"א הנ"ל ולזה כשנקרא כאן רוח פסקנית שפיר קמפרש רש"י ז"ל שזהו גבריאל כי מיכאל אינו נקרא בשם רוח כיון שהוא אינו צריך להתלבש ובג' שמות שנקרא נראה שהוא מורכב מחסד ודין דמהא שאוטם עוונותיהן של ישראל הוא חסד ומהא שסוגר ואינו פותח הוא דין וזהו גבריאל ששמו משותף מדין וחסד שחציו של שמו הוא גבר מלשון גבירה וסיפא דשמו הוא אל שהוא שם החסד ולזה שפיר מפרש רש"י ז"ל שהוא גבריאל וא"ש:
ומה ששואל על מה שמבואר באו"ח בה' ר"ה סי' תקפ"ג ברמ"א יש מדקדקים שלא לאכול אגוזים שאגוז בגמ' חט והגם שאינו מבואר ברמ"א דעד כמה הם מדקדקים והעולם מהמון נוהגים לדקדק שלא לאכול עד הו"ר כדי שלא להזכיר החטא ובאמת מבואר בה' יוה"כ בסי' תרמ"א דהתירו נחתך ירק ולפצוע אגוזים. אלו בוודאי המה ממי שאינו מדקדקים. ועוד יותר מבואר שזהו דברי המחבר והוא אינו מביא כלל הא דיש מדקדקים שלא לאכול אגוזים אבל לפ"ד הרמ"א בודאי גם ע"ז מדקדקים שלא לפצוע אנוזים ביוה"כ כי אפשר שאינו אוכלים אגוזים עד הו"ר. ויותר אין לי כעת פנאי להאריך בזה ובעה"ח הק' יואל צבי ראטה החופק"ק הנ"ל.