אור ברסלב
שות בית היוצר או"ח › סימן לג

שות בית היוצר· רבי יואל צבי ראטה

או"ח · סימן לג

סימן לב

להרבני המופלג מו"ה יוסף צבי כ"ץ ממיטשקע ני'

מה שהקשה מעלתו על התוספתא וזה לשונה מי שאחזו בולמס מאכילין אותו הקל הקל כיצד הי' לפניו טבל ושביעית מאכילין אותו שביעית, טבל ונבילה מאכילין אותו נבילה, נבילה ותרומה וכו' יע"ש דאתי' שלא כדברי הת"ק דסבר טבל ותרומה נותנים לו טבל דתרומה חמורה מטבל ומכש"כ דהוא חמורה מנבילה דהא גם טבל חמורה מנבילה כמבואר מהתוס' הנ"ל ואנן קיי"ל דהלכתא כת"ק ומבואר בכללי הש"ס דהתוספתא באה בעקבי המשנה והלכה כמותה א"כ קשי' הלכתא אהלכתא זה תורף הקושי':

ונלע"ד דהנה הר"ן כתב נשאל להראב"ד חולה שיש בו סכנה וצריך לבשר ואין כאן אלא נבילה אם מוטב שישחוט אחד בשבת ויעבור על איסור סקילה או נאכילנה לו נבילה שאינו אלא איסור לאו והשיב הר"ן דבודאי מוטב להאכיל בשר שחיטה אף דהוא חמור דהא על נבילה עובר בכל זית וזית ועל שחיטה אינו עובר אלא על לאו אחד עכ"ל. והקשה הגאון בעל מל"מ בס' פר"ד סי' י"ט אמאי סבר ת"ק דמאכילין אותו טבל הא חייב על כל זית וזית וא"כ מוטב שיפריש תרומה ויאכילנה חולין בפ"ע ותרומה בפ"ע דממעט באיסור עדיף טפי. הן אמת שהפר"ד אינו בביתי אבל מצאתי כן בבאה"ט על או"ח סי' שכ"ח סעי' י"ד עיי"ש. ונלע"ד דהנה מבואר בשו"ת אמרי א"ש מאדמ"ו הגאון אבדק"ק אונגוואר זצוק"ל בחלק או"ח סי' י"ח דאפי' להשיטות דסברו דשרי לשני מוהלים למול בשבת מ"מ למציצה אסור ליתן לשלישי משום שאינו מעיקר מצוה א"כ לא שייך בזה ברוב עם הדר"מ ואינו באה אלא משום סכנה ולזה יעשה הפורע גם את המציצה שכבר ניתן שבת לדחות אצלו ולא אחר יעי"ש, א"כ לפי"ז כאן נמי נוכל לומר דכי כתב הר"ן דמוטב שיעבור אחר על שחיטה בשבת אף דהוא חמור ולא נאכילנו נבילה דעובר על כל זיו"ז דזהו דוקא היכא דאינו לפנינו לעבור אלא לאחד או להחולה על איסור נבילה או לאחר על חילול שבת דאם האחד עובר אז האחר אינו עובר ולזה שפיר פשוט לי יותר שמוטב שיעבור זה על איסור שחיטה שאינו אלא לאו אחד משיעבור החולה על כל זית וזית נבילה משא"כ כאן בהפרשת תרומה בודאי מוטב יותר שיאכילנו טבל בלא הפרשה אף דיהי' מרבה באכילת איסור משום שכבר ניתן אכילת אי' לדחות אצלו שאף לאחר הפרשה יהי' צריך עכ"פ לאכול תרומה משיאכילנו תרומה לאחר הפרשה ויהי' צריך גם אחר לעבור על איסור הפרשה ויהי' שניים צריכין לעבור על איסורים ולזה בודאי מוטב יותר למעט בעוברי עבירה ולא יעבור אלא אחד אף דמרבה האיסור לגבי האחד ולזה שפיר קאמר הת"ק מאכילין אותו טבל ולא יעבור איסור אלא הוא שכבר ניתן לדחות אצלו ולא תרומה שאזי יהי' צריכין שנים לעבור איסורים שגם האחר צריך לעבור על איסור הפרשה מה שלא ניתן לדחות אצלו כדברי אדמ"ו הגאון זצוק"ל גבי מציצה וא"ש ול"ק קושיות הפר"ד הנ"ל כמובן:

ולפי"ז שפיר נוכל ליישב דברי התוספתא הנ"ל דהנה לכאורה יש לדקדק בדברי הגמרא למה הוצרך לכפול הדברים כדמסיק דאיירי בשבת ובעציץ שאינו נקוב דמ"ס טבל חמור ומ"ס ת"ח דהא כבר קאמר מעיקרא דפליגי בזה וגם מפני מה אינו מפרש גם עתה סברת פלוגתתם כמו מעיקרא. אמנם לפי הנ"ל נוכל לומר דמעיקרא דס"ד דאיירי בחול ולזה הוצרך לומר טעם לתרומה דמפני מה חמורה מטבל משא"כ לפי מה דמסקינן השתא דאיירי בשבת תו לא צריכין לומר דתרומה חמורה מטבל אלא דנוכל לומר דכ"ע סברו דטבל חמור באיסורו מתרומה אלא מש"ה סובר הת"ק דמאכילין אותו תרומה דבענין זה תרומה חמורה בשבת משום דצריכין לרבות בעוברי איסורים שגם עוד אחר צריך לעבור על איסור הפרשה ולזה הוצרך הגמרא לכפול כאן לפי המסקנא דאיירי בשבת דמר סבר טבל חמורה ומ"ס תרומה חמורה בלא טעמים הנ"ל כי היכא דנודע דהשתא לפי המסקנא חזר מטעמים הנ"ל ותרומה אינו חמורה מטבל אלא משום איסור הפרשה א"כ ממילא לפי"ז אינו תרומה חמורה מטבל אלא היכא דשייך גם איסור הפרשה כגון אם לא יהי' די בחולין לבד אחר הפרשה משא"כ בתוספתא דאיירי בנבילה ותרומה דלא שייך איסור הפרשה ודאי נוכל לומר דנבילה חמורה מתרומה אפי' לת"ק דהא גם בטבל ותרומה היכא דלא שייך איסור טבל חמור מתרומה א"כ שפיר אתי' התוספתא כת"ק וא"ש:

ולפי"ז שפיר נוכל ליישב קו' המהרש"א ז"ל שהקשה על הא דקאמר הגמרא תנאי הוא וכו' נימא ר"א בר"ש הוא ולא רבי וכו' ופירש"י לימא הא דרבה וכו' דהיינו באפשר בחולין ובשבת וק"ק דהמ"ל דהא דרבה לאו תנאי הוא אלא דפליגו בדלא אפשר בחולין ובפלוגתא דהני תנאי דלעיל עכ"ל דהנה הנוב"י מהדו"ק חלק או"ח סי' ל"ו הקשה על הא דקאמר רב אין צריך לעשר משמע דהברירה בידו הא איסורא נמי איכא לעשר אי תרומה אינה חמורה לדבריו דקאמר אין צריך לעשר וכ"ת דלרבי הי' טבל ותרומה שוין ולכך קאמר אין צריך לעשר א"כ הו' שלשה תנאי הת"ק וראבר"ש ורבי יע"ש. ונלע"ד דכן אמת דלכי הו' איסורא לעשר והיינו כשהחולה מסוכן כ"כ שאין יכול לעשר בעצמו כמו גבי חולי בולמוס כמבואר בפירוש המשניות להרמב"ם מהות החולי בולמוס ולכן לאחר לעשר בשבילו בודאי איסורא איכא כיון דתרומה חמור משא"כ כשהחולה בעצמו בדיעה מיושבת ויכול לעשר בעבור עצמו אזי הי' הברירה בידו מה דניחא לי' טפי לעבור את זה מתירין לו כדברי הרא"ש בשמעתין דחיישינן שיהי' החולי קץ בדבר איסור ויפריש א"ע ולא יאכל ויסתכן ולזה מתירין לאחר לשחונו בעבורו בשבת אף דהוא חמור יע"ש וכמו כן נוכל לומר כאן דאם הוא בעצמו יכול לפרוש אזלינן בתר דעתו מאי דחמורה לי' ביותר לדעתו ואי טבל חמור לדעתו משום דלאחר הפרשה ממעט באכילת איסור מתרומה אזי מתירין לעשר משא"כ אי אחר צריך לעשר בשבילו אזי אוקמא אדינא דאסור לעשר ולזה רבי דאיירי בנשכתו נחש דבקל יוכל להיות דאיירי שהוא בדיעה מיושבת א"כ שפיר קאמר דאין צריך לעשר משום שהברירה בידו כנ"ל וא"ש:

ומעתה לפי"מ דמסקינן לעיל דטעמא דת"ק דסבר דתרומה חמורה מטבל אינו אלא משום שאחר צריך ג"כ לעבור על איסור הפרשה כדמוכח כן מתוספתא הנ"ל א"כ ממילא לא נוכל לומר דרבי ור"א בר"ש פליגי בפלוגתא דת"ק וב"ת ורבי סבר כת"ק דהא כאן לפי מה דמסקינן לעיל דאיירי דהחולה בעצמו יכול לפרוש א"כ כאן גם הת"ק סבר דצריך משני טעמים חדא דיהי' ממעט באכילת איסור כקו' הפר"ד הנ"ל וכאן שהוא בעצמו יכול לפרוש לא שייך תירוץ הנ"ל שכתבנו דיותר טוב למעט בעוברי עבירה מלמעט באכילת איסור כנ"ל דהא כאן הוא עצמו עובר גם איסור הפרשה ועוד דלפי מה דמסקינן לעיל מוכח מדברי התוספתא דבלא זה ג"כ קיל תרומה מטבל במה דאין אחר צריך לעבור על איסור הפרשה דהא אף נבילה חמירה מתרומה לדברי התוס' כנ"ל וא"ש ולא ק' קו' המהרש"א:

אמנם לפי דרך הנ"ל נוכל שפיר ליישב קו' המהרש"א הנ"ל באופן אחר דלכאורה יש לדקדק בדברי רבה דקאמר היכא דאפשר בחולין דכ"ע לא פליגו דמתקניננן וספינן לי' דמאי קמל"ן דפשיטא דכן מבואר בפירש בדברי הת"ק דקאמר מאכילין אותו טבל ולא תרומה דמשמע בהדי' דדוקא לגבי תרומה מאכילין אותו טבל אבל לא לגבי חולין אך זה אינו דבלא דברי רבה ה"א דהת"ק איירי בחול ולזה שפיר סבר דלגבי חולין מדרבנן אין מאכילין אותו טבל אבל בשבת לעבור על איסר הפרשה לא הוי מוכח כלל ולזה שפיר הוצרך רבה לאשמעינן דאיירי בשבת וכדמסיק בגמ' א"כ ממילא מוכח מדברי הת"ק דלגבי חולין אפי' בשבת מפרשינן לי' ואין מאכילין אותו טבל וכ"ת מנ"ל לרבה הא דאיירי בשבת נוכל לומר דהוכיח כן מהתוספתא דאי נימא דאיירי בחול לא אתי' התוספתא כת"ק כקו' מעלתו הנ"ל כמובן:

ומעתה תלי' הא בהא דאי נימא דהת"ק וב"ת איירי בשבת ממילא שפיר מוכח דברי רבה דבאפשר בחולין כ"ע לא פליגי דמתקנינן לי' משא"כ אי איירי בחול אינו מוכח כלל דברי רבה וזהו גופה תלי' בפלוגתא דר"א ורבי דלר"א בר"ש נוכל לומר שפיר דהת"ק וב"ת איירי בשבת ואעפ"כ אתי' הא דידי' דקאמר צריך לעשר אליבא דכ"ע אפי' אליבא דת"ק כדמסקינן לעיל דאם הוא בעצמו יכול לעשר אף הת"ק מודה דצריך לעשר וראבר"ש נוכל לומר דאיירי דהוא בעצמו יכול לעשר כנ"ל כדמשמע נמי הלשון דקאמר צריך לעשר דמשמע הוא בעצמו משא"כ לרבי לא אתי' אליבא דכ"ע דהייני כבן תימא דהא לב"ת אפי' אחר צריך לעשר בשבילו אם לא דנימא דאיירי בחול ולזה צריך לב"ת לעשר ורבי דאיירי בשבת שפיר סבר אין צריך לעשר ואתי' רבי אליבא דכ"ע א"כ ממ"נ אתי' דברי רבה כתנאי דאי נימא כדבריו דאיירי בשבת א"כ בן תימא לא אתי' כרבי ואי נימא דאיירי בחול לרבי א"כ ממילא אינו מוכח דברי רבה דבאפשר בחולין כ"ע לא פליגו א"כ הא דקאמר רבה דהני תנאי איירי בשבת וממילא מוכח דבאפשר בחולין כ"ע ל"פ לא אתי' כרבי וממילא הוי דבריו כתנאי ומיושב קו' המהרש"א הנ"ל וא"ש:

ובזה בקל נוכל ליישב בעזה"י דברי הרמב"ם ז"ל שפסק בפ' י"ד מה' מאכלות אסורות כת"ק דמאכילין אותו טבל ולא תרומה ולא מחלק בין מעשר ירק לפירות ואנן קימל"ן הלכה כרבי מחבירו ואליבא דרבי מחלק הגמ' כן והניחו המג"א בצ"ע בסי' תרי"ח ס"ק ט' והנוב"י הנ"ל האריך בזה יע"ש. ולפי מה דמסקינן לעיל דהא דקאמר הגמ' תנאי היא היינו דוקא משום דב"ת לא אתי' כרבי וממילא לפ"ז כדמשני הגמ' אפ"ת רבי ומחלק בין מעשר פירות לירק היינו כי היכי דליתי בן תימא אף דאיירי בשבת א"כ דוקא אליבא דב"ת צריך לחלק כן משא"כ להת"ק אין צריך לחלק שום חילוק ולזה הרמב"ם דפסק כת"ק ודאי אין צריך לחלק שום חילוק כסתימות דברי הת"ק ורבה וא"ש ודו"ק:

אמנם עדיין יש להשיב על דברינו הנ"ל מה דמסקינן דמש"ה חמור תרומה מטבל לת"ק משום דלגבי תרומה צריך לאחר ג"כ לעבור על איסור הפרשה כנ"ל ובדרך הזה אנו רוצים ליישב דברי הרמב"ם ז"ל כנ"ל. ומלשון דברי הרמב"ם ז"ל משמע להיפך לכאורה דזה לשונו שם מאכילין אותו טבל ולא תרומה שאין קדוש כתרומה יע"ש א"כ משמע דבעצם איסורו וקדושתו חמור תרומה מטבל אמנם ע"ז נוכל ליישב לפי מה שכתב הנוב"י הנ"ל דהרמב"ם איירי בזמן הזה ואיהו לשיטתו דפסק דתרומות ומעשרות בזמה"ז אינו אלא מדרבנן וסוגין סברי דהוי מדאו' וכן משמע נמי משמעות לשון הסוגי' יע"ש. ולפי"ז נוכל לומר דודאי בסוגין דסברו דתרומות ומעשרות מדאו' ולזה שפיר הוי הסברא דטבל חמור מתרומה דחזי' לכהן אם לא היכי דהוי גם איסור הפרשה כנ"ל משא"כ הרמב"ם לשיטתו דפסק דתו"מ בזמה"ז מדרבנן ובדרבנן וודאי הוי סברא לומר דקדושות תרומה יותר חמורה מטבל דהא על טבל אינו מונח אלא איסור דרב' לחוד משא"כ כשמפרישין מני' תרומה בודאי מונח על התרומה קדושה יתירה דהא כשמפרישין אותו נראה כמי שהי' מקדישין אותו ונראה קרוב לומר דהוא אסור מדאו' ועוד יותר דהא לפי סוגי' דהוי תרו"מ מדאו' אזי אפי' בעציץ שאינו נקוב דלא הוי אלא מדרב' גזרינן על טבל אטו דאו' היכי שייך דאו' כגון במעשר פירות ממילא כמו כן נוכל לומר להרמב"ם דלא שייך תו"ב בזמה"ז להיפך תרומה וודאי שייך מדאו' אפי' בזמה"ז כגון אם אמר סתם על פירות שיהי' תרומה הם אסורים משום דסתם נדרים להחמיר וכונתו וודאי על תרומת הלשכה א"כ וודאי יש לגזור אטו תרומות הלשכה ואע"ג דהשתא אין תרומות הלשכה שכיח מ"מ האי דינא דתו"מ הוי מדרב' התחיל מימות עזרא וזה הוי בכל בית שני שאז הוי שכיח תרומת הלשכה א"כ שפיר הי' שייך אז לגזור אטו תרומות הלשכה והגזירה כשנגזרה אז כדקאי קאי גם בזמה"ז משא"כ בטבל דל"ש כלל לגזור בזה"ז כלל אטו דאו' ולזה שפיר כתב הרמב"ם לשיטתו דקדושות תרומה חמורה מטבל משא"כ בסוגי' דסברו תרומה ומעשרות בזה"ז דאו' שפיר אין קדושות תרומה חמורה מטבל אלא משום איסור הפרשה ושפיר מיושב התוספתא כדמסקינן לעיל וא"ש: אמנם לפי"מ דמסקי' השתא דגבי תרומה דרבנן הוי סברא יותר דלהוי תרומה חמורה משום דכשמפרישין אותו נראה יותר הקדש דהא משוי אנפשי' בהפרשתה כחתיכא דאיסורא משא"כ בטבל א"כ לא נוכל לומר דמשו"ה חזרה הגמ' לכפול הדברים דפליגי אי תרומה חמורה או טבל בלא טעמים הנ"ל משום דמעיקרא בהו"א דס"ד דאיירי בתרומה דאו' הי' צ"ל הטעם דתרומה חמורה מטבל משום דטבל אפשר לתקנו משא"כ כדמסקי' דאיירי בעציץ שאינו נקוב דהוי מדרבנן נוכל לומר דכ"ע סברי דתרומה דאו' דטבל חמורה וכאן דסבר הת"ק דתרומה חמורה היינו משום דהוי דרבנן ובדרבנן יותר יש להחמיר בתרומה מטבל דבשלמא שם תרומה אפשר להיות חל מדאו' אפי' בעציץ שא"נ כגון תרומות הלשכה משא"כ טבל א"א שיהי' חל מדאו' בעציץ שא"נ ולזה יותר יש לגזור בתרומה מטבל ולפ"ז ממילא מיושב דברי התוספתא הנ"ל דנוכל לומר דתוס' איירי בטבל ותרומה דאו' ומשו"ה סברו דטבל חמורה ובזה גם הת"ק מודה כנ"ל וא"ש:

אמנם לפי"מ דמסקי' לעיל לקיים דברי הרמב"ם דאיירי בזמה"ז דהוי תו"מ מדרבנן עדיין יקשה קו' הנוב"י שם על הרמב"ם ז"ל שפסק דטבל ונבילה מאכילין אותו נבילה דל"ה אלא בלאו וטבל במיתה דהא בזמה"ז טבל אינו אלא מדרבנן וקיל מנבילה שהוא מדאו' יע"ש שהאריך לדחוק עצמו בזה.

ולולא דמסתפינא הי' נלע"ד ליישב לפ"ד הרא"ש ז"ל שכ' בשמעתין דלהכי מוטב שיעבור אחר על איסור שחיטה בשבת ולא נאכילנו לחולה נבילה אף דהוי איסור קל משום דחיישינן דקץ בי' ולא יאכל ויסתכן יע"ש וכבר הבאתי לעיל ובארנו דלפי"ז צריכין אנו לבקש ולהאכילו מה שבעיני בני האדם קל ביותר אף דלפי הדין יוכל להיות דהוא חמור ומעתה כיון דעיקר גזירה מדרבנן הי' בימות עזרא מיד לאחר חורבן בית ראשון בזמן בית ראשון הי' טבל מדאו' ובמיתה וכשגזרו מיד לאחר חורבן הבית לא הי' מפרסמין הדבר שהטבל הוא מדרבנן כי היכא דלא לזלזלו בהו כמו גבי יי"נ ולזה מסתמא הי' עדיין מורגל בין בני האדם שהטבל הוא במיתה כמו שהוא קודם החורבן וכן נשתקע הדבר ולזה גבי חולה ודאי יש לחוש שיותר יהי' קץ לאכול נובל שהוא בעיניו איסר מיתה מנבילה שאינו אלא בלאו ולזה שפיר פסק הרמב"ם ז"ל דטבל ונבילה נותנים לו נבילה ולא טבל שהוא במיתה דהיינו עיקר שם טבל הוא במיתה ולזה חיישי' שלא יהי' קץ בי' וא"ש:

ושנית הקשה מעלתו דאמאי נקנו הגמ' בשבת ולא ביוה"כ במאי דאסיק במכילתין ונלענ"ד דהנה הנוב"י הנ"ל הקשה על הרמב"ם ז"ל שכ' בה' שבית' עשור פ"ב הנ"ל דמי שאחזו בולמס מאכילין אותו עד שיאירו עיניו ואפי' שקצים ורמשים דלמה לא ביאר כאן דמאכילין אותו הקל תחילה וגם לפרוט הפרטים איזה מהם קל דלא הי' צריך שוב לבאר דינים הללו במאכלות אסורות יע"ש שתי' דלהכי לא יוכל לבאר ביוה"כ איזה אסורים קל לפי שביוה"כ משתנים האסורים מקל לחמור ומחמור לקל משאר האסורים דביוה"כ אם יש לפנינו טבל לפרוש ולאחר הפרשה לא יהי' די' בחולין דבשאר ימים מאכילין אותו טבל משום דתרומה חמורה כדברי הרמב"ם הנ"ל וביוה"כ בודאי מפרשי' לי' ונותנים לו תרומה דהא כשמפרישין את התרומה ביוה"כ לא חל איסור תרומה על יוה"כ ומעתה לפי"ז שפיר נוכל לומר דמש"ה הוצרך לומר דאיירי בשבת דביוה"כ יוכל להיות דאף הת"ק מודה דמפרשינן את הטבל ונותנים לו תרומה כנ"ל וא"ש אמנם זה עדיין יש לדחות לפי מה שכ' הנוב"י בסי' שלפני זה בסוף הסי' ל"ו דהא דאמרינן אין איסור חל על איסור זה דוקא לענין חיוב חטאת אבל מ"מ על ריבוי האסורים מחשב רשע טפי ומסיק דפליגי בזה ר"ש ור"י דלר"ש לא מחשב רשע טפי ולר"י מחשב רשע טפי והלכה כר"י יע"ש א"כ אפי' ביוה"כ עדיין חל איסור תרומה על איסור יוה"כ לענין איסור אכילה ע"כ אפי' ביוה"כ יותר יש להאכילו טבל מתרומה לת"ק כמו בשבת ובפרט שצריך לאחר ג"כ לעבור על איסור הפרשה כנ"ל ואביתי בזה ג"כ ליישב קו' הנוב"י שהקשה על משנתינו דקתני מי שאחזו בולמס מאכילין אותו אפי' דברים טמאים וכו' והנה שמשנתינו ביוה"כ איירי דביוה"כ איירי בפרק זה ולפי"ז קשה דקאמר אפי' דברים טמאים ולשון אפי' היינו לרבותא לא מבעי' דברים טהורים אלא אפי' דברים טמאים ג"כ מאכילין אותו ונהפוך דלפי הכלל דאין איסור חל על איסור ואם נימא דאפי' בכולל אין איסור חל איסור א"כ אין איסור יוה"כ חל על איסור נבילה וה"ה על שאר דברים טמאים וכדס"ל ר"ש באמת בפסחים דף ל"ו ע"א האוכל נבילה ביוה"כ פטור מחטאת שאין איסור יוה"כ חל על איסור נבילה וא"כ בדברים טהורים יש איסור יוה"כ שהוא עון כרת ובדברים טמאים אין כאן אלא איסור לאו וא"כ מאי אפי' דברים טמאים ששנינו ואיפכא הו"ל למימר לרבותא שמאכילין אותו אפי' דברים טהורים יע"ש ולפי הנ"ל דלענין איסור אכילה דלהוי רשע טפי חל איסור על איסור ודאי הוי דברים טמאים רבותא טפי להאכילו ביוה"כ מדברים טהורים דבדברים טמאים אף דאין חל איסור יוה"כ עליהם לענין חיוב חטאת מ"מ חל לענין איסור אכילה דלהו רשע טפי כנ"ל וא"ש:

אך ג"ז אינו דהא כל הקו' לא אזלא אלא אי המתני' אתי' כר"ש דסבר דאפי' באיסור כולל אין אחע"א ור"ש לשיטתו סבר דאין איסור חל על איסור כלל אפי לענין איסור אכילה דלהוי רשע טפי כנ"ל א"כ הדרא קו' הנ"ל לדוכתי' דאמאי לא אמר רבותא טפי אפי' דברים טהורים מאכילין אותו אמנם לפי מה דמסקינן לעיל לדברי הרא"ש ז"ל משום דחיישינן דלמא קץ בדבר איסור ולא יאכל ויסתכן עבדינן איסור טפי נוכל לומר דמש"ה קאמרה המתני' אפי' דברים טמאים לאשמעינן דאם יש לפנינו דברים טהורים מקדמינן להאכילו טהורים לטמאים משום דחיישינן דלמא יהי' קץ בדברים טמאים ולא יאכל ויסתכן ולזה מקדימן טהורים אף דהם חמורים כדברי הרא"ש הנ"ל וא"ש. ובזה נוכל ליישב גם קו' הנוב"י על הרמב"ם מה' שב"ע דאם הי' מפורש שם דטו"ת מאכילין אותו תרומה הוא דוקא ביוה"כ הדין כן משום דבלא זה ניתן אכילת איסור לדחות אצלו בכל האכילה משא"כ בשבת בודאי מפרשינן לי' כי היכא דלמעט באכילת איסור כקו' הפר"ד הנ"ל וא"ש. אמנם קו' הנ"ל דלמה לא מוקמה ביוה"כ אך לפי מה דמסקינן לעיל גם זה א"ש דביוה"כ אפי' אפשר בחולין יוכל להיות דלא מסקינן לי' ואין אנו מניחין לאחר לעבור על איסור הפרשה בעבורו אף דהוי איסור קל משום שבלא זה כבר ניתן לדחות אצלו אכילת איסור משום יוה"כ כדברי אדומו"ר זצוק"ל גבי מציצה כנ"ל דמי שפרע יהי' מוצץ משום שכבר ניתן שבת לדחות איסור ניתן לדחות אצלו ולזה מוטב שיעבור הוא גם על אכילת טבל משיעבור גם אחר על איסור הפרשה ולזה הוצרך לאוקמא דוקא בשבת וא"ש:

תוכן העניינים

שות בית היוצר

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה