אור ברסלב
שות בית היוצר או"ח › סימן לא

שות בית היוצר· רבי יואל צבי ראטה

או"ח · סימן לא

סימן ל

בעה"י ג' שמיני י"א ניסן תר"ן לפק"ק חוסט יע"א. את חג המצות יחוג בחדו' ובדיצות כבוד אהובי תלמידי הוותיק החריף ובקי המופלג בתורה וביראה כש"ת מו"ה משה יוסף גאמבא ני' בעיר מאקאווע יע"א.

בענין שנוהגין אצליכם שמכסין השלחן אשר עושין עליו המצות בבלעכין האם צריך לטבול אותם כמ"ש הפרמ"ג סי' תנ"א ס"ק ו' וז"ל שהבלעכין שמשימין עליו המצות צריך טבילה. ומע' מפקפק בזה לפי המבואר במחבר ביו"ד סי' ק"כ סעי' ו' דאם העיקר של עץ והטפל מתכות א"צ טבילה וכאן בודאי העיקר העץ דהא אפשר לעשות המצות על השלחן בלא בלעכין הנ"ל וזה רק לרווחא דמילתא. ולפענ"ד נראה דמאי הוי דהוי טפל דהא חזי' דכלי חרס המצופים באבר מבפנים צריך טבילה אע"ג דל"ה אלא לנוי בעלמא כמבואר שם בטו"ז ס"ק ג' וא"כ כשהבלעכין מחוברים בקרשים הוא בלתי ספק כלל שצריכים טבילה כיון שאז בודאי אינו ראוי' להשתמש על העץ רק על הבלעכין ואפי' כשאינו מחוברים נמי הדין עם הפרמ"ג דצריכים טבילה כיון דהבלעכין בעצמן ראוי' להשתמש בו לדבר מאכל אחר מה שאין ראוי' להשתמש על העץ כמבואר בש"ך שם ס"ק י"א דהטעם דהסכין של שחיטה צריך טבילה משום שאפשר לשמשו למאכל אחר יע"ש:

ובענין הקו' שהקשה בשעה"מ בה' ק"פ בסופו שהביא קו' דמנ"ל דעצם לא תשברו בו פירושו דאינו רשאי דלמא פי' דא"צ כמו לא יבדיל ותי' מדכ' בפ"ש עצם ל"י בו עוד הפעם. והקשה מתוס' פסחים ד"ו שהקשה על הא דשואלין ודורשין דמשה הי' מוכרח להודיע לטמאים על מה ששאלו למה נגרע ותי' דהול"ל דאל יעשו יע"ש. ולפי הנ"ל אכתי קשה דמנ"ל הא דשואלין דהא מוכרח הי' לומר דין פ"ש דלא נטעה דעצם ל"י הוי פי' א"צ. ונלע"ד דהנה לפי האמת דידעי' דאזלי' בתר רובא משאר לימודים בודאי ידעי' דעצם ל"י פי' דאינו רשאי דאאפ"ל דא"צ כמבואר בשעה"מ רק דהקו' הי' לפי הס"ד דמר ברי' דר"א דרוצה ללמוד דהא דאזלי' בת"ר משבירת עצם בפסח דא"ר דעצם ל"ת בו דע"ז שפיר קשה דלמא פי' דא"צ לשבור והתורה אתי לאשמעי' דא"צ לשבור משום דאזלי' בת"ר וע"ז שפיר תירוץ דמוכח מדכ' עוד הפעם ועצם ל"ת בו גבי פ"ש וע"ז שפיר נוכל לומר דלפי הס"ד באמת אינו מוכח הא דשואלין ודורשין בה"פ ומר ברי' דר"א לא ידע מהאי ברייתא כמו דלא הי' ידע מהברייתא דהמחתך בגידין דמקשה מיני' הגמ' וא"ש:

ועוד יותר נוכל לומר דהא מרע"ה אמר להם לישראל כל דיני ק"פ ראשון טרם שידע שיצטרך לומר להם דיני קפ"ש וא"כ בודאי הי' צריך לפרש להם בע"פ הפי' של ועצם ל"ת בו דהוי פי' שאינו רשאי וא"כ תו לא הי' צריך לומר להם דיני קפ"ש רק אח"כ כשהוצרך להשיב להם דיני קפ"ש הוצרך לחזור ולומר ועצם לת"ב כדי להודיע לדורות שידעו שהפי' שאינו רשאי אבל הבני ישראל שבאותו הדור בודאי לא הוצרך לומר להם משום זה דיני קפ"ש כיון דבוודאי כבר פי' להם זאת בשעת שא"ל דיני ק"פ ראשון כנ"ל וא"ש:

ועד"ז מיושב ג"כ קו' העולם שמובא בתשו' אבני צדק חאו"ח סי' מ"ט על הא ששואלין ודורשין בה"פ מהא דאי' בפסחים דף פ"ה ועצם לת"ב א' עצם שי"ב מוח או אינו אלא בא"ב מוח שובר ואוכל שיבוא עשה וידחה לל"ת כשהו"א בפ"ש ועצם ל"ת בו הוי אומר א' עצם שי"ב מוח וכו' וע"כ פי' דצריך להזהיר על פ"ש כדי לומר עוד ועצם ל"ת וכו' לדעת דעצם שי"ב מוח בכלל איסור יע"ש ולפי הנ"ל ניחא דמשום זה לא הוצרך לומר ולהודיעם זאת כיון שבודאי פי' להם זאת בע"פ בדיני פסח ראשון כיון דאז לא ידע שיצטרך לומר להם דיני פ"ש רק לדורות הוצרך לחזור ולומר גם בפ"ש ועצם ל"ת כדי שידעו שגם עצם שי"ב מוח בכלל האיסור וא"ש. ויותר אין לי פנאי כי ג"ז כתבתי בחיפזון גדול דברי אוה"נ:

ה"ק יואל צבי ראטה.

תוכן העניינים

שות בית היוצר

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה