אור ברסלב
שות בית היוצר או"ח › סימן ל

שות בית היוצר· רבי יואל צבי ראטה

או"ח · סימן ל

סימן כט

בעזהי"ת. שפעת חיים וברכה לכבוד אהובי ידידי האברך הרבני המופלג בתורה וביראה חרוץ ושנון החו"ב כש"ת מו"ה אברהם גאלדבערגער גי' הרב מבערצעל

מכתבו הגיעני בשבוע העברה וכו' והנה לעיין בעיון היטב בד"ת שכתב אין לי כעת פנאי מכל טרדותי המרובים עד מאד ועכ"ז לא אשיב פניו ריקם על מה שהקשה במס' ביצה דף ו' אהא דאתמר אפרוח שנולד ביו"ט רב אמר אסור ושמואל אמר מותר וכו' א"ל ר' כהנא וכי מה בין זה לעגל שנולד ביו"ט א"ל הואיל ומוכן אגב אמו בשחיטה וכו' תני' כוותי' דרב עגל שנולד ביו"ט מותר אפרוח שנולד ביו"ט אסור וכו' והקשה כיון דעיקר רבותא דברייתא להשמיענו דסברת מתיר עצמו בשחיטה לא מהני א"כ למה לי' לחלק בין עגל לאפרוח הא בעגל גופא הי' יכול לחלק להשמיענו רבותא זו לפי המבואר ביו"ד סי' י"ד ס"א דאם הוציא העבור את ראשו אעפ"י שהחזירו הרי הוא כילוד ואינו ניתר בשחיטת אמו רק בשחיטת עצמו וא"כ הי' הברייתא יכול לחלק בעגל גופא דעגל שנולד ביו"ט מותר ועגל שהוציא ראשו עיו"ט או איזה ימים קודם יו"ט והחזירו ואח"כ נולד ביו"ט אסור כיון דאינו מוכן אגב אמו דהא אם הי' אמו נשחט הי' הולד אסור משום יוצא וגם אינו מוכן אגב אמו לכלבים כיון דאמה כשרה ודוגמא לזה הקשה הפלתי דלמה קתני בברייתא עגל ואפרוח ליתני הכל בעגל ובמקום אפרוח ליתני אבל עגל דלא כלו חדשיו ונולד קודם יו"ט וביו"ט כלו לו ימים אסור לשחוט דאינו מוכן אגב אמו יע"ש שבתירוצו שמתרץ דאתי לאשמעינן אפרוח כי היכא דנדע דרישא בעגל שנולד ביו"ט דמותר אפי' כשלא הפריס עג"ק דומי' דאפרוח יע"ש ובזה מיושב גם קושי' הנ"ל:

ולפע"ד הי' נראה לישב מיד בהשקפה ראשונה לפי דברי התוס' שהקשו אהא דקאמר וכי מה בין זה לעגל שנולד מן הטריפה דאינו מוכן אג"א דהוא טריפה הא מוכן הוא לפי מה דאמרינן בחולין דב"פ ניתר בד' סימנים בשחיטות אמו או בדידיה וא"כ יכול להושיט ידו לתוך אמו וישחטנו ויהי' מוכן ותירצו התוס' בתירוץ ב' דלכתחלה אסור לשחטו כמו דאין שוחטין בלילה ולזה הוא אינו מוכן יע"ש. והנה כ"ז אתי שפיר לענין דלא הוי מוכן אבל לענין זה דנימא דהלידה מתיר את עצמו בשחיטה זה בודאי אינו מתיר עצמו בשחיטה כיון דגם קודם הלידה מתרת עצמו בשחיטה כיון דיכול להושיט ידו לתוך מעי אמו ולשוחטו וא"כ אם הי' קתני גבי עגל שהוציא ראשו והחזירו דאסור הו"א דוקא זה אסור משום דאינו מתיר עצמו בשחיטה אבל אפרוח דמתיר עצמו בשחיטה דמקודם שיצא לא הי' מותר כלל בשחיטה הו"א דמותר ולזה שפיר הוצרך להשמיענו אפרוח דאע"ג דמתיר את עצמו בשחיטה מ"מ אסור ושפיר קושיתו מיושב:

ואח"כ כשבינותי במפורשים ראיתי שכוונתי בזה לדעת הגדולים ה"ה הפנ"י והצל"ח שכתבו ליישב הקו' אמאי דקאמר עגל שנולד ביו"ט מותר הואיל ומוכן אגב אמו אפרוח שנולד ביו"ט מותר הואיל ומתיר עצמו בשחיטה דק' דלמה לי בעגל הטעם דמוכן אג"א ותיפק לי' מטעם דמתיר עצמו בשחיטה כמו גבי אפרוח ותירצו דמתיר עצמו בשחיטה לא שייך כלל בעגל הנולד דמעיקרא הוי בי' נמי היתר שחיטה ע"י אמו ומכש"כ למ"ד ד' סימנים אכשיר בי' רחמנא כמש"כ התוס' לעיל עכ"ל הפ"י יע"ש והצל"ח מוסיף עוד דאפי' בנולד מכשירה העומדות לגדל ולדות אין שייך לומר דמתיר עצמו בשחיטה משום דכבר הי' מותר בשחיטת אמו אלא שהאם והולד בתוכה אסורים משום מוקצה ולכן גם כשנולד נשאר איסור מוקצה יע"ש. ולזה ממילא גם גבי הוציא ראשו והחזירו אע"ג דאינו מותר בשחיטת אמו מ"מ יש לו היתר בשחיטת עצמו ע"י שיושיט ידו בתוך אמו וישחטנו משום דד' סימנים אכשר בי' רחמנא כנ"ל ואפי' לשאר תירוצי התוס' דלא אמרינן ד' סימנים אכשר בי' רחמנא ג"כ שפיר מיושב דהנה היריעות שלמה ביו"ד סי' י"ג הקשה אהא דכתבו התוס' דקאי הגמ' אליבא אבעי' דר' אושיעא דהא עדיין הי' מוכן לשחוט האם מקודם ואח"כ ישחוט העובר דכל האבעי' דר"א ל"ה אלא אם מהני שחיטתו של עובר במעי בהמה בחי' כמבואר שם דבמעי אמו לא שרי' לי' שחיטה אבל לעולם אם נשחטה הבהמה טריפה יכול לשחוט העובר מטעם ד' סימנים אכשר רחמנא וכן פסקינן ביו"ד סי' י"ד וא"כ יכול לשחוט הבהמה טריפה ואח"כ ישחוט את העובר אך זה טעות דהא לא יכול לשחוט בהמה טריפה ביו"ט מטעם דלכם ולא לכלבים ואף דהוי לצורך או"נ דהא ע"י שחיטות הבהמה יכול לשחוט העובר מ"מ לא עדיף מן מכשירי או"נ דאפשר לעשותן מעיו"ט דאינו דוחה יו"ט עכ"ל יע"ש שמאריך בזה ליישב דאמאי קרי לי' מוכן לכלבים כיון דעומד בעיו"ט לאדם לשחוט את האם ואח"כ את העובר. והנה כ"ז לגבי עגל שנולד מן הטריפה משא"כ גבי עגל שהוציא ראשו והחזירו שפיר יכול לשחוט האם שהיא כשרה ואח"כ ישחוט את העובר וא"כ שפיר יש לו היתר בשחיטה קודם שנולד וממילא עם הלידה אינו מתיר עצמו בשחיטה כיון דגם מקודם הלידה הי' לו היתר בשחיטה ע"י שישחוט את האם מקודם כנ"ל. ואין להשיב ע"ז דהא אם ישחוט את האם תחילה אסור לו לשחוט את הולד אח"כ משום אותו ואת בנו דהא עכ"ז מותר הוא בשחיטה אם עבר ושחטו כדפסק המחבר ביו"ד סי' ט"ז ואפי' להיש מי שאוסר בו ביום לאכול האחרון כתב הש"ך שם ס"ק ג' דזה משום קנס ודוקא לו קנסינן אבל לאחרים מותר יע"ש וא"כ שפיר מתיר עצמו בשחיטה קודם הלידה וא"כ ממילא אינו מתיר עצמו בשחיטה עם הלידה ולזה הו"א דלזה הוא אסור אבל גבי אפרוח דמתיר עצמו בשחיטה הו"א דיהי' אסור ולזה שפיר הוצרך להשמיענו בברייתא דאפי' האפרוח מותר כנ"ל וא"ש:

והגם כי טרדותי מרובים מאד ועכ"ז לא אמנע מלכתוב לו מה שנתחדש לי בעזהי"ת כעת בעיוני בתשובתי זאת ליישב קו' התוס' הנ"ל דיוכל להושיט ידו לתוך מעי אמו ולשחוט משום דב"פ ניתר בד' סימנים דהנה ביו"ד סי' ע"ט בסעי' ג' כתב המחבר דנולד מן הטריפה מותר וכתב הטו"ז בס"ק ה' וז"ל ומ"כ למוהר"ר פייוויש ז"ל ח"ל צ"ע אם נדרסה האם ועוד הולד בתוכה אם יזיק טיפת הדריסה גם לולד עכ"ל. וכתב הישועות יעקב דהא דדרוסת האם מזיק לולד אינו דבר ברור וכ"כ בשו"ת בית יעקב רק דספק טריפות יש כאן שמא הוזק הדרוסה גם לולד יע"ש ומעתה לפ"ז לרב דסבר דאין חוששין לספק דרוסה הי' סברא לומר דמותר. אמנם עכ"ז הסברא נותנת דאין להתיר את הולד אפי' לרב אם לא שיבדקהו מקודם מבחוץ לראות אם לא שלטה בו הארס אפי' לרש"י וסייעתו דסברו דבודאי דרוסה לא מהני בדיקה מ"מ כאן לפי דברי הישועות יעקב הנ"ל דלא הוי אלא ספק דרוסה בודאי מהני בדיקה אע"ג דאמו בודאי נדרסה מ"מ כיון דלגבי ולד לא הוי אלא ספק דרוסה ובפרט לרב בודאי מהני בדיקה ולרב עכ"פ בדיקה בודאי צריך כיון דאמו בודאי נדרסת ובדיקה מבחוץ בודאי מהני כמבואר בש"ך בסי' נ"ז ס"ק דאפי' בוראי מהני בדיקה מבחוץ להשיטות דסברי דמהני בדיקה לודאי דרוסה ומכש"כ לגבי ס"ד בודאי מהני בדיקה מבחוץ ועל כגון זה קאמר שפיר בחולין דף נ"ד דמורי בה רב דדרוסה צריכה בדיקה מכפא דמוחא עד אטמא ומיושב בזה שפיר קושי' התוס' שם בדף נ"ג ע"ב בד"ה דרוסה שהקשו לפרש"י ז"ל דבודאי דרוסה לא מהני בדיקה מהא דרב הנ"ל דע"כ איירי בודאי דרוסה דבספק דרוסה לא חייש רב ואעפ"כ קאמר דמהני בדיקה יע"ש. ולפי הנ"ל ניחא דבאמת נוכל לומר כפירש"י ז"ל דבודאי דרוסה לא מהני בדיקה רק דרב איירי היכא דנדרסה האם כשהיא מעוברת ואח"כ כשנולד הולד צריך הולד בדיקה ובזה מהני בדיקה לרב כיון דל"ה אלא ספק דרוסה ומ"מ בדיקה צריך הולד כיון דהאם בודאי נדרסה רק דלגבי הוולד ל"ה אלא ספ"ד ורב סבר דאין חוששין לס"ד וא"ש:

ולפי"ז ממילא מיושב בסוגיין קו' התוס' דלא נוכל להושיט למעי אמו לשחוט הולד משום דנוכל לומר דעדיין קשה מהוולד טריפה היכא דאמו טרפה מחמת נדרסה ואז אסור לשחוט הולד בלא בדיקה ולזה לאחר שנולד שפיר מותר לאחר שבדקו' אבל במעי אמו קודם שבדקו' לא יוכל לשחוט אותו וא"ש. ולפי"ז שפיר נוכל ליישב קו' הפלתי בסוף סי' י"ד אהא דת"כ דרב עגל שנולד ביו"ט מותר שהוא מוכן אג"א בשחיטה אפרוח שנולד ביו"ט אסור שאינו מוכן אג"א וקשי' בברייתא מה דהקשה ר"כ ור"א לרב מה בין זה לעגל שנולד מן הטרפה ואם כי שתק רב אנן איך שתקי' יע"ש. ולפי הנ"ל ניחא דבשלמא בברייתא נוכל לומר כקו' התוס' הנ"ל דהוא מוכן משום דיכול לשחוט הולד במעי אמו ואע"ג דלכתחילה אסור לשחוט מ"מ לגבי יו"ט משום שמחת יו"ט שפיר נוכל לומר דמקרי דיעבד וכ"ת עדיין נוכל לפרוך מעגל שנולד מן הטריפה כגון שנדרסה האם לזה נוכל לומר דהברייתא סברה דחוששין לס"ד ולזה בהאי עגל שנולד מן הטריפה אפי' בחול אסור ול"מ לי' בדיקה כלל כיון דיכול להיות דהארס של האם מזיק לולד משום דעובר ירך אמו הוא אזי מזיק אפי' כשלא נמצא על העגל שום רושם משא"כ לרב דסבר דא"ח לס"ד שפיר פריך מהאי עגל שנולד מן הטריפה היכא שנדרסה אמה דאז בחול הוא מותר ע"י בדיקה כנ"ל וממילא מדקתני עגל שנולד ביו"ט מותר מסתמא משמע שבכל עגל שנולד דמותר בחול גם ביו"ט הוא מותר ואפי' עגל שנולד מן הטרפה אפי' היכא שנדרסה אמו כנ"ל וא"ש:

ומעתה לפי"ז שפיר נוכל לומר דעגל הנולד ביו"ט אפי' כשהוציא ראשו מקודם יו"ט והחזירו ג"כ מותר משום דהוא מוכן משום דיכול לשוחטו במעי אמו ושפיר מיושב קו'. וגם קו' הפ"י שהקשה דלמה לא מחלק בעגל גופי' היכא שנולד מבהמה שעומדת לגדל וולדות שפיר מיושב משום דנוכל לומר דזהו ג"כ מותר משום דיוכל לשוחטו במעי אמו כנ"ל וא"ש. ובזה ממילא שפיר נוכל ליישב דהא דפרכי' מה בין זה לעגל שנולד מן הטריפה דהקשו המפו' דמנ"ל באמת דעגל שנולד מן הטריפה הוא מותר. דשפיר מוכח דמותר דאי לא"ה הי' הברייתא מחלק בעגל גופא בין היכא שנולד מכשרה ביו"ט שהוא מותר ובין עגל שנולד מן הטריפה שהוא אסור ולא הי' צריך לחלק בין עגל ואפרוח שנולד ביו"ט וא"ש:

ובענין מה שכתב לי בשלהי קיץ העבר במה שהי' מסתפק אם הא דאמרי' מצות לאו ליהנות נתנו שייך גם גבי איסור הנאה דאסור אפי' שלא כדה"נ לא הי' לי בשו"א פנאי להשיבו כי כשבא לי האגרת הייתי במרחץ ולא הי' לי ספרים לעיין בהם. ובהשקפה ראשונה הי' נ"ל שאין בזה שום ספק כלל דבוודאי שייך לומר מצללה"נ אפי' בדבר שאסור שלכדה"נ כדפירש"י ז"ל כיון דמצו' הוי חוב על האדם ולא משום הנאה וא"כ אין חילוק כלל בין דהנאה הוי כדה"נ או שלכד"ה. והגם שמעלתו פלפל בזה בפלפול נאה ועכ"ז הי' נראה בעיני שזה כולו שלא לצורך ואחר שבאתי לביתי לשלום בעה"י בינותי בס' מצאתי וראיתי במפו' שדברו מזה בפרט בתשו' מהרי"א סי' שנ"א יע"ש שמדחה זאת בשתי ידים ומסיק דאפי' בשלא כדה"נ ג"כ אמרי' מצללה"נ ומביא כמה ראיות ע"ז ומהם גם מה שמביא מעלתו רק שהוא לא מביא מהא דקאמר רבא דמכסין בעעה"נ רק מהא דפסקי' להלכה דאיסור ע"ז ועהנ"ד אסורין שלכדה"נ ואעפ"כ פסקי' דמכסין בעפר עהנ"ד ויוצאין בשופר של ע"ז מה"ט ומפלתי בסי' יו"ד דכ' דסכין של ע"ז מותר לשחוט בה מה"ט דמצוה לאו לה"נ יע"ש. ואנכי הבאתי ראי' מדברי תשו' שערי אפרים סי' ל"ח שמתיר להדליק נר חנוכה בחמאה שנתבשלה בכלי בשר ב"י ולא הי' בו ס' מטעם דמצות לאו לה"נ יע"ש. ובשר בחלב אסור אפי' שלא כדה"נ ואעפ"כ מתירו משום מללה"נ:

דברי אוה"נ ה"ק יואל צבי ראטה

תוכן העניינים

שות בית היוצר

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה