אור ברסלב
שות בית היוצר או"ח › סימן כח

שות בית היוצר· רבי יואל צבי ראטה

או"ח · סימן כח

סימן כז

שפעת חיים וברכה לכבוד ידידי הרבני המופלג בתורה וביראה החו"ב כש"ת מוה אלכסנדר זושא כ"ץ ווייסבערגער ני' מק"ק בערענסאם יע"א: מכתבו היקר הגיענו בימי הפורים העבר לטובה וכו' והנה במה שנתקשה על הנוב"י קמא או"ח תשובה ט"ו שחידש סברא דמצות שריפת חלה ותרומה חל על כל אדם אבל ביער חמץ אינו מצוה רק מצד בעל החמץ אבל מי ששורף חמץ של אחרים אינו עושה מצוה וע"ז הקשה מעלתו מהא דמפורש בגמ' בב"ק דף צ' ע"ב במי שגזל חמץ ובא אחר ושורפ' במועד פטור שהכל מצווין עליו לבערו ומפרש מעלתו דאף דדרשינן שלך אי אתה רואה אבל אתה רואה של אחרים היינו על הלאו דב"י אינו עובר בשל אחרים אבל מצד קיום מצות עשה דתשביתו חל על כל אדם לשורפו. והנה זה מבואר להיפך באו"ח סי' תמ"ג סעי' ב' דישראל שהי' בידו חמצו של ישראל אחר בפקדון חייב לבערו בזמן אסורו אפי' אם אינו חייב באחריות ומפרש שם המג"א ס"ק ה' דאע"ג דלא כתיב גבי השבתה לך דיהי' משמע שלך אתה מחיוב להשבית אבל לא של אחרים כמו דכתיב גבי בל יראה לך דדרשינן מני' שלך אי אתה רואה אבל אתה רואה של אחרים מ"מ ילפינן שאור דהשבתה משאור דראי' בגז"ש דכמו דגבי ראיה ממעטינן דשלך אי אתה רואה אבל אתה רואה של אחרים כמו כן גבי השבתה אמרינן שלך אתה מצוה להשביתו אבל לא של אחרים אע"כ הא דקאמר הגמ' בב"ק שהכל מצווין עליו לבערו לא הוי פירושו שהכל מצווין לקיים בו מ"ע דתשביתו אלא פירושו שהכל מצווין עליו לבערו כדי להציל את חבירו מן האיסור כדמבואר באו"ח הנ"ל דהנפקד מחיוב לבערו כדי שלא יעבור עליו המפקיד ועוד יותר דלפי הנ"ל דהגזלן בודאי הי' מחיוב לבערו ובפרט אם קנה אותו ביאוש ואפי' בלא יאוש ג"כ הוי האחריות של החמץ על הגזלן שהוא מחויב להשיב את הגזילה וא"כ הוא מחיוב לבערו כמבואר בסי' ת"מ בסופו יע"ש וא"כ כשבא אחר ועשה שליחותו ושורפו והציל את הגזלן מן האיסור בודאי פטור מלשלם וא"כ לפ"ז נוכל לומר דפי' בגמ' דהכל מצווין עליו לבערו דזה קאי על הגזלן דהוא הי' מצווה עליו לבערו וא"כ זה שבא ושורפו ועשה שליחותו בודאי פטור מלשלם: והנה כל זה עלה ברעיוני בהשקפה ראשונה אמנם לפי דברי המק"ח אין אנו צריכין לכ"ז דהנה המק"ח בסי' תל"א בדיני בדיקה וביטול מסיק דהגם דמהני ביטול לחמץ ידוע אך זהו דוקא לענין שאינו חשוב כשלו וממילא ליכא עליו מצות עשה דתשביתו אבל מ"מ הוי חיוב לבערו מן העולם משום תקלה ודבר זה החיוב על כל העולם כמו בכל איסורי הנאה ומה"ט אמרינן בב"ק דף צ' בחמץ דהכל מצווין עליו לבערו אף דלענין מ"ע דתשביתו הוי כאלו כתיב לך כמש"ל מ"מ הכל מצווין לבערו כמו בכלאי הכרם ונותר עכ"ל יע"ש וא"כ לפי"ז דברי הנוב"י עולים יפה דוודאי המ"ע שלו אבל לא מצד המ"ע דתשביתו רק כמו שאר איסורים כגון נותר כנ"ל וא"ש:

ובענין מה שזורעים ג' ימים קודם פסח מה' מיני דגן ונעשה חמץ בתוך הקרקע כבר הייתי רגיל להורות גם בטרם שראיתי בתשובות מהרי"א כדבריו שימכור גם הזרע להגוי קודם זמן איסורו כמו שמוכר שאר החמץ שלו. ומה שעלה הספק בלבו על מי שנותן השדה למחצה דהיינו שהגוי צריך לעשות כל מלאכה משלו והגוי זורע מתבואה שלו רק מהתבואה חדשה המה חולקים יחד דהאיך צריך להתנהג בזה והנה זה פשוט דאין צריך להתנהג בו שום דבר דהא חטים המוחמצים בקרקע המה של הגוי לגמרי ואין לישראל שום אחריות עליו וא"כ אין הישראל עובר עליו ואין שום חיוב חל עליו לבערו כמבואר באו"ח סי' ת"מ סעי' ב' יע"ש. דברי הכותב בחפזון מחמת טרדת הזמן מחג שיצאנו בחפזון:

הק' יואל צבי ראטה החופק"ק חוסד יע"א

תוכן העניינים

שות בית היוצר

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה