אור ברסלב
שות בית היוצר או"ח › סימן כז

שות בית היוצר· רבי יואל צבי ראטה

או"ח · סימן כז

סימן כו

שפעת חיים וברכה ושלום לכבוד אהובי ידידי הרב הגדול המופלא ומופלג בתורה וביראה החו"ב כש"ת מו"ה יעקב ריכטער ני' הרב בקהל קיראלהאז יע"ש:

מכתבו היקר הגיעני וביקש ממני להודיע לו על אתר אודות הציקארייע אשר כתוב עליו ההכשר של דאקטער איבלית ראבינער טראפא, הנה זה הציקארייע עם זה ההכשר לא שמעתי ולא ראיתי ושקר אמרו שגם בביתי משתמשים בזה הציקארייע כי אני לעצמי אינינו משתמש בשום ציקארייע זה הרבה שנים רק לב"ב משתמשים בציקארייע על ההכשר מהרב אב"ד דקה"י מקאשוי בצירוף ההגה"צ מו"ה דוד ליב זילבערשטיין ז"ל בעהמ"ח שבולי דוד שהי' אבדקה"י בעיר וויינוצען יע"א ויותר מזה לא אדע להעיר בסימן מובהק:

ועל דברי הרמ"א בסי' תנ"ט באו"ח סעי' ב' שהביא דעת הת"ה לפסק הלכה שהשהיות מצטרפות ועל דברי המחבר שם שכה אח"כ ואחר שנתעסקו בבצק ונתחמם בידם אם יניחנו בלא עסק מיד יתחמץ לא הגי' כלום הרמ"א ז"ל והוא מתשו' הרא"ש מובא בב"י והם דברים סותרים זא"ז כמבואר בד"מ שם שהניח הדבר בצ"ע עכ"ל מע"ה. ונלע"ד דהנה לכאו' יש להבין על דברי הר"מ שכ' וז"ל וצ"ע דמשמע דהרא"ש ור"י לית להו האי סברא שהרי כתבו שלאחר שנתחמם בידם לא משערי' בשיעור מיל וכו' דמשמע לכאו' מדבריו שקאי על סוף דברי הת"ה שכ' דשהיות מצטרפות לשיעור מיל וע"ז הקשה דמדברי הרא"ש ור"י משמע דלאחר העסק שנתחמם לא משערי' בשיעור מיל זה אינו מובן כלל דהא לא דמי' כלל דברי הרא"ש ור"י לדברי הת"ה דהרא"ש ור"י איירי מסתמא כשמתעסק בעסק גדול באופן שיוכל להתחמם על ידו משא"כ הת"ה איירי כשאינו עסק גדול כמו שמבאר הת"ה בעצמו מקודם דבעסק גדול ל"א שהיות מצטרפות רק כשאינו עסק גדול כמו ניקר וכדומה ומזה בודאי לא יוכל להתחמם ובזה בודאי גם הרא"ש והר"י מודה ששיעורו בשיעור מיל וא"כ ל"ק כלל קו' הר"מ אעכצ"ל דהקו' מהד"מ קאי על תחילת דברי הת"ה שכ' דבעסק גמור כגון בעיטות הידים בבצק אין שהיות מצטרפות וא"כ משמע מיני' דאפי' בעסק גדול דיוכל להתחמם תחת ידו ג"כ אינו מתחמץ פחות משיעור מיל דאי לא"ה למ"ל צירוף וע"ז שפיר הקשה הד"מ דמהרא"ש והר"י משמע דלאחר עסק גדול שיוכל להתחמם תח"י איננו צריך לשיעור מיל ועכ"ז הוא מסיק בצ"ע ולפי"ז ממילא אין דבריו סותרים אהדדי דהא דכתב ברמ"א דשהיות מצטרפות הוא דוקא בעסק מיעוט כמבואר שם בטו"ז ומג"א והיינו היכא דאינו יוכל להתחמם תחת ידו ועמ"ש המחבר אח"כ דעת הרא"ש והר"י ואחר שנתעסק בבצק ונתחמם בידים אם יניחנה בלא עסק מיד יתחמץ שפיר לא הגי' כלום כיון שהוא מסכים לדברי המחבר להחמיר כדעת הרא"ש והר"י דבעסק גדול שנתחמם אין צריך לשיעור מיל ואין זה סותר למ"ש ברמ"א דשהיות מצטרפות משום דהתפואימה בעסק קטן באופן שלא יוכל להתחמם בידים דאז שפיר צריך לשהיות שיעור מיל וע"ז שפיר כתבו דשהיות מצטרפות וא"ש דברי הרמ"א ז"ל לנכון:

אמנם עדיין בזה הייתי נבוך איך אנו יוצאים לפי"ז באפיות המצות דלאחר עסק גדול בלישת העיסה וגלגל המצות לא ימלט שלא ישהה ובפרט בשעת ניקר המצות והולכת המצות להתנור לא ימלט שלא ישהה קצת. ואביתי לומר דהא דקאמר דאחר העסק גדול א"צ שיעור מיל זהו דוקא אם לא עסק בהם אח"כ כלל כמ"ש המחבר ואם יניחנו בלא עסק דהיינו שלא יהי' בו אח"כ שום עסק. אבל אם עסק בהם אח"כ אפי' עסק מיעוט ג"כ אינו מתחמץ בשיעור מיעוט רק שהשהיות מצטרפות לשיעור מיל ולזה הי' א"ש שאין לחוש על שנשהה קצת אחר הלישה ואחר הגלגל כין שעדיין עוסק בהם. ולפ"ז ממילא נוכל שפיר ליישב הקו' מד"מ דשפיר נוכל להשוות דעת הרא"ש והר"י עם דעת הת"ה דהרא"ש והר"י איירי בדהוי שיהוי ואין עוסק אח"כ שום עסק בזה קאמרו דאפי' לא שהה כשיעור מיל ג"כ יתחמץ והת"ה איירי כשאח"כ נמי עוסק רק שבינו לבינו שהה וע"ז קאמר דבעסק גדול אין שהיות מצטרפות אבל כשאינו עוסק כלל אחר השהי' אפי' עסק מיעוט אזי גם הת"ה מודה דאפי' אם שהה שיעור מיל ג"כ יש חשש חימוץ כדברי הרא"ש והר"י:

ועדיין לא הונח דעתי בזה כיון שגם הליכת לתנור הוי שיהוי עד שחפשתי ומצאתי בהגהות הג' מו"ה רב"פ ז"ל על דברי המחבר הנ"ל ואחר שנתעסקו בבצק ונתחמם וכו' נ"ב כתב בס' היקר היינו אם ידוע שנתחמם ע"כ ודע דצריכין לומר שהעריכת המצות מבטל החימום שהי' בלישה דאל"כ האיך אפשר לנקר המצות דהא ניקור לא מקרי עסק ומתחמצה המצה אז לפ"ד הש"ע דמיד יתחמץ וגם הולכת המצה להתנור הוי הפסק ומתחמצים אז אלא ודאי כמש"כ עכ"ל יע"ש. ולפי"ז בודאי שפיר מיושב הצ"ע של ד"מ דשפיר נוכל להשוות דברי הרא"ש והר"י עם דברי הת"ה דהם איירי כשיודעין שנתחממה העיסה ולזה שפיר כתבו שאז אפי' אם ישהה קצת ג"כ מתחמץ משא"כ הת"ה איירי כשאינו ידוע שנתחממו אז שפיר אנו צריכים לשיעור מיל ושפיר כתב דבעסק גדול אין שהיות מצטרפות ובעסק קנון מצטרפות ושפיר מיושב קו' הד"מ הנ"ל וא"ש:

אם לא שנימא דגם הד"מ ידע שפיר מזה החילוק רק שסבר דמסתימות הלשון דת"ה משמע דאין חילוק כיון דהת"ה מבאר החילוקים בענין השהיות הי' לו לבאר גם זה החילוק בין אם ידוע שנתחממה או לא ולזה הקשה עליו מדברי הרא"ש והר"י אבל על דגרי המחבר שאינו מדבר כלל בענין חילוקי השהיות בידוע שנתחמם כדברי הספר היקר שמביא הג' מו"ה רב"פ זצ"ל ולזה לא הגי' עליו הרמ"א כלל ורק הרמ"א בעצמו מפרש בענין שהיות מצטרפות וא"ש. והי' אפשר לי להאריך עוד בענין זה רק שטרדותי מרובים מאד רק תמצית לדינא מכל הנ"ל שאצל התנור צריך ליזהר מאד שלא ישהה כלל וכלל אפי' רגע כל שהוא וד' יצילנו משגיאות ויראנו בתורתו נפלאות דברי אוה"נ ה"ק יואל צבי ראטה החופק"ק הנ"ל

תוכן העניינים

שות בית היוצר

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה