שות בית היוצר· רבי יואל צבי ראטה
או"ח · סימן כד
בעזה"י ג' אחרי כ"ד למב"י תרמ"ז לפ"ק חוסד יע"א. שפעת חיים וברכה לכבוד ידידי הרבני המופלג בתו"י חו"ש כש"ת מו"ה פישל איצקאוויטש ני' מישוב זאדנע
מכתבו היקר הגיעני בשבוע העל"ט בהיותי טרוד גדול מכל צד ולא הי' יכולתי לעיין בו כראוי עד בשבוע הזאת פניתי לי קצת פנאי להשיב לו על השאלה שאירע שם שבחוה"מ פסח העל"ט לקחה שפחה נכרית אשר היא מושכרת אצל ישראל ולקחה בלי ידיעת בעה"ב הישראל תבואות דגן אשר לא הי' בו חשש חימוץ ולא מכר אותה קוה"פ לנכרי כנהוג ועשתה מן התבואה תבשיל ובישלה את התבשיל בקדירות ישראל הבעה"ב ג"כ בלי ידיעתו והבישול הי' בחצר הבעה"ב ומעתה נפשו בשאלתו אם מותרים הקדירות הנ"ל להשתמש בהן לאחר הפסח בלי הכשר הגעלה או לא והגם שהוא הלכה פסוקה באו"ח סי' תנ"א סעי' א' שהקדירות שנשתמשו בהן חמץ קוה"פ מותר להשהותן ולהשתמש בהן לאחה"פ בלי הכשר וכ' שם המג"א וז"ל ול"ד לחמץ שנתערב שאסור דהתם נראה הוא אבל בלוע בכלי אינו נראה ומצוי ראב"ן עכ"ל ואח"ז מסיק המג"א דאפי' נשתמש הרבה חמץ בקדירה ג"כ מותר ואין לחלק בין נשתמש בהן קו"פ או בתוך הפסח כדאי' ברמ"א סי' תמ"ז סעי' א' שכתב הכלים שנתבשל בהם מותרים לאחה"פ וא"צ שבירה או הגעלה וא"כ ממילא בנידן דידן הדבר פשוט להתיר הקדירות לאחה"פ הכל כמבואר גם במכתבו רק אח"כ מביא מעלתו מהחיבור יד יוסף שהוא מהרה"ג מפ' לאדאן שמביא הרבה פוסקים לחלק בין נשתמש בהן חמץ קוה"פ או בתוה"פ. ודברי החיבור הנ"ל אין להם שום הבנה כלל בראשון מה דקאמר לחלוק על הד"מ והמג"א והח"י והפר"ח שכולם מסכימים שאין לחלק בין נשתמש קוה"פ או בתוך הפסח ומהרבה פוסקים שכ' אינני יודע רק מה שמביא הח"י בסי' תמ"ז ס"ק ד' בשם הרוקח מן הירושלמי וכבר דחאו שם הח"י וכמו שנבאר בעה"י וגם מה שחולק על האדם הגדול בענקים הד"מ שהוא העמוד הגדול שבהוראה שלנו שמביא ראי' מתוס' פסחים ד' ל' ע"א אהא דפריך הגמ' וליעבד בהו שלא במינו הקשה התו' הא אין מבטלין אי' לכתחילה ותי' הר"י דקדירות של חרס אם יהי' אסורים ואין להם תקנה זה חשיב דיעבד והקש' ע"ז ואע"ג דלענין קדירה אב"י אסרי' לי' אעפ"י שאין להם תקנה דהתם בלע הרבה עכ"ל ואמאי לא תירצו התוס' דשא"ה שהקדירה איסורא בלע משא"כ כאן גבי חמץ דהוי היתרא בלע כיון דבלע קוה"פ ומזה דייק הד"מ דהתוס' סברו דאפי' אם בלע הכלי חמץ בתוה"פ ג"כ מותר להשתמש בה לאחה"פ והיינו כדברי המג"א הנ"ל דאין הבלוע בכלי נאסר לאחר הפסח כיון דאינו נראה ומצוי ולזה אין חילוק כלל בין אם נשתמש בו קוה"פ או בתוה"פ אבל בע"ז לענין כלי שאב"י שפיר מחלק התוס' בין הכלי למאכל שנתבטל בתוכו כיון דהכלי איסורא בלע והמאכל היתרא בלע ואין זה דומה כלל לענין חמץ כדברי המג"א הנ"ל וגם הא דמחלקי התוס' שם בדף ל' ע"ב בין היתרא בלע לאיסורא בלע לענין חמץ היינו להשתמש בו בפסח עצמו אבל לענין להשתמש בו לאחה"פ בוודאי אין חילוק בין קודה"פ לאחה"פ כיון דלא עבר עליו בפסח כדברי המג"א הנ"ל כיון דאינו נראה ומצוי כנ"ל:
ומ"ש דיש לשדות בו נרגא מהא דהג"א בע"ז שם דוחה להך תירוץ שתי' תוס' בפסחים דכלי אב"י כדיעבד דמי כיון שצריך שבירה ע"ש איני יודע מה הוא סח דאדרבה דהג"א כ' בפירוש כדברי התוס' דכלי אב"י כדיעבד דמי כיון שצריך שבירה יע"ש בסוף ע"ז בהג"א בד"ה אבל קדירה ואעפ"כ שפיר אסור כיון דגזרי' שאב"י אטו ב"י וזה נמי דברי התוס' דכאן רק שנתנו עוד טעם כיון דבלע הרבה וא"כ דברי הנשר הגדול הרמ"א ז"ל עולים יפה מה שהוכיח בד"מ מהתוס' דאין חילוק בהכלי שנשתמשו בהם חמץ בין שנשתמשו בו קוה"פ או לאחה"פ דמותר להשתמש בהן לאחה"פ ואין שום חולק ע"ז לא מדברי התוס' דע"ז ולא מדברי הרא"ש דשם ולא מדברי הג"א כנ"ל: ומ"ש דבסי' תס"ז הביא הטור ב' דינים בשם הרוקח הא' דין הנ"ל לענין קדירות שהביא הח"י בסי' תמ"ז ס"ק ד' והוא ברוקח סי' רפ"ח ודין ב' שם הוא בסי' רפ"ז ואדין ב' כ' שם שחולק עליו הרא"ש ובדין הא' שתק לי' ומשמע דאודי' לי' עכ"ל ג"ז אינו כלום דהמעין שם בהטור יראה שאינו מביא שם רק רישא דדברי הרוקח דחטה שנמצאת בקדירה נאסר הכף שהגיסו בו הקדירה ושמו' בקדירה אחת כולן אסורות עכ"ל והא דכתב הרוקח בסיפא דהקדירה של חרס ישברו זה אינו מביא הטור כלל דנימא ע"ז מדלא חלק עליו משמע דאודי לי' ואדרבה הראי' הוא להיפוך דמדהביא הטור ריש דברי הרוקח ומה דכ' מיד אח"ז לענין הקדירה שישברו אינו מביא משמע להדי' דל"ל להטור האי דינא דהקדירה שישברו רק דס"ל כדברי הרמ"א דאינם צריכים שבירה:
ומ"ש דכן נראה דעת הריטב"א בע"ז דף ס"ז ע"א ד"ה וכן קדירות ע"ש הן אמת דמתחילת דבריו משמע קצת כן שמחלק בין היכא דבלע היתרא ובין היכא דבלע איסורא אבל זה אינו רק לדברי הרא"ה ז"ל אבל הוא מסיק דאין כן דעת שאר פוסקים ולא דעת הרשב"א ז"ל רק דמשו"ה קדירות לאחה"פ מותרת אפי' לכתחילה משום שאין איסורו מה"ת לשמואל אלא מדרבנן דקניס ר"ש הואיל ועבר עליו עב"י וב"י וכי קניס בעינו אבל עי"ת ל"ק ואפי' מדרבנן הוא בטל ברוב ואפי' לח בלח ולפיכך היתרוהו לכתחלה בבלוע עכ"ל. והיינו כדברי הרמ"א הנ"ל דבבלוע התירו' שפי' לכתחלה וכדברי המג"א הנ"ל דבבלוע אינו עובר בב"י וב"י ואפי' מדברי הריטב"א אלו מוכח שס"ל להיפוך מדברי היד יוסף הנ"ל. והא דמביא ממ"ש הטור בסי' ת"נ כיון דכלי איסור בהנאה אסור, ותמה עליו הפר"ח ומזה רוצה להוכיח דהטור סובר דכלים צריכים שבירה ואפי' לאחה"פ וזה אינו מוכח כלל דהא כבר תירוץ ע"ז הפר"ח דדעת הטור כסברת הר"ן דפ' כ"ש דכלי שנשתמש בו בחמין הרי הוא כגוף האיסור ואיהו לא קמיירי אלא בכלי חרס יע"ש. וטרם שראיתי דברי הפר"ח הנ"ל עלה בדעתי לפרש דברי הטור עפ"י הרמ"א ביו"ד סי' צ"ח ס"ה שהביא דברי המרדכי דבכ"ח דא"א להפריד האיסור ע"י הגעלה אמרי' הכלי נעשה נבילה יע"ש. והנה כל זה בתוך הפסח שפיר אמרי' דכלי גופי' נעשה נבילה ולזה היא אסורה בהנאה כדברי הטור אבל מפני זה עדיין אינה צריכה שבירה דשפיר נוכל להשהותו עד אחה"פ ולאה"פ מותרת כדברי הריטב"א הנ"ל דהא משום זה דהכלי נעשה נבילה מכח דאיסור חמץ שנבלע בתוכו עדיין אינו עובר עליו בב"י וב"י דהי' אסור להשהותו אפי' כשהיתה הבלוע בתוך הפסח אע"ג שאיסורא בלע כדברי המג"א הנ"ל ובדברי המרדכי הנ"ל ישבתי דעת ר"ת שמביא התוס' בחולין דף ח' ע"א ד"ה שלבנו שר"ת הי' אומר שסכינים ישנים של נכרים שאעפ"י שדרך הנכרים לתקן בהם נר שדולק בהן חלב וכדומה מ"מ אינם צריכים ליבון כיון דאפי' איתרמי ואישתמש בו ע"י האור סגי בהגעלה דכל מה שסופו לפלוט ע"י רותחין פולט בהגעלה ראשונה וכתבו ע"ז התוס' דאין זה דיוק דדילמא כיון שנשתמש בו ע"י האור אינו יוצא מידי דופנו לעולם בהגעלה בלא ליבון ופולט תמיד בכל הגעלותיו ומידי דהוי אכלי חרס דלא סגי לי' בהגעלה ול"א דכל מה שעתיד לפלוט פולט בהגעלה ראשונה אלא אינו יוצא ידי דופנו לעולם עכ"ל התוס' יע"ש. ולפ"ד המרדכי הנ"ל דברי הר"ת עולים יפה דבשלמא גבי כ"ח שאינו יוצא מידי דופנו לעולם אמרי' גבי' דנעשה נבילה ולזה לא מהני לי' הגעלה אע"ג דאמרי' כל מה שעתיד לפלוט פולט בהגעלה ראשונה מ"מ כיון שאינו פולט כל בליעותיו א"כ עדיין נעשה כל הכלי נבילה או לכה"פ הבלוע שלו ולזה עדיין היא אסורה כולה ואע"ג דאין הנאסר יכול לאסור במקום שאין האיסור יכול לילך לשם מ"מ משהו עכ"פ יוכל להיות שפולט תמיד ולזה כל בליעותיו אסורה ולזה שפיר לא מהני לי' הגעלה בכ"ח. אבל בשאר כלים דל"א גבי' חנ"נ שפיר מועיל הגעלה כדברי הר"ת ז"ל דכל מה שפולט ברותחין פולט בהגעלה ראשונה ואע"ג דמשהו עכ"פ פולט מ"מ כיון דל"א גבי' חנ"נ אינו אסור מכח האי משהו לחוד ושפיר א"צ ליבון רק הגעלה וא"ש:
ובזה שפיר נוכל ליישב דברי הפלתי בסי' פ"ז מה שמיישב קו' העולם בהא דילפי' בגמ' דפסחים ונזיר טע"כ מגע"נ דציוה התורה להגעיל כלי מדין דלמא בשביל כך ציוה התורה להגעיל אולי בישל בהם העכו"ם בשר והם חלב או איפכא ובב"ח לכ"ע טע"כ מה"ת. ותירץ הפלתי לפ"ד הר"ן וסיעתו דצלי לא אסרה התורה בב"ח לא נוכל לומר דציוה התורה להגעיל כלי מדין בשביל בב"ח דהא התורה ציוה אשר לא תבוא במים תעבירו באש ללבן מה שתשמישו ע"י האור ואי נימא משום בב"ח הא הנהו כלי צלי נינהו ול"ש בי' בב"ח אלא ע"כ משום שאר איסורין דטע"כ מה"ת עכ"ל והקשה עליו החו"ד דהא יש לחוש שהעכו"ם צלה בשר ואנן נבשל בה חלב ובודאי הטעם שנבלע ע"י צלי וכבישה יוצא ע"י בישול ונתבשל בחלב אסור מדאו' עכ"ל יע"ש. ולפי הנ"ל ניחא דשפיר מוכח דמשום שאר איסורין ציוה התורה להגעיל דאי משום בב"ח אבל בשאר איסורין טע"כ לא"ד א"כ למה ציוה התורה ללבן מה שתשמישו ע"י האור דלא הי' צריך אלא הגעלה ואז יהי' ממ"נ מותר דאם נשתמש ע"י האור אזי הוא צלי ומותר בב"ח מה"ת ואם נשתמש ע"י בישול אזי שפיר מהני לי' הגעלה לפ"ד הר"ת הנ"ל דכל הפולט ברותחין פולט בהגעלה ראשונה אעכצ"ל משום שאר איסורים הי' צריך ללבן משום דאז יש איסור מה"ת להשתמש ע"י האור ושפיר מוכח דטע"כ דאו' ושפיר מיושב בדברי הפלתי הנ"ל קו' העולם וא"ש:
ולפי הנ"ל נוכל לומר דבזה פליג הירושלמי עם הגמ' דילן דבירושלמי מתיר הקדירות לאחה"פ ע"י ג' תבשילין אפי' אליבא דרב והגמ' דילן קאמר בשם רב דהקדירות ישברו ולית לי' תקנתא דהגעלה כלל כאשר הקשה הק"ע וי"ל דהירושלמי סובר דכלי חרס הבלוע מאיסור אינה נעשה נבילה ולזה מהני לי' הגעלה ע"י ג' תבשילין. אבל הגמ' דילן סברו דכ"ח נעשה נבילה ולזה ל"מ לי' הגעלה ע"י ג' תבשילין כיון דהכ"ח גופי' נ"נ רק דהמקשן הי' סובר דאין כ"ח נעשה נבילה ולזה פריך שפיר דלשהנהו לאחה"פ וניעבד בהו שלא במינו והיינו ע"י הגעלה דג' תבשילין ומשני הגמ' דגזרי' דלמא אתי למיעבד בהו במינו דהוא במשהו דלגבי משהו בודאי ל"מ הגעלה דג"ת כיון דכ"ח נעשה נבילה אע"ג דלגבי שלא במינו כיון דהוא מותר מצד עצמו רק דאסור לכתחלה משום אין מבטלין אי' לכתחלה בזה הי' בודאי מהני הגעלה דג"ת. ובזה שפיר מיושב קו' התוס' כמובן:
והנה כל זה אליבא דרב דפסק כר"י אבל לדידן דפסקי' כשמואל בודאי כל הכלים מותרים לאחה"פ כדברי הרמ"א ז"ל דלפ"מ דמסקי' כל הראשונים והאחרונים ס"ל כהרמ"א ז"ל רק הרוקח בשם הירושלמי אינו סובר כן וג"ז דוקא לפי הגי' של הרוקח בהירושלמי אבל לפי הגי' שלנו בירושלמי ח"ל קדירה שבישל בה לא יבשל בה מאותו המין אלא לאחה"פ הא ממין אחר מותר ופירש המפו' דמותר לבשל אפי' בפסח בלבד לאחר ג' תבשילין פי' המפורש לאחר שבישל בה קודם הפסח דברים אחרים שאינן חמץ מותר לבשל בהם בפסח שלא במינו ופריך כשם שהוא בטיל על שאינו מינו ע"י ג"ת כך יבטל ע"י מינו ומשני מין מעורר על מינו לאסור פי' המפ' ואפי' לאחר ג"ת חוזר וניעור טעם מינו שבו עכ"ל וא"כ משמע דלאח"פ הכל מותר בין במינו בין שלא במינו ובפרט לאחר ג"ת רק דהגמ' דידן לא ס"ל כן כמו דפסקי' לעיל משום דסברו דכ"ח נעשה נבילה והיינו דוקא לרב לשי' דסובר חענ"נ אפי' בשאר איסורים כמבואר בחולין דף ק' ע"א דדרש כיון שנ"ט בחתיכ' חתיכה ענ"נ וכו' אבל לדידן לפסק הלכה דאיכא הרבה שיטות דל"א בשאר אי' חנ"נ אע"ג דהרמ"א פסק לחומרא אבל לענין כ"ח פסק בת"ח דל"א חענ"נ בשאר אי' כמבואר שם בטו"ז ביו"ד סי' צ"ח ס"ק ח' יע"ש:
ומעתה לא נשאר לנו מאן דהוא יסבור דקדירות שנשתמשו חמץ בפסח שיהי' צריכה שבירה לאח"פ רק הרוקח לפי הגי' שלו בירושלמי (ולולא דמסתפינא הי' נלע"ד לומר דהירושלמי הי' באתרא דרב ולזה הי' מחמיר כדברי רב בעיקר הענין כמו שלא רצה שמואל לפסוק להתיר כיון שהי' אתרא דרב ועכ"ז הי' מיקל לאחר ג' תבשילין אבל רב בעצמו בודאי לא הי' מיקל כלל כמבואר בגמ' דילן וכן הרוקח במקומו הי' מסופק אם הוא באתרי' דרב ולזה גם הוא החמיר מצד ספק כדברי רב ודוקא בכלים שנשתמשו בהם בפסח כיון דאיתחזק איסורא):
אמנם בנ"ד אין אנו צריכי' לכ"ז כיון דהערלות עשתה זאת בלא ידיעות הבעה"ב וא"כ הי' בידה בתורת גזל וכיון שעשתה ממנו חמץ קנתה את החמץ בשינוי מעשה וא"כ הוי חמץ של נכרי שהוא מותר לאחה"פ ועוד יותר שמסתמא עשתה זאת בכלים של חמץ אשר מסתמא מכר אותם הישראל לנכרי וא"כ החמץ שנבלע בהם ג"כ של נכרי הם וא"כ ממילא אין הישראל עובר עליהם וממילא המה מותרים לאחה"פ אליבא דכל הדיעות:
אמנם מצד אחר צריכים הכלים הכשר משום בישול עכו"ם כמבואר ביו"ד סי' קי"ג סעי' ט"ז דכלים שבישל בהם העכו"ם לפנינו דברים שיש בהם משום בישולי עכו"ם צריכי' הכשר וכתב הש"ך שם ס"ק כ' וכתב בתו"ח כלל ע"ה דין י"ד וז"ל וכלים שבישלו בהם העכו"ם אסורין לכן צריך ליזהר בשפחות עכו"ם המבשלת לעצמן בבית רבן שלא יניחו ע"ג האור ואם קדמו והניחו וכו' צריך הגעלה עכ"ל ואע"ג דמתירין לעיל מטעם שא"א שלא יחתה א' מהב"ב י"ל דאם מבשלות לעצמן אין רגילות כלל שא' מבה"ב יחתה עכ"ל וכ"ש כאן בנ"ד שבשלה השפחה בלתי ידיעת הב"ב בודאי צריכין הכלים הכשר רק בזה מהני לכלי חרס הגעלה ג"פ כמבואר שם מפני שאין לאיסור זה עיקר בדאו':
ובענין החביתין שהי' בהן יי"ש שנקרא שפיריטוס ונותנים בהן יין או מה שמשהין יי"ש של שזיפין הנקרא פלומין יי"ש שנתבשל במאשין שבישלו בה כל השנה יי"ש מתבואות דגן ולא הוכשרו היורה וגם שארי הכלים הצריכים. לזה בודאי מחוייבין למוכרן קודם פסח כמו שמבואר בחת"ס או"ח תשו' ק"ח והגם שיש לפקפק בזה אמנם כיון שכעת כבר עבר הפסח לטובה ועל בדיעבד גם החת"ס מצדד להתיר ע"כ אין לי פנאי להרחיב הדיבור בזה עד שיבוא זמנו בעה"י ובעה"ח:
הק' יואל צבי ראטה החופ"ק הנ"ל