אור ברסלב
שות בית היוצר או"ח › סימן כג

שות בית היוצר· רבי יואל צבי ראטה

או"ח · סימן כג

סימן כב

שנית להנ"ל:

כתבו היקר הגיעני בעש"ק העבר אמנם טרדותי מרובים עד מאוד לכל צד ולא הי' לי פנאי לעיין בו עד הלילה הזה והנה ראשית דבריו תמוהים לי מאד מה שכתב שאנכי בניתי ג' יסודות להתיר שלדעתי כלם כראוי מוצקים בלי גמגום, ועל שני יסודות דהיינו הראשון והאחרון אנכי בעצמי כתבתי שיש לגמגם עליהם שכתבתים לפלפל בהם להיות רק לסניפים להיתר יעיין היטב במכתבי וימצא כך ובפרט היסוד הראשון שכתבתי עפ"י הג"א דאין כלי מפליט בלא רוטב זהו כתבתי לפי דעת מעכ"ה שכתב לסמוך לגמרי להתיר עפ"י דעתו הג"א ואנכי דחיתי וכתבתי שעכ"פ לספק נוכל לצרף אותו בדיעבד שיהי' ס"ס עם הספק דשמא לא נתחמצה ומעתה מה שכתב מעכת"ה לסמוך לגמרי להתיר בדיעבד אנכי לא עשיתי רק לספיקא ועכ"ז כתבתי אח"כ שיש לגמגם על ההיתר הזה יעייש"ה בדברי ומכש"כ שיוכל להיות שגם הג"א מודה כאן מפני שהעיסה לחה ושפיר מקרי ע"י רוטב. ועל היסוד הג' מה שהשיב מעכ"ה מהא דמשמע בפמ"ג יו"ד בסי' צ"ה בשפתי דעת אות טית דדוקא בג' נ"ט וב' כלים הוא דמתירין בסי' תנ"ב ונידן דידן לא הוי אלא מהמצה חמוצה לכלי ומכלי למצה אחרת. אין מהפמ"ג ראי' לכאן דהפמ"ג איירי שם להתיר לכתחילה לעשות נ"ט בר נ"ט אבל בדיעבד פשיטא דאפי' בכלי א' מתירין נ"ט בר נ"ט ומכש"כ בג' נו"ט ומכש"כ לפי מה שהעליתי דאפי' להסוברים דכלי מפליט בלא רוטב סוברים ג"כ דאינו מפליט טעם גמור אלא טעם קליש מאד ואפשר דהוא גרוע עוד מנ"ט בר נ"ט ולזה אין אוסרין אלא באיסורא בלע אבל בהתירא בלע מתירין כ"ע גבי כלי מפליט בלא רוטב כמו דמבואר במג"א בסי' תמ"ז ס"ק ט"ז לגבי כבוש כמו שביארתי במכתבי הראשון וא"כ כאן בנידן דידן דהוי חוץ מזה עוד נ"ט בר נ"ט בודאי הוי כג' נ"ט. ואפשר עוד יותר וא"כ אין ראי' כלל מהפמ"ג הנ"ל: ומה שהשיב מהא דמבואר בסי' צ"ה ביו"ד בש"ך ס"ק ד' דקיימ"ל כמהרש"ל דבנצלו אפי' נ"ט בר נ"ט בדיעבד אסור וכן כל האחרונים ורוב הראשונים ז"ל ומבואר בסי' ק"ה סעי' ח' ברמ"א בשם הטור וב"י דכל מבושל בלא רוטב או אפוי דינו כצלי זהו ג"כ אין פירכא כלל על על דברי דהא טעם דמהרש"ל דמתיר בדיעבד בנתבשל ובנצלו אוסר אפי' בדיעבד מבואר בפמ"ג משום דבעי ג' נו"ט ולזה בנתבשל איכא ג' נו"ט מהכלי למים וממים לדגים אבל בנצלו אין כאן אלא ב' נו"ט יע"ש. וא"כ היכא דגם בנצלו איכא ג' נו"ט בודאי גם המהרש"ל מודה דמותר בדיעבד ולזה בנידן דידן לפי מה שהעליתי דאיכא ג' נו"ט כנ"ל בודאי נוכל שפיר לסמוך ע"ז להתיר ומכש"כ דיש לנו אילן גדול הרמ"א ז"ל לסמוך עליו דהוא מתיר בדיעבד בנצלו כמו גבי נתבשלו ומכש"כ כשנצרף הספק הנ"ל דדלמא לא נתחמצה המצה כלל בודאי יש לנו על מה לסמוך להתיר כל המצות בדיעבד:

ומעתה נבא לבאר ההיתר השני מה שכתבתי בפשיטות להתיר בלי שום גמגום אשר עדיין אנכי על משמרתי עומד בזה ומה שמעת"ה תמה ע"ז תמוה גדולה דאע"ג דהמצה צוננת מ"מ הלחי חמה מחמת האור עד שהאוחז בה נכווין ידיו כאשר מעכת"מ ראה בעצמו זהו תמוה גדולה בעיני כי גם זה שאלתי מהאופה שכתבתי והשיב לי דזה יוכל להיות כשמכניסין הרבה מצות זה אחר זה יוכל להיות שנתחמם היטב אבל לא כ"כ שיהי' נכווין ידיו ואפי' כריסו של תינוק לא יהי' נכוה כלל ואפשר שמעכת"ה לא ראה רק את המרדה שמוציאין עמה המצות האפיות שהמה חמות מאוד עוד יותר מהיד סולדת בו כיון שכבר נאפה בתוך התנור בזה בודאי יוכל להיות שהיד נכוה בו אבל הלחי שאין מוציאין עמה שום מצה שנאפה רק תמיד מכניסין עמה מצות צוננת זהו לא מסתבר כלל שיהי' חם כ"כ עד שהיד נכווית בו ואלו הי' כן הי' ראוי' לאסור כל המצות בלא שאלתו דמעכ"ה דכשמניחין המצה על לחי חם כזה הוא ספק גדול וקרוב שנתחמץ המצה מחמת חמימות הלחי שמניחין עליו בטרם שמכניסין אותו לתנור ואפי' בשאינו חם כ"כ ג"כ מוזהרים פה שיהי' שני לחיים כשהאחד נתחמם קצת מניחין אותו מן הצד שיצטנן ונוטלין האחרת שהיא צונן מכבר ולגבי מעכ"ה שאין להם אלא לחי אחד בודאי יש חשש גדול על זה אם לא שנימא שצריכים לסמוך מאחר שהוא מכניסו בזריזות גדול אין חשש שנתחמץ כמו שאין חוששין שנתחמץ מחמת חמי האור שבא על המצה קודם שמכניסין אותה לתנור ובתוך התנור בודאי ליכא שום חשש חימוץ כלל רק אח"כ לאחר שנתכפלה המצה הצוננת סביב הלחי שמוכרח להוציאה אזי הסברא נותנת דהלחי נצטנן מן המצה הכפולה סביבה כמו דאמרינן דאם התתאה הוי צוננת היא מיקר לי' לעלאה וכאן היא עלאה ותתאה צוננת בודאי מיקר לי' להלחי ואזי בודאי אין שום הו"א שיהי' כ"כ חם עד שהיד סולדת בו ומעתה עדיין מבואר בפשיטות שזהו היתר גמור לכל המצות אשר כתבתי. אמנם אפי' לטעמא דמעכת"ה שהלחי חם כ"כ עד שנכוית ידו של אדם מ"מ אין זה בתמידות רק במקרה כשמכניסין המצות דחופים יחד בזה אח"ז כנ"ל וא"כ אין זה ודאי שהי' אז הלחי חם כשנתכפלה המצה ומידי ספיקא לא נפקא עכ"פ. ומעתה אם נצרף כל הספיקות הנ"ל הא' שמא לא נתחמצה המצה כלל כמבואר בהיתר הראשון ואת"ל שנתחמצה דלמא אינה אסורה מחמת נ"ט בר נ"ט ואת"ל דלא שייך כאן נ"ט בר נ"ט עדיין הוא ספק קרוב לודאי שלא נאסרה הלחי מחמת שלא הי' חם כ"כ שיהי' היד סולדת בו ואת"ל שהי' אז היד סולדת בו ונאסרה הלחי אשר הוא רחוק מאוד עכ"ז עדיין יש ספק גדול שמא כשהי' מכניסין בזה הלחי שאר המצות אם הי' אז היד סולדת בהלחי עם המצה לחה שבודאי צוננת ומעתה מכל הלין תמצית לדינא שכל המצות כשרות בלי שום חשש כלל רק לכתחילה בודאי איסור גמור להכניס תמיד כל המצות בלחי אחת אפי' בלתי שאלתו דמעכת"ה רק שצריך שיהי' מוכן שני לחיים כדי שתהי' תמיד אחת צוננת וכל שאינו רוצה לשמוע לזה מצוה לקנסו ולאסור לו כל המצות שנאפה לו בלחי זה וכל השומע תבא עליו ברכות טוב דברי אוה"נ יואל צבי ראטה החופ"ק חוסד יע"א.

תוכן העניינים

שות בית היוצר

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה