שות בית היוצר· רבי יואל צבי ראטה
או"ח · סימן יח
בעה"י ו' עש"ק חקת תרל"ו לפ"ק ב' אויפאלא יע"א. שפעת חיים וברכה לכבוד אהובי בני הרב המופלא ומופלג החריף ובקי כש"ת מו"ה משה שמעון ני' (זצ"ל) אבד"ק דיזרע יע"א:
מכתבך היקר הגיעני בשבוע העברה ביום ה' ושמחתי בשלומכם הטוב כה יתן ד' וכה יוסיף וכו' והנה ראיתי מה שאתה מסתפק לפי"מ דקיי"ל אם לא בדק יבדוק אפי' ביום כמו בהאי שתא שחל י"ד בשבת דקיי"ל דבודקין ליל י"ג אם שכח או נאנס ולא בדק ליל י"ג ולא יום י"ג ונזכר בשבת בליל י"ד או ביום י"ד כיון דכל עת שבדק צריך להיות לאור הנר אם מותר אמירה לנכרי בליל שבת לטלטול נר של חלב הדולק על השלחן דמהני בדיעבד נר של חלב ואם שכח בלילה אם מותר לומר לו להדליק נר ביום ולטלטלו לבדוק אצלו ולשמא יטה לא חייש' כיון שיש שינוי שהנכרי מטלטל הנר וגם דבשל חלב מקיל המג"א. וגם ראיתי מה שמשיב לך ע"ז ההגה"צ המפו' אבדק"ק סיגעט ומראה בזה כחא דהתירא מאד דמתיר לומר לנכרי ביום השבת להדליק הנר אשר אנכי לא אוכל להסכים בזה לפי דעתי העני' ובמקום שיש חשש נדנוד איסור ובפרט באיסור שבת החמור מאד לא אוכל לעצור את עצמי מלחוות דעתי לך בזה וזה החלי בעזר צורי וגואלי:
דהנה בסי' תל"ה איתא דאם לא בדק קודם הפסח יבדוק בתוך הפסח וכ' הטו"ז כראה דאפי' ביו"ט עצמו יבדוק ואע"ג דאין חמץ ידוע מ"מ הוי בידוע כיון דרגיל כל השנה וודאי נשארו שם חתיכות חמץ וכ"כ המג"א דלא כהב"ח שכ' דביו"ט עצמו לא יבדוק אפי' בלא ביטל דכיון דליכא אלא חמץ שאינו ידוע והפר"ח מביאו דגבי ביטול אליבא דכ"ע לא יבדוק דהא בדיקה מדרבנן ואיסור מוקצה מדרבנן ומאי אולמי' דהאי מהאי דשב ואל תעשה שאני ועוד שהוה כ"ש ממצא חמץ ביו"ט דהוי חמץ ידוע ואפ"ה אסור לטלטלו וכ"ש לבדוק אחרי' שלא יבדוק עכ"ל ובאמת יש לתמו' על סברת הט"ז ומג"א שכתבו דאפי' ביו"ט עצמו יבדוק דהא הוי כ"ש ממוצא חמץ ביו"ט דאסור לטלטלו כנ"ל אך ז"א דהם סברו דשאני הכא ממצא חמץ ביו"ט דשפיר אסרי' התם לטלטלו משא"כ כאן גבי בדיקת חמץ ביו"ט לא עביד שום איסור ביו"ט דהא הנר מותר לטלטלו ביו"ט ואם ימצא חמץ ג"כ לא יבוא לאיסור טלטול דמיד שימצא חמץ יכפה עליו כלי שם באותו מקום עצמו שימצא ולא יהי' צריך לטלטל כלל ולזה שפיר הצריכו לבדוק ביו"ט וזה נראה פשוט וברור בכוונתו וכ"ז ניחא ביו"ט דלא עביד שום איסור טלטול כנ"ל משא"כ לבדוק בשבת דצריך למיעבד איסור אמירה לנכרי בודאי אין שום היתר לבדוק דהוא בוודאי כ"ש ממצא חמץ ביו"ט דלא מתירין לטלטלו אפי' ע"י נכרי כדי לבערו כמבואר בסי' תמ"ו במג"א ס"ק ב' דאין להתיר אפי' טלטול ע"י עכו"ם רק כמשמעות הגמ' והפוסקים דכופה עליו כלי ע"ש וא"כ כ"ש דאין להתיר לבדוק בשבת באי' ע"י עכו"ם וגם ראי' ברורה מדהשמיטו הט"ז והמג"א שבת ולא נקטו בדבריהם רק יו"ט בודאי מוכח שלא התירו רק דוקא ביו"ט משום דלא עביד שום איסור אבל לא בשבת דהוצרך למיעבד איסורא ומה שאתה מביא ראי' מדברי הבעה"מ ז"ל שכ' סוף פ' אלו עוברין דחכמים אומרים בזמנן רבנן לטעמי' דס"ל בביעור חמץ מפרר וזורה לרוח ומטיל לים ואין בזה אב מלאכה שידחה שבת ומשום מצות השבתת שאור שהוא בזמנה התירו לו אף בשבת להיות מפרר וזורה לרות וגם לקמן כתב מ"מ נהגו העם כר"א איש ברתותא לבער את הכל לפני השבת וכו' ולעולם אי שכח או נאנס עבדי' כרבנן ומבערין הכל בזמנן עכ"ל ומינה לדידן אם שכח לבדוק ליל י"ג מותר אמירה לעכו"ם בשבת בלילה או ביום דאם התירו לו שבות של עצמו כ"ש שבות דאמירה לנכרי דקיל מיני' כמבואר בסי' שכ"ח סעי' י"ז וההגה"צ מסיגעט כתב שהוא ראי' נכונה ואנכי איני מבין שום ראי' מזה דהא אנן לא פסקי' כדברי הבעה"מ ז"ל כמבואר בסי' תמ"ד סעי' ה' בהמחבר אם נשאר חמץ אחר שאכלו ומבטלו כופה עליו כלי עד מוצאי יו"ט ומבערו ע"ש וא"כ חזי' בהדי' דאין מתירין בזה שום טלטול כדי לבערו בזמנו היכא דליכא עכו"ם ליתנו לו ומכש"כ דאין לנו להתיר טלטול נר ומכש"כ להדליק נר ע"י עכו"ם משום בדיקת חמץ שאינו ידוע ואדרבה לפום רהיטא נראה מדברי הבעה"מ ראי' להיפוך לפמ"ש הב"י במקומו בסי' תמ"ד אהא דבודקין ליל י"ג ופשוט הוא דאפי' מ"ד שאין מבערין מלפני השבת מ"מ צריך לבדוק לפני השבת שהרי בליל שבת אינו יכול לטלטל הנר כדי לבדוק עכ"ל:
והנה באמת קשה דלמה לא תקנו באמת כן החכמים לבדוק ליל שבת בטלטול הנר ע"י עכו"ם דהא הבדיקה הוא צורך הביעור וא"כ כי היכא דסברי דמשום ביעור חמץ בזמנו התירו לו אפי' לפרר וזורה לרוח בשבת ומכש"כ שהי' להם להתיר הבדיקה בזמנו ע"י טלטול הנר ע"י עכו"ם אלא עכצ"ל דזהו חמיר להם יותר להתיר הטלטול הנר ע"י עכו"ם בשבת לגבי בדיקה משום גזירה דלא יטלטל בעצמו ויותר התירו לפרר וזורה לרוח ע"י עצמו גבי ביעור:
ומעתה לפי"ז אע"ג שכ' הבעה"מ ז"ל דאם נאנס או שכח ולא ביעורו עבדי' כרבנן ומבערין הכל בזמנן מ"מ היכא דלא בדק בליל י"ג אין לנו לסמוך ולהתיר לבדוק בשבת ע"י טלטול הנר דעכו"ם דבשלמא גבי ביעור בזמנו התירו חכמים אפי' לכתחילה בשבת לפרר וזורה לרוח ולזה בדיעבד גבי שכח גם לדידן אובל, לסמוך בדיעבד על החכמים ומשא"כ גבי בדיקת חמץ דגם הם לא התירו לכתחילה בשבת בודאי אין אנו יכולין לסמוך ולהתיר אפי' בדיעבד ע"י טלטול העכו"ם ומכש"כ להדליק נר ע"י העכו"ם. הגם שיש לדחות דמשו"ה לא תקנו החכמים לבדוק בשבת ע"י טלטול הנר ע"י עכו"ם דשמא לא ימצא עכו"ם לטלטול הנר וידחה עי"ז הבדיקה לגמרי הגם שזהו מלתא דל"ש שלא ימצא עכו"ם או עכ"פ קטן מ"מ י"ל דיש לחוש לכתחילה ועכ"ז לפמ"ש הראב"ד ור"י ור"ן והמג"א בסי' תל"א מביאם דעיקר בדיקת חמץ הוא סמוך לכניסת לילה דהיינו בעוד אור היום קודם. צה"כ ע"ש בוודאי להם לתקן הבדיקה בליל שבת בטלטול הנר ע"י עכו"ם דאפי' אם לא ימצא לו עכו"ם אין כ"כ לחוש אם מטלטל הוא בעצמו הנר בעוד אור היום קודם צה"כ אלא עכצ"ל דמאד ומאד חששו להתיר לטלטל הנר בשבת אפי' ע"י עכו"ם, וא"כ איך נוכל לסמוך להתיר בשבת הבדיקה ע"י טלטול הנר אפי' ע"י עכו"ם וכש"כ להדליק על ידו:
והראי' שמביא הגה"צ הנ"ל ממה שכ' הא"ר והח"י דאם שכח למכור חמץ שיש לו בחדר צריך ליתן במתנה לעכו"ם בשבת החדר עם מסירת המפתח ואפשר אפי' מכירה נמי שרי ולא הוי כמקח וממכר דאסור בשבת כיון שאינו עושה רק להנצל מאיסור חמץ וכה"ג כתבו התוס' בעירובין דף ס"ו דמותר לשכור רשות עכו"ם בשבת ז"ל התו' לא דמי למקח וממכר דאסור בשבת דל"ה אלא כמתנה בעלמא שאינו אלא להתיר טלטול עכ"ל. דלדברי המרדכי שהביא הב"י בסי' תקכ"ז דסובר דמתנה אסור בשבת משום דמחזי כמ"מ ובמקום מצו' התירו והביאו המג"א להלכה בסי' ש"ו ס"ק ט"ו וא"כ אי מותר שבות של עצמו במקום מצי' כש"כ שבות דע"י נכרי במקום מצו' והאריך בזה. ואנכי לא הבנתי ראי' זה דשא"ה דלפענ"ד נראה דהפי' בתו' דכתבו דכיון דאין עושין אלא להתיר טלטול ל"ד למו"מ כנ"ל היינו משום דכל טעמא דמקח וממכר אסור הוא משום גזירה דשמא יכתוב כמבואר בביצה דף ל"ד וברמב"ם ז"ל ובכה"ג דהו' מו"מ לא הוי אלא כדי להנצל מן האיסור בודאי לית לן למיחוש שיבא לידי איסור כתיבה כמו דאמרי' גבי ביעור חמץ כיון דהוא עצמו מחזיר עלי' לשרפו בודאי לא יבא לאוכלו ולזה כמ"כ כאן ליכא שום איסור אפי' במו"מ גופי' כיון דלית לן למיחוש שיבוא לידי כתיבה ולזה ממילא כאן גם המרדכי מודה דלית לן למיסר במחנה אטו מו"מ כיון דבמו"מ גופי' ליכא שום איסור. ובזה מיושב שפיר מה שהקשה ההגה"ק הנ"ל דלמה לי' לומר הטעם לענין לשכור רשות דל"ה אלא כמתנה בעלמא שאין עושין אלא להתיר טלטול דר"ל ואין דרך לכתוב שטר ולזה הוי כמתנה דאין כותבין שטר הלא מבואר בב"י חו"מ סי' קצ"ג ורמ"א סי' קצ"ד דגם בשכירות בעלמא אין דרך לכתוב שטר וא"כ בלא"ה הו"ל כמתנה והניחו בקו'. ולפי הנ"ל ניחא דמשום זה לחוד דבשכירות אין דרך לכתוב וא"כ הוי כמתנה עדיין הי' ראוי' לאסור משום גזירה דמקח וממכר כמו גבי מקדשין משא"כ לפי טעמא שכ' התוס' דבמו"מ גופא ליכא איסור כיון דלית לן למיחוש שיבוא לידי כתיבה בודאי אין כאן שום איסור כלל:
ומעתה לפי"ז בודאי שא"ה דאינו עושה שום איסור כלל לא מבעי' במתנה ואפי' במו"מ כנ"ל. משא"כ כאן דעושה איסור טלטול ומכש"כ להדליק נר ע"י גוי בודאי אין ראוי' כלל להתיר. ובלא זה לא הבנתי הראי' הנ"ל מהא"ר והח"י שהתירו ליתן בשבת החדרים עם מסירת המפתח לנכרי משום דשם הי' הדבר גדול שיהי' צריך לבער כל חמצו ולזה שפיר סמכו על דברי הב"י דמותר במתנה אפי' שלא במקום מצוה כמו שמבואר בסי' ש"ז במג"א ס"ק ז' דבמקום הפסד גדול יש להתיר שבות ע"י עכו"ם ע"ש ומכש"כ כאן דיש לסמוך על דברי ב"י דמתיר במתנה אפי' שלא במקום מצו' משא"כ בנ"ד מאי הפסד יש בזה אם לא יבדוק עד חוה"מ ויסמוך על הביטול וא"כ בוודאי אין ראי' כלל משם לכאן להתיר לפענ"ד:
ומה שהקשה הגה"צ ני' על דברי הב"י שסובר דמתנה מותר בשבת אפי' שלא במקום מצו' וכ"מ ג"כ מדברי התוס' דעירובין הנ"ל דלמה יהי' מתנה נקנית במשיכה או במסירה שלא במקום מצו' בשבת ויו"ט הלא אמרי' בביצה דף ל"ה לא מקדישין ולא מעריכין ובגמ' איתא משום מקח וממכר ופי' רש"י ותוס' דלמקח וממכר דמי שמוציא מרשותו לרשות הקדש ומקח וממכר אסור מן המקרא ממצוא חפצך ודבר דבר א"נ גזירה מו"מ שמא יכתוב מ"מ נגזור אטו מו"מ ממש דמה לו נתינה להקדש או' להדיוט ובודאי ראוי' לאסור מתנה אטו מו"מ שלא במקום מצוה וגם מ"ש מתנה מהא שכ' הרמב"ן והריטב"א ז"ל דאין מפקירין בשבת וביו"ט דאע"ג דאינו אלא הוצאה מרשות כש"כ מתנה דהוי הוצאה מרשותו ומכניסו לרשות אחר והניח בקו' ולפענ"ד נראה דהנה גלוי וידוע דברי הטו"ז באו"ח סי' תקפ"ח דכל מה שהתורה התירה בפי' לא אסרוהו חכז"ל וכן הוא שנוי ביו"ד ריש סי' קי"ז לענין איסור סחורה ומשולש בטוח"מ סי' ב' דמש"ה לא אסרו חלב בהנאה משום דכתיב בהדי' עשה לכל מלאכה וכתיב בהדי' בנחמי' ח' ישלחו מנות לאין נכון לו דפירש"י הותרו הכתוב בהדי' ליתן מתנה ביו"ט ולזה אין כח ביד חכז"ל לאסור מתנה אטו מו"מ ושפיר מיושב דברי הב"י דשפיר חילוק בין הקדש דל"כ בפירוש בהקרא שהוא מותר משא"כ לגבי הדיוט' דכתיב בפירוש בהכתוב שמותר ליתן מתנה ביו"ט להדיוט ולזה אין כח ביד חז"ל לאסור אותו כיון דכתי' בהדי' וא"ש:
ולזה כיון דדברי ב"י נכונים בטעמם בעה"י וגם מדברי התוס' הנ"ל מוכח כדבריו וא"כ שפיר כ' הא"ר וח"י לסמוך ע"ז בהפס"מ וגם המרדכי נוכל לומר דסובר כדעת הטו"ז ואעפ"כ לא התיר מתנה רק במקום מצו' והגם דבודאי אין לחלק בין במקום מצו' לשלא במקום מצו' עכ"ז יש סברא לחלק לפמ"ש החת"ס ביו"ד סי' ק"ז דמוכח מתוס' פ' איזהו נשך ס"ד ע"ב ד"ה ולא ישכור דדוקא באותו דבר עצמו לא העמידו דבריהם חס"ל אבל בשאר עניינים כיוצא בזה גזרו ואסרו את הענין בעצמו שהתירה התורה ע"ש ולזה כיון דלא כתיב בפירוש דמתנה מותר ביו"ט רק במקום מצו' דהתירה לשלוח מנות לאין נכון לו משום שמחת יו"ט כי כן הוא מבואר בהכ' דמשום שמחת יו"ט התירו כדכתיב ולא תעצבו כי חדות ד' הוא מעוזכם ולזה לא התירו מתנה ביו"ט רק במקום מצו' משום דזה כתיב בפי' בהכתוב אבל שלא במקום מצו' דל"כ בפי' שפיר אסרו אטו מו"מ ולפי"ז אין ראי' כלל גם מדברי המרדכי לנ"ד להתיר שבות במקום מצו' דשאני גבי מתנה ביו"ט דלא הי' כח ביד חז"ל לאסור כיון דכתיב בפי' בהכתוב להתיר מתנה במקום מצוה כנ"ל ואפשר לומר דבזה פליגי השני לשונות בהגמ' בביצה ד' ט"ו דהלשון הראשון א' דא' רב חסדא דהא דכתיב לאין נכון לו היינו למי שלא הניח עירוב תבשילין אפי' כשהי' פושע והיינו משום דכתיב בפירוש שמותר ליתן מתנה ביו"ט משו"ה אין כח ביד חז"ל לאסור אפי' משום קנס אבל הא"ר סברו כסברת התוס' הנ"ל דדוקא הא דמבואר בהדי' שהוא מותר אין כח ביד חז"ל לאסור אבל כיוצא בזה יש כח בידם לאסור וא"כ הכא נמי נוכל לאוקמי' הא דכתיב לאין נכון לו היינו למי שנאנס ולא הניח ע"ת אבל למי שהוא פושע שפיר יש כח בידם לקנוס ולאסור וא"ש:
ובדרך זה בקל נוכל ליישב קו' הרמב"ן והפר"ח דאיך יוכל לבטל בשבת אי ביטול הוא מטעם הפקר והא אין מפקירין בשבת לפמש"כ רשיז"ל לפרש דהשבתה היינו ביטול דאין השבתה אלא בלב וא"כ הוא מפורש בתורה דיוכל לבטל לקיים דאך ביום הראשון תשביתו דמשמע בין בשבת ובין בחול ולזה שפיר אין כח ביד החכמים לאסור דלא יפקיר לפ"ד הט"ז הנ"ל אך לפ"ד התוס' דמפ' הא דתשביתו היינו הבערה עדיין הקו' במקומ' עומדת וגם לפ"ד רש"י ז"ל עדיין אינו מפו' בהדי' דהכתוב איירי בשבת ושפיר הי' יכולי' לגזור ע"כ האמת בזה כדברי ההגה"צ אבדק"ק סיגעט יצ"ו כיון דאינו אלא שבות התירו להפקיר בשבת במקום מצו' שלא יעבור על ב"י אבל מה דמדמה לזה להתיר לענין בדיקה טלטול הנר בשבת ע"י גוי זה איננו מבין כלל דבשלמא התם שפיר התירו להפקיר כדי שלא יעבור על אי דאו' על ב"י משא"כ כאן דליכא חשש בל יראה כיון דכבר ביטל ואפי' לשי' רשיז"ל וסייעתו דהבדיקה מדאו' שלא יעבור על ב"י כמ"ש הר"ן דאין סומכין על הביטול דשמא לא יבטלנו בלב שלם זהו אמת אם לא יבדוק כלל אבל כאן הלא יוכל לבדוק לאחר היו"ט והא דצריכי נר הייינו משום דהצריכו לבדוק בחורין ובסדקין ואור היום אינה מועיל לחורין וכן התקינו שכל הבדיקות לא יהי' אלא ע"י נר ואע"ג דבחורין וסדקין אין לחוש אלא לחמץ כ"ש כגון פרורין ופרורין ממילא בטלו ואינו עובר בשום אופן מ"מ מחששא דשמא יבא לאוכלו צריך לבער אפי' כ"ש וכל זה מבואר בהדי' בחיי אדם ע"ש א"כ בשבת אם לא יבדוק לאור הנר רק לאור היום בוודאי לא יבוא לאיסור ב"י דהא לא נשתייר מלבדוק רק בחורין וסדקין ושם בוודאי מועיל הביטול שהוא בלב שלם דהא גם בלא"ה ממילא הם בטלים כנ"ל ומשום הגזירה דלא יבוא לאכלו בודאי אין ראוי' להתיר טלטול הנר ע"י נכרי כמו דחזי' דלא רצו להתיר טלטול ע"י נכרי גבי מצא חמץ בתוך הפסח ולא התירו רק כפיות כלי כמו דהארכנו לעיל בזה ומעתה אם בא שאלה כזה לידי בודאי לא הייתי מתיר לטלטל הנר ע"י נכרי ומכש"כ דאם לא נזכר עד ביום י"ד דזה ודאי אין להתיר לפענ"ד להדליק ע"י נכרי הנר באין אופן:
הק' יואל צבי ראטה.: