שות בית היוצר· רבי יואל צבי ראטה
או"ח · סימן יד
בעה"י ה' בהעלותך תרמ"ה לפ"ק חוסט יע"א שפעת חיים וברכה לכבוד אהו' ידידי הרבני המופלג בתו"י כש"ת מו"ה אברהם פאללאק ני'
מכתבו היקר הגיעני אתמול ואנכי טרוד גדול מאד מכל צד ומעלתו רוצה שיגיע לו תשובה מהרה וע"כ לא אוכל להאריך בענין זה רק אשיבנו בקיצור אודות שקרה במקומו ביום חג השבועות הג"ל בעת הוצאות הס"ת ראשונה ונפל השני לחוץ על השליבה הראשונה אשר לפני אה"ק ומעלתו ראה כמעט כל המקומות שמדברין בענין הזה. והנה המג"א בסי' מ"ד מביא בשם משפטי שמואל שיש סמך קצת במה שנהגו העולם להתענות כשנפלו התפילין וכ' המג"א וה"ה בס"ת אפי' בנרתיקה וכתב אמ"ו הגה"ק בעמ"ח תשו' אמרי א"ש זי"ע באו"ח סי' ו' דמזה אין ראי' רק מי שנפלו מידו התפילין או הס"ת אבל לא להרואה או שהי' שם בבית רק הכפ"ת בסוכה ד' מ"א ע"ב הביא שם דברי המשפטי שמואל והסמך שכ' מדאמרי' הרואה תפילין שנשרפו צריך שתי קריעות. ולכאו' לפי"ז בין תפילין בין ס"ת כל הרואה צריך להתענות וכו' ובאמת אין ענין נפילה לארץ נראה שנשרף בזרוע ללמוד משם כלל רק הכפ"ת כ' סמך למנהג מדאי' התם לא יאחוז אדם ס"ת או תפילין ולא יישן בהם פירש"י דחיישי' שמא יפלו מידו לארץ הרי דהוי זלזול נפילה לארץ וממילא נכון להתענות אבל מזה אין ראי' רק למי שנפל מידו רק כי יש סמך גדול מהירושלמי דסוטה שהביא הרמב"ן פ' כי תבוא עה"פ ארור אשר לא יקים את דברי התורה הזאת וגו' יש תורה נפלה ר"ש בן אליקום אומר זה החזן וכ' הרמב"ן לפרש זה החזן שאינו מקים ס"ת להעמידו כתקנו ועי"ז נפל אפי' בשוגג הרי הוא בכלל ארור א"כ הרי סמך גמור למי שנפל ס"ת מידו שיתאמץ לתקן שיצא מכלל ארור ויהי' בכלל ברוך ולפי"ז יתכן דמפני זה מפורסים שאם יפול ס"ת לפני רבים שיתענו כלם כי כל א' לבו נוקפו אולי אם הי' משגיח היטב הי' יכול להחזיק שלא יפול כמו בענין שאינו מקים ס"ת על משפטן ונפל לארץ עכ"ל הקדוש של אדומ"ו זצללה"ה זי"ע. ומסיק דיתענה בה"ב יע"ש:
והנה אדומ"ו מרן הקדוש בדברי חיים בח"א יו"ד סי' נ"ט כתב ע"ז דמשם לא מוכח המנהג שצריכין כולם להתענות. ובאמת כתב אמ"ו הגאון בעמ"ח אמרי א"ש הטעם משום דכל אחד לבו נוקפו אולי הי' יכול לתקנו שלא יפול כמו בענין החזן שאינו מקים ס"ת על משפטן רק דלפי"ז בנ"ד אפשר דלא שייך זה כי מה הי' להם לידע לעשות בשעה שהוציא זה הס' מן האה"ק דבשלמא בשעת הקריאה שצריך להיות עיני העם נגד הס"ת בשעת הקריאה אזי שפיר שייך לומר דהי' יכול להיות אם הי' משגיחין היטב. שהי' יכולין להחזיקו שלא יפול. אבל כאן מה יכולין להשגיח כדי להחזיקו שלא יפול ואין האשמה תלוי רק על מי שהוציא הס"ת דזה בודאי הי' יכול להשגיח שפיר שלא יפול. וביותר אשר ע"ז בודאי נאמרו דברי הירושלמי הנ"ל בפי' דברי הרמב"ן זה החזן שאינו מקים ס"ת להעמידו כתיקונו שלא יפול והוא ג"כ לא השגיח להעמידו כתיקונו שלא יפול ולזה בודאי ראוי לו לתקן שלא יהי' בכלל ארור רק בכלל ברוך:
אמנם מרן הקדוש בד"ח הנ"ל כתב הטעם דצריכין כולם להתענות הוא כהא דמבואר בתענית ד' ט"ז ע"א שאמרו על מה שהוציאו התיבה לרחוב העיר לומר כלי צניעה הי' לנו ונתבזה בעוונותינו. הרי שעוונות גרמו לבזיון התורה ואם ח"ו נקרה סיבה לבזיון התורה בודאי מחמת חטא אנשי אותה העיר והיינו אותם שהי' להם הכלי צניעה ונתבזה וכו' ולכן מסיק לגזור תענית על עוון אנשי בהכנ"ס בה"ב עכ"ל הקדוש. ולפי דבריו הקדושים האלו נראה שאפי' מי שלא הי' אז בבהכנ"ס ג"כ חל עליו הגזירה ובאמת לפי קול ההמון ישראל לא נשמע שצריך להתענות רק למי שהי' אז בביהכ"נ. ואפשר שהטעם הוא לפי המבואר בס' כתר שם טוב בשם הבעש"ט למי שראה דבר עבירה בידוע שיש בו ג"כ שמץ ועבירה זו עכ"ל והיינו דמסתמא כיון שאינה לידו שיראה דבר עבירה זו הוא בודאי שיש בו ג"כ שמץ דבר עבירה זו והוא צריך לתקן הדבר הזה ויש לי סמך לזה מן המקרא בפ' שופטים דכתיב עפ"י שנים עדים או שלשה עדים יומת המת וכו' יד העדים תהי' בו בראשונה וכו' וצריך לתת טעם למה יהי' דוקא יד העדים בו בראשונה והיינו משום שכיון שנזדמן להם זאת שיראו המה זו העבירה בודאי יש בהם שמץ מן העבירה זו ולזה צריכין המה יותר לתקן זאת שיהי' ידם בו בראשונה כדי לקיים ובערת הרע מקרבך ולזה שפיר קאמר הרואה תפילין שנשרפו או ס"ת שנשרף והיינו משום שנזדמן לו שיראה בזיון התורה בודאי עונותיו גרמו לזה הבזיון התורה וזהו כוונת המשפטי שמואל שמביא ראי' מהא דרואה תפילין וס"ת שנשרף דכמו כן גבי ס"ת שנפל לארץ שצריך כל הרואה להתענות אע"ג דלא דמי נפילה לארץ לס"ת שנשרף כנ"ל מ"מ מביא שפיר דלגבי בזיון התורה גם על הרואה חיוב להתענות ולזה כל מי שהי' בבהכנ"ס מסתמא כולם ראו בבזיון התורה לזה החיוב על כולם לתקן זאת שיהי' בכלל ברכה:
ועוד הי' נלע"ד לומר טעם על מה שנוהגין העולם שכל מי שבבהכ"נ מתענים בנפילות הס"ת על הארץ מצד בזיון התורה כנ"ל דהא מן הידוע שאדם המבזה הבזיון יותר גדול לפי רוב הרואים כמו שאחז"ל המלבין פני חבירו ברבים דמשמע דדוקא משום דברבים הי' הבזיון וכמו כן מצינו בפירש"י נ"ל בפ' חוקת עה"פ יען לא האמנתם בי והלא הצאן ובקר ישחט להם קשה מזו אלא לפי שבסתר חסך עליו הכתוב וכאן שבמעמד כל ישראל לא חסך עליו הכתוב מפני קידוש השם וכמו כן אי' בפ' תצא עה"פ לא תלין נבלתו על העץ כו' כי קללת אלקים תלוי כו' ופירש"י ז"ל זלזולו של מלך הוא שאדם עשוי בדמות דיוקנו וישראל הם בניו וכו' כל הרואה אותו אומר המלך תלוי עכ"ל משמע נמי דהכל תלוי בהרואה וכן אי' ביו"ד סי' קנ"ד דכל עבירות שבתורה חוץ מעכו"ם וג"ע וש"ד אם אומרים לו לאדם שיעבור עליהם או יהרג אם הוא בצינעה יעבור ואל יהרג הרי דאין חילול השם כ"כ אם הוא בצינעה ומעתה כמו כן גבי בזיון התורה דאם לא הי' רואה שום אדם את הבזיון בודאי לא הי' נקרא בזיון כ"כ רק כיון דאיכא רואים הוא העיקר הבזיון ולפי רוב הרואים יגדל הבזיון יותר ולפי"ז כל מי שרואה את הבזיון הוא הגורם לבזיון ולזה כל מי שרואה בזיון התורה החיוב עליו להתענות כיון שהוא גרם שיגדל הבזיון במה שהוא רואה את הבזיון. וזהו ג"כ הטעם במה דקאמר כל הרואה תפילין וס"ת שנשרף דהיינו כיון שהוא ראה גרם שיגדל הבזיון בראותו אותו ושפיר מביא המשפטי שמואל ראי' מזה דכ"כ גבי ס"ת שנפל לארץ שצריך כל הרואה כנ"ל ומכש"כ שהבזיון עוד יגדל יותר כשמבזים את החתן ביום חופתו תחת החופה. אבל מ"ש מעלתו דהוי כשפך לעבד קיתון על פניו לזה אינו דומה דבשלמא גבי גשמים בסוכה שמבטלו מן המצוה שפיר הוי כן אבל כאן דלא נתבטל מן המצות לא שייך לומר כן גם הבזיון לא הי' כ"כ גדול מחמת שלא נפל רק על המדריגה כמו שהביא בשם ספר ישן נושן עהד"ט וגם בל"ז אפשר שנשאו בזירוז ולא ראו אותו הרבה בנ"א שהי' מוטל על המדריגה וע"כ לדעתי אין לזוז מפסק רבותי הקדושים הנ"ל דראוי להתענות בה"ב וכמו שמבואר בדברי חיים דמי שאינו בריא יכול לפדות את התענית לפי נדבת לבו ולפי ערכו ויעשו איזה מצוה מהממון אשר לצורך מצוה זו מוכרין ס"ת כגון להשיא אשה יתומה או להספקת לומדי תורה ובודאי דבריו דברי אלקים חיים. רק לדעתי יותר ראוי להחמיר על בעל הוצאה ועוד יותר למי שהניח את הספר בארון הקודש מקודם שיראה לתקן שלא יהי' בכלל ארור אשר לא יקים כדברי הירושלמי הנ"ל שמביא אדמ"ו הקדוש בתשו' אמרי א"ש רק יהי' בכלל ברוך ויקויים בכם ברוך אתה בבואך וברוך אתה בצאתך כאות נפשכם הטוב ונפש אוה"נ. הק' יואל צבי ראטה.