אור ברסלב
שות בית היוצר או"ח › סימן יג

שות בית היוצר· רבי יואל צבי ראטה

או"ח · סימן יג

סימן יב

בעזה"י בהעלותך תרח"ם לפ"ק חוסד יע"א. שפעת חיים וברכה לכבוד אהובי ידידי הרבני המופלג בתורה וביראה ובחסידות כש"ת מו"ה אברהם פאלאק ני'

כתבו הגיעני כו' על דבר שאלתו, בהיות שבמקומכם העתים קרים קצת וע"כ אין הפרח של האילנות יוצא בחדש ניסן והוכרח להמתין עד תוך חודש אייר עם הברכה כמבואר בפשיטות בש"ע או"ח סי' רכ"ו שכתב ואם נתאחר לברך עד אחר שגדלו הפירות לא יברך עוד. הרי בפירוש שהעיקר הוא להקפיד רק שלא יגדלו הפירות. ובלא זה עוד מוכח יותר מיני' דביומי דניסן הוא לאו דוקא דאם נימא דדוקא ביומי דניסן הוא דראוי לברך אבל אחר שעבר ניסן אין לברך א"כ למה הוצרך לומר דאחר שגדלו הפירות לא יברך הא אז כבר עבר ניסן דבניסן אין שכיח כלל שיגדלו הפירות אם לא שנדחק לומר דהש"ע אתי לאשמעינן על מדינות החמים מאוד כגון בארץ ישראל דהתם יוכל להיות שיגדלו הפירות גם ביומי ניסן:

אמנם כבר מבואר בהפוסקים דהא דנקט ביומי דניסן אורחא דמלתא נקטו כמבואר במחצית השקל. משום שאז דרך ארצות החמים ללבלב אילנות. וה"ה בחודש אחר כל שרואה פעם ראשון מברך וכן הוא בשאר פוסקים וביותר מבואר בשו"ת השיב משה בסי' ח' בחאו"ח דכתב דודאי צריך לברך על חסדי המקום ב"ה יהי' באיזה זמן שיהי' דמ"ש רק דהגמ' נקט ביומי ניסן דהוא אורחא דמלתא ברוב השנים ואם אמר יאמר למה לי' להש"ס למנקט הזמן דבשלמא אי הוי צריך למיתני זמן התחלה הוי א"ש דנקט בתחלה דהוא ברוב השנים אבל כיון דאם רואה אח"כ ג"כ מברך א"כ למה נקט זמן כלל. לזה אני אומר דאם הוי תני סתם הרואה אילנות שמוציאין פרח או האי מאן דנפיק וחזי אילנות דמלבלבו הו"א כל אימת דחזי ר"ל אף אם ראה פעם א' ובירך אם הלך אחר למ"ד יום וראה עוד יברך שנית כמו ברואה מקום שנעשה בו ניסים וכו' דקיימ"ל לאחר ל' יום הוא חובה כמו בפעם ראשונה לכך תני האי מאן דנפק ביומי דניסן ולא אח"כ באייר או בכל השנה אף שהוא אחר ל' יום אבל כשלא ראה ביומי ניסן או שלא גדל הפרח רק אח"כ ודאי דמברך וזהו מבואר בלשון רש"י שעל האלפסי ס"פ כ"מ וז"ל שם וחזי אילנא דמלבלבו פעם ראשונה בשנה כשהן מוציאין פרח עכ"ל דלהכי נקט בפעם ראשונה משום דהי' ק' לו דלמה נקט ביומי ניסן ליתני סתם האי מאן דנפק וחזי אילנא דמלבלבו לכך כתב רש"י פעם ראשונה וכו' דקמ"ל דאינו מברך אלא בפעם ראשונה ולא מל' יום לל' יום לכך תני ביומי ניסן דאינו מברך רק ביומי ניסן לפי האורחא דמלתא ולא אח"כ אם ראה עוד אבל כשלא ראה ביומי ניסן רק אח"כ בוודאי מברך יע"ש שמאריך עוד במתק לשונו הטהור ומסיק שהוא ברור כשמש:

ולפענ"ד נראה ג"כ לומר בדרך אפשר שלכך נקט ביומי ניסן דהנה יוכל להיות כשהקיץ חם ביותר והחמימות שיהי' עד בתחלת החורף אזי מתחילין האילנות מלבלבין מחדש ויוכל להיות דבארצות החמין זה שכיח והי' הסברא לומר דגם אז צריך לברך כשרואה אותם. אמנם באמת זה אינו כיון דזה לא ניתן להינות דמזה לא יהי' שום פרי ולזה בודאי אין סברא לברך עליהם כשרואה אותם ולזה שפיר קאמר דדוקא ביומי דניסן יברך (על האילנות המלבלבין ולאפוקי כשהם מלבלבין אח"כ ביומי תשרי וחשוון אזי אינו מברך ויוכל להיות שז"כ רש"י ז"ל דכתב בפעם ראשונה בשנה כשהם מוציאים פרח דהיינו לאפוקי כשהם מוציאים פרח בפעם ב' בשנה כנ"ל אזי אינו מברך מפני שאין זה הפרת מתקיים להיות מהם פרי:

ועוד הי' נלע"ד ליישב דמשו"ה נקיט ביומי ניסן לאפוקי אם הי' במקרה שלבלבו עוד באדר אזי אין לברך כיון שאז עדיין הוא ספק אם יתקיים מזה הפרח פרי כיון שעפ"י רוב יהי' אח"כ עוד עתים קרים ויאבדו אלו הפרחים מחמת הקור ולא יהי' נתנו להונות מהם ויהי' ברכה לבטלה במה שמברך להנות בהם בני אדם ולזה נקט דדוקא ביומי ניסן יברך דאז עפ"י רוב יתקיימו ויהי' ניתן להנות ולאפוקי מקודם כל אבל לאחר ניסן פשיטא שיכול לברך כדברי הפוסקים ז"ל:

אמנם אח"כ מצאתי שזה תלוי במחלוקות שהביא הברכי יוסף וז"ל ממאי דאמרי' היוצא ביומי ניסן משמע דעל פרחי השקדים שממהרין הרבה קודם ניסן אין לברך אלא על ריבוי אילנות הרב הלק"ט. והרב צידה לדרך כתב וכן אם רואה אילנות פורחות בחודש אדר צריך לברך אך הרב החיד"א שם רוצה להשוות אותם שלא יהי' מחלוקת ביניהם דהרב הלק"ט דוקא בשקדים שממהרין תדיר קודם ניסן כתב שלא יברך והרב צל"ד איירי בשאר אילנות שבמקרה לבלבו באדר וע"ז קאמר ואני שמעתי דברכה זו ע"ד האמת שייכא דוקא לי מיניסן עכ"ל יע"ש שהוא מסיק דבשאר אילנות כ"ע מודה שיוכל לברך באדר לפי דינא עכ"ז נלע"ד סברתי הנ"ל הוא אמת דזהו דוקא במקומות החמין שאין דרך להיות קור אחר אדר דאזי שפיר ניתנו להנות משא"כ במדינתינו שאחר אדר ג"כ רוב פעמים דרך להיות עתים קרים ולא יהי' נתנו להנות בודאי אין לברך ולזה שפיר קאמר דדוקא בימי ניסן דהיינו ולא קודם ניסן משום לא פלוג:

ועוד יותר נוכל לומר לא פלוג משום פרח' השקדים שהוא קאמר דבזה כ"ע מודה דאין לברך עליהם באדר אבל אחר ניסן לית מאן דפליג דבוודאי צריך לברך ואפשר גם מה דקאמר אח"כ שעפ"י דרך האמת שייכי הברכה דוקא לימי ניסן יוכל להיות ג"כ כוונתו לאפוקי דמקודם ניסן לא יברך אבל לאחר ניסן יוכל לברך אפי' לפי דרך האמת כי כן נראה מדבריו שכתב זאת אחר הפלפול אם יוכל לברך באדר משמע דגם זה מה שכתב דלדרך האמת דוקא בימי ניסן יברך היינו לאפוקי ממ"ש מקודם דגם באדר יוכל לברך בשאר אילנות אליבא דכ"ע וע"ז קאמר דלדרך האמת אין לברך רק בימי ניסן וממילא גם אחר ניסן יוכל לברך גם לפי דרך האמת. ולפי השקפה אפשר ליתן טעם דידוע דאין לברך על האילנות המלבלבין רק פעם א' בשנה וידוע הפלוגתא בין ר"י ור"א דלר"י בניסן נברא העולם ומבואר דבמחשבה בניסן נברא ובפועל בתשרי והפעולה לא נגמר עד שנברא האדם ולזה הוא נידון בתשרי משא"כ כל הברואים ובכללם האילנות המה הי' מקדם רק במחשבה ולזה בפסח נידון על התבואה ובעצרת על הפירות ולזה אין לברך מקודם ניסן שזהו ר"ה של האילנות ומקדם הוא משנה שעברה אשר כבר בירך ודו"ק:

והנה אנכי מסתפק לפי מה דפסק הטור והש"ע דלאחד שגדלו הפירות לא יברך עוד אם זה דוקא כשלא נשאר שום אילן שעדיין הפרת עליו אבל כשנשאר עוד פרח אזי עדיין יוכל לברך על אילנות שיש עליהם עוד פרח ולפי"ז נוכל להשוות שלא יהי' פלוגתא בין הטור שכתב דלאחר שגדלו הפרי לא יברך ובין המרדכי שכתב דגם לאחר שגדלו הפרי יוכל לברך דנוכל לומר דהטור איירי כשלא נשאר אילן עם פרח והמרדכי איירי שעדיין נשארו אילנות עם פרח ולכאורה הסברא נותנות שלא לברך כיון שאז כבר כלה השמחה מהפרח כיון שכבר נולד שמחה חדשה עם הפירות שנתגדלו דכשכבר נתגדלו הפרי אזי כבר הוקבעו על שמחתם ברכת שהחיינו כמבואר במשבצות ולפי"ז ממילא נוכל לומר דלזה אם עדיין רובם לא הוציאו פרח אזי בודאי צריך לברך גם אחר ניסן אליבא דכ"ע בלי שום ספק כדמסיק ההשיב משה שזה ברור כשמש שיוכל לברך גם אחר כן:

ומה שתמה מעלתו על לשון הש"ע דמפני מה לא נקנו מלבלב כמו דנקט בגמ' זהו מבואר כשנודע השורש של תיבות מלבלב כי הוא מבואר בערוך אות למ"ד שלבלב הוא בלאמע כמו שמתרגום התרגום בפ' קרח גבי מטה אהרן דכתיב ויוצא פרח ואפיק לבלבין יע"ש וא"כ הלשון מלבלב הוא פרח רק פרח הוא בלשון הקודש ומלבלב הוא בלשון התרגום ולזה בגמ' דאמר בלשון התרגום האי מאן דנפיק ביומי ניסן וחזי אילנות ולזה נקט נמי לשון מלבלב דהוא לשון התרגום אבל הטור והש"ע דהמה משתעי בלשון דאמרו היוצא בימי ניסן ורואה אילנות ולזה נקט הלשון פרח דהוא ג"כ לשון הקודש ולא לשון מלבלב דהוא לשון מלבלב דהוא לשון התרגום וזהו פשוט וברור דמלבלב הוא ג"כ לשון פרח וצא עלים כדברי הב"ח וכן הוא מבואר ג"כ בפירוש בפמ"ג יע"ש:

ובענין להניח תפילין של ר"ת בר"ח אחר תפילת מוסף הוא מחלוקת ישנה כמובא בסידור האריז"ל דהרח"ו ז"ל נהג שלא להניח תפילין דר"ת לאחר שאמרו קדושת כתר עד שחרית של יום ב' כי הלילה מפסקת והרמ"ע חולק וסובר דתיכף אחר מוסף יש להניח יע"ש ויותר אין פנאי כעת להרחיב הדיבור בזה דברי אוה"נ הבע"ח. הק' יואל צבי ראטה

תוכן העניינים

שות בית היוצר

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה