אור ברסלב
שות בית היוצר או"ח › סימן יב

שות בית היוצר· רבי יואל צבי ראטה

או"ח · סימן יב

סימן יא

שפעת חיים וברכה לאהובי תלמידי י"נ הרבני המופלא ומופלג בתורה וביראה טהורה חריף ובקי כש"ת מו"ה שאול פריעד ני' מנאצאנוויטש יע"א כתבך היקר הגיעני וכו' ע"ד שאלתך דעל מה סמכו העולם להתיר לחלוב פרה בשבת ע"י עכו"ם כשידוע לנו שאין להפרה רק מעט חלב וכן כשיש לה וולד שיכול להניק החלב דליכא גבה צער בע"ח וכבר ראית שורש הדברים בדברי המחבר באו"ח סי' ש"ה סעי' כ' וז"ל מותר לומר לעכו"ם לחלוב בהמתו בשבת משום צער בע"ח שהחלב מצערה וכו' ושם נאמר סתמא ואין מחלק כלל דאם הוא באופן שאין החלב מצערה יהי' אסור לומר לעכו"ם לחלוב הפרה ובפרט לפ"ד הב"ח דבשפחות הנשכרות לשנה דבודאי נראה דאין לחלק והגם שמלשון המחבר שכתב שהחלב מצערה משמע לכאו' דדוקא כשהחלב מצערה אבל כשהחלב אינה מצערה אסור. אמנם דבר גדול כזה לאפרושי מאיסורא הי' לו לפרש ולא לסמוך על הדיוק מההיתר. אמנם אתה מביא דברי המג"א בסי' רמ"ו ס"ק ז' שהקשה על הרמ"ע ופי' דבריו המחהש"ק דהרמ"ע נשאל בבהמות ישראל וחלב שלה מחצה לישראל ומחצה לארוס גוי מהו להניח לחלוב בשבת. תשובה החולב מפרק לפיכך אם התנו בעלים עם הארוס שיתחייב באחריות כל השבת או אם הפקירה מותר ואם לאו אסור עכ"ל הרמ"ע. והמג"א הקשה עליו הא בסי' ש"ה סעי' כ' מבואר דמותר לומר לעכו"ם לחלוב פרת ישראל ואין חולק בדבר והא"ר תירץ דהרמ"ע מיירי בענין שידעי' שאין החלב מצערה ואז אוסר הרמ"ע עכ"ל המחה"ש. ואתה כותב ראי' לדבר דהא החלב של הפרה הזאת שנשאל עלי' הרמ"ע הי' חצי' לעכו"ם ואם יחלוב העכו"ם חלקו תו לא יהי' צעב"ח וע"כ הא דנשאל רמ"ע היינו אם רשאי לחלוב כולה אבל מחצית העכו"ם פשיטא דשרי ועכ"ז השיב דאסור כיון דהעכו"ם יחלוב חלקו תו ליכא צעב"ח עכ"ל וזה דבר נכון:

ומה שאתה רוצה לדחות משום דאף חלק העכו"ם אסור לחלוב משום שעושה מלאכה בבהמת ישראל כמבואר בסי' רמ"ו סעי' ג' דגם להשכיר בהמתו לעכו"ם לעשות בה מלאכה אסור. אמנם כבר השיב ע"ז בשאילת יעב"ץ בח"ב סי' ע"ז דמאי איכפת לן אם המלאכה נעשה בגופו של בהמה כיון שבהמה אינה עושה שום דבר ולא מסייע במאומה רק הגוי לבדו עושה המלאכה וגם מדחה שם דברי הרמ"ע לגמרי ומתיר בפשיטות לעולם ובפרט דבהא דהמצניע אליבא דר"י איתמר דאית לי' דישה שלא בגידולי קרקע עי' בתוס' שבת ד' ע"ג ע"ב בד"ה מפרק ובתוס' דצ"ה בד"ה החולב ואנן קיי"ל כר"ש והשע"ת מביאו וגם מביא דברי המח"ב דמעמיד דברי הרמ"ע ועכ"ז מסיק דהמקיל לא הפסיד יע"ש ועכ"ז הוא לכאו' מסתבר כדברי הא"ר דאין להתיר אלא במקום שיש צעב"ח אבל לא במקום שאין צעב"ח:

אמנם נלע"ד כיון דאינו מבואר בפירוש בש"ע דהיכא דל"ה צעב"ח דהוא אסור דנוכל לומר דבאמת לא אסור אפי' היכא דליכא צעב"ח מצד גזירה כיון דצעב"ח הוא דאו' ולזה חששו דאם יאסרו היכא דליכא צעב"ח אזי יבואו להחמיר גם כשיהי' צעב"ח ויעברו על איסור צעב"ח שהוא מדאו' ולזה התירו סתם לחלוב ע"י עכו"ם בשבת דמוטב שיעברו על איסור אמירה לעכו"ם שהוא אינו אלא איסור שבות דרבנן שלא יבואו לעבור על איסור צעב"ח שהוא אי' דאו' ומצאתי און לי בישועות יעקב בה' שבת סי' רמ"ה ס"ק ח' שהוא מפרש הגמ' דפ' מי שהחשיך דמבואר דבהמה הטעונה כלי זכוכית מתירין לו להניח תחתי כרים וכסתות ומתיר החבלים והכלים נופלים אף דיש איסור משום ביטול כלי מהיכנו מ"מ מותר משום פסידא ומביא מכאן הטו"ז ראי' דאף דאין חשש שלא יבוא לאי' תורה דהרי איירי שם בחצר מ"מ מתירין איסור דרבנן כדי שלא יבוא לאיסור דרבנן החמור והישועות יעקב מתרץ דגם שם איכא חשש שלא יבוא לאיסור תורה דהיינו מתוך פסידא ואדם בהול על ממוני' יניחם על הבהמה ויעבור על אי' צעב"ח שהוא דאו' ואף דלא קעביד בידים מ"מ על אי' תורה קעבר דאם חיישי' שמא יעבור על אי' תורה בידים כ"ש דניחוש שמא יעבור על אי' צעב"ח בשוא"ת ואנן חזי' דחז"ל לא העמידו דבריהם במקום צעב"ח יע"ש שמאריך בזה ועכ"פ חזי' דהתירו אי' דרבנן משום חשש שמא מתוך שהוא בהול על ממונו יבא לעבור על אי' צעב"ח שהוא דאו' ולזה ממילא נוכל לומר גם כאן שהתירו לעבור על איסור אמירה לנכדי לחלוב הבהמה בשבת אפי' במקום דליכא צעב"ח שהוא אי' דרבנן משום החשש שמא יבוא להחמיר שלא לעבור על איסור אמירה לנכרי אפי' כשיהי' צער בע"ח ויעבור על איסור דאו': ובזה יהי' מיושב שפיר דברי הרמ"ע דשם שפיר אסור משום יש יד נכרי באמצע ולזה בודאי לא יבוא לעבור על איסור צעב"ח דאו' כיון דהנכרי בודאי לא יניח מלחלוב חלקו ואזי תו לא יהי' צעב"ח כאשר כתבת כנ"ל. אבל היכא דאין יד נכרי באמצע דהיינו שכל הבהמה של ישראל אזי גם הרמ"ע מודה דיש להתיר אמירה לנכרי אפי' במקום דליכא צעב"ח משום החשש איסור דאו' כנ"ל. ודברי הרמ"ע עולים כהוגן וא"ש. ועכ"פ מכל הלין נשמע דבודאי אין להחמיר לאסור לאחרים בפירוש יותר ממה שהחמירו הראשונים ולא אסרו בפירוש לחלוב ע"י נכרי היכא דליכא צעב"ח ובפרט שנוכל לומר בזה מוטב שיהי' שוגגין ואל יהי' מזידין והמחמיר לעצמו במקום שידוע לו בודאי שאין צעב"ח אין מזניחין אותו ואפשר שתבוא עליו ברכה. וגם השאר ד"ת שכתבת ראיתי ונאמרים בשכל ישר רק אני איני מחוייב למשכוני נפשי לתרץ דברי הטעם המלך ובפרט כי טרדותי מרובים. דברי אוה"נ המעתיר בעדך שתצליח בכל דרכיך. ה"ק יואל צבי ראטה

תוכן העניינים

שות בית היוצר

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה