אור ברסלב
שות ביכורי אברהם שו"ת › סימן ג

שות ביכורי אברהם· הרב אברהם אלישוב

שו"ת · סימן ג

סימן ב

כבוד המופלג ושנון מו"ה אברהם נ"י ביאליסטאק ט"ו אלול

מה שהקשה דסתרי הלכתא אהלכתא דקיי"ל דעדים זוממין קנסא כר' מאיר והרמב"ם פסק דלא אמרינן לוקה ומשלם אפילו בקנס כרבנן כבר הקשה זאת הפני יהושע עי"ש במכות. ולפי דעתי נוכל לומר דלא קשה מידי דהתוספות בכתובות (דף ל"ב) כתבו וז"ל דהריצב"א תירץ דרבנן נמי סברי דעדים זוממין קנסא הוא ולא ילפינן ממוציא ש"ר משום דכ"ר משמע בממון ומלקות א"נ טעמא דרבנן דממוציא ש"ר לא ילפינן משום חידוש א"כ הרמב"ם אע"ג דפסק דע"ז קנסא מ"מ פסק כרבנן ולא כר' מאיר דלא ילפינן ממוציא ש"ר שלוקין ומשלמין. ולפי זה ניחא נמי דברי הרמב"ם בפי"ח מה' עדות ה"ח דכתב חיוב העדים זוממין לשלם במקום שמתחייבין הרי זה קנס ולפיכך אין משלמין על פי עצמן וכתב הכ"מ דפסק כר' עקיבא כיון דהני אמוראי יהבי טעמא למלתא דר' עקיבא אלמא דהלכתא כותיה עכ"ל. ולפי הנ"ל בלא"ה ניחא דהרמב"ם סבר כשיטת התוספות דכתובות דרבנן נמי מצי סברי דעדים זוממים קנסא ושפיר פסק הרמב"ם כרבנן ולאו דוקא כר' עקיבא:

ומה שכתב על מה שהקשיתי גבי גנב כיס בשבת אמאי חייב והא הוה עדות שאין אי"ל בזוממי זוממין וכתב דנוכל לתרץ כמו שמצינו בספר כובע ישועות. הנה אכתוב בזה מה שאמרתי לתרץ דברי הרמב"ם דהנה הרמב"ם כתב בפ' ב' מה' רוצח וז"ל אדם טרפה שהרג את הנפש נהרג אבל בפני עדים פטור שמא יוזמו ואם הוזמו אינן נהרגין שהרי לא יוזמו אלא להרוג טרפה וכל עדות שאינה ראויה להזמה אינו עדות בד"נ עכ"ל. והקשה הלח"מ בפ' כ' מה' מדות ה' ז' וז"ל בה' רוצח פ' ב' כתב רבינו אדם טרפה שהרג את הנפש וכו' וכל עדות שאינה ראויה להזימה אינו עדות בד"נ. וק' לשונו שכתב בד"נ דמשמע דבד"מ הוי עדות והא בפ' הנשרפין אמרי סתם כל עדות שאאי"ל אינה עדות ומשמע בין בממון ובין בנפשות עכ"ל. ונראה לתרץ דהנה אמרינן בפ"ק דסנהדרין (דף ט') אר"י הביא הבעל עדים שזינתה והביא האב עדים והזימום לעדי הבעל חזר והביא הבעל עדים והזימום לעדי האב נהרגין ומשלמין ממון. הא הוה עדות שאאי"ל. והנה לתירוץ ראשון דהתוספות דמכות בד"ה מעידין ניחא דהתוספות הקשה התם כיון דאם הוזמו אין נעשין ב"ג וחלוצה א"כ גם בשלא הוזמו איך יעשה על פיהם ב"ג ואמאי הא הוי עדות שאי אי"ל ואין זה עדות ותירץ כיון דלוקין הוה כאשר זמם ושפיר הוי עדות והנה בטעמא דעדות שאי אי"ל לא הוה עדות איכא תרי טעמי אב"א קרא ואב"א סברא אב"א סברא דמן הסברא לא הוה עדות דחיישינן שמא ישקרו העדים להעיד שקר אבל השתא דיש להם עונש כשיוזמו יראים המה להעיד שקר דלמא יזימום ומש"ה עדות שאי אי"ל לא הוה ערות ואב"א קרא דכתיב כאשר זמם ובעינן לקיים בעדים כאשר זמם ואם אי אפשר לקיים בעדים כאשר זמם לא הוה עדות. והנה הנ"מ בין הני תרי לישני דאם נאמר מן הסברא בכדי ליראם מלומר שקר א"כ כשיש על העדים עונש אחר נמי סגי דהא יראים העדים להעיד שקר שמא יזימום ויהא להם עונש וא"כ הוה עדותן עדות אבל אם נאמר מקרא דכאשר זמם בעינן שיהא להם אותו עונש שחייבהו הנידון ואם אי אפשר לקיים בהם אותו עונש לא הוה עדותן עדות אף שיהא להם עונש אחר היינו מלקות מחמת לא תענה מ"מ מקרי עדות שאי אי"ל ולא הוה עדות. והנה תירוץ זה של התוספות ס"ל ועדות שאי אי"ל לא הוה עדות הוא מן הסברא ומשו"ה תירץ התוספות כיון דלוקין הוה כאשר זמם דיראים לומר שקר משום מלקות דלא תענה אם יזימם וע"ז הקשה התוספות מהא דהיו בודקין דאמרינן משום דיכולין לומר לאוסרה על בעלה באנו והוה לה עדות שאי אי"ל ומאי קאמר והא מ"מ לוקין כשיזימו וא"כ לפי הסברא היו יראים המה להעיד שקר והוה עדות שאי"ל ותירץ התוספות דהתם כיון שבאין לחייבו מיתה וזממו להרוג את הנפש לא מקיים כאשר זמם במלקות דהא בהדיא כתיב נפש בנפש בהזמה דעדות נפשות ולא חשיב הזמה במלקות בקוצר הדברים דהתוספות מחלק בין מיתה לשאר עדות בעדי מיתה דכתיב נפש בנפש וכיון דאי אפשר לקיים בזה דין הזמה ממש מקרי עדות שאי אי"ל אבל הכא שלא כוון אלא לשויא בן גרושה וב"ח דליכא כי אם לאו בעלמא כיון שלוקין חשיב שפיר עדות שאי"ל וכן בכל מקום דליכא מיתה דמצד הסברא הוא דבעינן עשאי"ל בכדי שיראים לשקר וכיון דאיכא עונש סגי. וכן מבואר במפרשים בפי' התוספות כן. ולפי זה ניחא הא דקאמר עדי האב נהרגין ומשלמין דהוי שפיר עדות שאי"ל דהא לענין ממון לא בעינן הזמה ממש אלא שיראים המה להעיד שקר וה"נ שפיר יראים המה להעיד שקר דהא על פי עדות זו יתחייבו מיתה. ומטעם זה מקרי גם לענין הממון עדות שאי"ל דהא לענין הממון סגי נמי בעונש אחר ואין לך עונש אחר חמור מזה דנתחייבו מיתה וא"כ ניחא לתירוץ הראשון שבתוספות אבל לפי תירוץ שני שכתבו דגבי בן ג' ובן ח' לא חיישינן כלל באתה יכול להזימה ולא קאי כלל עליו בשום צד שבעולם וא"כ לתירוץ זה משמע דבכל מקום בעינן הזמה ממש ואפילו בממון א"כ קשיא אמאי הכא נהרגין ומשלמין ממון. ונראה דהתוספות אזלי לטעמייהו דכתבו בפ' ק' דכתובות (דף ל"א) בד"ה ר"א דהא דאמרינן עדי האב נהרגין ומשלמין ממון לזה פי' לבעל שרצו להפסידו כתובה ונפשות לעדים עי"ש. והנה מבואר באחרונים דבממון לא בעינן עדות שאי"ל וכיון דהתוספות מפרשי ומשלמין ממון היינו הכתובה שרצו להפסידו לבעל דהיינו ממון ל"א בעינן עדות שאי"ל ושפיר קאמרי נהרגין ומשלמין ממון. אך אכתי קשה לפי' רש"י בסנהדרין שם דפירש ומשלמין ממון היינו מאה כסף לבעל שבאו לחייבו כשהזימו את עדיו ומאה כסף הא קנסא הוא ובקנס הא בעינן עדות שאי"ל וא"כ אמאי משלמין הא הוה עדות שאי אי"ל ונראה שתי תשובות יש בדבר זה א) דיש לומר דרש"י סבר כתירוץ ראשון בתוספות ברפ"ק דמכות דבעלמא לא בעינן הזמה ממש דהוא מצד הסברא וכיון דאיכא עונש אחר סגי ומקרי עדות שאי"ל רק בד"נ גזה"כ הוא דבעינן הזמה ממש ומש"ה כיון דאיכא עונש לענין מיתה זה נקרא ג"כ עדות שאי"ל לענין הממון ושפיר קאמר נהרגין ומשלמין ממון. ב) עוד יש לומר דרש"י סבר כרבא דאמר עדי טרפה שהוזמו נהרגין ואע"ג דהוה עדות שאי אי"ל בזוממי זוממין ומשום דבזוממין לא בעינן עשאי"ל ומשו"ה שפיר משלמין ממון ונהרגין. אמנם להרמב"ם אין לומר כן דסבר כרבא דהנה הרמב"ם נמי מפרש כרש"י דז"ל הרמב"ם בפ' כ"א מה' עדות ה' י' מוציא ש"ר על אשתו שהביא עדים שזינתה כו' חזר והביא הבעל עדים והיזום עדי האב הרי עדי האב נהרגין ומשלמין ממון לבעל נהרגין משום שעדי הבעל נגמר דינן להריגה בעדותן ומשלמין קנס מפני שנגמר דין הבעל לשלם קנס אלמא דהרמב"ם נמי מפרש ומשלמין ממון היינו קנס מאה סלע וא"כ קשיא נמי להרמב"ם אמאי משלמין קנס הא הוה עדות שאי אי"ל ואין לומר דהרמב"ם סבר כרבא דבזוממין לא בעינן עדות שאי"ל דהא כתב בפ' כ' מה' עדות ה"ז וז"ל עדים שהעידו על איש אחד טרפה שהרג והוזמו אין נהרגין וכן העדים שהיו טרפה והעידו בדבר שחייבין מיתה והוזמו אינן נהרגין שאם יוזמו זוממיהן אין נהרגין אלמא דהרמב"ם פסק כר"א דבזוממין נמי בעינן עדות שאי"ל וא"כ אמאי נהרגין ומשלמין ממון וע"כ צריכין לומר דהרמב"ם סבר כתירוץ הראשון דהתוספות דרפ"ק דמכות דהא דבעינן בכל מקום עדות שאי"ל הוא מן הסברא וא"כ אפילו אם אינו מקיים בהם הזמה ממש אותו עונש אלא עונש אחר נמי מקרי עדות שאי"ל ומש"ה שפיר מפרש הרמב"ם ומשלמין ממון היינו קנס דמאה סלע ולפי זה שפיר כתב הרמב"ם בפ' ב' מה' רוצח שמא יוזמו ואם יוזמו אינן נהרגין שהרי לא זממו אלא להרוג טרפה וכל עדות שאינה ראויה להזמה פירוש להזמה ממש אותו עונש אינה עדות בד"נ דהא דוקא בעדות נפשות הוא דבעינן הזמה ממש אבל בעלמא סני בעונש אחר וזה נמי מקרי עדות שאי"ל ומשו"ה אמר הגמרא סתם כל עדות שאי אי"ל אינה עדות בין בממון ובין בנפשות אלא דבהזמה גופא יש חילוק ביניהם דבד"נ בעינן הזמה ממש ומשום גזה"כ ובממון לא בעינן הזמה ממש אלא אפילו בעונש אחר נמי סגי ומקרי עדות שאי"ל כיון דבעדותן נענשו במיתה אע"ג דלגבי הממון לא יענשו כלל מ"מ לא חיישינן לזה והוה עדותן עדות דיראים להעיד שקר וא"כ מתורץ קושית לח"מ:

ומה שכתב דנוכל לתרץ כדתירץ הספר כ"י אין מובן לי מה שאמר ה' כ"י וז"ל דכיון דכשהוזמו בעדות זו יתחייבו מיתה חשיב הזמה גם לעדות ממון בדבר זה אע"פ דלא ישלמו ממון ולא כתב שום טעם לזה דממ"נ אי חשיב הזמה אמאי לא ישלמו וכיון דלא ישלמו האיך הוא חשיב הזמה. ובאמת זה נסתר מדברי התוספות דפ"ב דב"ק (דף כ"ב) בד"ה בגדי דחד ועבדא דחד דכתבו ור"ת מפרש דבכל מקום מיתה לזה ותשלומין לזה פטור לבד מעדים זוממין דבעינן שיתקיים כאשר זמם בכל אחד עי"ש. ולפי דבריו משמע דכיון דכשהוזמו בעדות זו יתחייבו מיתה חשיב הזמה לגבי ממון בדבר זה אע"פ שלא ישלמו ממון א"כ אמאי בע"ז מיתה לזה ותשלומין לזה חייב דמ"ש מבכל מקום דפטור חיתה לזה ותשלומין לזה ואי משום דבעינן שיתקיים כאשר זמם הא שפיר חשיב הזמה גם לעדות הממון אע"פ שלא ישלמו ממון א"ו דחדא תליא באידך דאם נאמר דחשיב הומה חייב לשלם ואם נאמר דאינו חייב לשלם לא חשיב הזמה ומשו"ה בעדים זוממין דבעינן שיתקיים כאשר זמם בכל אחד אמרינן דמיתה לזה ותשלומין לזה חייב ושפיר חשיב הזמה. אבל לפי מה דבארתי לעיל ניחא דשפיר חשיב הזמה החיוב מיתה לעדות דממון כיון דבעדות ממון לא בעינן הזמה ממש ואפילו אם יהיה להם עונש אחר נמי סגי והכא יהיה להם עונש מיתה ושפיר חשיב הזמה אף אם יהיו פטורין מלשלם וכ"ז דוקא במיתה ותשלומין לאחד דחשיב הזמה משום דיהיה להם עונש אחר בעדות זו ושפיר נמי פירש ר"ת בתוספות דב"ק הנ"ל דבע"ז מיתה לזה ותשלומין לזה חייב דבעינן שיתקיים הזמה בכל אחד דבעינן עונש באותה עדות ומה שיהא להם עונש בעדות אחרת זה ודאי לא חשיב הזמה כלל. ועוד י"ל דר"ת מפרש כתירוץ השני דהתוספות דרפ"ק דמכות דבכל מקים בעינן הזמה ממש ומש"ה מפרש דבע"ז מיתה לזה ותשלומין לזה חייב דבעינן שיתקיים כאשר זמם בכל אחר ואחר היינו דבעינן כאשר זמם ממש בכל אחד ואחד:

ממני ידידו נצח

תוכן העניינים

שות ביכורי אברהם

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה