אור ברסלב
שות אמרי יושר ח"ב › סימן ר

שות אמרי יושר· רבי מאיר אריק

ח"ב · סימן ר

סימן קצט

לכ' החריף ובקי מורג חריץ מו"ה אלי' חיים בראף נ"י:

ע"ד שאלתו בדיני ממונות בא' ששכר בית מחבירו לעשר שנים ואחר שישב שם איזה ירחים עשה השוכר בלי ידיעת המשכיר חלונות גדולים ויפים ולקח לעצמו החלונות הישנים ועתה כנודע הדבר תובע המשכיר חלונות הישנים שלו ואמר כי הם שלו ובמה זכה בהם ודרש מאתי חוו"ד בזה. והנה השוכר הזה שעשה מדעתו דבר שלא הי' נחוץ כלל ודאי דינו כיורד שלא ברשות לשדה חבירו ונטעו דידו עה"ת כמבואר בחו"מ ס' שע"ה וכשהוצאה מרובה על השבח צריך לשלם לו כשיעור השבח וה"נ ההוצאה מרובה על השבח כי המשכיר לא הי' צריך לחלונות גדלים והי' די לו בחלונות הקודמים וא"צ לשלם כו הוצאה אבל עכ"פ כשיעור השבח צריך לשלם לו דהא עכ"פ השביח לו בזה שנשארו לו החלונות הישנים לשימוש אחר ונהי דבגוף החלונות לא זכה השוכר אבל עכ"פ בשיוי החלונות זכה דהא זה השביח בודאי. אכן אם המשכיר יטעון טול החלונות שעשית לכאורה נראה דהדין עמו כמבואר ס' שע"ה סעי' ו' דאם אמר בעל החורבה לבונה טול עציך ואבניך שומעין לו וכן פסק רמ"א שם עכ"פ בחורבה שאינה עשוי' לבנות אכן כראה דבנ"ד לא יוכל המשכיר לטעון כן דהא כתב הרא"ש מובא בסמ"ע שם ס"ק י"ג דמסתבר לומר היכא דלא הי' משתמש בחורבתו ויש לו משלו שראוי לבנות בנין בזה בלי קפוח פרנסתו אז אין שומעין לו דתואנה הוא מבקש יעו"ש והיינו אף בחורבה שאינה עשוי' לבנות דבהכי מיירי הרא"ש ובנ"ד נמי לא מיבעיא אם הוא בעל יכולת וראוי לעשות חלונות כאלה שאין שומעון לו אלא אפילו הוא איש עני ואין בכוחו להוציא הוצאות כאלה הא אין השוכר חפץ מאתו בלתי החלונות עצמם הישנים וזה בודאי טוב לפני' ליתן לו תמורת החדשים ואם יאמר לו טול חלונותיך ואחזיר הישנים למקומם תואנה הוא מבקש ואין שומעין לו ובנ"ד הא איכא שבח בודאי שהשביח לו שעי"ז נשארו לו החלונות הישנים ודאי צריך לשלם לו כשיוי החלונות או החלונות עצמם וגם טול לא יוכל לומר כיון שא"צ להוציא מכיסו כלום תואנה הוא מבקש כהרא"ש הנ"ל. ולכאורה הי' אפשר לומר דבנ"ד ל"ד ליורד לשדה חבירו שלא ברשות דשם הוא יורד לכך להשביח לבעל השדה אבל הכא עשה הדבר להנאתו שהוא צריך לישב בשכירות י' שנים ורצה בחלונות גדולים וכעין שכ' רמ"א ס' רס"ד סעי' ד' דאם נראה לב"ד שלא הוצרך להרבות בהוצאות בשבילו דאפילו בשבילו לבד הי' צריך להוצאות אלו א"צ ליתן לו כלום דזה נהנה וזה אינו חסר יעו"ש. אכן מדברי תשו' הרא"ש הנ"ל שבטור סעי' ח' בראובן שיצא מן העיר והי' לו בית רעוע ובא שמעון ודר בה והציל הבית מנפילה ובנה בנינים וסייד שדן הרא"ש ז"ל דהוצאות הנתונים צריך לשלם לו ול"א שעשה דבר זה בשבילו שהי' חפץ לדור בבית הזה ותיקנו וכן בחדרים שעשה שכתב הרא"ש דא"צ לשלם לו וז"ל אבל מה שבנה שלא הי' צריך לבנות כגון שבנה חדרים וסייד וכייד זה עשה להנאת עצמו כו' אלא אומר לו טול עציך ואבניך עכ"ל הרי דדוקא משום האי טעמא פטור ולא בשביל שעשה להנאת עצמו. ופ' דל"ד להא דסי' רס"ד דשם הוציא הוצאות בשבילו לבד דנתן מעות לשרים בשבילו ואגב ניצול גם חבירו אבל הכא שעשה הדבר בבית חבירו אף שהבית מושכר לו ודאי עשה על דעת בעה"ב והוי כמו שם בסי' רס"ד בירד ע"ד שניהן דחייב לשלם לו יעו"ש, וקצ"ע לשון הרא"ש הנ"ל זה עשה להנאת עצמו כו' דהא אין זה טעם כלל לפטור רק משום דיכול לומר לו טול עציך ואבניך ולמה כתב כלל טעם זה וצ"ע. והנה בנידן שאלתו אם יאמר השוכר אני נוטל החלונות החדשים שעשיתי נראה דהדין עמו כמבואר ס' שע"ה סעי' ו' והיינו באופן שהחלונות הישנים עדיין ראוים להחזירם אבל בנתקלקלו ע"י ההוצאה ממקומם ואינם ראוים להחזירן ודאי לא יוכל לומר אטול מה שעשיתי דהא גרם לו הפסד וגם נראה דהוצאות החזרת הישנים היא על השוכר לבל יגרום למשכיר הפסד. וע' ב"י ס' שע"ה ס"ד בתשו' רשב"א בראובן שהי' לו בית ובכה יהודה בתים שלא ברצון ראובן ותובע ההוצאה כדין בונה שלא ברשות כל שצווח ראובן וגילה דעתו שאינו חפץ בזה אינו חייב לו ומיהו אם רצה יהודה לומר עצי ואבני אני נוטל הדין עמו וכמו שבנה חורבה אבל אם הי' בנוי וסתר ובנה הכל לפי מה שיראו ב"ד יטול זה עציו ואבני' ויש לו דמי נזקו שסתר ביתו ובנינו עכ"ל ואף דרשב"א שם מיירי כשמיחה ראובן בפירוש ומה"ט א"צ לשלם לו כלום וגרע מיורד שלא ברשות מכ"מ לענין הדין דעצי ואבני אני נוטל נראה דאין חילוק וגם ביורד שלא ברשות בסתמא אינו יכול לומר עצי ואבני אני נוטל בלתי כשאינו גורם עי"ז היזק לחבירו דהא מה"ט בנוטע אילנות א"י לומר כן משום כחשא דארעא כמבואר סי' שע"ה. אכן כשאין השוכר טוען עצי ואבני אני נוטל אף שהמשכיר יטעון כן בנ"ד כיון דחפץ מאתו רק החלונות הישנים כשיאמר המשכיר טול תואנה הוא מבקש ואין שומעין לו וזכה השוכר בגוף החלונות שת"י רק הברירה ביד המשכיר לומר שהוא חפץ בחלונות הישנים רק ישלם לו שיוי דמי החלונות הישנים כי עכ"פ בגוף החלונות לא זכה כנלע"ד נכון לדינא. והא דתורם משלו על של חבירו א"צ לשלם לתורם מה שהנאהו היא מטעם דהו"ל כפורע חוב חבירו דמבריח ארי בעלמא הוא ועי' ר"ן נדרים ל"ו ד"ה אלא אדעתו דנפשי' בשם רשב"א ואין זה דומה כלל לנ"ד. ולשיטת ר"ת דפורע חובו של חבירו דפטור היינו במזונות אשתו דוקא ולא בשאר חוב שאי אפשר לפטור ממנו ע"כ נ"ל כתירץ הר"ן הנ"ל דכיון דתורם משלו על של חבירו טובה"נ של תורם אדעתי' דנפשי קעביד יעו"ש. ומה שהביא מהא דבכורות י"א דפודה פ"ח של חבירו פדיונו פדוי לבעלים יש לומר דבאמת חייב בעל החמור לשלם לפודה כפי שהשביחו כמו כל עושה טובה עם חבירו אבל גוף הפ"ח הוא לבעלים דבמה זכה זה בגוף החמור וכ"ז לר"ת הנ"ל דפורע חובו של חבירו היינו במזונות אשתו דוקא אבל לשיטת שאר הפוסקים דבכל גווני פטור משוש דהוי מבריח ארי ומצוה קעביד וע' ש"ך ס' קכ"ח ס"ק ח' ה"ה בפודה פ"ח של חבירו א"צ הבעלים לשלם לו כלום וכ"ז אינו ענין לנ"ד כלל ובגוף שיטת ר"ת הנ"ל יש לי אריכות דברים ע"ד פלפול דמודה ר"ת בתורם משלו על של חבירו דא"צ לשלם לו כלום ול"ד לשאר חוב אבל כבר ארכו לי הדברים לברר גוף הדין ע"כ נלאתי להעלות הדברים בכתב:

ב) ומ"ש ע"ד מה שכתבתי בס' מנ"ק בסוטה מ"ז דבע"ע ל"מ שאלה דהוי כנדר עד"ר והביא שגם בט"א ר"ה כ' דעל ק"צ ל"מ שאלה יעו"ש בט"א דלאו מה"ט קאתי עלה. ובתשו' בית יצחק יו"ד ח"ב סי' קי"ח תמה ע"ד הט"א מבכורות כ"ה דאמרינן ליחלי' והדר ליגזי' דמי' יקרים והדר פריך וליעבד לה כדשמואל דאמר שמואל שוה מנה שחללו על שו"פ מחולל דהא כתב הט"א גופא מגילה י"א בטעמו של תוס' מנחות ע"א דהקדש שוה מנה שחיללו על שו"פ מחולל הוא דוקא בבעלים הואיל ויכול לישאל עלי' וא"כ פרה דהיא ק"צ וליתא בשאלה אינו מחולל על שו"פ:

ובתשו' כתבת ליישב דלכאורה יש לומר דנהי דבשאר קדשי בה"ב שפיר אמרינן כן מכ"מ בתרומת הלשכה כיון דאמרינן בכתובות ק"ו דמגיהי ספרים בירושלים נוטלין שכרן מתרומת הלשכה וע"כ משום דלב ב"ד מתנין עליהם כמ"ש תוס' מ"ק ו' דתרומת הלשכה נותנין כ"י ע"ד ב"ד הרי דיכולין ב"ד להוציא תרומת הלשכה לחולין בלי שום פדיון כלל א"כ מה"ט נמי יכולים ב"ד לחלל תרומת הלשכה אפילו שוא מנה על פרוטה כיון דבידם להפקיעו לחולין כגון לצורך מגיהי ספרים הנ"ל בבעלים ושפיר הקשה וליעבד כשמואל אלא דהא ליתא דנראה דע"כ ל"א לב ב"ד מתנה בתרומת הלשכה ויכולין ב"ד לשלם שכר מגיהי ספרים רק בטרם שקנו מהמעות דבר שחזי לקרבן אבל לאחר שקנו מהמעות קרבנות נהי דקיי"ל בשבועות י"א דנפדין תמימים דלב ב"ד מתנה עליהם אם הוצרכו הוצרכו ואם לאו יהי' לדמיהן מכ"מ להוציאן לחולין לגמרי כגון לשלם מהם שכר מגיהי ספרים לא אשכחן רק במעות ולא בקרבנות ונהי דנפדין תמימים מכ"מ פדיון מיהו בעי כדין וכ"מ בתוס' שבועות ו' הנ"ל דדוקא המעות יכולין לזכות אפילו בהפרשה בעלמא ויוצא לחולין אבל קטורת שקנו צבור אין לשלם מהם שכר האומנים כלל וע"ע תוס' שבת כ"א ד"ה שמחת ובתו"י שם והדק"ל על הט"א הנ"ל: אמנם עפ"י יסוד הנ"ל דעכ"פ תרומת הלשכה גופא הו"ל הב"ד כבעלים ויכולין לפדות גם על שו"פ הדבר נכון דהא בבכורות שם פריך וליחלי, והדר ליגזי' ומשכי' דמי' יקרים ופירש"י ואין דמי' כ"כ מזומנים לחללה עליהם יעו"ש. ולכאורה קשה הא אמרינן בב"ק ע"ז דלר"ש פרה מטמאה ט"א הואיל ואם מצא אחרת באה הימנה מצוה לפדותה וכל העומד לפדות כפדוי דמיא והאיך שייך לומר בזה כל העומד הא דמי' יקרים ואין מצוים דמים לפדותה, אמנם באמת הדבר נכון דודאי בהא דבכורות הנ"ל כיון דגם לאחר הפדיון יקחו פרה זו שיגזזוה א"כ הפרה שוה הרבה ובשעת פדיה צריך ליתן בעדה מעות חולין כפי שויה לפרה אדומה וזה אינו מצוי אבל בשמצא נאה הימנה דמצוה לפדותה דממילא תו אין פרה זו ראוי' להביאה לשם פרה דהא מצא נאה הימנה ואינה שוה רק כפרה בעלמא ושפיר מצוי מעות לפדות סתם פרה. אלא דאכתי קשה כשמוציא נאה הימנה כשירצו לקנותה הא יצטרכו ליתן בעדה סכום גדול והאיך יקחו המעות ההיא וע"כ דצבור לא מיעני ובתרומת הלשכה לא אפס כסף ויכולין לקנות גם פרה אחרת אף שכבר הוציאו על הראשונה והא דאמר בבכורות כ"ה דדמי' יקרים ואין דמי' כ"כ מזומנים לחללה עליהם היינו מעות חולין דהא שם בעינן מעות חולין לחלל קדושת הפרה עליהם אבל בתרומת הלשכה שפיר איכא עוד מעות כדמי פרה רק אי אפשר לחלל על תרומת הלשכה דהא אין מחללין קודש על קודש רק על חולין אף דתרומת הלשכה מוציאין אף לצרכי חולין היינו כגון לשלם שכר מגיהי ספרים משום דלב ב"ד מתנה עליהם אבל עכ"פ א"א לחלל פרה אדומה על תרומת הלשכה דאין מחללין קודש על קודש. והשתא שפיר פריך בבכורות כ"ה וליעבד לה כדשמואל היינו לאו שיחלל הפרה על שו"פ דזה אינו מועיל דהא אין ביד הבעלים לישאל עליה וגם אין ביד הב"ד לשלם שכר מגיהי ספרים כיון דכבר קנו ממנה הפרה וכו' אלא דקושי' הגמ' דיקחו מעות הקדש מתרומת הלשכה ויחללו הב"ד המעות הנ"ל על שו"פ חולין וזה שפיר יכולין הב"ד כיון דבידם להפקיע הקדושה ולשלם למגיהי ספרים והדר יקחו מעות הלשכה שיצא לחולין ויפדו הפרה כשוי ודוק היטב:

תוכן העניינים

שות אמרי יושר

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה