אור ברסלב
שות אמרי יושר ח"ב › סימן קצב

שות אמרי יושר· רבי מאיר אריק

ח"ב · סימן קצב

סימן קצא

לכ' תלמידי יקירי מחמד נפשי הרב החו"ב יקר הערך מו"ה יחיאל מיכל פרעמינגער נ"י בפאדגורזע:

ע"ד ענין המו"מ כעת שאומרים אם מעכשיו בכך וכך וכשהלוקח אומר שרוצה בהקפה אומרים שהמחיר יותר. כבר נשאלתי ע"ז מכמה אנשים יראי ה' ואמרתי ללמד זכות כעין דבריך כי עכשיו יתכן שהעלות המקח היא מחשש הזלת המעות במשך הזמן שהרי כל עיקר האיסור בדבר שאין לו שער ידוע הוא רק במפרש אם מעכשיו וכו' כמבואר ביו"ד סי' קע"ג סעי' א ובמ' לשון הרש"ז ז"ל בה' רבית סעי' כ"א דבאינו אומר לו מפורש אף שהאמת כן הוא שכיון שרבית הבאה ע"י מו"מ אינה אסורה אלא מד"ס לא אסרו בענין שאין ניכר לכל יעו"ש ובמפורש הרי הדבר ניכר להדיא, אבל בזמנינו ששכיח הזלת המעות אף במפורש אין הדבר ניכר כל כך ושוב יש להקל ברבית שע"י מו"מ דרבנן בצירוף דעת הפוסקים שהובא בב"י דגם בפירש קודם גמר המקח מותר, ואף שבש"ע לא פסק כן אבל חזי לאצטרופי דעת הפוסקים הנ"ל בזמנינו ששינוי המטבע בכל עת וגם במפורש אין מוכח כ"כ. וגם בחו"ד שם ס"ק ב' צירף דעת הפוסקים הנ"ל יעו"ש, ובעל נפש יעשה כמ"ש החו"ד שם שאחר שאמר לו הלוקח בהקפה יאמר לו המוכר שרוצה דוקא בסך זה אף שיתן במזומן יעו"ש בחי' של החו"ד שפסק כן בפשיטות. וגם יש עוד עצה קלה שאחר שיחמר לו הלוקח שרוצה בהקפה יאמר לו שרוצה כו"כ עפ"י היתר עסקא דבזה ודאי שרי דהוי כמלוה לו מעות בהיתר עסקא דאף דבחייב לו מכבר לא מהני היתר עסקא, הכא שנתחייב לו עתה דהא הכל קודם גמר המקח פשיטא דמהני היתר עסקא וזה עצה קלה לכל בעל נפש:

ב) ואשר הערות בכתובות ע"ט שאני בהמה דאיכא עורה הא בולד שפחה נמי לא כלה הקרן עפי"ד תוס' ב"ק ט' דעבד מת מותר בהנאה. יפה הערות וגם אני הערותי בזה בס' נו"ת ב"ק שם בקצרה, ולפימ"ש בקצה"ח סי' ת"י דכונת תוס' ב"ק בעבד שלא מל וטבל דהוי נכרי ממש אבל בעבד שחייב במצות דינו כישראל יש לתרץ דהא דכתובות ע"ט מיירי בשפחה שטבלה, וגם אם נימא דלדעת תוס' גם בעבד שמל וטבל כן, י"ל דהנה באמת יפלא מאוד כיון דדינו כישראל מדוע יהי' מותר בהנאה כאשר כבר התעורר בקצה"ח הנ"ל, ויתכן דס"ל לתוס' דהא דאמרו בנדה נ"ז כל שאין לו נחלה אין לו גבול הלכתא היא וע' מג"א סי' תקכ"ו שהאריך בזה לענין נפל אם בעי קבורה וא"כ עבד שאינו בתורת נחלה להוריש לבניו כדאי' בנזיר ס"א א"ה עבדים נמי וברש"י שם דאינו בתורת נחלה דכל מה שקנה עבד קנה רבו לכן אין לו גבול ואין מחיובין בקבורתו ומשו"ה שרי בהנאה דמת דאסור בהנאה היינו כשצריך לקוברו וע' בבינה לעתים מהגאון בעל כי"פ ה' יו"ט סי' תקכ"ו שהאריך בזה לענין נפל אם אסור בהנאה, והנה לפי"ז הדבר תלוי בפלוגתא דר"מ ורבנן בקידושין כ"ג דלר"מ באמת אין קנין לעבד אף כשיתן לו ע"מ שאין לרבו רשות בו, אבל לרבנן יש קנין לעבד בכה"ג א"כ יתכן דהתוס' ב"ק כתבו כן אליבא דר"מ דלדידי' אין עבד בתורת נחלה לכן ל"ב קבורה ומותר בהנאה וסוגיא דכתובות אזלא אליבא דרבנן דיש קנין לעבד והוי בתורת נחלה ובעי קבורה ואסור בהנאה. וע' בזה בקהי"ע תוד"ר אות רי"ג שהאריך בדברי הש"ס נזיר ורש"י הנ"ל לענין עבד אם יש לו נחלה:

ג) מ"ש ליישב קושי' הגרע"א ז"ל בריש נדרים אהא דמייתי הגמרא ראי' דההוא דסליק מיני' מפרש ברישא כדתנן במה מדליקין וכו' והקשה ז"ל אמאי לא הביא מהמוקדם כיצד העני עומד בחוץ יעו"ש, ע"פ דברי הגמ' שבת ב' ע"ב תנא הכנסה הוצאה קרי לי' וכו' אמר רבינא מתניתין נמי דייקי דקתני יציאות ומפרש הכנסות ברישא יעו"ש וברש"י ד"ה דקתני יציאות מוכח שם דלהכי קתני מקודם כיצד העני וכו' כדי לדייק הנ"ל דהכנסה נמי הוצאה קרא אבל לא משום מאי דסליק מיני' מפרש ברישא ומתורץ קושיא הנ"ל נכון מאוד:

ד) ומ"ש בישוב קושי' הפנ"י ז"ל שבת כ"ב למה אין מדליקין נר חנוכה בשמן שריפה יעו"ש. כיון דכל עיקר הנס הי' להראות חיבתם לפני המקום ב"ה שיוכלו לעשות בטהרה כמבואר בפנ"י וחת"ס שם שוב לא יתכן כלל להדליק נ"ח שהוא זכר לנס הנ"ל בשמן שריפה שהיא שמן טמא. היא דבר חכמה, וכעין זה בפסחים צ"ה מפני טומאה דחיתיו יחזור ויעשה בטומאה יעו"ש פלוגתא דר"י וחכמים. אך צריך להוסיף ע"ז דלפי"ז יהי' אסור להדליק נ"ח בשמן טמא אף בחולין וזה א"א דהא כלנו טמאי מתים וכל שמן שלנו טמא וגם אף בזמן חז"ל שהי' להם אפר פרה אין שום סברא שהי' נזהרין בחנוכה להדליק נ"ח בשמן טמא חולין, אך י"ל דשמן טמא חולין אין גרעון כלל וכל גריעותא דשמן טמא במקדש היא משום דע"י הטומאה הרי נפסל השמן וזה בהדלקה למנורה שהי' ע"כ שמן קודש ומשו"ה להדליק בשמן שריפה והיינו תרומה שנטמאת הוי דומיא דמנורה שהי' הנס שלא להדליק בשמן קודש שנטמא וה"נ תרומה קודש איקרי כדאי' במ"ק כ"ה קודש קאכילנא אבל חולין טמא אין שום גריעותא כלל ואינו ענין כנס שהי' אז לבל ידליקו בשמן קודש שנטמא וא"ש. וארשום לך דבר קטן שנתחדש לי בחג הסוכות:

בסוכה מ"ה מצות ערבה כיצד מקום הי' למטה בירושלים ונקרא מוצא ובש"ס דקרי לי' מוצא דמיפק מכרגא דמלכא ונשאלתי מה קמ"ל בזה דהי' פטור ממס. ונראה דהנה ברש"י סוכה כ"ז מוכח דכל שאין בו שו"פ לא הוי לכם ובמנ"ח מ' שכ"ה תמה דהא ערבה לית בה שו"פ ומאז שמעתי לתמוה עליו דהא כל הד' מינים מצוה א' הן וכיון דכולם כא' שוים פרוטה הוי שפיר לכם. ונראה לקיים דברי חכמים דשפיר הקשה מהא דערבה שבמקדש שהי' מצוה בפ"ע וגם בזה בעינן לכם לאבא שאול דיליף ערבי שתים א' ללולב וא' למקדש וכמ"ש תוס' בסוכה מ"ג ד"ה והביאו וא"כ האיך קיימו מצוה זו הרי אין ערבה שו"פ:

ומוכח מזה כדעת תוס' סוכה כ"ז דלפי פירושם שם גם באין שו"פ הוי לכם או דגם לרש"י דוקא במידי דשותפות כל דלא מטי שו"פ לכ"א הוי כהפקר אבל במיוחד לו הוי שפיר לכם כמ"ש בספרי טל תורה סוכה כ"ז יעו"ש. אבל הי' אפשר לומר נהי דערבה אין בה שו"פ אבל הי' על ערבה זו מס ממלך וע"י המס שעלה הוי שו"פ כעין שכ' תוס' סוכה ל"ט באתרוג דע"י המצוה שו"פ וע' פנ"י שם והכא בפשוט ע"י המס עלה כל ערבה לשיוי פרוטה ע"כ קמ"ל ביושנה דהי' חפשי ממס דנקרא מוצא ואפ"ה יוצאין בזה להשמיענו דגם באין שו"פ כל שמיוחד לו הוי לכם וא"ש:

תוכן העניינים

שות אמרי יושר

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה