אור ברסלב
שות אמרי יושר ח"ב › סימן קפח

שות אמרי יושר· רבי מאיר אריק

ח"ב · סימן קפח

סימן קפז

להנ"ל:

מה שתמה ע"ד בה"י יו"ד סי' ס"א שכ' דהאי דינא דמזיק מת"כ או שאכלן פטור משום ממון שאין לו תובעין היא גם בתו"מ ממשנה דתרומות פ"ו דבת ישראל שאכלה תרומה ואח"כ ניסת לכהן אם תרומה שלא זכה בה כהן אכלה משלמת קרן וחומש לעצמה הרי דאף שלא בא ליד כהן חייב הנה בת"כ אמור פרשה ו' איתא פלוגתא דרבי ור"א בר"ש דרבי סבר ונתן לכהן את הקודש דמתנתו מקדשתו וראבר"ש סבר הפרשתו מקדשתו ופירוש בק"א שם דפליגו באכל תרומה שלא בא ליד כהן אם חייב בקרן וחומש וכן הובא פלוגתא זו בירושלמי תרומות פ"ו ובמראה"פ שם הרגיש מהמשנה דבת ישראל הנ"ל וכתב דאתי' כראבר"ש יעו"ש וא"כ י"ל דבה"י סובר הלכה כרבי. אך במנ"ל פ"י מה' תרומות השיג על קרבן אהרן וכתב דלכ"ע חייב קרן וחומש משעת הפרשה אלא דפליגו רבי וראבר"ש בהא דתשלימין נעשו קודש אם היא משעת הפרשה או משעת נתינה יעו"ש ואני מצאתי להדיא בפירוש הרמב"ם ז"ל בת"כ שם דמפרש כהמנ"ל וכתב דמאן דמפרש למלתא על תרומה עצמה דעלה קאמר רבי שלא תהא הפרשתה מקדשת לחייב עליה קרן וחומש עד שתבוא ליד כהן טועה הוא שהרי מפורש במשנה תרומות פ"ו שמשלם עליה קרן וחומש עד שלא זכה בה כהן יעו"ש וכונתו למשנה דבת ישראל הנ"ל, וא"כ לכאורה אין שום קיום לדברי בה"י אבל נראה דלק"מ דודאי כשאכל בשוגג תרומה חייב קרן וחומש אף שלא זכה בה כהן מגזיה"כ אף דהוי ממון שאין לו תובעין דחומש בשביל כפרה וממילא מחיוב נמי בקרן לשלם לעצמו וחומש לכהן כמ"ש תוס' כתובות ל' ד"ה זר דמה"ט ל"ש בזה קלב"מ אבל באוכל תרומה מזיד עד שלא בא ליד כהן שפיר י"ל דפטור מקרן מטעם ממון שאין לו תובעין כמו לאביי דפטור בכל גונא אוכל תרומה מזיד מטעם קלב"מ ה"נ לדידן באוכל תרומה עד שלא בא ליד כהן מטעם ממון שאין ל"ת וזה ברור:

ב) והנה הביא קושי' הפנ"י בביצה י"ז אהא דפריך שם מ"ט אין טובלין כלים בשבת. מדוע לא הקשה כן בשבת כ"ד על המשנה דספק חשיכה אין מטבילין את הכלים ותירץ דבשבת הי' יכול לתרץ בפשיטות משום דמיחזי כמתקן אבל הכא דלביה אדם טובל ע"כ דלא חייש למתקן דא"כ אדם נמי ולא אסיק אדעתי' טעמא דאדם מיחזי כמיקר ע"כ פריך מ"ט. ובצל"ח דחה תירוצו כיון דקתני שם אין מטבילין את הכלים משמע דאדם שרי והדק"ל גם שם מ"ט, וע"ז כתב לתרץ דהנה המהרש"א ז"ל שבת קי"א כתב דלמ"ד טבילה בזמנה מצוה היא גם בכלים כמו באדם ובפנ"י השיג ע"ז דבכלים אינו מצוה וע"כ שם בשבת דבספק חשיכה מיירי שפיר י"ל טעמא דמתקן שייך גם באדם ואפ"ה טובלין אדם משום דטבילה בזמנה מצוה ובמקום מצוה לא גזרו על שבות בביה"ש כמ"ש הרמב"ם ז"ל ובאו"ח סי' רס"א, והיא הערה נכונה. אך עדיין יש לדקדק מהאי משנה דשבת כ"ד דהא בסיפא שם קתני אבל מעשרין את הדמאי וא"כ מדוע לח נקיט נמי להדיא בסיפא אבל מטבילין אדם וע"כ משום דאדם מותר לטבול אף בשבת גופא ולא בספק חשיכה דוקא וא"כ הדק"ל למה לא פריך גם שם מ"ט. אמנם נראה דהנה בגוף הדבר שכ' דאף אם אדם אסור לטבול בשבת מכ"מ בספק חשיכה רשאי מטעם דהוי שבות דביה"ש במקום מצוה דטבילה בזמנה, לכאורה הא ליתא דממ"נ הא ספק חשיכה אינה טבילה בזמנה דהא כל חייבי טבילות טובלין ביום וביה"ש ספק חשיכה היא ואינו טבילה בזמנה ונדה דטבילתה בלילה הטובלת ביה"ש דליל שביעי לא עלתה לה טבילה כלל דצריכה להמתין מלטבול עד שתחשך כידוע. אבל הדבר נכון דהא דקתני אין טובלין כלים אבל אדם טובלין היינו בטמא מת וכדומה בכל הטומאות שטבילתן ביום ואפ"ה רשאי לטבול ביה"ש והותר מטעם טבילה בזמנה מצוה דכיון דביה"ש ספק יום היא והוי טבילה בזמנה דהא למ"ד טבילה בזמנה מצוה גם בספק שמא עתה זמנה הוי מצוה וכדאמרינן ביומא ח' למ"ד הזאה בזמנה מצוה מזין עליו כל יומא דלמא היום זמנו יעו"ש וה"ה לענין טבילה בזמנה וכ"מ להדיא בנדה דף ל' בשמעתתא דטועה יעו"ש והנה בשבת ל"ד איתא ספק חשיכה ספק אינו חשיכה ופירש בתו"ח שם דספק חשיכה היינו ביה"ש דמוצאי שבת וספק אינו חשיכה היינו ביה"ש של ער"ש ובתרוויהו אין מעשרין את הודאי אבל מעשרין את הדמאי, והשתא ניחא דלא קתני במשנה בפירוש דמטבילין אדם כיון דהמשנה מיירי גם במוצאי שבת ובזה י"ל דאין טובלין אדם משום שבות ואי דבמקום מצוה דטבילה בזמנה לא גזרו על שבות דביה"ש התינח בע"ש מטעם דלמא יום היא והוי טבילה בזמנה אבל במוצאי שבת הא ממ"נ אם יום הוא והוי זמנה דטבילה אסור לטבול דלהאי ספק דהוי יום הא בודאי יום אין טובלין בשבת אף דהטבילה מצוה כמ"ש תוס' שבת שם וע"כ השמיט בסיפא הא דטובלין אדם דזה אינו מותר רק בספק דע"ש ולא בביה"ש דמוצאי שבת. ונתקיים בזה תירוצו על קושי' הפנ"י לנכון:

ובגוף דברי המהרש"א דטבילה בזמנה מצוה גם בכלים והפנ"י תמה עליו מהא דאיתא בת"כ בתנור וכירים יותץ טמאים יהי' לכם דאם רצה להשהותן בטומאה רשאי. הנה כפי הנראה הבין הפנ"י בטעמא דטבילה בזמנה היא כדי שלא יבוא לידי תקלה וא"כ אם איתא דבכלים הוי מצוה א"כ לא היי רשאי להשהות תנור וכירים רק הי' מחיוב לנותצן, אבל אני תמה דהא ע"כ טבילה בזמנה מצוה גזיה"כ היא ולאו מה"ט דתקלה לפי מה דמסקינן ביומא ח' לר' יוסי דסובר טבילה בזמנה מצוה מכ"מ לא מקשינן הזאה לטבילה וביארו תוס' שם ד"ה מקשינן דהזאה בזמנה אינה מצוה מדלא הדר קרא וחטאו ביום השלישי אלא טבילה בזמנה לבתר הזאה הוי מצוה והיינו דהדר קרא וחטאו ביום השביעי בשביל ורחץ יעו"ש א"כ לפי זה אדם הטמא אינו מוזהר כלל שיזה עליו ויוכל לאחר ההזאה כמה שירצה רק לבתר הזאתו השני' יהי' אימת שיהי' מצוה עליו לטבול תיכף הרי דאינו משום תקלה כלל דא"כ הי' גם ההזאה מצוה וכיון דהזאה אינה מצוה ויוכל להשהות ההזאה כמה שירצה רק לאחר ההזאה איכא עליו מצות טבילה בזמנה וע"כ גזיה"כ הוא וא"כ בכלים נמי איכא למימר דטבילה בזמנה מצוה אבל שבירת כ"ח לאו מצוה היא כמו הזאה וזה ברור בעיני והנה בחדושי מחנה לוי ביצה בסוגי' שם כתב הא דהביא הגמרא טעמא דרבא משום מתקן בתר טעמא דרב ביבי דתניא כוותי' שמא ישהה דלטבילה בזמנה דהוי מצוה ל"ח כלל שיבטל מ"ע וא"כ אין מקום לחשש דשמא ישהה ליו"ט דמסתמא יטבול בזמנה רק לבתר דאסרו חז"ל טבילה בשבת משום מתקן כדרבא וא"כ כלי שזמן טבילתו בשבת ע"כ אסור לטבול בשבת וכיון דכבר אינו טבילה בזמנה שוב חיישינן שמא ישהה ליו"ט ואסרו מה"ט הטבילה ביו"ט יעו"ש דבריו הנחמדים ואזיל בשיטת מהרש"א הנ"ל דטבילה בזמנה מצוה אף בכלים. ויש להקשות דא"כ כלי שנטמא במת או כלים שנגעו בכלים שנגעו במת דהנהו כלים בעי הזיית ג' ושביעי לשיטת תוס' נזיר נ"ד אותן כלים יהי' רשאין לטבול ביו"ט דהא בזה אזדא לי' החשש שמא ישהה דהא להמח"ל טעמא דשמא ישהה היא רק אם לא יטבול בזמנו שאין מצוה עוד והא בכלים הנ"ל אם יזדמן יום הז' שלהם בשבת הא הזאה בשבת אסור משום שמא יעבירנו כדאי' בפסחים ס"ט וא"כ ע"כ לא יזה בשבת ויהי' ההזאה בחול וא"כ ממילא יהי' אז מצוה לטבול הכלי דהא הזאה בזמנה לאו מצוה רק טבילה בזמנה וכו' לבתר שיהי' הזאה אימת שיהי' וכיון דע"כ הזאה מכלים הנ"ל יהי' בחול שיוכל לטבול ביומו א"כ ליכא חששא דשמא ישהה דבודאי יקיים מ"ע דטבילה בזמנה כהמח"ל הנ"ל. ואין לומר דגזרינן כלים הנ"ל אטו דנטמאו באב הטומאה שהם ראשון ולא צריכי הזאה דהא כרב ביבי לא גזרינן שום גזירה הא אטו כדמוכח בש"ס שם דלא פריך לרב ביבי מידי וכמ"ש שם הצל"ח, ודוחק גדול לומר דלרב ביבי באמת כלים הצריכים הזאה מותר לטבול ביו"ט דא"כ אדתני בברייתא אבל כלים שנטמאו באה"ט מטבילין ליתני נמי אבל כלים שנטמא באבי אבות הטומאה מטבילין והיא הערה נפלאה לכאורה. אמנם הדבר נכון דהא התוס' שם בד"ה גזירה שמא ישהה כ' דלרב ביבי באדם ליכא למיגזר דאדם אין משהה עצמו מלטבול, ונראה כונתם עפ"י דברי רש"ל ז"ל שם בריש הסוגיא דחייב אדם לטהר א"ע ברגל היינו קודם הרגל שלא יכנס לרגל בטומאה כלל יעו"ש וא"כ מכ"ש שאדם טהור אסור לטמא א"ע ברגל, וא"כ כלים שנטמאו במת או בכלים שנגעו במת פשיטא בלאו הני טעמי דאסור לטובלן ביו"ט דהא אדם הטובלן נטמא בנגיעתם ואין אדם רשאי לטמא א"ע ביו"ט, ואף אם יטלטלם ע"י פשוטי כלי עץ אכתי כיון דהנהו כלים בעי הזאה מטעם חרב הרי היא כחלל א"כ דינם כמת עצמו דמטמא במשא כמ"ש התוס' בחולין ע"א ונטמא האדם במשא ורב ביבי לא הוצרך לטעם דשמא ישהה רק בכלי שנטמא באה"ט שהכלי ראשון ושפיר יוכל אדם לטובלו ביו"ט דהא ראשון אינו מטמא אדם וא"ש. מיהו נראה דכלים הנוגעים בכלים שנגעו במת אף שצריכין הזאה לשי' תוס' נזיר מכ"מ אינם מטמאים במשא דכללא היא דאב הטומאה דמת אינו מטמא במשא ועמ"ש דודי הרמ"ל ז"ל פ"י דמקואות מי"ח מכ"מ י"ל דאכתי אסור לטבול שמא יגע בהם בידיו ויטמא. וגם הא לרמב"ן כלים הנוגעין בכלים א"צ הזאה כמ"ש בפירוש התורה פ' חקת וא"כ עיקר הקושיא מכלים הנוגעים במת שבעי הזאה והנהו מטמאים במשא וע' בבעה"מ פ' בהמה המקשה:

תוכן העניינים

שות אמרי יושר

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה