שות אמרי יושר· רבי מאיר אריק
ח"ב · סימן קפז
לכ' הרב החריף ובקי מורג חרוץ מו"ה יהודה האלענדער נ"י במישליניטץ: ע"ד שאלתו בשטר מכירת חמץ שהי' נכתב החדר בשכירות להערל ולא נכתב שם הערל רק למטה אחר חתימת המוכר חתם שם הערל ואג"ק מכר החמץ אם רשאין לאכול החמץ לאה"פ. הנה כבר הביא רו"מ דברי המקו"ח סי' תמ"ח שכ' שצריך להזכיר שם המוכר והלוקח אם לא הי' בעידי מסירה או כת"י המוכר או חת"י והביא מסמ"ע סי' ס"ו יעי"ש, ודבריו נפלאים מאוד דהא פשוט דאין שום שטר מועיל לקנין רק בכת"י או חת"י המוכר או בעידי מסירה כמבואר בחו"מ סי' מ' וא"כ באיזה אופן צריך לכתוב שם המוכר והלוקח אם לא הי' ע"מ אף בכתוב שם המוכר והלוקח לא מהני ובהי' ע"מ ל"צ ובחת"י המוכר או כת"י הרי כתב דמהני. ואולי כונתו בחת"י המוכר או כת"י נהי דמהני לענין שם המוכר אבל שם הלוקח צריך לכתוב להדיא דלענין שם הלוקח אין מעליותא כלל בחת"י המוכר או כת"י אבל בע"מ מועיל אף בלי כתיבת שם הלוקח כיון דהעדים ידעו למי נמסר, אבל בנה"מ סו"ס נ"א כתב להיפוך דבשטר בע"מ להסמ"ע סי' ס"ו ולדו"פ שם ל"מ אם לא בכתב שם המוכר ולוקח, אך בר"ן קידושין מוכח דל"ב שמות המוכר והלוקח יעו"ש ודבריו סתראי למ"ש במקו"ח וע' תשו' בי"ש או"ח סי' ס"ג שהביא דברי המקו"ח סי' תמ"ח וכתב דכת"י המוכר בלי חתימתו היא פלוגתא דרבוותא שבש"ך סי' ס"ט ס"ק ד' אבל בע"מ מהני יעו"ש וגם הוא לא ראה דברי נה"מ סו"ס נ"א שכ' להיפוך דלסמ"ע ל"מ גם בע"מ בלי שם המוכר והלוקח. מיהו כ"ז בשטר מכירה אבל בשטר שכירות הלא הלכה רווחת דל"ב שטר בשכירות כמ"ש המקו"ח גופא שם שהביא רו"מ. ומ"ש בשם אחרונים דבכתב שטר ואינו כהלכתו גרע וסברתם הוא דשמא לא גמר להקנותו אלא בשטר אבל לענין מכירת חמץ דבודאי ניחא לי' למוכר להקנותו ל"ש זה כמ"ש בתשו' משיב כהלכה או"ח סי' ג' ובפרט דלר"ן הנ"ל ל"ב כלל שיהי' השמות מפורשין בשטר, וגם מצאתי בתשו' מהר"ם ב"ב סי' תתע"ב להדיא לענין שטר מתנה שהי' כתוב שם המוכר בשינוי שכתב דאם הי' קנין הרי בקנין הקנה המוכר ללוקח והשטר היא רק לראי' וכ"ד לגטין דבעינן שמו ושמה יעו"ש א"כ מבואר דבשכירות קרקע דסגי בכסף אף שהשטר לא נכתב כדין ונכתב בשינוי כשר כמו שם בשטר מתנה מכ"ש הכא דלא נכתב בשינוי כלל רק לא נכתב שם הערל בשטר דאין לפקפק כלל דאם הי' המכירה כדין בקנין כסף ואג"ק דמועיל והיא פשוט:
ב) ומה שנסתפק באותן שדינן להכניסן לכיפה אם הרגן אדם בידים אם חייב מיתה כמו בהורג גוסס או דינו כהורג טריפה דפטור. ולכאורה יש להוכיח מהא דמכות ה' באו שנים ואמרו בחד בשבתא נגמר דינו של פלוני ובאו ב' ואמרו בחד בשבת עמנו הייתם אלא בע"ש נגמר דינו של פלוני וכו' אין אלו נהרגין דבעידנא דקא מסהדי גברא בר קטלא הוא. ומשמע דוקא אם מסהדי דנגמר דינו בתרי בשבתא אבל במסהדי שבאו עדים לב"ד והעידו שחייב מיתה ולא נגמר הדין שפיר חייבין העדים מיתה ואמאי הא עכ"פ גם בלי גמר דין עכ"פ בר כיפה הוא לפי"ד הרמב"ם ז"ל בפ"ד מה' רוצח ה"ז וכמ"ש מע"כ בשם בנין שלמה שכתב כן בדעת הרמב"ם ואפ"ה חייבין העדים מיתה וע"כ משום דנהי דבר כיפה הוא אבל אינו חייב מיתה בידים וכיון דהם העידו להורגו בידים חייבים ה"ה בהרגו ממש, אמנם יש לומר דשם מיירי בחייבי מיתות ב"ד שלא ע"י רציחה כגון מחלל שבת וכדומה דבהנהו ל"ש כלל דין הכנסה לכיפה כמבואר ברמב"ם ז"ל רוצח. וגם נראה דגם ברוצח ס"ז שלא נגמר דינו בב"ד ודאי ההורגו חייב דגם לכיפה בעינן גמר דין ופלוגתא דר"י ורבנן בסנהדרין ע"ט ברוצח שלא נגמר דינו שנתערב באחרים דלר"י חייבין כיפה והרמב"ם בפ"ד מה' רוצח פסק כן היינו נהי דנתערב וא"א לדונו למיתה ממש כי אין גומרין דינו של אדם אלא בפניו אבל לכיפה שפיר דנין וגומרין דינו אף שלא בפניו להכניסו לכיפה אבל בטרם שנגמר הדין גם חיוב כיפה ל"ש כמו כל חיוב מיתה דל"ש רק ע"י גמר דין וכמ"ש תוס' מכות ה' ד"ה דבעידנא וע' תוס' רעק"א למשניות מכות פ"א אות ח' ויש להמתיק הדבר דלענין כיפה שפיר גומרין דינו של אדם שלא בפניו דהרי בעדות מיוחדת מכניסין אותו לכיפה כדאי' בסנהדרין פ"א אף דבדיני נפשות פסול וע"כ כיון דבדיני ממונות אכשרי' רחמנא שפיר מכניסין אותו לכיפה כיון דהדבר אמת מדכשר בד"מ והאי דינא דאין גומרין דינו של אדם אלא בפניו ל"ש כלל בד"מ דאף דאין מקבלין עדות אלא בפני בע"ד היא גם בממון אבל גמר הדין שיהי' בפניו היא בדיני נפשות דוקא דהא ילפינן לי' מקרא דעד עמדו לפני העדה למשפט כמ"ש רש"י ב"ק מ"ה והאי קרא בדיני נפשות מיירי והארכתי בזה בתשו' וכיון דדבר זה אינו מעכב בממון ממילא מועיל להכניסו לכיפה כמו בעדות מיוחדת אבל עכ"פ גמ"ד מיהו בעינן אלא דמועיל גם שלא בפניו ודוק. ונדחה בזה מ"ש מע"כ דלא אשכחן בדין עדים זוממין הכנסה לכיפה כיון דאין עדים זוממים נהרגין עד שיוגמר הדין וכיפה ל"ב גמ"ד דבאמת גם כיפה בעי גמ"ד, והא דלא אשכחן בעדים זוממין שהעידו על א' דבר שחייב עליו כיפה שמכניסין גם אותן לכיפה י"ל כמ"ש ריטב"א בריש מכות בהא דמעידין עליו שהוא ב"ג וב"ח דהא אפשר לקיים הזמה בממון שמפסידין לו תרומה ומת"כ משום דכתיב כאשר זמם לעשות ולא לגרום יעו"ש והכנסה לכיפה הוא גרם מיתה ול"ש כאשר זמם דלעשות כתוב ולא לגרום ודוק. וקצת יש להעיר לר"י בר"י דאמר חבר א"צ התראה ומה"ט אמר במכות ו' דשונא נהרג מפני שהוא כמועד דאכתי הו"ל עדות שאאי"ל דהעדים יכולין לומר להכניסו לכיפה באנו וכעין דפריך בש"ס סנהדרין מ"א גבי נערה המאורסה וצ"ע: