שות אמרי יושר· רבי מאיר אריק
ח"ב · סימן קפה
לכ' הרב החו"ב בחדר"ת מו"ה חיים צוקער נ"י דומ"ץ דק' שינאווא: ע"ד שאלתו בגבאים של אה"ק בעירו שהי' ת"י איזה אלפים מרק לבנים בעת שיצא צו מהממשלה ונתנה זמן מוגבל להחליף הלבנים וכעבור הזמן יהי' נפסלים לגמרי והממשלה לא תחליפם והגבאים שכחו או התרשלו בזה ועבר הזמן אם מחיובים לשלם מכיסם ההפסד לעניי אה"ק דכיון דקיץ להו לעניי אה"ק שייך בזה שמירה ואפילו ש"ח שהי' יכול להקדים ברועים ובמקלות חייב והביא מדברי הח"י סי' תמ"ג שכ' דמה שהי' יכול למכור החמץ ולא מכרו אינו פשיעה רק דחייב מדין השבת אבידה אבל אפשר דנאמני הקהל הוי כש"ש כדאי' בחו"מ סי' ע"ב. הנה אף אם יש להם דין ש"ש יש לומר דפטירי כמ"ש בש"ע רש"ז ז"ל סי' תמ"ג בקו"א דל"ד כלל לשומר שהי' לו לקדם ברועים ובמקלות דזה מסוג שמורה לבל יאבד החפץ אבל אין זה מענין שמירה למכור חפץ של חבירו יעו"ש, וא"כ בנ"ד להחליף הנאטין גם ש"ש פטור. וגם אם הבאנקנאטין ת"י הגבאים יוכלו לומר הש"ל כמ"ש ש"ך סי' שס"ג דגם שומר יכול לטעון כן. ומ"ש כת"ר דבנפסל ע"י מלך בכל מקום ל"א הש"ל ליתא דהא בסי' שס"ג בהג"ה סעי' א' פסק רמ"א בשם י"א דגם בפסלו מכך אמרינן הש"ל וכ"כ ש"ך שם ס"ק ה' בשם כמה פוסקים ועי' פ"ת שם ס"ק א' מה שתמה על פרמ"ג או"ח בזה:
וגם מצד שטרות דל"ש שומרין יש לדון ועי' בתשו' בי"ש חו"מ סי' ל"ד דהמוחזק יכול לומר קיי"ל דבאנקנאטין דינם כשטרות ובספרי מ"פ לחו"מ סי' ש"א כתבתי דסוגיא דעלמא אינו כן. אבל אח"כ ראיתי שגם הגאון בחת"ס אהע"ז ח"א סי' קכ"ו כתב לענין שומרין דבאנקנאטין דינם כשטרות דאין גופן ממון יעו"ש שכ' דגם שומר שכר פטור כל שאינו שואל או לוה יעו"ש ותמהני דלענין שטרות אין הבדל כלל בין שואל לש"ש רק לוה ודאי חייב, וכת"ר כתב דהגבאים רגילים להשתמש במעות אה"ק לצורך עצמן והוי כמעות מותרין דהנפקד הוי ש"ש אף בלא נשתמש בהם ובנשתמש בהם הוי כשואל יעו"ש. והנה מצד שומר שכר אין לחייב כמ"ש לעיל דיש לומר דלא שייך בזה שמירה כלל למכור חפץ חבירו. אך אם נשתמשו הגבאים דהוי שואל ושואל חייב באונסים פשיטא דהגבאים חייבים ואף שכתבתי לעיל דאם נימא דזה הוי כשטרות גם שואל פטור, אבל בנ"ד הוי לוה ופשיטא דחייב לשלם וגם הש"ל ל"ש בזה כמ"ש הש"ך ס"ק ט' שם דהוי כהלואה ממש ולא יכול לומר הש"ל- אבל צ"ע דגם בהלואה יכול לומר הש"ל ועי' בנה"מ שם כתב דבנפסלו לגמרי א"י לומר הש"ל יעו"ש וצ"ע דהא גם בנפסל לגמרי אמרינן הש"ל כמ"ש הרא"ש ב"ק שם. אמנם בתשו' כתבתי דזה דוקא בנסכא אבל בשטרות דלא שוה הנייר מידי בנפסל לגמרי בהלוואה לכ"ע א"י לומר הש"ל ושו"ר אח"כ גם בהגהות חכמת שלמה למהרש"ק ז"ל שכ' כן:
וא"כ בנשתמשו בהנאטין ונפסלו לגמרי חייבים לשלם אחרים תחתיהם, ובנה"מ שם ס"ק י' וכן בס"ק ה' כתב דבהפקידו אצלו מעות מותרין ונשתמש במקצת אף בשוה פרוטה נעשה לוה על כל המעות יעו"ש א"כ גם בנ"ד אם נשתמשו במקצת המעות נעשו לוים על כל המעות וחייבים לשלם. אך נראה דזה דוקא בהופקד אצלם שטרות הנ"ל בב"א והשתמשו במקצת, אבל בלא הופקדו אצלם בב"א רק בזאח"ז אף שהשתמשו במוקצת לא נעשו עי"ז לוים להתחייב בכל מה שהפקידו אצלם אח"כ רק בהמעות הבאנקנאטין שכבר הי' מונח אצלם הן שגבו בזאח"ז או בב"א כל שהשתמשו במקצת מזה נעשו לוים על כל המעות שהי' מונח אצלם אז:
סי' קפ"ו. לכ' הרב הה"ג וכו' מו"ה יאיר פעטריזול נ"י מו"ץ דק' ברלין:
ע"ד שאלתו אם יש להקל לעשות נשואין בימי הספירה ומי"ז בתמוז ואילך במקום שיש חשש לבל יבואו לידי מכשול ע"י עיכוב הנשואין. בעניותי אין להקל כלל בזה אף שראיתי בס' נחל אשכול שכ' דבאשכנז אין חוששין למנהג שכ' רמ"א סי' ס"ד באה"ע שלא לעשות נשואין רק במילוי הלבנה מחמת חשש מכשול בעיכוב החופה אבל ל"ד לנ"ד דבימי הספירה ומי"ז בתמוז היא מחמת איסור אבילות. אף שכ' הר"ן הובא במג"א סי' תקנ"א דהיא משום דלא מסמני מילתא מכ"מ שורש הדבר היא ענין זכר אבילות משא"כ במילוי הלבנה שהיא רק לסימן טוב ואין בזה דררא דאיסורא כלל. וגם שם באה"ע סי' ס"ד כתב רמ"א וכן נהגו ובימי הספירה ומי"ז תמוז ואילך כתב וכן נהגין ויש חילוק גדול בין הלשונות הנ"ל כמ"ש מג"א סי' ת"ן וע' פ"ת אה"ע סי' ס"ד ס"ק ה' בשם המקנה וכמה גדול כח המנהג מבואר בריש כתובות דלא בטלו תקנתא דבתולה ניסת ליום הרביעי אף בחשש איסור דתבעל לטפסר תחילה, וגם כענין שמנו של גיד דהיא רק מנהג ישראל קדושים ואפ"ה גם בפסח נהגו איסור אף דיש בזה לאו דלא תותירו כמבואר בפסחים פ"ג דשמנו של גיד נשרף בט"ז, ועמ"ש בסי' טל תורה פסחים שם. וכן מלשון הש"ע סי' תצ"ג דאם קפץ וכנס אין עונשין אותו נראה שהענין חמור שס"ד לענוש אותו וע' בהגר"א שם שרמז ראי' כזה מפסחים כ' בעושה מלאכה לאחר חצות בע"ש ויו"ט דאין משמתין אותו יעו"ש וצ"ע דשם י"ל רק דאין משמתין אבל שאר עונש יש וע' בירושלמי פסחים פ' מקום שנהגו ה"ג דקונסין למנהג כשם שקונסין להלכה. ואפשר דנהי דלאותו האיש שנשא אין קונסין אבל להמסדר קידושין יש לקנוס טפי דהוא חוטא ולא לו כעין שכ' תוס' סוטה כ"א ד"ה אבא בשם רשב"ם בהא דאמרו איזהו רשע ערום זה המשיא עצה למכור בנכסים מועטים דהעושה כן ומוכר אין נקרא רשע אבל להמשיא עצה יש לקרותו רשע דחוטא ולא לו ומהגם דכתב בשבו"י ח"ג סי' ל"ה הובא בבה"ט סי' תצ"ג ושע"ת סי' תקנ"א ס"ק ט' דבימי הספירה וי"ז בתמוז ואילך נשואין בימים האלו יש חשש סכנה וחמירא סכנתא מאיסורא יעו"ש ובפרט בזמנינו שהדור פרוץ אין ליתן יד להקל במנהגי ישראל אשר יסודתם בהררי קודש וכתוב הדר הוא בשלחן ערוך אשר הוא תורה לכל ישראל: