אור ברסלב
שות אמרי יושר ח"ב › סימן קעח

שות אמרי יושר· רבי מאיר אריק

ח"ב · סימן קעח

סימן קעז

לכ' הרב הה"ג חו"פ בנש"ק מו"ה מאיר הארוויטץ נ"י אבד"ק ליסרא ולהרב הגדול וכו' מו"ה מרדכי יעקב בוימעהל מו"ץ דשם:

ע"ד שאלתם בד"מ בדו"ד שבא לפניהם בראובן שיש לו זכות ליקח כ"כ מדות י"ש בצענטראלע ומכר לשמעון סך חמשים ליטר שהי' לו ליקח משם ונתן לו פתקא ע"ז ושמעון מכרו ללוי ובכל פעם נתייקר השער ביותר, ובטרם לקחו הי"ש נתן ראובן פאלמאכט ליהודה שיקח הוא הי"ש לאחר שישלם בשם סכום הקצוב מאקסימאל ובאופן זה נתן מקודם ג"כ הפתקא לשמעון ושמעון ללוי וכבא לוי ליקח הי"ש מצענטראלע השיבו לו שכבר לקח יהודה הי"ש ע"י פתקא מראובן ועתה תובע שמעון לדין את ראובן מה שמכר הי"ש שלו ליהודה וראובן התנצל א"ע מחמת שיהודה הגיד לו כי הי' בצענטראלע ואמרו לו כי באם לא יבוא ראובן ליקח הי"ש לא יתנו לו וימחקו זכותו והי' הסיבה כי נתאחר לוי ליקח הי"ש ע"כ חשב ראובן שהי' איזה סיבה בזה שלא לקחו הי"ש ע"כ מכרו ליהודה ונתן לו הפתקא. וכת"ר פלפלו בזה כדת של תורה ודרשו לחוו"ד והנה מה שכתבו להסתפק אם מהני בזה מכירת ראובן לשמעון דהוי רק קנין כסף ואינו קונה רק למי שפרע וע"ז הביאו מס' משפט שלום דבשילם כל הכסף קונה מטעם סטימותא וה"נ שילם שמעון כל הכסף היינו מה שמגיע לראובן מלבד המקח הקצוב מאקסימאל שצריך לשלם לצענטראל. ובזה יש לדון טובא אם בקנין כסף יועיל סטימותא כיון דבלא"ה הוי קנין מה"ת רק דחכמים הפקיעו הקנין וא"כ מה יועיל סטימותא וכתבתי מזה במק"א אבל בנ"ד בלא"ה הוי סטימותא גמור ע"י הפתקא שנתן לו כעין שכ' המחברים דכסף עם שטר מכירה מהני במטלטלין לקנות קנין גמור מצד סטימותא. אמנם כת"ר כתבו עוד דגם ראובן גופא לא זכה עדיין בהי"ש דצענטראל המוכרים כותבים בלי חיוב עליהם וא"כ ראובן גופא לא זכה עדיין בהי"ש. ונראה כיון דהדבר הוא מחוק הממשלה אף שכותבים בלי חיוב מכ"מ הם עומדים בדיבורם ולא הדרי בהו וכעין דאמרינן ב"ב ג' דאפילו אמרי עקרנא טורא עקרי ולא הדרי בהו שפיר יוכל למוכרו דלא גרע מדבר המצוי לקנות בשוק דיוכל למכרו אף שאינו ברשותו כלל כדאי' בסי' ר"ח וכיוצא לזה אמרינן בב"מ מ"ט דישראל שאמר לבן לוי כור מעשר יש לך בידי מותר לעשותו תרומת מעשר על מקום אחר וע"ש ברש"י כיון דישראל החוזר בו הוא מחוסר אמנה יכול הלוי לעשותו ת"מ דהוי דבר שברשותו וא"כ ה"נ בנ"ד דידוע דהם לא יחזרו בהם בשום אופן שפיר יוכל למכרו לאחר, ועכ"פ לא גרע ממוכר דבר שמצוי לקנות בשוק. ועי' תשו' בי"ש חו"מ סי' פ"ה ופ"ח דכל פוסק על שער שבשוק מדין התחייבות היא שהוא מחייב א"ע להעמיד ללוקח מקחו רק בכסף ל"ק רק למי שפרע דלא עדיף החיוב מקנין ממש בכסף וכשיש קנין אחר קנה לגמרי יעו"ש ואף שבנ"ד הוי רק דבר ידוע שמוכר לו רק מהצער טראלע ובנה"מ סי' ס' כתב דעל דבר ידוע גם חיוב ל"מ דשמא לא ירצה חבירו למכור לו ול"ד לשער שבשוק יעו"ש מכ"מ הכא כיון שהצענטראלע הבטיחו לו ליתן שפיר מהני חיוב בזה למוכרו ליד לוקח. וע"ש בבי"ש דכל מסחרים הנוהגין במכירת קאנטוראקטען על י"ש וכדומה שאינו דבר מסיום הכל הוא רק מצד התחייבות, ועי' נה"מ סי' ר"ח ס"ק ג' דאף שלא יצא השער מועיל התחייבות כיון שמצוי לקנותו ע"ש וה"נ בנ"ד כיון דהי' קנין כסף אם נתן לו פתקא ע"ז מהני מדין התחייבות מכח סטימותא דגם בעניני חיוב מועיל סטימותא כמ"ש בהגהות רב"פ ז"ב סי' ר"א סעי' א' והביא מרמ"א סי' קכ"ט, אף שלא קיבל עליו שום אחריות במכירה זו מכ"מ מהני התחייבות שאותו זכות אשר יבוא לו מהצענטראלע או שיש לו ימכרנו ללוקח כמ"ש כה"מ סי' ר"ג. ומ"ש רו"מ לדון מטעם דמדד"מ אסור לו לראובן למכור זאת לאחר ומשו"ה לא מועיל הקנין, הנה בכ"ד מבואר דאף שאינו קנין בדיניהם מהני בדינינו ועמ"ש בספרי שו"ת א"י ח"א סי' כ' אף דהכא גרע טפי דאסור למכור מכ"מ הרי גם דבר שאסור למכור בדינינו מכ"מ אם עבר ומכר מהני כמבואר סי' ר"ח אף ששם יש חלקין מכ"מ לענין דד"מ אין לומר כן. ומ"ש רו"מ דכיון דהוא רק מדין סטימותא אולי בכה"ג ל"ש סטימותא, הנה כיוצא בזה כתב בתשו' הרי"מ ז"ל יו"ד סי' ח"י דאפשר דאין קנין סטימותא מועיל בדבר דהוי דרך הערמה יעו"ש וכה ראיתי עתה בתשו' דברי חיים ז"ל ח"ב יו"ד סי' ק"ז שהביא מצ"צ דאין סטימותא מועיל דרך הערמה, אבל דבריהם תמוהים לי דהא לענין חמץ מבואר להדיא במג"א סי' תמ"ח בשם מ"ב דמהני סטימותא וכ"כ כל המחברים האחרונים דמהני בבכור סטימותא אף דהוי רק דרך הערמה וכבר הערותי קצת בספרי מ"פ יו"ד סי' ש"כ ומהגם דבנ"ד אדרבא מכירה גמורה היא בין הסוחרים אף שאינו מדד"מ לכ"ע מהני הסטימותא הנהוג. וגם מדד"מ יוכל להיות דלענין טענות שבין לוקח למוכר הוי שפיר קנין אף דאסור לו למכור ויענש ע"ז ובהיות כן כראה פשוט דכיון דראובן מכר ליהודה מה ששייך לשמעון כל מותר המעות שקיבל מיהודה מחיוב להחזיר לשמעון דהאיך הלה עושה סחורה בפרתו של חבירו:

ומ"ש כת"ר לדון דאין שמעון יכול לתבוע מראובן כיון דלא לקח הי"ש בעצמו רק נתן פתקא ליהודה ועי"ז נטלו יהודה הוי כשלחו לגנוב דקיי"ל אשלד"ע ולדעת כמה פוסקים אף דהשליח שוגג אשלד"ע, ע"כ יתבע שמעון ליהודה ולא לראובן דאין לומר דהכא שאני כיון דמכרו ראובן לשמעון נהי דלא קיבל עליו אחריות אבל אחריות דנפשי' מיהו קיבל עליו דא"כ מוכר שט"ח לחבירו וחזר ומחלו למה לנו דד"ג תיפוק לי' מדין אחריות דנפשי' וע"כ דל"ש לומר בכזה אחריות דנפשי' קיבל עליו וכיון דליכא בהכי דד"ג דל"ד למוחל שט"ח כלל רק מה ששלח ליהודה ואשלד"ע פטור ראובן עכ"ד הנה בגוף הערה שמוחל שט"ח יתחייב דעכ"פ אחריות דנפשי' קיבל עליו כבר העיר הריטב"א ז"ל הובא בקצה"ח סי' ס"ו ס"ק כ"א אבל נראה דזה דוקא במוכר שט"ח לחבירו דכבר זכה הלוקח בשט"ח בקנין גמור אף שמחל המוכר אח"כ פטור רק דחייב מדד"ג אבל הכא דאינו קנין גמור כלל כי לא זכה עדיין ראובן בי"ש כלל וגם הוי דבר שאינו מסוים ומהני רק מדין חיוב שהתחייב ראובן לתת הדבר לו הרי יש בזה חיוב הגוף לראובן שכל זכות אשר לו ימכרנו לשמעון ואם מכר ליהודה זכות זה נתחייב לשלם כפי השיוי שהי' שוה אז הי"ש למכור. וכעין זה מבואר בחו"מ סי' שי"ב דאם השכיר בית והמשכיר מכרו לעכו"ם או אנס חייב להעמיד לו בית אחר ובנה"מ כתב דאפילו באמר לו בית זה ואם נשרף אין לו עליו כלום מכ"מ כל משכיר יש עליו חיוב הגוף להעמיד הבית ביד השוכר ע"י במכרו לעכו"ם אף דהוי רק גרמא חייב להעמיד לו בית אחר יעו"ש. וה"נ בנ"ד כיון דהוי מדין התחייבות הרי ע"ז הי' החיוב ול"ד למוכר שט"ח דכבר זכה לגמרי הלוקח וע' בעירובין כ"א דמשכיר בית לחבירו ונעשה בו נגע ונתצו חייב להעמיד לו בית אחר ועיי"ש בתוס' דמיירי בבית זה ואפ"ה בנתצו כיון דהמשכיר גרם לזה שהי' צר עין חייב להעמיד בית אחר יעו"ש הרי אף דהוי רק גרמא בעלמא מהמשכיר חייב מכ"ש בכעין נ"ד שהמוכר נתן פתקא לאחר למסור לו הי"ש. ואף דשם כל משכיר יש עליו איזה התחייבות, ה"נ מכירות כאלו מדין התחייבות הם כמ"ש לעיל בשם הבי"ש:

ואף אם נחלק בזה מכ"מ נראה ברור דעכ"פ הדמים שקיבל ראובן מיהודה מחיוב להחזיר לשמעון דל"ש בזה אשלד"ע דהרי משתרשי לי' שלקח דמים בעד הסחורה שמכר לשמעון כל מה שלקח מגיע לשמעון. ומ"ש רו"מ להוכיח דכל היכא דאשלד"ע אף במשתרשי לי' פטור מהא דב"ק ע"ח בנתנו לבכורות בנו או לבע"ח בחובו דפטור המשלח אף דקמשתרשי לי', וזה אינו דשם כפי האמת הבן אינו פדוי וצריך ליתן לכהן דמי פדיונו א"כ לא הוי קמשתרשי לי' רק חפץ להרויח אבל כפי האמת אינו מרויח כלל וכן לבע"ח צריך ליתן מעות אחרים כי לא יוכל לפטור א"ע בגזילה אבל הכא אם נימא שהדמים שקיבל מיהודה הם שלו הרי קמשתרשי לי', ובדד"ג נמי קיי"ל אפילו בגרמא בעלמא כל היכא דמשתרשי לי' חייב כדאי' בחו"מ סי' ק"ז וש"ך שם וע' נה"מ ס"ק ז' שכ' לחלק דיתומים שמכרו דבר המשועבד לאחרים פטורין אף דקמשתרשי להו משום דהגוף שלהם והם לקחו דמים בעד הגוף שהוא שלהם. אבל במכרו דבר של אחר ולקחו בעד זה דמים פשיטא דחייבין להחזיר כיון דמשתרשי להו בשל חבירו יעו"ש. וה"נ הרי לקח דמים מיהודה בעד דבר השייך לשמעון, ולענ"ד היא פשוט דאין אדם עושה סחורה בפרתו של חבירו. וגם בגוף הדבר בנ"ד אפשר דהוי דינא דגרמי ממש כיון שמכר לו הפתקא שלו ועי"ז בודאי יקח יהודה הי"ש ואף דמבואר בחו"מ בסי' כ"ה דמחזיר שט"ח למלוה הוי רק גרמא הנה בהגהות רב"פ על רמ"א שם כתב דשם לא ידע המחזיר שהמלוה יתבע עוד ללוה בשט"ח זה יעו"ש והכא הרי ידע בבירור שיקבל יהודה הסחורה. וע' בקצה"ח שם דשליש שהחזיר שט"ח למלוה ל"ד לעדים שחתמו שקר דהעדים בחתימתם עבדי ההיזק אבל בשליש שהחזיר שט"ח העדים בחתימתם עבדי ההיזיק וזה שמסרו הוי כשוכר עידי שקר יעו"ש והרי בעדים שחתמו שקר עדיין אין הדבר ידוע שהמלוה יוציא מעות מהלוה בשטר זה ואפ"ה חייבין וה"נ הרי המוכר שחתם הפתקא ונתנו ליהודה הוי ממש כמו חתמו שקר ונתנו השטר לא' שיתבע בזה. וע"ע בזה בחת"ס חו"מ סי' ק"מ בדין החזיר שטר למלוה ובנ"ד שקיבל מעות נראה לענ"ד דודאי חייב לשלם כמה שקיבל מיהודה והתנצלות ראובן בזה לא יספיק כלל לפטרו. והנלע"ד כתבתי:

תוכן העניינים

שות אמרי יושר

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה